גיליון 55

גיליון 54

גיליון 53

גיליון 52

עיתון בין אויבים. ישראלי, אזורי, בלתי פוליטי

"ב(ארגון) עליית הנוער פעלו כוחות סמויים"

בחודש אפריל השנה, במענה לפנייתה של העיתונאית יעל צדוק לגבי ילדי תימן, כתב משרד האוצר במכתבו משפט שמבהיר את ההקשר התרבותי של כל פרשת החטיפות: "ביחס לכ – 80 ילדים נקבע כי לא נמצא ממצא שיכול להעיד על גורלם" (על ידי ועדות החקירה, מתוך 1060 ילדים שעניינם נחקר, מ.כ)
ככה, בלי דרמות, מנוסח במכתב של משלת ישראל, משפט שבמובן החברתי עלול לעקור הרים. 80 ילדים תימנים נעלמו מהוריהם, ואין כל ממצא שיכול להעיד על גורלם. מדוע אין ממצא? כי לישראל לא נודע. פשוט מאוד.
80 ילדים שהם דמויות ציבוריות, לא גרמו למדינה לעשות את הדרוש לאתר אותם, ולהשיבם לבני משפחתם, חיים או מתים או חטופים. זוהי הרי לבה של התרבות הישראלית המודרנית. ישראלי הוא עולם ומלואו. ויש להחזירו. בתנאי אחד כמובן, שהוא ישראלי.
קחו למשל ילד אחד שנעלם בתקופת ילדי תימן, יוסלה שוחמכר, גם הוא הפך לדמות ציבורית כשנעלם, כפי שהיה קורה לכל ילד שהוא חלק מהתרבות הישראלית. מיד עם היוודע דבר הפרשה בשנת 1962, כאשר סבו של הילד סרב להחזירו לחיק הוריו כיוון שסבר שהם עלולים להחזירו איתם לרוסיה, שם תישמד אמונתו הדתית, גויס המוסד, להביא את הילד, והביא. שום מוסד לא גויס למען הילדים הישראלים התימנים. סיבה שעלולה להיות לכך, היא שבעיני התרבות הישראלית, הילדים האלה לא היו לגמרי ישראלים, ולפיכך הם אינם דמויות ציבוריות. הרי למען ישראלי, שבעל כורחו הפך להיות ישראלי ציבורי, מאז שוחמכר ועד גלעד שליט, ישראל מוכנה להפוך עולמות. חטיפת ישראלים בהקשר התרבותי הישראלי, עלולה אפילו להיות עילה למלחמה. ולכן אם ישראל לא יוצאת למלחמה למען ילד, או לא מגייסת את מערכותיה למענו, ברור כי הילד אינו ישראלי. קל וחומר למען 80 ילדים.
רק כאשר התחילה לחלחל בישראל ההכרה כי הילדים האלה שנעלמו הם אחינו, עם הקמת ועדת החקירה הראשונה, ובעיקר אחרי המאבק של עוזי משולם, רק אז קנתה אחיזה התגובה הנפוצה ביותר בישראל לגבי תמורות תרבויות שמאיימות על התרבות השלטת: ההכחשה. לא היו חטיפות, אין הוכחות לחטיפות, אלה אינטרסנטים של השד העדתי ועוד כהנה דברי בלע והבלים. אבל עכשיו משרד האוצר שם אולי קץ לשאלה התרבותית, שהרי הוא כותב שחור על גבי לבן, שלגבי 80 ילדים אין כל ממצא שיעיד על גורלם. כל ממצא. אפס. כלום. 80 ילדים בלעה האדמה. במדינה שבה נעמה יששכר מניעה תהליך מדיני. את המכתב הזה ומשמעויותיו צריך ללמוד בשיעורי אזרחות בישראל.
סיפור הילדים התימנים החטופים הוא תרבותי פילוסופי, רק במקרה שארגון מדינתי ישראלי אינו מעורב בחטיפות האלה. אבל ההערכה לפיה מדובר בסיפור שהוא אך תרבותי פילוסופי, אינה מתאימה לדברים שאמר לי בחודש ספטמבר 1997, יו"ר אגודת ישראל, מנחם פרוש. לפי דבריו נעשו על רקע האמונות התרבותיות בפרשת הילדים החטופים גם מעשים פליליים על ידי גוף מדינתי, ארגון עליית הנוער. הסיפור הזה שפרסמתי בהיותי כתב חדשות ערוץ 2, היה ונשאר הסיפור הבלעדי החשוב ביותר שהתפרסם בעיתונות הישראלית משחר כינונה של מדינת ישראל: בהיותו של פרוש איש הממסד הפוליטי שהקים את המדינה, ובהעידו על ארגון של מדינת ישראל שמעורב בחטיפת ילדים ישראלים. אבל למרות זאת, גם אם הסיפור היכה הדים כששודר בפעם הראשונה בשנת 1997, ובפעם השנייה בשנת 2017, הוא לא שינה סדרי עולם: המציאות התרבותית הישראלית המקולקלת לפיה סיפור חייב להתאים להשקפה התרבותית הרווחת, ואשר גם מידת העניין הציבורי נגזרת מההשקפה התרבותית הרווחת, השאירה גם עליו חותם והוא נקבר בארכיון במשך 20 שנים עד שהגיח שוב (ויגיח שוב). אבל 80 ילדים שאין כל מידע על גורלם, הוא גדול וחזק מכדי שהמציאות התרבותית הישראלית המקולקלת תוכל להחזיק לנצח.
דבר נוסף: אם ארגון עליית הנוער מעורב כדברי פרוש בחטיפות, כי אז לשב"כ ולמוסד עשוי להיות מידע על כך. זוהי הזדמנות לגייסם לפתרון סיפור חטיפת ילדי תימן כפי שגויס המוסד לפרשת חטיפת הילד יוסלה שוחמכר.
ר' דברי פרוש על ארגון עליית הנוער בווידאו המצורף.

מתי כהן

גיליון 56 | 21 באוגוסט 2022
רואה אור בימי א' | בהרצה

סמוך לפקיעת המועד בחודש ספטמבר, אשר אותו הציב חסן נסראללה לישראל, ואשר על פיו עליה להימנע מהפעלת שדה הגז כריש בלי הסכמה של לבנון, חשף השבוע מנהיג חיזבאללה באל מיאדין כי מפקד כוח אל קודס במשמרות המהפכה, קאסם סולימני, היה נוכח במוצב הפיקוד של חיזבאללה בזמן המלחמה בשנת 2006, וסייע ללבנונים לנהל אותה. סולימני היה באותה עת מפקד כוח אל קודס, שהוא כוח ההתערבות של איראן. סולימני חוסל בטיל אמריקאי כעבור ארבע עשרה שנים בחודש ינואר 2020 בבגדד.
לעדות הזאת, כשהיא נאמרת בסמיכות לאולטימטום שהציב נסראללה לישראל, יש משמעות של איום לבנוני במובן של מעורבות איראנית אפשרית גם בעימות נוסף, אם יתפתח בחודש ספטמבר, או במועד אחר. על אף הסתירה, לעדות הזאת יש גם משמעות פנימית בתוך לבנון, במובן שפגיעה נוספת בריבונות של לבנון, באמצעות נוכחות של כוחות של מדינה זרה, איראן, אפשרית גם עכשיו בעיני חיזבאללה. נסראללה מבהיר ללבנון בכך כי השקפותיה של חיזבאללה לגבי ישראל, גוברות על הריבונות הלבנונית בשיטת המשטר הנוכחית, ואת המסר הזה הוא מעביר למקרה שהמדינה תרצה להתפשר עם ישראל לגבי גבולותיה הימיים ללא הסכמת איראן וחיזבאללה. עם זאת איראן עשויה להגמיש את עמדתה זו לגבי לבנון, במידה שההסכם בווינה ייחתם בזמן הקרוב. להערכתנו איראן משתמשת באיום החיזבאללה, כדי לזרז את ארה"ב לחתום על חידוש הסכם הגרעין. לצד ניסיונותיו של נסראללה לא לחדד במהלך הריאיון את מלוא משמעות דבריו, הוא אומר במפורש כי את העצה להחזיק בטילים ימיים קיבל מאיראן. העצה הצבאית הזאת הובילה במלחמת לבנון השנייה לשיגור טיל ימי שפגע באוניית חיל הים חנית, והביא למותם של ארבעה חיילי צה"ל, ולגרירתה של אח"י חנית לישראל. הטיל שירה חיזבאללה היה טיל סיני שמיוצר באיראן.

איראן מתכוונת להעמיק את התיעוש

Iran intends
to deepen industrialization

הרשות הפלסטינית הפסיקה המו"מ עם חמאס בגדה: הוא רוצה להשתלט

Palestinian Authority stops talks with Hamas in the West Bank: Hamas wants to take over

!Dear readers
Subscribe for free now, Send an email to readers@tipp.co.il or WhatsApp
and receive weekly link directly to your phone. No obligation  

קוראינו היקרים!
הרשמו כמנויים, שלחו מייל לכתובת  readers@tipp.co.il וצרפו מספר נייד, או שלחו וואטסאפ  
וקבלו לינק שבועי ישירות לטלפון שלכם. בחינם, ללא כל התחייבות 

21.08.2022 tipp

 

בחמאס הגיעו בחודשים האחרונים למסקנה כי הג'יהאד האסלמי מתכוון לעשות לחמאס, את מה שחמאס עשה לפתח אחרי האינתיפאדה השנייה שהתחילה בשנת 2000, כאשר חמאס התעצם צבאית, התחזק מאוד ברחוב, הביס את פתח בבחירות לפרלמנט ב 2006, ובשיא כוחו בשנת 2007, בסוף האינתיפאדה השנייה, הוא סילק את פתח מהשלטון ברצועת עזה, ותפס את מקומו כריבון ברצועת עזה. מקור פלסטיני חשוב אמר לנו השבוע כי כל הדוקטרינה של חמאס מתבססת על האירועים האלה, אשר בהם מנקודת מבטו, הוא הביס את הפתח באמצעות עמדותיו וכוחו הצבאי, וכך שינה את תמונת השליטה הפנימית ואת הייצוג להלכה של העם הפלסטיני.
בשל התמיכה הישירה של איראן וחיזבאללה בג'יהאד האיסלמי, התחזקה מאוד התנועה האיסלמית הקיצונית, והחלה לפעול בנפרד מחמאס ברצועת עזה ובייתר שאת בגדה המערבית. מקור ברשות הפלסטינית אמר לנו השבוע כי "פתאום הג'יהאד הפסיק להבין שהוא פועל תחת חסות החמאס, והתחיל לחשוב שהוא פועל לצידו של החמאס" ההכרה הזאת בקרב מנהיגות חמאס, הביאה את התנועה להחליט על החלשת כוחו של הג'יהאד האסלמי. ההחלטה הזאת יצרה זהות זמנית של אינטרסים בין פתח לחמאס. ההחלטה הזאת של חמאס, להחליש את כוחו של הג'יהאד סתרה את החלטתם של איראן ושל חיזבאללה לחזק את הג'יהאד ואת חמאס, כתנועות נפרדות, בלי להכיר בהגמוניה של חמאס על פני הג'יהאד. ההתנהגות האיראנית לבנונית הזאת הביאה למתח בין חמאס לאיראן וחיזבאללה. להערכתנו, לפי שעה התמיכה האיראנית בחמאס לא דעכה, אף כי חמאס הפגינה עצמאות כלפי איראן וחיזבאללה.
בעקבות החלטת חמאס להחליש את הג'יהאד, הארגון היה מעורב בהסגרתו של ראש הג'יהאד האסלמי בגדה המערבית לידי ישראל, אירוע אשר הביא להתנגשות בין ישראל לבין הג'יהאד, ובעיני חמאס להחלשת הג'יהאד. במידה שהג'יהאד לא יפנים את המסר של חמאס, עולה מדבריו של המקור הפלסטיני, צפויות התנגשויות נוספות בין שתי התנועות. חמאס הבהירה בכך לאירן ללבנון ולג'יהאד האסלמי כי פעולות נוספות של הג'יהאד ברצועת עזה, יכולות להיות אך ורק תחת חסותו של חמאס כריבון ברצועת עזה, כארגון שזכה ברוב קולות בבחירות לפרלמנט בשנת 2006, ובאישורו.
לגבי ההתנקשות של התנזים בראש החמאס בגדה המערבית לפני כחודש, עליה דיווחנו כאן בלעדית ובהרחבה, אמר לנו המקור כי התנזים הבהיר לחמאס אחרי ההתנקשות שזו הייתה יוזמה פרטית מקומית של פעיל תנזים, והתנזים כארגון מתנער ממנה. ההבהרה הזאת, וזהות האינטרסים של החלשת הג'יהאד, יצרו רגיעה זמנית במתח היסודי שבין חמאס ופתח בשבועות האחרונים, אמר המקור, אבל חילוקי הדעות היסודיים לא השתנו.

14.08.2022 tipp

 

היום לפנות בוקר (ראשון, 14 באוגוסט), גבה הטרור הפלסטיני איראני, מנה נוספת של דם ישראלי. הפיגוע הזה, שגם אם יתברר שהמפגע שייך לארגון פלסטיני זה הוא אחר, או שהוא "מפגע בודד", הוא בהשראת האסטרטגיה הטרוריסטית החדשה אשר מאחוריה המאמץ האיראני לבנוני פלסטיני ליצור ציר מדמם חדש נגד ישראל, ציר שמתחיל בטהרן, עובר לביירות, ומשלים את המעגל בגדה המערבית ובירושלים. את עזה מייעדת האסטרטגיה של חמאס ואיראן עליה דיווחנו כאן בעבר, להשאיר לפי שעה מחוץ לתמונה, כדי שתתחזק תשתכלל ותתעצם, ותהיה מדינת עימות של ממש ובסיס מדיני צבאי. מעשה הטרור הזה בעיר העתיקה של ירושלים, אשר בו נפגעו 8 בני אדם, הוא המשך ישיר להתפתחויות האחרונות בין התנזים-פתח, חמאס, והג'יהאד האסלמי:
ממידע נסיבתי שהגיע לידינו עולה כי בתנועת פתח ידעו כשבוע לפני ההתנגשות בין צה"ל לג'יהאד (במבצע עלות השחר) כי דבר בעל משמעות עומד לקרות. מעבר לשאלה מהיכן פתח ידע, עליה ננסה להשיב בהמשך, נאמר כי השאלה האם פתח פועל עם ישראל או נגדה, יכולה להתברר לפי התשובה האם פתח העביר לישראל מידע על הצפוי לקרות, או שמר את המידע מפני ישראל. איננו יודעים את התשובה לכך. אנחנו יודעים שישראל חרגה הפעם ממנהגה ותקפה את ג'יהאד בהתקפת מנע. האם ישראל ידעה מראש שחמאס לא יצטרף ללחימה, כיוון שפתח עדכן אותה? האם פתח משחק בזירת הטרור החדשה משחק כפול?
פתח לא יכול היה לדעת שדבר בעל משמעות עלול להתרחש בזירה המקומית, ואשר בו יהיה מעורב האסלאם הקיצוני, בלי שיהיה לו קשר חדש ומשמעותי לחמאס ולאסלאם הקיצוני. לפני שלושה שבועות דיווחנו על ההתנקשות של פתח בראש החמאס בגדה המערבית נאסר אלדין אלשעאר (ר' תמונת מכוניתו אחרי ההתנקשות). זה היה דיווח בלעדי, וככל שידוע לנו אף כלי תקשורת לא ציטט את הדיווח שלנו או חזר עליו. הפלסטינים השתיקו את סיפור ההתנקשות אבל גם ישראל לא פרסמה על כך דבר. השתקה פלסטינית יכולה להיעשות רק על ידי הרשות הפלסטינית או תנועת פתח בתרבות הממשל הפלסטינית הריכוזית. עד כה איננו יודעים מה קרה אחרי ההתנקשות באלשעאר, אבל אנחנו יודעים שלא נפתחה מלחמה בין חמאס ופתח, וכמו שחמאס לא הצטרף למלחמת הג'יאהד עם ישראל, הוא גם לא פתח במלחמה עם פתח. ההתנהגות הזאת מצביעה שוב על אסטרטגיה נוקשה, ברורה וממוקדת, שעד כה לא אפיינה את חמאס. מקור האסטרטגיה החדשה הזאת היא איראן, והקשר ההדוק של חמאס עם איראן, אשר על שניהם דיווחנו כאן בהרחבה לרבות הדרכים המתוחכמות בהן מועבר כסף איראני לחמאס; האסטרטגיה הזאת כוללת את העברת מרכז הכובד של האסלאם הקיצוני הטרוריסטי מהרצועה לגדה, גם כדי להניח כאמור לעזה להתעצם ולהפוך למדינת עימות של ממש.
מכל אלה עולה האפשרות שחמאס ופתח מצאו אחרי ההתנקשות באלשעאר דרך לחזור למשא ומתן ביניהם ולשתף פעולה. כך פתח ידע על העומד להתרחש. הוא הבין שהאסטרטגיה של חמאס מוציאה את ג'יהאד מהתמונה. ושוב, לא ברור אם ישראל עודכנה על המהלכים, שכן אם עודכנה, היא ידעה מראש שחמאס לא יצטרף ללחימה אם תהיה, מה שמסביר את הטקטיקה הכה בוטחת שלה לפתוח בעזה בהתקפת מנע.
בשבוע שעבר כתבנו כי להערכתנו תפיסת ראש הג'יהאד בגדה הייתה בעקבות הלשנה של ארגון פלסטיני, ולא ציינו מי להערכתנו הלשין. יתכן שההלשנה באה על דעת פתח וחמאס ביחד. כדי שהג'יהאד לא יוכל לטרפד ההתקרבות ביניהם, ואת שידוד המערכות שהם ככלל הנראה מדברים עליו. משא ומתן בין פתח לחמאס כבר התקיים לפני כחודשיים ודווחנו עליו. אלשעאר דיבר במו"מ הזה בשם חמאס. המו"מ הופסק אחרי שהפתח הגיע למסקנה שחמאס מדבר אתו כשליט ולא כשותף. כמי שבכוונתנו להשתלט על ייצוג הפלסטינים במקום אש"פ ולא כמי שרוצה לקחת חלק. לפיכך לא מן הנמנע שהמו"מ התחדש, על אף ההתנקשות באלשעאר, ואולי ההתנקשות אף תרמה לכך.
חמאס בקשר אסטרטגי עם איראן. כחלק מהציר שאיראן הקימה כנגד ישראל, מהלכי חיזבאללה שנוגעים לחמאס גלויים בפניו. מקור פלסטיני סיפר לנו על מעבר קבוע של פעילים מהאסלאם הקיצוני משטחי הרשות לירדן ומשם דרך סוריה ללבנון. הקשר הפיזי הזה מחדד את קשרי האסלאם הקיצוני הפלסטיני עם חיזבאללה ואיראן, ומעיד עליהם. חיזוק עזה כישות מדינית, ואולי אף כמדינת עימות בעתיד, הוא חלק מהאסטרטגיה הזאת של העברת מרכז הטרור לגדה המערבית.
השוטר הרע נסראללה נקב בחודש ספטמבר כמועד אפשרי לעימות עם ישראל. סמוך מאוד לדבריו, הפלסטינים, כולל הפתח, סגרו כל קשר עם עיתונאים, עד כדי עוצר מוחלט של שיח עם ישראלים. מה הם יודעים הפעם, והאם ישראל עודכנה? אנחנו יודעים שחיזבאללה, אשר נושא בתפקיד השוטר הרע במשחק האזורי האיראני, מניף אצבע לעבר ישראל בעדכונים שהוא מעביר לתושבי ישראל באל מנאר. אפשר לראות את הנפנוף המאיים בתמונת המסך המצורפת. לנפנופי האצבע מוסיף נסראללה לפי שעה איומים על הנושאים והנותנים עם ישראל לבל יסגרו עסקה שאין בה ניצחון ברור ללבנון, אף כי ישראל העבירה כנראה הצעה מרחיקת לכת שאמנם משאירה את שדה הגז כריש בידה, אך מעבירה מרחב ימי אחר לידי לבנון. חיזבאללה מחכה לשוטר הטוב, איראן, ולהחלטה האם לכבות את הבערה שהוא הצית בהשראתה או ללבות אותה; איראן לעומת זאת, בתפקידה כשוטר הטוב, אמרה השבוע כי הלוויין ששוגר בשמה מרוסיה הוא אך למטרות אזרחיות למשל חקלאות: השוטר הטוב איראן מחכה להחלטת המערב בווינה, והאם המערב יעניק לה ניצחון בשיחות הגרעין. אם המערב יעניק לאיראן ניצחון, קרוב לוודאי שלבנון תקבל את הצעת ישראל.
ביום שישי (12 באוגוסט) התפרסם בעיתונות האיראנית כי לטענת איראן המערב הציב לה אולטימטום לסגור עסקה מיד. כותרת הידיעה קבעה באיום כי ההימור האירופי עלול לסכן את השיחות. איראן רוצה להשיג תנאים טובים יותר לכן היא רוצה להשאיר את חרב החיזבאללה מונפת לעבר ישראל לפחות עד חודש ספטמבר. ישראל לעומת זאת רוצה להפריד בין חיזבאללה לבין איראן והשיחות בווינה כדי לשלוט באיום עליה. זהו כנראה מקור האולטימטום של המערב כלפי איראן: לחצה של ישראל בתגובה לאיומי חיזבאללה. האיום של חיזבאללה תלוי בהתקדמות בווינה. חמאס מעודכן על כך, וכנראה גם פתח. אם ישראל מעודכנת, כי אז נפתח עידן חדש בינה לבין חמאס, או שמא הפלסטינים מכינים לה מלכודת? מספקים לה באמצעות פתח מידע חלקי כדי לרכוש את אמונה, ולהסתיר את המידע המשמעותי יותר לגבי תוכניות ספטמבר של איראן וחיזבאללה. בכל מקרה, אם ישראל אינה יודעת, צפויה לה הפתעה גם מחמאס, וגם מחיזבאללה ואולי גם מהפתח. אלא אם ישראל תנהג עם חיזבאללה ועם חמאס כפי שנהגה לפני כשבוע עם הג'יהאד ותכה גם בהם מכת מנע מיד עם כשלון השיחות בווינה. וצריך לומר שלפני האולטימטום של המערב לאיראן, איראן דווקא מצאה בהצעות המערב, איכות מדינית חיובית שמאפשרת לה לבחון את ההצעות ברצינות.

החמאס בין הג'יהאד לתנזים

מהלך הפתיחה של מבצע עלות השחר, ההתנקשות במחבל תייסיר ג'עברי
צילום: דובר צה"ל

The opening move of the "Alot Hashachar" operation, The assassination of the terrorist Taisir Jabari
Photo: IDF spokesman

07.08.2022 מתי כהן

 

לפני כשלושה חודשים דיווחנו כאן על הניצחון של חמאס באוניברסיטת ביר זית, ניצחון שהוא נקודת הפתיחה השנייה לקרב על ג'נין שמתקיים עכשיו בין הפלסטינים. נקודת הפתיחה הראשונה לקרב הזה היא הניצחונות של חמאס בבחירות המקומיות שהיו לפני כחצי שנה בחברון ובטול כרם. שני האירועים האלה גרמו לחשש עמוק בקרב הנהגת הפתח, שמא היא מאבדת לחמאס את תפקידה המכריע בחיים הציבוריים הפלסטיניים. בקרב המעגל השני של הנהגת הפתח, התפשטה אז ההכרה שיש לרדת לשטח כמו שחמאס עושה, ולכבוש את ג'נין כפי שהם קראו לירידה הזאת לשטח, ולזכות שוב בהכרה שהפתח הוא תנועת השחרור המובילה של הפלסטינים. המגמה הזאת בקרב הנהגת תנועת פתח, העלתה את כוחו של מרואן ברגותי, והנשיא הפלסטיני עבאס מיהר להגיב ומינה את מקורבו חוסיין א שייך למזכ"ל הועד הפועל של אש"פ. את מוחמד אל מדני, גם הוא מקורבו של הנשיא, הוא מינה כפי שדיווחנו כאן לפני כחודש לראש התנזים. מיד נגיע לתנזים.
הניצחון של חמאס באוניברסיטת ביר זית המשיך להכות גלים בפתח, ולפני כחודש דיווחנו כאן על מרי של התנזים נגד ראש התנועה שהוא גם הנשיא עבאס; ראשי התנזים איימו להתפטר, וראש התנזים ברמאללה מימש את האיום והתפטר. טענת הנהגת התנזים הייתה כי אבו מאזן לא מגיב לניצחונות של חמאס דבר שעלול להיגמר בתבוסת הפתח והתנזים ובהשתלטות של חמאס על הרשות הפלסטינית וכניסתה של התנועה האיסלמית הקיצונית לנעליו של אש"פ כנציגו הרשמי של העם הפלסטיני. בעקבות המרי הזה מינה אבו מאזן כאמור את מוחמד אל מדני לראש התנזים. ואל מדני אכן הרגיע את הרוחות.
הישורת האחרונה בקרב על ג'נין ועל צפון הגדה, התחיל לפני כשבועיים כאשר חמאס ופתח התנגשו באוניברסיטת א נג'אח בשכם. פתח ניסה אז להצר את צעדי חמאס באוניברסיטה החשובה. בהתנגשות הזאת נפצע פעיל של הפתח שמתגורר בכפר קליל ליד שכם; ראש החמאס בגדה ד"ר נאסר אלדין אלשעאר החליט לנסוע לביתו של הפעיל ולהשתתף בסולחה, ולהתפייס עם פתח כדי לא להחריף את ההתנגשות פתח-חמאס לכלל של מלחמה כוללת, כפי שקרה ברצועת עזה בשנת 2007. אבל אלשעאר לא הבין כנראה שטומנים לו מלכודת, ובדרך לקליל התנקשו בו פעילי פתח, תנזים (ר' דיווח מקיף על הפרשה בגיליונות קודמים) והוא נפצע ברגליו. מכאן נפתחה תיבת פנדורה בין שלושת הארגונים הפלסטיניים תנזים, חמאס וג'יהאד. הערכתנו היא כי הארגונים ניסו לסגור חשבונות זה עם זה והלשינו לישראל על פעיליהם. הערכתנו היא כי כך גם נלכד ראש הג'יהאד בגדה, בעקבות הלשנה. התפישה הזאת החריפה את המתח בין ישראל לג'יהאד, ולדברי צה"ל הג'יהאד התכוון לבצע פיגוע ביישובי חבל עזה, כנקמה על תפישת מנהיגו החשוב, צהל תקף את המחבלים בדרכם לבצע את הפיגוע. כך נפתח מבצע עלות השחר.
אחד הדברים המעניינים בהשתלשלות הזאת, שעל רוב פרטיה דיווחנו כאן כאמור בלעדית, הוא כי חמאס לא הגיב באש נגד הפתח כנקמה על ניסיון ההתנקשות במנהיגו אל שאער במבואות הכפר קליל, וגם שאלותינו לגבי מקומו של אלשאער אחרי ההתנקשות בחייו לא רק שלא נענו, אלא אף נתקלו בהתעלמות. איננו יודעים אם כן היכן טופל אלשאער, והיכן הוא נמצא כעת. אנו יודעים שמלחמה בין הפתח לחמאס לא פרצה אחרי ההתנקשות האמורה. מאחר שאלשאער היה בדרך לסולחה עם הפתח, ומאחר שאין עדות להיתקלויות בין פתח וחמאס, יתכן מאוד שהסולחה הזאת שאמורה הייתה להתחיל, התחדשה אחרי ההתנקשות באלשאער ואולי אף עלתה בדרג, והיא מתקיימת כעת ישירות בין מוחמד אל מדני ונאסר אלדין אלשאער. אם הסולחה הזאת אכן התחדשה, זה מסביר את ההימנעות של חמאס מהשתתפות במלחמה בעזה. ואם הסולחה התחדשה ואף יהיה הסכם בין אל מדני ואלשאער, התוכניות של איראן ושל המקל שלה בלבנון חיזבאללה, יספגו מכה קשה. איראן כפי שדיווחנו כאן נשענה בתוכניותיה האזוריות על חמאס כחלק חשוב בציר שהקימה נגד ישראל, והיא אף העבירה לו כספים רבים (ר' מסלול הכספים בדיווח קודם). ואם חמאס נסוג מהציר של איראן, לפחות קצת מהרוח במפרשי חיזבאללה יתנדף.

חבורת גרמנים קוראת את העיתון "דר שטירמר" המוצב על לוח במקום ציבורי, 1933. הכיתוב בגרמנית על השלט (למעלה): "עם השטירמר נגד יהודה". על הלוח (למטה): "היהודים הם האסון שלנו".
(Bundesarchiv, Bild 133-075 / לא ידוע / CC-BY-SA 3.0 )(ויקיפדיה)

31.07.2022 tipp

 

"המעצמות המערביות הן מאפיה", אמר השבוע המנהיג האיראני חמינאי בכנס אייתולות לציון 43 שנים למהפכה האסלאמית באיראן. בדומה לאנטישמים הרוסים שזייפו את הפרוטוקולים של זקני ציון, הוסיף הצורר האיראני ששב ומאיים להשמיד את ישראל, על אודות הקשר היהודי למאפיה המערבית: "המציאות של הכוח הזה (המערבי) היא מאפיה. בראש המאפיה הזו עומדים הסוחרים הציוניים הבולטים, והפוליטיקאים מצייתים להם. ארה"ב היא חלון הראווה שלהם, והם פרושים בכל מקום".
אין לדעת בוודאות אם האזכורים האחרונים של הפרוטוקולים של זקני ציון במערכת הפוליטית האיראנית (האזכור הנוכחי המצוטט לעיל ואזכור נוסף שהבאנו כאן לאחרונה), נובעים מהתהדקות הקשר של איראן עם רוסיה, שהיא מולדת הפרוטוקולים, אשר זויפו על ידי השירות החשאי הרוסי בראשית המאה הקודמת. אבל יתכן כי בדרכו המפותלת והרעילה, מתכתב המנהיג האיראני האנטישמי עם הממסד הביטחוני הרוסי. הדברים בכל מקרה נאמרו כמה ימים אחרי פגישתו של חמינאי עם נשיא רוסיה פוטין.
דברי חמינאי אשר מצוטטים בעיתונות האיראנית, מציבים את העיתונות הזאת בשורה אחת עם העיתונות שאהבה יותר מכל לצטט אותם מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת, היא העיתונות של גרמניה בשנים 1933-1945 ובראשה העיתונים דר שטירמר ופלקישר ביאובאכטר, שהביאו לביטוי את נקודת השפל העמוקה ביותר של האנושות משחר ההיסטוריה.
סיפור הסוחרים היהודים שתכננו בחשאי להשתלט על העולם הוא המוטיב המרכזי בכתב התועבה הרוסי, והוא שימש את תעשיית הרצח הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה, כצידוק להשמדת שליש מהעם היהודי. בהקשר הזה, אפשר להבין את ההתנהגות המדינית הישראלית המלחמתית כלפי איראן, אשר שבה ומבהירה את מטרתה שהיא השמדת ישראל, שכן העם היהודי כולו, ולא רק מדינת ישראל, התחייב שהשמדה נוספת לא תהיה. ולמרות הנאמר כאן, המטרה הנעלה של נצח ישראל מחייבת את ישראל להגיע להסכמה מדינית עם כל מעצמות המזרח התיכון ומדינותיו, ובהן איראן. יש לפיכך לפתוח בשיח מדיני עם איראן.

31.07.2022 tipp

 

איראן הגדילה את ההימור לאחרונה, כשחידדה את דרישותיה לחתימה על הסכם הגרעין, והיא אף מאיימת שתקדם את ייצורה של פצצה אטומית אם תותקף, בנוסף, שר המודיעין שלה הודיע אתמול שאיראן תנקום בכורדים בעיראק שמשתפים לדבריו פעולה עם ישראל נגד איראן; חמאס גם העלה את ההימור כאשר הוא פועל לכבוש עמדות מפתח בגדה המערבית, למשל באוניברסיטאות ביר זית וא-נג'אח, ומנסה לצמצם את אחיזתו של פתח והתנזים בגדה, ומתגרה בישראל באסטרטגיה הטרור החדשה בגדה (ר' דיווח כאן בשבוע שעבר), וכעת גם הקודקוד השלישי במשולש, חיזבאללה, מגדיל את ההימור, כשהוא קובע כי חצי משדה הגז הישראלי כריש, שייך לו וללבנון. הקביעה הזאת לבדה, אינה שונה מעמדת לבנונים רבים ובהם הצבא הלבנוני, אלא שהיא באה הפעם עם תאריך לעימות. חיזבאללה, הצלע השלישית בציר האזורי אף נוקב בתאריך לעימות – בחודש ספטמבר. את עמדתו מזהה כאמור חיזבאללה כעמדת הצבא הלבנוני אשר קבע בעבר כי הקו מבחינתו כולל חצי משדה כריש.
חיזבאללה יוצא למהלך הזה כאשר ראש הממשלה הלבנוני, הוא בן בריתו, ובן בריתה של סוריה, שהיא חלק מהותי מהציר האזורי שהקימה איראן. יתכן לפיכך, שהצהרתו של חיזבאללה וציון תאריך לעימות, מתואם עם שאר מרכיבי הציר איראן, סוריה, חמאס וראש ממשלת לבנון. ההתפתחות הזאת, קורית כמה ימים אחרי פגישת חמינאי פוטין. גם למקרה שממשלת לבנון לא תשתף פעולה אתו, גוף התקשורת של חיזבאללה תוקף ממשלות קודמות של לבנון שוויתרו לדבריו על נכסים בים הכלכלי של לבנון, ומזהיר מפני כך.
ישראל קובעת את גבול המים הכלכליים שלה, אשר לפיו שדה הגז כריש נמצא בשטחה, לפי קו ניצב לנקודת הגבול שלה עם לבנון. קו זה משאיר את כריש בתוך שטח ישראל. לבנון לעומת זאת ממשיכה את קו הגבול בין ישראל ולבנון אשר נקבע בהסכם שביתת הנשק 1949 (ואשר הוא העתק להסכם החלוקה בין בריטניה וצרפת) בקו ישר לתוך הים, וכך חצי מכריש נמצא בשטחה. חיזבאללה קובע כי נקודת המדידה ממנה מתחילה ישראל, משולש של איים אשר ממערב לראש הנקרה, שהמשמעותי בהם הוא האי הבלתי מיושב תכלת, אינה קבילה שכן תכלת כלל אינו אי, והוא מתכסה במים בחורף.
חיזבאללה יודע מן הסתם כי אזכור של תאריך עימות, הוא שלב נוסף במתיחות בין ישויות מדיניות, והוא מקביל למשל להבדל בין דרגה 3 לדרגה 4 באזהרת מסע. ובכל זאת הוא עושה את זה. יתכן שהפעם, המניע של חיזבאללה לחימום הגזרה הוא תיאום לגבי התאריך עם איראן ועם חמאס.
ישראל ולבנון הגיעו פעמיים לסף של הסכם שלום, שטורפד על ידי סוריה. פעם אחת בשנת 1983, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, ובפעם השנייה בוועידת מדריד. בשני המקרים הפרלמנט הלבנוני לא אשרר את ההסכמים שהושגו. קרוב לוודאי שבאווירה של שלום אפשר היה להגיע להסכם מהיר על הגבול הימי, אבל באווירה הנוכחית אשר בה בלבנון יש למעשה שתי ממשלות האחת בביירות והשנייה ברובע הדאחייה, יהיה קשה יותר.
כעת מתקיימות שיחות בין ישראל ולבנון על הגבול הימי, והכדור נמצא בידי ישראל שקיבלה לאחרונה מהאמריקאים את הצעת לבנון לפשרה, ועליה להגיב. הבוקר מפרסם YNET כי ישראל העבירה תגובתה לאמריקאים; השאלה כעת אינה אם ממשלת לבנון תקבל את הצעת ישראל, אלא האם חיזבאללה וממשלת לבנון יקבלו אותה.
תאריך העימות בספטמבר מגיע מהחיזבאללה כמה ימים אחרי פגישת פוטין עם חמינאי, ומעלה שאלה שמא רוסיה זקוקה להסטת מבטו של המערב מאוקראינה למזרח התיכון.

ביידן לאבו מאזן בבית לחם: "למילוי כל משאלותיכם צריך שיבוא משיח"  

24.07.2022 tipp

 

"יש גבול לכמה שאני יכול ללחוץ על ישראל" הוסיף הנשיא האמריקאי ואמר לנשיא הרשות הפלסטינית עבאס, סמוך לזמן אשר בו נשא את הצהרתו המכוננת לגבי מדינה פלסטינית (ר' גיליון קודם). כוונתו של הנשיא האמריקאי הייתה כנראה לכך שהוא יכול לפרט את חזונו לגבי המדינה הפלסטינית שתקום, כפי שאכן עשה, אבל הוא אינו יכול לנקוט במהלכים מדיניים מעשיים, למשל פתיחה של הקונסוליה האמריקנית בירושלים, בנפרד מהשגרירות. המציאות המדינית אשר בה מנסה הנשיא האמריקני ליצור מזרח תיכון חדש, במטרה לתקוע טריז בין מדינות הציר המזרחי ובהן סין רוסיה ואיראן, מגדילה את כוחן של ישראל וסעודיה, והפלסטינים במקרה הזה משלמים את המחיר; מכך נובעים דבריו של ביידן המצוטטים בכותרת, ואשר נאמרו לאבו מאזן סמוך מאוד להצהרתו: "למילוי משאלותיכם המדיניות צריך שיבוא (שוב) משיח". סביר להניח כי ביידן הכין את המשפט שיאמר לנשיא הפלסטיני טרם בואו לבית לחם, מתוך כך שהדברים מתייחסים למקום הולדתו של ישו בבית לחם, במעין חידוד לשוני.
ל- tipp נודע כי את הצהרתו מרחיקת הלכת לגבי המדינה הפלסטינית שתקום, לא מסר ביידן לאבו מאזן במכתב, והיא נשארה הצהרה תלויה באוויר, כנאום בלבד. ככל הנראה הכשל הארגוני הפלסטיני, אשר לא הקדיש תשומת לב מספיקה למשמעות מרחיקת הלכת של הצהרה כתובה וממוענת במעשה המדיני, התיישב עם רצונו של ביידן לא לחולל משבר עם ישראל; יתכן שבמציאות מדינית אחרת, האמריקאים היו מוסרים לפלסטינים מכתב ממוען לנשיא הרשות ברוח הצהרתו של ביידן בבית לחם.

 

מסלול הכטב"ם האיראני מטהרן למוסקבה דרך דושאנבה  

24.07.2022 tipp

 

לפני כחודשיים דיווחנו כאן על השתתפותו של הרמטכ"ל האיראני, בטקס חניכת מפעל כטב"ם איראני שהוקם בטג'יקיסטן. בדיווח, שפרטיו הופיעו כידיעה גלויה במערכת המדינית האיראנית, לא צוין אם המפעל כבר פעיל, או שהוא עדין בהקמה. לטג'יקיסטן אין גבול משותף עם רוסיה, אבל שתיהן חברות בארגון שנחאי, לשת"פ בין מדינות הציר המזרחי, ובהן טג'יקיסטן, קירגיסטן וקזחסטן אשר לה גבול משותף עם רוסיה. יתכן שהחזון האיראני, היה בעת הקמת המפעל בטג'יקיסטן, למפרע, חיזוק של הקשר בין תעשיית הכטב"ם האיראנית לבין צבא רוסיה באמצעות מפעל ביניים בטג'יקיסטן אשר תוצרתו ודרכי האספקה שלו לא יזכו לתשומת לב רבה. ברור שתשומת הלב למעבר של אספקה צבאית ישירה בין איראן ורוסיה, אינה דומה לתשומת הלב לעבודתו של מפעל בטג'יקיסטן.

השבוע התפרסמו במערב ידיעות לפיהן אין כל עדויות לאספקה של כטב"ם איראני למוסקבה. לאור האסטרטגיה האיראנית להקים מפעלי כטב"ם במדינות ברית, עליה דיווחנו כאן ב-22 במאי השנה, יתכן שגם בעתיד עדויות כאלה לא יימצאו בקלות. המפעל הראשון לכטב"ם איראני אשר הוקם מחוץ לאיראן, הוא המפעל בטג'יקיסטן, מדינה אשר קשורה כאמור בברית ביטחונית עם רוסיה. לרגל הקמתו של המפעל נסע הרמטכ"ל האיראני לטשקנט, והשתתף בטקס חניכת המפעל.  למרות האמור לעיל, יתכן כי הידיעה הופיעה במערכת המדינית הגלויה האיראנית, כדי שהעיתונות המערבית תמלא תפקיד שמייעדת לה איראן, להאדיר את כוחה של תעשיית הכטב"ם האיראנית, מעשה יהושע ביריחו. מצד שני, הפגיעה המדויקת של כטב"ם איראניים במתקני הנפט הסעודיים בחודש ספטמבר 2019, לא תומכת בהנחה הזאת, אלא בהנחה הסבירה כי הטכנולוגיה האיראנית לכטב"ם מתקדמת. העברת הטכנולוגיה הזאת לידי צבא רוסיה באוקראינה, עלולה להביא לצבא הרוסי יתרון משמעותי במלחמה בה פתח בחודש פברואר השנה.

העליון דחה ערעורו של הנער הפלסטיני
שנורה בעזה  

10.07.2022 tipp

 

העליון הבהיר את ההבדל בין אזור עימות לבין שטח עוין ואזור מלחמה, והבהיר בדחיית ערעורו של הנער מדוע ביטל בעבר חוק של הכנסת (תיקון 7), ואילו כעת הוא מאמץ את החוק שהחליף את החוק המבוטל (תיקון 8).

עטייה נבהין, נורה ברצועת עזה כשהיה בן 17, על ידי צה"ל באירוע שישראל הגדירה כפעילות מלחמתית. בעקבות פציעתו הקשה בשנת 2014, הוא נותר משותק לצמיתות בארבעת גפיו. הוא תבע את מדינת ישראל, לפצותו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את תביעתו, והנער, כעת כבר אדם בוגר, ערער לבית המשפט העליון. בערעורו קבע הנער כי "המתייחס לכל תושבי עזה כאל נתיני אויב, מקדם תכלית שאינה ראויה, משום שבבסיסו עומדת דוקטרינה גזענית, דוקטרינת 'נתיני אויב,' השוללת זכויות-יסוד על בסיס שיוך לאומי, אתני או טריטוריאלי"
חוק הנזיקים האזרחיים משנת 1952 קובע שני תנאים בהם אין לפצות אדם. האחד, "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל" והשני: (אין לפצות)"נתין של מדינה שהיא אויב או מי שאינו אזרח ישראלי, שהוא תושב שטח מחוץ לישראל שהממשלה הכריזה עליו, בצו, כשטח אויב, אלא אם כן הוא שוהה כדין בישראל"
החוק לפיכך לא משלם פיצויים לנתין זר שנפגע בפעולה מלחמתית באזור מלחמה.
ערעורו של הנער גרם לסערה בשמאל הישראלי, וברשות הפלסטינית, שכן בית המשפט העליון ביטל בעבר חוק של הכנסת, התיקון 7 לחוק הנזיקים, ולכן צפוי היה בעיני הנהגת הרשות הפלסטינית, כי לא יתכן שבית המשפט העליון, ידחה את הערעור, כאשר דחה את החוק שהגביל לכאורה את יכולתם של הפלסטינים בעזה, לתבוע את ישראל.
אבל בית המשפט העליון לא דחה את חוק הנזיקים שחוקק בשנת 1952, ואף לא את תיקוניו באופן גורף, כאשר דחה את תיקון 7. הוא דחה את התיקון האמור בלבד, והוא נימק את הדחייה. נימוקו של בית המשפט העליון כשדחה את תיקון 7, היה כי הכנסת מנסה באמצעותו להרחיב את הגדרתו של אזור מלחמה, והיא מחליפה אותו ע"כ בביטוי אזור עימות. בית המשפט העליון קבע אז שיש לבטל את התיקון, ואת ההגדרה החדשה, ודחה אותו מכל וכל.
הכנסת קיבלה את ביקורתו של בית המשפט העליון, והיא ביטלה את תיקון 7 לחוק, ובמקומו חוקקה את תיקון 8. בתיקון 8 קובע החוק כי המדינה תטען (לפי העניין) בפני בית המשפט לגבי אזור מלחמה, ובית המשפט יכול יהיה לדחות או לקבל את טענתה.
במקרהו של הנער על פי תיקון 8 קיבל בית המשפט העליון את טענותיה של המדינה כי הפעולה שנעשתה בעת שהנער נפצע הייתה פעולה מלחמתית, שהתקיימה באזור מלחמה, כאשר הנפגע הוא נתין של עזה, אשר חמאס השתלט עליה, ואשר ישראל התנתקה ממנה והכריזה עליה כאזור עוין.
נותר לבית המשפט לקבוע את טענת הגזענות שהשמיע הנער, והאם החוק ותיקונו החדש, אינם מפירים את חוק כבוד אדם וחרותו. העליון שלל את הטענה, וקבע כי חוק היסוד כבוד באדם וחרותו מוגדר לאזרחי ישראל ולתחומה הריבוני.

בטהרן מרגישים שהביקוש לאי-גרעין עולה, ומעלים מחיר  

10.07.2022 tipp

 

השינויים הגדולים בזירה הבינלאומית מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, הופכים את איראן ללשון מאזניים בין הציר המזרחי של רוסיה וסין, לבין הציר המערבי בהנהגת ארה"ב. זאת הסיבה שאיראן מרגישה כנראה כעת כי היא יכולה להעלות את המחיר לחתימתה על הסכם הגרעין. איראן הודיעה כי היא דורשת ערבויות מארה"ב שלא תבטל שוב את ההסכם עליו תחתום.
איראן מציגה את דרישתה ערב ביקורו של הנשיא האמריקאי ביידן באזור, וניסיונו ליצור מזרח תיכון חדש. ארה"ב מבינה שיהיה קל יותר לסדר את המזה"ת כרצונה, אם תצליח לצמצם את נוכחותה של איראן כצד הנגדי למתרס מול סעודיה, מדינות המפרץ וישראל. איראן וישראל, מבינות כנראה כי לב רצונה של ארה"ב בעניין המזה"ת הוא לתקוע טריז בין סין לבין רוסיה, ולהקשות עליהן לרקום ציר מדיני בעל תוקף, עם איראן ומדינות הלוויין שלה, אשר בכוחו לאתגר את הציר המערבי. אם אמריקה אכן תקים נאט"ו אזורי, ולא תגרום בכך לפריצתה של מלחמה אזורית, היא אכן עשויה להביא להחלשת הציר המזרחי, ואולי אף להוציא את החשק של רוסיה להמשיך לדרוס את אוקראינה עם הפנים למערב. בהקשר הזה יש לומר, כי המזה"ת הוכיח פעמים רבות, משחר ההיסטוריה ועד העת המודרנית, שהוא אף פעם לא משתף פעולה עם חלומות. גם אם אלה הן חלומותיה של מעצמה עולמית.
איראן טענה בפני שר החוץ הקטארי שביקר בשבוע שעבר בטהרן, כי ארה"ב לוחצת עליה לחתום על הסכם שלא ישרת עד הסוף את האינטרסים ארוכי הטווח שלה. בהודעה הזאת לא מובהר אם האינטרסים האלה כוללים העשרה חוזרת של אורניום, כאשר תוקף ההסכם יפוג. ביקורו של שר החוץ הקטארי בטהרן התקיים לדברי האיראנים אחרי ששוחח עם מזכיר המדינה בלינקן, והעביר את דרישותיה של ארה"ב לאיראן.
כאמור, האיראנים הבינו מתוך הדברים שאמר להם שר החוץ של קטאר, כי ארה"ב דורשת שאיראן תחתום על ההסכם, ככל הנראה בלי שהיא תוציא את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, כפי שישראל דורשת.
הדבר שעשוי לתמוך באסטרטגיה האמריקאית להחליש את הציר המזרחי, באמצעות צמצום תפקידה של איראן בו, הוא כי המשטר הרצחני האסלאמי בטהרן מבין כי ניתוק מגע עם המערב, עלול להגביר את אי השקט הפנימי בתוך איראן, ואילו שת"פ עם וינה עשוי לתרום לה במובן של הצמיחה הכלכלית והתיעוש (ר' ידיעה היום), כמו גם במובן של השקט הפנימי. מצד שני שת"פ עם הסכם הגרעין, לא בהכרח מקעקע את ניסיונות ההתפשטות של איראן במזרח התיכון, ואולי אף להפך.

איראן מחלצת את רוסיה מהסנקציות וחוששת מנאט"ו אזורי   

04.07.2022 tipp

 

נשיאי רוסיה ואיראן נפגשו ביום רביעי, כדי לחזק את היחסים הכלכליים בין המדינות, במסגרת של הברית האסטרטגית ביניהן. איראן ורוסיה זקוקות כעת למעטפת של ציר מדיני, אשר במהותו עומד במתרס מנגד לברית נאט"ו, ולקוטב המדיני המערבי. הצורך הזה מושפע כנראה מהדיבורים לאחרונה על הקמת נאט"ו מזרח תיכוני, ומביקור בידן בסעודיה, אשר בו עשוי הרעיון לעלות. פוטין קבע בפגישה עם ראיסי כי בחודשים האחרונים, היקף הסחר בין שתי המדינות גדל. ראיסי קבע שזה עדין לא הסוף, וכי יש עוד פוטנציאל להגדיל את היקפי הסחר. ראיסי: "היחסים בין שתי המדינות בתחום הסחר כמו גם שיתופי פעולה בתחום האנרגיה נמשכים ברמה גבוהה. בהתייחס לפוטנציאל הקיים בשתי המדינות, ליחסים האלה יש עדיין פוטנציאל גדול לפיתוח"
בתחילת המשבר באוקראינה, נראה היה שהברית בין איראן ורוסיה נחלשת, אחרי שרוסיה השתמשה בשיחות בווינה, כדי להיטיב את מצבה בעקבות פלישתה לאוקראינה. רוסיה עיכבה אז את החתימה על הסכם הגרעין. איראן הביעה אכזבה מההתנהגות המדינית הזאת, ונראה היה שיחסי שתי המדינות נקלעו למדרון. כעת האינטרס של רוסיה ואיראן (וכנראה גם של סין) לחזק את הברית האסטרטגית ביניהן. ההשפעה של המהלך הזה על ישראל עלולה להיות התנגדות רוסית לחופש המסוים שיש לצה"ל בשמי סוריה. בשלב הזה רוסיה יכולה לעמוד בלחץ האיראני להגביל את ישראל בסוריה, בעיקר כיוון שהיא עסוקה באוקראינה, ואין לה צורך דחוף בזירה צבאית נוספת; אבל החשבון הזה האיראני-רוסי, עלול להיות מוגש לישראל במועד מאוחר יותר. לאיראן יש אסטרטגיה חדשה שמהותה הוא הניסיון להדק יחסים עם המדינות אשר בינה לבין ישראל. בהקשר הזה אין סיכוי שאיראן תשכח את החוב הרוסי כלפיה, לאור הסיוע שהיא מגישה לרוסים כעת בעיקר בתחום האנרגיה; את התשלום היא עלולה לפיכך לבקש מהרוסים, בזירת הסכסוך הסורי-ישראלי, והיא תזדקק לחוב הזה שבעתיים אם אכן ברית צבאית מערבית תופיע באזור

ראש החמאס בגדה המערבית הוא ד"ר נאסר אלאדין אלשאער
The head of Hamas in the West Bank is Dr. Nasser Aladdin Alshaar

בדרך לדוקטורט שלו למד אלשאער באוניברסיטאות א נג'אח בשכם ואוניברסיטת ניו יורק בארה"ב, והגיע למעמדו בגדה המערבית גם כי באופן נדיר הרשות הפלסטינית, וכנראה גם ישראל רואות בו בר שיח. מאחר שאת הדוקטורט שלו בלימודי המזרח התיכון עשה באוניברסיטת ניו יורק, יתכן שזה מוסיף לו נקודות לא רק בזירת  ירושלים רמאללה, אלא גם אצל האמריקאים

06.06.2022 tipp

 

אלשאער נושא ונותן לאחרונה עם הרשות הפלסטינית בשם החמאס בעזה. היקף הנושאים עליהם הוא דן עם הרשות, ובהם מעמד עזה, הר הבית, מעמד חמאס בגדה המערבית, מצביע על כך שאלשאער אינו מדבר בשם עצמו, או בשם תנועת חמאס בגדה המערבית, אלא בשם תנועת החמאס בכלל ובשם מנהיגותה, כמו גם בשם ממשלת עזה. בשנת 2007 היה אלשאער שר החינוך וסגן ראש הממשלה בממשלת עזה.  מקור פלסטיני בתנועת פתח, אומר כי ישראל עוצרת חדשות לבקרים את כל בכירי חמאס בגדה המערבית, אבל לאלשאער היא מניחה לקיים סדר יום, כמעט ללא הפרעה. הערכת  tipp היא כי ישראל משאירה בכך לעצמה מקור של שיח והעברת מסרים בעל משקל עם חמאס, וכן מנוף לחץ משמעותי על התנועה, אשר שונה ממנופי הלחץ הפרטיים של מעצרים מנהלתיים חוזרים שהיא מפעילה על מנהיגי חמאס אחרים בגדה המערבית.

 חשיבותו של איש חמאס בכיר מאוד, אשר מקושר להנהגתה של תנועת חמאס ואשר יכול לשאת ולתת בשמה, בעיקר בתקופה הזאת אשר בה חמאס מנסה להתבסס בגדה, ואף לאיים על בכירותה של הרשות הפלסטינית בייצוגו של העם הפלסטיני, היא חשיבות מכרעת.

בהתנהגותה המתונה של ישראל כלפי אלשאער, היא מכירה להערכת tipp דה פקטו בבכירותו, על פני מנהיגים אחרים של תנועת חמאס בגדה המערבית, למשל חסן יוסף  אשר עליו אמר לנו המקור כי "הוא חודש בחוץ, שנה בפנים"

On the way to his doctorate, Alshaar studied at universities: Al Najah in Nablus and New York University in the United States and reached his status in the West Bank also because the Palestinian Authority, and probably Israel, sees him as a dialogue. Since he did his PhD in Middle Eastern Studies at New York University, it may add points to him not only in the Jerusalem-Ramallah arena, but also among the Americans

Alshaar recently negotiates with the Palestinian Authority on behalf of Hamas in Gaza. The scope of the issues he is discussing with the PA, including Gaza status, the Temple Mount, Hamas status in the West Bank, indicates that Alshaar does not speak for himself, or for Hamas in the West Bank, but for Hamas in general and its leadership, as well as the Gaza government. In 2007, Alshaar was the Minister of Education and Deputy Prime Minister of the Gaza Government. Palestinian source in the Fatah movement, says that Israel regularly arrests all senior Hamas figures in the West Bank, but it allows Alshaar to have an agenda, almost without interruption. "

The tipp assessment is that Israel thus leaves itself a source of dialogue and weighty messages with Hamas, as well as a significant leverage of pressure on the movement, which differs from the private pressure levers of repeated administrative detentions it exerts on other Hamas leaders in the West Bank. The importance of a very senior Hamas figure, who is linked to the leadership of the Hamas movement and who can negotiate on its behalf, especially at this time when Hamas is trying to establish itself in the West Bank, and even threaten the Palestinian Authority's seniority in representing the Palestinian people, is crucial. In Israel's moderate behavior toward Alshaar, it recognizes, in our estimation, de facto in its seniority, over other Hamas leaders in the West Bank, for example, Hassan Yosef, about whom the source told us that "he is a month outside, a year inside"

חשיפה: כך עובר הכסף האיראני לחמאס בגדה המערבית
Exclusive: This is how Iranian money goes to Hamas in the West Bank

בשלוש דרכים מרכזיות, מעבירה איראן כסף לחמאס, לבניית האסטרטגיה החדשה של כינון תשתיות טרור בשטחי הגדה המערבית. הדרך המרכזית היא באמצעות סוחרים. אלה רוכשים סחורה בחו"ל, והתשלום למוכר, מועבר על ידי גורם איראני, בלי שהמוכר יהיה מודע לכך. הסחורה נשלחת דרך נמלי ישראל לסוחר בגדה המערבית, והוא מעביר את התשלום עבור הסחורה לחמאס בניכוי של דמי מאמץ/עמלה. בכל פעולה כזאת עוברים לחמאס במזומן כמה עשרות אלפי דולרים, תלוי בגודל המכולה. מכולה של 20 רגל, עשויה להכניס לחמאס סכומים של כעשרים אלף דולר, ומכולה של 40 רגל, ו 40 רגל ג'מבו, עשויה להכניס סכום כמעט כפול. היקף ההכנסות של חמאס מהפעילות המסחרית, תלוי בהיקף הסחורות המוזמנות, אבל בעיקר בבדיקות הרבות שישראל מקיימת כלפי כל פעולת מסחר בינלאומי בין הגדה המערבית ומפעלים ברחבי העולם. את הדברים מסר ל tipp מקור ביטחוני פלסטיני.

הדרך השנייה היא באמצעות העברת כסף איראני למוסדות לימוד פרטיים בגדה, שחלקו מגיע בסוף הסיבוב, לידי החמאס, חלקו האחר של הכסף נשאר בידי המוסד הלימודי הפרטי. בדרך הזאת של העברה סיבובית, משתמשים החמאס ואיראן (כנראה באמצעות משמרות המהפכה), גם ברכישת קרקעות ומבנים בגדה המערבית, וזוהי השיטה השלישית האמורה, כלומר הכסף עבור הרכישה מועבר למוכר מידי גורם איראני, העסקה עשויה להתבצע למשל בירדן, והאדמה עוברת לרשותו של איש קש של חמאס, שהופך אותה בבוא העת למזומנים, עד שהכסף משלים את מסעו המפותל ונוחת בקופת חמאס.

נסיעה ישירה דרך ירדן של אנשי חמאס לאיראן, אינה מעשית כנראה, כיוון שהשב"כ, מסכל את הניסיונות האלה, אבל הגורם הביטחוני הפלסטיני הוסיף וסיפר ל tipp שיש אנשי חמאס שמוברחים מירדן ללבנון. לא ברור עד כמה השב"כ פעיל בזירה הזאת של הברחת אנשי חמאס מירדן ללבנון, וחזרתם לגדה המערבית.

29.05.2022 tipp

In three main ways, Iran is transferring money to Hamas, to build the new strategy of establishing terrorist infrastructure in the West Bank. The main way is through traders. These purchase goods abroad, and the payment to the seller, is passed on by an Iranian entity, without the seller being aware of it. The goods are sent through Israeli ports to a merchant in the West Bank, and he transfers the payment for the goods to Hamas less an effort fee / commission. In each such operation, several tens of thousands of dollars are transferred to Hamas in cash, depending on the size of the container. A 20-foot container could give Hamas about $ 20,000, and a 40-foot, 40-foot jumbo container could generate nearly double that amount of revenue. The volume of Hamas' revenues from commercial activity depends on the volume of goods ordered, but mainly on the many tests that Israel conducts on any international trade operation between the West Bank and factories around the world. A Palestinian security source told tipp.

 

The second way is by transferring Iranian money to private educational institutions in the West Bank, part of which reaches Hamas at the end of the round. The other part of the money remains in the hands of the private educational institution. In this way of rotary transfer, Hamas, and Iran (probably through the Revolutionary Guards) also use the actions of buying land and buildings in the West Bank, and this is the third method mentioned, meaning that the money for the purchase is transferred to the seller from an Iranian source, the transaction may be made for example in Jordan, and the land passes into the possession of a Hamas straw man, who in time turns it into cash, until the money completes its winding journey and lands in the Hamas coffers.

 

A direct trip through Jordan by Hamas members to Iran is probably not practical since Israeli intelligence thwarts these attempts. But the Palestinian security source went on to tell tipp that there were Hamas members smuggled from Jordan to Lebanon. It is not clear how active Israeli intelligence is in this arena of smuggling Hamas members from Jordan to Lebanon and returning to the West Bank

דיווח באיראן: משמרות המהפכה ירו שוב טילים לבסיס של המוסד בעיראק

تقرير في إيران: الحرس الثوري أطلق صواريخ مرة أخرى على قاعدة للموساد في العراق

האם ישראל ואיראן נערכות זו מול זו בגבולות של 2 המדינות, לצד ההיערכות הבליסטית זו מול זו מהמרחק?. אירן משתמשת בארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, כדי לצמצם את הקווים הלוגיסטיים ולהתעמת עם ישראל מגבולותיה. ישראל כלל אינה מאשרת שיש לה בסיסים בגבול איראן, ולכן אסטרטגיה לוגיסטית כזאת אם מתקיימת, אינה ברורה, ובוודאי שאינה נתונה לביקורת של העיתונות. בניגוד לפעם הקודמת  בה ירו האיראנים טילים למטרה בעיראק שלדבריהם שייכת למוסד, הפעם לא דיווח חיזבאללה או גורם איראני אחר על נפגעים בצד הישראלי. ועוד שאלה חשובה אשר במבט ראשון נראית בלתי קשורה, אבל היא כנראה קשורה מאוד: האם משקלה של קטאר בזירה האיראנית-ישראלית עולה?

על פי הדיווח האיראני, את המידע על מיקום הבסיס החדש, קיבלו משמרות המהפכה מחמישה מרגלים שנתפשו בשטח איראן לאחרונה. בעקבות המידע, הופצץ המקום עליו הצביעו הנחקרים, בטילים ובארטילריה. העובדה שהפעם נוסף לדיווח הממד הארטילרי שלא היה בדיווח הקודם, עשוי להצביע על כך שהאתר הנוכחי שהופצץ קרוב יותר לגבול האיראני מהקודם. בשני המקרים מדובר על אתרים בשטח שמוחזק על ידי הכורדים. אין כל אישור לדיווח הזה ממקורות ישראליים.

האמיר של קטאר נפגש השבוע בטהרן עם נשיא איראן אברהים ראיסי; ההודעה שהתפרסמה בסוף הפגישה בצד האיראני: הביקור יביא לחיזוק שיתוף הפעולה בין המדינות, במישור הדו צדדי, האזורי והעולמי. השאלה היא עד כמה אם בכלל קטאר מסייעת לאיראן לקיים את האסטרטגיה האיראנית לקיים בסיסים על גבול ישראל, ובעיקר בהקשר של היערכות החדשה של חמאס בגדה המערבית, שכן שיתוף פעולה אזורי יכול הרי להיות גם העברת כסף איראני לחמאס למיזם האיראני-חמאסי של פיתוח תשתית לוגיסטית טרוריסטית בגדה המערבית.

ישראל זקוקה לקטאר כדי להרגיע את עזה, אבל האם הצורך הזה מביא אותה לעצום עיניים לגבי עובדות היסוד, או שמא ישראל עושה בעובדות היסוד האלה שימוש מתוחכם שאיננו יודעים עליו? אלה עובדות היסוד: יחסיה של קטאר עם איראן מתהדקים. יחסיה של קטאר עם חמאס והאסלאם הפלסטיני הקיצוני ידועים. הלשכה המדינית של חמאס נמצאת בקטאר, וכרגע נושא בתפקיד ראש הלשכה המדינית רוצח-האזרחים-מהגב-בסכינים- הנייה. בנוסף עזמי בשארה חי בקטאר והוא עדין יועץ לממשל הקטארי. ההנחה לפיכך כי היכולת של קטאר להיות שליחה של איראן, נשקלת מול כוחה להשקיט את עזה מצד אחד, ומצד שני להיות ערוץ תקשורת מדינתי חשוב יציב ובעל מעמד לשיח עם איראן, במידה ששיח כזה מתרחש או יתרחש. יתכן לפיכך שישראל שוקלת את התמונה כולה לגבי קטאר, ומהלכת בה בין הטיפות.

 

ואם אכן שתי המדינות איראן וישראל מקיימות כבר שני מעגלי מגע צבאי ביניהן, האחד קרוב באמצעות בסיסים וארגונים, והשני רחוק באמצעות איום של טילים בליסטיים, והן לפיכך כבר נמצאות בזירה של השיח המדיני במקרה הזה בהיבט הצבאי שלו, ראוי ביותר שתהיה לשתי המדינות הניציות מדינה רצינית כמו קטאר שבכוחה להעביר את השיח הצבאי מדיני ביניהן לעבר שיח מדיני אזרחי. לא בהכרח מתוך יוזמה שלה, אלא מיוזמת איראן ואו ישראל. מהצד השני, עזה שקטה וזוהי עובדה, וישראל מצרה את צעדיו של חמאס בגדה המערבית, גם זו עובדה, ולכן אם יש השפעה שלילית של קטאר על האירועים בהקשר הזה, השפעתה החיובית כנראה חשובה כעת בעיני מערכת הבטחון הישראלית, יותר.

15.05.2022 tipp

هل تستعد إسرائيل وإيران لبعضهما البعض داخل حدود البلدين جنباً إلى جنب مع الاستعداد الباليستي لبعضهما البعض عن بعد؟ تستخدم إيران منظمات مثل حزب الله وحماس لتقليص خطوطها اللوجستية ومواجهة إسرائيل بحدودها. لا تؤكد إسرائيل على الإطلاق أن لها قواعد على الحدود الإيرانية, وبالتالي فإن مثل هذه الاستراتيجية اللوجستية, إن وجدت, غير واضحة, وبالتأكيد لا تخضع لانتقادات من الصحافة. على عكس المرة السابقة التي أطلق فيها الإيرانيون صواريخ على هدف في العراق يقولون إنه تابع للموساد, لم يبلغ حزب الله أو مصدر إيراني آخر هذه المرة عن أي خسائر في الجانب الإسرائيلي. وسؤال مهم آخر يبدو للوهلة الأولى غير ذي صلة, لكن من المحتمل أن يكون وثيق الصلة بالموضوع: هل يزداد وزن قطر في الساحة الإيرانية الإسرائيلية؟

وبحسب التقرير الإيراني, فقد تلقى الحرس الثوري المعلومات الخاصة بموقع القاعدة الجديدة من خمسة جواسيس تم أسرهم مؤخرًا في الأراضي الإيرانية. وعقب هذه المعلومات تعرض المكان الذي أشار إليه المعتقلون للقصف بالصواريخ والمدفعية. حقيقة أنه تمت إضافته هذه المرة إلى تقرير أبعاد المدفعية الذي لم يرد في التقرير السابق, قد يشير إلى أن الموقع الحالي الذي تم قصفه أقرب إلى الحدود الإيرانية من السابق. في كلتا الحالتين هناك مواقع في المنطقة التي يسيطر عليها الأكراد. ولا يوجد تأكيد لهذا النبأ من مصادر إسرائيلية.

التقى أمير قطر هذا الأسبوع في طهران بالرئيس الإيراني إبراهيم رئيسي. وجاء في الإعلان الصادر في ختام الاجتماع عن الجانب الإيراني: أن الزيارة ستعزز التعاون بين البلدين على المستوى الثنائي والإقليمي والعالمي. السؤال هو إلى أي مدى إذا ساعدت قطر إيران في الحفاظ على استراتيجية إيران في الحفاظ على القواعد على حدود إسرائيل، لا سيما في سياق انتشار حماس الجديد في الضفة الغربية، حيث يمكن أن يشمل التعاون الإقليمي أيضًا تحويل الأموال الإيرانية إلى حماس لصالح إيران- مشروع تطوير البنية التحتية اللوجستية لحماس في الضفة

إسرائيل بحاجة إلى قطر لطمأنة غزة، ولكن هل هذه الحاجة تجعلها تغلق أعينها عن الحقائق الأساسية، أم أن إسرائيل تستخدم مثل هذه الحقائق الأساسية التي لا نعرف عنها شيئًا متطورًا؟ هذه هي الحقائق الأساسية: علاقات قطر مع إيران تتقوى. علاقات قطر مع حماس والإسلام الفلسطيني المتطرف معروفة. يقع المكتب السياسي لحماس في قطر ويشغل حاليا منصب رئيس المكتب السياسي. بالإضافة إلى ذلك، يعيش عزمي بشارة في قطر ولا يزال مستشارًا للحكومة القطرية. وبالتالي، فإن الافتراض بأن قدرة قطر على أن تكون مبعوثًا لإيران يقاس بقدرتها على تهدئة غزة من ناحية، ومن ناحية أخرى أن تكون قناة اتصال حكومية مهمة ومستقرة للحوار مع إيران، في حالة حدوث مثل هذا الحوار أو حدوثه. . من الممكن إذن أن تفكر إسرائيل في الصورة الكاملة لقطر، وتمشيها بين القطرات.

 

وإذا كان لدى البلدين بالفعل، إيران وإسرائيل ، دائرتان من الاتصال العسكري بينهما، إحداهما قريبة من القواعد والتنظيمات، والأخرى بعيدة من خلال تهديد الصواريخ الباليستية، وبالتالي فهي بالفعل في ساحة الخطاب السياسي في هذا الصدد. الجانب العسكري، يجب أن يكون للدولتين المتشددتين دولة جادة، مثل قطر التي لها القدرة على تحويل الخطاب العسكري العسكري بينهما إلى خطاب سياسي مدني. ليس بالضرورة بمبادرة منها، ولكن بمبادرة من إيران أو إسرائيل. من ناحية أخرى، غزة هادئة وهذه حقيقة، وإسرائيل ضيقت خطوات حماس في الضفة الغربية، وهذه حقيقة أيضًا، فإذا كان لقطر تأثير سلبي على الأحداث في هذا السياق، فمن المحتمل أن يكون تأثيرها الإيجابي. أكثر أهمية لجهاز الأمن الإسرائيلي الآن.

ממשלת עזה חברה לאירן, ממשלת רמאללה חברה לירדן  

حكومة غزة عضو في إيران, وحكومة رام الله عضو في الأردن

שתי הממשלות נאבקות על הרחוב בגדה המערבית כדי לזכות בניצחון זו על זו, ומקצינות. בהר הבית רמאללה מנסה להתעטף במאפיינים של האסלאם הקיצוני ושולחת קדימה את תנועת הפתח לגבור על חמאס ולהוביל את האירועים בהר, ואילו ממשלת עזה בונה בגדה המערבית בסיוע איראן תשתית לוגיסטית חדשה (כפי שדיווחנו בחודשים האחרונים), שמאיימת על ישראל אבל גם מאיימת על רמאללה ועל ירדן. ישראל נדחפת למלחמה, אבל היא יכולה לנסות ולשנות את הצפוי, ולכרות הסכם עם רמאללה, ולהחליש את האסלאם הקיצוני הפלסטיני ואת איראן בגדה המערבית. אבל לשם כך היא תצטרך לעשות פשרה עם אבו מאזן בירושלים. מצד שני ישראל גם יכולה לבחור לדבר עם איראן.

השבוע חידדה סוכנות הידיעות וואפא, שהיא חלק מהממשל ברמאללה, את מקומו המרכזי של פתח במאבק על הר הבית. באותה הזדמנות הסוכנות הקטינה את חלקו של חמאס באירועים על ההר. יתכן שלמהלך הזה נלווים גם מהלכים פיזיים של ניסיון להצר את צעדי חמאס על ההר ובירושלים, כפי שהרשות נהגה בחודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות בגדה; על פעולה אחת של הרשות בירושלים, כנראה בשתיקה בהסכמה של מערכת הביטחון הישראלית, דיווחנו כאן ערב הבחירות בגדה. כן דיווחנו לפני שבועיים על כוונה של המעגל השני במנהיגות התנועה, לאמץ את האסטרטגיה המוצלחת של חמאס להביא תמיכה רחבה מהרחוב; בפתח מתכוונים להתחיל לעשות את זה בג'נין לקראת הועידה ה-8 של התנועה שתהיה בקיץ, והם כבר עושים את זה בהר הבית.

הרשות אף מתחרה עם האסלאם הקיצוני הפלסטיני על הבעת הבוז והשנאה כלפי היהדות וכלפי כמיהת היהודים להר הבית כמרכזם הרוחני. השבוע שוב כינתה סוכנות הידיעות של הרשות וואפא את עליית היהודים להר כטקסים גזעניים, ושוב הביעה בוז וזלזול כלפי ארון הספרים היהודי. שתי הממשלות הפלסטיניות כאחת לא מזכירות כי היהדות התקיימה על ההר, שהיה מרכזה הרוחני והלאומי, אלף וחמש מאות שנים לפני שנולד האסלאם.

על הקשר בין איראן, לבין חמאס, ולבין כינונה של תשתית לוגיסטית טרוריסטית חדשה בגדה המערבית, אפשר ללמוד מאחת מכותרותיו של השופר האיראני טהרן טיימס השבוע: "מהפכה בגדה המערבית, ישראל פחות בטוחה מתמיד". הטרמינולוגיה הזאת מזכירה את נאומו של רוצח-האזרחים-הבלתי-חמושים-מהגב סינוואר ובני דמותו שמדברים על מהפכה בפעילות של חמאס (שהפתיעה רבים כשצצה לפתע בגדה המערבית מטעם ארגון בלתי מתוחכם כחמאס, ולכן החשד נפל על איראן), ובהמשך הכתבה מצייר העיתון את הדרך שצפויה לפעילות הזאת, עד שהאבנים והסכינים יהפכו לאינתיפאדת טילים.

 

על פי האירועים וההתדרדרות המהירה, התחזית הזאת של השופר האיראני לפיו השלב הבא הוא טילים עלולה להתקיים כלשונה, אלא אם ישראל תתמרן באמצעות ירדן והרשות הפלסטינית לעבר סוף אחר לעלילה האיראנית.
בין אם איראן מנסה להוביל את כל הנחלים אליה, בסוג של התחזות מדינית, ובין אם המציאות הזאת שרירה ואמיתית, טוב תעשה ישראל אם תפתח בשיח עם משטר הטרור האיראני, שיח שעשוי להיות דרך נוספת, לשינוי התסריט הקבוע בסכסוך הפלסטיני ישראלי. זה נשמע כחזון אחרית הימים, אבל במדיניות הכול אפשרי.

08.05.2022 tipp

الحكومتان تتقاتلان في شوارع الضفة الغربية من أجل الانتصار على بعضهما وعلى الضباط. في الحرم القدسي, تحاول رام الله أن تلتف بخصائص الإسلام الراديكالي وتدفع حركة فتح إلى الأمام لهزيمة حماس وقيادة الأحداث على الجبل, بينما تقوم حكومة غزة ببناء بنية تحتية لوجستية جديدة في الضفة الغربية مع إيران (كما ورد في الأشهر الأخيرة), وهو الأمر الذي يهدد إسرائيل ولكنه يهدد رام الله والأردن. إسرائيل تُدفع إلى الحرب, لكن يمكنها محاولة تغيير ما هو متوقع, وإبرام اتفاق مع رام الله, وإضعاف الإسلام الفلسطيني المتطرف وإيران في الضفة الغربية. لكن من أجل ذلك, عليها أن تقدم تسوية مع أبو مازن في القدس. من ناحية أخرى, يمكن لإسرائيل أيضًا أن تختار التحدث إلى إيران.

هذا الأسبوع, شحذت وكالة الأنباء وفا, التابعة للإدارة في رام الله, مكانة فتح المركزية في النضال من أجل الحرم القدسي الشريف. وبهذه المناسبة خفضت الوكالة حصة حماس من الأحداث في الجبل. ومن المحتمل أن تكون هذه الخطوة مصحوبة بتحركات مادية لمحاولة تضييق خطوات حماس على الجبل وفي القدس, كما فعلت السلطة الفلسطينية في الأشهر التي سبقت الانتخابات المحلية في الضفة الغربية. تم الإبلاغ هنا عن إجراء واحد قامت به السلطة الفلسطينية في القدس, في صمت على ما يبدو بموافقة مؤسسة الدفاع الإسرائيلية, عشية انتخابات الضفة الغربية. كما تحدثنا قبل أسبوعين عن نية الدائرة الثانية في قيادة الحركة تبني استراتيجية حماس الناجحة في جلب الدعم الواسع من الشارع. تخطط فتح للبدء في القيام بذلك في جنين قبل المؤتمر الثامن للحركة هذا الصيف, وهم يفعلون ذلك بالفعل في الحرم القدسي

كما تتنافس السلطة الفلسطينية مع الإسلام الفلسطيني المتطرف للتعبير عن الازدراء والكراهية تجاه اليهودية وتوق اليهود إلى جبل الهيكل كمركز روحي لهم. هذا الأسبوع, وصفت وكالة وفا الإخبارية مرة أخرى صعود اليهود إلى الجبل بأنه عنصري, وأعربت مرة أخرى عن ازدرائها واحتقارها لخزانة الكتب اليهودية. ولا تذكر الحكومتان الفلسطينيتان على حد سواء أن اليهودية كانت موجودة في الجبل الذي كان مركزها الروحي والوطني قبل خمسة عشر مائة عام من ولادة الإسلام.

 سواء حاولت إيران أن تقود كل التيارات إليها, في نوع من انتحال الشخصية السياسية, أو ما إذا كان هذا الواقع تعسفيًا وحقيقيًا, فمن الأفضل لإسرائيل أن تفتح حوارًا مع النظام الإرهابي الإيراني, وهو حوار يمكن أن يكون وسيلة أخرى للتغيير. السيناريو الدائم في الصراع الإسرائيلي الفلسطيني. تبدو وكأنها رؤية نهاية العالم, لكن في السياسة كل شيء ممكن.

הועידה הכלכלית הראשונה הישראלית-פלסטינית בחסות העיתון תהיה בקיץ 2022, בקו התפר ישראל פלסטין

المؤتمر الاقتصادي الإسرائيلي الفلسطيني الأول صيف 2022 في خط التماس إسرائيل وفلسطين برعاية الصحيفة

The first Israeli-Palestinian economic conference sponsored by will be in the summer of 2022 at the Israel-Palestine Seam Line