הסיפור המרכזי

אין כל שאלה לגבי הצורך בחיסול של הפשע המאורגן בעולם ובישראל. המלחמה במשפחות הפשע צריכה להיות חסרת פשרות. האימה והמוות שהן מטילות על ציבור בכל מקום בעולם, מחייבת את הכחדתן בשת"פ בינלאומי. עם זאת בכל העולם, כמו גם בישראל, המלחמה בפשע המאורגן חייבת להיות במסגרת החוק, ואם צריך, במסגרת של חוקי חרום שרשויות המדינה תאשרנה. אי אפשר להשתמש בתירוץ הפשע המאורגן, בשדה המדיני, אשר החוקים לגביו שונים. אתה בוודאי לא פולש למדינה, בטיעון שמושלת בה משפחת פשע. עניינים כאלה הם בבסיס הסיבה שבארה"ב הנשיא לא פותח במלחמה, אלא הקונגרס, שהוא גוף רחב, אשר שיקול דעתו לא תלוי בשיגיונותיו של אדם זה או אחר בבואו לחרוץ בדבר כה מהותי שהשפעתו על חייהם של מיליוני בני אדם תמימים וטובים היא מכרעת. ובכל העולם, פלישה שאין מאחוריה טיעון מדיני מוצק, היא פגיעה עמוקה בחייו של ציבור שאין לו קשר לפשע, ובריבונות עצמאות וחופש, שהעולם האכזר והנורא אשר בו אנו חיים, עדין מנסה לשמור עליהם כעל נכס ציבורי עמוק ומהותי. נשיא ארה"ב סומך כנראה על כך שציבור צופי טלוויזיה שכבר טומטם במאות תמונות וסרטים משבשי שכל ושיפוט, יראה את תמונתו של מדורו באזיקים ויאמר באינסטינקט טלוויזיוני של צופה שזהו הנבל בסיפור. אבל מדורו בכלל לא העניין, ולא מדובר כאן במלודרמה טלוויזיונית, אלא בחיים (המדיניים) האמיתיים של ונצואלה ותושביה. וגם אם מדורו הוא פושע, גם אז, כראש מדינה, על המוסדות העדינים שהצליחה האנושות לייסד לשם אנשים כמו שמתואר מדורו, צריכים לטפל בו, ולא בריון בלתי יציב וחסר גבולות כמו האדם שיושב עכשיו בבית הלבן. אדם שמשתמש בכוחה המופרע של ארה"ב, כדי ללכוד אדם שבעיניו הוא סוחר סמים.

ואיך אנחנו יודעים שטראמפ הוא בריון? על פי אופן פעולתו בעניין הטרנספר שניסתה ממשלת הרודנים הישראלית (שמעריצה את טראמפ) להוציא לפועל נגד אוכלוסיית עזה. נזכיר, שאחד מהצדדים, או שניהם ביחד, הגה/הגו את הרעיון להסתיר את הפשע הארור של גירוש אוכלוסיית עזה, באמצעות תיבת לשון ידידותית "הגירה מרצון"; כאילו כולנו טיפשים ואין לנו מושג כי למונח "רצון" אין כל משמעות, בקרב אוכלוסייה כבושה; ישראל, מדינתנו האהובה, מעולם לא נכבשה בעת המודרנית שאחרי הכרזת העצמאות, ואנחנו הישראלים החופשיים, מעולם לא נאלצנו לעשות דבר "מרצוננו" לפי הכתבת כובשינו, ולפי רצונו המוחלט והאכזרי של כובש. אולי לכן איננו יכולים להביא את עצמינו למקומו של הנכבש, כאמור בערכינו הנצחיים אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. והשימוש במונח חברך במקור, הוא מלשון אדם, כדי שלא יתעתעו במובן העמוק האוניברסלי של הערך.

ישראל הערכית חייבת להתרחק ככל האפשר מהטיפוס הבלתי יציב שיושב בבית הלבן. במוקדם או במאוחר, הוא ידרוס גם את ערכינו (כתבנו על כך גם בעבר), וכבר עכשיו אפשר לראות (כפי שאנחנו מדווחים בכל שבוע לאחרונה) כי האינטרס שלו והאינטרס הישראלי כבר לא זהים כפי שנראו בהתחלת כהונתו הראשונה (ר' איך הוא רואה חבר קרוב באסלמו נאצי ארדואן אשר התפלל לאלוהיו שישמיד את ישראל); והרי ידוע היטב לכל אחד מאיתנו בעומק לבו, כי כאשר ישראל מאבדת את ערכיה, היא מאבדת אחר כך גם את ריבונותה. זה כלל היסטורי אשר לכאורה אין לו הסבר. אבל יש לו.

אחד מערכינו היסודיים, הוא לשמור על כבודו ועל חייו, ועל בריאותו ורווחתו ועל ביתו של הזולת, ובמקרה הזה, על עם אשר נמצא תחת סמכותנו הצבאית, אחרי שארגון אסלמו נאצי אשר יצא ממנו, קם להשמיד את ישראל. על ישראל לשפר את תנאי חייו של העם הפלסטיני מיד, בחורף הקשה הזה שפוגע בעיקר בחלשים ביותר, בילדים חסרי הגנה, ולהביאו, שלם, פיזית ומספרית, אל ביתו אשר ישוקם על גבולה הדרומי של ישראל. בזה תלויים גם חיינו.