ב-12 בפברואר כתבתנו כאן על המזימה הקנאית נגד בית המשפט העליון בדרך לסיפוח הגדה המערבית ובדרך לכינון ההזיה המשיחית של מלכות דוד. זמן קצר לאחר מכן כתבנו כי אריה דרעי הוא הסיכוי הפוליטי היחיד של ישראל מפני החורבן שעלולה להביא הכוונה הזאת; טענתנו נסמכה על כך שהקנאות הצליחה למנף את כוחה ולגייס לעזרתה חלק מהציבור המזרחי באמצעות השליטה המוחלטת של אריה דרעי בש"ס. כעת עולה השאלה האם דרעי שנסחף על ידי הקנאים ונוצל על ידם (שהרי עמדות היסוד של ש"ס מתונות), ובעקבות כך נוצל המזרח, יכה על חטא, ויחצה את הקו נגד נתניהו ונגד הקנאים, ובכך יציל את ישראל מסכנת חורבן. הדילמה של אריה דרעי תהיה כנראה זאת: אם לא יעשה את זה, כלומר אם לא ירחיק את עצמו מהקנאים ומהמזימה נגד שיטת המשטר הדמוקרטית בישראל, הוא לא ייחלש פוליטית מיד, אך הוא עלול למצוא את עצמו בעתיד בחקירת משטרה, במידה שחקירה כזאת תיפתח (בעקבות חקירת שב"כ) כדי לברר את רזי הקשר הקנאי נגד המשטר הדמוקרטי בישראל; לדברי מקור בכיר בימין הפוליטי, הקשר נגד בתי המשפט למען מטרות בגדה המערבית התחיל לפני שנים רבות, אבל הואץ בהסכמים הקואליציוניים.

מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית

השבוע האסימון נפל לאריה דרעי, והוא הבין לעומק כנראה את המזימה של הקנאים; בעיקר הבין שהקנאים סחפו אותו לצידם, והוא וש"ס עוד עלולים להיחשב בעתיד כחלק מהקשר הקנאי נגד יסודות המשטר בישראל; מאחר שכעת כבר ברור לכל ישראלי שהחתירה הקנאית הולידה איום על קיומה של ישראל, יתכן אף שיש למזימה הזאת היבטים פליליים מהותיים. מקור בכיר בש"ס אמר לנו השבוע: "אריה דרעי, כבר כמה ימים מאז הבלגן, הוא נבהל ואמר שהוא חייב לשדר שהוא נגד כי הוא מרגיש שעליו זה כל הבלגן". בשבוע שעבר אף דיווחנו על הזעם הכבוש בש"ס, כולל בקרב חברי כנסת שלה, על כך שדרעי הביא את התנועה לתמיכה גורפת בחקיקה המשפטית שהוביל הימין הקיצוני.

בעקבות התבונה החדשה שנראה כי פקדה את דרעי, הוא פעל בנחרצות, ובתוך שבוע הוא הקפיא את החקיקה להשבתו לתפקיד שר, הוא השתחרר מהקבינט, הוא התרחק מנתניהו, ויתכן אף שהוא ינסה להתקרב לבית הרב עובדיה יוסף, ואולי אפילו יעצור את הניסיונות שלו עצמו להשתלט גם על מועצת חכמי התורה, המעוז האחרון שנשאר לאופוזיציה בש"ס. החשש העמוק אשר מניע את דרעי נובע להערכתנו מהתמונות ברחובות, זה השבוע ה-13. הנחרצות בה ציבור של מאות אלפים מנתח את ההתרחשות המשפטית כפגיעה מהותית ביסודותיה של מדינת ישראל, העירה להערכתנו את דרעי אל ההבדל הדק אשר בין התנהגות פוליטית לגיטימית של הימין הקיצוני לבין התנהגות שעלולה להיחשב כחתרנות נגד יסודותיה הדמוקרטיים של המדינה. בתחילת המשבר ציין כאן פרשננו לענייני משפט כי השב"כ הוא על פי חוק, האחראי להגנה על הדמוקרטיה הישראלית מפני חתרנות; הערכתנו לפיכך היא כי הקשר הקנאי כלפי הדמוקרטיה הישראלית עלול להגיע לחקירת שב"כ ואחר כך לחקירת משטרה.

מקור פוליטי בכיר בימין הקיצוני, חזר באוזנינו על מה שידוע לרבים אבל יש לחדדו עכשיו: במשך שנים רבות מדברים בהנהגת הימין הקיצוני, ובתוכה גם סמוטריץ ובן גביר, על הצורך להחליש את בג"צ כדי להגיע למטרות שלהם ביהודה ושומרון. בנוסף על כך ציין המקור כי: בעת ההסכמים הקואליציוניים מצאו לפתע אנשי הימין שבנימין נתניהו אשר סרב עד אז לכל החלשה של בית המשפט העליון, מסכים לפתע לכך, וגם אריה דרעי הלך בעקבות נתניהו והסכים לחקיקה שתצמצם את כוחו של העליון. המקור ציין אבל שהסכמת השניים הייתה רק לגבי פסקת ההתגברות, שרק היא עלתה בדיונים האמורים, ולא הייתה כל הסכמה לגבי מסכת החוקים השלמה שצצה לאחר מכן, לרבות שינוי הוועדה לבחירת שופטים. במובן הזה גם דרעי וגם נתניהו הוטעו. איננו יודעים אם הוטעו בזדון.

ההטעיה הזאת מסבירה הן את הבהלה שפקדה את דרעי כעת, והן את הבהלה שפקדה את נתניהו, וביטויה: אבדן שליטה של ראש הממשלה על המתרחש, עד כדי כך שאיבד את שיקול דעתו, פיטר את גלנט, אשר היה הגורם היחיד בממשלתו אשר מנע מהממשל האמריקאי להתנפל עליו; ואכן ברגע שנתניהו פיטר אותו שוחררה הניצרה וביידן התפוצץ עליו. אובדן השליטה של נתניהו בא לביטוי גם בהבעת פניו העייפה כדי מותשת כאשר נכנע והסכים להשהיית מסכת החוקים הבזויה: השהיה בה', ברור. אבל נתניהו, להבדיל מדרעי שיכול לסגת כמעט בלי נזק לעצמו ולש"ס, יודע שאם הוא יוותר כליל על החקיקה, לא תהיה לו ממשלה (אלא אם יעשה מהלך פוליטי מתואם למשל עם דרעי ועם גנץ, ויוותר על עמדות כוח מהותיות בממשלתו), ואם לא תהיה לו ממשלה כי אז הקריירה הפוליטית שלו תבוא אל קיצה, ואם היא תבוא אל קיצה, הוא יהיה חשוף לחלוטין למשפטו בלי שיהיה בידיו כל מנוף כוח כלפי בית המשפט (כפי שנדרש בדמוקרטיה, שלא יהיה). לפיכך צפוי שנתניהו ימשיך את החקיקה, ובלבד שלא יגיע סופו הפוליטי. שוב: אלא אם הוא יעשה מהלך פוליטי מתואם ומקיף עם גנץ ודרעי.

כדי לנסות להוכיח מזימה קנאית, שקו דק כאמור מבדיל בינה לבין התנהגות פוליטית לגיטימית, יש להוכיח לא רק את רצונם של הקנאים ברפורמה משפטית, אלא שהם הסתירו באמצעות הרפורמה את רצונם האמיתי והוא השתלטות על הגדה המערבית, אשר לגביה החלשת בית המשפט הוא הכרח, בדרך ליעדם האמיתי. על זה אמר המקור הפוליטי הבכיר בימין הקיצוני, כי לגבי סמוטריץ ובן גביר הוא יודע כבר שנים שהם רוצים להחליש את בית המשפט העליון כדי שיוכלו לעשות את מה שהם רוצים ביהודה ושומרון.

לרצונם להשתלט על הגדה המערבית, גם סיפקו סמוטריץ ובן גביר עצמם אינספור הוכחות מאז הבחירות. למשל הניסיון להשתלט על המנהל האזרחי, ובכך למשול מבחינה ציבורית על הגדה המערבית. סמוטריץ' היה מוכן לשם כך, לשבש את שרשרת הפיקוד בצה"ל שכן אזרח אינו יכול לקבל אחריות ביצועית על המנהל האזרחי בלי לשבש את שרשרת הפיקוד הצבאית; ובוודאי שהניסיונות של בן גביר להקים כוח צבאי, בראשית לקבל פיקוד ישיר על יחידת מג"ב שפועלת בעיקר ביהודה ושומרון, הוכיח את הלהט העמוק לגבי השטח הכבוש.

את האופן שבו עלולים קנאים למנוע כל התנגדות במשטר החדש – ללא ביקורת בג"ץ, הבהיר השבוע ח"כ אבי מעוז, כאשר בהמשך לנאום שנשא מעל דוכן הכנסת, הוא שיגר לתומכיו את ההודעה הבאה: "החודש האחרון מוכיח שוב את מה שמפלגת נעם אומרת מאז הקמתה: 'בלי טיפול עומק בהשתלטות השמאל הקיצוני על מערכות המדינה, לא נצליח לתקן. ח"כ אבי מעוז מקדם הקמת רשות שתטפל בבעיה מהשורש! אמש הציג מעוז תוכנית לשחרור מערכות המדינה. תומך? השב '1"

ובכן, הדברים האלה נכתבים בעברית, שפת אנשים רבים מאוד שראו בהווייתם הציבורית חופש וחרויות, בטח לא להט פשיסטי. הקנאי מעוז כך מתברר מההודעה, רוצה להקים רשות שתטפל בבעיה מהשורש. מה בדיוק הבעיה? ובכן היא מצוינת בדבריו כך: "בהשתלטות השמאל הקיצוני על מערכות המדינה". למיטב הבנתנו, מאחר שדמוקרטיה מיוחסת בישראל להגותו של ה"שמאל הקיצוני", יש לפיכך לטפל בו כדי לטפל בה. הדברים האלה מתאימים גם לדברי הבלע שאמרו ועדין אומרים חלק מרבניהם של הקנאים, ובראשם דב ליאור שאמר בשנת 2011 כי "הדמוקרטיה היא עבודה זרה". יתכן שגם שב"כ לקה ברפיון, והניח להתבטאויות כגון אלה לחלוף ליד האוזן של כולנו, בלי שהאחראי להתבטאויות ייעצר, ייחקר ובעיקר יתברר עד כמה אם בכלל פוגעים דבריו ביסודות הדמוקרטיים של ישראל. ושוב, גם כאן, מפריד רק קו דק בין חופש הביטוי שהוא כלל יסוד בדמוקרטיה ויש לשמור עליו מכל משמר, לבין חתירה נגד יסודות משטרה הדמוקרטי של ישראל, ונגד מסכת ערכיה שבאה לביטוי במגילת העצמאות.

מעוז, סמוטריץ' בן גביר ורוטמן אינם לבד במובן הציבורי, אם כי גם לא מדובר בתנועות המונים. הציבור הקנאי שהם חלק ממנו מינף כאמור בתחכום רב את כוחו באמצעות הציבור המזרחי של ש"ס, ובאמצעות הציבור המזרחי של הליכוד שמניעי חלק ממנו הם הזעם והנקמה על התקיפה האשכנזית כנגד המזרח משחר התקומה ועד ימינו. התקיפה הגזעית האשכנזית כנגד המזרח ביהדות, שיבשה את המרקם הפוליטי של מדינת ישראל, עשתה בו תוהו ובוהו, והביאה לעיוות פוליטי למפרע, שקנאים ניצלו היטב במערכת הבחירות האחרונה. כעת כבר ברור שתיקון של העוול נגד המזרח אינו רק עניין תרבותי ציבורי ספרותי, אלא שהוא בבחינת צורך פוליטי דחוף בדרך להגנה ושמירה על יסודות החיים בישראל ובהם החופש, השוויון, החרויות ועוצמת המוסדות הדמוקרטיים ובראשם בית המשפט.

נראה שאפילו יריב לוין, אשר החלשת הרשות השופטת היא לב הגותו מזה עשרות שנים, הופתע מהצלחתם של הקנאים להטעות את המערכת הפוליטית: להוביל להחלשת בתי המשפט, לא כמוהו כהגות ואידאולוגיה פוליטית, אלא במטרה להביא בשלב הבא לסיפוחה של הגדה המערבית בסביבה דלת ביקורת שיפוטית; עד כדי כך הופתע לוין, עד שהרחיק עצמו כבר בראשית המשבר מהחבורה הקנאית, והקפיד שתהיה לכך הוכחה ניצחת: כאשר הכריז על הרפורמה שלו, ערב הדיון בעניינו של דרעי. בהתנהגו הפוליטית הזאת, הבהיר לוין למעשה שאין קשר פוליטי בין ההתרחשות שעיקריה דומים לעיקרי פעולתו, וכי אצלו מדובר באידאולוגיה שקופה וברורה שאין מאחוריה יעד אחר, מלבד היעד המוצהר – הצורך לאזן בין הרשויות. התוצאה היא כמובן אותה תוצאה, פגיעה עמוקה בדמוקרטיה הישראלית, אבל האידאולוגיה הזאת, ואת זה הבהיר לוין בהתנהגותו באותו ערב, היא לגמרי בתוך ערך חופש הביטוי. ומה אם לוין היה מצליח? ובכן, לדמוקרטיה הישראלית אין מספיק כלים דמוקרטיים להגן על עצמה, וכבר אמרנו בעבר שישראלים צריכים להביא לכינונו של בית נבחרים עליון (ר' מודעת המו"ל מימין). לסיכום, פוליטיקאי מוכשר כלוין, ידע שאם כך ינהג ערב הדיון על כשירות מינויו של אריה דרעי, הוא יואשם בסיכול הישארותו של דרעי בממשלה, ובכך הוא יואשם בשיבוש חתירתו של הימין הקיצוני למטרותיו, וזה כנראה בדיוק מה שלוין רצה: שכן בוודאי שפעולה כזאת מצידו לא תוכל להתפרש כתמיכה במזימה קנאית, אם טענה כזאת תעלה בעתיד.

יריב לוין להערכתנו הבין שההבדל בין הגות פוליטית לבין מזימה, היא בשאלה אם ההגות המוצעת שקופה וברורה ומועברת לידיעת הציבור באופן מלא וגלוי, או שמא ההגות האמיתית מוסתרת מאחורי מטרה ראשונית בלבד, למשל החלשת ההתנגדות המשפטית – לקראת מהלך של סיפוח

את הדבר שלוין קלט מיד, נראה כי נתניהו וגם דרעי קולטים רק עכשיו. ולכן דרעי נסוג השבוע מנאמנויות פוליטיות, ואולי הוא אף יעמיק בעקבות השיקול הנוסף, את תבונתו זו, ויציל את ישראל כפי שבכוחו לעשות; התנהגות ציבורית כזו עשויה להרחיק אותו ואת ש"ס מאוד מהקנאות שכה סותרת את מתינותה המפורסמת של ש"ס; גם נתניהו לקח צעד לאחור, בהשהיה בה' ולא בע', אבל את החרב הקנאית שעדין מונפת מעל הדמוקרטיה הישראלית הוא לא הסיר, שכן בבית הנשיא מתנהל אמנם מו"מ, אבל מקורביו מבהירים כבר עכשיו שהחקיקה תימשך אם לא ייכרת הסכם. והרי הסכם אשר יחליש את הרשות השופטת לא יהיה, כיוון שהציבור הישראלי לא יקבל הסכם כזה. אין איש הגיוני בישראל שהדבר הזה לא ברור לו, אלא אם אינו צופה, במתרחש ברחוב. והסיכוי שנתניהו ייכנע וישעה את החקיקה בע' קלושה שכן נתניהו יודע שאם אין רפורמה משפטית, אין נתניהו בפוליטיקה, ואם אין נתניהו בפוליטיקה, יש אפס מנוף על בית המשפט לגבי משפטו.