איראן הגדילה את ההימור לאחרונה, כשחידדה את דרישותיה לחתימה על הסכם הגרעין, והיא אף מאיימת שתקדם את ייצורה של פצצה אטומית אם תותקף, בנוסף, שר המודיעין שלה הודיע אתמול שאיראן תנקום בכורדים בעיראק שמשתפים לדבריו פעולה עם ישראל נגד איראן; חמאס גם העלה את ההימור כאשר הוא פועל לכבוש עמדות מפתח בגדה המערבית, למשל באוניברסיטאות ביר זית וא-נג'אח, ומנסה לצמצם את אחיזתו של פתח והתנזים בגדה, ומתגרה בישראל באסטרטגיה הטרור החדשה בגדה (ר' דיווח כאן בשבוע שעבר), וכעת גם הקודקוד השלישי במשולש, חיזבאללה, מגדיל את ההימור, כשהוא קובע כי חצי משדה הגז הישראלי כריש, שייך לו וללבנון. הקביעה הזאת לבדה, אינה שונה מעמדת לבנונים רבים ובהם הצבא הלבנוני, אלא שהיא באה הפעם עם תאריך לעימות. חיזבאללה, הצלע השלישית בציר האזורי אף נוקב בתאריך לעימות – בחודש ספטמבר. את עמדתו מזהה כאמור חיזבאללה כעמדת הצבא הלבנוני אשר קבע בעבר כי הקו מבחינתו כולל חצי משדה כריש.
חיזבאללה יוצא למהלך הזה כאשר ראש הממשלה הלבנוני, הוא בן בריתו, ובן בריתה של סוריה, שהיא חלק מהותי מהציר האזורי שהקימה איראן. יתכן לפיכך, שהצהרתו של חיזבאללה וציון תאריך לעימות, מתואם עם שאר מרכיבי הציר איראן, סוריה, חמאס וראש ממשלת לבנון. ההתפתחות הזאת, קורית כמה ימים אחרי פגישת חמינאי פוטין. גם למקרה שממשלת לבנון לא תשתף פעולה אתו, גוף התקשורת של חיזבאללה תוקף ממשלות קודמות של לבנון שוויתרו לדבריו על נכסים בים הכלכלי של לבנון, ומזהיר מפני כך.
ישראל קובעת את גבול המים הכלכליים שלה, אשר לפיו שדה הגז כריש נמצא בשטחה, לפי קו ניצב לנקודת הגבול שלה עם לבנון. קו זה משאיר את כריש בתוך שטח ישראל. לבנון לעומת זאת ממשיכה את קו הגבול בין ישראל ולבנון אשר נקבע בהסכם שביתת הנשק 1949 (ואשר הוא העתק להסכם החלוקה בין בריטניה וצרפת) בקו ישר לתוך הים, וכך חצי מכריש נמצא בשטחה. חיזבאללה קובע כי נקודת המדידה ממנה מתחילה ישראל, משולש של איים אשר ממערב לראש הנקרה, שהמשמעותי בהם הוא האי הבלתי מיושב תכלת, אינה קבילה שכן תכלת כלל אינו אי, והוא מתכסה במים בחורף.
חיזבאללה יודע מן הסתם כי אזכור של תאריך עימות, הוא שלב נוסף במתיחות בין ישויות מדיניות, והוא מקביל למשל להבדל בין דרגה 3 לדרגה 4 באזהרת מסע. ובכל זאת הוא עושה את זה. יתכן שהפעם, המניע של חיזבאללה לחימום הגזרה הוא תיאום לגבי התאריך עם איראן ועם חמאס.
ישראל ולבנון הגיעו פעמיים לסף של הסכם שלום, שטורפד על ידי סוריה. פעם אחת בשנת 1983, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, ובפעם השנייה בוועידת מדריד. בשני המקרים הפרלמנט הלבנוני לא אשרר את ההסכמים שהושגו. קרוב לוודאי שבאווירה של שלום אפשר היה להגיע להסכם מהיר על הגבול הימי, אבל באווירה הנוכחית אשר בה בלבנון יש למעשה שתי ממשלות האחת בביירות והשנייה ברובע הדאחייה, יהיה קשה יותר.
כעת מתקיימות שיחות בין ישראל ולבנון על הגבול הימי, והכדור נמצא בידי ישראל שקיבלה לאחרונה מהאמריקאים את הצעת לבנון לפשרה, ועליה להגיב. הבוקר מפרסם YNET כי ישראל העבירה תגובתה לאמריקאים; השאלה כעת אינה אם ממשלת לבנון תקבל את הצעת ישראל, אלא האם חיזבאללה וממשלת לבנון יקבלו אותה.
תאריך העימות בספטמבר מגיע מהחיזבאללה כמה ימים אחרי פגישת פוטין עם חמינאי, ומעלה שאלה שמא רוסיה זקוקה להסטת מבטו של המערב מאוקראינה למזרח התיכון.