גליון 274, 25 באוקטובר 2026
כך הגיע המידע על "מתווה לסיום המלחמה" של ממשלת אייזנקוט-נתניהו, לידי ראש מערכת החדשות, מאיר ז'ורנו, ואלה הן משמעויותיו:
ראשית נאמר שהנחת היסוד שנמצאת בתשתית המידע שהועבר לידינו משני המחנות, נתניהו ואייזנקוט, היא שראש הממשלה יהיה גדי אייזנקוט.
עם זאת, אם נתניהו יזכה הוא לא יסכים להיות מספר 2.
אם כן מדוע נתניהו מאשר להדליף את המידע שמתאר ניצחון של אייזנקוט בבחירות?
ובכן, נתניהו מזהיר את בוחריו מאדישות, ומאיץ בהם ללכת להצביע כדי למנוע הקמתה של מדינה פלסטינית, שהיא לפי משמעות הדברים: גזירת גורל. או במילים אחרות אומר נתניהו לבוחריו: גורל המדינה בידיכם ועליכם להוכיח שממשלת אייזנקוט אינה גזירת גורלנו.
באותה נשימה של הדלפת המתווה, נתניהו משאיר פתח לעסקת טיעון מקלה, ובלי לומר זאת הוא משאיר מרחב הרהורים לקוראיו.
נאמר מיד, השיחה עם שני המחנות הולידה שני כתבי מתווה, אחד מכל מחנה, שהם כמעט העתקים זהים.
לאייזנקוט יש סיבות טובות להדליף המתווה, שמייצב אותו כמוביל בהסכמת נתניהו, דבר שיעודד את הציבור הכמה לסופה של המלחמה, והציבור שחולם על סופו של הסכסוך הישראלי ערבי, להצביע עבורו, מכוח ההערכה אליו הן על המתווה והן על כי כופף את נתניהו. לגבי נתניהו כאמור זוהי קריאת חירום לבוחריו ללכת ולשנות את מה שנגזר עליו/עליהם. בבחינת: אל תגידו אחר כך שלא הזהרתי אתכם. זהו מהלך טיפוסי לנתניהו.
דרך גיבוש הידיעה הייתה שיחה מעמיקה עם שני הצדדים. למרבה ההפתעה ההדלפה משני הצדדים הייתה של אותו מתווה בדיוק. לפיכך הערכתנו: המתווה תואם למפרע, כל צד מסיבותיו.
מדוע המתווה הודלף לנו? א. היינו הראשונים לומר, עוד לפני שהקואליציה החליטה על בחירות במועדן, שאין כל אפשרות אחרת חוץ ממשלת אחדות של אייזנקוט ונתניהו, ובה נתניהו יהיה מס' 2, ולאיחוד הזה תידרש כנראה הצעה לעסקת טיעון לנתניהו, שתנתק את גורלה של ישראל מגורלו של בנימין נתניהו (אם יהיה בה קלון, נתניהו לא יוכל להיות מס' 2); הוספנו כי על ממשלת האחדות הזאת לקום עוד לפני הבחירות. ב. בהמשך ציינו כי להערכתנו נתניהו ייקח את הבחירות או שיהיה לו לפחות גוש חוסם. לפי הסקרים האחרונים ברור כי לנתניהו יהיה גוש חוסם, כן ברור עכשיו שאייזנקוט לא יוכל להישען על הערבים בשל התנגדותו של ליברמן. וזאת מתוך הנחה שליברמן יהיה הברירה היחידה של גוש אייזנקוט. איננו משוכנעים שליברמן יהיה הברירה היחידה.
סיפוח הישובים היהודיים הם הקריצה לימין הקיצוני לפיה המתווה אינו סותם את הגולל על משאת נפשם. מצד שני קביעת גבולותיה הסופיים של ישראל ללא חלקים מארץ ישראל היא הפשרה שנדרשת מהם. נאמר כי מהלך של חילופי שטחים, לא מוזכר במתווה, אבל השתיקה לגביו גם אינה שוללת שיתקיים על כך מו"מ.
ירושלים לא מוזכרת בשני המתווים בהתאם לקונצנזוס הרווח בציבור היהודי ולפיו לא תהיה פשרה מהותית בירושלים, ומקום המקדש, בעיקר באזור אבן השתיה, שניצבה בקודש הקודשים, וכן כל רחבת הורדוס שיישרה את הר הבית, יהיו לנצח בידי עם ישראל. ושנית ירושלים לא תיפול.
פרטי המתווה לסיום המלחמה של ממשלת אייזנקוט נתניהו, שייבואו לביטוי בקווי היסוד של ממשלתם:
שני דברים עיקריים אמר הנשיא המצרי א-סיסי, בטקס לציון 53 שנים למלחמת יום הכיפורים. הראשון: אין פנינו למלחמה עם ישראל. השני: מה שסעודיה תרצה שנעשה, נעשה (בהקשר למלחמתה עם החותים). בכך חשף הנשיא המצרי שני היבטים של המהלך החדש במזרח התיכון הערבי ישראלי אשר אותו חשפנו כאן בלעדית: האחד, הוא בעצם מאשר את הדיווח שלנו על היוזמה (שהתחילה ברמאללה), לכונן ציר ערבי עם ישראל, כנגד הציר האיראני טורקי שרוצה מזה"ת אסלאמי שמתקיים על חוקי השריעה. הנשיא המצרי מאשר בכך גם את דיווחנו כי מצרים מתואמת עם רמאללה, שכן מסרנו בדיווח האמור, כי גם סעודיה עשויה לחשב מחדש את המסלול עליו חתמה עם טורקיה, ולחזור לציר הישראלי ערבי המוצע. סעודיה אכן מחשבת, אם כי היא מציבה תנאים, ובראשם חידוש המו"מ עם הפלסטינים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מצרים לא הייתה זקוקה לדיווח עיתונאי, לגבי הברית החשאית שנרקמת בין איראן לבין טורקיה, ברית אשר בכוונתה לקדם במזה"ת את המשנה הסדורה של האחים המוסלמים, ושל הזרמים השיעים; מצרים עוקבת מזה זמן בדאגה ובזעם אחרי התבססותה של קהילת האחים המוסלמים בטורקיה, קהילה שזוכה שם למושב נוח לרבות לשידורי טלוויזיה קהילתיים.
אחרי הכתף הקרה שסעודיה ספגה בדבריה של טורקיה כי לא תשתתף בהתקפה על החותים, אבל תסתפק בהגנה אווירית, שמשמעותה דריסת רגל צבאית בסעודיה, מול האפשרות שהאיום האיראני יתממש והחותים יפגעו באורח אנוש בתעשיית הנפט הסעודית; הממשל הסעודי פותח לפיכך שוב לאחרונה חלון לכינונו של ציר ערבי עם ישראל, וכפי שדיווחנו כאן הסעודי מעמיד לכך תנאים: התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים (נוסח שמתואם עם הפלסטינים להערכתנו, שמבקשים לכונן את הציר למען הקמת מדינה פלסטינית, ולמען ביטחונה וקיומה במזרח התיכון החדש של טורקיה ואיראן).
מי שעומדת, אולי ללא ידיעתה המלאה, כמכשול לכינונו של ציר היסטורי ערבי ישראלי במזרח התיכון, שבכוחו יהיה להפוך את האזור למוקד של טכנולוגיה, ויוציאו ממסכת המלחמות האינסופית, היא ארה"ב, שזקוקה לטורקיה כדי שתוציא בשבילה את הערמונים מהאש של המזרח התיכון המטורף. אולי טראמפ לא שם לב, שטורקיה היא זאת שמלבה את האש עם איראן, בדרכן לחדש את האימפריות הישנות, ר' דיווחנו בכותרת על הרכש הצבאי הטורקי החדש שיגדיל את הוצאותיה של טורקיה על רכש אמל"ח ב-229%, הרבה יותר מרוב מדינות אירופה ביחד. טורקיה לא מכינה את כל הטוב הזה כדי לחלץ את ארה"ב מהתסבוכת ארוכת השנים במזרח התיכון, להערכתנו אפילו להיפך מכך.
מקור מקורב למועמד ישר לראש ממשלה, גדי איזנקוט, אמר כי איזנקוט יקדם את הציר הערבי-ישראלי אם ייבחר לראש ממשלה. האם הוא יצליח לשכך את טירוף המערכות הניאו פשיסטי שפקד את ישראל בעקבות 7 באוקטובר? (מהלך רגשי נפשי לאומי לאומני די מובן כמובן, לנוכח צימאון הדם של חמאס ושותפיו והטבח). איננו יודעים. ישראל שקועה עמוק בתהום הנפשי הזה. ועליה לאזור כוחות נפש וחברה ותרבות עצומים, כדי להיחלץ מהתהום הזה.
הפלסטינים שהתניעו את המהלך לכינון הציר הערבי ישראלי באמצעות הדלפה לעיתוננו, מפחדים כעת מהצל של עצמם: מתגובת ארה"ב, מתגובת ישראל, מתגובת טורקיה, ואפילו מתגובת מצרים סעודיה ומדינות המפרץ אם המהלך ייכשל. זאת להערכתנו סיבה נוספת שנתניהו לא מגיב ומתעלם מהפלסטינים; הוא ושותפיו ישמחו לראות את הרשות הפלסטינית מתרסקת, ויעודדו את המגמה (בעיקר כאשר המחיר זעום: התעלמות מרמאללה וזהו). אם כי נדמה לנו שישראל של נתניהו לא ערה למה שעלול להתפתח במקומה; ר' על כך דיווחנו על הסכנה לאינתיפאדה 3, בגיליוננו 272 מהשבוע שעבר, ועל מדינה זרה, שמזרימה לגדה המערבית נשק בדרכים מתוחכמות, וכנראה מממנת פעילים פלסטיניים חופשיים במטרה להניע נגד ישראל, אינתיפאדה שלישית.
על האיום האיראני על סעודיה, בשיטת המקל והגזר, שאם לא תתיישר החותים עלולים להשמיד את תעשיית הנפט שלה, ר' היום בסיפור המרכזי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
החשד התעורר לפני כחצי שנה. בעקבות החשד התגלה לכאורה כי כוח של צה"ל הבריח אמצעי לחימה לחמאס. בעקבות האירוע נחקרו קצינים ונגדים בגדוד; במהלך החקירה הושעו כמה קצינים ונגדים, והגדוד הועבר מגזרת עזה לאזור אחר. שני גופים יכולים לקיים חקירה של חיילי צה"ל, האחד הוא המשטרה הצבאית, מצ"ח, והשני הוא שב"כ; הגוף הראשון מופקד על חקירות פליליות, ושב"כ מופקד על חקירה של עבירות ביטחון אשר החמורה שבהן היא בגידה.
בסוף השבוע שעבר אמר יורש העצר הסעודי כי עמדות סעודיה לגבי הקמת מדינה פלסטינית נשארות כשהיו, "הממלכה לא תפסיק את פועלה" להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. הסעודי אמר את הדברים זמן קצר אחרי שכרת ברית הגנה עם טורקיה ועם פקיסטן, בחודש אוגוסט השנה. פרשנות: ברור כי סעודיה משאירה בכך פתח, להסכם עם ישראל, על אף ש"סגרה הסכם" עם טורקיה לפני כחודשיים; וברור כי הסכם עם ישראל, אינו יכול להתקיים לצד הסכם עם המדינות שמקימות את הציר האסלמי, קרי טורקיה ופקיסטן (ומאחורי הקלעים גם איראן); שהרי השראתו של הציר תהיה ממדיניות הנשיא ארדואן שקורא להשמדת ישראל.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
צריך לזכור שהרמז הסעודי מגיע אחרי שברית ההגנה עם טורקיה ופקיסטן התגלתה כברית ריקה מתוכן, אחרי שסעודיה הותקפה לאחרונה על ידי החותים/איראן.
בעבר דיווחנו פעמים רבות על הברית החשאית בין איראן לבין טורקיה, להקמת הציר האסלאמי במזרח התיכון; אי התערבותה של טורקיה למען סעודיה (למעט מהשפה ולחוץ), מבהירה פעם נוספת שהציר השיעי סוני איראני טורקי ממשיך להתרקם בחשאי.
נאט"ו לא רואה זאת. צרפת אינה רואה זאת. ובעיקר הנשיא דונלד טראמפ אינו רואה את התפרצות הר הגעש הצפויה כאשר הציר האסלמי קיצוני יוקם באופן גלוי, וירצה להוות את הקוטב השלישי של העולם המדיני הדו קוטבי הנוכחי. הנשיא דונלד טראמפ ממשיך לשאוף שטורקיה תוציא בשבילו בעתיד את הערמונים מהאש במזרח התיכון.
וישראל? כרגיל ישראל שבויה בקונספציה, ועיוורת למהלך שיכריע את גורלה, אם לא תיערך אליו כראוי (אבל ישראל אינה יכולה להיערך למהלך כי היא עדין במלחמה, וצה"ל נלחם, ואינו פנוי לבניין כוחו מחדש לקראת המערכה הצפויה עם האסלאם הקיצוני).
הרשות הפלסטינית מנסה להעיר את עצמה מחוסר האונים ואזלת היד שמאפיינים אותה מאז ומתמיד. אפילו את היוזמה המהפכנית שהיא עומדת מאחוריה, להקמת ציר ערבי-ישראלי במזה"ת כנגד הציר הטורקי איראני, היא אינה מפרסמת בתפוצת המונים, אלא מוציאה אותה כגנבים בלילה: בלי לאשר אותה: הרשות מנסה בחודש האחרון מאז פרסמנו את הדבר, להבין מהן התגובות; אם ישראל תמשיך לבוז לה בהתעלמות, רמאללה תכחיש שזוהי יוזמתה. בהקשר הזה צריך לומר, שלהערכתנו התגובה הסעודית עודדה במעט את הפלסטינים המבוהלים.
ישראל של בנימין נתניהו מכירה היטב את האימה בה נתונה רמאללה באופן קבוע (אימה מעצמה ממעשיה וממדיניותה בראש ובראשנה) ויודעת שאם היא תמשיך להתעלם ולבוז לרמאללה, היוזמה הזאת תתפוגג כפי שעלתה, בקול ענות חלושה. מדוע ישראל רוצה שיוזמת ציר ישראלי ערבי תתפוגג? צריך לשאול אותה, את התימהונית.
וצריך לומר על מצרים כי ההכרעה בהנהגתה נפלה, והיא בוחרת במעשיה האחרונים ובתיאום ההדוק עם רמאללה, בציר ערבי עם ישראל, על פני ציר עם טורקיה; אימוץ האסלאם הקיצוני בטורקיה, הבהיר למצרים כי זהו אותו אסלאם קיצוני של האחים המוסלמים, שמאיים על המשטר במצרים, ואשר בעבר כבר הכריע את משטרו של מובראק בקלפיות, וייתכן כי מהפכת האסלאם הקיצוני חוזרת כדי לסלקו מהשלטון. מצרים זועמת על טורקיה שמשמשת אכסנייה נוחה, כולל שידורי טלוויזיה קהילתיים, לאחים המוסלמים שנמלטו ממצרים. גם מצרים לא תודה בהכרעתה, עד שישראל תעמוד בתנאי המדינות הערביות, לרבות רמאללה; או לפחות תכנס למו"מ משמעותי על כך. בהקשר הזה נאמר, כי עסקת טיעון עם בנימין נתניהו, תאפשר לו אולי להיות המדינאי שאוהדיו סבורים שהוא, ולחלץ את ישראל מהמלחמה הנוכחית, ובאותה עת מהמלחמה הצפויה עם הציר הטורקי- איראני, ולהכין את צה"ל לאתגרים, ובהם אתגרי החופים והים מול טורקיה.
כוח ההרתעה הישראלי גדל מאז 7 באוקטובר, ועוצמת האש שבחלקים גדולים ממנה היא פרי של פיתוחים טכנולוגיים ישראליים, הם סימנים שבמאזן ההצלחות במלחמה, ישראל מובילה על איראן ועל הציר האסלמו נאצי שיצא ב-7 באוקטובר להשמידה; עם זאת במובנים פנים ישראליים שמחייבים משחר ההיסטוריה הישראלית המודרנית להכריע את האויב כדי שיזכור את תבוסתו במשך שנים רבות, ישראל לא ניצחה במלחמה עם איראן. היה טוב אם ישראל הייתה משמידה כבר בינואר 2024, כשחמאס הוכרע וכל העולם היה לצידה, את מערכות הפקת הנפט והגז האיראניות, לרבות החרבת האי חארג', והטלת מצור ימי ואווירי כל-ישראלי על איראן, עד שתשחרר את הגרעין האיראני לרבות האורניום שהעשירה. אבל ישראל לא עשתה זאת, ואפשרה לטורקיה להיכנס לזירה ולפתוח עם איראן בתהליך של הקמת הציר המדיני האסלמו נאצי שחותר למשול במזה"ת, ומאיים בהשמדה. הטיעון שאיראן לא הובסה ויש להביסה עשוי לשמש את הממשלה, כשהיא חותרת לקיים מלחמה אינסופית, אבל להערכתנו אין עוד דרך להכריע את איראן בסיבוב הזה. ראשית, טורקיה שומרת על האינטרס האיראני, בחשאי, כשהיא מתעתעת בנשיא ארה"ב ובאירופה; אחת הדרכים לתעתע באירופה היא להדגיש את חיוניותה במערך הצבאי של נאט"ו בעיקר עכשיו כאשר רוסיה מאיימת על אנגליה. ההשקפה האסלאמית הצבאית הטורקית איראנית, מנוגדת בעליל להשקפות הצבאיות האירופיות שבבסיסן לקחי מלחמת העולם השנייה וחובת המתינות. את חובת המתינות הטורקית שחיברה את טורקיה במידה מסוימת לאירופה, ואת אמנת אתא טורק שהביעה אותה, זנח הנשיא ארדואן זה מכבר כשהפך לסלאח א-דין מודרני שחולם על קרב חיטין משלים (לשם כך הוא מנהל רומן עם הציר הסיני רוסי שקרוב אליו תרבותית ואידאולוגית). ארדואן יוכל לקבל אותו מישראל רק אם צה"ל יקדיש את השנים הבאות לבנות מחדש את כוחו עם 9000 טנקים חדישים, ועם הכשרות של בנות וחרדים, עם סגירת הגבול מאילת לצמח, בלי להזניח את רמת הגולן ומפגש הגבולות, ועם חיל חופים שיתכונן לקבל את פני ארמדת הנחתות הטורקית ואולי אף את פני החלום הסיני החדש להחליק אוניות במהירות לאגן הים התיכון באמצעות ברית הנמלים שיש לסין עם מצרים, עם טורקיה (וגם עם ישראל שצריכה להערכתנו לפתוח כעת בהליך סילוקה של סין מהנמל בחיפה ומהעבודות על נמל אשדוד. לבהירות המדינית יהיה להערכתנו תפקיד מכריע במלחמה נגד ציוויליזציות מתעתעות כציר הטורקי והציר הסיני). שנית, ישראל הכפיפה את עצמתה לנשיא דונלד טראמפ, ומדובר באדם שהביטוי משענת קנה רצוץ יושבת עליו כמו חליפה בהזמנה; טראמפ לא יכול וכנראה גם לא רוצה להכניע את איראן. הכרעת איראן או כריתת הסכם גרעין איתה חיוניים לקיומה של ישראל. במובן הזה למו"מ הישיר שקיימה ישראל עם איראן לפני כשבועיים, בתיווך קטאר, לגבי רכס עלי טאהר, יש משמעות מדינית עמוקה; אבל ממשלת ישראל לא חשפה את המו"מ ואת תוצאותיו (חיילים שוחררו בבונקר, צה"ל פוצץ את הרכס); ובכך היא מאריכה שוב את המלחמה; במקום להשתמש בחלון שנפתח, כדי לסיים את המלחמה, ולהתפנות לבנות את צה"ל, חזק ובטוח בעצמו, לפחות כמו שהיה החל מ-8 באוקטובר 2023. בשנה הבאה, וכדי להדגיש את תפקידו של צה"ל בהצלת ישראל שממשיכה גם עכשיו ליפול לתהום הסיאוב והשחיתות החברתיים תרבותיים פוליטיים, נשקול לבחור ברב אלוף הרצי הלוי לאיש השנה של עיתוננו, על שהביא את צה"ל למלוא עוצמתו זמן קצר אחרי שנפל לתהום שנכרתה לו עד כה פעמיים במהלך ההיסטוריה הצבאית הישראלית 1973, 2023. בחירת רב אלוף אייל זמיר לאיש השנה 2026 והערכתו של רב אלוף הרצי הלוי, עשויים לחסוך מכולנו את התיעוד של ההפתעה האסלמו נאצית הבאה בהנהגת טורקיה איראן ופקיסטן. הדבר תלוי כמובן גם בכינונו של הציר הערבי הישראלי שהגתה רמאללה, ועליו דיווחנו כאן; הרחבה נוספת על הציר הערבי ישראלי אפשר לקרוא היום שוב ביומן ובמאמר המערכת.
המשבר בין איראן לבין ישראל בפרשת הכיתור והמצור על רכס עלי טאהר, מנע לפי שעה התלקחות באמצעות מו"מ ישיר בין שתי המדינות בתיווכה של קטאר. איננו יודעים מה ישראל קיבלה בעקבות ההסכמה בין שני הצדדים, בנוסף על השליטה על האתר, ואיננו יודעים כמה זמן המו"מ נמשך; אנחנו יודעים כי הנצורים החיים שוחררו. המשוחררים נאלצו להשאיר מאחוריהם את גופות הנצורים שנהרגו במהלך הכיתור והמצור של צה"ל על האתר של חיזבאללה. במהלך החתירה להסכמות איראן טשטשה את סימני המו"מ עם ישראל באמצעות הודעת הסחה לפיה תתקוף את ישראל אם ישראל תתקוף את עלי טאהר. בעקבות איום ההסחה האיראני שיגר שר הביטחון בישראל את תגובתו להסחה ואיים על איראן. איננו יודעים אם המו"מ נמשך ואו יימשך בעניינים נוספים שבין שתי המדינות, ואיננו יודעים אם ההסכמות במו"מ כוללות הפסקת אש באזור הרכס. חיזבאללה אינו נוצר את האש וייתכן שהוא הוחרג מההסכמות. להערכתנו לא נכרתה הפסקת אש, והאש עדין עלולה להתלקח. בשבוע שעבר קראנו כאן לישראל לסיים את המלחמה, ולהכין את צה"ל למזרח התיכון החדש שמכוננת טורקיה באמצעות ברית עם איראן ועם פקיסטן כתוצאה של הארכת המלחמה אחרי שצה"ל כבר הביס את חמאס בחודש ינואר 2024. להערכתנו התקפת פתע טורקית על ישראל, עלולה להיות ההפתעה השלישית ההרסנית בדומה להתקפות הפתע של מצרים ושל חמאס 1973 2023, ועל צה"ל להיערך לפיכך להתקפת פתע טורקית איראנית בגיבוי של פקיסטן. בקריאתנו הערכנו את הצורך הדחוף באלפי טנקים חדישים ובהקמתו של חיל חופים למניעת הנחתת צבא סדיר מהים שהוא אחת מיכולותיה של טורקיה. כן צריכה להערכתנו ישראל לסגור את הגבול המזרחי מפני פלישה של מיליציות שיעיות מעיראק דרך ירדן. לשם כך דרושה הפוגה מהמלחמה. הצורך להכין את צה"ל גובר להערכתנו על חובתה של ישראל להשמיד את המשטר האיראני שיצא ב 7 באוקטובר להשמידה (ר ' בארכיון כותרתנו הבלעדית על כך ב 8 באוקטובר 2023).
איננו יודעים אם זו אכן ההפתעה אליה מתכוון המקור, שארה"ב וטורקיה יכניסו את הרשות הפלסטינית לעזה מעל ראשה של ישראל; אנחנו יודעים כי הרשות הפלסטינית הציעה לישראל, לפרוק את חמאס מנשקו, ולהביא את מצרים לציר ערבי שישראל תהיה ממוביליו. למיטב הבנתנו, ישראל התעלמה מההצעה. להערכתנו ההתעלמות הישראלית נובעת ממניעים פוליטיים של הארכת המלחמה, אבל גם כיוון שההצעה המפתיעה הפלסטינית, לא תואמה באופן מלא עם ארה"ב, כיוון שהיא לא עברה את כל התהליך הפנימי הפלסטיני שמעלה ומיד מקעקע כל יוזמה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
אם ארה"ב אכן מעורבת בהפתעה שמקורות לא ברורים מכינים לישראל, יתכן שהדבר יחשוף כי דונלד טראמפ מעדיף לקדם את הציר האסלמי של טורקיה, על פני הציר הערבי שהוא בעצמו קידם בהסכמי אברהם.
האם יתכן סיבוב כה עמוק במדיניות האמריקאית של טראמפ בתוך מספר חודשים? התשובה נעוצה כנראה במדיניות המכסים האמריקאית שלא הצליחה למחוק את סין, אחרי שהתברר כי יש לסין מספר לא מבוטל של מנופים נגד ארה"ב למשל המתכות הנדירות שהיא כמעט בלעדית בהפקתן.
ולאור הדומיננטיות הסינית בזירה המסחרית ובזירה המדינית העולמית, והאפשרות כי היא תשלוט בציר שמקימה טורקיה, ולא ארה"ב, מוכן וטראמפ אפילו לשכוח את הסכמי אברהם ולקדם את הציר הטורקי כדי שתהיה לו השפעה עליו (ר' היום בסיפור המרכזי הסכנה שסין ורוסיה יכתרו את אירופה בסיוע טורקיה).
יתכן שסיבוב כה עמוק היה בלתי אפשרי בממשלים האמריקאים שהיו עד עכשיו, ויתכן מאוד שאצל דונלד טראמפ זה אפשרי.
טורקיה תזכה במהלך כזה, בשליטה על שני פלגי העם הפלסטיני, בהשארת חמאס אפילו סמלית בשלטון, כחלק מאשף למשל, ובמניעת פירוקו של חמאס מנשקו הקל. נזכיר כי בהצעה הפלסטינית שישראל לא הגיבה עליה, התחייבה הרשות הפלסטינית לפרוק את חמאס מנשקו, ולהגביר את המלחמה בו שכעת מנהלות מטעמה המליציות ברצועת עזה ובהן מילציית אל שבאב.
למאזן אימה טורקי ישראלי, יש השפעה מוגבלת לגבי המזרח התיכון, שממילא נמצא כבר שלוש שנים בתוך חורבן מדיני צבאי, שאף אחד מהצדדים לא יודע איך לסיימו. במציאות הנוכחית, אין ולא יהיה מנצח, אבל טורקיה וישראל יפסידו רבים מהישגיהן. התקווה היחידה להגיע לסידור שמוסכם על כל מדינות המערב והמזרח ועל טורקיה, ישראל, איראן, פקיסטן, מצרים, סעודיה, יוון וקפריסין, היא המציאות הכלכלית בעולם שנמצאת רגע לפני פריצה עצומה בתחומי AI ומיחשוב קוונטום, והשבבים שדרושים לשני התחומים. המערב והמזרח יודעים שהמציאות הכלכלית לא ניזוקה מאוד מהמלחמות במזה"ת ובאוקראינה, ולצד זה כולם יודעים כי היסוס בכינונה של ועידה בינלאומית רחבה, יביא חורבן כלכלי, שיתחיל פעם נוספת במשבר אנרגיה; לעומת זאת הקמתה של ועידה בינלאומית תביא פריצה כלכלית עצומה שתורגש בכל העולם; לכן זה בדיוק הזמן של העולם המבולבל הכאוטי לחזור לוועידות העולמיות הגדולות של אחרי מלחמת העולם הראשונה.
טורקיה וגם ישראל נמצאות בלב ההתפתחות הכלכלית העולמית, ומצד שני שתיהן חוות מתחים פנימיים שעליהן לטפל בהן בלי שמלחמה חיצונית תקעקע את האפשרות הזאת. לשתי המדינות אינטרס גדול לפיכך בועידה בינלאומית, כיוון שאין שום הרכב אזורי שבכוחו לחלץ את המזה"ת מהמבוי הסתום. המציאות הזאת תימשך ותחריף בעיקר אם לארדואן יהיה חשוב יותר להחיל את חוקי השריעה על המזרח התיכון, מאשר לכונן שלום לדורות וסדר חדש בלי ציר אסלאמי. אם התשובה של ארדואן תהיה חיובית, גם ישראל תצטרך לסגת מכוונות הקנאים לספח את יהודה ושומרון, ולחולל טרנספר בעזה. ירושלים תישאר לנצח בידי ישראל וליבה הר הבית ואבן השתיה. ארדואן שמאיים לחזור לירושלים צריך להבין שזוהי הכרזת מלחמה ולא נכונות לכונן סדר עולמי חדש במזה"ת. כעת לשני הצדדים יש קלף משמעותי עליו יוכלו לוותר כדי לזכות בקופה, ארדואן לאסלם את ישראל, וישראל לגייר את השריעה הטורקית. וזוהי הזדמנות שחבל להחמיץ. האופציה השנייה היא כאמור מאזן אימה שיביא קץ על שתי המדינות כפי שהן עכשיו, ובעיקר על מעמדן שרכשו בגיבוי העולם, ובמאמצים פנימיים וחיצוניים עצומים.
השבוע התפרסם סיכום התרגיל של צה"ל, אשר כלל את כל זרועות הצבא. בפרסום סיכום התרגיל נכתב לגבי השבוע השני כך: "התקיים תרגיל דו אוגדתי של עוצבת "געש" (36) ועוצבת "הגליל" (91) – במסגרתו, בוצע תרגול לחימה רב-זרועית בשדה קרב של כוחות האוגדה הכוללים חי"ר, שריון, הנדסה ואש בשיתוף כוחות אוויר, מודיעין ותקשוב. בשבוע זה, חיל האוויר התמקד בסיוע ובשותפות בתמרון ותרגל תרחישי הטסת כוחות, אספקה לוגיסטית בהיטס וסיוע באש לטובת התמרון. במהלך כל השבוע, חיל האוויר המשיך לתרגל תקיפות עומק נרחבות במספר זירות".
השורות הללו ממקדות את תשומת הלב, בהטסה כוחות, שיהיו שותפים לתמרון הקרקעי, אבל התמרון הקרקעי שמבוסס על כלי המערכה המרכזי של צה"ל הטנק, אינו מודגש בטקסט, או אינו מודגש מספיק; היעדרות הטנק, באה לביטוי גם בתמונות שצה"ל פרסם בסיום התרגיל. יש בתמונות רחפנים, צוותי חי"ר, צוותי טכנולוגיה ומעקב, מסוקים, אבל אין בהן מסות של טנקים שפורצים באלימות מערכים קרקעיים של האויב, ומשתלטים על שטח. ואין בשורות הללו מרכז כובד קרקעי חד משמעי שמתבסס על כלי המערכה העיקרי של ישראל.
התפישה לגבי מרכזיותו של הטנק במלחמה הישראלית, אף אושררה בעצם ההחלטה של מערכת הביטחון לפתח לדורותיו טנק מערכה מתוצרת ישראל, מרכבה. בעקבות הסכמי השלום עם ירדן ומצרים, והיחלשות הצבא הסורי, תפישת המלחמה הישראלית השתנתה, והותאמה לזירה חדשה אשר בה ניצבים מול ישראל ארגוני טרור מדינתיים כחיזבאללה חמאס וג'יהאד. אלא שהזירה הזאת השתנתה שוב באופן מהותי בשנת 2023. ונראה כי התרגיל הצבאי הנוכחי, שתוכנן לפי פרסומי צה"ל בשנה שעברה, לא לגמרי הותאם לזירת הקרב החדשה.
התבססותו של חיזבאללה בסוריה השנה, העמיקה מאוד, והוא מקבל כנראה אופי של ארגון צבאי ממוכן ומאורגן יותר במובן שהוא איננו עוד אך צבא גרילה מובהק. נסראללה איים לא מזמן במאה אלף חיילים שעומדים לפקודתו. איראן הצליחה השנה לשנות את המזרח התיכון. היא מדברת עם סעודיה, מצרים ואפילו עם ירדן. מצרים וירדן מטשטשות את השיח החדש, באמצעות מתק לשון מדינית. המלך הירדני כמו הנשיא המצרי שבים ומביעים מחויבות להסכמי השלום, אבל העמים שלהם פחות מחויבים. משרדי החוץ של שתי המדינות מתנהגים יותר לפי הרוח אשר נושבת מהציבור, ופחות בהתאם להצהרות המנהיגים, התנהגות מדינית שעשויה ועלולה להצביע על כפל כוונות. לסעודיה מצרים וירדן יש כוחות קרקעיים אדירי ממדים, והכוח הזה נוסף על חיזוקו של הצבא הסורי, עליו שוקדת עכשיו איראן. לפי הסימנים סוריה אף צפויה לשינוי מהותי, לא רק מצד איראן, אלא גם מצד התומכת החדשה של איראן, סעודיה, במהלך שעשוי להיות מתואם. רמז לכך ניתן בדרישתה של סעודיה מבשאר אל אסאד להפסיק להיות סוחר סמים, דרישה בוטה ואפילו פראית במובן המדיני. ר' על כך ידיעה בגיליוננו הקודם.
תפישת המלחמה הישראלית צריכה לפיכך לקחת בחשבון את השינויים על גדרות ישראל. התאמה כזאת, צריכה להגיע כמובן גם לימ"חים. ככל שידוע לנו, מחסני צה"ל לא נפתחו בתרגיל הזה והרכביהם לא עודכנו, בהתאם להתפתחויות האמורות בזירת המלחמה החדשה של 2023. כלקח ממלחמת יום הכיפורים, מחסני החרום הועברו לניהול של ארגונים חיצוניים בפיקוח של צה"ל, וכל הציוד בהם חדש. תמונות של טנקים מתפרקים, וכלי רכב שאינם נוסעים לא יהיו כנראה במלחמה הבאה, אבל אם ההרכב של הציוד לא יותאם לשינוי התכוף בזירת המלחמה המקומית המטורפת, יהיו תמונות אחרות, קשות לא פחות. למשל מחסור בטנקים.
המלחמה הבאה צפויה להביא לקריסתם של בניינים בערי ישראל. יתכן שיש פחד בקרב מקבלי ההחלטות לומר את זה; בשביל זה בדיוק יש עיתונות. מסה עצומה של טילים, שחלקם יעבור את מערך ההגנה המתקדם מאוד של ישראל, עלולה להביא ללכודים רבים באתרים רבים בערים רבות. לא ראינו בתמונות של צה"ל תרגול המוני של חילוץ לכודים. יש הבדל עמוק בין חילוץ נפגעים מבניין שחטף טיל, לבין חילוץ לכודים באתרים רבים בעת ובעונה אחת. את ההבדל הזה ראה כל מי שהשתתף אי פעם בחילוץ של לכודים, למשל ברעידות האדמה בטורקיה. חילוץ המוני בו זמני הוא אירוע אחר לחלוטין שעל צה"ל להיערך אליו, ולהביא לכך שהציבור ייערך אליו ובעיקר יהיה מודע לאפשרות הזאת. העורף הישראלי איתן ובלתי שביר, ובכוחו לעמוד בקשיים עצומים. ראינו את זה בעבר, נראה את זה גם בעתיד. על צה"ל לקחת את זה בחשבון בייתר שאת.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il