בסוף השבוע, איראן קראה לישראל בשמה אשר מוזכר בקוראן, ישראל. היא עשתה זאת בשופרה טהרן טיימס בכתבה על המחאה בקמפוסים בארה"ב נגד ישראל; בדרך כלל העיתון מייחד לישראל שמות זמניים כישות הציונית. ישות ציונית היא עניין חולף, השם ישראל לעומת זאת מופיע בקוראן, והוא אל זמני וקודם לקוראן באלף תשע מאות שנים (הפעם הראשונה בה השם ישראל נזכר בתעודה ארכיאולוגית). זהו שינוי מרענן לישראל? לא בהכרח. זהו להערכתנו שינוי שנובע משינוי של האינטרס האמריקאי במזה"ת (שינוי עליו כתבנו כאן ב-3 במארס), ובו מקומה של ישראל נחלש והוא חלק מחזית המדינות המתונות במזה"ת נגד איראן רוסיה וסין. במובן הזה כניסה לרפיח למשל עלולה לשבש את החזון האמריקאי לגבי מזה"ת חדש. ישראל מתקשה לקבל את זה (או לפחות לא להשתמש בזה), איראן לעומת זאת מעדכנת את מדיניותה בהתאם. היום למשל חיזבאללה ירה להר מירון, אבל עדכן כי לא ירה לבסיס הצבאי. זה מזכיר את הירי של איראן לדימונה, אבל לא למפעל הטקסטיל שקרוב אליה. אפשר כמובן לא למצוא את הקשר לאינטרס האמריקאי החדש, ולהצלחה היחסית האמריקאית לחתור לקיומו. זוהי הצלחה מפתיעה למדיניות האמריקאית שבעת הכישלונות במזה"ת. המהלך האיראני להתמודדות עם נוכחות אמריקאית משמעותית במזה"ת, כלל איתותים נוספים. למשל הסגה חלקית בינתיים של כוחות מסוריה, על אף האזהרה של הנשיא האיראני לנשיא הסורי בפגישתם בדמשק במאי 2023 (אזהרה אשר עליה דיווחנו כאן), לפיה סוריה אינה יכולה עוד להוציא את איראן מסוריה בהחלטה חד צדדית. יתכן שאיראן מבינה כי במציאות הנוכחית, סוריה יכולה. איתותים נוספים: הגדרת ההתקפה שיוחסה לישראל באיראן, כפעולת טרור שאינה מחייבת תגובה, החזרת אוניית הריגול מהים האדום לאיראן, הודעה על שחרור צוות האונייה "הישראלית" שנחטפה לאיראן, וכאמור השם החדש שמעניקה איראן לישראל, ישראל. יתכן כי ישראל תוכל למתוח את הרצון האיראני החדש, ולסיים את המלחמה בצפון במו"מ: לפריקת חיזבאללה מנשקו, לנסיגת משמרות המהפכה מסוריה, ולהסכם גרעין חדש של המערב עם איראן. הסיכוי לכך אינו גדול, והוא תלוי במהלך ישראלי לסגירת חזית הדרום.
הערכנו בעבר כי בנימין נתניהו לא יסכים ללכת לבחירות אחרי המלחמה; הוא להערכתנו יעמוד בסירובו גם כאשר ייצאו לרחובות מאות אלפים, ויטען לחוקיות ממשלתו. במובן המשפטי טענה כזאת צודקת, כל עוד המבנה הציבורי הישראלי יישאר בוסרי. במובן הציבורי טענה לחוקיות הממשלה מבהירה עד כמה המבנה הציבורי הישראלי בוסרי, ועד כמה הוא לא מתאים לציבור מפוכח מנוסה ובוגר, למדינה מתקדמת, ולמציאות פנימית וחיצונית מאיימת. על הנייר נתניהו יוכל לא לקחת אחריות, גם אחרי המלחמה, ולהישאר ראש ממשלה, גם אחרי שכל צמרת הצבא והביטחון תתפטר, למרות שהוא וממשלתו הם מפקדיה; על הנייר נתניהו יוכל אפילו להימנע מכינונה של ועדת חקירה ממלכתית מהסיבה הפשוטה שהקמת ועדת חקירה ממלכתית גם אם יש קונצנזוס לכינונה, עדין היא בידי הממשלה, ותלויה בהסכמת הממשלה (אשר לה רוב בכנסת כמו גם בוועדה לביקורת המדינה).
המבנה הציבורי הבוסרי הישראלי, שנובע מימי מהפכת התקומה, ומהצורך המהיר להקים ציבוריות אחרי אלפיים שנות שתיקה מדינית, הוא עכשיו מבנה אנאכרוניסטי. הוא לא נובע מתוך ניסיון החיים שישראל צברה בשבעים וחמש שנותיה ומבגרותו הפוליטית של הציבור הישראלי (אין הכוונה לטלאי על טלאי, אלא למבנה מושכל ממסד עד טפחות), והמבנה הזה מאפשר לגופים ציבוריים לחמוק מאחריות. הוא מאפשר אפילו לוועדת חקירה שתהיה כמו שוועדת אגרנט הייתה, כלומר ועדה שתאמר כי מפקדי הצבא אשמים אבל ההנהגה הפוליטית שהיא מפקדת הצבא איננה אשמה. ובכן, אולי המבנה הציבורי הבוסרי של ישראל מאפשר זאת, אבל הציבור הישראלי החדש לא יאפשר זאת, גם לא לוועדת חקירה ממלכתית. מדוע? כי המבנה הנוכחי מאפשר לשלטון להמשיך למשול כל הדרך אל החורבן. ואת משמעות החורבן כל ישראלי מבין עד עומק נשמתו הציבורית. וההכרה הזאת צריכה לבטא מבנה ציבורי בהתאם.
לא רק נתניהו יכול לטעון לאי אחריות ציבורית, גם העיתונות הישראלית יכולה על פי המבנה הנוכחי להשאיר את האשמה לאנשי הצבא ולפוליטיקאים. האם מישהו מעלה על דעתו לומר כי לעיתונות יש אחריות ציבורית מנהגית (בניגוד לאחריות ציבורית חוקתית שאכן לא מתאימה לעיתונות חופשית), והיא עומדת למבחן באירועים כמלחמת יום הכיפורים ומלחמת חרבות ברזל? איש כנראה לא יעלה בדעתו לומר כי מעבר לשטף האינסופי של הידיעות ששופכת העיתונות על הציבור, עליה גם לומר דבר ענייני בעל ערך לאומי ציבורי, שורה תחתונה עניינית שנובעת מהכרוניקה ואשר תעורר את הציבור למציאות חדשה. ואם היא לא אמרה אותם, ואם היא הניחה לחורבן לזחול לבית בשתיקתה, היא אחראית לכך במובן הציבורי (ולא המשפטי) מכוח הגדרה משוכללת של עיתונות במדינה דמוקרטית. לא עוד עיתונות שנובעת מתוך מהפכה, אלא עיתונות שנובעת מתוך סדר ציבורי חדש ומעודכן של מדינה דמוקרטית מנוסה.
האם העיתונות הישראלית תוכל להמשיך גם אחרי חורבן 7 באוקטובר, או אחרי חורבן ינואר 2023 למחמירים, להיות זאת אשר במסדרונותיה מסתובבים בתפקיד עיתונאים אידאולוגים שתומכים למפרע בהשקפה פוליטית מוצקה? (ואל תספרו לנו על המבנה הנפשי האנושי; זה יותר פשוט, לא כל אדם יכול להיות עיתונאי ענייני כפי שלא כל אדם יכול להיות מנהל או מכונאי רכב) האם העיתונות תוכל להמשיך לערבב בין דיווח עיתונאי לבין תוכן שיווקי? האם היא תוכל להמשיך להיות חלק מארגון כלכלי, למשל חברת חדשות של ערוץ שידור טלוויזיה? האם יש מקום בישראל לערוץ שמגודר בהשקפה פוליטית למפרע (ומה כוחו של ערוץ כזה לזכות באמון הציבור?) האם יש מקום בישראל לתחנה צבאית שנראה כי קיומה הוא בבחינת תחנה מטאפורית לקצין משוגע שירצה פעם להפוך את השלטון, וכלי תקשורת חשוב יזדקף כן המפקד/ת לפקודתו? האם עיתונות תוכל להמשיך להיות עיתונות חנופה לצמרת הצבאית של צה"ל ומערכת הביטחון, ולהרגיש שהיא מסייעת להם בכך שאינה מותחת על הצבא ביקורת עמוקה וכואבת?
במבנה ציבורי פיכח ובוגר, ולא מהפכני בוסרי, התשובה לכל השאלות הללו היא לא.
האם מישהו שמע על מערכות עיתונות אשר לקחו אחריות ציבורית על כך שלא התריעו על חורבן 7 באוקטובר המתקרב? במבנה הציבורי הנוכחי אין מהן דרישה כזאת שהיא בעלת תוקף, תפקידה הציבורי של העיתונות נוכח מאוד אבל זוהי נוכחות מופשטת, במקום שתהיה מוגדרת בסדר ציבורי מעודכן, כיוון שתפקידה מכריע מכדי שתהיה ענן משייט באוויר.
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
הרשות הפלסטינית מנהלת שיח ישיר עם חמאס. מקור פלסטיני: "סינוואר לא ברפיח". ג'יבריל רג'וב נושא ונותן עם חמאס למען הרשות הפלסטינית.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור פלסטיני ביטחוני אמר לנו כי יחיא סינוואר אינו נמצא ברפיח. לא ברור מדבריו האם סינוואר היה ברפיח ויצא ממנה, או שהוא כלל לא היה בה. יתכן גם כי הרשות הפלסטינית מנסה באמצעות ההדלפה לעצור בעד ישראל מלהיכנס לרפיח. מאחר שמדובר במקור אמין מאוד, דבריו מובאים כאן כלשונם. בשבוע שעבר דיווחנו כי ג'יבריל רג'וב מנהל שיח עם חמאס, והוא משתמש לשם כך בקשריו ההדוקים של מרואן ברגותי עם חמאס. השיח הזה מבהיר כי ברית ברגותי רג'וב מתחזקת, ועשויה להיות חלק מהשינוי ברשות ובאשף אחרי המלחמה. ב-24 במארס דיווחנו כאן כי חמאס יסכים לוותר על הכרזת סיום המלחמה, בתנאי שהפסקת האש תהווה פלטפורמת מו"מ להפסקת המלחמה בערבות בינלאומית. אם ישראל אכן תקבל את הדרישה, המלחמה בדרום תבוא אל סיומה דה פקטו, אבל תימשך דה יורה. מדברי המקור הפלסטיני זוהי בדיוק הפשרה שעליה עשויים ישראל וחמאס להסכים בימים הקרובים: הפסקת האש לא תהיה הפסקת המלחמה, אבל לצד זאת הפסקת האש תהיה פלטפורמה מוסכמת בערבות מדינות ערב המתונות וארה"ב, למו"מ על סיום המלחמה והחזרת כל החטופים השבויים והנעדרים.
על כל שאר הדברים הסכימו כבר שני הצדדים, והמעבר מצפון לדרום בעזה יהיה כפי שדיווחנו כאן בחודש מארס, באמצעות ציר סלאח א-דין. אחרי הפסקת האש, וככל שהמו"מ להפסקת המלחמה יתקדם, ישוחררו שאר החטופים השבויים והנעדרים של ישראל בעזה, תמורת מפתחות שייסגרו סופית במו"מ האמור.
ההסכם הזה, אם ייכנס לתוקף בלי שישראל תכניס לעזה שלטון חלופי לחמאס, עלול להביא לחזרה רחבת היקף של חמאס לעמדות השלטון ברצועה. לפי שעה בנימין נתניהו מתנגד לכניסת הרשות הפלסטינית לעזה, וכך גם הקנאים בממשלתו, אשר מאיימים בהפלת הממשלה אם הרשות הפלסטינית תמשול בעזה. העיכוב בהכנסת הרשות הפלסטינית לעזה, עלול להביא לכך שחמאס ידרוש לא להכניס את הרשות לעזה, כדי שהוא יוכל לחזור לשלטון. ייתכן כי דרישה כזאת מצדו כבר עלתה על שולחן המו"מ. למרבה ההפתעה יתכן אף שבהקשר הזה עלולה להתקיים הסכמה בין ממשלת הקנאים בישראל, לבין חמאס בעזה, באופן שיאפשר לארגון (בכיסוי זה או אחר) נוכחות משטרתית מסוימת בעזה אחרי המלחמה.
חדשות יום ראשון
ההסכמה שמתקרבת בין ישראל לחמאס: המלחמה תיפסק דה פקטו, אבל לא תיפסק דה יורה.. הפתרון המסתמן עליו דיווחנו כבר ב-24 במארס הוא הסכם הפסקת אש שאינו מכריז על סיום המלחמה, אבל מצד שני הוא מהווה פלטפורמה מוסכמת בין שני הצדדי למו"מ על הפסקת המלחמה.
ג'יבריל רג'וב ממשיך לדבר עם חמאס בשביל הרשות הפלסטינית. כתבה ראשית
טהרן טיימס קורא לישראל, ישראל, בכתבה על מחאת הקמפוסים בארה"ב נגד ישראל, והוא לא מכנה אותה כהרגלו הישות הציונית. מה הקשר בין שמה החדש של ישראל בטהרן, לבין העדכון של חיזבאללה היום כי ירה למירון, אבל לא ירה לבסיס צה"ל במירון? להערכתנו האינטרס החדש של ארה"ב במזרח התיכון.
מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, יגיע לישראל. ביקורו יקדים כניסה אפשרית של צה"ל לרפיח, ונועד כנראה לייתר אותה, ולקדם את ההסכם המתגבש עם חמאס להפסקת אש. בלינקן מוציא לפועל את מדיניות שינוי האינטרס האמריקאי במזרח התיכון, אשר מחליש את מקומה של ישראל במדיניות החוץ האמריקאית, אך מגבש חזית של מדינות מתונות במזרח התיכון ובהן ישראל, אשר תעמוד כציר נגדי לאיראן ורוסיה במערך המדיני העולמי, בזירת המזרח התיכון.
האם ישראל מתקרבת לסוף המבנה הציבורי הבוסרי אשר בראשו פוליטיקה מפלגתית?
מי עוד לא לקחה אחריות לחורבן 7 באוקטובר? העיתונות.
מקור פלסטיני חושף את השיח בין הרשות הפלסטינית וג'יבריל רג'וב לבין חמאס, כנראה כדי להבהיר שלרשות הפלסטינית יש מהלכים שמאפשרים לה להשליט סדר בעזה, ולכן היא ראויה להיכנס לרצועה. המקור מספר גם על הקשר של קאסם סולימאני למבנה המנהרות, ועל שני הביקורים שלו בעזה במהלך בנייתן.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
לגבי מיקומו של סינוואר, יש ראשית לומר כי העובדה שהוא לא נתפש עד כה, מצביעה על תחכום דרך הימלטותו, ותחכום של דרכי המילוט. בהקשר הזה יש לומר כי לדברי המקור הפלסטיני, את המנהרות בעזה תכננה והקימה איראן, באמצעות קאסם סולימני, אשר לדברי המקור ביקר בעזה פעמיים במהלך העבודות של בניית המנהרות. לפיכך, אם המחשבה היא כי המנהרות הוקמו טלאי על טלאי ללא תכנון, המחשבה הזאת גם אם היא נכונה בחלקה, היא אינה בבסיס מהות המבנה של המנהרות, והיא עלולה להפריע לניסיון לפצח את המבנה המשותף לרוב המנהרות, ולהפריע באיתור של סינוואר ושל דף.
דרכי המילוט תוכננו בעת הנדסת המנהרות ובנייתן, והן כוללות פתרונות שהם מחוץ למחשבה המתבקשת לגבי דרכי מילוט. בתחילת המלחמה דיווחנו כי יש שתי מערכות של מנהרות, אחת עליונה שמגיעה לעומק של כ-35 מטרים, והשנייה תחתונה שמגיעה לעומק של כ-70 מטרים והחיבור ביניהן סודי ובעל ייחוד. ייתכן שעל כך יש להוסיף כי גם השטחים אשר אליהם מגיעות מחילות סודיות עשויים להיות מפתיעים. לפני כחודש אמר לנו מקור פלסטיני בחצי חיוך, כי ישראל צריכה לחפש את סינוואר מתחת לאחד הקיבוצים, או בצד המצרי של פילדלפי (לא כחלק ממעבר למצרים אלא כחלק מהתעתוע שנטמן בדרכי המילוט בעת הקמת המנהרות). כיוון שהמנהרות הוקמו על ידי איראן, צריך לומר שייתכן שיש בהן את המעוף ההנדסי האיראני, למשל מתיחת מנהרה כולל דלתות הימלטות כפולות אל מקומות שמחשבה מתבקשת לא צופה את קיומם, לרבות מתחת לפני הים.
לאחרונה אמר הנייה בקטאר משפט שלדברי המקור הפלסטיני הופקד בידיו על ידי סינוואר כרמז על מצב המילוט בו נמצאים הוא וכנראה גם מוחמד דף. המשפט היה "המקום של האסירים מובטח". המקור הפלסטיני ציין כי בכך התכוון סינוואר לומר כי דרכי המילוט שלו כה משוכללות, עד כדי כך שישראל לא תוכל למצוא אותן, ולכן שחרור של אסירים בסוף המלחמה הוא מובטח, והוא סינוואר יכול לפיכך להתמקד במטרות אחרות.
לדברי המקור, מסרים עוברים מחמאס לרשות הפלסטינית ומהרשות הפלסטינית לחמאס, באמצעות ג'יבריל רג'וב. במידה רבה רג'וב הוא דמות עצמאית ברשות הפלסטינית, והרשות של אבו מאזן משתמשת בו לא מתוך רצון אלא מכורח. רג'וב שכרת ברית עם מרואן ברגותי (ברית עליה דיווחנו כאן בעבר) משתמש בקשריו העמוקים של ברגותי עם חמאס. רג'וב נדחק מהשורה הראשונה של ההנהגה הפלסטינית ברשות, אם כי הוא עדין מחזיק עמדות מפתח, והוא חיפש דרך מצד אחד לאיים על הרשות באמצעות הברית שכרת עם מרואן ברגותי, כדי שהיא לא תנסה לדחוק אותו לשורה השנייה, ומצד שני הוא כרת את הברית כדי שבאמצעות עוצמתו של ברגותי בציבור הפלסטיני, יוכלו ביחד לכונן הנהגה פלסטינית חדשה, בשת"פ עם חמאס.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מטרות המלחמה של ישראל, נשארו כפי שהיו לפני התקיפה האיראנית אתמול, אבל כעת כוחה של ישראל להשיגן גדל להערכתנו מאוד; מעבר להישג הצבאי טכנולוגי של ישראל, ליירט את רוב השיגורים מאיראן, הישג שמציב אותה לפחות דור טכנולוגי מעל איראן, גם תמיכת המערב וערב המתונות חזרה (למעט המתיחות עם מצרים ר' כתבה מטה), לרבות השתתפותן של בריטניה וארה"ב ביירוט הטילים, והשתתפותה המפתיעה של ירדן; בעקבות האיום האיראני אמש על דימונה, והרמז שבכוונה לירות ישירות על המתקן שעל פי פרסומים זרים הוא כור גרעיני צבאי, הכניסה איראן את שאלת הגרעין לזירת המלחמה, והדבר מאפשר לישראל לאיים על תגובה נגד מתקני הגרעין האיראנים בתמיכת המערב וערב המתונות, ואולי אף להביא בכוח האיום בלבד, להסכם גרעין חדש. איראן יודעת שאם היא לא תיענה הפעם לדרישות להתפרק מהגרעין, היא תותקף באופן וודאי על ידי ישראל, בגיבוי גורף של המערב ומרבית המדינות במזרח התיכון ואולי אף בהשתתפותן. תקיפת נגד של ישראל כעת באיראן, עלולה לשבש את הסדר הצבאי המדיני החדש שנולד אתמול. עליבותה הצבאית טכנולוגית של איראן שהתגלתה אתמול, אף תעודד את מדינות ערב המתונות שסבלו עד כה בשקט יחסי את איומיה האזוריים של איראן, להצטרף לישראל כפי שעשתה אתמול ירדן, ולעמוד מול המשטר האיראני שמהותו דתית בניגוד למהות האזרחית של מדינות ערב המתונות, לרבות סעודיה. בשבוע שעבר דיווחנו על התיאום המחודש בין חמאס לבין טהרן, ועל המעמד שרכשה איראן בעקבות כך בזירת החטופים, ולכן איום על איראן אשר יהיה מגובה במערב וערב המתונות, עשוי לקרב את השבת החטופים; מהלך ההרתעה המגובה בתמיכה גורפת, עשוי גם להכריח את איראן להשיב את משמרות המהפכה מסוריה לאיראן, ולשתף פעולה בפירוק חיזבאללה מנשקו בהתאם להחלטה 1701 שהתקבלה בשבועות האחרונים גם בקרב קהילות רבות בתוך לבנון. איום מוחשי לתקיפה עמוקה ורחבת היקף באיראן, בטכנולוגיה ובעוצמה הצבאית הישראלית שהוכחה אתמול שוב, בתמיכת המערב וערב המתונות, עשוי להיות מרגע זה ועד סוף המלחמה, חרב שמונחת על צווארה של איראן, חרב אשר תאיים על המשטר האסלמו נאצי. בהקשר הזה ההתעקשות להיכנס לרפיח ולקומם בכך את מצרים, וכן לפגום בערכיה של ישראל להישמר מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, וההתעקשות להימנע מהמשלת הרשות הפלסטינית, שהיא נציגו החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני, על עזה, עלולה לקעקע את הישגיה של ישראל, לרבות הישגיה בעקבות התקיפה האירנית אתמול.
תקיפת איראן אתמול, הצליחה לחולל נזק לא מהותי לבסיס צה"ל בדרום, ופצעה באורח קשה ילדה ישראלית בת 7 בישוב בדווי ליד ערד. היערכות צה"ל לתקיפה התבררה שוב כמושכלת ואיכותית .
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
לפני קצת יותר מחודש דיווחנו כי צבא מצרים הכניס לאור יום, טילים לסיני, ללא תיאום עם ישראל, ובניגוד להסכם השלום. את הטילים, כמו גם טנקים שלקחו חלק בעיבוי הכוחות המחודש בסיני, הכניסה מצרים כהתרסה כלפי ישראל, כדי איום מפורש, לבל תיכנס ישראל לרפיח בתמרון ממוכן רחב היקף; מצרים דרשה שלכל היותר תכנס ישראל לרפיח למקומות מוגדרים וממוקדים, ובכוחות רגליים, ובתיאום מלא איתה. בדיווח האמור הוספנו כי מצרים הודיעה לישראל כי תגיב, לכניסה ישראלית ממוכנת לא מתואמת. לא ידענו מהי התגובה אליה מתכוונת מצרים. כעת אומר לנו מקור ישראלי, כי האיום המצרי הופך להיות מפורש יותר.
התיאום הנוכחי בין איראן לבין חמאס, אשר מביע איחוי של הקרע בין סינוואר לבין הנייה, ועמדה מעודכנת משותפת לשניהם, מעניק לאיראן נוכחות ממשית בעסקה עתידית לשחרור חטופים, ואת הכפפתה של עסקה כזאת לאינטרסים איראניים. המהלך הזה אף רומז שהתגובה האיראנית לחיסולם של 7 בכירי משמרות המהפכה בסוריה תעדיף את העמדה של הפסקת המלחמה, על פני נקמה הרסנית, שתכפה על המזה"ת מלחמה אזורית. יתכן לפיכך שהתגובה האיראנית תהיה מדודה, כזאת אשר תאפשר לישראל להגיב באופן מתון בלבנון ואו בסוריה ולא תחייב אותה להגיב באיראן.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור פלסטיני בפתח אמר לנו בסוף השבוע כי כעת, חמאס ואיראן שוב מתואמים, ופועלים ביחד להפסקת המלחמה. לתיאום הזה יש משמעות אזורית חדשה, אחרי שמצד אחד איראן התחייבה לחמאס לפעול להפסקת המלחמה, ומצד שני לאיראן תהיה בעקבות כך נוכחות בעסקת חטופים עם ישראל. להתחייבות הזאת תהיה ככל הנראה השפעה גם על תגובתה הצבאית של איראן, כלפי ישראל אחרי חיסול בכירי כוח קודס בדמשק שיוחס לישראל. היום התפרסם בעיתונות האיראנית מאמר שכותרתו "התקפה לא חייבת להוביל למלחמה אזורית" והיא משקפת בעיני הכותבים את העמדה הישראלית המאוזנת לפני המלחמה ובמהלכה, בין הרצון לתקוף את איראן לבין המגבלות של ישראל לגבי תקיפה כזאת, מגבלות צבאיות ביטחוניות ומדיניות שמחייבות אותה לאיזון. העיתון רומז במאמר, כי העמדה הזאת היא גם עמדתה של איראן. יתכן לפיכך שהמאמר, כמו ההסכמה עם חמאס, מצביעים על אופי התגובה האיראנית, שתהיה מתונה יחסית, באופן שיאפשר לציר האסלמו נאצי לחזור לדיונים על הפסקת המלחמה.
את הרלבנטיות המחודשת קיבל חמאס מן ההפקר, בעקבות חוסר יכולתה של ישראל להכריע לגבי השלטון האזרחי בעזה. ההתנהגות המדינית הישראלית הכאוטית שמנוגדת בעליל לאינטרסים מערביים, בלי שאפשר יהיה להסביר אותה במונחים רציונליים, לצד המשך ההתקפה הצבאית על חמאס (גם אם התמתנה מאוד), דרדרו את ישראל לשפל מדיני היסטורי אשר בו העולם המדיני התאחד נגדה, והוא מקרב כעת את סוף המלחמה, בניגוד לאינטרס הישראלי; ההתנהגות המדינית המערבית אם תצליח, עלולה להביא להצלת חמאס מהתבוסה אשר הנחית עליו צה"ל. הרלבנטיות הזאת החדשה של חמאס, קירבה בין מנהיגי חמאס הנייה וסינוואר, שחותרים כעת ביחד להפסקת המלחמה, כאשר ידם וידי איראן ימשיכו מכאן לאחוז ביחד בגורל החטופים. עמדות חמאס חזרו לפיכך לנוסח שקדם למו"מ עם ישראל בתיווך של מצרים וקטאר, לפיהן הארגון האסלמו נאצי דורש הפסקת המלחמה, ונסיגת צה"ל מרצועת עזה. המערב מנסה להפעיל לחץ כבד, אבל מדוד, על חמאס באמצעות המתווכות, ועל איראן, להביא לשחרור החטופים כתנאי לסיום המלחמה. האם גם התנאי הזה יתמוסס? הדבר תלוי במידה רבה בפעולותיה המדיניות של ישראל לגבי עזה.
השבוע נפגשו מנהיגי חמאס וג'יהאד עם הצורר האיראני חמינאי, כדי לבסס את המיתולוגיה על ניצחון פלסטין כנגד ישראל. הם מכירים היטב את עליבותם בשדה הקרב, לעומת כוחם העצום ביחסי ציבור. להתכנסות כזאת לא הייתה משמעות שעולה על קול הרעם מקהיר של 1967-74, אם ישראל הייתה מכריזה על ניצחונה כאשר צה"ל הביס את חמאס בשבוע השלישי של חודש ינואר. על פי כל הגיון, אמורה הייתה ממשלת ישראל להכניס אחרי הניצחון את הרשות הפלסטינית לעזה תחת הסכם קפדני לפירוז הרצועה. הסכם כזה, יכול היה להתנות את המהלך במינוי של מושל לרצועה שמקובל על ישראל. במקום לעשות זאת בנתה ממשלת ישראל בלי כוונה, ולמען המיתולוגיה הפלסטינית, סיפור על אודות רפיח-גראד. כעת כל מה שחמאס צריך לעשות כדי לזכות עם הציר האסלמו נאצי במיתוס ניצחון הגבורה ברפיח הוא להביא למותם של פלסטינים רבים ככל האפשר בכניסת צה"ל לרפיח, ולהביא לכך שסינוואר יישאר בחיים במשך כל מסע המלחמה בעיר. שאלת רפיח מעמיקה עוד את הקשר הגורדי בין ניצחון צה"ל לבין שחרור החטופים, ר' היום הסיפור המרכזי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
מלחמות מנוצחות בעזרת מיתוסים. מיתוסים הופכים להיות בעלי השפעה, כאשר המוטיב המרכזי בהם קונה אחיזה. זו אחת הסיבות שב-21 בינואר כתבנו כאן כי על ישראל להכיר בניצחונה על חמאס. כתבנו מהן נימוקיה של הכרה כזאת: "חמאס לא יוכל לשוב ולהיות הארגון האסלמו נאצי החמוש והרצחני שהיה, לא בסד"כ הכוחות שנשאר לו, לא בהיערכות, ולא מול מערך כוחות חדש שיציב צה"ל בדרום. לגבי שלטונו בעזה, חמאס איבד את יכולתו להוציא לפועל את מדיניותו ברצועה." ר' הסיפור המרכזי גיליון 131.
אי אפשר היה ב-21 בינואר להכחיש את ההכרה הזאת; במובן השלטוני, לא היה חמאס ברצועה. במובן הצבאי, הארגון לא יכול היה עוד להוציא לפועל מלחמה מאורגנת. הדרישה לחסל את הארגון "בניצחון מוחלט" אינה מהלך צבאי מציאותי, שנשען על עובדות צבאיות מדיניות, שכן אלה כאמור היו ברורות; הדרישה לניצחון מוחלט הייתה ונשארה מהלך פוליטי אידאולוגי. המהלך הזה "לניצחון מוחלט" לא יצר בציבור הישראלי התנגדות שתספיק לעצירתו, כיוון שהוא נשען על הנפש הישראלית של אחרי 7 באוקטובר, שהייתה זקוקה להכרזות כה מרחיקות לכת, כדי להשיב את ביטחונה הלאומי, גם אם החיבור של המהלך עם המציאות לא מושלם.
האידאולוגיה שעמדה מאחורי המהלך של ממשלת נתניהו הייתה לא להניח לרשות הפלסטינית להיכנס לרצועה, כהמשכו של החלום של הימין הקיצוני לספח בבוא היום את שטחי הפלסטינים לישראל; זהו אותו חלום עוועים שעמד בחודש ינואר 2023 מאחורי הניסיון להחליש את בית המשפט העליון, באופן שיאפשר בעתיד סיפוח של הטריטוריה הפלסטינית.
המהלך האידאולוגי האמור הביא עד עכשיו כמה תוצאות רעות לישראל:
האחת, ההתרחקות של ישראל מן האינטרס האמריקאי שרואה את תמונת המזה"ת, כחלק מהתמונה הגלובלית. פעולותיה של ישראל, עלולים לסתור את האינטרס האמריקאי, ובעיקר להביא להתנהגות מדינית אמריקאית שמנוגדת לאינטרס הישראלי, למשל לרקום מדינה פלסטינית מעל ראשה של ישראל.
השנייה, סירוב להכניס את הנציג החוקי של העם הפלסטיני, למשול ברצועה; מהלך אשר מצד אחד קעקע את התמיכה הגורפת בישראל בעולם, ומצד שני מנע הסכם קפדני של ישראל עם הרשות הפלסטינית לפירוז הרצועה, ואישור מדיני דה פקטו על אודות חיסולו הצבאי שלטוני של חמאס (לא חיסול פוליטי שאינו אפשרי).
השלישית, דחיית המערכה בצפון נגד הציר האסלמו נאצי שיצא להשמיד את ישראל ב-7 באוקטובר. הדחיה הזאת עלולה להוביל לביטולו של מסע המלחמה החיוני, ולהעברת ההתמודדות של ישראל עם כוונות ההשמדה של הציר האסלמו נאצי, לדור הישראלי הבא. הכנס השבוע בטהרן מבהיר שכוונות ההשמדה נשארו בעינן בדיוק כפי שהיו ב-7 באוקטובר.
פיתוחו של המיתוס על רפיח, בידי הארגון האסלמו נאצי חמאס. והשקעה של כל המאמץ הצבאי של חמאס בהסתרת יחיא סינוואר שחיוני למען המיתוס. (בעבר כתבנו כאן על מערכת המנהרות הכפולה של חמאס, אשר החיבור בין המערכת העליונה למערכת התחתונה נסתר. להערכתנו חמאס ייחד מאמץ מיוחד למערכת מנהרות שתסתיר את ההנהגה ובה סינוואר כיוון שהבין למפרע את חשיבות המיתוס בשדה הקרב)
הכנסה של כוחות זרים ממדינות ערב לרצועת עזה. מאחר שלהערכתנו המדינות הסוניות, יתגבשו בסופו של תהליך ארוך בציר בהנהגת טורקיה, שמייחלת לימיו הגדולים של סולימאן המפואר בתמיכה ציבורית רחבה בטורקיה, מאחר שכך, פעולותיה הנוכחיות של ישראל יביאו בסופו של דבר לנוכחות טורקית על גבולה הדרומי של ישראל, לצד הנוכחות האיראנית בגבול הצפון.
ישראל מסרבת לדרישה לציר ללא נוכחות ישראלית, ודורשת מעברים מפוקחים בין צפון הרצועה לדרומה. לגבי אפיון האוכלוסייה שתעבור, אין עדין הסכמה. סעיף המעברים מביע את ויתור חמאס על דרישתו לנסיגת צה"ל מרצועת עזה, והוא מצטרף לוויתור עליו דיווחנו בלעדית לפני שבועיים, להפסקת המלחמה. את הדרישה להפסקת המלחמה, החליף חמאס בדרישה כי הפסקת האש תהיה פלטפורמה מוסכמת למו"מ על הפסקת המלחמה. הדברים בכתבה מבוססים על מקור פלסטיני בפתח.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
(1) המפתח שחמאס דורש כעת הוא שחרור של 40 ישראלים, תמורת 1000 אסירים פלסטיניים, (2) ובהם 150 אסירי עולם. (3) חמאס דורש לקבוע את שמות אסירי העולם שישוחררו, ובהם מרואן ברגותי, שהפך לבן ברית פוליטי של חמאס כפי שדיווחנו כאן לפני יותר משנה; ישראל דורשת לקבוע בעצמה את שמות האסירים שישתחררו.
(4)חמאס ויתר על דרישתו לנסיגת צה"ל מהרצועה וכפי שדיווחנו לפני שבועיים הוא אף ויתר על דרישתו להפסקת המלחמה, עם זאת חמאס דורש כעת כי ציר סלאח הדין אשר חוצה את רצועת עזה מדרום לצפון, יהיה ללא נוכחות ישראל והתנועה בו תהיה חופשית, ישראל מתנגדת לכך (5) והיא דורשת שיהיו מעברים בשליטתה בין הדרום לצפון, וכל אדם אשר ירצה לחצות את הרצועה ולעבור בין צפון ודרום ולהפך, יצטרך לעבור בידוק ישראלי. (6) חמאס דורש שהמעבר בין דרום לצפון יותר לכל האוכלוסייה הפלסטינית, אבל ישראל הסכימה רק למעבר של מבוגרים, ילדים ונשים, ומקור פלסטיני אמר לנו אתמול שישראל נסוגה גם מההסכמה הזאת, והיא שוקלת כעת מחדש למי להתיר לחצות את הרצועה אם בכלל. (7) חמאס דורש כי תקופת ההפוגה והפסקת האש תיחשב כפלטפורמה למו"מ על סיום המלחמה, ובכך הוא מתכוון לסנדל את כוונתה של ישראל לחזור למלחמה. מעבר להתחייבות החוזית שחמאס יוכל יהיה לפרשן מסעיף כזה, הסעיף עלול גם להיות כלי בידי מדינות העולם להפעלת לחץ על ישראל, לא לחדש את המלחמה
איננו יודעים לאיזו תגובה התכוונו המצרים בהודעתם לישראל. לאחרונה הכניסה מצרים לסיני כוחות התקפיים, בניגוד להסכם השלום עם ישראל (ר' דיווחנו בשבוע שעבר). מקור ישראלי: נתניהו נמנע עד כה מכניסה לרפיח, בגלל האיום המצרי, והוא חותר להסכם עם מצרים לפני כניסה לרפיח.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
בשבוע שעבר כתבנו כאן (ר' הסיפור המרכזי) כי חמאס מוותר על דרישתו להפסקת המלחמה. כעת מתברר כי אכן כך הודיע הארגון לקטאר, אבל הוא מנסה להחליף את הדרישה להפסקת המלחמה, בדרישה כי מהלך הפסקת האש, יהווה פלטפורמה מוסכמת למו"מ על הפסקת המלחמה. הסכם להפסקת אש, מתנגש עם כוונתה של ישראל להיכנס לרפיח, וכדי להגדיל ולהרחיב את המכשול הזה, הודיעה מצרים לישראל כי אם ישראל תיכנס לרפיח ללא הסכם מקדים עם מצרים, הסכם אשר יפרט את כל המגבלות על כניסה כזאת, למשל המקומות המדויקים אליהם מתכוון צה"ל להיכנס ברפיח, היקף הכוחות, כניסה עם כוחות מיוחדים ולא כתמרון, ועוד, כי אז מצרים תגיב לכניסה ישראלית כזאת. איננו יודעים לאיזו תגובה התכוונו המצרים בהודעתם, ולהערכתנו מצרים אף לא פרטה באזהרתה לאיזו תגובה היא מתכוונת.
מקור ישראלי חשוב מסר כי בנימין נתניהו מעכב את כניסת צה"ל לרפיח, בשל האזהרה המצרית, שעלולה להשפיע על הסכם השלום שנחתם: "נתניהו חושש מתגובת מצרים יותר מאשר הוא חושש מתגובת ארה"ב" אמר המקור. מצד אחד נתניהו סבור כי כניסה לרפיח הכרחית למען ניצחון ישראל על חמאס, ומצד שני הוא חושש להשלכות של כניסה כזאת על היחסים עם מצרים. אזהרת מצרים, אמר המקור, מנעה עד כה את ההחלטה להיכנס לרפיח, והיא אשר עומדת מאחורי העיכוב בכניסה לעיר.
בשבוע שעבר דיווחנו כי מצרים הכניסה לסיני טילים וטנקים, בניגוד להסכם השלום וללא אישורה של ישראל. בכך מצרים נתנה תוקף צבאי לאזהרתה.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
הימין האידאולוגי הקיצוני בישראל, הצליח כנראה בשנים האחרונות, לחולל שינויים מסוימים בעלי כוונה פוליטית במערכת המשפט. החל מחודש ינואר 2023, הימין הקנאי הגביר את ניסיונותיו, לחולל שינויים שיטתיים ועמוקים במערכת המשפט; הניסיונות הללו הביאו את ישראל אל סף חורבן, בעקבות התקפה של ציר איראן על ישראל. בחודש אפריל 2023 הודיע חיזבאללה בשם הציר האיראני כי המלחמה בישראל כבר החלה (ר' דיווחנו בארכיון). סמוך לכך קבע הצורר האסלמו נאצי כי ישראל נחלשה וציין את חילוקי הדעות הפנימיים בישראל. את חילוקי הדעות המחישו מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחובות נגד הניסיונות של ממשלת הקנאים להשתלט על מערכת המשפט. כעת, אחרי שהרמטכ"ל הודיע על מינויים חדשים בצה"ל, השר בצלאל סמוטריץ' דורש לעצור אותם, ולהביאם לקבינט הביטחוני. הימין הקיצוני טוען בשנים האחרונות כי קצינים שנחשבים כתומכי הזרם הציוני דתי אינם מתקדמים לדרגות הבכירות ביותר בצמרת הפיקוד של צה"ל. בכוונתו של הימין הקיצוני להביא לכך שקצינים מהציונות הדתית יקודמו לצמרת הפיקוד בצה"ל. בחודש אוקטובר 2022, במהלך כנס בחירות, אמר סמוטריץ': "כשאני אהיה שר ביטחון יהיו לי המון אלופים ותתי אלופים דתיים למנות". ב-22 בדצמבר 2022 מונה בצלאל סמוטריץ' לשר במשרד הביטחון ולשר האוצר.
מקור בעל חשיבות אזורית אישר את הידיעה כי מצרים הכניסה טילים לסיני. הכנסת הטילים ועיבוי סד"כ הצבא המצרי בסיני הם ללא אישורה של ישראל ובניגוד להסכם השלום. מקור ביטחוני פלסטיני: "אנחנו יודעים על הכנסת טנקים לסיני, וגם ישראל יודעת על כך". ברשת חברתית הופיעה תמונה של הכנסת טילים לסיני על גבי משאיות אמריקאיות (דגם משאית שהיה גם בשירות צה"ל). אנחנו מביאים את תמונת הכנסת הטילים המצריים לסיני (ר' כאן משמאל), אחרי שהסרנו ממנה פרטים מזהים, באמצעות צמצום גודלה (ר' מטה עמדת העיתון).
עמדת העיתון: להערכתנו, הטילים הועברו לסיני באור יום, כדי שיגיעו כתמונה לרשת חברתית, כחלק מהלחץ על ישראל להסכים להכנסת הרשות הפלסטינית לעזה, וכינונה של מדינה פלסטינית מעל ראשה של ממשלת ישראל. בכך מצרים, בהשראת פעולותיה של ארה"ב שפוגעות בריבונות הישראלית, וכנראה כחלק מפעולה רחבה של סעודיה עם ירדן והרשות הפלסטינית, פועלת מתוך הערכה כי יש קרע בין הציבור הישראלי לבין ממשלת ישראל; סגנית נשיא ארה"ב קמילה האריס אף הפרידה אתמול בדבריה בין הציבור הישראלי לבין ממשלת ישראל (ופגעה בכך בריבונותה של מדינת ישראל); גם הממסד הפוליטי ביטחוני של ארה"ב הזמין בשבוע שעבר את השר בני גנץ לביקור בארה"ב והפריד בכך את גנץ מהממשלה ופגע במוסד הישראלי המרכזי שמבטא ריבונות ישראלית. אבל הדרישה למו"מ ישיר וללא תנאים מוקדמים, עם הפלסטינים, איננה דרישה של ממשלת ישראל הקנאית המטורללת הנוכחית, אלא היא דרישתן של כל ממשלות ישראל, ודרישה זו נתמכת ברובו המכריע של הציבור הישראלי לדורותיו. ועל אף העמדה והפרשנות לעיל, המהלך המצרי צריך להיות מופשט מכל פרשנות, ויש להביט בו נכוחה: מצרים פועלת בניגוד להסכם השלום עם ישראל ומכניסה נשק התקפי למדבר סיני.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
איננו יודעים מהו התאריך המדויק אשר בו הוכנסו הטילים המצריים לסיני, בניגוד להסכם השלום, אבל בידינו פרטים אשר מבהירים כי הדבר התרחש לאחרונה: התמונה אשר מצורפת לכאן, הועלתה לרשת ב-1 במארס, כלומר לפני כשבוע וחצי. פרט נוסף שמצטלב עם תאריך העלאת התמונה, הוא דבריו של מקור בעל חשיבות אזורית אשר אישר את הידיעה על הכנסת טילים לסיני לאחרונה; איננו יודעים אם האמריקאים ידעו על המהלך המצרי, אבל הערכתנו היא כי ארה"ב ידעה.
מקור ביטחוני פלסטיני בפתח, אמר לנו בסוף השבוע כי לרשות הפלסטינית ידוע על הכנסת כוחות שריון מצריים לסיני, בניגוד להסכם השלום בין ישראל למצרים. המקור הוסיף כי הכוחות החדשים שהוכנסו לאחרונה, אינם קשורים לכוחות אשר ישראל אישרה בעבר למצרים להכניס לסיני, לשם המלחמה בדאעש. המקור אמר כי ישראל יודעת על הכנסת הכוחות המצריים החדשים לסיני. המקור הוסיף כי הוא איננו יודע על הכנסה של ציוד צבאי נוסף מעבר לטנקים אשר מלווים בכוחות רגליים.
ב 31 בדצמבר 2023, דיווחנו כאן על שיחת טלפון בין הנשיא האיראני ראיסי לנשיא המצרי א-סיסי. בשיחה זו חזר ראיסי על עמדתה האסלמו נאצית של איראן כי יש להשמיד את ישראל. א סיסי לא הגיב ישירות על דברי הצורר, אבל השיב כי עמדתו היא שאיראן היא גורם מייצב באזור. במהלך השנה האחרונה שתי המדינות, חיממו את היחסים ביניהן. מצרים מתואמת בכל מהלכיה המדיניים עם סעודיה, אשר מתואמת בכל מהלכיה המדיניים עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית. איננו יודעים אם מצרים תיאמה את הכנסת הטילים לסיני, עם איראן.
בין ישראל למצרים מתקיים הסכם שלום, שנחתם אחרי ביקור הנשיא המצרי אנואר סאדאת בישראל בשנת 1977. הסכם השלום הזה נשאר במשך כל השנים מאז נחתם בגדר של אירוע מדיני, והוא לא הפך להיות אירוע תרבותי ציבורי של פיוס. שנאת הציבור המצרי ועוינותו כלפי ישראל, נשארה כפי שהייתה בשנת 1948, בעת פלישת הצבא המצרי לישראל, להשמידה.
בעקבות סירובה של ישראל להכריז לפני כחודש וחצי ניצחון על חמאס, אחרי שצה"ל הביא לפירוק יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של הארגון, ובעקבות סירובה של ממשלת ישראל לשלטון של הרשות הפלסטינית בעזה (גם בתנאי שתפרז את הרצועה), חידדה ארה"ב את האוריינטציה הסעודית, כדי להציב את המזרח התיכון כמתרס נגדי לאיראן ורוסיה, בעקבות ההתקדמות המחודשת של צבא רוסיה לעבר קייב, ואיומיו הגרעיניים של פוטין; חידוד האינטרס האמריקאי, משפיע על מעמדה האסטרטגי של ישראל. תגובה שנייה של ארה"ב: הזמנה של גנץ לארה"ב, מהלך שהוא באופן מעשי הפרדת הכוח הפוליטי בישראל וממשל במרכיביו שכן חשיבותה של ישראל לארה"ב עדין מהותית. כפי שזה נראה כעת, גנץ משתף פעולה עם הכוונה האמריקאית ויקיים מחר פגישות בוושינגטון; הפרדתו מהממשלה אשר בה הוא חבר מרכזי, משפיעה לא רק עליה אלא גם על צה"ל, ר' שיבוש פעולת חיל האוויר מעל עזה, בעקבות כניסה של מטוסי תובלה אמריקאיים למרחב האווירי. מקור פלסטיני ביטחוני בכיר: הדיונים בין סעודיה לארה"ב קובעים איך ייראה המזרח התיכון
מאת מערכת הזירה העיתונאית The Israeli Palestinian Post
ההשפעה המהותית של הזמנת השר גנץ לארה"ב, ושל כניסת חיל האוויר האמריקאי למרחב האווירי של עזה, תעמיק ותתפתח להערכתנו, כדי הגבלת כוחו של צה"ל, והגבלת כוח התמרון של ממשלת ישראל, ובו כוח התמרון הצבאי. במובן הזה המהלך האמריקאי, שנרמז עוד לפני כן בהטלת סנקציות על אזרחים ישראלים מעל ראשה של ממשלת ישראל, לא ישפיע רק על התמרון של צה"ל בעזה, אלא הוא עלול להשפיע גם על חובתה של ישראל בעיני רוב הציבור הישראלי לפעול נגד חיזבאללה, ונגד משמרות המהפכה. החובה הזאת, הולכת ומתבררת כמנוגדת לאינטרס האמריקאי להכין את המזרח התיכון למלחמה רחבה יותר, אשר בה למדינות ערב המתונות יהיה תפקיד מרכזי מתפקידה של ישראל.
הביטוי הראשון לשינוי באינטרס האמריקאי במזה"ת, היה ההכרזות האמריקאיות בזכות מדינה פלסטינית אחרי פגישת בלינק אבו מאזן ברמאללה, והדרישה הפלסטינית ל"הצהרת בלפור" עליה דיווחנו כאן בלעדית; למרבה ההפתעה הפלסטינית, בלינקן לא דחה את הדרישה על הסף; ההכרזה אם תצא לפועל תפגע באופן מהותי במעמדה של ישראל במזרח התיכון ובעולם, ובדרישה אשר חוצה את כל ממשלות ישראל, למו"מ ישיר וללא תנאים מוקדמים עם הפלסטינים. הדרישה היסודית למהלך של הצהרת-חזון אמריקאית מכוננת, היא דרישה סעודית על פי המקור הפלסטיני.
הביטוי השני הוא הצנחת הסיוע אשר מגבילה את חופש הפעולה של חיל האוויר בעזה, בעוד חטופים ישראלים עדין נמצאים בה, ולצה"ל דרוש חופש פעולה במרחב האווירי. ירדן באמצעות דרישה סעודית, פתחה צהר כאשר קיבלה אישור ישראלי מוגבל להצנחת סיוע, וארה"ב הרחיבה (וכנראה עוד תרחיב) את הצהר, ככל הנראה במהלך סעודי-ירדני-אמריקאי מתוכנן.
סימן נוסף לקשר בין חידוד המדיניות האמריקאית להתקדמות הצבא הרוסי באוקראינה, הוא ביקורו של נשיא אוקראינה בסעודיה השבוע, כדי לקדם הפסקת אש בין רוסיה לבין ארצו. הסיכוי של סעודיה להשיג הפסקת אש באירופה הוא אפס (אלא אם רוסיה תנסה למשוך אותה מהצד האמריקאי לציר האיראני רוסי), אבל עצם הפגישה מרחיקה את סעודיה (ואת בעלות בריתה ירדן, הפלסטינים, מדינות המפרץ ומצרים) מאוריינטציה איראנית רוסית, בהתאם לאינטרס האמריקאי. לפי שעה המדיניות הזאת לא מורידה את סין מהגדר לעבר בעלות בריתה איראן ורוסיה, ואפילו להפך, סין עשויה לשלוח כוח ימי כדי לפתוח את מצרי באב אל מנדב. סין ממשיכה לפי שעה לדבוק בהסכמות ועידת סן פרנסיסקו (ר' דיווחנו בארכיון)
ממשלת העוועים הקנאית של נתניהו, לא נתנה דעתה על העולם המשתנה, כאשר פתחה בחודש ינואר 2023, בניסיונות לשנות את המשטר בישראל לדיקטטורה, ובכך חשפה את ישראל להתקפה. בחודש אפריל 2023, איראן וחיזבאללה אכן הגיעו למסקנה כי ישראל נחלשה ואפשר להשמידה, ונסראללה הכריז באותו חודש כי המלחמה בישראל כבר החלה (ר' דיווחנו בארכיון).
כאשר ההתקפה התחילה למעשה ב-7 באוקטובר, ארה"ב מיהרה לשלוח נושאות מטוסים כדי למנוע מאיראן להכריע את ישראל, ובמקביל ניסתה להעמיד מתרס מזרח תיכוני נגד איראן ורוסיה. ישראל יכולה הייתה להשתתף באינטרס האמריקאי לו רק הכריזה לפני כחודש וחצי כי חמאס נוצח, ובעקבות הכרזתה מכניסה את הרשות הפלסטינית לעזה להשלמת פירוז הרצועה. אלא שנתניהו פחד כי ממשלת הקנאים בראשותו תיפול, בעקבות התנגדות בן גביר וסמוטריץ, ובכך האיץ את מהלכיה של ארה"ב שפוגעים באופן מהותי באינטרס הישראלי ובישראל.
בעבר דיווחנו כאן בלעדית כי סינוואר לא מנותק קשר, בניגוד למה שפורסם בישראל, והוא מקיים קשר רצוף עם אנשיו, וכי סגנו פועל בשמו ותחת הוראותיו. כעת מתברר כי לאחרונה הופנתה דרישה לסינוואר ולמוחמד דף לעזוב את הרצועה, והשניים סרבו והודיעו: נצא רק כגופות
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור פלסטיני בכיר אמר לנו בסוף השבוע כי סינוואר ודף השיבו לדרישה כי יעזבו את הרצועה, באומרם כי יעזבו רק כגוויות ואין בכוונתם לעזוב בהסכמה. איננו יודעים מי דרש או דרשו את עזיבתם. מיד אחרי שהתפרסם לפני כחודש בישראל כי סינוואר מנותק קשר, דיווחנו כאן בלעדית כי הוא נמצא בקשר רצוף עם אנשיו, והוא אינו מנותק קשר, בניגוד לפרסומים בישראל. כעת מתברר כי סינוואר ממשיך ומקיים קשר רצוף עם אנשיו, והוא מנווט באמצעותם את המו"מ עם ישראל והמערב.
להערכתנו, הסירוב של סינוואר ודף לצאת מעזה, אינו סופי והוא בבחינת קלף מיקוח במו"מ על הישרדות חמאס כתנועה פוליטית מרכזית בהנהגת הרשות הפלסטינית. כאן דיווחנו בעבר בלעדית כי סינוואר נתן את הסכמתו לאבו מאזן שחמאס יצטרף לאשף אחרי המלחמה. בכוונתו של סינוואר לחדד עוד את הברית עם מרואן ברגותי, עליה דיווחנו כאן בלעדית, ולפעול לכך שהברית ברגותי-חמאס תמשול בעתיד באשף וברשות הפלסטינית, וכך, באופן עקיף, ישוב חמאס לשליטה פוליטית ברצועת עזה, על פי כוחו היחסי שיהיה בהנהגה הפלסטינית המשותפת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
אתמול נחת ברמאללה מסוק ירדני, ולקח בכירי הרשות הפלסטינית ובהם ראש המודיעין פרג', להכין את פסגת עבדאללה-אבו מאזן שמתקיימת היום בעמאן. בוועידה תתואם המסגרת של השלטון האזרחי בעזה ביום שאחרי המלחמה, כפי שהוסכמה עקרונית בדיונים בין ארה"ב וסעודיה. פרטי התוכנית נסגרו בדיונים בין ארה"ב וסעודיה, כאשר סעודיה ורמאללה דנות על הפרטים מהצד הפלסטיני וארה"ב מעדכנת/מתאמת את הפרטים עם ישראל. ישראל מעודכנת בפרטי הדיונים, והשבוע אף ניתן לכך רמז, בדבריו של בנימין נתניהו אשר לראשונה לא דחה על הסף השתתפות של הרשות הפלסטינית בשלטון האזרחי בעזה. הכוונה היא ככל הנראה לשלטון אזרחי מקצועי אשר תהיה לו זיקה פוליטית לרשות הפלסטינית. האופן אשר בו מתקיימים הדיונים, ולפיו ישראל אינה יוזמת, אלא נותנת את הסכמתה, מתאים ככל הנראה למטרתו הראשונה של בנימין נתניהו לשמור על ממשלתו (ר' הסיפור המרכזי).
צריך לומר שבעזה כבר נמצאים אלפי פקידים שאינם שייכים לחמאס ובראשם עומדים מושלים מטעם הרשות הפלסטינית ופקידי ומנהלי המעברים. בהקשר הזה כניסה של ממשלת מקצוענים לעזה לא תהיה כרוכה בשינויים גדולים שלוקחים זמן, שכן שלד השלטון כבר קיים, והוא התקיים גם בשנות שלטונו של חמאס ברצועה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מנהיגה של התנועה האסלמו-נאצית אשר שולטת באיראן, חמינאי, קבע ביום חמישי בכנס תחרות הקוראן הבינלאומית ה-40, אשר התקיים באיראן כי "בעמידה מול האויב הציוני המרושע, (הפלסטינים) ממלאים אחר הוראות הקוראן"
חמינאי קבע כי על העולם המוסלמי לקיים בקפידה את הוראות הקוראן ביחסו לישראל והוסיף בהקשר הזה כי "תקוותנו לחסדי אלוהים (God) ולעזרתו לא תיגמר, והעולם האסלאמי יהיה עד להחרבת הגידול הציוני הסרטני".
ב-10 במארס יתחיל חודש הרמדאן, והמבנה המוסלמי אשר הוקם על הר הבית בסוף המאה השביעית לספירה, על חורבות בית המקדש היהודי, יהיה לפיכך על פי התפישה האיראנית, מוצב קדמי דתי במלחמת הדת שחמינאי אסר על ישראל. כאן דיווחנו בלעדית בחודש אפריל 2023, על תוכנית המלחמה (הדתית) האיראנית נגד ישראל, ועל הקמת חפ"ק משותף לכל הארגונים אשר ישתתפו במלחמה: איראן, חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד והחותים". בדיווח זה ציינו כי לדברי נסראללה (באפריל 2023) המלחמה הזאת כבר החלה; בדיווחנו ציינו כי על פי פרסומי התוכנית בכלי תקשורת של חיזבאללה החותים יירו במהלך המלחמה טילים לעבר ישראל. מיד כשפרצה המלחמה, דיווחנו כי על פי תוכנית המלחמה האיראנית האמורה, כל הגופים בחפ"ק, היו אמורים לפתוח באש בעת ובעונה אחת, וכי חיזבאללה ואיראן נרתעו ברגע האחרון, ולא הצטרפו להתקפת חמאס בדרום ישראל, בעקבות העוצמה שהפגין הציבור הישראלי, ובעקבות התגובה האמריקאית הנחרצת ושיגורה של ארמדה ובה שתי נושאות מטוסים לחופי ישראל.
ראשית המערב הרחיק את סין מהזירה המזרח תיכונית בוועידת סן פרנסיסקו (סין דרשה תשלום בטאיוואן ושיח בינמעצמתי ממוסד עם ארה"ב, ר' דיווחנו בארכיון). אחר כך המערב הטיל על ישראלים סנקציות מעל ראשה של ממשלת ישראל, ובכך הקטין את מעמדה הריבוני של הממשלה כנבחרת הכנסת ואת מעמד בית המשפט העליון הישראלי. אחר כך, לתדהמת הפלסטינים, בלינקן לא סרב לדרישת אבו מאזן ל"הצהרת בלפור" (כפי שכינינו כאן את דרישת הנשיא הפלסטיני מארה"ב בדיווחנו הבלעדי, ר' בארכיון). אחר כך הוציא המערב מראש הפרלמנט הלבנוני נביה ברי הצהרה כי חיזבאללה עשוי להסכים להחלטה 1701, אבל חיזבאללה קיבל מאיראן הוראות סותרות. בתגובה המערב מנסה לרתק את איראן למפרץ הפרסי (ר' מאמר המערכת). כעת הנוצרים בלבנון מנסים למנות נשיא כנגד כל הסיכויים, כדי לעצור את חיזבאללה, ולקיים את האינטרס המערבי. אבל הזירה הלבנונית-ישראלית כבר נוגעת בנקודת האל חזור, ומלחמה כוללת עלולה לפרוץ בכל רגע. ובוועידת הביטחון במינכן, סין רומזת כי ארה"ב לא עומדת בהסכם איתה וקוראת לה לעשות צעדים קטנים בוני אמון, שיאפשרו להעמיק את הצעדים הגדולים. כרוניקה של הדרדרות אזורית לעבר מלחמה
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
המהלך של בריטניה, צרפת וארה"ב במזה"ת, מתואם, והוא מבטא שינוי מהותי בכללי המשחק. הסנקציות שהטילו ארה"ב, בריטניה וצרפת על אזרחים ישראלים, מבטאות לא רק את החלשת מעמדה של ממשלת ישראל כלפי המערב, אלא גם את החלשת מעמדו של בית המשפט העליון בישראל, אשר היה במשך עשרות שנים בעל מעמד שווה ערך למעמדם של בתי המשפט בארצות המערב.
בשבועות האחרונים דיווחנו כאן על דרישת אבו מאזן מבלינקן בפגישתם לפני כחודש וחצי ברמאללה: הנשיא הפלסטיני דרש שארה"ב תכריז במהלך מדיני רשמי על הזכות היסודית הפלסטינית למדינה. כאן כינינו את המהלך כדרישה ל"הצהרת בלפור" פלסטינית, בשל אופי ההצהרה שדרשו הפלסטינים כהכרזה מדינית בלתי חוזרת מאת המעצמה המובילה בעולם. לפחות לפי ההתנהגות המדינית האמריקאית, אשר מובילה כעת מהלך עם הפלסטינים בלי לתאם אותו מראש עם ישראל, נראה כי מדובר בבחינת יסודות הסכסוך הישראלי פלסטיני מעל ראשה של ישראל. במובן של הקו המדיני הרשמי לא חלו שינויים ביחסי ישראל עם המערב, לרבות אספקת נשק וחימוש, והטלת וטו במועצת הביטחון, אבל באופן מעשי השינויים האלה מתרחשים גם עכשיו מאחורי הקלעים בלי שישראל מעודכנת.
הסכסוך הפלסטיני ישראלי הואץ מאוד אחרי הסכם חלוקת ההשפעה בין בריטניה וצרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה, אבל בעיקר הוא הפך לסכסוך דמים אחרי הסכם סן רמו אשר בו אושררה גם הצהרת בלפור, כחלק מההסכמה על אזורי ההשפעה, הצהרה שחייבה הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל (במגילת העצמאות הכינוי "הבית הלאומי" הוחלף ב"מדינה יהודית"). לפי ההתנהגות האמריקאית עם הפלסטינים מאז פגישת בלינקן אבו מאזן בחודש ינואר, הרושם הוא שהמערב חוזר לחלקה השני של הצהרת בלפור אשר בו נאמר כי הבית הלאומי היהודי ניתן: "בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל". המהלך המערבי, לפחות על פניו, לא מתייחס לשני עיקרים: האחד, הניסיון הישראלי להחזיר לפלסטינים את שטחי כיבוש 1967, בלי הצלחה, והסירוב הפלסטיני לכל פתרון. השני, לכך שהחלק השלישי של ההצהרה לא מעניק כל מעמד מדיני ל"עדות האחרות", שכן הוא משווה אותן למעמד היהודים אשר חיים במדינות העולם במילים האלה: "או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
ממשלת ישראל לא הבינה את המהלך המערבי המכונן (עליו דיווחנו כאן) בזמן שהתרחש לראשונה באופן פומבי לפני כחודש וחצי בפגישת בלינקן אבו מאזן ברמאללה, ורק בשבוע האחרון היא קלטה עד כמה תקדימי המהלך האמריקאי, שאינו מתואם עם ישראל, אבל נוגע לעתידה ולקיומה. בימים האחרונים ראש הממשלה נתניהו הגיב ואמר כי הוא דוחה על הסף תכתיבים בינלאומיים בנוגע להסדר הקבע עם הפלסטינים. אבל את המעשים אשר בכוחם לקעקע את המהלך האירופי אמריקאי, נתניהו לא עושה או שאינו יכול לעשות: הכרזה על ניצחון נגד חמאס, השארת צה"ל בעזה עד החזרת החטופים ומיגור הטרור, הכנסת הרשות הפלסטינית כשלטון אזרחי אחרי מו"מ נקודתי, פתיחת משא ומתן מדיני ישיר ובלי תנאים מוקדמים עם הפלסטינים, ותקיפת חיזבאללה ומשמרות המהפכה בצפון, והשמדתם כתגובה על ניסיונם להשמיד את ישראל בהתקפה שרק חלקה יצא לפועל ב-7 באוקטובר.
לפני שבועיים דיווחנו כאן על השינויים שהסכימו הפלסטינים לעשות ברשות הפלסטינית לדרישת האמריקאים. בחודש אפריל יוחלפו ראשי הביטחון המסכל, המשטרה, והביטחון הלאומי הפלסטיניים. הרשות לא מחליפה כעת בעלי תפקידים מדיניים, כדי להשאיר לעצמה מרווח תמרון במו"מ עם ארצות הברית. נאמר כי בפגישת בלינקו אבו מאזן האמורה הפלסטינים כמעט נפלו מהכיסא כשהבינו שבלינקן וארה"ב לאט דוחים על הסף את דרישתם להצהרת בלפור פלסטינית לכינונה של מדינה פלסטינית.
המציאות בלבנון נמתחת בין האינטרס המערבי, לחסום את חיזבאללה, ולמנוע הסלמה למלחמה אזורית, לבין האינטרס של איראן להרחיק את המעצמות מהמפרץ הפרסי. המערב הצליח להביא את ראש הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, להכריז לפני כחודש וחצי כי לבנון מחויבת להחלטה 1701 (אשר בשוליה נקבע כי יש לפרק את חיזבאללה מנשקו) בתנאי שישראל תסכים לתיקוני הגבול עם לבנון. ביום שישי האחרון בנאומו של נסראללה, הסיכויים לפשרה עם ישראל נראו אפסיים. בתגובה בתוך לבנון הנוצרים מנסים, להביא למינויו של נשיא שיימנע את ההידרדרות הצפויה, אבל חיזבאללה שולט בפרלמנט הלבנוני והסיכויים לכך גם הם אפסיים. הנשיא בלבנון חייב על פי חלוקת ההשפעה בין העדות להיות נוצרי, וראש הפרלמנט שיעי, ומאז 1992 זהו נבייה ברי.
מקור פלסטיני אמר בסוף השבוע כי סינוואר העביר הוראות לסגנו והוא נושא ונותן בשמו. המקור הוסיף "בצפון הרצועה לא מצאו את סינוואר, במרכז לא מצאו אותו, בחאן יונס לא מצאו אותו, אולי כדאי לישראל לחפש אותו מתחת לאחד הקיבוצים". המקור הציג את ההתבטאות הזאת כביקורת על כי ישראל מחפשת במקום הלא נכון: כלומר מתוך הרעיון שאם סינוואר ייתפס, ישראל לא תצטרך עוד לנהל מו"מ על דרישות חמאס
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
ישראל הדליפה כי יחיא סינווואר מנותק קשר, אבל זו אינה המציאות, כך אמר לנו השבוע מקור פלסטיני בכיר ברמאללה. יש לו קשר עם האנשים שלו הוסיף המקור. מטרת ההדלפה הישראלית לדבריו היא לגרום לסינוואר לעשות טעות, שתוביל את צה"ל אליו: "אני מכיר אותו. הוא לא יגיב על כל דבר שנאמר במו"מ, הוא לא יצלם ראיון הוכחה שהוא חי ומתפקד, והוא לא יגיד דבר כל עוד לא יהיה לו דבר חדש להגיד. השתיקה שלו היא אמירה שדרישותיו לא נענו, והוא מחכה עד שייענו" אמר המקור
לדברי המקור, ישראל סבורה שניצחונה תלוי בלכידת סינוואר, אבל זוהי שגיאה. דרישות חמאס לא ייעלמו גם אם סינוואר ייתפס, אמר, ולכן על ישראל להתייחס לדרישות סינוואר ולא למקומו. המקור הוסיף ואמר: "בצפון הרצועה לא מצאו אותו, במרכז לא מצאו אותו, בחאן יונס לא מצאו אותו, אולי כדאי להם לחפש אותו מתחת לאחד הקיבוצים"
בשבוע שעבר דיווחנו כאן על הברית בין סינוואר לבין מרואן ברגותי (ובין תנועת חמאס של סינוואר לתנועת פתח של ברגותי); דיווח ראשון על כך פרסמנו כאן בחודש דצמבר 2022. אז דיווחנו כי ברגותי ביקש מסינוואר להביא לשחרורו בעסקת אסירים. בשבוע שעבר תהינו האם כבר אז ידע ברגותי על ההתקפה הצפויה של חמאס על יישובי הדרום, ועל מסע הטבח האונס והביזה שתחולל התנועה האסלמו נאצית. על הברית הזאת הוסיף המקור השבוע ואמר כי היא גורמת לחשש עמוק מאוד ברשות הפלסטינית, כיוון שהיא מביעה התפתחות ציבורית אשר יש לה תמיכה גדולה בציבוריות הפלסטינית. בשבוע שעבר ציינו שמדובר בברית אסירים; המקור חיזק את ההנחה הזאת ואמר כי אכן הברית בין סינוואר לברגותי התחזקה כאשר שניהם התמודדו עם מציאות מאסר ארוכה בכלא הישראלי.
לדברי המקור הפלסטיני, ההתקרבות בין סינוואר לבין ברגותי מצביעה על שינוי עמוק שהתחולל בחמאס מאז 7 באוקטובר, והתמתנות של התנועה בשני עיקרים: האחד בא לביטוי בהסכמה של הארגון להצטרף לאשף (בראשות ברגותי), והשנייה היא ההכרה כי יש לכרות עם ישראל הודנה ארוכה ובה הכרה ברעיון של שתי מדינות לשני עמים, והקמת מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו בשנת 1967. בהקשר הזה יש להזכיר כי האסלאם מאפשר לנושאים ונותנים תחת חסותו, לתעתע בצד שמנגד, לכרות הסכם, ובבוא היום להפר אותו, וזאת על פי סיפור מלחמתו של מוחמד ביהודי חייבר. במילים אחרות, גם התמתנות של חמאס עלולה להיות בבחינת צעד טקטי בדרך להשמדת ישראל.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
בנימין נתניהו לא ער לכך שניצחון בעזה מחייב הקמה מיידית של גוף שלטוני שיחליף את חמאס. את הדברים אמר לנו השבוע שר עבר ימני בכיר מאוד בממשלת נתניהו. מדוע נתניהו לא מקים גוף כזה? "כי הוא עסוק בפוליטיקה של ממשלתו, מצד אחד באיומים של הימין הקיצוני, ומצד שני הוא מנסה לעשות פוליטיקה מעל הראש של גנץ שמנצח אותו בסקרים"
"שלום מדיני עם הפלסטינים אין כרגע סיכוי לעשות", אמר השר, ולכן עלינו לכרות ראשית שלום כלכלי. שלום כלכלי יביא לשגשוג אזרחי, אמר, ויבסס תשתית אזרחית חברתית אשר תאפשר בעתיד גם מו"מ מדיני. השר אמר כי הוא באופן אישי סבור שלא ניתן יהיה להגיע עם הפלסטינים לפיוס מדיני מוחלט ולהסכם שלום, גם בעתיד הרחוק, כיוון שההשקפה הדתית של השמדת ישראל טבועה עמוק בחיים הציבוריים הפלסטיניים, אבל אם אפשר יהיה להגיע לכך, הוסיף, יהיה זה רק דרך שלום כלכלי שיימשך לפחות דור ויביא לשגשוג כלכלי של שני העמים.
את השלום הכלכלי יש לכרות כאשר תמונת הטריטוריות הנוכחית תוכרז כסטטוס קוו. אם השלום הכלכלי יצליח, ותיווצר מסגרת להסכם מדיני, אמר, יתקיים מו"מ לגבי הגבולות הסופיים. השר חזר על דבריו כי אינו מאמין שאפשר יהיה להגיע לכך, כיוון שהתנועות הקיצוניות כחמאס לא יסכימו לעולם לקיומה של ישראל, אבל חובתנו, אמר, לנסות להרגיע את האזור ולהכניסו למסלול של התפתחות ולעצור את הנסיגה והחורבן הקבועים.
לגבי הועדה הקרואה, אמר השר שהיא צריכה לכלול את המערב, את מדינות ערב וגורמים פלסטינים ובהם חלקים מהרשות הפלסטינית. הועדה תדאג מצד אחד לקיום האזרחי, ומצד שני תפרוק את שאריות ארגוני הטרור בעזה מנשקם, ותכין את הקרקע להסכם שלום כלכלי, ולאיחוד של רצועת עזה והגדה המערבית, כשטח מפורז נקי מטרור.
לישראל יש כעת קלף נוסף לשחרור החטופים והוא: הסכמה לשחרר את ברגותי רק אחרי שיוחזרו לישראל כל החטופים והשבויים כולל הדר גולדין ואורון שאול. הסיבה לכך: ברגותי הוא מרכיב חיוני להישרדותה של חמאס; את המו"מ לשחרור החטופים יכולה ישראל לנהל עם המתווכות, אבל במקביל גם בשיחות עם ברגותי בכלא הדרים. יתכן שברגותי מעוניין מאוד בחשיבות החדשה הזאת, אשר אותה תכנן כפי שדיווחנו כבר בדצמבר 2022, אבל השאלה אינה אם ברגותי מרוויח מהפרסום, אלא אם ישראל יכולה לחלץ בעזרתו את החטופים מעזה, ולצד זה לסלק את חמאס גם במובן ההכרזתי מהמשבצת הצבאית. בדיווחנו לפני כשנה כתבנו כי ברגותי וחמאס מדברים על ברית שתשנה את פניו של אשף, כאשר חמאס יצטרף להנהגת הארגון לצד פתח בראשות ברגותי. דיווח העבר הזה, כמו גם דיווחנו הבלעדיים האחרונים לפיהם סינוואר הסכים לצרף את חמאס לאשף אחרי המלחמה, מבהירים כי התוכנית של חמאס וברגותי אינה גחמה רגעית של ברגותי, אלא מהלך ארוך טווח שלו ושל סינוואר. ברית אסירים.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
ביום חמישי בלילה התקיימה שיחת טלפון בין איסמעיל הנייה לשר החוץ האיראני, לדיון על דרישות חמאס במו"מ על שחרור החטופים והפסקת אש בעזה. בשיחה חזרו הצדדים על עמדתם כי כל מו"מ חייב להביא להפסקת המלחמה ולנסיגת צה"ל מעזה. זוהי עמדתה של איראן שמבינה כעת כי הנכס הפלסטיני עלול להישמט מידיה, שכן חמאס בעזה לא הציג עמדה כה נחרצת, ולא פסל על הסף את דיוני פריז אשר בהם ישראל דחתה את הדרישה להפסקת המלחמה. זו הסיבה שאיראן נשענת כעת על איסמעיל הנייה ומטפחת את הקשר אתו. שתי העמדות, זאת של איראן-הנייה, וזאת של סינוואר, מנוגדות, ומביעות את האפשרות שסינוואר ינתק את חמאס מאיראן, ויחזיר אותו להיות תנועה לאומית, בניגוד לשאר הארגונים שחוסים תחת איראן, אשר אינם ארגונים לאומיים, אלא ארגונים שזיקתם הראשונה דתית, ואשר חותרים להקמתה של האמה האסלאמית או בשמה הנפוץ מדינת החליפה.
העמדה של חמאס עזה, מביעה באופן מעשי ניתוק של הברית שכרת חמאס עם איראן, ואשר עליה דיווחנו כאן בחודש אפריל 2023, כאשר חיזבאללה פרסם את תוכנית המלחמה של הציר האיראני, ובה חמאס כיכב כאחד מיסודות הציר; הארגון היה אמור לנהל את החזית הפלסטינית נגד ישראל, כאשר בשאר החזיתות נמצאים הארגונים הנוספים, חיזבאללה בלבנון, החותים בתימן, אל נוג'בה ושאר הארגונים השיעים בעיראק ויחידות בצבא סוריה ושכירי החרב השיעים בהנהגת משמרות המהפכה בסוריה. ב-7 באוקטובר התברר לחמאס כי כל שאר חלקי הציר, לא נכנסו למלחמה בניגוד לתוכנית שהופיעה בחודש אפריל בתקשורת השיעית, והם השאירו את חמאס להתמודד נגד ישראל; המציאות הזאת הביאה להכרעתו הצבאית של הארגון, ולסכנה לקיומו, לא רק כארגון צבאי, אלא גם כתנועה לאומית פוליטית גלויה ולגיטימית.
סינוואר מנסה כעת להציל את חמאס כתנועה פוליטית, והוא מחמם את הברית עם ברגותי שנכרתה לפני כשנה. מבחינת ברגותי ההסכם עם חמאס בתוקף, לפחות כל עוד הוא יושב בכלא הדרים ולא במוקטעה. בעבר ברגותי ביקש להינצל מהכלא באמצעות חמאס, כעת חמאס מבקשת להינצל מכיליון באמצעות ברגותי. המשמעות של ההתנהגות הזאת של סינוואר, היא חיזוק חמאס כתנועת לאום פוליטית, לעומת רצונה של איראן שחמאס יהיה ארגון צבאי שיושב בשם טהרן על גדרותיה של ישראל. משמעות נוספת להתנהגותו היא כי חמאס מבין שדרכו כארגון צבאי הסתיימה, והוא מוכן להתפרק מנשקו תמורת ההכרה בו כתנועה פוליטית מרכזית. בחודש האחרון דיווחנו פעמיים על כך שסינוואר העביר לרשות הפלסטינית את הסכמתו לצרף את חמאס לאש"ף אחרי המלחמה ואף למסור את נשקו לרשות הפלסטינית. מאז שניצח בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בשנת 2007, חמאס ראה ורואה בעצמו כמנהיג הלגיטימי של העם הפלסטיני, ובאופן הזה הוא גם ניהל בשנתיים האחרונות את המו"מ עם הרשות הפלסטינית להצטרפות לאשף. חמאס היתנה כל הצטרפות לאשף, בכך שחמאס תנהיג את אשף. במובן הזה מסירת נשקו של הארגון לרשות הפלסטינית, היא בעצם מסירת נשקו לעצמו. איננו יודעים אם ברגותי ידע על ההתקפה הצפויה של חמאס על ישראל, כבר בדצמבר 2022, כאשר ביקש מחמאס להביא לשחרורו בעסקת אסירים עם ישראל.
לא ברור אם ארה"ב תסכים לראות בשינויים הצפויים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, היענות לדרישתה לחולל שינוי עמוק בממשלה הפלסטינית, כתנאי לקידום כינונה של מדינה פלסטינית.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
הרשות הפלסטינית נעתרת לדרישה האמריקאית לחולל שינוי עמוק, והיא תחליף בחודש אפריל את ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. ארה"ב דרשה מאבו מאזן לחולל שינוי פוליטי, קרי בדרג המדיני האחראי על מנגנוני הביטחון, אבל אבו מאזן החליט לחולל את השינוי במנגנוני הביטחון; ככל הנראה שינוי פוליטי הוא מעבר לכוחותיו של אבו מאזן כעת, גם על רקע האפשרות שחמאס יצטרף אחרי המלחמה לאשף, ושינויים פוליטיים ידרשו את הסכמתו.
לפי שעה לא ברור אם האמריקאים יסכימו לראות בשינוי שמתכוון אבו מאזן לחולל במנגנוני הביטחון, כהיענות מלאה לדרישתם לשינוי בממשלה הפלסטינית. מקור פלסטיני מסר כי הודעה על השינויים הצפויים במנגנוני הביטחון כבר הועברה לאמריקאיים והם הביעו סיפוק על כך. אם עמדתה הסופית של ארה"ב תהיה שהשינויים לא ממלאים את דרישתה לשינוי פוליטי, עלול להתפתח משבר אמריקאי פלסטיני, אשר יעכב את תמיכת ארה"ב בכינון מדינה פלסטינית. המקור הפלסטיני אמר כי ארה"ב התחייבה לאבו מאזן לפעול לכינונה של מדינה פלסטינית, אבל היא התנתה זאת בדרישותיה לחולל שינויים עמוקים בממשלה הפלסטינית.
במסגרת השינויים הצפויים בחודש אפריל במנגנוני הביטחון, יוחלפו ראשי הביטחון המסכל, הביטחון הלאומי והמשטרה הפלסטינית. ראש המודיעין הפלסטיני פרג' לא יוחלף, שכן כוחו הפוליטי גדול מכדי שאפשר יהיה להחליפו. פרג' אף רואה בעצמו מועמד להחליף בבוא היום את אבו מאזן.
מאת אברהם יעקב פרשננו לענייני משפט
ביום 24.1.24, בשעות הבוקר, נתקלה הגברת ירדן מן בשרה עידית סילמן.
מכאן הדעות חלוקות לגבי ההתרחשויות, אך לצורך מאמר זה, אניח כי האירועים המתוארים בכתב האישום שהוגש נגד הגברת מן הם אמת לאמיתה.
לפי כתב האישום, החלה הגברת מן לצלם את השרה והטיחה בה כי היא זו שרצחה אנשים במלחמה. עוד איימה הגברת מן, תוך שהיא מקללת את השרה, כי היא תהרוג אותה. בהמשך החלה השרה לצלם את הגברת מן והתקרבה אליה. כתגובה, סטרה הגברת מן לשרה וגרמה לאדמומיות בלחיה. כתוצאה מכך, נפל הטלפון מידיה של השרה ומסכו נסדק.
בתחילה, עוכבה הגברת מן בתחנת המשטרה. לאחר מכן, ובעקבות החקירה, הוחלט על מעצרה.
בו ביום, הובאה הגברת מן לבית משפט השלום בראשון לציון, שם הגישה המשטרה בקשה להארכת מעצרה בחמישה ימים.
כאן כדאי להבהיר למי שאינו משפטן, כי מעצר לפני הגשת כתב אישום מטרתו העיקרית היא לאפשר למשטרה לבצע חקירה מהירה ויעילה ללא עיכובים, שיבושים והפרעות.
במהלך הדיון בבית המשפט, ציין נציג המשטרה כי קיימות שלוש פעולות חקירה שהן בנות שיבוש. הוא לא טען למסוכנות, לחשש מהימלטות מן הדין או לכל עילה אחרת. למעשה, עילת המעצר היחידה שנטענה הייתה חשש משיבוש החקירה .
בית המשפט השתכנע כי קיימת פעולת חקירה אחת שצריך שתעשה כאשר החשודה במעצר ולכן האריך את המעצר ביום אחד בלבד.
מיד בתום הדיון, הגישה הגברת מן ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.
הדיון בבית המשפט מחוזי התקיים באותו יום בשעות אחה"צ.
יש לזכור שבין שני הדיונים חלף מספר קטן של שעות ואין אנו יודעים אם ננקטו בזמן זה פעולות חקירה. אנו יודעים כי החוקרים כמו גם החשודה היו בדרכם ללוד וקשה להאמין שבוצעה פעולת חקירה כלשהי בהעדר החשודה ובהעדר החוקרים שלמדו את הערר והכינו עצמם לדיון בבית המשפט המחוזי.
מיד לאחר שהסנגור סיים את טיעוניו בבית המשפט המחוזי, הפתיע נציג המשטרה ואמר "אנו מבקשים לעצור אותה עד מחר על מנת להעביר את התיק לעיון התביעות לבחינת הגשת כתב אישום מחר"!
לא ברור לאן נעלם הצורך החקירתי לבצע פעולה כשהגברת מן במעצר, לאן נעלם הצורך בחמישה ימי מעצר, לאן נעלם החשש משיבוש ולאן נעלמו שאר הטענות שהעלתה המשטרה בבית משפט השלום.
מדברי נציג המשטרה בבית המשפט המחוזי, עולה מפורשות כי החקירה הסתיימה והתיק יועבר למחלקת התביעות במשטרה לצורך בחינת האפשרות להגשת כתב אישום.
מכתב האישום, שהוגש בסופו של דבר, עולה כי מדובר ב-14 עדי התביעה בהם תשעה אנשי משטרה, המתלוננת, השרה סילמן, ועוד 4 עדים.
מניתוח הדברים לאחור, ברור כי כבר בעת הגשת הבקשה הראשונה להארכת מעצר היו בידי המשטרה תלונתה של השרה סילמן ועדויותיהם של ארבעת העדים! שהרי אם המשטרה הצהירה בבית המשפט מחוזי כי בדעתה להגיש כתב אישום למחרת, משתמע מכך שעדויות ארבעת העדים בהם נקבה בתיק, כבר נמצאות בידיה.
מדברי נציג המשטרה בבית משפט השלום עולה כי היו בפניו עדויות אלה מכיוון שהוא מפנה את בית המשפט לחומרי חקירה שהם מעבר לגרסת החשודה.
בתשובה לשאלות הסנגור בדיון בבית משפט השלום אמר נציג המשטרה: "אני מתבסס על חומרי החקירה ומספר עדויות בתיק ".
מכאן ברור שטיעוני המשטרה בבית משפט השלום לפיהם המשטרה חוששת משיבוש חקירה היו טיעוני שקר ביודעין, שכן הצהירה בבית המשפט המחוזי שהחקירה הסתיימה.
המסקנה הברורה היא שהמשטרה שיקרה לבית משפט השלום וכי כבר בשעת הדיון שם החקירה הסתיימה!
מכאן השאלות, מדוע ביקשה המשטרה את הארכת המעצר לצורך מניעת שיבוש החקירה כאשר חקירה זו כבר הסתיימה? והאם מדובר כאן בשיקולים שאינם שיקולים חקירתיים אלא נובעים מזהות השר הממונה על המשטרה, מהשקפותיו הפוליטיות והשתייכות השרה לאותה קואליציה בה חבר השר?
שאלות אלה משתלבות היטב עם תהייתי לנוכח תמונת השינוי הקיצוני בהתנהגות המשטרה כלפי מפגינים התוקפים את עמדת הממשלה. זאת לרבות מעצרים תמוהים של פעילים כאלה ואחרים (למשל תא"ל אמיר השכל), כאשר במרבית המקרים אף לא התבקשה הארכת מעצר בבית המשפט.
תמונה זו עלולה להתברר כפשיטת רגל של משטרת ישראל אשר אינה חוששת גם לשקר בבית המשפט ולהציג בפניו דו"חות שקריים ולהעלות טיעונים שהיא יודעת בעת שטענה אותם, כי הם אינם אמת.
יובהר כי נציג המשטרה בשני הדיונים, בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, היה אותו קצין. לכן לא ניתן לטעון שהשקפת המשטרה על האירועים השתנתה בעקבות חילופי הנציגים.
מכאן, שהדיון בבית המשפט המחוזי לא היה דומה בכלום לדיון בבית משפט השלום.
בבית משפט השלום נדונו פעולות החקירה והחשש משיבושן ואילו בבית המשפט המחוזי, מספר שעות קטן לאחר הדיון בבית משפט השלום, הוצהר ע"י המשטרה כי החקירה הסתיימה וכי התיק יועבר לתביעות. לצורך זה ואך ורק לצורך זה, התבקשה הארכת המעצר ביום אחד!
יובהר, כי לצורך הארכת מעצר יש צורך, בין השאר, בעילת מעצר. חוקר המשטרה לא הציג בבית המשפט המחוזי כל עילת מעצר לבד מעניין העברת התיק לתביעות. זו אינה עילת מעצר! לא נטען למסוכנות, לחשש משיבוש או לחשש מהימלטות מן הדין.
על פי החוק, משנסתיימה החקירה יש לשחרר את החשוד.
לכן היה על בית המשפט המחוזי לשחרר את הגברת מן לאלתר. אלא שכאן ארע אירוע שאיני זוכר עוד כמותו.
למרות שהמשטרה זנחה למעשה את כל טיעוניה ששימשו בסיס להחלטת בית משפט השלום, קובע בית המשפט המחוזי: "אני מוצאת כי החלטת בית משפט קמא אינה חורגת מאותו מתחם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, וכפועל יוצא מכך אני מוצאת להורות על דחיית הערר."
יצוין שוב, המשטרה זנחה את כל הטיעונים שנטענו בבית משפט השלום וחזרה בה מהן. למרות זאת, בית המשפט המחוזי מאשר החלטה שניתנה על בסיס טענות שאינן קיימות עוד!
זו ואף זו, הלכה מושרשת היא שכל ערכאה הדנה בענייני מעצרים דנה בבקשה מן ההתחלה כאילו בפניה הונחה הבקשה הראשונה להארכת המעצר. כלומר, אין בוחנים את נכונות ההחלטה שניתנה בערכאה הנמוכה, אלא דנים בעניין מראשיתו על בסיס העובדות הידועות בשעת הדיון בערר.
בית המשפט המחוזי חטא בשלושת אלה: הוא לא דן בעניין מראשיתו, הוא אישר החלטה שבאותה עת הייתה ללא בסיס האריך מעצר שלא לצורך ושלא כדין בהעדר כל עילה וזאת לאחר סיום החקירה!
אינני יכול להבין מה הדריך את בית המשפט המחוזי בהחלטתו זו, האם מדובר בחוסר מקצועיות, ברשלנות או בדברים אחרים.
אינני יודע, אך בכל מקרה מדובר באירוע חמור.
יוזכר ויובהר, הגברת מן היא אישה בת 52, ללא עבר פלילי, מורה לחינוך מיוחד ואם לילד על הרצף האוטיסטי.
שיקולים אלה נשקלו בבתי המשפט אך לא ניתן להם לטעמי המשקל הראוי.
למחרת, אכן הוגשו לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום ובקשה להורות על שחרורה של הגברת מן בתנאים שיקבעו ע"י בית המשפט. ויודגש: לא הוגשה בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים.
באשר לבקשת המשטרה להורות על שחרורה של הגברת מן בתנאים לאחר הגשת כתב האישום, יש להדגיש ולהבהיר למי שאינו משפטן: קביעת תנאי שחרור בערובה לאחר הגשת כתב אישום היא לצורך הבטחת התייצבותו של הנאשם לדיון בעניינו, לחקירה ולנשיאה בעונשו. מטרה נוספת היא מניעת שיבוש הליכי המשפט (סעיף 48 לחוק המעצרים).
יש להבדיל עניין זה מבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים שאז בד"כ התכלית היא נטרול מסוכנות. במקרה כזה ניתן לשקול חלופת מעצר (מעצר בית או כל אמצעי פוגעני פחות).
במהלך הדיון בבקשת המשטרה להורות על שחרורה של הגברת מן בתנאים, איבדה הגברת מן את הכרתה.
בית המשפט הורה על דחיית הדיון וכן הורה על השמת הגברת מן במעצר בית עד אז.
לשם מה נחוץ היה מעצר הבית? איזו תכלית הוא בא לשרת?
בד"כ מעצר הבית בא לשרת את מטרת איון המסוכנות ומניעת ביצוע חוזר ונשנה של עבירות. כאן אין כל חשש כזה!
גם המשטרה לא טענה למסוכנות כלשהי הנובעת מן הגברת מן, וטוב שלא טענה טיעון מופרך שכזה.
ושוב, אינני מצליח להבין מדוע זה הזדרז בית משפט השלום והורה על מעצר בית בניגוד לסעיף 48 הנ"ל, כאשר מעצר הבית אינו משרת תכלית כלשהי.
האם יתכן כי התכלית היא נשיאת חן בעיני השלטון?
אם ממשלת ישראל לא תמצא את הדרך להתנות את המהלך הפלסטיני אמריקאי אזורי להכרה במדינה פלסטינית, בהסכמתה, בהשתתפותה ובשמירה על אינטרסים ישראלים קיומיים כמו הריבונות על הר הבית, הקפדה על קווי הגנה טופוגרפיים מהותיים למשל בבקעת הירדן ובשרון (וברמת הגולן), והצהרה פלסטינית מדינית על סוף הסכסוך, תגובת בלינקן-ביידן עלולה לשחרר הכרה מדינית היסטורית חד צדדית בהקמת מדינה פלסטינית מעל ראשה של ישראל. האם ארה"ב תהפוך בפזיזות של ערב בחירות לנשיאות את הג'נוסייד של הציר האסלמו נאצי נגד ישראל לניצחון מדיני של חמאס?
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
הציבור הישראלי ברובו תמך במשך שנות דור ברעיון שתי המדינות, אבל אין כמעט איש בישראל אשר יסכים שהקמת מדינה פלסטינית תהיה בלא מו"מ ישיר, בהצנחה, ובלי שיתאפשר לישראל להקפיד על האינטרסים הקיומיים שלה. בנוסף אין כמעט איש בישראל אשר יסכים שהניצחון הצבאי של צה"ל על הארגון האסלמו נאצי שיצא לג'נוסייד נגד הציבור הישראלי, יהפוך לניצחונו המדיני ויעודד אותו לצאת בעתיד לסיבוב נוסף לעבר השמדת ישראל.
המארב המדיני שהכין אבו מאזן לישראל יצא לפועל לפני כשבועיים בפגישתו עם אנתוני בלינקן ברמאללה.
אבו מאזן ביקש ממזכיר המדינה האמריקאי את הסכמת ארה"ב להקמת מדינה פלסטינית, בהכרזה מדינית היסטורית (בדומה להצהרת בלפור). הפגישה התניעה מהלך מדיני אמריקאי פלסטיני, שנראה כתקדימי בכך שהוא נעשה מעל ראשה של ישראל, להפסקת המלחמה, השבת החטופים, הכללת חמאס באשף, פירוקו של חמאס מנשקו, ופתרון שאלת השלטון בעזה אחרי המלחמה. מדובר בפתרון כללי רחב היקף למלחמה ולסכסוך הפלסטיני ישראלי – כאשר ישראל ממודרת מדקויותיו.
מקור בפתח טוען כי הרשות הפלסטינית קיבלה את הסכמתו של חמאס להצטרף לאשף, במסגרת מו"מ על הפסקת המלחמה שתקיים הרשות; אבו מאזן עדכן לפיכך את בלינקן ברמאללה כי הצטרפות חמאס לאשף, תביע את נסיגתו מסעיף השמדת ישראל אשר מעוגן באמנה האסלמו נאצית של חמאס, שכן אשף הכיר במדינת ישראל במסגרת הסכמי אוסלו. המקור טוען כי בכפוף למשא ומתן על הפסקת המלחמה, חמאס יתפרק מנשקו וימסור אותו לרשות הפלסטינית, תמורת שילובו כתנועה פוליטית, בהנהגת הרשות, וכפועל יוצא מכך, תמורת שילובו בהנהגה הפוליטית בעזה אחרי המלחמה. ההסכמה בין הרשות הפלסטינית לחמאס, פורטה כאמור בפגישה עם בלינקן. עד כה ארה"ב לא העניקה לפלסטינים הצהרה היסטורית ברוח בקשתו של אבו מאזן, אבל הפגישה בינו לבין בלינקן השפיעה באופן עמוק על ממשל ביידן, שכן מאז הבעות תמיכה במדינה פלסטינית נעשות תכופות.
במהלך הפגישה אבו מאזן לא שלל את הדרישה האמריקאית לחולל שינויים בממשלתו, אבל דרש ראשית שישראל תעביר לרשות את כל כספי המיסים. ארה"ב העבירה דרישה לישראל לפתור את סוגיית המיסים. בעקבות הדרישה האמריקאית נפתח בישראל דיון על כך. המקור אומר כי הדרישה היסודית של אבו מאזן בפגישה, הייתה הקמת מדינה פלסטינית, והיא המניע לכל היוזמה המדינית להפסקת המלחמה השבת החטופים ופתרון שאלת עזה. אבו מאזן דרש שהסכמת ארה"ב תהיה כאמור כהכרזה מדינית היסטורית של ארה"ב להקמת מדינה פלסטינית, ללא תלות מדינית בישראל.
הדרישה האמריקאית לשינוי בממשלתו של אבו מאזן, העמיקה עוד את השיח בין חמאס לרשות הפלסטינית; לפי המקור בפתח המו"מ הזה בין חמאס לרשות, הוביל להסכמה של חמאס, להצטרף לאשף "אחרי המלחמה". את התנאי "אחרי המלחמה" הוסיף חמאס בשיח עם הרשות, כדי להבהיר שהסכמתו תלויה בתוצאת המו"מ להפסקת המלחמה מצד ישראל. ברור מהדברים כי יתכן שכוונתו של חמאס היא טקטית להפסיק את הלחץ הצבאי עליו, ולא בהכרח אסטרטגית. המקור בפתח טוען כי הסכמת חמאס היא אסטרטגית.
אבו מאזן הוסיף ואמר לבלינקן כי שלד שלטוני של הרשות הפלסטינית כבר קיים בעזה והוא המשיך להתקיים גם אחרי שחמאס השתלט על רצועת עזה בשנת 2007; בשלד הזה אמר אבו מאזן, יש אלפי פקידים שמקבלים משכורת חודשית מהרשות, והם אינם פעילי חמאס, יש במבנה הזה מושלים מטעם הרשות וגם שרים אשר כפופים לרשות הפלסטינית, ולכן העברת השליטה לרשות הפלסטינית אינה מורכבת, והיא אפשרית כמעט מיד.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
יתכן כי הסכמתו של סינוואר להצטרף לאש"ף, עליה מדווח לנו מקור פלסטיני חשוב ברשות, היא מהשפה ולחוץ, ונעשית במסגרת מהלכיו להביא לסיומה של המלחמה; כך או כך, אם הסכמת סינוואר מביעה התמתנות בהתנהגותה הפוליטית של חמאס, אפילו אד הוק, היא עשויה לקרב את סוף המלחמה בעזה: הסכמה להכניס את חמאס לאש"פ, עשויה להביא לשינוי במבנה של הרשות הפלסטינית, שינוי אשר אותו מבקשת ארה"ב להשיג. יתכן כי סינוואר העביר את הסכמתו להיכנס לאש"פ כדי שארה"ב תגביר את לחציה על ישראל לסיים את המלחמה.
בביקור בלינקן ברשות הפלסטינית בשבוע שעבר, דרש מזכיר המדינה האמריקאי מאבו מאזן לשנות לפחות את הרכב הממשלה הפלסטינית כדי להקל על ישראל לדון איתה על היום שאחרי המלחמה. לדברי המקור הפלסטיני אבו מאזן סרב לבקשה והתנה אותה בכך שארה"ב תביא לידי כך שישראל תשחרר את כל כספי המיסים שמגיעים לרשות הפלסטינית, בטרם אבו מאזן ישקול שינוי בממשלתו. רצונה של ארה"ב לפיכך בשינוי ברשות הפלסטינית ברור, קל וחומר רצונה בשינוי של הרכב אש"פ; איננו יודעים מהו היחס האמריקאי להכללת האסלאם הקיצוני באש"פ; אבל משמעותו של שינוי כזה עשויה להיות גם הפיכה של חמאס לתנועה פוליטית, כמו גם התפרקות של הארגון מנשקו.
ההסכמה של סינוואר, אם נאמרה כצעד אסטרטגי ולא טקטי, מביעה א"כ התמתנות בעמדותיו לגבי שאלת פירוקו של חמאס מנשקו, וביטול שלטונו הבלעדי ברצועת עזה, והיא עשויה להצביע על כך שהלחץ הצבאי הישראלי מאיים עליו כעת באופן מהותי יותר. סינוואר הביע עד כה התנגדות נחרצת הן להתפרקות חמאס מנשקו והן לביטול שלטונו בעזה. ההתניה של סינוואר לפיה חמאס יצטרף לאש"פ רק אחרי המלחמה מביעה לעומת זאת, תוכן טקטי ולא אסטרטגי. המקור הפלסטיני שב והדגיש לעומת זאת כי הסכמתו של סינוואר היא מהלך אסטרטגי ולא טקטי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
המסרים המתונים שהעביר השבוע נביה ברי, בפגישתו עם הנציג הבכיר של האיחוד האירופי ג'וזף בורל בביירות, סותרים בעליל את התנהגות חיזבאללה ונסראללה לגבי גבול הצפון. ברי אמר לנציג האירופי כי יישום החלטה 1701 תלויה בנסיגת ישראל מנקודות המחלוקת בגבול עם לבנון. נובע מתוך הדברים מסר מתון לפיו חיזבאללה יהיה מוכן לשקול נסיגה לליטני בתנאים מסוימים אותם ניסח כאמור ברי בפגישה. אבל המסר המפויס סותר דברים תוקפניים שאמר חסן נסראללה בקולו, ומצביע על דואליות שמערפלת את כוונות חיזבאללה: מצד אחד למסור (באמצעות צד שלישי) כי הוא מוכן לשקול נסיגה, ומצד שני להכין (בקולו של נסראללה) את כוחותיו להתקפה בהתאם למשפט שאמר נסראללה השבוע בנאומו ומצוטט בעיתונות האיראנית: "להיות פסיבי במצב הנוכחי זה מסוכן יותר מאשר לפעול".
חייל מילואים זוטר אשר לחם בעזה אמר כי חבריו המשרתים כעת בצפון, טוענים כי ההיערכות של צה"ל מול חיזבאללה אינה מספיקה כדי לדחוק אותו מהגדר והוא עדין במקומות רבים צמוד לגדר. הוכחה לכך כי הארגון נמצא עדין על הגדר, היא הירי שהוא מבצע לטווחים מקסימליים של טיל הקורנט הנפוץ שבידו, 5 קילומטר; הירי הזה מבהיר כי הוא מבוצע מהגדר (אם כי יתכן כי לחיזבאללה גם טילי קורנט מתקדמים יותר שטווח הפגיעה שלהם גדול יותר). בשבועות האחרונים הארגון ירה מספר פעמים טילי קורנט לבית הלל שמרוחק 5 קילומטרים מגדר הגבול. הדיווח הזה מחייל המילואים והירי לבית הלל סותרים דיווחים לפיהם חיזבאללה הסיג את כוחותיו כמה קילומטרים מהגדר, דיווח שחיזבאללה לא התייחס אליו, אולי כדי לערפל את כוונותיו.
בשבוע שעבר דיווחנו כאן באישורה של הצנזורה כי לחיזבאללה יש כנראה אמצעים אשר לא נחשפו עד כה. האמצעים האלה, והכוונה לפעול אשר עולה מתוך דבריו של נסראללה, והרמזים על ניסיונות הטעיה שעולים מהסתירה בין הדברים שחיזבאללה מעביר באמצעות צד שלישי (נבייה ברי) לבין הדברים שנאמרים בקולו (של נסראללה) עשויים להצביע על כך שחיזבאללה מכין פעולה התקפית כנגד ישראל ונוכחותו ליד הגדר עלולה לאפשר לו זאת – בדיוק בהתאם לדברי נסראללה כי פעולה פחות מסוכנת מפסיביות.
המוטיבציה לפעולה נובעת גם מדבריו האחרים של נסראללה בנאומו ביום שישי לפיהם המסע לחיסולה של ישראל נמשך והוא יסתיים על הר הבית. בעבר נסראללה אף ציטט מהקוראן את החורבן השני של ישראל ואת כניסת כוחות וביזת בית המקדש. דברי הבלע האלה נאמרים בתכיפות רבה מטעם חיזבאללה, עד כדי כך שהם עוברים ליד האוזן בישראל, אפילו אחרי שחמאס הבהיר שיש להם משמעות מילולית, והם בדיוק מה שנאמר בהם: ג'נוסייד. גם המצב הפנימי בלבנון עלול לחייב את נסראללה לפעול נגד ישראל כדי להצדיק את החורבן וההרס שהוא כבר הביא על דרום לבנון.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
לאיראן יש כבר אוניית קרב על שם קאסם סולימאני, שנהרג לפני ארבע שנים בבגדד מטיל אמריקאי. כעת היא משיקה אונייה חדישה על שם הרוג נוסף שהיה בשיירה אליה שוגר הטיל, אבו מהדי אל מוהנדס (כינויו ולא שמו). לאוניית הקרב האיראנית תכונות מתקדמות, אבל התכונה המיוחדת בהן היא ככל הנראה יכולתה לשאת כמאה מטוסים ללא טייס. בכך מתכוונים האיראנים להעמיד את הספינה הזאת בשורה אחת עם נושאת המטוסים האמריקאית שמשייטת כעת באזור ומאיימת על איראן ועל החותים. השקתה של האונייה היא גם בחינת מסר לארה"ב כי איראן לא מתכוונת להיכנע. במובן הזה גם הפעולה הזאת של איראן, כמו פעולותיו של חיזבאללה, (ר' היום בכתבה הראשית) סותרת את דבריו של מנהיג איראן חמינאי השבוע למשמרות המהפכה לא להגביר את המתח מול ארה"ב כדי לא להביא לעימות מזויין איתה.
איראן גם מצאה צידוק להגברת המתח נגד ארה"ב, ואת הצידוק הזה היא מביאה השבוע בעיתונות שלה, בלי לומר שזוהי עמדתה הרשמית: גורמים איראניים טענו וטוענים עדין כי מאחורי התקפת הטרור של דאעש עומדת ישראל. הדברים האלה מתאימים לדבריו של חסן נסראללה בעבר לפיהם ארה"ב היא אשר יצרה את דאעש והיא אשר עומדת מאחוריו. במובן הזה ישראל וארה"ב בעיני איראן חד הם, ואם ארה"ב "עומדת" מאחורי דאעש קל וחומר שישראל עומדת מאחוריו.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מקור מודיעיני אמר השבוע לזירה העיתונאית כי כעת מתגבשת בשב"כ הערכה לפיה ההתקפות של חמאס בחווארה ובשומרון באופן כללי, לפני המלחמה, היו חלק מטקטיקה של הארגון, שנועדה להביא את צה"ל לתגבר כוחותיו בשומרון על חשבון כוחותיו בעוטף עזה. הערכת החסר של חמאס על ידי צה"ל, הייתה ככל הנראה מוכרת לארגון, והוא השתמש בה כדי להעמיק את אפשרויותיו לתקוף בדרום בלי שלישראל יהיה מענה. ב-7 באוקטובר פלשו לישראל אלפי מחבלי חמאס למסע הרצח, האונס והג'נוסייד, כפעולת קצה לכל פעולות ההטעיה שעשה הארגון כלפי צה"ל עד אז; אחת מהפעולות האלה, כך ההערכה אשר מתגבשת כעת בשב"כ, היא הגברת ההתקפות בשומרון ובהן באזור שכם, כדי שצה"ל יחיש לשם כוחות מהעוטף. חמאס אסף מודיעין רב על צה"ל בשנים אשר לפני 7 באוקטובר, והיה מודע לשינויי התפישה בצה"ל והעדפת טכנולוגיה על כוחות שטח וציוד לחימה, באופן שהעברת כוחות מזירה לזירה אשר מחויבת המציאות בשל השמיכה הקצרה, תביא לצמצום הגנה עמוק אשר הנעת כוחות גורמת לצד ממנו נגרע הכוח, במקרה הזה לעוטף.
על פי תוכנית המלחמה להשמדת ישראל, אשר נהגתה באיראן, ואשר אותה הבאנו כאן בחודש אפריל (ר' גיליון 106) חיזבאללה אמור היה לתקוף בצפון במקביל לתקיפה של חמאס בדרום, ולאור ההתבטאויות התוקפניות של נסראללה בשנה אשר לפני המלחמה, הסיכוי שישראל תעביר כוחות מגבול לבנון לשומרון, היה קטן; ואכן ערב המלחמה העביר צה"ל כוחות מהעוטף לשומרון, ולא העביר כוחות מגבול לבנון (ככל שידוע לנו). איננו יודעים מדוע נסראללה החליט ברגע האחרון לא לתקוף בצפון במקביל להתקפת חמאס בדרום. תזכורת: במקביל לתוכנית המלחמה של הציר האסלמו נאצי אשר התפרסמה בכלי התקשורת של חיזבאללה, שב נסראללה ואמר כי כוחותיו יפלשו לגליל. מאחר שסיכויי פלישה לגליל קטנים, בהתנגשות ישירה עם צה"ל, הערכתנו היא כי בידי חיזבאללה יש יכולות תקיפה בגבול לבנון, שמאפשרות לנסראללה לשגר איומים כה מרחיקי לכת כמו כיבוש הגליל. ר' היום הסיפור המרכזי
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
צוות לוחמות מיחידת קרקל הוסב לצוות טנקים בתוך שבועיים. לוחמות קרקל אשר הוכשרו בהסבה לשריון בתוך שבועיים ימים בלבד, התעלו על הכשל הצבאי, ונלחמו כצוות טנק באזור קיבוץ בארי ואף הצליחו להאט את פשיטת חמאס ב-7 באוקטובר, ואת מסע הרצח האונס והג'נוסייד שחולל ביישובי הדרום.
הצוות של ארבע לוחמות קרקל שהוסב לצוות של טנק מרכבה, ירד באחת ההזדמנויות מהטנק שלו לפני המלחמה, והנוכחים ראו שהלוחמות נועלות נעליים אדומות. לשאלה, איך הגיעו נעליים אדומות לצוות של שריון, ניתנה התשובה כי מדובר בארבע לוחמות חי"ר מקרקל, אשר התנדבו בעקבות פניית הצבא, לעבור קורס הסבה מהיר לשריון. ככל הנראה הצוות המוסב מקרקל, החליף צוות אחר שיצא מהקו. העובדה שצה"ל הצליח בתוך כמה ימים, לכבוש בחזרה את כל יישובי הדרום מידי חמאס, והכריע את כל המחבלים שפלשו לישראל, נזקפת גם ללחימתן של לוחמות קרקל בטנק באזור בארי, לחימה אשר האטה כאמור את מסע הרצח האונס והג'נוסייד, וסללה את הדרך לצה"ל לשוב ולכבוש את היישובים כעבור כמה ימים.
בתחקירנו הבלעדי לגבי צמצום חיל השריון והכשרת הצוותים, שנמשך בין חודש יוני 2023 לבין אוגוסט 2023, פרסמנו 8 כתבות תחקיר ומאמרים על הקטנת החיל, על צמצום מספר הטנקים, ועל צמצום מספר ההכשרות של צוותי טנקים. הסיפור הנוכחי מבהיר את הניסיון של צה"ל לתקן את הכשל; במהלך התחקיר, התגלה לנו גם כי צמצום חיל השריון נעשה בניגוד לחוק אחרי שבנימין נתניהו אישר לצה"ל את הקטנת החיל בלי להביא את ההחלטה לאישור הקבינט הבטחוני כפי שמחייב החוק. במהלך המלחמה המשיך צה"ל בפעולות לתיקון הכשל של צמצום מספר הטנקים וצוותי השריון, כאשר החזיר לשרות ולסד"כ מאות טנקי מרכבה סימן 2 ו 3, אחרי שכבר הוצאו מהשרות וכמעט נמכרו למדינה זרה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
נשיאי איראן ומצרים שוחחו בטלפון אחרי בחירתו של א-סיסי לכהונה נוספת במצרים. דיווח על השיחה ביניהם התפרסם השבוע בעיתונות האיראנית, במקביל לידיעות שחידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים בין המדינות "יקרה בעתיד הקרוב". הדיווח על היחסים המתחממים, נשען לדברי העיתונות האיראנית, גם על דבריו של דיפלומט מצרי בכיר, כי חימום היחסים מתקרב.
נשיא איראן חזר בשיחה על עמדתו כי יש להשמיד את ישראל. העמדה הזאת עולה מתוך ציטוט הדברים אשר אמר לא-סיסי בשיחתם בטלפון: "כיום ניתן לראות היטב כי התיאוריה של הרפובליקה האסלאמית של איראן לפיה המשטר הציוני הוא גידול סרטני ואיום חמור על הביטחון והשלום באזור, הוכחה לכולם"
ראיסי המשיך והבהיר את ההיבט האופרטיבי של השקפת הג'נוסייד כלפי ישראל: "איראן מוכנה להשתמש בכל יכולותיה על מנת לעצור את רצח העם שמבצע המשטר הציוני ולספק סיוע לפלסטינים המדוכאים אך החזקים של עזה"
נשיא מצרים לפי הדיווח לא הגיב ישירות לדברי ראיסי, אבל חיזק את הדיווח שפורסם כאמור באיראן ולפיו יש התקרבות דיפלומטית בין מצרים לאיראן, בכך שהביע באוזני ראיסי תקווה כי ייפתרו הבעיות אשר ניצבות בין מצרים ואיראן, בדרך לחיזוק היחסים ביניהן. א סיסי הוסיף ואמר לראיסי, כי עמדתו היא שאיראן היא גורם מייצב באזור.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
האם שב"כ קיבל בערב שבת 6 באוקטובר ידיעת זהב מהמודיעין הפלסטיני על כך שההתקפה תהיה באותו בוקר?
ידיעה ראשונה:
כעת מתברר כי יומיים לפני ההתקפה, ביום חמישי 5 באוקטובר, פנו אנשי מודיעין של הרשות הפלסטינית אשר פועלים מטעמה בעזה, אל מטה המודיעין של הרשות ברמאללה, ואמרו למפקדיהם כי חמאס מתכונן לפעולה גדולה. במודיעין הפלסטיני היו משוכנעים כי הידיעה אינה נכונה, והשיבו לאנשיהם בעזה כי מדובר בתמרונים ואימונים. האם את התשובה הזאת הם קיבלו מהמודיעין הישראלי, או שמא רק הקונספציה שפשתה במודיעין הישראלי לגבי חמאס חלחלה גם למודיעין הפלסטיני? איננו יודעים.
ידיעה שנייה:
בערב לפני הפעולה, ב-6 באוקטובר קצת לפני חצות הלילה, התקשרו שוב אנשי המוחבראת של הרשות למפקדיהם ברמאללה, וחזרו על הדיווח כי חמאס יוצא לפעולה גדולה, והדגישו כי אין שום טעות, וכי הדבר קרוב מאוד להתרחש. הם הסתמכו גם על כך שכל מחבלי הנוחבה נדרשו למסור באותו לילה את הטלפונים שלהם למפקדיהם. הפעם אנשי המודיעין ברמאללה השתכנעו כי הידיעה נכונה. מקור פלסטיני בכיר מסר כי בגלל השבת והחג בישראל, הקשר עם שב"כ לא היה פשוט ושגרתי באותו ערב, ולכן בצינורות המקובלים הידיעה הזאת לא הועברה לשב"כ. עם זאת לשאלתנו האם מקור במודיעין הפלסטיני העביר בכל זאת את הדיווח בצינורות אחרים לשב"כ, השיב המקור הפלסטיני כי הסיכוי לכך גבוה אבל הוא אינו יודע. אנחנו יודעים, אמר המקור, שמכל הגופים שהיו בדיון הטלפוני כמה שעות לפני ההתקפה, רק ראש השב"כ לא חזר לישון, והוא נסע למטה הארגון ומשם שיגר לדרום את כוח טקילה. כמו כן אנחנו יודעים, הוסיף המקור, שהידיעה שהטלפונים נלקחו מאנשי חמאס על ידי מפקדיהם, הייתה בידי שב"כ, וייתכן שמקורה הוא במודיעין הפלסטיני.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
בשבוע שעבר הערכנו כי מדברים שאמר לנו מקור ביטחוני שמכיר את זירת עזה נובע כי ברצועה הוקמה מערכת מנהרות מתוחכמת ובה שתי מערכות, מערכת מנהרות עילית, ומערכת מנהרות תחתית, והבאנו את הדברים במאמר המערכת. כעת בעקבות דברים שאמר לנו גורם ביטחוני נוסף, אנחנו מעבירים את הדיווח לעמוד החדשות: מערכת מנהרות אחת מגיעה לעומק של עד כ-35 מטרים ומתחתיה, נבנתה מערכת מנהרות נפרדת עד כ-70 מטרים שמתקרבת אל סף מי התהום, אבל היא אינה מגיעה אל מי התהום. בין שתי המערכות יש נקודות השקה סודיות, שככל הנראה רק מעטים בחמאס מכירים אותן.
צה"ל מעמיק את פיתוח תורת הלחימה במנהרות תוך כדי לחימה, ולהערכתנו הוא זוכה כעת להצלחה בהחדרה של מערכות מתקדמות לאיתור וסיכול לתוך המנהרות. צה"ל יצטרך להחדיר את המערכות הללו לשתי מערכות המנהרות, העילית והתחתית.
לא ידוע לנו אם הצבא הצליח לאתר בתת הקרקע חוות של גנרטורים ומכלי דלק, שנועדים להזרמת חמצן במנהרות, ואשר שליטה עליהן עשויה להביא להכרעת המנהרות. בשבוע שעבר הערכנו שחוות כאלה אכן קיימות. מקור ביטחוני אישר השבוע כי גנרטורים רבים הוטמנו בתת הקרקע, לחולל חמצן, אבל לא ברור אם הגנרטורים מאוגדים בחוות או שהם פזורים כיחידים או מעטים לאורך ולרוחב מערכות המנהרות.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
יומיים לפני הטבח של חמאס ביישובי הדרום, עזב את הגזרה גדוד הסיור המדברי ויצא לנופש גדודי מרוכז. הגדוד המדברי נמצא דרך קבע בגזרת עזה, והוא מוצב בכרם שלום, ומכיר את הגזרה היטב. את הגדוד המדברי אמור היה להחליף גדוד נח"ל, אלא שאת מרבית הכוח המחליף העביר צה"ל ליהודה ושומרון, וכך נותר בגזרה כוח קטן יותר מהכוח אשר אותו הוא החליף, ומידת ההיכרות שלו עם הגזרה פחותה בהרבה.
מקור ביטחוני אמר לנו בסוף השבוע כי חמאס אסף מודיעין באופן קבוע מהצד הפלסטיני של הגדר, והוא ללא ספק הבחין בכוח הגדול שעוזב את הגזרה, ובכוח הקטן שמחליף אותו. חמאס גם יכול היה להעריך את ההבדל האיכותי בין הכוח המחליף הקטן, לבין הכוח הגדול שעזב את הגזרה, שכן ארגון הטרור הנאצי פיתח יכולות מודיעין מתקדמות לגבי ישראל ולגבי הכוחות המוצבים בגזרה, עד רמת שמות של מפקדים.
המקור הביטחוני הוסיף כי המהלך הזה של הוצאת הגדס"ר המדברי לנופש בהתאם לתוכניות ובלי לשנותן, מבהיר עד כמה המודיעין הצבאי היה שאנן, ולגמרי לא מחובר, למהלך אירועי החורבן שיתחילו יומיים לאחר מכן. במובן הזה הוצאת הגדוד המהותי לביטחון הגזרה לנופש, יומיים לפני הטבח, תבהיר כנראה לכל ועדת חקירה שתקום אחרי המלחמה את עומק המחדל המודיעיני, ועד כמה המודיעין לא היה מחובר למידע שהיה בידו או עד כמה הפרשנות על מידע שהיה בידו, הייתה מופרכת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
העיתונות הישראלית הפופולרית הנפוצה והמשפיעה בישראל, היא ברובה לא ממש עיתונות. היא קרובה יותר במהותה לעיתון בית ספר, או לפמפלט של מפעל גדול, יותר מאשר לעיתון בעל אמת עיתונאית נוקבת.
בכל מערכת עיתונאית נפוצה כמעט, מתקיים בעיתונות הישראלית משחק סכום אפס; עיתונאי מס' 1, נוקב באמצעות ערכים עיתונאיים בידיעה בעלת משמעות; אחריו נכנס לזירת הידיעה העיתונאי הפוליטי, ומעביר אותה דרך המנסרה הפוליטית שהוא מייצג; הוא מציג את התוצאה לציבור כידיעה עיתונאית: היא הפוכה בתוכנה לידיעה המקורית, היא סותרת את מהותה. ומה שנשאר לציבור הוא אפס. באופן רעיוני אפשר לנטר את התהליך הזה. באופן מעשי זה כמעט חסר סיכוי. לך תוכיח מי פוליטי ומי לא פוליטי, כאשר כל הברה בישראל נגועה בפוליטיקה.
העיתונות הזאת היא כמובן לא חדשה. זוהי העיתונות אשר לא הצילה מחורבן בשנת 1973, כאשר לא שידרה לבקשת הממסד הפוליטי והצבאי את הידיעות שהיו בידה על המלחמה הקרובה. זוהי גם העיתונות אשר במהלך של סכום אפס לא הציגה בחודשים ינואר- אוקטובר 2023 עמדה חד משמעית לפיה הניסיונות של הקואליציה הפשיסטית להחליש את בית המשפט ולשנות את המשטר בישראל, מחלישים את צה"ל, באופן שמאיים על קיומה של ישראל. מיד צצו עיתונאים פוליטיים, אשר ראו את התמונה ההפוכה, איך העם המתנגד ברחובות במאות אלפיו לקעקוע החרויות, הוא אשר מאיים על הסדר הצבאי, והוא אשר מחליש את צה"ל. הכוחות האלה הפכו את האמת העיתונאית לאמת פוליטית, ומאחר שמדובר בזירה עיתונאית אשר נגועה בזירה פוליטית, אין כל דרך להוכיח את הדבר, לבד מאשר באמצעות האסון שבא. אבל גם באמצעותו מצאו העיתונאים הפוליטיים את הדרך למשחק סכום אפס.
גם חקירת האסון של 7 באוקטובר 2023, לפי המבנה העיתונאי הפוליטי הנוכחי, תיפול להערכתנו לכוחות פוליטיים שעלולים להביא את החקירה לסכום אפס. סימן לכך יהיה כמובן הלחץ של העיתונאים הפוליטיים להשאיר את ראש הממשלה נתניהו בתפקידו, על אף שהמחדל שהוא אחראי לו כראש הממשלה, הביא את ישראל אל סף חורבן. אין כל דרך עיתונאית אחרת לראות את זה. דרך פוליטית אחרת יש.
התוצאה של העיתונות הזאת היא שלא ניתן להוכיח את האמור לעיל באופן עיתונאי: הערכים העיתונאיים אינם ולא היו מעולם מטבע בר ערך בזירה העיתונאית הישראלית, אלא רק הערבוב בינם לבין הערכים הפוליטיים ממסדיים. לכן גם הזירה העיתונאית בשלה כעת, או תהיה בשלה – בסחף הציבורי שיקום בתום המלחמה לשנות את ישראל, לשינויים ציבוריים מרחיקי לכת בדרך לקעקע את המשחק סכום אפס: ראשית ריענון של כל המוסדות העיתונאיים אשר לא מצאו את העוצמה הערכית לתקן את העיתונות הישראלית בזירה כה מורכבת כמו הזירה הישראלית. החל ממועצת העיתונות, דרך לשכת העיתונות הממשלתית וגופי הפיקוח על חדשות הטלוויזיה, ועד אגודות העיתונאים. אחר כך הציבור צריך להביא לריענון עמוק בקרב העיתונאים הישראליים, באופן שהבאים אחריהם יחזיקו בעמדה אחת – עיתונאית. ואת כל אמונותיהם הפוליטיות יטמנו עמוק מתחת לשכבה אטומה של המקצוע העיתונאי. זה קשה. בישראל זה קשה שבעתיים. אבל קריטי.
מאת מתי כהן ומאיר ג'ורנו
ב-11 ביוני, בעקבות התרגיל השנתי של צה"ל, הבנו בזירה העיתונאית, כי כלי המערכה המרכזי של צה"ל, הטנק, נעדר מרבות מתמונות התרגיל. כך פתחנו את תחקיר הטנק, וככל שהעמקנו בו בשבועות שלאחר מכן, נחשפנו למציאות לא הגיונית: הצבא הקטין את היקף חיל השריון, צמצם את מספר הכשרות צוותי השריון החדשים, צמצם את מספר הטנקים, ואת כל זה, כך גילינו בסוף התחקיר בביקורת המדינה, אישר לצה"ל לעשות, בניגוד לחוק, בנימין נתניהו. הכותרת שלנו שהופיעה ב-20 באוגוסט: נתניהו אישר לצה"ל להקטין את חיל השריון, בלי אישור הקבינט, בניגוד לחוק.
במהלך התחקיר ביקשנו מדו"צ אישור לבקר בימ"ח צה"ל כדי לעמוד מקרוב על הפגיעה בחיל השריון, לבחון
את מצב הטנקים בימ"ח, וכן לבחון ציוד הלחימה בימ"ח ומצבו. דו"צ אף לא השיב לפנייתנו. מדוע? תשאלו את משרד ראש הממשלה אשר מושל בדובר צה"ל, באמצעות תעודת עיתונאי. כי אם שלוחת לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) של משרד ראש הממשלה, מעניקה לעיתונאי תעודת עיתונאי, כי אז דו"צ ישתף איתו/איתה פעולה באופן מלא, ואם משרד ראש הממשלה לא מעניק לעיתונאי תעודת עיתונאי – אתם כבר מבינים את התשובה.
ובכן אנחנו מסרבים לקבל מלע"מ תעודות עיתונאי פרילנס, כיוון שכולנו עובדים בעיתון ישראלי רב הישגים שנקרא הזירה העיתונאית tipp, ואילו תעודת פרילנס מגלמת התכחשות לקיומו של העיתון. להלן חלק קטן מהישגינו העיתונאיים: התרעת התצפיתניות שהמודיעין דחה שנחשפה כאן ב-15 באוקטובר (כלי תקשורת שדיווחו על כך בעקבותינו, לא ציינו שאנחנו מקור התחקיר). תוכנית המלחמה של איראן, חיזבאללה, החותים, חמאס וג'יהאד שנחשפה כאן בחודש אפריל השנה, תחקיר הטנקים כמובן, ועוד הישגים עיתונאיים רבים.
מקור ביטחוני סיפר לנו השבוע על מוראות הימ"חים ב-7 וב-8 באוקטובר, כאשר המסה הגדולה של חיילי
מילואים הגיעה לקבל ציוד ולצאת למלחמה. התברר שלמרות ועדת אגרנט, ולמרות "הפקת הלקחים" ממחדל 1973, הימ"ח הנוכחי דומה לימ"ח הכושל של 1973. לוחמים קיבלו בשמונה באוקטובר ציוד בלוי ומאובק, עם וסטים ישנים (השם החדש לחגור קרב), עם שלוקרים (המימיות המודרניות) מפונצ'רים, ורוב מוחלט של החיילים לא קיבל אפודי מגן קרמיים. לגבי נשק שימו לב לזה: הנשק הגיע מימ"ח אחר, והוא הגיע רק אחרי 12 שעות. כלומר לאף אחד מהחיילים לא היה נשק במשך 12 שעות.
כאשר הנשק הגיע, התברר שאין כמעט כלים מקוצרים ללוחמים אשר נשלחים להילחם בשטח בנוי, אשר בו חיוני מאוד להשתמש בנשק מקוצר.
כן התברר שאין די כוונות לרובים, ועל הלוחמים להשתמש בכוונות הברזל של הרובה.
פסגת מחדל הימ"ח של 2023, הוא כנראה המחסור התמוה בכדור הנפוץ ביותר בצה"ל, 5.56. המחסור הזה אמר לנו המקור הביטחוני נמשך ממש עד עכשיו, ויחידות אשר מבקשות להתאמן, דוחות את האימון החיוני כיוון שאין מספיק כדורי 5.56
לגבי טנקים, בעקבות המחסור בטנקים, אשר עליו דיווחנו כאן בתחקיר הבלעדי, במשך 10 כתבות (קרוב לשלושה חודשים), צה"ל החזיר במהלך המלחמה לסד"כ, מאות טנקי מרכבה סימן 2 וסימן 3, שיצאו מהשירות, ואשר משרד הביטחון התכוון למכור אותם למדינה זרה. על הרקע הזה, להתעלמות של דו"צ מאיתנו כארבעה חודשים לפני המלחמה, כאשר התרענו על המחסור בטנקים, יש משמעות עמוקה כיוון שאם לא היה מתעלם, אפשר שצה"ל היה מתקן את הליקוי לפני פרוץ המלחמה, קל וחומר אם היה נעתר לבקשתנו לבקר בימ"ח.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור ביטחוני בקיא במתרחש בזירת עזה, אמר לנו אתמול, כי הוא יודע שעד ההתנתקות, המודיעין הצבאי הישראלי עקב אחרי כמויות הברזל והבטון שנכנסות לעזה, ופעל להתאימן לכמויות הדרושות לבנייה ברצועה; לפיכך סביר להניח, אמר המקור, כי המודיעין גם גילה שאחרי ההתנתקות בשנת 2005 כמויות הברזל והבטון שסופקו לרצועה היו גבוהות פי שלושה מהכמויות אשר היו דרושות לבנייה בעזה. מדוע המודיעין לא מנע את הדבר? כלומר מדוע לא התריע כי הכמויות הנוספות מוקדשות לבניית מנהרות? לדברי המקור, מדובר ככל הנראה בדרג הפוליטי אשר אישר את הכנסת חומרי הבניה העודפים כדי לשמור על השקט ברצועת עזה, אחרי ההתנתקות, כאשר ישראל לא נוכחת עוד בעצמה ברצועה, ואין עוד ביכולתה לפעול באופן שוטף נגד הארגונים האסלמו-נאצים.
לגבי הכמויות אשר הגיעו אחרי ההתנתקות כדי פי שלושה מהדרוש לבנייה אמר המקור שהוא יודע זאת מתוך המידע שהגיע לידיו גם מהמערכת אשר סיפקה את הבטון והברזל לעזה (אנחנו איננו נוקבים אם מדובר בספק מקומי או יבוא מתוך כוונה לשמור על מקורותינו).
הסיפור הזה מבהיר כעת כי חמאס ראה במועד ההתנתקות, כמועד להתחיל את עבודות כריית המנהרות בעזה, אשר מגיעות כעת להערכת המקור למאות קילומטרים. יתכן לפיכך שכבר אז, שנתיים לפני שחמאס זכה בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, וגירש את פתח מהשלטון ברצועה, הארגון האסלמו נאצי התחיל לנהל מו"מ עם ישראל על שקט ברצועה, כאשר ישראל אינה נוכחת בתוך הרצועה ואינה יכולה לחסל בעצמה את הארגונים הפועלים נגדה. ככל הנראה ישראל נעתרה למו"מ הזה אשר הביא לכניסה מוגדלת של מלט וברזל לרצועה, תמורת שקט צבאי. מדוע ישראל לא הפסיקה את הסידור הזה כאשר הגבול התחמם במהלך השנים האלה? או האם ישראל הפסיקה את הסידור לסירוגין וחזרה אליו אחרי מתיחויות? איננו יודעים את התשובות לכך.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
השוואה בין פרסומי סוכנות הידיעות הסינית לבין פרסומי הבית הלבן, בתום פגישת ביידן-שי שהייתה בשבוע שעבר, מעלה כי שתי המעצמות ניסחו את האינטרס הנוכחי העליון שלהן בתחום הטריטוריאלי: סין ציינה את טאיוואן, וארה"ב ציינה את אוקראינה במלחמת רוסיה אוקראינה, ואת ישראל במלחמת ישראל חמאס כאינטרס לאומי שלה. לגבי האינטרס האמריקאי שהוצג, הסינים לא הגיבו בדיווח שלהם אחרי הפסגה, וכנראה גם לא במהלכה; הם לא שללו את העמדה האמריקאית, ולא הסכימו לה. תחת זאת, הסינים הזכירו את האינטרס העליון שלהם – טאיוואן.
התגובה האמריקאית להזכרת טאיוואן דמתה לתגובה הסינית להזכרת ישראל ואוקראינה: הנשיא ביידן הבהיר כי עמדתה של ארה"ב לפיה טאיוואן וסין הן יבשת אחת, לא השתנתה כמו גם העמדה שעל שני הצדדים לפתור את המשבר בשיח ובדרכי שלום. כנגד האזכור האמריקאי של ישראל ואוקראינה, סין לא הזכירה את אירן ואת רוסיה בנות בריתה, וממילא לא העניקה להן בפסגה עם ביידן כל גיבוי מדיני לגבי המלחמות בהן הן פתחו ואשר מתנהלות בעצם הימים האלה. בהקשר הזה, אפשר לומר כי סין כבר מנהלת מו"מ עם ארה"ב על מעמדה כקוטב שווה ערך לארה"ב, על כל משמעויותיו של המהלך לגבי טכנולוגיה, סחר, חלוקת השפעה, וטריטוריה, ומשלמת על שדרוגה במטבעות של אירן ורוסיה. קרי במטבעות שהן חיוניות מאין כמותן כעת למדיניות של ארה"ב.
את השאיפות של הנשיא הסיני להציב את סין כמעצמה שוות ערך לארה"ב, וכקוטב שני בעולם דו קוטבי עם אמריקה, הוא ביטא בפסגה כך (מקור: שינחואה): "יש שתי אפשרויות לסין ולארה"ב – האחת היא להגביר את הסולידריות ואת שיתוף הפעולה, לשלב ידיים כדי להתמודד עם אתגרים גלובליים ולקדם ביטחון ושגשוג גלובליים; והשנייה היא להיאחז בתוצאה של סכום אפס, לעורר יריבות ועימותים, ולהניע את העולם לקראת חוסר סדר ופילוג. שתי הבחירות מצביעות על שני כיוונים שונים שיכריעו את עתיד האנושות וכוכב הלכת; יחסי סין-ארה"ב שהם מערכת היחסים הדו-צדדית החשובה ביותר בעולם, צריכה להיתפש ולהיחזות בהקשר הרחב הזה".
ביידן שיגר עקיצה לשאיפה הסינית להשוות לארה"ב, כאשר תיאר את סין כמדינה מתפתחת באומרו כי ההתקדמות וההתפתחות של סין הן באינטרס האמריקני. באותה נשימה הזכיר ביידן את הפרות זכויות האדם להן אחראית סין ואשר מתרחשות בסין בהונג קונג ובטיבט, וגם את השימוש בטכנולוגיה אמריקאית באומרו כי: "ארה"ב תמשיך לנקוט בפעולות הנדרשות כדי למנוע שימוש בטכנולוגיות מתקדמות של ארה"ב כדי לערער את הביטחון הלאומי שלנו, מבלי להגביל את הסחר וההשקעות יתר על המידה". בכך הבהיר ביידן ברמז כי יש הבדל בין ארה"ב המפותחת לבין סין המתפתחת.
זוהי הפעם השנייה מאז 7 באוקטובר, אשר בה סין מרחיקה את עצמה מהציר שהיא לכאורה מנהיגה, ציר איראן ורוסיה; הפעם הקודמת הייתה בשיחה של מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, עם מקבילו הסיני יאי, שיחה אשר עליה דיווחנו כאן ב-15 באוקטובר, ובה אמר שר החוץ הסיני לבלינקן כי סין "מגנה כל פגיעה באזרחים". באותה נשימה הדגיש השר הסיני בשיחה כי על ארה"ב לקחת ברצינות את האינטרסים של סין.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
הכוח הצבאי האסלמו-נאצי באיראן, משמרות המהפכה, שב ומאיים על ישראל. מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה גנרל איסמאעיל קאאני, כתב למוחמד דף, כי כוחותיו לא יניחו לישראל לצאת מנצחת מהמלחמה בעזה. קאאני שיבח את הטבח שחוללו כוחותיו של דף ביישובי דרום ישראל ב-7 באוקטובר והוסיף כי הפעולה הוכיחה את "שבריריותה של הישות הציונית והוכיחה כי ישראל חלשה מקורי עכביש"
הצורר האיראני חתם את מכתבו לדף בהבטחה כי משמרות המהפכה ייקחו חלק "במערכה הזאת"
מאת מערכת הזירה העיתונאית
בשבוע שעבר דיווחנו על כוונת חמאס להניע כוחות במנהרות ולתקוף את צה"ל בעורפו. מקור ביטחוני בעל ידע רב בזירת עזה, אמר לנו אתמול כי באזור זיקים קיימת ככל הנראה מנהרה שהיא עדין פעילה, ויתכן כי מטרת חמאס תהיה להגיע לבסיס הטירונים הקרוב ולהכות בו. על צה"ל לחזק מאוד את השמירה על בסיס הטירונים, אמר המקור.
צה"ל משתמש באמצעים רבים לחשיפת המנהרות, והוא ממפה אותן באופן זהיר ואיטי כדי לפגוע בחמאס אבל להימנע ככל האפשר מנפגעים בקרב חיילי צה"ל. על אף הזהירות, והטיפול האיטי והמדוד, נהרגו בסוף השבוע ארבעה לוחמי צה"ל מפיר מנהרה ממולכד בצפון עזה. עד כה נפלו במלחמת סוכות שהחלה בשבעה באוקטובר יום שמחת תורה, 361 חיילי צה"ל. צה"ל מייצב את עמדות כיתור הרצועה, והוא מתכונן כעת לצאת לפעולה העיקרית והממושכת: חיסול כוחו הצבאי של חמאס, וחיסול מערכות השלטון שלו.
רשת מנהרות חמאס שבמקומות מסוימים ברצועה, למשל מתחת לבית החולים אל שיפא, עומקן מגיע כדי 70 מטר, מתחברות במקור לדרום הרצועה, ומדרום הרצועה הן עוברות מתחת לציר פילדלפי למצרים. ר' היום כתבה על החשש להברחת חטופים מהרצועה למצרים בסיוע של דעאש בסיני.
מאת הזירה העיתונאית
מקור ביטחוני בעל ידע רב בזירת עזה, אמר לנו ביום שישי כי המנהרות אשר מובילות מדרום רצועת עזה באזור רפיח, מתחת לציר פילדלפי, אל מדבר סיני עדין פעילות. המקור אמר כי חלק מהמנהרות האלה, יכולות להכיל אפילו משאיות, וכמו שהן כשירות להעברת אמצעי לחימה לרצועה, כך אפשר להעביר דרכן חטופים רבים, ומחבלים מהנהגת חמאס אשר בכוונתם לברוח משדה הקרב. המקור אמר כי להערכתו חלק מהנהגת חמאס כבר נמלט דרך המנהרות למצרים, ובמקרה הטוב הם הצליחו לעבור לדרום הרצועה, לאזור חאן יונס ורפיח, ומתכוננים ממש עכשיו למעבר דרך מנהרות פילדלפי למצרים. המקור ציין כי לחמאס קשרים עם דעאש בסיני, והוא יכול לחבור לארגון האסלמו נאצי התאום, ובאמצעותו אף להעביר חטופים לסיני, ומשם יוכל חמאס להבריחם לאיראן. ברור כי אם חטופים יועברו לאיראן, הסיכוי להביא לשחרורם יקטן מאוד.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
עומק המנהרות מתחת לבית החולים אל שיפא, מגיע כדי 70 מטר, ואין כל דרך לשהות בהן בלי מחוללי חמצן. הערכת גורם ביטחוני היא כי קבוצה גדולה של מחבלי חמאס, ממתינה כבר עכשיו במסדרונות העליונים של בית החולים, ולא במנהרות אשר מתחת, כשהיא מחופשת לחולים ולצוות רפואי. פרקטיקת ההתחפשות של חמאס אינה זרה לצה"ל, והיא מוכרת כאחד הדרכים של הארגון להילחם. בתדריכי צה"ל הפרקטיקה הזאת עדין מוזכרת. חמאס מצלם למשל "נפגעים" מחופשים וצבועים ברסק עגבניות, והוא אימץ החל מהעבר הרחוק, את התעתוע ככלי נשק, הסברתי, אבל גם טקטי. בהקשר של נוכחות אפשרית של מחבלי חמאס בבית החולים העליון אל שיפא כבר עכשיו, מדובר בצעד טקטי, שכוונתו לפי המקור להביא לנפגעים רבים בצה"ל בתוך זמן קצר, ולגרום לדמורליזציה.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
מקור בחמאס מסר לחיזבאללה ב-10 באוקטובר, כי עם התפתחות המערכה נגד ישראל, מתכוון הארגון להעביר כוחות "לאזור" כדי לתקוף את צה"ל. להערכתנו הנעת הכוחות של הארגון עלולה להיות באמצעות רשת המנהרות. לגבי הביטוי "באזור", הוא עלול לכלול שתי אפשרויות מרכזיות. האחת היא הנעת כוחות לדרום הרצועה ואז לתקוף את צה"ל מהעורף. האפשרות השנייה היא כנראה פחות מעשית, והיא להניע כוחות של חמאס אל תוך ישראל, באמצעות מנהרות, ומשם לצאת להתקפה דו ראשית נגד צה"ל ברצועה ונגד אזרחים ישראלים וכוחות צבא ומשטרה בדרום הארץ. המשפט המקורי עליו נשענת הידיעה הנוכחית הוא זה: "ישנן תוכניות להמשיך ולמקם את כוחות חמאס באזור ולהתרחב לאזורים חדשים עם התפתחות הסכסוך".
מקור בדרום הרצועה, סרב אתמול להשיב לשאלתנו לגבי נוכחותו של חמאס בדרום, אבל אמר כי חמאס אינו גוזל מזון שמחולק לפלסטינים שמתרכזים בדרום הרצועה, וכן אמר כי לפי שעה הוא לא שמע על הצלחות של מנהיגי חמאס לברוח מהרצועה "היציאה למצרים מאוד איטית, ואני לא מאמין שחמאס שונה מאחרים ומצליח לצאת". מאידך המקור לא שלל האפשרות שאנשי חמאס ינסו להימלט למצרים. בין השורות עולה מדבריו כי חמאס נוכח בדרום, וכי נוכחותו משמעותית ועדין מטילה אימה על הפלסטינים, יתכן אף יותר מכפי שהייתה לפני השבת השחורה
מקור ביטחוני פלסטיני בכיר אומר כי בירדן מתרחשת כעת תסיסה גדולה, שעדין אינה נראית ברחובות. לא ברור עד כמה איראן מעורבת בתסיסה הזאת, אך ברור כי היא אינה מנצלת את השפעתה על הפלסטינים להרגיע אותה. שיעור הפלסטינים בציבור הירדני: כשבעים אחוז. ריכוז הכוחות האיראניים (שכירי חרב) על גבול עיראק ירדן, עליו דיווחנו לפני שבועיים, מאיים על ישראל אמנם, אבל ראשית על ירדן. והוא מהווה גם איום איראני טקטי מהעורף על סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי, אף כי היקפו של הכוח לפי שעה אינו גדול. הפלסטינים מביטים ומנתחים את המתרחש ואת המהלך האיראני, ואת ההשפעה שעלולה להיות לכך עליהם, ומקדמים בברכה שיחה של בני גנץ עם אבו מאזן (ר' היום בסיפור המרכזי).
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא ויטחון
מקור ביטחוני פלסטיני בכיר, אמר אתמול כי גם ברשות הפלסטינית מכירים בכך כי איראן היא אשר עומדת מאחורי המלחמה נגד ישראל במובן האסטרטגי אבל גם במובן הטקטי. המהלך הבא של איראן יהיה כנראה כלפי ירדן, אשר איראן מאיימת עליה כעת בשני מובנים. האחד הוא, כפי שדיווחנו כאן בעבר, ריכוז של יחידות שכירי חרב איראנים בגבול ירדן עיראק. הכוח הזה מאיים על ישראל, אבל בראש ובראשונה הוא מאיים על ירדן ומעסיק את צבא ירדן. בדיווח שלנו בגיליון 116 הערכנו כי בכוונת יחידות אלה להיכנס לירדן לחבור אל שכירי חרב איראניים בפיקוד של משמרות המהפכה אשר מתרכזים כעת באזור קונטרה, בתנועת מלקחיים בגבול ירדן ישראל, ולנסות לחבור לחמאס ולג'יהאד בגדה המערבית. איראן מושלת כעת בכל מערכות השלטון בסוריה, והיא מתכוונת ככל הנראה לפעול באופן הזה גם בירדן. כאמור האיום על גבולות ירדן עם סוריה ועם עיראק מעסיק כעת מאוד את הצבא הירדני. האיום הזה מעסיק גם את הפלסטינים. השבוע שוחחו אבו מאזן ובני גנץ בטלפון (ר' הסיפור המרכזי היום), ויתכן כי האיום האיראני על ירדן, שכנע את אבו מאזן לקבל את השיחה, ולהביע באמצעות מקור פלסטיני ברשות סיפוק על שהתקיימה.
על הפיכתו של אסאד למעשה לבובה איראנית, דיווחנו כאן כבר בחודש מאי השנה בראשית התהליך הזה אשר הושלם כעת, כשחשפנו בלעדית כי הנשיא האיראני ראיסי אמר לאסאד בפגישתם בדמשק, בחודש מאי, כי אסאד אינו יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהחלטה חד צדדית. כאן דיווחנו בלעדית על שלבי ההשתלטות, לרבות ההשתלטות האיראנית על צבא סוריה. גם רוסיה מעורבת ככל הנראה במהלך, והיא מעמיקה את מעורבותה בסוריה; בעבר היא רצתה להוציא את איראן מסוריה, כעת נוכחותה בסוריה נתמכת בידי איראן
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
במהלך התחקיר הבלעדי שנמשך בעיתוננו עשרה שבועות, ביקשנו מדובר צה"ל אישור לבקר בימ"חים, כדי לבדוק את כמויות הטנקים ואת תקינותם. דובר צה"ל אפילו לא השיב לפנייתנו. הטיעון היסודי של הצבא היה כי איננו מציגים לו תעודת עיתונאי. לע"מ, מטעמים בלתי ברורים בעיננו, לא הנפיקה לנו תעודות עיתונאי כעיתונאי הזירה העיתונאית tipp (הם הציעו להנפיק לנו תעודות כפרילנסרים וכמובן שלא הסכמנו), ודו"צ למרבה תדהמתנו ציית ומציית באופן תמוה לתנאי הממשלתי הישראלי – לשתף פעולה רק עם עיתונאים שלע"מ מנפיקה להם תעודה. אחרי המלחמה העיתון ישקול לתבוע את שני הגופים, לע"מ ודו"צ בבית המשפט; תביעה אשר המסד שלה יהיה ההשפעה של שני הגופים החזקים על המוכנות של צה"ל למלחמה, בהקשר של החלשת חיל השריון, צמצום מספר הטנקים בצה"ל, וצמצום ההכשרות, עליהם הצבענו ואותם חשפנו במשך עשרה שבועות, אבל התרעתנו לא חלחלה כי בלי תעודת עיתונאי, צה"ל לא משתף פעולה; תביעתנו תהיה על כך שדובר צה"ל לא התייחס לתחקיר המהותי והחשוב, ועל כך שלע"מ מנעה למפרע את האפשרות שדובר צה"ל ישיב לפניותינו. את לע"מ יתכן שנתבע עוד במהלך המלחמה ולא נמתין לסופה. מתוך כתבה שהופיעה לפני כשבוע בוואלה עולה כי אנשי מילואים רבים אשר קיבלו טנקים מהימ"חים מצאו כי הטנקים שקיבלו אינם תקינים. כותרת הכתבה בוואלה הייתה: "ביקורת קשה של קציני מילואים: '"קיבלנו טנקים שהם סכנת נפשות'". ובכן אם היו מניחים לנו לבקר בימ"חים כפי שביקשנו במהלך התחקיר שלנו, יתכן שהיינו עולים על הליקויים; הרי לשם כך ביקשנו לבקר בימ"חים
מאת מערכת הזירה העיתונאית
צה"ל פועל החל מערב שבת, באמצעות ציוד הנדסי כבד, לחשיפת פתחי מנהרות, בחוף הים של עזה. ככל שידוע לנו, אחד המקומות שבהם מתקיימות עבודות החשיפה, הוא בחוף הים של הישוב היהודי נצרים, שישראל פינתה בהתנתקות. מטרת פעולות הצבא לסגור את יכולת המילוט בדרך הים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
במאמר מערכת מהפכני בעיתון הלבנוני א נאהר, מותחת המנהיגות הנוצרית והחילונית הבכירה במדינה, ביקורת חסרת תקדים על חיזבאללה (אם כי בלשון מוסווית), אשר שותפה לחמאס ומגבה אותו, במסע הרצח שחולל בדרומה של ישראל; מהדברים עולה כי התמיכה הזאת אף מסכנת את לבנון: "חלק מהפעולות שבוצעו סותרות את התרבות הערבית שלנו, כמו גם את האמונות והערכים האסלאמיים, ומובילות להסלמה של אלימות ואומללות שאינה מביאה רווח לאיש, מלבד הפסדים". על המאמר חתומים: אמין ג'ומייל, נשיא לבנון בעבר, אחיו של בשיר ג'ומייל, הנשיא שנרצח בשנת 1982, בנים לאחת המשפחות הנוצריות מארוניות החזקות בלבנון. אביהם פייר ג'ומייל הקים את הפלנגות הנוצריות, אשר לקחו חלק במלחמת האזרחים בלבנון שהסתיימה בשנת 1990, והפכו אחרי המלחמה באופן מעשי למפלגה פוליטית. מישל סלימאן, נוצרי מארוני, רמטכ"ל צבא לבנון בעבר, ונשיא לבנון בעבר. איאד עלאווי, ראש הממשלה הזמנית הראשונה של עיראק, מוסלמי שיעי. טאהר אל-מסרי ראש ממשלת ירדן בעבר, פלסטיני שנולד בשכם. פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון בעבר, מוסלמי סוני. וואליד ג'ונבלט, ראש המפלגה הסוציאליסטית פרוגרסיבית בלבנון, והמנהיג הדרוזי הבולט במדינה. במהלך מלחמת האזרחים נלחם ג'ונבלט בנוצרים, אחריה זיגזג בין תמיכה בסורים לבין התנגדות להם. מוחמד ג'אסים אל סאגר. עמר מוסא, שר החוץ המצרי בעבר, מזכ"ל הליגה הערבית בעבר. הכותבים רומזים במאמר על כך שלישראל יש מקום תרבותי במזרח התיכון, בניגוד למציאות הנוכחית בה הציר האיראני לבנוני מבקש להשמידה: "האזור שלנו ראוי לשלום, ואנשיו יכולים, כאשר הם מקבלים את הכלים המתאימים, ליצור יחד סביבה המכבדת את מורשתה, ואת התרבויות העתיקות שלה, כמו גם להשיג שגשוג".
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
כאן דיווחנו בלעדית בחודשים האחרונים על השתלטות איראן על צבא סוריה; דיווחנו זה נשען על שתי ידיעות. האחת היא ניתוח של הדלפה מהפמליה של נשיא איראן ראיסי אחרי פגישתו עם נשיא סוריה אסאד בדמשק בראשית חודש מאי השנה. ההדלפה הופיעה בעיתונות של חיזבאללה. ניתוח נוסח ההדלפה הוביל אותנו למסקנה כי הנשיא האיראני אמר לאסאד כי הנשיא הסורי לא יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה חד צדדית. הידיעה השנייה עליה נשענו היא ביקורו של רמטכ"ל צבא סוריה במטה משמרות המהפכה בטהרן, זמן קצר אחרי פגישת ראיסי עם אסאד; בפגישה זו אמר הקצין האיראני הגבוה ביותר בהיררכיה הצבאית האיראנית לרמטכ"ל הסורי כי איראן תצייד ותאמן את צבא סוריה (הקצין האיראני אינו מהצבא האיראני אלא ממשמרות המהפכה, והוא אינו מפקד משמרות המהפכה, אלא ראש חבר המפקדים של משמרות המהפכה).
כעת נוספות שתי ידיעות, והערכתנו אשר נובעת מהן היא כי השתלטות איראן על צבא סוריה מעמיקה עוד, ועכשיו היא אפילו בגדר של הפיכה שקטה נגד אסאד. הידיעה הראשונה אשר עליה אנחנו נשענים הופיעה במרכז הסורי לזכויות אדם, וצוטטה בישראל ב-YNET, ובה נאמר כי אסאד הורה לצבאו לא לירות על ישראל מהגולן; ידיעה שניה שמקורה במכון וושינגטון מדווחת כי כוח של מיליציות איראניות בפיקוד של משמרות המהפכה – וצבא סוריה, נערך ביחד מול ישראל ברמת הגולן. ב-10 באוקטובר אף נפתחה אש מרמת הגולן לעבר ישראל, וצה"ל הגיב בירי ארטילרי. שתי הידיעות האלה מצביעות על כך שצבא סוריה מציית למשמרות המהפכה ואינו מציית במקרה הזה לאסאד, שכן כאשר הוא מציב את כוחותיו בשת"פ עם משמרות המהפכה, רוב הסיכויים שהוא ימרה את פיו של הנשיא אסאד – או כבר המרה – ויהיה מעורב בחילופי אש עם צה"ל, או שכבר היה מעורב, למשל בירי אשר היה ב-10 באוקטובר. נדגיש: כאשר צבא סוריה מציב עצמו במבנה משותף לכוחות איראניים, הוא בוודאי לוקח בחשבון כי הוא עלול להסתבך באש נגד ישראל, אפילו אם לא יוביל לכך. מציאות זאת מנוגדת להוראת הנשיא אסאד.
כעת המעשה האיראני לובש צורה של חזית סורית איראנית לבנונית בגולן. האם השת"פ מתכוון לשחזר את פריצת צבא סוריה לגשר בנות יעקב באוקטובר 1973? צריך לשים לב כי כוח נוסף איראני מתרכז כעת באזור הגבול של ירדן עם עיראק (ר' הסיפור המרכזי היום) (איננו יודעים את המיקום המדויק), באופן ששני הכוחות עלולים ליצור תנועת מלקחיים צבאית, ולאיים על צפון ישראל, או שמא מטרתם היא חבירה עם חמאס בגדה המערבית, ואז יאיימו על מרכז בארץ. לפני כארבעה חודשים דיווחנו כאן בלעדית במערב על הקמת חפ"ק לכל הכוחות האיראניים: חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה, החותים בתימן ומשמרות המהפכה; החפ"ק הזה כולל כנראה גם את הכוחות החדשים ברמת הגולן ובגבול ירדן עיראק.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
כאן דיווחנו בלעדית בחודשים האחרונים על השתלטות איראן על צבא סוריה; דיווחנו זה נשען על שתי ידיעות. האחת היא ניתוח של הדלפה מהפמליה של נשיא איראן ראיסי אחרי פגישתו עם נשיא סוריה אסאד בדמשק בראשית חודש מאי השנה. ההדלפה הופיעה בעיתונות של חיזבאללה. ניתוח נוסח ההדלפה הוביל אותנו למסקנה כי הנשיא האיראני אמר לאסאד כי הנשיא הסורי לא יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה חד צדדית. הידיעה השנייה עליה נשענו היא ביקורו של רמטכ"ל צבא סוריה במטה משמרות המהפכה בטהרן, זמן קצר אחרי פגישת ראיסי עם אסאד; בפגישה זו אמר הקצין האיראני הגבוה ביותר בהיררכיה הצבאית האיראנית לרמטכ"ל הסורי כי איראן תצייד ותאמן את צבא סוריה (הקצין האיראני אינו מהצבא האיראני אלא ממשמרות המהפכה, והוא אינו מפקד משמרות המהפכה, אלא ראש חבר המפקדים של משמרות המהפכה).
כעת נוספות שתי ידיעות, והערכתנו אשר נובעת מהן היא כי השתלטות איראן על צבא סוריה מעמיקה עוד, ועכשיו היא אפילו בגדר של הפיכה שקטה נגד אסאד. הידיעה הראשונה אשר עליה אנחנו נשענים הופיעה במרכז הסורי לזכויות אדם, וצוטטה בישראל ב-YNET, ובה נאמר כי אסאד הורה לצבאו לא לירות על ישראל מהגולן; ידיעה שניה שמקורה במכון וושינגטון מדווחת כי כוח של מיליציות איראניות בפיקוד של משמרות המהפכה – וצבא סוריה, נערך ביחד מול ישראל ברמת הגולן. ב-10 באוקטובר אף נפתחה אש מרמת הגולן לעבר ישראל, וצה"ל הגיב בירי ארטילרי. שתי הידיעות האלה מצביעות על כך שצבא סוריה מציית למשמרות המהפכה ואינו מציית במקרה הזה לאסאד, שכן כאשר הוא מציב את כוחותיו בשת"פ עם משמרות המהפכה, רוב הסיכויים שהוא ימרה את פיו של הנשיא אסאד – או כבר המרה – ויהיה מעורב בחילופי אש עם צה"ל, או שכבר היה מעורב, למשל בירי אשר היה ב-10 באוקטובר. נדגיש: כאשר צבא סוריה מציב עצמו במבנה משותף לכוחות איראניים, הוא בוודאי לוקח בחשבון כי הוא עלול להסתבך באש נגד ישראל, אפילו אם לא יוביל לכך. מציאות זאת מנוגדת להוראת הנשיא אסאד.
כעת המעשה האיראני לובש צורה של חזית סורית איראנית לבנונית בגולן. האם השת"פ מתכוון לשחזר את פריצת צבא סוריה לגשר בנות יעקב באוקטובר 1973? צריך לשים לב כי כוח נוסף איראני מתרכז כעת באזור הגבול של ירדן עם עיראק (ר' הסיפור המרכזי היום) (איננו יודעים את המיקום המדויק), באופן ששני הכוחות עלולים ליצור תנועת מלקחיים צבאית, ולאיים על צפון ישראל, או שמא מטרתם היא חבירה עם חמאס בגדה המערבית, ואז יאיימו על מרכז בארץ. לפני כארבעה חודשים דיווחנו כאן בלעדית במערב על הקמת חפ"ק לכל הכוחות האיראניים: חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה, החותים בתימן ומשמרות המהפכה; החפ"ק הזה כולל כנראה גם את הכוחות החדשים ברמת הגולן ובגבול ירדן עיראק.
מאחר שדובר צה"ל אינו משתף איתנו פעולה באופן שוטף, אחרי שלשכת העיתונות הממשלתית לע"מ מתעלמת מאיתנו מטעמים שלגביהם ננסח את עמדתנו בקרוב, לא יכולנו לבקש ב-3 בספטמבר את תגובת צה"ל לידיעה שבישרה כנראה את מרחץ הדמים בעזה. האם המודיעין הישראלי ידע כי שר החוץ האיראני שוחח עם ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה על "התפתחויות אזוריות"? הידיעה הופיעה במערב רק בעיתוננו, אבל איננו יודעים את התשובה לכך. באותה פגישה נשבעו (vow) ראשי חמאס וג'יהאד לשר החוץ האיראני כי יחוללו מרחץ דמים בישראל. בידיעה ננקבה זירת מרחץ הדמים – הגדה המערבית, כנראה כדי לטשטש את כוונת איראן והארגונים הפלסטינים לחולל אותה בעזה.
מערכת הזירה העיתונאית
בפגישה שהייתה לשר החוץ האיראני ב-3 בספטמבר בביירות, ואשר עליה דיווחנו כאן בגיליון 110 (בשני מדורים: הסיפור המרכזי, וחדשות יום ראשון, ר' ארכיון) ואף הרחבנו בגיליונות הבאים, אמר השר האיראני לחסן נסראללה ולמנהיג חמאס בביירות סלאח אל עארורי ולמנהיג ג'יהאד בביירות שנכח אף הוא בפגישה, וכן לנביה ברי, כי ההתקרבות בין סעודיה לאיראן "תשפיע לטובה על ההתפתחויות האזוריות"
מאחר שקשריה של סעודיה עם מצרים מפותחים מאוד, ומאחר שסעודיה לא יכולה להעביר ידיעה על "התפתחויות אזוריות" צפויות, לישראל, בעצמה, להערכתנו היא העבירה את הידיעה למצרים. האם מצרים העבירה את הידיעה לישראל כפי שהתפרסם בסוכנות AP? והאם הייתה זו ידיעה שכוללת את ההתקפה על דרום ישראל? אתמול אמר ראש המל"ל צחי הנגבי כי מצרים לא העבירה לישראל את הידיעה על ההתקפה הצפויה של חמאס, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. מתוך ניתוח הידיעה שלנו ב-3 בספטמבר עולה כי סעודיה הייתה מודעת לתוכנית האיראנית, לפחות כך עולה מעדותו של שר החוץ האיראני בפגישה עם גרורותיה של איראן בביירות ובעזה. השר האיראני סיכם את פגישותיו עם עמיתיו הטרוריסטים באמרו "איראן תמשיך לתמוך בציר ההתנגדות: הפלגים הפלסטיניים מוכנים להתמודד עם כל תוקפנות ציונית".
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מערך התצפית של צה"ל בגבול עזה, דיווח במשך כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, כי חמאס הגביר מאוד את תנועת כלי הרכב שלו באזור הגדר. הידיעות הועברו למודיעין האוגדה, ומערך התצפית ביקש לקבל תגובתו לכך. כעת מתברר כי המודיעין חזר למערך התצפית עם התשובה הזאת: זה בסדר. ההתנהגות המודיעינית הזאת מבהירה לעומק, את התפשטותה של קונספציה לגבי פעילותו של חמאס, ובאופן מעורר פלצות, זוהי אחותה התאומה של הקונספציה, שאחזה באמ"ן בחודשים אשר לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 (50 שנים ויום אחד).
כעת ברור כי שניים מהלקחים של מלחמת יום הכיפורים, לא יושמו ערב הטבח שנעשה בתושבי דרום ישראל: האחד הוא ההמלצה להעביר למנהיג המדיני חומרי גלם מודיעיניים, ולא רק את המסקנה המודיעינית (את הלקח הזה יישם היטב יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה). לא ברור אם חומרי הגלם ממערך התצפית כלל לא הועברו להנהגה המדינית, או שמא איש בהנהגה המדינית לא עיין בחומר שנמסר לו. הלקח השני שהופר ב-7 באוקטובר, הוא ניסוח ההאיפכא מסתברא המודיעיני לגבי אירוע מסוים או שרשרת אירועים, ולבדוק את היפוך המסקנה העיקרית. הדבר הזה שוב, לא נעשה, או לא הוקדש לו תשומת לב ראויה.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
איראן יודעת כי מלחמתה בישראל בלי תמיכת הציר המזרחי בראשות סין, תסלול את תבוסתה, בעיקר כאשר שתי נושאות מטוסים אמריקאיות כבר משייטות לחופי לבנון וסוריה; זאת הסיבה להערכתנו שהיא מאטה את העימות בין חיזבאללה לישראל: איראן צריכה שישראל תתקוף ראשונה בלבנון, כדי שסין תוכל לאסוף קלפי מיקוח עם ארה"ב לגבי טאיוואן למשל. ארה"ב יודעת שהצלחה של איראן לגייס את סין לצדה, תשנה את המזרח התיכון, ותשפיע גם על מלחמת רוסיה אוקראינה, זאת הסיבה שהיא מנסה להכניס את המלחמה של ישראל בפראי האדם צמאי הדם בעזה, למסגרת של כללים, שלא יאפשרו לסין לאמץ עמדה עצמאית במלחמת ישראל איראן, בה פתחה איראן ב-7 באוקטובר.
מזכיר המדינה בלינקן דיבר ביום שבת בטלפון עם שר החוץ הסיני וואן יאי, והשניים ניסו לנסח את נקודות ההסכמה ביניהם. הסיני לא אימץ עמדה לגמרי חד צדדית כמו שעשתה ארה"ב, אלא אמר שהסכסוך הישראלי פלסטיני מסלים באופן עקבי, וכי סין מגנה כל פגיעה באזרחים, ופגיעה בחוק הבינלאומי. באותה נשימה של מתינות, הזכיר השר הסיני שעל אמריקה לקחת ברצינות את האינטרסים הסיניים, וככל הנראה כיוון לעמדותיה של ארה"ב לגבי טאיוואן; בתגובה בלינקן הבטיח לחזק את התיאום בין שתי המדינות. במובן הזה סין רמזה שהיא מוכנה להפקיר את איראן, תמורת האינטרסים שלה בטאיוואן.
בשטח, חיזבאללה אכן מציית להנחיית איראן, לפעול לכך שסין תוכל לתמוך בציר האיראני במזה"ת, והוא תוקף את צה"ל בזהירות, ומתמקד בקו יישובי הגבול הישראליים; כן הוא סופג בשקט יחסי את תגובות צה"ל שמוגבלות גם הן לאזור הגבול עם לבנון. שר החוץ האיראני ממשיך לתאם את המלחמה עם הארגונים הרצחניים שסרים למרותה של איראן, והוא נפגש בימים האחרונים עם חסן נסראללה בלבנון, ועם איסמעיל הנייה בקטאר. שר החוץ האיראני, מפעיל את המלחמה נגד ישראל בשם ראיסי וחמניאי, והוא סיכם את פרטיה ב-1 בספטמבר בביירות, בפגישותיו עם נסראללה ועם ראש חמאס בלבנון אל עארורי, כפי שדיווחנו כאן, ר' ארכיון.
בצפון ירה הבוקר חיזבאללה רקטות לעבר ישראל. בדרום, ישראל תשלים היום את שחרורם של 22 הישובים שכבשו חמאס וג'יהאד. קרבות לשחרור בני ערובה נמשכים עד לרגע זה לפחות בשני ישובים. מעל 600 ישראלים נרצחו על ידי האסלאם הקיצוני, כ 2000 נפצעו; חמאס העביר לעזה עשרות חטופים ובהם ילדים, הוריהם, סבים וסבתות וחיילות וחיילי צה"ל. צה"ל שחרר את אוגדת עזה שנכבשה, והוא בודק אם מערך התצפיות בגבול עזה כשל ומדוע. בעת ההתקפה על האוגדה, התצפיתניות השיבו אש ונלחמו במחבלים. במהלך השבוע ישראל תגבש את יעדי המלחמה, ותניע מאות אלפי אנשי מילואים לצפון ישראל, לגדה המערבית, לגבול עזה, אבל גם לגבולות האחרים. לפני שבועיים דיווחנו כאן על פגישת שר החוץ האיראני עם נסראללה ועם ראשי חמאס וג'יהאד בביירות, ובה סוכמו פרטיה של המלחמה. כתבנו כי הפלסטינים נשבעו בפגישה (vow) לבצע בישראל מרחץ דמים; אתמול הם עמדו בהבטחתם (מהידיעה עלה שהביצוע יהיה בגדה המערבית, אבל הם עשו זאת מעזה). עיני צה"ל כעת גם לצפון: צבא סוריה נשלט בידי משמרות המהפכה כפי שדיווחנו בעבר, האם ייעשה בו שימוש נגד ישראל או שמא הוא עדין לא מוכן וציודו מחדש לא הושלם? איראן רוצה גם את ירדן ומצרים בחזית נגד ישראל. חמינאי ביום שישי בטהרן: "לפני כחודשיים קיבלנו מסר פיוס ממצריים באמצעות סולטן עומאן". היום שוטר מצרי פתח באש על קבוצת ישראלים באלכסנדריה, ופגע לפחות בשלושה מהם.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו הצבאי
אתמול נשמעו דבריה קורעי הלב של אם אשר שהתה בישוב אחד בעוטף עזה, בעוד ילדיה שוהים בבית המשפחה ביישוב אחר. בעוד האם משוחחת עם ילדיה בטלפון, חדרו לתוך הבית מרצחי האסלאם הקיצוני של חמאס והג'יהאד, והאם נאלצה לשמוע את בנה הקטן מתמודד עם הפולשים; מיד אחר כך השיחה נותקה. עד אתמול בערב, לא ידעה האם מה עלה בגורל ילדיה.
את צימאון הדם הפלסטיני, תיארו היטב התמונות של מרצחי האסלאם הקיצוני כאשר הם רודפים ויורים ללא אבחנה במאות משתתפי מסיבת טבע באזור רעים, ותמונות נוספות שהגיעו מעזה ובהן מתעללים אנשי חמאס וג'יהאד בגופות ובשבויים ישראלים ובהם קשישים וילדים. תיאור מרצחי האסלאם הקיצוני משוטטים בתוך ישובים ישראלים ויורים ללא אבחנה בילדים חסרי ישע, בקשישים ובמבוגרים בלתי חמושים, שודרו בכלי תקשורת פלסטיניים. ראש הממשלה נתניהו, נסער מצימאון הדם הפלסטיני, ציטט אתמול את שירו של ביאליק על השחיטה "נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן, עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן".
צה"ל התחיל אתמול מיד עם פלישת האסלאם הקיצוני לישראל, וכיבוש של 22 ישובים ישראליים, בגיוס של עד מאות אלפי אנשי מילואים, חלקם יאיישו את המערכה בגזרת עזה, חלקם בגדה המערבית, וחלקם בגבול הצפון מול איראן וחיזבאללה. סביר להניח שצה"ל יהיה ערוך גם בגבולות האחרים, בעקבות ניסיונות איראן לגייס למלחמה גם את ירדן ומצרים, אבל אין לנו על כך ידיעה. ביום שישי בהופעתו של מנהיג איראן חמינאי בפני פקידים איראניים בטהרן, גילה כי כאשר ביקר באיראן סולטן עומאן לפני כחודשיים, הוא העביר ממצרים לאיראן מסר של רצון להתפייס. הצורר האיראני אמר לפקידים האיראניים כי המסר המצרי מתאים מאוד לאסטרטגיה האיראנית לצרף לחזית נגד ישראל וארה"ב את ירדן מצרים וערב הסעודית. לפני מספר חודשים דיווחנו כאן על שיח שנפתח גם בין ירדן לבין איראן.
רמז על המלחמה המתקרבת, הופיע בדיווחנו כאן לפני שבועיים (ר' ארכיון) על פגישת שר החוץ האיראני, עם חסן נסראללה ועם ראשי חמאס וג'יהאד בביירות. הפלסטינים נשבעו בפגישה לחולל בישראל מרחץ דמים. בשבת בבוקר הם קיימו את הבטחתם לאיראן במלואה. מהידיעה עלה כי מרחץ הדמים יתבצע בגדה המערבית, אבל מסע הרצח התקיים בסופו של דבר ביישובי הגבול עם עזה.
איראן תרצה כנראה להרחיב את המלחמה גם לגבולות הצפון עם לבנון וסוריה, והבוקר ירה חיזבאללה רקטות לעבר ישראל, ישראל הגיבה בירי לעבר האוהל שהקים חיזבאללה בצד הישראלי. יתכן שתגובות ישראל יהיו אלימות יותר כאשר היא תשלים את היערכותה בגבולות הצפון, לבנון וסוריה. בעבר דיווחנו כאן על השתלטות איראן על צבא סוריה, ועל כוונתה לחמשו ולציידו. את ההבטחה לעשות זאת מסר הקצין האיראני הבכיר ביותר, איש משמרות המהפכה, לרמטכ"ל הסורי בביקורו בטהרן לפני כשלושה חודשים. אות להשתלטותה של איראן על סוריה ועל הצבא הסורי, היה בפגישתו של נשיא אירן עם נשיא סוריה בדמשק לפני כשלושה חודשים, ובו אמר הנשיא האיראני לבשאר אל אסאד, כי הוא אינו יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה סורית חד צדדית.
כשלי צה"ל בפתיחת המלחמה, נראים חמורים ועמוקים, והם ללא ספק ייחקרו אחרי המלחמה. לפי שעה יש כנראה תמימות דעים בישראל לא לעסוק בכשלים האלה לפחות בימיה הראשונים של המלחמה, ועד אשר צה"ל יפרוש את כוחותיו בכל החזיתות. בעקבות ההצלחה המפתיעה של האסלאם הרצחני בפלישה לישראל וכיבוש יישובים ומוצבים צבאיים, צה"ל בודק האם מערך התצפית באוגדת עזה כשל, ואם כן מדוע.
צה"ל מסר הבוקר הודעות למשפחות 44 חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות, ואחר כך פרסם את שמותיהם בציבור: אל״ם יהונתן שטיינברג, בן 42, משמריה, סרן אדיר עבודי, בן 23, ממודיעין, סרן יותם בן בסט, בן 24, מבת חפר, סמ"ר אופיר ציוני, בן 21, מיקנעם עילית, סג"ם אדר בן סימון, בת 20, מנווה זיו, סמל אור אסתו, בן 21, מבאר שבע, סא״ל סהר מחלוף, בן 36, ממודיעין, סמל אפיק רוזנטל, בן 20, מכפר מנחם, סג״ם ינאי קמינקא, בן 20, מצור הדסה, סגן אור מוזס, בת 22, מאשדוד, סמ״ר עומרי ניב פיירשטיין, בן 20, מגבעתיים, רב״ט דביר לישה, בן 21, מניצן, סמל עדן אלון לוי, בת 19, גרה בנירית, סמ"ר יובל בן יעקב, בן 21, גר בכפר מנחם, רב"ט גיא בזק, בן 19, גר בכוכב יאיר, טוראי נריה אהרון נגרי, בן 18, גר בטלמון, טוראי נעמה בוני, בת 19, גרה בעפולה, סגן יפתח יעבץ, בן 23, גר ברמת השרון, סמ״ר עידו הרוש, גר במצפה רמון, סגן משנה יואב מלייב, בן 19, גר בקרית אונו, רב״ט נתנאל יאנג, בן 20, גר בתל-אביב, רס״ן חן בוכריס, בן 26, גר באשדוד, סרן אור יוסף רן, בן 29, גר באיתמר, רב״ט עדי גרומן, בת 19, גרה בחוגלה, רס״ל אמיר פישר, בן 22, גר בתל אביב, לוחם בדובדבן, סגן (מיל׳) עידו אדרי, בן 24 , גר בגיבתון, אל״ם רועי יוסף לוי, בן 44, משבי ציון, סא״ל יהונתן צור, בן 33, מקדומים, רס״ן אברהם חובלאשוילי, בן 26, מאשדוד, סמל איתי-אל מרציאנו, בן 20, משוהם, טור׳ אופיר דוידיאן, בת 18, מפטיש, סרן טל גרושקה, בן 25, מכפר סבא, סרן אריה שלמה צירינג, בן 27, מרעננה, סמ״ר אילי גמזו, בן 20, מאשדוד, סמ״ר אוהד כהן, בן 20, מעידן, רב״ט איתמר עיש, בן 19, מקריית גת, רס״ן עידו יהושע, בן 27, מיבנה, רב״ט אורי לוקר, בן 19, מפרדס חנה כרכור, רס״ן (מיל׳) עמרי מיכאלי, בן 35, מנס ציונה, רס״ל ויטלי סקיפקביץ׳, בן 21, מאריאל, סגן שוהם תומר, בן 23, משריגים, סגן איתי מאור, בן 23, מראש העין, סגן רום שלומי, בן 23, ממושב גנות, רב״ט ירון זהר, בן 19, מקרית אתא.
צה"ל והציבור בישראל מחכים לפרסום יעדי המלחמה על ידי ממשלת ישראל. לפי שעה יעדי המלחמה אינם ברורים באופן נוקב, למעט הכוונה שתיאר ראש הממשלה, לפגוע במובן השלטוני בחמאס. צה"ל לא יוכל להשלים את תוכניות המלחמה, בלי שממשלת ישראל תקבע באופן ברור את יעדי המלחמה. לגבי ההיסוס של ממשלת ישראל שעלול להפוך להססנות ולשיתוק, ר' היום בסיפור המרכזי.
אתמול נורו מטחים כבדים של טילים לעבר ישראל, ככל הנראה כשלושת אלפים טילים, בהם גם אל עבר תל אביב וירושלים, אבל רובם יורטו על ידי כיפת ברזל. מספר קטן יותר של טילים נורה גם היום, בעיקר לעבר דרום הארץ.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
אריה דרעי מנסה למתן את דמותה של ש"ס לאור המאבק שיש לו עם בית הרב עובדיה יוסף; אבל דרעי לא ממתן את שליטתו המוחלטת במפלגה, כדרישת יריביו, אלא רק את דמותה בעיני הציבור. במובן של שליטתו במפלגה, דרעי פועל הפוך מהדרישה ממנו, ומעמיק את שליטתו; בעיקר עכשיו כאשר בית הרב עובדיה יוסף חזר לזירה הפוליטית וקורא תיגר על אחיזת הברזל של דרעי במפלגה אותה הקים הרב עובדיה יוסף. טענתו הערכית של בית הרב עובדיה יוסף היא כי ש"ס אינה דומה עוד למפלגתו המתונה של מנהיגה המיתולוגי הרב עובדיה יוסף. כמובן שבית הרב אינו טוען אך טענות ערכיות, אלא בכוונתו של הרב דוד יוסף שמנהיג כעת את הבית, לתפוס עמדות כוח במפלגה ומחוץ לה, כלפי הציבור החרדי המזרחי. מטרתו הראשונה של הרב דוד יוסף היא להיבחר למשרת הרב הראשי לישראל, שהשפעתו על הציבור של ש"ס עצומה. בהקשר הזה בית הרב עובדיה יוסף מוביל עכשיו מהלך כפול, האחד הוא כאמור הניסיון להביא למינויו של הרב דוד יוסף לרב הראשי לישראל, והמהלך השני הוא הניסיון להביא למינויו של הרב הראשי לישראל, בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, לראש מועצת החכמים של ש"ס לכשיפרוש ממשרת הרב הראשי. אריה דרעי לדברי גורם בכיר בש"ס ובני בריתו של מנהיג הבית, מונע את שני המהלכים.
הקרב בין הצדדים התחיל כאשר אריה דרעי החליט כפי שדיווחנו כאן בלעדית למנות את אחיו למועמד המפלגה לרב הראשי לישראל, וזאת מעל ראשו של בן בריתו בעבר הרב דוד יוסף אשר התכוון לרוץ בעצמו כמועמד ש"ס לתפקיד. כדי להעמיק את שליטתו במפלגה דרעי אף מינה כפי שדיווחנו בלעדית שיעשה חברים חדשים למועצת חכמי התורה, וזאת בניסיון למנוע גם בעד הרב הראשי לישראל יצחק יוסף להתמנות לראש מועצת חכמי התורה, תפקיד בו כיהן אביו עד יום פטירתו. בנוסף נפגש דרעי לפני כחודשיים עם הרב דוד יוסף והציע לו להתמנות לרב הראשי לירושלים. הרב יוסף דחה את ההצעה הזאת על הסף, ומקורביו אומרים גם עכשיו כי הרב ירוץ רק לרב הראשי לישראל. ההצעה הזאת, וכן מינויו של הרב יצחק יוסף לרב הראשי לישראל בשנת 2013 כאשר אריה דרעי כבר חזר להיות יו"ר המפלגה, מבהירים את כוחו של דרעי וכוחה של ש"ס בגופים הבוחרים את הרבנים הבכירים (האספה הבוחרת)
כעת המאבק בין בית הרב עובדיה יוסף לבין אריה דרעי מתמקד בניסיון להשפיע על הגוף הבוחר את הרב הראשי לישראל. הגוף הזה עדין לא הוקם, אבל הרב דוד יוסף כבר מכתת רגליו בין האנשים אשר עשויים להיות בגוף הבוחר אשר יימנה 150 חברים. בני בריתו של הרב יוסף אומרים "אריה דרעי מנסה למנוע ממנו את התפקיד".
במרוץ הזה להשפיע על חברים בגוף הבוחר את הרב הראשי לישראל, יהיה לכל אחד מהצדדים, אריה דרעי והרב דוד יוסף, יתרונות ייחודיים. לאריה דרעי ולש"ס יש מעמד מיוחד שמתפרש על פני עשרות שנים בקרב הרשויות המקומיות אשר השפעתן על אנשים אשר עשויים יהיו להתמנות לגוף הבוחר את הרב הראשי, היא בעלת סיכוי להיות משמעותית ורבה. כעת מעמדו של דרעי אף התחזק מתוך כך שמשרד הפנים נמצא בממשלה הנוכחית בידי ש"ס (כאשר מונה הרב יצחק יוסף לרב הראשי כמועמד ש"ס בשנת 2013, המפלגה כלל לא הייתה בממשלה, ועדין כוחה היה מכריע, קל וחומר עכשיו). על השפעתם ארוכת השנים והמבוססת של דרעי ושל ש"ס על הגופים הבוחרים את הרבנים החשובים בישראל, אפשר כאמור ללמוד מתוך הצעתו לרב דוד יוסף להתמנות לרב הראשי לירושלים, וכן מתוך מינויו של הרב יצחק יוסף לרב הראשי לישראל, כמה חודשים אחרי שהרב עובדיה יוסף החזיר את דרעי לתפקיד יו"ר ש"ס.
יתרונו של דוד יוסף הוא בהיותו בנו של המנהיג ההלכתי ומנהיג הציבור הנערץ הרב עובדיה יוסף, שהשפעתו על מנהיגים יהודים הלכתיים ובהם כאלה שיהיו בגוף הבוחר, היא השפעה עצומה. הרב עובדיה יוסף השפיע בחייו ועדין משפיע, לא רק על המזרח ביהדות, אלא גם על המערב.
הרב דוד יוסף והרב יצחק יוסף מעוניינים לתפוס את עמדות הכוח האמורות בש"ס וכלפי ש"ס, ואילו אריה דרעי פועל לשמור את עמדות הכוח האלה למקורביו ולחזק את שליטתו במפלגה. בהקשר הזה הערכתנו היא כי דרעי מריץ את אחיו הרב יהודה דרעי לרב הראשי לישראל כדי שבבוא היום, בתום כהונתו, הוא ימונה, כבעל גלימת הרב הראשי לישראל הראשון לציון, לראש מועצת החכמים של ש"ס. אם דרעי יצליח בכך, יקשה מאוד ליריביו לאיים על מעמדו כשליטה הבלעדי של ש"ס.
למרבה חרפתה, העיתונות הישראלית, לא ציטטה את התחקיר שלנו על הקטנת כוח השריון של צה"ל, על אף חשיבותו העיתונאית המכרעת; מוסדות העיתונות, למשל לע"מ, מתנכרים לעיתוננו מטעמים שאנחנו נביע לגביהם את עמדתנו כבר בעתיד הקרוב; דובר צה"ל סרב להיפגש איתנו ולהשיב לשאלותינו לגבי התחקיר, ובחר לעמוד מאחורי הדרישה למה שבעיננו הוא "רישיון העבודה" (תעודת עיתונאי) שמעניקה ממשלת ישראל לעיתונאים ישראלים באמצעות לע"מ, כאילו צה"ל הוא גוף ממשלתי אשר כפוף לממשלה בנהליו הציבוריים, ולא צבאה העצמאי של מדינת ישראל; למרות המכשולים האלה, הבאנו את המידע במשך עשרה גיליונות של העיתון ולפיו: צה"ל הקטין את חיל השריון, צמצם את הכשרות צוותי השריון, ופיזר חלקים רחבים מאגרוף הברזל המתמרן והמגן, ביחידות קטנות כחיל מסופח. כן התברר לנו מדו"ח מבקר המדינה כי את השינוי הזה עשה צה"ל באופן בלתי חוקי, בגלל התנהגותו הציבורית המופקרת של בנימין נתניהו. מהודעת צה"ל שפורסמה השבוע מתברר שצה"ל מתקן את 3 הליקויים שנחשפו בתחקיר שלנו.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
כפי שכתבנו בתחקירנו שיעשה, הרמטכ"ל אכן הורה להקדים את שילוב מרכבה 5 בסד"כ צה"ל; מהודעת דובר צה"ל השבוע עולה שהטנק מרכבה 5, מהטנקים המתקדמים בעולם, הוכנס לשירות כבר בימים אלה, וזאת כשנה מוקדם יותר מהמועד אשר תוכנן, בשנת 2024.
הכנסתו של הטנק עשויה להגדיל את היקף כוח השריון של צה"ל (בקצב הייצור שייקבע), ולהעמיק את איכותו. על פי התחקיר שלנו, צה"ל הקטין בשנים האחרונות באופן נומינלי את סד"כ השריון, כחלק מתורת מלחמה חדשה. הערכתנו הייתה כי תורת המלחמה הזאת מושפעת מאוד מהסכמי השלום, ממצבו של הצבא הסורי, ומאופי הצבאות במפרץ הפרסי שלא נשען על כוחות שריון, וכן מהמלחמה הזעירה איתה מתמודד צה"ל בעשורים האחרונים. להערכתנו תורת המלחמה הזאת אשר הביאה לצמצום כוחות השריון של צה"ל, לא לקחה בחשבון במידה ראויה את ההפכפכות וחוסר היציבות של המשטרים שמקיפים את ישראל, ובתוך כך מתעלמת למשל מההנחה שמצרים, אשר לה כוחות שריון גדולים ומתקדמים (רבע מהם טנקי אברהאמס אמריקאים), יכולה להחליף את משטרה בזמן קצר, ר' השתלטות האחים המוסלמים על המדינה באביב הערבי; תהליכים דומים עלולים להתרחש גם בירדן. כן סברנו שהתוכנית של צה"ל לא לוקחת בחשבון במידה ראויה את ההשתלטות של איראן על צבא סוריה, השתלטות אשר עלולה להעמיד מול צה"ל בתוך שנים ספורות צבא מתחדש מודרני ומשוריין, וכן את ניסיונותיו של צבא חיזבאללה בסוריה להתמכן.
התחלה של פיילוט בנות לפיקוד והפעלה של שריון מתמרן, עשויה לתקן גם את שני הליקויים הנוספים שהתגלו בעקבות התחקיר שלנו. הליקוי האחד, צמצום של הכשרות צוותי שריון מתמרנים, והפעלת כוח מתמרן תוקף ומגן; חיילות צה"ל כבר הוכיחו את עוצמתן ביחידות אליהן הצטרפו לרבות חיל האוויר וחיל השריון, ולהערכתנו בכוחן יהיה לחדש את כוח התמרון של צה"ל להרחיבו להעמיקו, ולהביאו להישגים חדשים בביטחון ישראל.
סין מעמיקה את נוכחותה הכלכלית מדינית בסוריה באמצעות יוזמת התשתיות שלה משנת 2013, ולפיה היא מעניקה לעשרות מדינות בעולם, תמיכה למען תמורה כלכלית שנשענת בעיקר על שיפור התשתיות במדינה. במסגרת התוכנית מעניקה סין הלוואות למדינות היעד, ויתכן שבאמצעות ההלוואות האלה שמדינות מתקשות להחזיר, סין מעמיקה את אחיזתה במדינות היעד. מלבד ההסכם האסטרטגי על יוזמת התשתיות, חתם הנשיא אסאד עם הנשיא הסיני שי ג'ינפינג, על שני הסכמים כלכליים נוספים. המסע של אסאד לסין, הוא חלק מניסיונות של הציר המזרחי סין-רוסיה-איראן להעמיק את אחיזתו במזרח התיכון. לפני כשלושה חודשים, דיווחנו כאן כי בפגישה שהייתה בין נשיא איראן לנשיא סוריה בדמשק, אמר הנשיא האיראני לנשיא הסורי כי סוריה אינה יכולה עוד להוציא את איראן מסוריה בהחלטה חד צדדית. כן דיווחנו על ניסיונותיה של איראן להשתלט על צבא סוריה.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
תהיית השופט
ברגע אחד תהה השופט יחיאל כשר, בדיון בבית המשפט העליון על ביטול עילת הסבירות, אם יש מקור סמכות, כלומר מגילת העצמאות שמכריזה על המבנה הציבורי של ישראל, אשר ממנו נבעה הממשלה (מנהלת העם) והכנסת (מועצת מדינה זמנית), איך יתכן שאין סמכות.
תגובת הקואליציה לעומק המשפט המרהיב, התמצתה במשפט החלול, שפוגע בעומק רגשותיו והכרתו הציבורית של כל ישראלי כמעט, לפיו המגילה נכתבה בחופזה והיא לא מחייבת. ובכן אם המגילה אינה מחייבת, אין ישראל, אין עצמאות, אין ריבונות, אין צה"ל, אין ממשלה, לא כנסת ולא בתי משפט. שהרי המגילה היא בראש ובראשונה, ראשית מעשה ערכי וחוקתי לכל אלה.
מופע ההעלבות של רוטמן
ולפתע הגיח לזירה ח"כ רוטמן, הפעם בלי הגנת הפטיש, והסילוק, והסדרנים, והתברר שמדובר באדם בעל טיעונים בלתי אפויים בלשון המעטה. הוא נשאל אם תתכן מציאות בה יש דין אבל אין דיין. הוא אמר שבהחלט יתכן, כלומר יתכן שיש דין אבל אין דיין, במובן הפשוט שהחלטת הממשלה היא המקום אשר בו הדיון נעצר. או במילים אחרות, במובן המעשי הדיין הוא ממשלת ישראל עצמה אשר ראשית מקבלת את ההחלטה, וכמעשה מוטמע בתוך ההחלטה, היא אף מאשרת אותה במובן של הדין; כמיטב הפרשנות הפוליטית פרי הגותה. זהו כמובן איחוד של הרשויות, באופן שהרשות המבצעת היא גם הדיין, קרי היא גם הרשות השופטת.
רמת הטיעון הזאת של רוטמן, הבהירה שהרבה לא יהיה לו מה להגיד, והוא אכן עבר כעבור כמה דקות להעלבות כלפי השופטים, בלי כל טיעון משפטי. התדהמה נראתה היטב על פניהם של שופטי העליון על שאינם שומעים טיעונים משפטיים אשר לשמם התכנסו כולם באולם בית המשפט, ובמקום זאת האשמות בלתי משפטיות בעליל, שאין בהן שיח משפטי של, ציטוט, ראיה, פרשנות החוק. כלום.
בכירי הליכוד על הגדר
עדין לא נרגעה הסערה על הדיון בבית המשפט, ובג"ץ הוציא כעבור כמה ימים צו על תנאי שמחייב את שר המשפטים לוין לנמק מדוע לא יכנס את הוועדה למינוי שופטים. לוין הגיב מיד ואמר כי ההחלטה היא בניגוד לדין, והוא ביקש לבטלה. אבל מה שמעניין הוא תגובתם של בכירי הליכוד. לא נשמעו שוב זעקות השבר נגד בית המשפט העליון, וההחלטה עברה הפעם בשקט יחסי. הדבר מבהיר אולי כי הפעם בכירי הליכוד יושבים על הגדר, ומבקשים לדעת להיכן בדיוק נושבת הרוח. האם אכן המרד נגד בית המשפט העליון מתפוגג, ומלוא מערומי טיעוניו הנחותים נחשפים, או שמא הכעס המזרחי שקנאי הימין הצליחו לגייס לניסיונותיהם לשנות את המשטר בישראל, ולהביא לסיפוח הגדה המערבית ללא תושביה הפלסטינים, עוד יחזור.
ש"ס כמוטציה
אין כמו ש"ס בהנהגת אריה דרעי, כמפלגה שמשנה את מהלכיה בצמוד לאירועים בזירה הפוליטית. בקשב רב דרעי מקשיב לכל תנועה נגדו ונגד ש"ס בזירה הפוליטית. התכונה הזאת החזיקה את דרעי בראש התנועה מאז 1984, ואף החזירה אותו לראש המפלגה מהתהום אליה נפל: אוזנה של ש"ס כרויה לכל התרחשות פוליטית, והמפלגה מתאימה מיד את מהלכיה לשינוי, הרבה לפני שאחרים מבינים מה קרה.
לפני שבועיים דיווחנו כאן על חידושו של מוסד בית הרב עובדיה יוסף, אשר הביע זעם על השינוי המהותי של דרכה של ש"ס, ממפלגתו המתונה של הרב עובדיה יוסף, שחקקה את דרכה לאור משנתו ותלמודו. המפלגה הזאת כבר איננה אמר לנו בבכי אחד מילדי הרב, ועכשיו ש"ס היא לב הקיצוניות בחקיקה המשפטית נגד בתי המשפט. דרעי לא מתרגש מבכי, אבל הוא מתרגש מהאפשרות שמישהו יחדור בעד החומות הגבוהות שהוא בנה סביב מוסדות המפלגה, ויצליח להשפיע עליהם בכוחו. את זה דרעי לא ירשה. ולכן כבר לפני חמישה חודשים, דרעי ניתק עצמו הן מהקנאים והן מנתניהו, ובעצם נסוג מתמיכתו בקנאים בלי להגיד זאת במפורש. השבוע הוא עשה צעד נוסף בכיוון כאשר התראיין לכיכר השבת, ואמר כי "ברור שהמחאה עצרה את הקצב של החקיקה שהיה אמור להיות, וברור שהמחאה נתנה לנו תמונת מבט אחרת"
תמונת המבט האחרת היא פרי אוזנו הכרויה של דרעי מאז 1984. זוהי ללא ספק התכונה הפוליטית הבולטת ביותר שלו.
צה"ל ביקש מממשלת ישראל לסגור את הגבול הפרוץ בערבה, אבל ממשלות ישראל בשלוש השנים האחרונות היו עסוקות בעצמן, חתרו לכוח, שררה, כבוד, שליטה, עד כדי כך שהממשלה הנוכחית אף ביקשה להפוך את המשטר בישראל לדיקטטורה. לגבול הערבה לא היה לממשלות ישראל זמן. אבל באמצעות הגבול הפרוץ, זורמים לישראל מסוריה דרך ירדן נשק וסמים, הם נמסרים לידי ארגוני פשע ישראלים, ומשם מועברים לג'יהאד ולחמאס בגדה המערבית. בכך מצליחה איראן לעשות שתי פעולות באמצעות תנועה אחת: לחולל משבר חברתי עמוק בישראל, כיוון שמשטר דמוקרטי אינו יכול להפעיל צבא נגד ארגוני פשע ישראליים שמאיימים על המדינה בהפצת נשק לאויביה; הפעולה השנייה שעושה איראן היא לחמש את ארגוני הטרור הצבאיים הפלסטיניים בגדה המערבית בלי לערב את רצועת עזה, אשר אותה איראן רוצה להשאיר מחוץ לקרבות. בשבוע שעבר דיווחנו על הרמז ששיגר שר החוץ האיראני בביירות על אודות התוכנית המקיפה האיראנית להכרעת ישראל פנימית וחיצונית. פגישתו של השר האיראני עם ראשי הג'יהאד והחמאס בביירות, יכולה לפיכך להיחשב כהכרזת מלחמה; עוד הכרזת מלחמה בלי תגובה ישראלית מקיפה ונחרצת.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
באיחור של כמה שנים, ישראל מתחילה לסלול מכשול קרקעי בגבול הערבה הפרוץ. צריך לומר כי בעקבות הסכמי השלום עם ירדן, הגבול הנוכחי מתקרב במקומות מסוימים אף לכביש הערבה. יתכן לפיכך שגודש הברחות הנשק והסמים בערבה, אפילו גדול יותר מכפי שחושבים בישראל, שכן יתכנו הברחות שמתחברות לרכב שחונה לרגע בכביש הערבה, אליו עוברים הסמים והנשק במהירות, והוא מסתובב וחוזר לצפון למחסני הפשע המאורגן הישראלי.
צה"ל מבין היטב את המגמה של ניצול גבול הערבה למלחמה הפנימית והחיצונית נגד ישראל, והוא מגביר ומעבה את כוחותיו בגבול הערבה ומוסיף באזור אמצעים שכבר נמצאים בגבולות אחרים, שנחשבים חמים יותר.
על הקשר אשר בין הפשע המאורגן הישראלי לבין הטרור הפלסטיני, כתבנו כאן מספר פעמים בשנתיים האחרונות, ובדיווחנו לפני כשלושה שבועות תיארנו אף את אספקת האמצעים לייצור רקטות, שמעבירים ארגוני פשע ישראליים לחמאס ולג'יהאד בגדה המערבית. את הדיווח על כך העביר לנו מקור ביטחוני בכיר ברשות הפלסטינית.
צבא ירדן מנסה להתמודד עם ההברחות מסוריה, ולאחרונה אף תקף באופן חסר תקדים בשטח הסורי מבריחים. תקיפה כזאת מעידה על החשיבות העליונה שרואה ירדן בעצירת ההברחות מסוריה, פעולה אשר ירדן לא הייתה עושה כנראה רק כדי לעצור אספקת סמים. הערכתנו לפיכך היא שצבא ירדן מודע לכך שההברחות לתחום המדינה מסוריה כוללות נשק שמיועד למלחמה בישראל, והדבר עלול להשפיע על הסכמי השלום. ערעור הסכמי השלום והיציבות המדינית כלפי ירדן, הם סיבה בעלת משקל לתקיפה ירדנית חסרת תקדים בסוריה. עם זאת, צבא ירדן לא מצליח לעצור את ההברחות באזור הערבה, על אף האופי האסטרטגי שההברחות הללו מתחילות ללבוש במובן הישראלי.
בשבוע שעבר ערך שר החוץ האיראני ביקור כפול בסוריה ובלבנון, ודן בהרחבה על המלחמה נגד ישראל (ר' דיווחנו בגיליון 110). בלבנון השר האיראני נפגש עם ראשי הג'יהאד והחמאס במדינה, וקיבל מהם הבטחה להעצים את המלחמה נגד ישראל בגדה המערבית. המפגש הזה הבהיר את תוכניתה של איראן למלחמה כוללת ומקיפה נגד ישראל באמצעות ארגונים, ללא נוכחותה הפיזית בשדה המערכה, ובלי לערב את עזה במלחמה. בהקשר הזה אספקת משאבים ונשק לארגוני הג'יהאד וחמאס ברורה, וכן אספקת סמים להעצמת משבר חברתי פנימי בישראל, לצד ערבובם של ארגוני פשע ישראליים במשימה האיראנית, קרי קליטת המשלוחים והעברתם לגדה המערבית כמו גם לזירה הישראלית. קריאה מוקפדת בדיווחים על הפגישה האמורה, עשויה לגרום לרבים להקיש כי מדובר בהכרזת מלחמה איראנית (נוספת) כנגד ישראל הפעם באמצעות משרד החוץ האיראני. שר החוץ האיראני אמר למנהיגי חמאס וג'יהאד בפגישה בביירות כי איראן מחויבת לאסטרטגיה שלה להעביר תמיכה להתנגדות הפלסטינית. בתגובה ראשי ג'יהאד וחמאס "נשבעו" לשר האירני להתמיד במרחץ הדמים, וכן "אישרו" כי פעולות הטרור בגדה המערבית הם בעדיפות עליונה.
אופי הדיון וההכרעה בבית המשפט העליון בעילת הסבירות ובכלל, הוא אופי תלמודי: לומדים את הסוגייה, מקיימים דיון ראשוני פנימי, מביאים עדים ועדויות בדיון פתוח, זורקים את הרעיונות כלפי העדויות לזירת הדיון הפנימי השני, נפרדים ומכריעים באופן אישי, מתכנסים שוב לעניין ההכרעה וכתיבת פסק הדין. בתלמוד אפשר שלא תהיה הכרעה, ורק הדיון והעמדות יופיעו בלי שתינתן שורה תחתונה. בבית המשפט זה לא אפשרי, והוא חייב לקבל הכרעה. אלה תחנות הדיון שהיו ויהיו השבוע על ביטול עילת הסבירות, כפי שמתאר סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר ופרשננו המשפטי בהווה אברהם יעקב
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
ההכרעות בשלל העתירות שהוגשו נגד חקיקת ההפיכה המשטרית, ובהן ביטול עילת הסבירות שתידון השבוע, יש בהן פוטנציאל נפיץ שבכוחו לשנות את פני המדינה מקצה לקצה ולהסיטה מן הדרך בה הלכה עד היום, לדרך אחרת שתוצאות ההליכה בה, עלולות להביאה לכיליון.
כדאי להכיר את סדרי העבודה בבג"צ ולהבין כיצד מתקבלות בו ההחלטות בסדר הדין, באופן ענייני, מקצועי שיפוטי, שאין לו קשר עם הדרך הקונספירטיבית בה הוא מתואר על ידי גורמים פוליטיים.
העתירה:
ראשית, מוגשת עתירה. בד"כ מוגשת יחד איתה בקשה למתן צו על תנאי.
הבקשה לצו על תנאי מובאת להכרעתו של השופט התורן.
אם הבקשה מתקבלת, מתהפכת חובת ההוכחה: כלומר, המשיב לעתירה (בד"כ הממשלה או שר משריה) צריך לשכנע מדוע יש לדחות את העתירה.
לגבי העתירה בעילת הסבירות, אכן הבקשה התקבלה, על ידי השופט התורן, ולכן חובת ההוכחה לגבי התיקון לחוק יסוד היא כעת על הממשלה, והממשלה נקראת בדיון לפיכך "המשיבה"
אם הבקשה הייתה נדחית, הייתה נותרת חובת ההוכחה אצל העותר והוא היה צריך לשכנע בדיון הצפוי מדוע יש לקבל את העתירה.
לעניין חובת ההוכחה חשיבות מכרעת: מי שמוטלת עליו חובה זו, צריך להרים נטל כבד שאם לא יצליח להרימו – תידחה עמדתו אפילו ללא צורך בשמיעת הצד שכנגד.
ההרכב:
לאחר השלב הראשון, נקבע ההרכב אשר ידון בעתירה. בהרכב יכהן תמיד מספר אי-זוגי של שופטים.
בעבר, מי שקבע את ההרכבים היה נשיא בית המשפט העליון; בעקבות רינונים וטרוניות שטענו כי יש בקביעת ההרכב כדי להכריע בעתירה, הוכנסה לשימוש, לפני כעשרים שנה, תוכנת מחשב הקובעת את ההרכבים ללא התערבות יד אדם.
במאמר מוסגר אציין, כי מוזר מאוד שגורמים פוליטיים בקואליציה, אשר מחוללים את ההפיכה המשטרית, לא ידעו עובדה זו וטענו לאחרונה שקביעת ההרכבים נעשית על-ידי כבוד הנשיאה חיות, ואף מצאו בכך טעם לפגם….רצוי שהגורמים ובהם בכירים מאוד יכירו את המערכת אותה הם רוצים "לתקן".
דיון פנימי ראשון:
לאחר שנקבע ההרכב מועבר החומר כולו לעיונו של כל אחד משופטי ההרכב.
לקראת הדיון, לאחר שהשופטים קראו ולמדו את העתירה ואת התגובות לה, נפגשים חברי ההרכב ודנים בינם לבין עצמם על דרך ההכרעה. כל אחד מהם מציג את עמדתו וביחד הם מנסים לקבוע מה הן הנקודות הדורשות הדגשה בדיון שיתקיים בנוכחות בעלי הדין.
הדיון באולם המשפט:
לאחר מכן, מתקיים הדיון באולם בית המשפט. בדיון, יושבים השופטים כך שאב בית הדין (בד"כ השופט הוותיק מבין חברי ההרכב) יושב במרכז ושאר השופטים יושבים משני צדדיו בסדר שנקבע על-פי הותק שלהם בבית המשפט העליון.
כל אחד מן השופטים רשאי להעיר ולשאול את בעלי הדין שאלות הבהרה.
לאחר שכל בעלי הדין, למשל העותרים והמשיבים, הרצו את טענותיהם, נקבעים המועדים להגשת סיכומים. בחלק מן המקרים בעלי הדין מוותרים על סיכומיהם בשל העובדה שכל טענותיהם כבר נכתבו והוגשו.
הדיון הפנימי השני:
לאחר קבלת הסיכומים, מתכנסים השופטים ודנים שוב, בינם לבין עצמם, ומגבשים עמדה.
בשלב זה, קורה אחד מהשניים: אם כולם באותה דעה, קובעים השופטים מי יכתוב את פסק הדין. לאחר שזה נכתב, הוא מועבר לעיונם ולהערותיהם של כל השופטים בהרכב. ייתכן בהחלט שאחד השופטים ירצה להוסיף משהו משל עצמו ואזי, לצד הסכמתו לתוצאת פסה"ד, יוסיף דברים קצרים משל עצמו.
ההכרעה:
אם קיימת מחלוקת, וההרכב נחלק בין רוב למיעוט, נקבע מי יכתוב את פסק דין הרוב ומי את דעת המיעוט, ושאר ההתנהלות דומה למה שתואר לעיל.
מובן, שבכל מקרה, רשאי כל שופט לכתוב את דעתו בפסק דין נפרד.
בסוף פסק הדין תבוא שורה מסכמת שתקבע שתוצאת פסק הדין היא כפי שפסק שופט מסוים. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת מהי תוצאת פסק הדין במקרה שכל שופט כותב את דעתו בנפרד.
תנועת ש"ס הקצינה מאוד בשנים האחרונות, בניגוד גמור לתורתו המתונה של הרב עובדיה יוסף; חבירתה אל קנאי הימין הקיצוני, חוללה את ניסיון ההפיכה המשטרית, אשר הוביל את ישראל אל סף חורבן. ילדיו של הרב עובדיה יוסף נחושים לשים קץ להתדרדרות התנועה לעבר הפשיזם של בן גביר וסמוטריץ'; ראשית הם ינסו להצליח את מינויו של אחיהם הרב דוד יוסף, לרב הראשי לישראל. אחר כך ינסו להביא למינויו, לכשיפרוש, של הרב הראשי לישראל, אחיהם, הרב יצחק יוסף, לראש מועצת חכמי התורה של ש"ס, תפקיד בו נשא אביהם עד מועד פטירתו. יתכן שהאחים והאחיות לבית יוסף אף ינסו למנות מנהיג פוליטי, למוסד בית הרב, מנהיג אשר יעמוד במובן הפוליטי מול אריה דרעי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
במוצאי שבת התברר כי ההתקוממות נגד אריה דרעי בתוך ש"ס, הופכת כעת לגלויה, ובנוסף: ילדיו של הרב עובדיה יוסף ובראשם חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס הרב דוד יוסף, הקימו מחדש את מוסד בית הרב עובדיה יוסף, אשר כוחו כלפי תנועת ש"ס היה בימי חייו של הרב עובדיה יוסף, כמעט מוחלט . המשימה הראשונה שבית הרב ינסה להוציא לפועל כבר בחודשים הקרובים היא מינויו של אחיהם הרב דוד יוסף לרב הראשי לישראל. גורם מרכזי בתנועה אמר לזירה העיתונאית כי יש תיאום בין כל ילדי הרב עובדיה יוסף.
לפני כחמישה חודשים דיווחנו כאן בלעדית על כוונתו של אריה דרעי להעמיד את אחיו הרב יהודה דרעי כמועמד ש"ס לרב הראשי לישראל, ולא את בן בריתו בעבר, חבר מועצת חכמי התורה של המפלגה ובנו של הרב עובדיה יוסף, הרב דוד יוסף. אחרי הידיעה הזאת התרחשו שני דברים. האחד הוא החלטתו הסופית של הרב דוד יוסף, לרוץ עצמאית לרב הראשי לישראל, והשנייה היא הביקורת הנוקבת שמתח הרב הראשי לישראל, בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, על רבני הימין הקיצוני; בהקשר של המציאות הפוליטית חברתית הנוכחית, הייתה זו להערכתנו בבחינת ביקורת נוקבת כלפי אריה דרעי אשר חבר לימין הקיצוני, בקואליציה הנוכחית, והביא את תנועתו המתונה של הרב עובדיה יוסף לקיצוניות הפוליטית שמאפיינת את הרבנים אשר עליהם מתח הרב יוסף ביקורת.
הרב יצחק יוסף מעוניין לקבל, לכשיפרוש, את המשרה שאביו החזיק עד מועד פטירתו: ראש מועצת החכמים של ש"ס. כפי דיווחנו בעבר בלעדית, אריה דרעי אכן מינה חברים חדשים למועצת חכמי התורה של ש"ס, והוא מתכוון בעתיד למנות לתפקיד ראש מועצת החכמים את ראש ישיבת פורת יוסף, הרב שמואל בצלאל, ולא את הרב יצחק יוסף. דרעי להערכתנו לא רוצה שבית הרב עובדיה יוסף יחזיק בעמדות כוח בתנועה, בוודאי לא במועצת חכמי התורה, אשר בכוחה להפסיק את כהונתו כראש התנועה. בהתייחס לכל ההתפתחויות האמורות, להערכתנו ההתארגנות מחדש של בית הרב עובדיה יוסף, תנסה להוציא לפועל גם את המשימה השנייה, והיא מינוי של הרב יצחק יוסף למשרת ראש מועצת חכמי התורה של ש"ס. משימה שלישית שעשויים ילדי הרב להוציא לפועל בדרכם למסד את מוקד הכוח החדש ישן בתנועה, הוא מינוי של מנהיג פוליטי לבית הרב. אם אכן יעשו כך, יהפוך מאבקם הגלוי של ילדי הרב עובדיה יוסף באריה דרעי, למאבק פוליטי בעל יעדים פוליטיים, אשר עשוי להסתיים בהוצאתו של אריה דרעי מראשות התנועה, או בפיצולה של ש"ס.
לפני כשלושה חודשים אמר לנו אחד מילדיו של הרב, בבכי, כי אריה דרעי שינה לחלוטין את התנועה, ביחס למשנתו ולתורתו של אביהם הרב עובדיה יוסף, וכי התנהגותה הפוליטית הנוכחית של ש"ס סותרת בעליל את הווייתו וערכיו המתונים של הרב עובדיה יוסף.
ילדי הרב לא מצאו בעבר את הדרך להתאחד, אבל כעת כוונתו של דרעי לדלג מעל בן בריתו בעבר הרב דוד יוסף, ולמנות למועמד המפלגה לרב הראשי לישראל, את אחיו, טרפה את הקלפים. הכוונה הזאת הביאה לכך שהרב דוד יוסף החליט לרוץ באופן עצמאי לרב הראשי לישראל; במהלך ריצתו למשרה, הוא איחד מחדש את בית הרב עובדיה יוסף, כולל את אחיו הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, לכלל מוסד בעל משמעות ערכית עמוקה ובעל מורשת בש"ס. הגורם העיקרי להצלחה לפי שעה של האיחוד, הוא ההקצנה שחלה בתנועה והחבירה לקנאי הימין הקיצוני, שמעמיקות את בידולה של תנועת הרב עובדיה יוסף בציבור הישראלי.
"כל הפעולות שנעשו בעניין, נעשו ללא סמכות ועל ראשי המטה הכללי לדורותיהם היה לדרוש משר הבטחון להביא לפניהם החלטת ממשלה בעניין. בהעדר החלטה כזו, היה עליהם לסרב להוראת שר הבטחון לבצע את השינויים האמורים." פרשנות משפטית, מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי, סגן נשיא המחוזי מרכז בעבר; תחקיר הטנק שבוע 9, בלעדי.
מאת אברהם יעקב פרשננו לענייני משפט
עיתוננו חושף בתחקיר מקיף ומעמיק, זה השבוע התשיעי, את השינוי בסד"כ השריון בצה"ל, הקטנתו, הקטנת היקף הכשרת הצוותים, הקטנת תפקיד הטנק בשדה המערכה הנוכחי, ואת פיזור חלק מהחיל ביחידות מעורבות כיחידות מסופחות. התחקיר התחיל בתרגיל צה"ל השנתי, אשר בו למרבה הפתעת המערכת, לא נראו טנקים בהיקף שמלמד על מרכזיותם בתורת המלחמה הישראלית המפורסמת. את התמיהה הזאת הבענו כאן בכתבת שער בולטת, הראשונה בסדרה שנמשכת כאמור גם השבוע, זה השבוע התשיעי; התמיהה לא הייתה רק על היעדר הטנקים מהתרגיל השנתי, או לפחות חוסר הבולטות שלהם, אלא גם על כך שמדובר בתרגיל שכל ארגון ביון בעולם מנתח את תמונותיו לרוחב לאורך ולעומק, והדבר שנחשף לעיננו, ללא ספק נחשף לעיני מחלקות מחקר רבות; הצד החיובי בכך, הוא שמרגע שזורחת השמש על תופעה, המציאות החדשה מאפשרת לבחון שוב את הנתונים, ולתקן את הדרוש תיקון. נדמה לנו, כי צה"ל שב כעת ובוחן את סד"כ השריון. איננו יודעים זאת בוודאות, ולכן נחתור לדעת.
אחרי הכתבה הראשונה, העמיק פרשננו הצבאי את התחקיר, באופן שהוא נשען כעת על שלושה מקורות ביטחוניים צולבים, והתמונה שהתגלתה ומתגלית תואמת לתמונות החזותיות שפרסם דובר צה"ל אחרי התרגיל השנתי.
מסקנתו של פרשננו הצבאי היא שאכן חל שינוי רציני ועמוק בחיל השריון.
מאיר ג'ורנו הציף עניין חשוב זה לעיני הציבור בישראל.
בכתבה בשבוע שעבר, סקרנו את דו"ח הביקורת, שפרסם מבקר המדינה בחודש פברואר 2023 לגבי בניין הכוח בחיל השריון, וממנו עלתה מציאות בלתי נתפשת: השינוי בבניין הכוח בחיל, כלל איננו חוקי. הוא לא חוקי מהטעם הפשוט, שהוא מעולם לא קיבל את אישור הקבינט, בהתאם להוראת החוק.
מאיר ג'ורנו, מדגיש, כי עצם השינוי שגילינו בחיל השריון, הוא עניין חשוב ביותר שדורש דיון מעמיק הן בצבא והן בגוף אשר מפקד על הצבא: ממשלת ישראל; ובהקשר הזה חשוב להדגיש שוב כי הנושא כלל לא נדון ולא אושר במוסדותיה המוסמכים של הממשלה, קרי בקבינט הביטחוני, וזאת בניגוד מפורש להוראות החוק.
א.
בחוק יסוד: הצבא נקבע מפורשות כדלקמן:
(ב) השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון.
(ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון.
(ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון.
מנוסח חוק היסוד עולה מפורשות כי הממשלה היא המפקד העליון של הצבא, לא שר הבטחון ובוודאי שלא ראש הממשלה. (בחודש אפריל 2020, שר הביטחון היה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא אישר לצה"ל לבצע את השינוי בסד"כ, בניגוד לחוק, קרי בלי להביא ראשית את התוכנית לאישור הקבינט הביטחוני)
בחוק שירות מילואים, תשס"ח – 2008 נקבע כי:
(ב) הממשלה תבחן, לפחות אחת לשנה, לפי הצעת השר, את הצורך בשינוי היקף מערך המילואים הנדרש שנקבע לפי הוראות סעיף קטן (א). (ההדגשות שלי)
בחוק זה נקבע כי היקף מערך המילואים ייקבע בידי הממשלה וכי הממשלה תבחן לפחות אחת לשנה את הצורך בשינוי מערך המילואים.
על פי ממצאיו של פרשננו הצבאי, מאיר ג'ורנו, הוחלט ע"י הרמטכ"ל ושר הבטחון לשנות באופן קיצוני את מערך השריון בצבא, גודלו ודרך הפעלתו וכי כתוצאה מכך נסגרו יחידות סדיר ומילואים רבות.
כל זה נעשה ללא ידיעת הממשלה בזמן אמת וללא אישורה, אף לא בדיעבד.
מבקר המדינה בדק עניין זה ופרסם דו"ח מיוחד בפברואר 2023.
בדו"ח קבע המבקר כדלקמן:
במהלך שנת 2020 החלה לצאת לפועל התוכנית לקביעת היקף סד"כ הטנקים, בלא ששר הביטחון הציג זאת מראש לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי כדי שתבחן את הצורך בכך, ושלא בהתאם לנקבע בחוק שירות המילואים ולסיכום הדיון של ראש הממשלה מינואר 2020. בישיבת ועדת השרים בנובמבר 2020, שבה הוצג היקף הסד"כ לאחר שהשינוי בוצע, לא נתבקשו השרים לאשר זאת.
הגם שחוק שירות המילואים מחייב את שר הביטחון להציג את רמת הכשירות של מערך המילואים לממשלה אחת לשנה, משנת 2016 עד שנת 2022 לא הוצגה לממשלה רמת הכשירות של מערך השריון במילואים.
המסקנה היא שמאז שנת 2016, לפני 7 שנים, ועד היום הפרו שרי הבטחון לדורותיהם את חובתם הברורה על פי החוק ולא הביאו לאישור הממשלה את השינוי המהותי שנעשה בבניין הכוח של חיל השריון, בכשירותו ובדרך הפעלתו.
ומתוך מסכת הליקויים הזאת, יש להדגיש את הליקוי העמוק שהתרחש בשנת 2020, ליקוי אשר בו שר הביטחון וראש הממשלה בנימין נתניהו, אישר לצה"ל על דעת עצמו לשנות את סד"כ השריון, בלי שהביא את התוכנית ראשית לאישורו של הקבינט.
נשאלת השאלה, האם רשאים היו הרמטכ"לים, אייזנקוט, כוכבי והלוי, לבצע את השינויים האמורים ללא אישור הממשלה? ובעיקר האם היה הרמטכ"ל כוכבי רשאי בשנת 2020, לבצע את השינוי בסד"כ השריון של צה"ל רק על פי אישור שר הביטחון וראש הממשלה נתניהו?
לטעמי, התשובה לשתי השאלות היא שלילית!
החוק ברור מאוד בעניין זה ואינו ניתן לפרשנות אחרת.
לכל היותר, יכולה היתה הממשלה, והיא יכולה גם היום, לאשר פעולות אלה בדיעבד, אך הדבר לא נעשה.
המשמעות היא, שכל הפעולות שנעשו בעניין, נעשו ללא סמכות ועל ראשי המטה הכללי לדורותיהם היה לדרוש משר הבטחון להביא לפניהם החלטת ממשלה בעניין. בהעדר החלטה כזו, היה עליהם לסרב להוראת שר הבטחון לבצע את השינויים האמורים.
ב.מה ניתן לעשות היום מבחינה משפטית?
ראשית, לא מדובר בעבירה פלילית של שרי הבטחון. החוק אינו קובע שאי-עמידה בתנאיו היא ברת-עונשין. לפיכך, מדובר בהפרת חוק שצריכה להידון במישור המשפט המנהלי.
ניתן לפנות לבית המשפט המוסמך בעתירה למתן צו לשר הבטחון להביא את העניין להכרעת הממשלה. ניתן לבקש מהיועמ"ש לחייב את הממשלה לדון בדיעבד בסד"כ שלא אושר כדין בשנת 2020 (החלטת העיתון היא לפנות ליועמ"ש בעניין זה, וכך יעשה העורך כבר בימים הקרובים)
ומה יקרה אם הממשלה תחליט שלא לאשר את התכנית?
במקרה כזה יהיה על קברניטי הצבא לגלגל את כל העניין לאחור ולהשיב את המצב לקדמותו – דבר אשר ללא ספק יעלה ממון רב ויפגע בכשירות הצבא לפחות בתקופת ההערכות מחדש.
איראן קיימה תרגיל רחב היקף, ללוחמה אלקטרונית. התרגיל יועד למניעת תקיפה של מטוסים, ותקיפה של כלי טיס קטנים בלתי מאוישים. גורם צבאי איראני אמר כי איראן אינה מתכוונת לתקוף, אלא לפתח מיומנויות הגנה. בהקשר הזה צריך לומר כי אסטרטגיית התקיפה של איראן שונה מהמוכר בעולם, והיא נשענת על כוחות של צדדים שלישיים למשל חיזבאללה, החותים, הג'יהאד האסלאמי ומליציות חמושות, ואלה תוקפים במקומה וסרים למרותה, כצבאות שכירים. לפיכך ההצהרה שאיראן אינה נערכת לתקיפה היא הצהרת כזב מתעתעת. בתרגיל האיראני נבדק הקשר האלקטרוני בין מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים באוויר, לבין מוקד אלקטרוני על הקרקע, וכן תורגלו מערכות אלקטרוניות להגנה מכטב"ם.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il