על שלושה מבנים חברתיים כלכליים, ייסדו עולי אירופה את מדינת ישראל. המבנה הראשון שינק את ערכי היסוד שלו, לא מהנביאים המוזכרים במגילת העצמאות, אלא מנביאי המניפסט הקומוניסטי, התמוטט בשנת  1977, אחרי שהצליח לזייף את יסודות התרבות העברית, באופן שייקח עוד מאה שנים לפחות לבנות כאן תרבות עמוקה פלורליסטית שוויונית אשר לחניה שיריה מחזותיה והפרוזה שלה נובעים מנימי נפשם של כל הישראלים. המבנה הזה הביא אמנם לעולם העברי כמה פיסות תרבות יפות אבל הן היו ונשארו מחוברות לחלק אחד מהציבור שארגן את מדינת ישראל, והביאו בעקבותיהן כעס, רגשי נחיתות, תמיכה מופרכת של קהילות מזרח בקנאות פוליטית ציבורית, ואת הפשע המאורגן המזרחי (ר' ספרי ארבעה בנובמבר).

המבנה השני של עולי אירופה, הרביזיוניזם, נשען על הפשיזם האירופי, שכפה תהליכים חברתיים בכוח הזרוע, עם מדים חומים, ועם פרידריך ניטשה שסובב לאלימים שבין האירופים את ההכרה אחרי שקלטו כי גדרות הטוב והרוע מיועדות לחלשים; המחשבה של רמב"ם על הטוב והרוע כמסלול לעבר האמת והשקר נדחתה באופן מעשי בזרם הזה, ועם הזמן נדחו גם הוראות תורה ברורות ונוקבות יותר; למשל שאין לעקור עצי פרי, לעומת עקירתם עד כה של אלפי עצי זית בגדה המערבית בידי האבולוציה החברתית של הרביזיוניזם. או המבנה הדמוקרטי פלורליסטי שנובע מהוויכוח בין ר' יהושע לנשיא רבן גמליאל דיבנה (נכדו של נשיא הסנהדרין) שהשפיל את ר' יהושע, והקהילה בתגובה סילקה אותו מנשיאותו ללא כחל וסרק נשיא-לא-נשיא (עד שהתנצל וחזר למעמדו); אגדה שבאה ללמדך מהי דמוקרטיה, מהו פלורליזם, ומהם שוויון וחרות וחופש הביטוי. או ההוראות לגבי קניינו של הזולת ותאוות הבצע אשר נובעות מפרשת כרם נבות היזרעאלי של אחאב ואיזבל. אדם צריך לקיים את כישרונותיו נקודה, כה אמר ניטשה. ואלה להערכתנו יסודותיה של  ההברקה להביא את הצ'ארטר על ארץ ישראל, בכוח הזרוע, תחת תחינותיו של וייצמן במשרד החוץ בלונדון.

המבנה הרביזיוניסטי הוציא ברבות הימים מתוכו גידולי פרא, למשל הקנאים שניסו בינואר 2023 ועדין מנסים, לא להסתפק בתחינות בפני ממשלות ישראל, אלא לספח בכוח פוליטי מופקר את הגדה המערבית בניגוד לעמדת רוב אזרחי ישראל; אלה הקנאים הוסיפו חטא על פשע, ובדרכם לסיפוח, ביקשו להפוך את המשטר הדמוקרטי ולהחליש את בית המשפט באופן שיסלול למענם את הדרך לפעול בלי הפרעה; כך הם פעלו בינואר 2023 ברוח שלוש הכתות הקנאיות שדרסו את הבית השני, כאשר טיטוס מביט בהם בעונג מהטריבונה בהר הצופים. 

המבנה הזה הרביזיוניסטי הגיע להערכתנו אל סופו ב-7 באוקטובר, כאשר מעשיהם הנקלים של הקנאים בתמיכת בנימין נתניהו, להפיכת המשטר, הביאו את הציר האסלמו נאצי בהנהגת איראן לתקוף את ישראל כדי להשמידה. הקנאים ובנימין נתניהו עדין לא יודעים שזמנם הפוליטי הרביזיוניסטי, הגיע אל סופו. להערכתנו הם יכירו בכך אחרי המלחמה, כאשר מאות אלפי הלוחמות והלוחמים ייצאו לרחובות כדי לשנות את המערכת הפוליטית החולה של ישראל, ועל הדרך יקיאו את המבנה הרביזיוניסטי מההכרה הציבורית הישראלית.

המבנה האשכנזי השלישי הוא המבנה החרדי (שדרס במשך שנים את המבנה החרדי המזרחי); זהו מבנה פוליטי אשר מוקיריו טוענים כי מהותו היא לימוד התורה הציבורי למען עם ישראל. כאן צריך לומר מיד, שלימוד התורה אינו מונופול חרדי, ומעולם לא היה. יהודים לומדים תורה בכל המקומות ברחבי ישראל, ומשתתפים כלומדי תורה ישראלים מכל התחומים המקצועיים, הם עושים זאת בכל יום מימות השבוע, באולפנות, בישיבות, בבתי הכנסת, באזכרות, בבתים, בסמטאות צפת וטבריה, בהרצליה בבת ים, ובכל מקום שיש בו יהודים; לימוד התורה יתקיים בישראל לנצח, כיוון שאין ישראל ללא לימוד תורה. צריך להזכיר כאן שגם הצ'ארטר המוזכר לעיל אשר ניתן לישראל מידי הבריטים, כמו גם מחשבותיה של צרפת של נפוליאון להעניק ליהודים צ'ארטר לחזרה לארץ ישראל, שניהם נבעו מהדת והלאום היהודיים, ולא מהיהדות כתרבות. והם לא נשענו רק על המחזה החרדי, אלא על המחזה של עם ישראל בהווה ובאלפי שנות ההיסטוריה היהודית. אלה נבעו מכך שעם ישראל נשאר מחובר לתורת ישראל ולאלוהי ישראל, ולא מכך שהיהדות  העמידה באירופה מסוף המאה השמונה עשרה כמה מנהיגים פוליטיים, כמה פילוסופים, כמה מדענים חשובים ואת אלברט איינשטיין. הקשר של היהודים לארץ ישראל, נחשב באירופה של צרפת ואנגליה כקשר שמקורו דתי לאומי. למשל בתלמוד, במורה נבוכים, בסעדיה גאון, בשירת ספרד, בשולחן ערוך וגם בספר הזוהר שכתב משה דה לאון במאה השלוש עשרה בספרד. במילים אחרות זה לא רק ויצמן ששכנע את בלפור להוציא תעודת עליה, אלא תורת ישראל והקשר של היהודים לתורת ישראל, לאלוהי ישראל ולארץ ישראל. והחרדים בהקשר הזה הם חלק בפסיפס היהודי.

יתכן שאם לא הייתה פורצת מלחמה ב-7 באוקטובר, המבנה החרדי הפוליטי לא היה מתקרב אל קיצו. יתכן שהחרדים היו מצליחים עוד שנים רבות לראות בעצמם לומדי התורה הבלעדיים של עם ישראל, שלימודם מזכה אותם בפס מההגנה הצבאית על הבית. אבל המלחמה פרצה, והמבנה הפוליטי אשר שמו חרדים זכה לבחינה ציבורית מחודשת, והוא לעולם לא יחזור להערכתנו למה שהיה בעיני הישראלים באשר הם. האמת על הצידוק המרכזי נודעה בתודעה הציבורית הישראלית, וכוחו הפוליטי ילך וידעך. הרוב המוחלט של החרדים יתגייס לצבא, ובאופן טבעי חלקו יתערבב עם פולקלור שונה מהפולקלור החרדי ויתעדכן. עדין תישמר הסכמתו של דוד בן גוריו לאפשר ל 400 חרדים עילויים ללמוד תורה ולא להתגייס. יתכן אף שהמספר הזה יותאם לגידול האוכלוסייה. אבל לא יותר מכך.