גליון 273, 18 באוקטובר 2026
ישראל נחרבת חברתית וערכית, והכהניסטים בשלהם: סוגדים לעגל הסיפוח, ולפשע המלחמה טראנספר, ולטרור יהודי, ובעיקר לנקמה הפוליטית עדתית והפוליטית לאומנית שסוחפת לתוכה את שארית ההיגיון הישראלי הקר, בימי הליכוד הנוראים
נאמר מיד, אנחנו מבינים את מקור הטירוף שפוקד את הכהניסטים, בתקשורת ובפוליטיקה, מאז 7 באוקטובר. את הטבח שחוללו פלסטינים מעזה ובראשם חמאס, היה עליהם לשלם מאז, והם שילמו, והם עוד ישלמו עד מותו של אחרון משתתפי מרחץ הדמים והטבח, בכדורי צה"ל ומערכות הביטחון.
אבל אין להחריב את חברתנו ואת ערכינו על מזבח אי השפיות שהביא 7 באוקטובר.
ההיגיון נשאר גם עכשיו פשוט ובסיסי ובלתי פוליטי:
את המלחמה בעזה השלמנו (צה"ל השלים) בחודש ינואר 2024, כולל האפשרות לשחרר את החטופים, כפי שדיווחנו כאן בלעדית, ושבנו ודיווחנו על כך, יחידים בעולם, עד אשר עכשיו הדבר כבר ברור לכל. אבל זה עבר, ולא נעשה. הלאה.
כעת הצרכים דחופים:
ראשית, בניין כוחו של צה"ל לקראת הציר הטורקי איראני הרצחני, שמתרחב עכשיו למזרח, ומתכוון לכלול את אפגניסטן טורקמניסטן ופקיסטן שהיו עד כה בנותיו החורגות של המזה"ת הישן; עכשיו טורקיה ואיראן רוצות שהמדינות המרחיבות ידללו את אוכלוסיית הערבים, לטובת תוספת אסלאם קיצוני.
השתיים רוצות בית אסלאמי קיצוני רצחני אימפריאליסטי בראשותן, על חורבות הבית שלנו ושל שכנינו מדינות ערב המתונות (אשר הפכו למתונות אחרי שלא הצליחו להשמיד אותנו, צריך לזכור את זה).
צה"ל צריך לפיכך, ואי אפשר לעשות זאת בתוך מאמץ מלחמתי תקציבי משוגע, לבנות מחדש את כוחו, לאייש אוגדות טנקים בחרדים בגיוס חובה, ובבנות שירצו בכך בגיוס בהתנדבות, ולהקים את חיל החופים שיקדם את חמישים הנחתות של טורקיה, ושל שותפותיה האפשריות.
הנקמה שבאה לביטוי בזירה הצבאית אבל גם החברתית-תרבותית בישראל, היא גם נקמה עדתית, בתוצאות החורבן שהשאירה מפא"י ברחובותיה של ישראל המפולגת (עד שהופיע הליכוד וסחף אליו את האלקטורט המזרחי ואת החורבן שהשניים, ליכוד-אלקטורט מזרחי, העמיקו ברחוב הישראלי), והיא קורעת את ישראל אפילו יותר מהנקמה הצבאית שמעורבת בפשעי מלחמה. ר' הטרור היהודי בשטחים.
את מקורותיהן החברתיים של הנקמות הללו צריך לתקן בשיח חברתי, ובאמצעות שינוי של המבנה הציבורי הישראלי, ואת זה לא ניתן לעשות זאת במלחמה, ולא בסערה פוליטית, ובעיקר לא בעולם הפוליטי הישראלי אשר בו ההתיישבות הכפרית היא בעלת יסוד פוליטי, התרבות היא פוליטית, יש ערים פוליטיות ר' בני ברק שכולה מיסודותיה ועד קומותיה משתייכת למפלגה אחת: האם מישהו מהמיידסים ראה בעיני רוחו את החורבן שממיטים הערכים האך הפוליטיים על ישראל, על תרבותה, ועל חברתה הפוליטיקה שלה העיתונות והתרבות? אם תחשבו על כך מבחוץ? האם הייתם מאמינים שבישראל אין כל עמדה עניינית בשום דבר? שהכל פוליטי, כולל המוזיקה? ולך תפתור בזירה כזאת את השבר החברתי תרבותי שייסדה מפא"י, והעמיקו עד כדי חורבן מזרחיים מטורפים משנאה, שבוחרים על פי זהותם התרבותית ולא לפי אמנותיהם המדיניות חברתיות
הוצאות המלחמה מעיקות (אם כי חלקן עבור בניין הכוח, ואותן יש להגדיל). בינתיים זה לא בא לביטוי במדדים, אבל אין כאן כל קסם (אלא אם יש), והם יבואו לביטוי, אם לא תסתיים המלחמה עכשיו, ואפשר יהיה להתחיל שוב לבנות.
שני דברים עיקריים אמר הנשיא המצרי א-סיסי, בטקס לציון 53 שנים למלחמת יום הכיפורים. הראשון: אין פנינו למלחמה עם ישראל. השני: מה שסעודיה תרצה שנעשה, נעשה (בהקשר למלחמתה עם החותים). בכך חשף הנשיא המצרי שני היבטים של המהלך החדש במזרח התיכון הערבי ישראלי אשר אותו חשפנו כאן בלעדית: האחד, הוא בעצם מאשר את הדיווח שלנו על היוזמה (שהתחילה ברמאללה), לכונן ציר ערבי עם ישראל, כנגד הציר האיראני טורקי שרוצה מזה"ת אסלאמי שמתקיים על חוקי השריעה. הנשיא המצרי מאשר בכך גם את דיווחנו כי מצרים מתואמת עם רמאללה, שכן מסרנו בדיווח האמור, כי גם סעודיה עשויה לחשב מחדש את המסלול עליו חתמה עם טורקיה, ולחזור לציר הישראלי ערבי המוצע. סעודיה אכן מחשבת, אם כי היא מציבה תנאים, ובראשם חידוש המו"מ עם הפלסטינים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מצרים לא הייתה זקוקה לדיווח עיתונאי, לגבי הברית החשאית שנרקמת בין איראן לבין טורקיה, ברית אשר בכוונתה לקדם במזה"ת את המשנה הסדורה של האחים המוסלמים, ושל הזרמים השיעים; מצרים עוקבת מזה זמן בדאגה ובזעם אחרי התבססותה של קהילת האחים המוסלמים בטורקיה, קהילה שזוכה שם למושב נוח לרבות לשידורי טלוויזיה קהילתיים.
אחרי הכתף הקרה שסעודיה ספגה בדבריה של טורקיה כי לא תשתתף בהתקפה על החותים, אבל תסתפק בהגנה אווירית, שמשמעותה דריסת רגל צבאית בסעודיה, מול האפשרות שהאיום האיראני יתממש והחותים יפגעו באורח אנוש בתעשיית הנפט הסעודית; הממשל הסעודי פותח לפיכך שוב לאחרונה חלון לכינונו של ציר ערבי עם ישראל, וכפי שדיווחנו כאן הסעודי מעמיד לכך תנאים: התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים (נוסח שמתואם עם הפלסטינים להערכתנו, שמבקשים לכונן את הציר למען הקמת מדינה פלסטינית, ולמען ביטחונה וקיומה במזרח התיכון החדש של טורקיה ואיראן).
מי שעומדת, אולי ללא ידיעתה המלאה, כמכשול לכינונו של ציר היסטורי ערבי ישראלי במזרח התיכון, שבכוחו יהיה להפוך את האזור למוקד של טכנולוגיה, ויוציאו ממסכת המלחמות האינסופית, היא ארה"ב, שזקוקה לטורקיה כדי שתוציא בשבילה את הערמונים מהאש של המזרח התיכון המטורף. אולי טראמפ לא שם לב, שטורקיה היא זאת שמלבה את האש עם איראן, בדרכן לחדש את האימפריות הישנות, ר' דיווחנו בכותרת על הרכש הצבאי הטורקי החדש שיגדיל את הוצאותיה של טורקיה על רכש אמל"ח ב-229%, הרבה יותר מרוב מדינות אירופה ביחד. טורקיה לא מכינה את כל הטוב הזה כדי לחלץ את ארה"ב מהתסבוכת ארוכת השנים במזרח התיכון, להערכתנו אפילו להיפך מכך.
מקור מקורב למועמד ישר לראש ממשלה, גדי איזנקוט, אמר כי איזנקוט יקדם את הציר הערבי-ישראלי אם ייבחר לראש ממשלה. האם הוא יצליח לשכך את טירוף המערכות הניאו פשיסטי שפקד את ישראל בעקבות 7 באוקטובר? (מהלך רגשי נפשי לאומי לאומני די מובן כמובן, לנוכח צימאון הדם של חמאס ושותפיו והטבח). איננו יודעים. ישראל שקועה עמוק בתהום הנפשי הזה. ועליה לאזור כוחות נפש וחברה ותרבות עצומים, כדי להיחלץ מהתהום הזה.
הפלסטינים שהתניעו את המהלך לכינון הציר הערבי ישראלי באמצעות הדלפה לעיתוננו, מפחדים כעת מהצל של עצמם: מתגובת ארה"ב, מתגובת ישראל, מתגובת טורקיה, ואפילו מתגובת מצרים סעודיה ומדינות המפרץ אם המהלך ייכשל. זאת להערכתנו סיבה נוספת שנתניהו לא מגיב ומתעלם מהפלסטינים; הוא ושותפיו ישמחו לראות את הרשות הפלסטינית מתרסקת, ויעודדו את המגמה (בעיקר כאשר המחיר זעום: התעלמות מרמאללה וזהו). אם כי נדמה לנו שישראל של נתניהו לא ערה למה שעלול להתפתח במקומה; ר' על כך דיווחנו על הסכנה לאינתיפאדה 3, בגיליוננו 272 מהשבוע שעבר, ועל מדינה זרה, שמזרימה לגדה המערבית נשק בדרכים מתוחכמות, וכנראה מממנת פעילים פלסטיניים חופשיים במטרה להניע נגד ישראל, אינתיפאדה שלישית.
על האיום האיראני על סעודיה, בשיטת המקל והגזר, שאם לא תתיישר החותים עלולים להשמיד את תעשיית הנפט שלה, ר' היום בסיפור המרכזי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
החשד התעורר לפני כחצי שנה. בעקבות החשד התגלה לכאורה כי כוח של צה"ל הבריח אמצעי לחימה לחמאס. בעקבות האירוע נחקרו קצינים ונגדים בגדוד; במהלך החקירה הושעו כמה קצינים ונגדים, והגדוד הועבר מגזרת עזה לאזור אחר. שני גופים יכולים לקיים חקירה של חיילי צה"ל, האחד הוא המשטרה הצבאית, מצ"ח, והשני הוא שב"כ; הגוף הראשון מופקד על חקירות פליליות, ושב"כ מופקד על חקירה של עבירות ביטחון אשר החמורה שבהן היא בגידה.
בסוף השבוע שעבר אמר יורש העצר הסעודי כי עמדות סעודיה לגבי הקמת מדינה פלסטינית נשארות כשהיו, "הממלכה לא תפסיק את פועלה" להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. הסעודי אמר את הדברים זמן קצר אחרי שכרת ברית הגנה עם טורקיה ועם פקיסטן, בחודש אוגוסט השנה. פרשנות: ברור כי סעודיה משאירה בכך פתח, להסכם עם ישראל, על אף ש"סגרה הסכם" עם טורקיה לפני כחודשיים; וברור כי הסכם עם ישראל, אינו יכול להתקיים לצד הסכם עם המדינות שמקימות את הציר האסלמי, קרי טורקיה ופקיסטן (ומאחורי הקלעים גם איראן); שהרי השראתו של הציר תהיה ממדיניות הנשיא ארדואן שקורא להשמדת ישראל.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
צריך לזכור שהרמז הסעודי מגיע אחרי שברית ההגנה עם טורקיה ופקיסטן התגלתה כברית ריקה מתוכן, אחרי שסעודיה הותקפה לאחרונה על ידי החותים/איראן.
בעבר דיווחנו פעמים רבות על הברית החשאית בין איראן לבין טורקיה, להקמת הציר האסלאמי במזרח התיכון; אי התערבותה של טורקיה למען סעודיה (למעט מהשפה ולחוץ), מבהירה פעם נוספת שהציר השיעי סוני איראני טורקי ממשיך להתרקם בחשאי.
נאט"ו לא רואה זאת. צרפת אינה רואה זאת. ובעיקר הנשיא דונלד טראמפ אינו רואה את התפרצות הר הגעש הצפויה כאשר הציר האסלמי קיצוני יוקם באופן גלוי, וירצה להוות את הקוטב השלישי של העולם המדיני הדו קוטבי הנוכחי. הנשיא דונלד טראמפ ממשיך לשאוף שטורקיה תוציא בשבילו בעתיד את הערמונים מהאש במזרח התיכון.
וישראל? כרגיל ישראל שבויה בקונספציה, ועיוורת למהלך שיכריע את גורלה, אם לא תיערך אליו כראוי (אבל ישראל אינה יכולה להיערך למהלך כי היא עדין במלחמה, וצה"ל נלחם, ואינו פנוי לבניין כוחו מחדש לקראת המערכה הצפויה עם האסלאם הקיצוני).
הרשות הפלסטינית מנסה להעיר את עצמה מחוסר האונים ואזלת היד שמאפיינים אותה מאז ומתמיד. אפילו את היוזמה המהפכנית שהיא עומדת מאחוריה, להקמת ציר ערבי-ישראלי במזה"ת כנגד הציר הטורקי איראני, היא אינה מפרסמת בתפוצת המונים, אלא מוציאה אותה כגנבים בלילה: בלי לאשר אותה: הרשות מנסה בחודש האחרון מאז פרסמנו את הדבר, להבין מהן התגובות; אם ישראל תמשיך לבוז לה בהתעלמות, רמאללה תכחיש שזוהי יוזמתה. בהקשר הזה צריך לומר, שלהערכתנו התגובה הסעודית עודדה במעט את הפלסטינים המבוהלים.
ישראל של בנימין נתניהו מכירה היטב את האימה בה נתונה רמאללה באופן קבוע (אימה מעצמה ממעשיה וממדיניותה בראש ובראשנה) ויודעת שאם היא תמשיך להתעלם ולבוז לרמאללה, היוזמה הזאת תתפוגג כפי שעלתה, בקול ענות חלושה. מדוע ישראל רוצה שיוזמת ציר ישראלי ערבי תתפוגג? צריך לשאול אותה, את התימהונית.
וצריך לומר על מצרים כי ההכרעה בהנהגתה נפלה, והיא בוחרת במעשיה האחרונים ובתיאום ההדוק עם רמאללה, בציר ערבי עם ישראל, על פני ציר עם טורקיה; אימוץ האסלאם הקיצוני בטורקיה, הבהיר למצרים כי זהו אותו אסלאם קיצוני של האחים המוסלמים, שמאיים על המשטר במצרים, ואשר בעבר כבר הכריע את משטרו של מובראק בקלפיות, וייתכן כי מהפכת האסלאם הקיצוני חוזרת כדי לסלקו מהשלטון. מצרים זועמת על טורקיה שמשמשת אכסנייה נוחה, כולל שידורי טלוויזיה קהילתיים, לאחים המוסלמים שנמלטו ממצרים. גם מצרים לא תודה בהכרעתה, עד שישראל תעמוד בתנאי המדינות הערביות, לרבות רמאללה; או לפחות תכנס למו"מ משמעותי על כך. בהקשר הזה נאמר, כי עסקת טיעון עם בנימין נתניהו, תאפשר לו אולי להיות המדינאי שאוהדיו סבורים שהוא, ולחלץ את ישראל מהמלחמה הנוכחית, ובאותה עת מהמלחמה הצפויה עם הציר הטורקי- איראני, ולהכין את צה"ל לאתגרים, ובהם אתגרי החופים והים מול טורקיה.
כוח ההרתעה הישראלי גדל מאז 7 באוקטובר, ועוצמת האש שבחלקים גדולים ממנה היא פרי של פיתוחים טכנולוגיים ישראליים, הם סימנים שבמאזן ההצלחות במלחמה, ישראל מובילה על איראן ועל הציר האסלמו נאצי שיצא ב-7 באוקטובר להשמידה; עם זאת במובנים פנים ישראליים שמחייבים משחר ההיסטוריה הישראלית המודרנית להכריע את האויב כדי שיזכור את תבוסתו במשך שנים רבות, ישראל לא ניצחה במלחמה עם איראן. היה טוב אם ישראל הייתה משמידה כבר בינואר 2024, כשחמאס הוכרע וכל העולם היה לצידה, את מערכות הפקת הנפט והגז האיראניות, לרבות החרבת האי חארג', והטלת מצור ימי ואווירי כל-ישראלי על איראן, עד שתשחרר את הגרעין האיראני לרבות האורניום שהעשירה. אבל ישראל לא עשתה זאת, ואפשרה לטורקיה להיכנס לזירה ולפתוח עם איראן בתהליך של הקמת הציר המדיני האסלמו נאצי שחותר למשול במזה"ת, ומאיים בהשמדה. הטיעון שאיראן לא הובסה ויש להביסה עשוי לשמש את הממשלה, כשהיא חותרת לקיים מלחמה אינסופית, אבל להערכתנו אין עוד דרך להכריע את איראן בסיבוב הזה. ראשית, טורקיה שומרת על האינטרס האיראני, בחשאי, כשהיא מתעתעת בנשיא ארה"ב ובאירופה; אחת הדרכים לתעתע באירופה היא להדגיש את חיוניותה במערך הצבאי של נאט"ו בעיקר עכשיו כאשר רוסיה מאיימת על אנגליה. ההשקפה האסלאמית הצבאית הטורקית איראנית, מנוגדת בעליל להשקפות הצבאיות האירופיות שבבסיסן לקחי מלחמת העולם השנייה וחובת המתינות. את חובת המתינות הטורקית שחיברה את טורקיה במידה מסוימת לאירופה, ואת אמנת אתא טורק שהביעה אותה, זנח הנשיא ארדואן זה מכבר כשהפך לסלאח א-דין מודרני שחולם על קרב חיטין משלים (לשם כך הוא מנהל רומן עם הציר הסיני רוסי שקרוב אליו תרבותית ואידאולוגית). ארדואן יוכל לקבל אותו מישראל רק אם צה"ל יקדיש את השנים הבאות לבנות מחדש את כוחו עם 9000 טנקים חדישים, ועם הכשרות של בנות וחרדים, עם סגירת הגבול מאילת לצמח, בלי להזניח את רמת הגולן ומפגש הגבולות, ועם חיל חופים שיתכונן לקבל את פני ארמדת הנחתות הטורקית ואולי אף את פני החלום הסיני החדש להחליק אוניות במהירות לאגן הים התיכון באמצעות ברית הנמלים שיש לסין עם מצרים, עם טורקיה (וגם עם ישראל שצריכה להערכתנו לפתוח כעת בהליך סילוקה של סין מהנמל בחיפה ומהעבודות על נמל אשדוד. לבהירות המדינית יהיה להערכתנו תפקיד מכריע במלחמה נגד ציוויליזציות מתעתעות כציר הטורקי והציר הסיני). שנית, ישראל הכפיפה את עצמתה לנשיא דונלד טראמפ, ומדובר באדם שהביטוי משענת קנה רצוץ יושבת עליו כמו חליפה בהזמנה; טראמפ לא יכול וכנראה גם לא רוצה להכניע את איראן. הכרעת איראן או כריתת הסכם גרעין איתה חיוניים לקיומה של ישראל. במובן הזה למו"מ הישיר שקיימה ישראל עם איראן לפני כשבועיים, בתיווך קטאר, לגבי רכס עלי טאהר, יש משמעות מדינית עמוקה; אבל ממשלת ישראל לא חשפה את המו"מ ואת תוצאותיו (חיילים שוחררו בבונקר, צה"ל פוצץ את הרכס); ובכך היא מאריכה שוב את המלחמה; במקום להשתמש בחלון שנפתח, כדי לסיים את המלחמה, ולהתפנות לבנות את צה"ל, חזק ובטוח בעצמו, לפחות כמו שהיה החל מ-8 באוקטובר 2023. בשנה הבאה, וכדי להדגיש את תפקידו של צה"ל בהצלת ישראל שממשיכה גם עכשיו ליפול לתהום הסיאוב והשחיתות החברתיים תרבותיים פוליטיים, נשקול לבחור ברב אלוף הרצי הלוי לאיש השנה של עיתוננו, על שהביא את צה"ל למלוא עוצמתו זמן קצר אחרי שנפל לתהום שנכרתה לו עד כה פעמיים במהלך ההיסטוריה הצבאית הישראלית 1973, 2023. בחירת רב אלוף אייל זמיר לאיש השנה 2026 והערכתו של רב אלוף הרצי הלוי, עשויים לחסוך מכולנו את התיעוד של ההפתעה האסלמו נאצית הבאה בהנהגת טורקיה איראן ופקיסטן. הדבר תלוי כמובן גם בכינונו של הציר הערבי הישראלי שהגתה רמאללה, ועליו דיווחנו כאן; הרחבה נוספת על הציר הערבי ישראלי אפשר לקרוא היום שוב ביומן ובמאמר המערכת.
המשבר בין איראן לבין ישראל בפרשת הכיתור והמצור על רכס עלי טאהר, מנע לפי שעה התלקחות באמצעות מו"מ ישיר בין שתי המדינות בתיווכה של קטאר. איננו יודעים מה ישראל קיבלה בעקבות ההסכמה בין שני הצדדים, בנוסף על השליטה על האתר, ואיננו יודעים כמה זמן המו"מ נמשך; אנחנו יודעים כי הנצורים החיים שוחררו. המשוחררים נאלצו להשאיר מאחוריהם את גופות הנצורים שנהרגו במהלך הכיתור והמצור של צה"ל על האתר של חיזבאללה. במהלך החתירה להסכמות איראן טשטשה את סימני המו"מ עם ישראל באמצעות הודעת הסחה לפיה תתקוף את ישראל אם ישראל תתקוף את עלי טאהר. בעקבות איום ההסחה האיראני שיגר שר הביטחון בישראל את תגובתו להסחה ואיים על איראן. איננו יודעים אם המו"מ נמשך ואו יימשך בעניינים נוספים שבין שתי המדינות, ואיננו יודעים אם ההסכמות במו"מ כוללות הפסקת אש באזור הרכס. חיזבאללה אינו נוצר את האש וייתכן שהוא הוחרג מההסכמות. להערכתנו לא נכרתה הפסקת אש, והאש עדין עלולה להתלקח. בשבוע שעבר קראנו כאן לישראל לסיים את המלחמה, ולהכין את צה"ל למזרח התיכון החדש שמכוננת טורקיה באמצעות ברית עם איראן ועם פקיסטן כתוצאה של הארכת המלחמה אחרי שצה"ל כבר הביס את חמאס בחודש ינואר 2024. להערכתנו התקפת פתע טורקית על ישראל, עלולה להיות ההפתעה השלישית ההרסנית בדומה להתקפות הפתע של מצרים ושל חמאס 1973 2023, ועל צה"ל להיערך לפיכך להתקפת פתע טורקית איראנית בגיבוי של פקיסטן. בקריאתנו הערכנו את הצורך הדחוף באלפי טנקים חדישים ובהקמתו של חיל חופים למניעת הנחתת צבא סדיר מהים שהוא אחת מיכולותיה של טורקיה. כן צריכה להערכתנו ישראל לסגור את הגבול המזרחי מפני פלישה של מיליציות שיעיות מעיראק דרך ירדן. לשם כך דרושה הפוגה מהמלחמה. הצורך להכין את צה"ל גובר להערכתנו על חובתה של ישראל להשמיד את המשטר האיראני שיצא ב 7 באוקטובר להשמידה (ר ' בארכיון כותרתנו הבלעדית על כך ב 8 באוקטובר 2023).
איננו יודעים אם זו אכן ההפתעה אליה מתכוון המקור, שארה"ב וטורקיה יכניסו את הרשות הפלסטינית לעזה מעל ראשה של ישראל; אנחנו יודעים כי הרשות הפלסטינית הציעה לישראל, לפרוק את חמאס מנשקו, ולהביא את מצרים לציר ערבי שישראל תהיה ממוביליו. למיטב הבנתנו, ישראל התעלמה מההצעה. להערכתנו ההתעלמות הישראלית נובעת ממניעים פוליטיים של הארכת המלחמה, אבל גם כיוון שההצעה המפתיעה הפלסטינית, לא תואמה באופן מלא עם ארה"ב, כיוון שהיא לא עברה את כל התהליך הפנימי הפלסטיני שמעלה ומיד מקעקע כל יוזמה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
אם ארה"ב אכן מעורבת בהפתעה שמקורות לא ברורים מכינים לישראל, יתכן שהדבר יחשוף כי דונלד טראמפ מעדיף לקדם את הציר האסלמי של טורקיה, על פני הציר הערבי שהוא בעצמו קידם בהסכמי אברהם.
האם יתכן סיבוב כה עמוק במדיניות האמריקאית של טראמפ בתוך מספר חודשים? התשובה נעוצה כנראה במדיניות המכסים האמריקאית שלא הצליחה למחוק את סין, אחרי שהתברר כי יש לסין מספר לא מבוטל של מנופים נגד ארה"ב למשל המתכות הנדירות שהיא כמעט בלעדית בהפקתן.
ולאור הדומיננטיות הסינית בזירה המסחרית ובזירה המדינית העולמית, והאפשרות כי היא תשלוט בציר שמקימה טורקיה, ולא ארה"ב, מוכן וטראמפ אפילו לשכוח את הסכמי אברהם ולקדם את הציר הטורקי כדי שתהיה לו השפעה עליו (ר' היום בסיפור המרכזי הסכנה שסין ורוסיה יכתרו את אירופה בסיוע טורקיה).
יתכן שסיבוב כה עמוק היה בלתי אפשרי בממשלים האמריקאים שהיו עד עכשיו, ויתכן מאוד שאצל דונלד טראמפ זה אפשרי.
טורקיה תזכה במהלך כזה, בשליטה על שני פלגי העם הפלסטיני, בהשארת חמאס אפילו סמלית בשלטון, כחלק מאשף למשל, ובמניעת פירוקו של חמאס מנשקו הקל. נזכיר כי בהצעה הפלסטינית שישראל לא הגיבה עליה, התחייבה הרשות הפלסטינית לפרוק את חמאס מנשקו, ולהגביר את המלחמה בו שכעת מנהלות מטעמה המליציות ברצועת עזה ובהן מילציית אל שבאב.
למאזן אימה טורקי ישראלי, יש השפעה מוגבלת לגבי המזרח התיכון, שממילא נמצא כבר שלוש שנים בתוך חורבן מדיני צבאי, שאף אחד מהצדדים לא יודע איך לסיימו. במציאות הנוכחית, אין ולא יהיה מנצח, אבל טורקיה וישראל יפסידו רבים מהישגיהן. התקווה היחידה להגיע לסידור שמוסכם על כל מדינות המערב והמזרח ועל טורקיה, ישראל, איראן, פקיסטן, מצרים, סעודיה, יוון וקפריסין, היא המציאות הכלכלית בעולם שנמצאת רגע לפני פריצה עצומה בתחומי AI ומיחשוב קוונטום, והשבבים שדרושים לשני התחומים. המערב והמזרח יודעים שהמציאות הכלכלית לא ניזוקה מאוד מהמלחמות במזה"ת ובאוקראינה, ולצד זה כולם יודעים כי היסוס בכינונה של ועידה בינלאומית רחבה, יביא חורבן כלכלי, שיתחיל פעם נוספת במשבר אנרגיה; לעומת זאת הקמתה של ועידה בינלאומית תביא פריצה כלכלית עצומה שתורגש בכל העולם; לכן זה בדיוק הזמן של העולם המבולבל הכאוטי לחזור לוועידות העולמיות הגדולות של אחרי מלחמת העולם הראשונה.
טורקיה וגם ישראל נמצאות בלב ההתפתחות הכלכלית העולמית, ומצד שני שתיהן חוות מתחים פנימיים שעליהן לטפל בהן בלי שמלחמה חיצונית תקעקע את האפשרות הזאת. לשתי המדינות אינטרס גדול לפיכך בועידה בינלאומית, כיוון שאין שום הרכב אזורי שבכוחו לחלץ את המזה"ת מהמבוי הסתום. המציאות הזאת תימשך ותחריף בעיקר אם לארדואן יהיה חשוב יותר להחיל את חוקי השריעה על המזרח התיכון, מאשר לכונן שלום לדורות וסדר חדש בלי ציר אסלאמי. אם התשובה של ארדואן תהיה חיובית, גם ישראל תצטרך לסגת מכוונות הקנאים לספח את יהודה ושומרון, ולחולל טרנספר בעזה. ירושלים תישאר לנצח בידי ישראל וליבה הר הבית ואבן השתיה. ארדואן שמאיים לחזור לירושלים צריך להבין שזוהי הכרזת מלחמה ולא נכונות לכונן סדר עולמי חדש במזה"ת. כעת לשני הצדדים יש קלף משמעותי עליו יוכלו לוותר כדי לזכות בקופה, ארדואן לאסלם את ישראל, וישראל לגייר את השריעה הטורקית. וזוהי הזדמנות שחבל להחמיץ. האופציה השנייה היא כאמור מאזן אימה שיביא קץ על שתי המדינות כפי שהן עכשיו, ובעיקר על מעמדן שרכשו בגיבוי העולם, ובמאמצים פנימיים וחיצוניים עצומים.
מאת מתי כהן עורך העיתון
מקור ערבי אמר כי יש כעת סיכוי למנוע ממצרים להצטרף לציר הטורקי איראני פקיסטני, שכן האינטרס המצרי בהסכם אפשרי עם ישראל לגבי רצועת עזה, גובר על האינטרס המצרי להיכנס כשחקנית משנה לציר האסלמי הלא ערבי שמקימות טורקיה ואיראן עם פקיסטן. המקור אמר כי יש חילוקי דעות בין מצרים לבין טורקיה, לגבי האחים המוסלמים: טורקיה מעניקה מחסה לאחים המוסלמים מתנגדי המשטר במצרים, והם אף מפעילים במדינה כלי תקשורת אסלאמיים שפונים לאחים המוסלמים במצרים, ומגבירים את המתח הפנימי בקהיר. הציר הערבי ישראלי, על פי התוכנית הפלסטינית, יכלול את לבנון, סוריה, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן הפלסטינים ואפילו סעודיה שחתמה לאחרונה על ברית הגנה עם טורקיה ועם פקיסטן. על פי המקור הערבי, הפלסטינים משוכנעים שגם את סעודיה יש עוד סיכוי למשוך לציר הערבי, אם תהיה התקדמות ניכרת במו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים (ר' היום בסיפור המרכזי הצעת רמאללה לישראל לפרוק את חמאס מנשקו ברצועה, באמצעות המליציות שמפעילה הרשות בעזה, ובהן מיליציית אל שבאב). הבחירה האסטרטגית הפלסטינית מביעה את רצונם של הפלסטינים לכונן מדינה דמוקרטית וחברה אזרחית; הבחירה בחברה אזרחית משותפת כעת לרוב מדינות ערב, לעומת הבחירה במדינת דת תחת חוקי השריעה שמשותפת למדינות ציר האסלאם, טורקיה איראן פקיסטן.
מקום זה יכול להיות שלכם למתחם פרסומי, במחיר הרצה.
שאלו אותנו במייל:
publisher@tipp.co.il
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מקור: נשיא לבנון נוטה לציית לטורקיה, מתוך חשש עמוק שתפעיל את חיזבאללה נגד לבנון; מצד שני לבנון של עאון חותרת ליוזמה הפלסטינית לכונן מדינות ציר ערביות אזרחיות. מקור: גם סוריה נקרעת בין האינטרס הסורי להיות מדינה עצמאית שהיא חלק מהעולם הערבי (ר' בכתבה ראשית א'), לבין הלחץ הטורקי להיות בובה טורקית, שמא יבולע לה ולנשיאה. המקור הוסיף כי בהסכמה עם איראן, טורקיה ממלאת כעת את מקומה של איראן שעסוקה במלחמה, בשמירה על האינטרסים האיראניים, בלבנון ובסוריה.; טורקיה מאמנת את חמאס בהפעלות של כטב"ם מתקדמים ובשיגור טילים מתקדמים. פרשנותנו: לא מן הנמנע כי פקיסטן תצמצם עבור מדינות הציר האסלמו נאצי, ועבור הארגונים האסלמו נאציים, את הדרך לשאת מתקן גרעיני על טיל בליסטי. על פניו נראה שהנשיא דונלד טראמפ לא לגמרי קלט את המשחק הכפול הטורקי, אבל להערכתנו הוא קלט, והוא שומר לעצמו את שתי האופציות: א. אם הציר הפלסטיני ישראלי מצרי אכן יתגבש, ויהיה הציר הדומיננטי במזרח התיכון, דונלד טראמפ ואמריקה יהיו אתו, ואם הציר הטורקי יצליח להביס את הציר הישראלי פלסטיני, דונלד טראמפ הרי שומר על יחסים "חבריים" עם הנשיא הטורקי ארדואן בדיוק בשביל המטרה הזאת; כדי שאמריקה תצא מנצחת בכל מקרה. אבל אנחנו מעריכים, שכאשר הציר הטורקי איראני יתגבש, המתח בין הציר האסלאמי הקיצוני לבין ארה"ב יהיה דרוש למדינות הציר החדש כדי לגבש לעצמן זהות ברורה, ולגבש תמיכה ומעמד מעצמתי נפרד במזרח התכון. (ר' היום ביומן את ההתרעה שלנו שניתנה 5 חודשים לפני 7 באוקטובר, ובה דיווחנו כי איראן וחיזבאללה החותים חמס ונוספים הקימו חפ"ק מלחמה, ולמעשה פתחו במלחמה; כן התרענו באותה כתבה כי החותים ישגרו טילים בליסטיים לעבר ישראל). ככל שהזמן חולף טורקיה טומנת את ידה עמוק יותר, בהתגרות בישראל, וסגירת טבעת חנק סביבה.
הליכוד ייקח את הבחירות. או לפחות יהיה לו גוש חוסם. זוהי הערכתי. היא נובעת מכך שישראל הנוכחית היא משכנו של הניאו פשיזם: גדודים של כהניסטים שומרי שבת כבשו בארבע שנים את המרחב הציבורי; והמרחב הציבורי משקף הפעם את המציאות האלקטורלית. זאת הסיבה שנתניהו רוצה להדק את הליכוד עם הכהניסטים. אין אדם שמבין כמוהו את נפש המזרח המעונה. צריך לשים לב שבתרגיל הפוליטי המסריח (הרבה יותר מתרגיל 1992), הצליחו נתניהו וקנאי ממשלתו לחבר בארבע שנים את הזעם המזרחי על התקיפה האשכנזית נגד המזרח, לכהניזם הניאו פשיסטי; והתרגיל הצליח כנראה מעל המשוער, כיוון שהמזרח עדין מייחל להכרה פוליטית, ויילך לאן שלא יילכו תוקפיו; כך נוספו לכהניסטים בארבע שנים מאות אלפי תומכים שמטמאים בכך את מורשת אבותיהם כותבי התלמוד על שיקוליו האינסופיים (ובוודאי לא בחירה רדודה בפשיזם נחות) ומקימי השו"ת שאיחדו את ישראל. למה אני אומר שומרי שבת? כיוון שכהניסטים לא תמיד מבחינים בין הסתירה שבין שמירת השבת שמבטאת השלמה מנוחה ניקיון כפיים, ואחדות עם הבורא, הבריאה וברואיו, לבין הפשיזם הדורסני של הכהניזם כנגד ברואיו של האל ואונס ארצו. ולא צריך להזכיר את המלחמה ואת אכזריות האויב, כי להילחם כולנו יודעים, וכשצריך כולנו נלחמים, ומעולם לא היינו רחמנים לשווא. סתירת השבת, דומה לעינוי הנפש בכיפור, ומיד אחרי הצום עינוי נפש הזולת. צריך לשים לב שאין כמעט איש במערכת הפוליטית המפלגתית הבזויה הנוכחית שהביאה את ישראל אל סף חורבן החל מ 5 מערכות בחירות ובעיקר מינואר 2023, שמדבר עכשיו על הצדק ההיסטורי ובעיקר הצדק הערכי של כינונה של מדינה פלסטינית. בשעה שערכינו בתורה ובתלמוד מחייבים לחשוב על הזולת על רכושו ועל ביתו. כציבור שכתב ספרי מוסר לרוב אנחנו מחויבים לזכור שעבדים חסרי כל היינו במצרים וךכן את הלכת הגר. אנחנו מחויבים לזכור את מאמר חז"ל על שניים שאוחזים בטלית. ואכן הפלסטינים יקבלו בסופו של תהליך כ25% מארצנו. כלומר האמת הנשכחת עדין טמונה איכשהו בתודעה. מחויבים לזכור איך סולק הנשיא רבן גמליאל מנשיאותו על שביזה את רבי יהושע ואת הדמוקרטיה והשוויון והציבור שבוחן את ציבוריותו בשבע עיניים. מחויבים לזכור את השורה הנפוצה בשיר השירים אני ישנה ולבי ער. אכן ישראל ישנה שנת כהניסטים אבל לבה הערכי ער ובשרעפיה היא מכירה בשגיאה הערכית האיומה שמאיימת עליה. הלב הוא ערכי ישראל. וגם כאשר הציבור הפלסטיני כולל את גדולי הצוררים שראה העולם, אנחנו איננו שופטיו של עם. אנחנו שופטי עצמנו בלבד. יש לנו ארץ, שאין כמעט דרך לחשוב שהושגה ללא סיוע משמים, ומדוע שנחמוד גם את ביתו של הזולת? את אדמתו? בה גרים ילדיו? ראו גדודי כהניסטים חלקם חברי ארגוני פשע שחזרו במסע בזמן מחורבן בית שני. בני דמותם של חברי ארגוני הפשע שנלחמו זה בזה בשנת 67 כאשר הרומאים ישבו על הטריבונות בהר הצופים וחיכו שהם ישלימו את הקטל והחורבן. אלה הם הפושעים שהרגו את עמם תושבי ירושלים והביאו חורבן. כתב ירמיהו בפרק כ"ג: לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶֽעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ח כִּ֣י אִם־חַי־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶֽעֱלָה֩ וַֽאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָֽשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם. ובכן זוהי הזכות על ארצנו. אבל בסוף הפרק מציין הנביא גם את מחירה של החובה: וְנָֽתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ". ודבר נוסף, בזכות המילים "מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה", בהן ראו יהודה ביבס ויהודה אלקלעי את כוונת הנביא לאירופה, לא קמה צעקה על שהאשכנזים מהקונגרס הציוני הראשון, 50 שנה לאחר כתיבת החזון המזרחי גורל לה' בידי אלקלעי וביבס, אימצוהו וכינוהו "מדינת היהודים". זה כנראה המקור הראשון לזעם המזרחי הצודק שעכשיו הוא כהניסטי מנוון.
מתי כהן
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il