הסיפור המרכזי

בימים טרופים אלה, הסיקור של העימות הנפיץ בין פרס המודרנית לישראל משתלב בזכרונות היסטוריים על מזימות האימפריה הפרסית כנגד היהודים, כפי שהם מסופרים במגילת אסתר; הרציפות התודעתית הזו של עימות היסטורי מלפני כ-2,500 שנה הוא, בניסוחה של הקלישאה הנפוצה, "לא מובן מאליו".

אבל מבט על המגילה מזווית של תקשורת, מאפשר הבנה חדה יותר של התערובת המפתיעה הזו של זכרונות היסטוריים מהעבר הארכאי עם תודעת ההווה. ככלות הכל, המגילה היא "בירת התקשורת" של התנ"ך. אין עוד ספר במקרא שבו הנוכחות של המדיה רבה כל כך, ושההתייחסות לתהליכי תקשורת מודגשת בו כל כך, ומנקודה זו מתאים להתחיל את העיון בזרם הזיכרון בין הימים ההם לזמן הזה.

הטענה המוצעת כאן היא שסיפור התקשורת, שדומיננטי כל כך במגילה, הוא בעצם שני סיפורים. המגילה מנגידה בין שני עולמות או מודלים של תקשורת, התואמים לגורמים המתמודדים זה מול זה בסיפור המגילה. אופי ההתנהלות התקשורתית הוא מאפיין מובהק של כל אחד מהצדדים, וגם מכשיר מרכזי שבו הוא משתמש במאבק. אך מעבר לאלה, הטענה היא שהמדיה היא גם המסר: דפוסי התקשורת מקדמים, וגם מייצגים את האידיאולוגיה שמאפיינת את העולמות הניצים בסיפור המגילה.

האימפריה הפרסית השתרעה על שטח גדול יותר מכל אימפריה עד לזמנה. המגילה מציגה בפרוט, חזור והצג, את הפעלת מערכת התקשורת האימפריאלית של פרס ומדי, בתיאורים קצביים ורבי עצמה. המדובר בהזעקתם של סופרי המלך שבמאמץ קולקטיבי מסוגלים לתרגם במהירות מסר יחיד ל-127 שפות ולשכפל מספר מספיק של עותקים להצפת האימפריה רחבת הידיים במסר הזה. או אז מופיעים הרוכבים שיוצאים מבוהלים ודחופים למרוץ שליחים לכל רחבי האימפריה. במאמציהם המשותפים והמתוזמנים היטב הם הופכים מידע המתפרסם בשושן לנחלת כלל האימפריה בתוך זמן קצר להפליא.

לצד אלה בולטים במגילה המופעים והארועים האייקוניים שאמורים להמחיש להמונים במדיום החזותי את עוצמת השלטון של המלך הפרסי. המדובר באירועים חזותיים ספקטקולריים, המדגישים צריכה ראוותנית: משתאות ענק לאליטה של כלל האימפריה וגם לכל העם הנמצאים בשושן, וגם את שליטת השלטון על משאבי הפאר וההדר: "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן, מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת", המוצגים לראווה קבל עולם. בנוסף לשלטון על הפאר, יש למלוכה זו, המתמקדת בממד החזותי, שלטון על היופי: רק היפה מכל נשות מדי ופרס מקומה בבית המלכות אשר למלך אחשוורוש, והיא משמשת שם, כפי שעולה ממשבר ושתי, כמצג פומבי למונופולין שיש לבית המלוכה על משאבי היופי של האימפריה.

תקשורת חזותית לצד תמסורת מדוורת במהירות היא מודל מרכזי אחד של התקשורת, והוא יעיל על פי התיאוריה של התקשורת לשליטה ריכוזית במרחב ממוקד יחיד לשדה רחב ככל שצריך, אפילו גלובלי. חולשת התקשורת שמכוונת למרחב היא בשימור מסרים לאורך זמן, כלומר, בממד הרציפות והשרידות של מסרים חזותיים או כאלה שמתניידים בקלות.

אלא שאם מקשיבים למגילה ברוב קשב, ניתן להתוודע לעולם נוסף ואחר לחלוטין של תקשורת, שכמו נחבא בסיפור. משמיעה כזו עולה רישום של יקום תקשורתי אחר, מכוון זמן ולא מרחב. במרכזו עומד הדיבור ולא הכתב או הספקטקל, והרשת המחוברת על ידו איננה אנכית והירארכית כזו המופעלת מלמעלה למטה אלא רשת שטוחה, אופקית, ואפילו שוויונית.

קריאה קרובה במגילה תזהה הטיה תקשורתית זו עם היהודים, אך הופעתה הראשונה במגילה היא דווקא בשיח של קבוצה שולית אחרת: נשות פרס ומדי. על פי יועצי המלך, היה חשש ריאלי ש"דבר המלכה" ושתי יצא "על כל הנשים" בממלכה, מפה לאוזן, ברשת הנשית האימפריאלית המבוזרת והבין-אישית. הדברים שיועברו בה מגמתם תהיה התנגדות לעריצות והתקדמות לשוויון, על פי הדוגמה שהציבה ושתי.

בהמשך למקרה של תקשורת הנשים, ניתן לראות במגילה הנגדה של תקשורת המרחב החזותית של הממלכה הפרסית עם תקשורת הזמן האוראלית של היהודים. זוהי תקשורת המשמשת לא רק להעברת מידע, היא מהווה גם רשת חברתית. מרדכי, לבקשת אסתר, יכנוס את יהודי שושן כקהילה גם ללא סופרים ורצים ואחשדרפנים וסוסים המופעלים מלמעלה למטה. האנשים שיגויסו ברשת החברתית האופקית הזו יצומו וילבשו שק ואפר כאיש אחד מתוך סולידריות. פעולותיהם המשותפות לקדם את פני הרעה ילכו ויתפשטו למלוא רוחב האימפריה בתקשורת אופקית, שלמרבה ההפתעה איננה איטית הרבה יותר ממערכת התקשורת הריכוזית של האימפריה.

סימן יפה להנגדה הכוללת בין תרבות המרחב הפרסית לתרבות הזמן היהודית היא הדרך שבה מציגה המגילה את מנהיגיהם של שתי הציוויליזציות. המגילה פותחת בהצגה של אחשוורוש, והיא מתייחסת במובהק להווה ולמרחב: "ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה". לעומתה, הצגת מרדכי מתייחסת לזמן ולרציפות: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה". הנה לנו מנהיג המרחב, אל מול מנהיג הזמן והרציפות.

כפי שפתחנו, בימים האלה זכרונות בני 2,500 שנה על האימפריה הפרסית ומזימותיה נגד היהודים מתערבבים בחדשות על ההתפרצות האלימה המחודשת של העימות המתמשך עם פרס של היום. תערובת מוזרה זו, הפרושה על 2,500 שנה, מעידה על עוצמתו המפתיעה של עולם המדיה מכוון הזמן וההמשכיות של היהודים, אל מול מערכות התקשורת של המעצמות הגדולות שעניינן שליטה במרחב ולא לרציפות של התודעה והזכרון הקולקטיבי. וכבר אמרו ש"בזכירה סוד הגאולה".