בעוד הציבור הישראלי התקדם, בעיקר מאז חודש ינואר 2023, אל עבר זהותו הקדמונית כציבור א-עדתי בעל מנגנון של מתינות שהתעצב באלפי שנות היסטוריה יהודית, בעיקר במזרח, הפוליטיקה הישראלית קפאה על מקומה כאשר מפלגות "הימין" ממשיכות לרכוב על גבו של הציבור המזרחי הזועם (עדין) על דיכויו משחר התקומה.

ההערכה הזאת נובעת מעוצמתו של השבר החברתי פוליטי ביטחוני קיומי, שמתרחש בישראל מאז נודעו צעדיהם הראשונים של קנאי ממשלת נתניהו והליכוד בינואר 2023, לעבר שינוי המשטר בישראל לדיקטטורה דתית בדרך לממלכה תיאוקרטית חשוכה. צריך לשים לב שכלפי המזרח ביהדות, עצם הצמדת הערך המגונה דיקטטורה למילים "דתית חשוכה" עלולה הייתה בעבר להרגיז קוראים מזרחיים, שרבים מהם כלל אינם יכולים לסבול כי מורשתם הדתית התלמודית הפלורליסטית שהשאירה חותם על תרבות העולם, תוכתם בטרמינולוגיה מקובעת חסרת פשרות אלימה במובן התרבותי.

לגבי המזרח שניסח את רוב כתביה החשובים של היהדות, בזירה של הדת יהודית, מורשתו הפלורליסטית רבת הדעות והראיות לא מתיישבת עם המונח קנאות חשוכה. ודי בדברי האמוראים אבות המזרח, שבעים פנים לתורה, כדי להבהיר את יסודות החשיבה הזאת. ההבדל הוא שכעת מתקיימת התעוררות מזרחית אשר מכירה בכך שהעיוות הפוליטי שהרתיח את דמה, ושינה בתסיסת זעם את מבנה החשיבה המזרחי, אסור לו עוד לשבש את עמוד השדרה המזרחי השקול והמתון, זה אשר מחפש מעצם מורשתו ויסודותיו ראיות, לכל אבחנה והשקפה.

הניסיון ההיסטורי של "הימין" להציב את המזרח בשורה אחת עם גידולי פרא פוליטיים שמכונים מאז "ימין" ואשר פראותם ההגותית הביאה את המלחמה החל מאירועי ינואר 2023, והציבה את ישראל ואת הבית השלישי על סף תהום, מתקרב להערכתנו כעת, עוד במהלך הקרבות, אל סופו. מעידה על כך ההתעלמות הגורפת מכל אפיון עדתי באשר הוא בקרב הלוחמים, כאומרים, החרא הזה מאחורינו.

מי שדפדף אי פעם בהיסטוריה של המזרח ביהדות, יתקשה למצוא את הקשר בין הציבור המזרחי המתון, אשר אבותיו כתבו את סערת השיקולים של התלמוד הבבלי, בענייני ממון, אישות, מוסר, פולחן ועוד לבין הציבור המזרחי הזועם על סף אמוק אשר חבר מאז 1977 לקנאות הפוליטית שמפלגותיה מתקראות "ימין", והוא עוקר מאז בכעסו את יסודות ההשקפות המתונות שנולדו בנהרדע ובפומבדיתא, ומשחית בכך גם את מורשתו התרבותית.

צריך גם לזכור שבישראל מאז תבוסת 1973, אין שמאל ואין אידאולוגיה שמאלית (אשר שתיהן ימין ושמאל הן המצאה אירופית זרה לקהילות הבלתי מדיניות של היהודים מאז החורבן) ותנועתו של אשכנזי אשר קעקעה את ממשלת גולדה בסופו של דבר, קעקעה איתה גם את האמונה באידאולוגיה באשר היא, ולא רק אידאולוגיה שמאלית; וכאשר אין שמאל, כיצד זה יש ימין? אלא אם מדובר בזיוף חברתי שנובע מהאבחנה כי ציבור מזרחי גדול כמה להכרה פוליטית, ואפשר יהיה לגלגל לעד את זעמו ולגרד את עצביו החשופים בהתאם לרצונות פוליטיים משוגעים.

וצריך לומר, כי אין הדברים לעיל, אשר להערכתנו משותפים הם למחשבה מזרחית של ישראלים רבים, מורידים כהוא זה, מתפקידו המכריע של הציבור האשכנזי בכינונה של מדינת ישראל. גם ההכרה כי שגיאתו הנוראה של הציבור הזה בדיכוי של המזרח, אשר המציא בגולה את היהדות וגיבש את עצם הרעיון התנכי של שיבת ציון, נבעה מרצונו לזכות בעצמו בהכרה פוליטית בקרב הקהילות היהודיות, אחרי שתרומתו לאינטלקט היהודי לאורך הדורות בגלות הייתה צנועה מאוד לעומת תרומתן האינטלקטואלית המכרעת של קהילות המזרח. דווקא הרצון הזה אשר נשען על התנהגות גזעית שגויה חשפה את עוצמתו הארגונית של המערב היהודי, אשר נשען גם על ההתעוררות האינטלקטואלית המערבית היהודית העצומה במאות ה-19 וה-20 שהולידה פילוסופים, מהפכנים ואת אלברט איינשטיין. האם המלחמה תספיק כדי לרפא את הציבוריות הישראלית או שמא החברה הישראלית זקוקה לאירוע טקסי גדול של פיוס חברתי בינעדתי בישראל? לדעתנו המלחמה מספיקה, בהיותה שבר תרבותי גדול והיא אינה זקוקה לפיכך לכל אירוע טקסי כדי להבהיר את המציאות החברתית תרבותית החדשה. העולם התרבותי היהודי של עם ישראל חוזר להווייתו היסודית השקולה, המתונה, זו שדורשת ראיות לפני הכרעה חברתית. ככתוב, השיבה שופטינו כבראשונה.