המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל. מעבר לחנות
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל. מעבר לחנות
רמאללה חדשה: ברגותי רוצה שחמאס ישחרר אותו בעסקת האסירים
אבו מאזן אומר שביידן הבטיח לו בבית לחם אבל לא מקיים. חדשות יום ראשון
קואליציה שדגל שחור מתנוסס מעליה, יוצאת כנראה לדרך. אומר כנראה כי עדין דרושה החלטת בג"צ לגבי אריה דרעי, והתיקון לחוק יסוד הממשלה, שאם חלילה בג"צ יתיר את קיומו של התיקון הזה, כי אז אדם שעונש מאסר על תנאי מכתים את חייו, יוכל להיות שר בממשלת ישראל. יש משפטים שצריך לכתוב פעמיים, ממשלת ישראל, עליה חלמו 70 דורות של יהודים מאז חורבן הבית, אדם שנגזר עליו מאסר על תנאי, יוכל להיות בה שר. ועדין מינוי דרעי, הוא האירוע הפחות מאיים על החברה הישראלית, והוא עניין ערכי בעיקרו. מינויים של צמד הקיצונים סמוטריץ' ובן גביר הוא האיום המרכזי על המשטר הדמוקרטי, ועל שלמות הבית השלישי.
זהו איום גדול בהרבה מהאיום הצבאי שמרחף מעל ישראל, כיוון שהאיום הזה מפורר את החברה הישראלית ואילו האיום הצבאי מאחד אותה. השופטת העליונה פרוקצ'יה אמרה בסוף השבוע שעבר דברים שמשמעותם כי על הציבור לצאת לרחובות כדי למנוע את קעקועה של הדמוקרטיה מצד הקואליציה הצפויה; דברים אלה, אשר התייחסות מעמיקה לגביהם אפשר לקרוא כאן בפרשנותו של פרשננו המשפטי, השופט בעבר וסגן נשיא המחוזי מרכז, אברהם יעקב, הם תקוותו האחרונה של הציבור הזה, אשר לפיה בית המשפט העליון עשוי לעצור ברגע האחרון את קואליציית בן גביר סמוטריץ', ועשוי להקיא אותה מהציבוריות הישראלית כדי שלא תכתים את ישראל לנצח; לא רק במובן הערכי שלא תכתים, אלא במובן המעשי של פשעי מלחמה. שתיקתה של חיות אחרי דברי פרוקצ'יה עשויים ללמד שבית המשפט העליון מתכוון להיות אקטיבי ברוח פרוקצ'יה במשבר הציבורי שמאיים על המשטר הדמוקרטי בישראל; ההתגייסות הציבורית הזאת עשויה להיות קריאת השכמה לרבים בציבור, ויתכן שתעצור את ההתפוררות, במסע לעבר חיזוק הדמוקרטיה, ובעיקר סתימת הפרצות, דרכן הגיעו סמוטריץ' ובן גביר ללב הזירה הציבורית. בעבר הצליחה המערכת המשפטית להגן על הציבור הישראלי מפני בני אדם שמאיימים על המשטר הדמוקרטי למשל כהנא; תקוותנו היא שתצליח להגן עלינו גם מסמוטריץ' ובן גביר. אין זו משימה פשוטה שכן חופש הדיבור, והחופש להיבחר, הם בלב ערכינו הדמוקרטיים, ועל כלי ההגנה המשפטי להיות נדיר מאוד ומנומק לעילא. יתכן אפילו שבמבנה הציבורי הנוכחי, אין לישראל ולמערכת המשפט שלה כלים להגן על הדמוקרטיה הישראלית.
כינונה של הקואליציה הזאת, הוא הקצה של הצבעה מזרחית עדתית שהתחילה בשנת 1977, כאשר קהילות המזרח הישראליות, הצביעו נגד המפלגות הפוליטיות אשר נחשבו כאלה אשר הגו והוציאו לפועל את התקיפה הגזעית האשכנזית כנגד המזרח, משחר התקומה, ומראשית כינונה של ישראל. ההצבעה המוטה למפרע הזאת שהלכה והתחדדה עד לרגעי השפל הנוכחיים, הגיעה אחרי שתי תחנות חשובות במאבק המזרחי: מחאת ואדי סאליב בשנת 1959 שהושתקה בוועדת חקירה סולידרית לממשלה דאז, ואחריה בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת הפנתרים השחורים אשר ספגו אף הם בוז עמוק מממשלת גולדה מאיר. אירוע נוסף שהיה בשנת 1982, שהבהיר עד כמה הכאב המזרחי הולך והופך לזיהום חברתי, ולמוגלה שתאיים ביום מן הימים על מדינת ישראל, היה כאשר יונה אברושמי, תקף הפגנה בה צעדו אנשי שמאל ורצח את אמיל גרינצוייג. "זה היה מעשה מזרחי" אמר אברושמי בראיון בשנת 2011 במעריב לשרה ליבוביץ'-דר.
כעת הגיע יום הכיפורים של ההצבעה המזרחית המוטה, כאשר לשלטון הגיעה בגין ההצבעה הזו חבורה אשר השקפותיה סותרות בעליל את עיקרי התרבות המזרחית, תרבות אבותיהם של מצביעי הזעם והנקמה באלקטורט המזרחי; תרבות מזרחית זו אשר העמידה את כל כתביה החשובים של היהדות, ובראשם את התלמוד הבבלי, נולדה בתוך ההתלבטות הערכית והאיזון אשר בין השיקולים, באשר הם. ואילו הביטחון המלא של דרך שהיא חד ערכית ואלימה בנחרצותה, זרה לה בעליל. אחת הדוגמאות למתינות המזרחית שהיא חלק יסוד בתרבות המזרח, היא הוויתור של הציבור המזרחי על הבכורה בהובלת התקומה היהודית ושיבת ציון, על אף שהיה זה המזרח אשר הגה את השיבה ואת חלום השיבה, בהמשך לציווי התנכ"י, והוא, המזרח, אשר ניסח את חזון המדינה היהודית המודרנית בספרם של יהודה ביבאס ויהודה אלקלעי גורל לה' אשר ממנו שאב הרצל את רעיונותיו וניסח אותם בפלגיאט מדינת היהודים, אשר הפך את התקומה להתרחשות אקסקלוסיביות אשכנזית. המזרח המתון שתק ולא התקומם, כי זוהי לב תרבותו, לחתור לפיוס ואיזון בין כל הנסיבות, לחשוב שוב, להבין ולנתח את כל השיקולים, וכאשר אין הלכה פסוקה יוצאת מהשיקולים, להציג אך את השיקולים באופן נוקב וברור; במובן הזה ההצבעה המוטית למפרע, שאין בה התלבטות, ואשר שיקוליה חיצוניים, הצבעה אשר הביאה את סמוטריץ' ובן גביר ללב הציבוריות הישראלית, וללב הרשות המבצעת, היא בבחינת חורבן ערכי ותרבותי מזרחי, שאין לו תקדים בין חורבן הבית השני, לבין ראשית התקומה.
משבר משטרת ישראל והימין הקיצוני הפוליטי מחריף, כאשר איתמר בן גביר דורש לקבל סמכויות להנעת כוחות שיטור בהסכם הקואליציוני, ואילו באיגרת שכתב בסוף השבוע המפכ"ל לפקודיו במשטרה הוא ציין כי" נעמוד על המשמר על מנת לדאוג שמשטרת ישראל תמשיך להיות חזקה ושעמאותה לא תיפגע. אם דרישות בן גביר ייענו, עצמאותה של המשטרה כמו גם עצמאותו של המפכ"ל ייפגעו
tipp 11.12.2022
25.12.2002 tipp
שופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה קראה בשבוע שעבר לפעול נגד הכוונה לחוקק פסקת התגברות "במלוא העוצמה ובמגוון האמצעים הלגיטימיים", בראשם מחאה המונית. נשיאת העליון השופטת חיות, שמעה את הדברים, וככל הנראה אף ידעה עליהם מראש, אך לא הגיבה אחרי שנאמרו. במובן הזה שתיקתה של הנשיאה חיות רועמת.
בנאום בכנס עמותת שבי"ל אמרה פרוקצ'יה, שפרשה מבית המשפט לפני 11 שנים, כי השינויים המוצעים במערכת המשפט יפגעו "בדמות הערכית של ישראל בפני העולם, בפני המוסדות הבינלאומיים ובפני הקהילות היהודיות בתפוצות".
השופטת פרוקצ'יה קראה לשלל גורמים, בהם שופטים לשעבר, למחות נגד הכוונה לפגוע בכוחו של בג"ץ. היא הוסיפה כי "הציבור הרחב שכוחו הוא תמיד הרב מכולם, מודע כבר ליכולותיה של מחאה המונית וכבר חווה את עוצמתה".
דבריה אלה של כבוד השופטת (בדימוס) פרוקצ'יה מבטאים היטב את אשר חש ויודע כל אדם שעיניו בראשו ובמיוחד ציבור המשפטנים בישראל.
אינני זוכר מקרה בעבר שבו קרא שופט מכהן או שופט בדימוס למחאה המונית של הציבור בכלל ושל שופטים לשעבר בפרט.
מדובר באמירה ברורה וחדה שמעולם לא נשמעה במקומותינו.
חשיבותם ועוצמתם של הדברים מקבלים חיזוק מן העובדה שטרם נשמעה הסתייגות מהם הן מפי כבוד הנשיאה חיות והן מפי שופטים בדימוס, ביניהם גם שופטים בדימוס של בית המשפט העליון.
יש מי שיגיד שמכלל לאו אתה שומע הן, אך זוהי הערכה בלבד.
מכלל לאו אתה שומע הן הוא כלל בלוגיקה תלמודית. משמעותו היא שאם נאמר הצד השלילי של הדבר (אם לא A אז B) או שלא נאמר דבר בתגובה לאמרה כלשהי, ניתן להסיק מכך על הצד החיובי (אם כן A אז לא B). ובצורתו ההפוכה, מכלל הן אתה שומע לאו: אם נאמר הצד החיובי (אם A אז B) ניתן להסיק מכך על הצד השלילי (אם לא A אז לא B). הכלל נובע מאחת הסברות בתלמוד לפיה מספיק לומר צד אחד בתנאי, כיוון שהוא מצביע על קיומו של השני.
25.12.2002 tipp
לפי מקור פלסטיני, מרואן ברגותי אשר אסור בישראל, מעוניין שחמאס יכלול אותו בעסקת האסירים עם ישראל תמורת אורון שאול והדר גולדין. מאחר שברגותי לא היה מפנה בקשה כזאת אם ישראל הייתה מתנגדת לכך, כיוון שחייו נשלטים לגמרי בידיה, יתכן שברגותי אף מעורב במו"מ עם חמאס להחזרת אורון והדר.
בתמורה להסכמת חמאס, ברגותי ורג'וב עשויים לחבור לחמאס, ושלושת מרכזי הכוח הכבדים בציבוריות הפלסטינית, עשויים/עלולים לחולל מהפכה בפוליטיקה הפלסטינית; הפוליטיקה הפלסטינית החדשה על פי החזון הזה, תבטא מאזן כוחות חדש בין פתח החדש לבין חמאס, ותפתח, בין שני הארגונים, עידן של שת"פ בהנהגת הפלסטינים. מציאות כזאת אם אכן תקנה אחיזה, תביס את אבו מאזן ואת הנהגת הפתח והרשות ברמאללה, אבל גם תביס את איראן והחיזבאללה ואת נציגם בציבוריות הפלסטינית הג'יהאד האסלאמי.
לפני כחודש פתח אבו מאזן מיוזמתו במו"מ עם חמאס, ואף שלח לרצועה שליח מטעמו. כעת מתברר שאחת הסיבות לכך היא הניסיון לעצור את רג'וב ואת ברגותי, מלרקום עסקה ושת"פ ביניהם, ובין שניהם לבין חמאס, עסקה ושת"פ אשר יחלישו מאוד את הנהגת פתח ההיסטורית, ואת הממסד השלטוני שההנהגה הזאת הקימה ברמאללה; ההנהגה ההיסטורית אף הפכה למעמד חברתי כלכלי בחברה הפלסטינית, והיא יושבת רובה ככולה ברמאללה. כעת עומדים בראש ההנהגה ההיסטורית האמורה אבו מאזן, ממשלתו, צמרת פתח וצמרת אש"פ. במידה שחזון רג'וב ברגותי בשת"פ עם חמאס יצליח, כל ההנהגה הזאת תרד מהבמה הפוליטית הפלסטינית, ותחתיה יוקם בראש ובראשונה מודל חדש של אש"פ אשר ממנו יגזרו שאר המבנים הפוליטיים: הממשלה הפלסטינית, תנועת פתח, והאינטרקציה בין פתח החדש לבין ארגון חמאס.
כאמור עסקה כזאת תחליש מאוד את איראן וחיזבאללה, שכשלו בשנה האחרונה להקים באמצעות נציגם בציבור הפלסטיני הג'יהאד האסלמי, כוח לוחם חדש דמוי חיזבאללה בלבנון. שני גורמים היו לכישלון הזה, האחד תחושת הלאומיות הפלסטינית שלא התחברה לגורמים מבחוץ, איראן וחיזבאללה, בכוח פלסטיני לוחם שאינו יכול להיות מונע ככוח של שכירי חרב זרים, לפיכך הכוח שאיראן הקימה היה חסר עמוד תווך תרבותי. הסיבה השנייה היא ההצלחה של ישראל להרוג את מנהיגי הכוח החדש, ולהביא למעצר האחרים, וכן לתפוס סכומי כסף גדולים שמקורם באיראן, ולעצור פעילי ג'יהאד מרכזיים בגדה המערבית.
חדשות יום ראשון
בניגוד למנהגו של חיזבאללה לכנות את ישראל "הישות הציונית", השתמש הארגון השבוע באל מנאר במונח נדיר "האויב הישראלי". ככל הנראה מדובר בהבלחה של עורך, ולא בשינוי מדיניות בארגון. עם זאת נדירות הניסוח, מחייבת מעקב נוסף בטרם הכרעה בסוגיה.
מנהיגות האסירים הפלסטינים מצוטטת בסוכנות הפלסטינית וואפא, ולפיה מגיבים האסירים הפלסטיניים לדרישה לחוקק חוק עונש מוות למחבלים: " אנחנו לא חוששים מהמוות בשדות הקרב, לא בתוך בתי הכלא, ואם הם רוצים אותה(?) מלחמה פתוחה, אנו מוכנים לכך"
הנשיא הפלסטיני עבאס אמר השבוע באמצעות סוכנת הידיעות וואפא כי "הנשיא ביידן ביקר בבית לחם והבטיח לנו הבטחות, אבל לא קיים אף אחת מהן". בזמן הביקור של הנשיא ביידן בבית לחם לפני כשנה, ציטטנו כאן בלעדית את דבריו של ביידן שאמר לנשיא עבאס: "כדי לקיים את כל הדברים שאתם מבקשים צריך שיבוא משיח". ולכן יתכן שנפלה אי הבנה בין מה שאמר ביידן לבין מה שהבין עבאס.
ההצבעה העדתית נהוגה בישראל מאז 1977, והיא מביאה לעיוות באלקטורט הישראלי. עמדה לגבי כך –
נשיא איראן מתכוון לצמצם את יכולת השימוש של אזרחי המדינה ברשתות חברתיות. הנשיא ביקש לבחון מחדש את ההרשאות, ולהתאימן לתקופה (כלומר למהומות החיג'אב. tipp).
מרואן ברגותי מבקש מחמאס להכלילו בהסכם האסירים עם ישראל תמורת אורון שאול והדר גולדין, והוא ורג'וב בשת"פ עם חמאס מתכוונים לשנות את הפוליטיקה הפלסטינית.
הקואליציה החדשה, שוקלת תיקון לחוק שיאפשר לבעל עסק להימנע ממתן שירות, אם זה נוגד את ערכיו. רבים בישראל נזכרים בוודאי ממש בשעה הזו בבעלי עסק גרמניים בין השנים 1933 ועד 1945, שאסרו על יהודים להיכנס לחנויות שלהם, ומנעו מהם שירות, כיוון שהשרות נגד את הערכים הגרמניים שלהם, אשר אף היו לחוק. חוק כזה להערכתנו בישראל הוא בבחינת רישיון לאפליה, במקרה שלנו – של כל הפלגים זה כלפי זה, ואין לו מקום בספר החוקים של מדינת היהודים.
ראש המוסד ברנע אמר השבוע כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, וכי זוהי המחויבות שלו. בעבר הערכו כאן כי המדיניות המלחמתית של נתניהו כלפי איראן דרבנה את משטר הטרור האסלאמי להשיג גרעין, וכי להערכתנו בעתיד תקום בישראל ועדת חקירה ממלכתית בעניין זה.
הנשיא הפלסטיני עבאס מסכסך בין הקהילות הנוצריות לבין ישראל, באומרו השבוע כי קבוצות יהודיות קיצוניות אינן רוצות בנוצרים בירושלים במהלך חג המולד; מיד אחרי דבריו אלה מובא ציטוט נוסף שלו אשר אינו מייחס את ההתנהגות האמורה לקבוצות קיצוניות, אלא ל"כיבוש", כלומר למדינת ישראל: "הנוצרים חלק מזהותנו הלאומית, וממורשת התרבותית האסלאמית, והתמודדות היומית שלהם עם ההתנכלויות מצד גורמים קיצונים, הפוגעים בכנסיית הקבר, הר הזיתים, שער חברון, השער הג'דיד, הרובע הארמני, מעידים על כוונות הכיבוש להשתלט על המקומות הקדושים ועל רכוש הנוצרים"
18.12.2002 tipp
11.12.2002 tipp
בנימין נתניהו הגיש בסוף השבוע לנשיא בקשה להארכת המועד להקמת ממשלתו, בשבועיים נוספים. נתניהו ציין במכתבו לנשיא כי ש"ס ויהדות התורה דורשות הסכמים קואליציוניים "(ו)הסכמים אלה כוללים התייחסות לסוגיות עקרוניות רבות ומורכבות"
הסוגייה המורכבת מכולן, והיא אשר אף עלולה לסכל אפשרות לכינונה של ממשלת נתניהו, היא סוגיית אריה דרעי שתהיה השבוע במרכז הזירה הפוליטית משפטית. מדוע אנחנו אומרים כי סוגייה זו עלולה לסכל ממשלה? משום שהסירוב של דרעי להקים ממשלה בטרם ייחתם עם ש"ס הסכם קואליציוני מפורט, מבהיר כי דרעי מתנה את הקמת הממשלה בחתימה על הסכם מפורט, או במלים אחרות אם אין הסכם מפורט אין מבחינתו ממשלה. מצד שני יתכן שאלה הן אך עמדות פתיחה של אריה דרעי; תלוי מה יאמר בית המשפט
מה יש בהסכם הקואליציוני המפורט שכה דרוש לדרעי? עצם האפשרות שיוכל להתמנות לשר, והצורך לשנות את חוק את יסוד הממשלה, כך שיבדיל בין עונש מאסר לבין עונש מאסר על תנאי, ויאפשר לו לכהן כשר בממשלת נתניהו. וזאת כיוון שהפרשנות המקובלת על בתי המשפט היא כי בהקשר של חוק יסוד הממשלה עונש מאסר על תנאי כמוהו כעונש מאסר בפועל.
האם יש לדרעי סיכוי להיות שר, במציאות המשפטית שתתקיים אם וכאשר ישנה את חוק יסוד הממשלה? תשובתנו היא שמבחינה משפטים טהורה סיכוייו קלושים, כיוון שהמערכת המשפטית במציאות מתוקנת תדחה את התיקון, לא כי שונה חוק יסוד, אלא כי השינוי הוא פרסונלי אד הוק, או לפחות היא תבהיר כי התיקון הפרסונלי מעקר את הצידוק לשנות את החוק, ולפיכך הפרשנות המקובלת לחוק לפיה אדם שנידון למאסר על תנאי אינו יכול להיות שר בממשלת ישראל – שרירה וקיימת. על כך רמזה כנראה הנשיאה חיות בדבריה, אשר צפו פני עתיד, לפיהם סערה מתקרבת, אך הרשות השופטת תוכל לה. צריך לשים לב שהנשיאה לא אמרה שהמערכת תנקוט קו קטגורי משפטי, אלא אמרה "נוכל לה"
בעיתון גלובס הופיעה השבוע התייחסות של גורם בליכוד שהעלה אפשרות כי במקרה של מבוי סתום, דרעי ימונה לראש ממשלה חלופי. אבל לגבי ראש הממשלה הוראת החוק אפילו ברורה יותר, והיא מתייחסת אך ורק לתפקיד ראש הממשלה. אין כל התייחסות בחוק לתפקיד ראש ממשלה חלופי ולכן זה אינו זוכה להגנה לה זוכה ראש ממשלה. לגבי שאלת הקלון בהרשעתו של אריה דרעי, היועצת המשפטית קבעה כי ההכרעה היא בתחום סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות, אבל עד כה לפי הידוע לנו, דרעי לא פנה אליו.
ועם כל זאת, לדרעי ולנתניהו יהיה מוצא נוסף מכל ההשתלשלות המשפטית אם אכן תמנע מדרעי להיות שר, והיא לשנות את חוק יסוד שפיטה, באופן שהחוק לא יאפשר כל התערבות של בית המשפט במינויים לממשלה. אבל שינוי כזה יהיה בבחינת אופרה חוקתית חברתית פוליטית חדשה לגמרי, שכן שינוי פרסונלי של שני חוקי יסוד כדי למנות אדם שהורשע בדין לשר, עלול להעביר את זירת ההכרעה מבתי המשפט לרחוב.
פרשנות:
המשבר הפוליטי אשר הוביל למשבר החוקתי הנוכחי, הם אך קצהו של המשבר החברתי הישראלי בין מזרח למערב שנמשך זה שנות דור ואשר עם השנים אף הפך לנגע חברתי שמסכן את ישראל; המשבר נובע מהתקיפה הגזעית האשכנזית כנגד המזרח משחר התקומה, תקיפה אשר הובילה לחורבן ערכי בקהילות מזרח; אחד מהיבטיו של החורבן הערכי המזרחי הוא הטיה אלקטורלית מובנית (מנותקת מהשקפה פוליטית) לעבר הרביזיוניזם הפוליטי הישראלי שביטא התנגדות לקו הפוליטי אשר מנגד, אשר הוא המתרס הפוליטי שהוציא לפועל את התקיפה הגזעית כנגד המזרח. הרביזיוניזם בא לביטוי בתנועת הליכוד וגלגוליה הקודמים, וכאשר הימין הישראלי לא הסתפק בליכוד אלא הקצין, המצביעים המזרחיים הקצינו והתיישרו עם התמורה. ההטיה הפוליטית למפרע הזאת מאפשרת לנתניהו ולדרעי להיות בשלטון בחלק גדול משלושת העשורים האחרונים. בהקשר הזה, אך סמלי הוא שבלב המשבר החוקתי הנוכחי נמצאת המפלגה שביטאה עם הקמתה בשנת 1984 את הרצון המזרחי (במקרה הזה החרדי) לבנות כוח פוליטי שלא יאפשר עוד להפלות את חבריה ותומכיה, והיא מצליחה בכך מעל המשוער (ואפילו יותר מכך). ראש המפלגה הזאת, אריה דרעי, בנה את כוחה תחת חסותו של הרב עובדיה יוסף ובחסות המורשת המסורתית דתית המזרחית, ועל גביה הוא המריא עד פסגת הזירה הפוליטית הישראלית. אבל בשיא כוחו הורשע בשנת 1999 בלקיחת שוחד ונידון למאסר, והוא הורשע לפני כמה חודשים פעם שניה בעבירות מס ונידון למאסר על תנאי. במובן הזה יתכן כי החורבן הערכי המזרחי בא לביטוי גם בחייו האישיים, ואולי כמנהיג וכדוגמא, דרעי אף הביא להעמקת החורבן המזרחי הערכי. בעיננו זוהי שאלת מחקר מצוינת. שכן עשוי להתברר במהלכה כי דרעי הרים את המזרח לפסגת הפוליטיקה הישראלית מתוך השפל התרבותי בו היה שרוי, אך גם הפיל אותו אחר כך לתהום ערכית שהפכה כעת לשאלה חוקתית. עם כל זאת, לא ניתן לבחון את ההתנהגות הפוליטית תרבותית ערכית של הציבור המזרחי החרדי (כמו גם המסורתי והחילוני), בלי להזכיר את המניע להתנהגות הזאת והיא ההדרה שננקטה כלפי הציבור המזרחי מצד התרבות המושלת האשכנזית, משחר התקומה, ועד היום. במובן הזה בית המשפט בתוך עמו יושב וישב, והוא לא דחה אחרי הקמת המדינה את התרבות התוקפנית המושלת, שכן הרכבו מעולם לא ביטא את החברה הישראלית על כל תרבויותיה, ולא ביטא בהרכבו בעליון ובשאר הערכאות את משקלו המכריע של הציבור המזרחי, ומתוך כך את תרבותו, תפישותיו התרבותיות, כמיהותיו, ואת המשקל העצום של מורשת המזרח שהיא בעיקרה דתית, ואשר בעקבות התקיפה הגזעית האשכנזית באה כדי חורבן. את החורבן הזה ניסו הרב עובדיה יוסף ואריה דרעי לעצור, ובזירה הדתית מסורתית יהודית מזרחית אף הצליחו. ולכן הדיון בעניינו של אריה דרעי במשבר הנוכחי (או גם במשבר הנוכחי צריך לומר) לא יוכל להיות כנראה משפטי גרידא, אלא יחלחלו לתוכו לצד הערכים המשפטיים גם ערכים תרבותיים חברתיים וערכיים (גם אם הוא יוגש לציבור אך בניסוחים משפטיים). ובדיון כזה, הסיכוי ששינוי פרסונלי של חוק יסוד הממשלה, יתקבל על ידי בית המשפט העליון, הוא סיכוי ממשי (כמו גם ביקורת על כך, אך ביקורת אשר אינה כוללת את מניעת המהלך). האם תהיה זו טעות מצד הרשות השופטת? תשובתנו היא כי התרבות הישראלית זכאית לסיכוי נוסף לתקן את עצמה, בטרם יתקבל מהלך משפטי קטגורי שעלול להביא אותה אל סף תהום.
04.12.2002 tipp
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות השמיעה בשבוע שעבר התבטאות ראשונה לנוכח כוונות הקואליציה המסתמנת לכרסם ביסודות הדמוקרטיה, לעקר את בג"צ מכוחו להגן על זכויות האזרח ולהפוך את השופטים לפקידים הממונים ע"י הקואליציה:
"אין לי ספק שבזכות המסירות הרבה ותחושת השליחות והמחויבות של כל אחת ואחד מאיתנו לתפקידנו כמשרתי ציבור ולעשיית משפט צדק, נמשיך לעמוד איתן גם אל מול הרעמים והברקים הנשמעים והנראים בעת הזו; הם מופנים לעברנו ומבשרים, כך נראה, את בואה של סערה; אך כשהדין, והוא לבדו, לנגד עינינו, יכול נוכל גם לה".
דברים אלה של כבוד הנשיאה נאמרו על רקע הצהרת הכוונות של מרכיבי הקואליציה העתידית, לפיהם תרצה הממשלה הנכנסת לקדם גם את ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים, חקיקת "חוק צרפתי", הדחת היועצת המשפטית לממשלה, פיצול מוסד היועץ, והפיכת היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה לעושי דברם של הפוליטיקאים.
כבוד הנשיאה התייחסה, כך נראה, גם לתוכניות הקואליציה המתגבשת, החל מחקיקת בזק של פסקת ההתגברות, וכלה בדיבורים על ביטול שתי ועדות החקירה הפועלות כיום: הוועדות לחקר פרשת הצוללות ולאסון מירון.
דברים אלה אולי נשמעים שגרתיים, אך הם נדירים עד מאוד. זוהי למעשה קריאת השכמה לציבור כולו להתעורר ולהבין שמה שעומד על הפרק הוא מהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המגנה על זכויות האדם ובפרט על אלו של המיעוטים.
לא ניתן להפריז בחשיבות דברי כבוד הנשיאה.
בכל עשרות שנות כהונתי כשופט לא זכורה לי התבטאות דומה של נשיא מנשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם.
זוהי למעשה רעידת אדמה והצהרת כוונות של כבוד הנשיאה לפיה בתי המשפט ימשיכו לקיים את הדין החל ולא ייכנעו לכל אלה הבאים להרוס את הדמוקרטיה הישראלית.
מובן שבתי המשפט כפופים לחוקי הכנסת והם מצווים על אכיפתם. אך אין בכך ללמד על כפיפות האזרחים ובתי המשפט לדברי חקיקה הנוגדים את הערכים המוגנים בחוקי היסוד. דברי חקיקה כאלה הם בטלים מעיקרם ובתי המשפט יעשו הכול כדי להמשיך להגן ולשמור על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ועל זכויות היסוד של כל אזרחיה.
דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, היא גם דמוקרטיה מתגוננת. פירושו של דבר הוא שהמוסדות השלטוניים, ובהם בתי המשפט, לא יתנו יד להרס הדמוקרטיה וילחמו עליה ככל יכולתם ובכל הכלים החוקיים העומדים לרשותם.
כפי שציינה כבוד הנשיאה, הדין הוא היחיד המכוון את פסיקות בתי המשפט. כך היה תמיד וכך יהיה לעולם.
04.12.2002 tipp
להלן ראיון קצר שקיימנו בסוף השבוע עם מקור פלסטיני ביטחוני בכיר:
Tipp: "האם התיאום הביטחוני ישתנה כשתקום ממשלת הימין?"
מקור פלסטיני ביטחוני: "אני מניח שכן. ואנחנו גם נגיב לכל שינוי שיהיה במנהל האזרחי"
המקור סרב להשיב לשאלתנו מה תהיה התגובה הפלסטינית האמורה לשינויים במנהל האזרחי (מעבר להפסקה הדרגתית של התיאום הביטחוני)
החשש העמוק מניצחון הימין הקיצוני בבחירות בישראל, הוביל את הרשות הפלסטינית, אחרי שהתבררו תוצאות הבחירות, לאמץ נהלים של מדינה, בכל הנוגע לתיאום הביטחוני עם ישראל, ובכך להקשיח את תנאי התיאום. הרשות הפלסטינית לא השתתפה בחקירת הפיגוע הכפול שהיה לפני כשבועיים בירושלים, ומקור פלסטיני אמר לנו בשבוע שעבר כי אם ישראל תשלח פנייה רשמית, הרשות תתחיל לחקור. איננו יודעים אם ישראל שיגרה מאז פנייה רשמית לפלסטינים. אנו יודעים שההתנהגות הפלסטינית החדשה היא בבחינת איתות שמעבירה הרשות הפלסטינית לישראל, ולפיו אם הימין הקיצוני ישנה את התנאים וההסכמים בין הרשות וישראל, גם הרשות תעשה כך, ובראש הדברים – היא תשנה את תנאי התיאום הביטחוני.
27.11.2022 tipp
כפי שציינתי במאמר קודם, הקואליציה החדשה מבקשת לבצע בשדה המשפט, את השינויים הבאים:
לאחרונה, התברר כי בדעת הקואליציה להוסיף על כל אלה גם את תיקון חוק יסוד: הממשלה במובן זה שסעיף 6(ג)(1) לחוק היסוד הקובע כי: "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר…" יתוקן כך שתתוסף לו המילה "בפועל" והאיסור על המינוי לתפקיד שר, יחול רק על מי שהורשע ונידון למאסר בפועל.
עולה השאלה לשם מה נחוץ התיקון?
התיקון נועד להכשיר את מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, לתפקיד שר בממשלה המתהווה.
ביום 25.1.2022 הורשע אריה דרעי, בפעם השנייה בחייו, והפעם, בביצוע עבירות מס.
ההרשעה נעשתה על-פי הודאתו, ונגזר עליו, בין השאר, עונש של מאסר מותנה.
על-פי הפרשנות המקובלת מזה שנים רבות, "מאסר", פירושו גם מאסר מותנה. זאת מכיוון שמאסר מותנה הוא מאסר שריצויו נדחה לזמן מסוים והוא תלוי בקרות אירוע מסוים. אבל מדובר במאסר לכל דבר ועניין.
לכן, לפי נוסחו של חוק היסוד ולפי הפרשנות המקובלת, מנוע אריה דרעי מלכהן כשר.
הקואליציה החדשה מבקשת לשנות חוק יסוד לצרכיו הפרטיים של אדם אחד. כזאת עדיין לא אירעה במקומותינו!
חוקי היסוד של מדינת ישראל הם תחליף החוקה. אין משנים את החוקה לצורכי שעה או לצרכיו של אדם אחד. זוהי הלכה משפטית נוהגת חד משמעית.
חקיקה פרסונלית, אפילו בחוק רגיל, להבדיל מחוק יסוד, היא פסולה ומגונה ונחשבת במערכת המשפטית למעשה שלא יעשה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוק יסוד.
שינויי חקיקה כאלה שמטרתם הכשרת מעשים או אנשים שעד אתמול נחשבו למעשים אסורים או לאנשים שאינם כשירים לתפקיד מביאה להכשרת מה או מי שנחשבו עד לאותו רגע לאסורים בעליל. זוהי פריצת גדרות שאיש לא יכול להעריך היכן סופה לגבי הדרדרות שלטון החוק.
מדובר בכרסום מהותי באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
שינוי כזה בחוק יסוד אינו יכול לעבור היום, כאשר היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים הם עצמאיים וכשומרי הסף, בכוחם להתריע בפני יוזמי הצעות חוק כי מדובר למשל בחוק שאינו חוקתי אשר חותר תחת יסודות הדמוקרטיה. אולם, כפי שציינתי בראשית הדברים, בכוונת הקואליציה החדשה להפוך את משרות היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון, וכתוצאה מכך השרים יוכלו למנות לתפקידים רגישים אלה את אנשי שלומם, כך שבמקום שומרי סף הציבור עלול לקבל משפטנים ממושמעים.
האם בג"צ יכול להושיע?
כנראה שלא.
בכוונת הקואליציה החדשה לחוקק את פיסקת ההתגברות, כך שניתן יהיה לבטל את פסיקות בג"צ ברוב של 61.
התוצאה היא שכל קואליציה, ולו הקטנה ביותר, תוכל לבטל את פסיקות בג"צ ובכך יבוא הקץ על המגן האחרון של האזרח מפני עריצות השלטון.
המסקנה העולה מהתיקון הפרסונלי לחוק יסוד הממשלה, וכן מהכוונה לסלק את שומרי הסף במשרדי הממשלה השונים וכן מהכוונה לחוקק את פיסקת ההתגברות ברוב של 61 – היא אחת: בכוונת הקואליציה החדשה להסיר מעל עצמה כל מגבלה ולחוקק חוקים כאוות נפשה ללא כל פיקוח ובקרה ובכך להביא את הדמוקרטיה הישראלית אל מדרון חלק.
עיתוננו אשר חרת על דיגלו ערכי שמירת הדמוקרטיה והחרות, ישקול הגשת עתירה לבג"צ בזמן המתאים.
27.11.2022 tipp
הרשות הפלסטינית לא עצרה איש בחשד לביצוע הפיגוע שהיה בירושלים ביום חמישי שעבר, והיא אף לא פתחה בחקירה בעניין זה. מקור ביטחוני פלסטיני אמר לנו ביום שישי כי אם מדינת ישראל תעביר בקשה רשמית לרשות הפלסטינית, כי אז הרשות תפתח בחקירה.
עד כה התנהל התיאום הביטחוני באמצעות פנייה של גורמי הביטחון הישראליים בגדה המערבית למקביליהם ברשות הפלסטינית, בדרך כלל פנייה של השב"כ למנגנוני הביטחון הפלסטיניים. קרוב לוודאי שגם הפעם ביקש השב"כ ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים, להשתתף בחקירת הפיגוע שהיה בירושלים ביום חמישי, אם כי איננו יודעים זאת בוודאות, וזוהי אך הערכתנו. ביום שישי הפנינו שאלה למקור ביטחוני פלסטיני, האם הרשות עצרה חשוד בביצוע ואו תכנון הפיגוע הכפול שהיה בירושלים ביום חמישי שעבר, והאם ישראל ביקשה את הסגרתו של עצור כזה. תשובתו של המקור הביטחוני הייתה כי "לא רק שהרשות לא עצרה איש, אלא שהיא אפילו לא פתחה בחקירה". המקור הוסיף "הרשות תפתח בחקירה אם ישראל תעביר אליה פנייה רשמית". עד יום שישי 25 בנובמבר, ישראל לא העבירה פנייה כזאת.
פנייה מדינית רשמית, נהוגה בין מדינות, ואילו הפנייה באמצעות מערכת הביטחון ביהודה ושומרון לפלסטינים, בחסות מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, מעוגנת בהסכמים בין ישראל לבין אש"פ. לא ברור אם הרשות מתנהגת כך אד הוק למען השגת יעד מסוים, או שמא הדבר מבטא שינוי מהותי בהתנהגות המדינית הפלסטינית אשר תשפיע על התיאום הביטחוני עם ישראל, באופן המתואר בידיעה.
17.11.2022 tipp
נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שלח השבוע שליח אישי לעזה לשיחות ישירות עם חמאס. ההסכמה על פתיחת השיחות בין שתי התנועות הפלסטיניות המרכזיות, פתח וחמאס, הגיעה אחרי פגישה שהייתה לאחרונה בין סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס מוסא אבו מרזוק לבין עזאם אל אחמד חבר הוועד המרכזי של פתח. מטרתו המרכזית של אבו מאזן היא להציג חזית פלסטינית של פיוס כלפי ישראל, כזאת שתעביר מסר לעולם המערבי לפיו המתנגדת לשיחות כעת היא ישראל ולא הפלסטינים.
באופן מעשי יהיה קשה מאוד להגיע להסכמה בין התנועות כיוון שחמאס מתנגדת להיכנס לאש"פ בתנאים של אבו מאזן, קרי כתנועה בתוך הגוף המייצג של הפלסטינים, שנשלט בידי תנועת פתח, ואילו אבו מאזן יתנגד לפירוש מרחיק הלכת של חמאס לזכייתו בבחירות לפרלמנט שהיו בשנת 2006. האינטרס של תנועת חמאס בשיחות הנוכחיות בעזה הוא להדגיש את מעמדו של הארגון בציבור הפלסטיני, מעמד אשר איראן חיזבאללה והג'יהאד האסלמי, מנסות בשנה האחרונה לערער באמצעות הזרמת כספים בהיקפים גדולים במטרה לכונן גוף לוחם פלסטיני חדש. מטרת איראן חיזבאללה וג'יהאד היא לשנות את תמונת השליטה בלאומיות הפלסטינית, באופן שפלסטין תהיה פלג באסלאם, וחלק מישות אסלאמית מזרח תיכונית, בניגוד לתנועות הלאומיות הפלסטיניות ובהן חמאס שפועלות לכינונה של מדינת לאום פלסטינית אזרחית.
לפני כחצי שנה התנהלו שיחות בדרג ביניים בין התנועות פתח וחמאס, ברמאללה, בין אל מדאני מקורבו של אבו מאזן וא-שעאר, ראש חמאס בגדה המערבית, אבל השיחות עליהן דיווחנו כאן בלעדית התפוצצו
13.11.2022 tipp
תמונות שמגיעות מהעיר שיראז, ומפורסמות בעמוד איראני ברשת חברתית, מבטאות מציאות חדשה שמחאת החיג'אב הביאה אליה: שכונה בעיר שהיא מובלעת אשר בה נשים מהלכות ללא חיג'אב במופגן; אל השכונה לפחות בשעת הצילומים, לא הגיעו כוחות משטרה ואו צבא. לפי הסביבה נראה שאכן מדובר בעיר איראנית מרכזית, וסביר להניח שהתמונות הן אכן מהעיר שיראז. התמונות המצורפות לכאן הן מצילומי מסך של קטע וידאו קצר שמתאר את התופעה בעמוד האמור: בשכונה בשיראז, נראות נשים הולכות ברחוב ללא חיג'אב, ממש כמו בכל רחוב מערבי חופשי, והן זוכות להתייחסות גברית אוהדת; בחלק מהצילומים, מגיש גבר איראני לנשים אשר צועדות ברחוב בלי חיג'אב ,פרח ועל פי המתואר בעמוד, הוא אומר להן שהוא מודה להן על שביופיין הן מוסיפות ליפי השכונה.
כדי לברר אם המציאות המתוארת בתמונות אכן מבטאת תופעה חדשה שמתרחשת בשיראז, ואולי אף בערים מרכזיות אחרות באיראן, יש להתייחס למספר אירועים שהיו לאחרונה. החשוב בהם הוא ישיבת הקבינט האיראני שיוחדה למהומות החיג'אב בשבוע שעבר, ישיבה עליה דיווחנו כאן בגיליון הקודם. ישיבת הקבינט מבהירה עד כמה הרחיקה מחאת החיג'אב, ועד כמה המשטר מתקשה לכבותה, לפחות עד מועד כינוס הקבינט. לפיכך מציאות חדשה כאמור בכתבה, סבירה ואפשרית. אירוע נוסף שמבהיר כי המובלעת האמורה בשיראז אכן עשויה להתקיים, והיא אינה המצאה של מארגני המחאות, היא הערתו של מפקד בכיר בצבא איראן, שצוטטה השבוע ב YNET "למתפרעים לא יהיה מקום במדינה אם חמינאי יתן את הפקודה לכך". הציטוט מבהיר כי מנהיג איראן לא הכריע לגבי תגובה צבאית מקיפה למהומות, ולכן אפשר שמציאות של מובלעות ללא חיג'אב וללא כוחות ביטחון איראניים, אפשרית. אזהרתו בשבוע שעבר של מפקד משמרות המהפכה למפגינים לא לצאת עוד לרחובות, מבהירה גם היא שהם עדין יוצאים במספרים כה גבוהים עד שהם גורמים לזעזוע במערכת השלטונית האיראנית. גם ההתבטאות הזאת מאפשרת מציאות חדשה של מובלעות ללא חיג'אב וללא אסלאם קיצוני בעריה המרכזיות של איראן, כמתואר בעמוד האמור.
13.11.2022 tipp
שלושה מנהיגים פלסטינים עומדים בדרכו של א-שייח להחליף את אבו מאזן, ואת שלושתם מנסה הנשיא הפלסטיני להזיז מהדרך כדי לסלול אותה לא-שייח. אבו מאזן לא מרפה מהמשימה שלקח על עצמו, והוא ככל הנראה נחוש למנות בעצמו את יורשו.
את ג'יבריל רג'וב מנסים מקורבי אבו מאזן להניא מהתמודדות עתידית באמצעות איומים. כאן דווחנו בלעדית כי למען רג'וב נוסח איום קצר במיוחד מטעם מקורבי הנשיא הפלסטיני: דמך בראשך אם תתמודד נגד א-שייח. רג'וב לא התרגש מהאיום, ובשבוע שעבר אף נשא דברים שבדרך כלל נושאים מנהיגים לאומיים. הוא אמר ברדיו אל עאלם (ע"פ עינב חלבי YNET) כי הפלסטינים צריכים לחשב מחדש את מסלול יחסיהם עם ישראל.
רג'וב קשה להזזה, אבל קשה להזזה שבעתיים הוא תאופיק טיראווי, שהוא ותיק יותר מרג'וב, מעמדו בכיר יותר, כוחו רב יותר בפתח, והוא אף היה מקורבו של המיתולוגי הפלסטיני יאסר ערפאת. מקורבי אבו מאזן לא יכולים לפנות לטיראווי באיומים בנוסח שתורגל על רג'וב, והדבר שהם מנסים לעשות כעת, הוא להביא לפיטוריו ממשרת היועץ על תקן שר שהוא מחזיק. תקוותם היא שהחלשתו הכלכלית תחליש את רצונו להנהיג את הפלסטינים אחרי אבו מאזן.
שלושת האישים א-שייח, רג'וב וטיראווי, חברים בוועד המרכזי של פת"ח שהתכנס השבוע. על הפרק ענייני היום, אבל מתחת ללו"ז, בסבקסט של ההתכנסות, נמצא הדבר המרכזי אשר על הפרק והוא מלחמות הפלסטינים, בדרך להעמיד יורש לאבו מאזן. הנשיא הפלסטיני סבור שבכוחו להביא את א-שייח עד המוקטעה. אבל רג'וב, טיראווי וכנראה גם האסיר ברגותי, מטילים בכך ספק. לגבי ברגותי, ישראל מושלת לכאורה בחייו כיוון שהוא אסיר בכלא ישראלי, כך שיתכן שהוא אכן נוח להגיע להסכם כפי שמנסים מקורבי אבו מאזן; על רצונם להגיע עם ברגותי להסכם דיווחנו בגיליונות קודמים; לגבי רג'וב, ישראל יכולה להסתדר עם רג'וב אם יפתיע ויתמודד על אף הקשיים, וינצח במאבק על הנהגת הפלסטינים, אבל לגבי טיראווי זוהי לחלוטין אופרה אחרת, שכן כוחו במנגנון הפוליטי הפלסטיני עולה על כל יריביו, ובעבר טיראווי שעסק בטרור נחשב למבוקש מספר 1 בישראל, ולכן סביר להניח שישראל אשר אינה שוכחת דבר, תומכת בסילוקו של טיראווי מהזירה הפוליטית הפלסטינית. צריך לומר שתמיכה כזאת מצד ישראל, לא בהכרח תגדיל את סיכוייהם של מקורבי אבו מאזן להפטר מטיראווי.
06.11.2022 tipp
הקואליציה החדשה מבקשת לחולל במערכת המשפט, את השינויים הבאים:
להלן הסבר תמציתי לכל אחת מכוונותיה:
"פסקת ההתגברות": מטרת החקיקה לאפשר לכנסת להתגבר על פסיקת בג"צ, ולחוקק שוב חוקים שבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, יבטל בשל היותם בלתי חוקתיים.
נאמר שהכנסת רשאית לעשות זאת גם היום, אולם הקואליציה החדשה מבקשת לאפשר לכנסת לעשות זאת גם ברוב רגיל של חברי הכנסת הנוכחים באותה עת במליאה, ולא ברוב מיוחס. במקרה שחוק כזה יעבור, אפשר יהיה לבטל פסיקה של בית המשפט העליון, לגבי חוק שאינו חוקתי, גם כאשר נוכחים במליאה חברי כנסת בודדים.
"החוק הצרפתי" נקרא כך על שם חוק צרפתי אשר אותו רוצה הקואליציה להעתיק לספר החוקים הישראלי, ולפיו אסורה חקירה משטרתית והעמדה לדין פלילי של הנשיא הצרפתי במהלך תקופת כהונתו.
באופן רגיל, חקיקה פלילית פועלת מכאן ואילך ולא רטרואקטיבית, אך החשש הוא כי בכוונת הקואליציה להחיל את החוק למפרע כך שיאפשר גם את דחיית משפטו של נתניהו עד תום כהונתו.
מחיקת העבירה של מרמה והפרת אמונים מספר החוקים. מחיקת עבירה פועלת למפרע, לפיכך מיד עם המחיקה, החלק הארי של כתב האישום נגד נתניהו ימחק לאלתר.
שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים: הוועדה מונה כיום 9 חברים: שני שרים (אשר אחד מהם, שר המשפטים, מכהן כיו"ר הועדה), שני ח"כים, שני נציגים של לשכת עוה"ד ושלושה שופטים של ביהמ"ש העליון.
החלטות הועדה מתקבלות ברוב קולות רגיל, למעט מינוי של שופט לביהמ"ש העליון הטעון רוב של שבעה חברי ועדה.
בכוונת הקואליציה לשנות את הרכב הועדה כך שכל החלטה שלה תהיה כפופה למעשה לווטו של הפוליטיקאים חברי הועדה.
חקיקה כזאת תביא לפוליטיזציה של השפיטה והפיכת השופטים לעושי דברם של פוליטיקאים. הנזק להפרדת הרשויות יהיה אנוש, במקרה שהחוק יעבור. "רפורמה" כזו תביא לקיצה את חוסר התלות של השופטים בישראל, ותהפוך אותם לשופטים מטעם.
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. החשש הוא כי פיטורי היועצת דרושים לקואליציה כדי שהיועץ החדש באשר ימונה, יהיה עושה דברם של חברים בקואליציה הפוליטית, ויוכל למשל למחוק את כתב האישום נגד נתניהו.
החלטה זו של היועץ כפופה כמובן לביקורת בג"צ, אך כזכור מאחת הכוונות אשר לעיל, פסיקת בג"צ תהיה ניתנת לביטול ברוב רגיל עם חקיקת "פסקת ההתגברות".
פיצול תפקיד היועמ"ש והפיכת משרות היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון מביעים כוונה לדחוק החוצה את שומרי הסף כדי למנוע ביקורת אמיתית על פעולות הממשלה. שכן אם מדובר ב"משרות אמון" כי אז ניתן למנות "אנשי שלומנו", והמבנה הביקורתי במשרדי הממשלה ייעלם.
שינויים מפליגים בפרקליטות ייתכן והם נחוצים, אבל לא בקונטקסט הזה של קעקוע מערכת המשפט והכפפתה לרוח החדשה הנושבת בפוליטיקה הישראלית, אשר בכוונתה לגבור על החרות המשפטית. ולכן לא עכשיו שינויים, ולא ככה. בכוונת "הרפורמטורים" להפוך את הפרקליטים לפקידים כנועים, עושי דברו של השלטון? אסור שיקרה אצלנו.
לסיכום, מסקנתי היא שאם החקיקה הזאת אכן תצא לפועל, היא תסיר מעל הקואליציה מגבלות משפטיות חשובות ביותר למהלכו התקין והמתחייב של המשטר הדמוקרטי הישראלי, באופן שיאפשר לה להתעמר באזרחים, כולם או חלקם, מבלי שלאזרח תעמוד התרופה הקיימת לו היום: פנייה לבית המשפט בבקשת סעד מתאים נגד המדינה. עם החקיקה, איזוני הכוח בין הממשלה והמערכת המשפטית יופרו באופן חסר תקנה.
23.10.2022 tipp
את המציאות הפוליטית החדשה בזירה הפלסטינית, התחילו חמאס ואיראן לפני קצת יותר משנה, בהחלטה האסטרטגית של הארגון להעביר את מרכז הכובד של פעילותו לגדה המערבית. בעצת איראן ובחסותה, העביר חמאס מעזה הן את פעילות הטרור, והן את חתירתו לתפוס את השלטון בגדה המערבית; לאור העדויות הרבות על הכסף והתמיכה הרבה שמעבירה איראן לחמאס, ולאור ניסיונותיה של איראן ליצור חזית מול ישראל על גדרותיה, ובהתאם לכללי היסוד הידועים של איראן: ליצור חזית בלי נוכחות חייליה, ולאור העובדה שחמאס לא ידוע בהחלטות אסטרטגיות כה מושכלות כהחלטה הזאת, וכי החלטות כאלה לא אפיינו אותו עד כה, הערכנו כאן כבר בדיווחנו הראשון לפני כשנה, כי החלטתו של חמאס להעביר את מרכז פעילותו לגדה, נעשית בתמיכת ובחסות איראן. אבל מאז ירח הדבש ביניהן, נולדה מתיחות בין חמאס לאיראן, על רקע ניסיונותיו של הג'יהאד האסלמי, הארגון הפלסטיני המועדף על איראן, לאיים על בכירותו של חמאס; הערכתנו היא כי נסיעתה של משלחת חמאס לסוריה לפני כשבוע, נועדה לא רק להזדמנות צילום עם נשיא סוריה, אלא גם למפגש עם משלחת של בכירים איראניים, כדי לתקן את היחסים, וכדי לחדד את המשך המלחמה המשותפת בישראל. חמאס רוצה שכל כוח לוחם בגדה המערבית יפעל תחת חסותו, ולאיראן ולג'יהאד יש השפעה על כך, כיוון שהכסף אשר מועבר לכל המחבלים חסרי הארגון בגדה המערבית, הוא כסף איראני אשר מועבר אליהם מקופת הג'יהאד. באופן הזה מנסה איראן להקים בעזרת הג'יהאד ארגון דמוי חיזבאללה בגדה המערבית. חמאס מתנגד לכוח עצמאי.
המעבר של חמאס לגדה המערבית, גרם לסערת רוחות בפתח, הארגון שמושל באש"פ וברשות הפלסטינית. ראשית נעשה ניסיון מטעם פתח לדבר עם חמאס, והמו"מ הזה התקיים בדרג הביניים של שני הארגונים, בין ראש חמאס בגדה נאסר אלדין אלשער לבין מוחמד אל מדני, ראש התנזים של פתח, במשרדו של אל מדני במטה הפתח ברמאללה. הדיונים האלה התפוצצו כעבור זמן קצר, כיוון שאל מדני פעל מטעם אבו מאזן לכניסתו של חמאס לאש"פ, כעוד אחד מבני החסות של ארגון הפתח, בעוד אלשער פעל מטעם הנהגת חמאס לקיים את תוצאות הבחירות של 2006, בהן זכה חמאס ברוב. מקור פלסטיני אמר לנו מיד כשהמו"מ התפוצץ כי "חמאס לא רוצה להיות חלק מאש"פ אלא להשתלט על אש"פ כריבון".
האימה ברשות הפלסטינית ובתנועת הפתח, העמיקה כאשר חמאס השיג ניצחונות משמעותיים בשתי אוניברסיטאות מרכזיות בגדה, ביר זית וא-נג'אח. פעילי תנזים יצאו כמעט מיד אחרי התקרית בא-נג'אח נגד אבו מאזן והודיעו כי יתפטרו מתפקידם. ראש התנזים ברמאללה אף שיגר מכתב התפטרות באופן מעשי כדי להבהיר את רצינות הסוגייה; אבו מאזן השתיק את המהומה כשמינה את אל מדני כמעט מיד עם פריצתה לראש התנזים, ואל מדני הרגיע את הפעילים. באוניברסיטה בשכם, אף הייתה התנגשות אלימה בין פעילי חמאס לבין פעילי פתח, וכאשר נכנס ראש חמאס בגדה אל שעאר לעובי הקורה וניסה להשכין שלום בין הניצים, הזמינו אותו פעילי פתח לבית אחד מפעילי פתח שנפצע בקטטה עם חמאס , המתגורר בכפר קליל, כדי לעשות סולחה; כאשר אלשעאר היה בדרכו לכפר להשתתף בטקס, חיכו לו אנשי פתח במארב במבואות הכפר, והתנקשו בו. אלשעאר נפצע ברגליו. לא מן הנמנע שמראש התכוונו בפתח לפצוע את אלשעאר ולא להורגו, כדי לא לחולל מלחמה עם חמאס. מקור פלסטיני בפתח אמר לנו אחרי ההתנקשות באלשער שזו הייתה יוזמה מקומית של פעילי פתח, ולא החלטה ארגונית. ואכן לא התפתחה מהתקרית הזאת מלחמה כוללת בין חמאס לפתח, אבל לא בגלל טוב לבו של פתח, שלא הרג את אלשעאר, אלא בגלל שחמאס היה עסוק עכשיו עם הג'יהאד האסלמי.
לקראת הקיץ, הנהגת חמאס הגיעה למסקנה כי הכסף הרב שזורם לג'יהאד מאיראן מביא להתחזקותו של הארגון בעזה, וכי הג'יהאד מתכוון להדיח את חמאס מהשלטון בעזה, בעוד חמאס עסוק בניסיונותיו להתבסס בגדה המערבית. תגובת חמאס הייתה מהירה: מצד אחד הקפאת יחסיו עם איראן והחיזבאללה (לחמאס יש נציג בלבנון, אל ערורי, מספר 2 בארגון), ומצד שני הוא הביא להסגרתו של ראש הג'יהאד בגדה המערבית לישראל. ההסגרה הזאת הובילה להתנגשות צבאית של שלושה ימים בין ישראל לבין הג'יהאד האסלמי, אשר בסופה הג'יהאד ספג מכה ניצחת. חמאס הביט בהתנגשות מהצד, ולא התערב. זמן קצר אחרי שישראל נצרה את האש, הודיע ראש הג'יהאד האסלמי בנאום מוקלט לפעילי הארגון בעזה, כי העם הפלסטיני רואה באחדות עם חמאס חשיבות עליונה, והג'יהאד מקבל את ההכרעה הזאת של העם הפלסטיני. במלים אחרות, ראש הג'יהאד השפיל ראש בפני חמאס בהתאם לדרישת חמאס, והעדיף את יחסיו עם חמאס על פני יחסיו עם איראן ועם חיזבאללה. בחיזבאללה קיבלו בהבנה את ההכרזה הזאת, ולא יצאו נגדה באל מנאר למשל, מה שעשוי להבהיר שהיא תואמה מראש עם איראן ועם חיזבאללה.
בעקבות התלהטות הרוחות שהתרחשויותיה העיקריות מתוארות לעיל, ותוארו במהלך השנה בזמן אמת בעיתוננו, הגיע אבו מאזן למסקנה כי המציאות החדשה מחייבת אותו להכריז על יורשו, לקראת הרגע בו יעביר את השלטון ברשות. אבו מאזן מבין כנראה שרק כך יוכל בתנאי הסערה הנוכחית לקבוע מי יהיה יורשו, ולקבוע את המציאות הפוליטית שתשרור אחריו. מקורות פלסטיניים התחילו להדליף בסביבות חודש אוגוסט כי אבו מאזן החליט סופית כי חוסיין א-שייח, יחליף אותו כראש אש"פ ופתח. מקור פלסטיני אמר לנו כי אבו מאזן צפוי לשאת דברים במועצת הביטחון של האו"ם בסוף שנת 2022, והוא רמז כי אם הנאום הזה אכן יצא לפועל, אחריו תהיה התפתחות פוליטית מעניינת ברשות הפלסטינית; כמובן שלאור מעורבותה הגוברת של איראן בזירה הפלסטינית, עשוי אבו מאזן לחשוב שהדלפות על חיזוק השלטון של פתח, ובעיקר על הזיקה הבינלאומית שיש לרשות הפלסטינית שהיא בעצם תנועת הפתח, על פני שלטון הכנופיות הפרוע של חמאס, וזאת באמצעות אזכור נאומיו בפני מועצת הביטחון של האו"ם, יצננו את רצונן של איראן ושל חמאס לאתגר את הרשות, ולפתוח חזית נוספת נגד ארה"ב. זוהי כמובן משאלת לב שאין לה אחיזה של ממש בפוליטיקה, ובוודאי שאין לה אחיזה בפוליטיקה אלימה כמו זו הפלסטינית.
ההכרזה על יורש גרמה גם לסערת רוחות נוספת בפתח, כיוון שלג'יבריל רג'וב יש כוח רב בפתח, וכן למרואן ברגותי על אף שהוא אסיר בבית כלא ישראלי. בעקבות ההתקוממות הזאת של רג'וב (בינתיים התקוממות שקטה), הדליפו מהפתח כי אם רג'וב יתנגד להחלטתו של אבו מאזן להציב בראש פתח ואש"פ את א-שייח, דמו בראשו. ברגותי לפי שעה מחזיק את הקלפים מאחורי סורג ובריח, ואיש אינו יודע מה יהיו מהלכיו. מקורבי אבו מאזן לפיכך גם לא מאיימים עליו, אלא שותקים בעניינו. כאמור גם לרג'וב וגם לברגותי יש פעילים בפתח שסרים למרותם. בקיץ הזה אמורה הייתה להיות הוועידה השמינית של פתח, אבל היא נדחית שוב ושוב, בגלל הסיבה הזאת: כדי שלא תהיה בה הכרעה, ואם תהיה, כדי שלא תהיה מנוגדת לרצונו של אבו מאזן.
לפיכך מגיע כעת השלב הבא, שככל הנראה מתוכנן במשרדו של רג'וב, בתא הכלא של ברגותי, במוקטעה ברמאללה, במטה פתח בכניסה לרמאללה, בשכם אצל אלשער, בלבנון אצל ערורי, במפרץ אצל הנייה, בביר זית ובא-נג'אח, בשכם אצל גוב האריות, וכמובן בסוריה בין חמאס לאירן וסוריה – בעצם הימים האלה. בעיתוננו הבאים נדווח על הכיוון, כשיתבהר.