גיליון 65

גיליון 64

גיליון 63

עיתון בין אויבים. ישראלי, אזורי, בלתי פוליטי

בהרצה

האתר הרשמי של נשיא איראן נפל לשעתיים. חדשות יום ראשון

פרסום שלישי: אסטרטגיה איראנית להקמת מפעלי כטב"מ

איציק סודרי, הדובר המיתולוגי של ש"ס, אמר לנו ביום שישי כי עמדתה של ש"ס חד משמעית, ממשלה עם בנימין נתניהו, או בחירות שישיות. אין אמצע.

לשאלתי אם אריה דרעי אמר את הדברים באופן הנחרץ הזה, אמר סודרי בהחלט כן, דרעי אמר זאת בקולו.

אכן דרעי אמר דברים שזוהי משמעותם. אבל האם הוא השאיר לעצמו פתח מילוט, לממשלה אחרת, למקרה שנתניהו באמת לא יביא  61, והברירה תהיה קואליציה אחרת או בחירות שישיות?

להערכתנו דרעי לא זקוק כמו אחרים לפתח מילוט. פשוט כי בכוחו לחזור 180 מעלות על עמדותיו, ובכוחו הרטורי גם להיחלץ מהמתקפה הצפויה עליו בעקבות התפנית. הציבור של דרעי גם אינו כה נקמני כלפי תמרונים פוליטיים כמו הציבור החילוני, ויש בו הפרדה מוחלטת בין החיים הפוליטיים לחיי השעה הערכיים. מדבר אחד דרעי לא יכול עד כה להימלט. מאמונותיו המיסטיות יהודיות. אלא אם כן חל בו שינויי מאז ביקש מהרב שך סליחה, ביום שנכנס לכלא, על כי זעם עליו, ועל כי סיכם את זעמו בקפידה.

דרעי משייט כל חייו הציבוריים בין החרדים אותם הוא מייצג, לבין הבלתי חרדים מהם הוא שואב את השראתו הפוליטית; המאבק הזה בבלתי חרדיים בעניין השקפותיהם הבלתי חרדיות שעלולות לשבש את חיי הציבור שלו, מפרה אותו ומחדד את מקומו הפוליטי. מהמאבק הזה הוא ניזון ציבורית, והמאבק עדין מעשיר אותו ואת רעיונותיו; מהתחכום הפוליטי שדרעי שאב מזירת הפוליטיקה הבלתי חרדית, הוא אף חידד את תחכומו הפוליטי. במובן הזה דרעי קרוב לציבור הישראלי הבלתי חרדי, כמעט כמו כל ישראלי בלתי חרדי.

מצד שני, אריה דרעי מתרחק פוליטית ומבדל את הציבור שלו מהציבור הבלתי חרדי, גם כדי לשמר את כוחו הפוליטי, אבל גם כדי להביע במובן הציבורי את מעמדו המבודל כלפי הציבור הזה, וכמובן כדי לכפר על עוונו לכאורה כלפי הרב שך. אבל כאשר גוברת עליו שוב התחושה הציבורית הלאומית הישראלית, וכאשר התמונה הפוליטית מבהירה לו שעליו לקבל הכרעה יוצאת דופן כדי לשרוד, דרעי עשוי לקרב בין שני הציבורים, ולצמצם בכך את ההתבדלות של הציבור החרדי המזרחי; אלא שבשנת 1990 אריה דרעי קלט את הנזק שעלול להיגרם לו בעקבות ההתקרבות הרגעית אל ציבור העבודה, ועלול להיגרם לכוחו הפוליטי, והוא נסוג כמעט מיד מהסנטימנט הלאומי, וגם מהצורך הרגעי לשרוד (בהתאם להכרעת הרב עובדיה יוסף). בסופו של המהלך שכונה על ידי יצחק רבין התרגיל המסריח,  נשא הרב שך דברים בלב תל אביב על אודות אוכלי שפנים בקיבוצים; ומכל הנזקים האפשריים, הנזק הזה של הקפידה שהטיל עליו לכאורה הרב שך לאור נאומו, הוא אשר הותיר חותם על אריה דרעי במשך כל חייו הפוליטיים; נקיפות מצפון משפטיים לא היו לו אז שכן בעיני עצמו הוא היה זכאי.

 לאור הדברים האלה, נשאלת השאלה האם אריה דרעי, במידה שהתנאים הפוליטיים בבחירות הנוכחיות יחייבו אותו, ירשה לעצמו פעם נוספת לקרב בין הציבור, הפעם של יאיר לפיד, לבין הציבור המזרחי חרדי. להערכתנו התשובה לכך חיובית. נימוקנו הוא שאין דמות חרדית בהווה כדמותו הנחרצת של הרב שך, אשר תבדל באופן כה בוטה במובן הערכי היסודי והמהותי בין שני הציבורים, כנראה כיוון שהתקופות השתנו. ההיעדר הזה, וחלוף השנים והתקופות, עשוי להביא רבים בציבור החרדי לחשוב שאינטגרציה כעת אינה כה מופרכת כפי שהייתה בתקופתו של הרב שך, ולפיכך גם הקפידה המצורפת לה, אינה ברת תוקף כשהייתה. נימוק נוסף הוא שהפעם החרדים האשכנזים עשויים בעצמם לרצות דיל עם הציבור של יאיר לפיד, גם אם יכנו אותו הציבור של גנץ, וזה, לצד שאר הנימוקים, עשוי לשכנע את דרעי שעליו לפעול.

להערכתנו בנימין נתניהו לא יוכל להקים ממשלה גם אחרי הבחירות החמישיות. יש בעינינו משהו עמוק יותר בהצבעה של הציבור הישראלי מאשר מחסור באי אלו אלפי קולות לטובת נתניהו. הציבור הישראלי שב ואמר לנתניהו ארבע פעמים כי לא יניח לו להקים ממשלה. זה נשמע כמעט בלתי אפשרי שלציבור של מיליוני פריטים שאינם מחוברים זה לזה תהיה עמדה ציבורית שניתן לייחס אותה לכלל, אבל זהו בדיוק משמעותו של ציבור לאומי תרבותי; ככה בדיוק המסתורין הזה עובד. לכן הערכתנו היא כי הדבר לא ישתנה גם הפעם, שכן לא חל שום שינוי בנתניהו ובליכוד, שיגרום לציבור לשנות את עמדתו.

דרעי אחר יעמוד מול ההכרעה הזאת. זה לא יהיה אותו נער פוליטי שעמד שם בשנת 1990. במובן האמוני המיסטי זהו אמנם אותו דרעי של הרב שך, שפוחד מקפידה שהפעם עלולה לבוא עליו ממרומים, מהמקום בו נמצא כעת הרב שהמפתח היה אז בידו, אם להשאיל את שם הספר שכתב עליו משה הורביץ; אבל זו אינה אותה תקופה, ואלה אינם אותם תנאים, והיום כאמור גם חרדים אשכנזים יכולים לחשוב על אינטגרציה (רק במובן המסוים, ובוודאי לא בשינוי של תרבות), ולא רק לחשוב אלא אפילו הם עלולים לנשוף בעורפה של ש"ס בדרכם לחתוך קואליציה עם בני גנץ. ואינני אומר בני גנץ מתוך שגיאה או מחוסר תשומת לב, שכן להערכתי דרעי לא יסכים גם היום להכתיר את לפיד לראש ממשלה. אם נתניהו לא יביא 61, דרעי להערכתי ייכנס למו"מ עם גנץ ועם לפיד אבל יתנה את הצטרפות ש"ס בכך שראש הממשלה לארבע שנים, ובלי רוטציה, יהיה בני גנץ או אפילו גדעון סער, ולא יאיר לפיד. כמובן שאם הליכוד יחליט שמנהיג אחר מהליכוד יקים ממשלה, ולא נתניהו, כי אז כל הכתוב לעיל מיותר, שכן דרעי ילך אתו לקואליציה.

מתי כהן

גיליון 66 | 30 באוקטובר 2022
רואה אור בימי א' | בהרצה

לפני כשבועיים, על פי מקור פלסטיני, חזרו שלושה אופים מעבודתם במאפיה ברמאללה לביתם במחנה ג'לזון. הזמן לדברי המקור היה לפנות בוקר. לפתע ראו השלושה מרחוק מחסום של צה"ל. לא ברור מה התרחש מחוץ לרכב, אבל בתוך הרכב לדברי המקור שררה היסטריה מוחלטת; אימה מהמפגש עם החיילים כאשר מסביב אין נפש חיה מלבד החיילים במחסום המתקרב ושלושת הפלסטינים ברכב. בשלב כלשהו, ומתוך אימתו, אמר המקור, נהג הרכב ניסה לעשות פרסה כדי לברוח מהחיילים. האם הנהג פגע באחד החיילים, או שמא הסיבוב נראה כאיום עליהם, איננו יודעים. המקור אמר שהחיילים פתחו באש לעבר המכונית.

הכרוניקה שבאה לביטוי בהודעת הצבא אחרי האירוע (מתוך עיון בכלי תקשורת ישראלי), היא כי זה היה ניסיון דריסה. התוצאה: שניים מיושבי הרכב נהרגו והשלישי נפצע; מכאן מתחילה לדברי המקור פרשה אשר מביעה בעיניו שני דברים עיקריים: האחד, את הזלזול העמוק של צה"ל במשפחות הפלסטיניות אשר מאבדות את ילדיהן, והשני, את התקופה הנוכחית אשר בניגוד לנוהג העבר לדבריו, הצבא אפילו לא מתאמץ לתחקר מוות של פלסטינים באופן מספיק עמוק, כפי שנהג לעשות. היד הקובעת כי הפלסטינים מחבלים, קלה על המקלדת, הוא אומר.

מכאן התפתחה התרחשות שאין מלה לתאר אותה אחרת מאשר זוועה: הצבא לדברי המקור טעה בשמות ההרוגים והפצוע. וכך שתי משפחות הקימו סוכת אבלים וציפו לגופת בנן, ומשפחה אחת נערכה לביקור אצל בנה הפצוע בבית החולים. אבל כעבור זמן קצר, התקשרו מהצבא למשפחת הפצוע ואמרו לה כי הייתה שגיאה ובנה נהרג ולא נפצע. המשפחה התמוטטה מצער. אחר כך היא אזרה כוח והקימה סוכת אבלים. אל המשפחה אשר הקימה סוכת אבלים בעקבות הידיעה כי בנה נהרג, התקשר הצבא ואמר כי בנה בחיים. הטלטלה הייתה עמוקה גם אם הייתה בה שמחה והקלה.

יש דבר אחד שלא ראיתי עד כה מעולם בסוכות אבלים, אמר לנו המקור השבוע, וזה את השנאה בעיני הצעירים והילדים, השנאה הזאת אינה נובעת מהאויבות בין ישראל לבין הארגונים הפלסטינים, אלא בגלל הבוז שמפגינה ישראל וצבאה כלפי החיים הפלסטיניים, וההשפלה שהיא גורמת לפלסטינים, וכלפי הרגשות האנושיים הבסיסיים שמשותפים לכל בני האדם. על זה, אמר המקור, אין סליחה, ולכן ישראל ללא ספק עוד תשמע מהילדים האלה.

 

 

16.10.2022 tipp

האם הפעילות האינטנסיבית של צהל באזור שכם, מעודדת מתנחלים פורקי עול לצאת ולפעול בעצמם נגד פלסטינים, בניגוד מוחלט לערכי הצבא. הפלסטינים דיווחו בסוף השבוע על מתנחלים שכרתו 25 עצי זית בכפר קריאות סמוך לשכם. תמוה איך מתנחלים שרובם יודע כי בהלכות מלחמה אוסרת התורה במפורש לכרות עצי פרי של האויב, עוברים על איסור מפורש מהתורה, ושבים וכורתים עצי זית. הפלסטינים אומרים כי מסע כריתת עצים של פלסטינים, בעיקר עצי זית, נמשך זה שנים. ישראל לא הצליחה עד כה לשים קץ לתופעה הזאת שמנוגדת לערכיה המוצהרים ולחוקיה.

גרפיקה: דו"צ

מבצע עלות השחר של צה"ל בעזה, הביא לביטוי את מקומן החדש של נשים בחזית המלחמה הישראלית נגד הטרור האסלמי הקיצוני. כעת מתברר שאת מפקד החטיבה הדרומית של הג'יאהד האסלמי, חיסלה חיילת, אחת מצוות של חיילות שמופקד על מערכת של איתור מעקב ויירוט, החיילות איתרו את הרוצח ושיגרו לעברו טיל שהרג אותו ואת צוותו.
ל- tipp נודע כי את ההתקפה הראשונה על המחבל חאלד מנסור וצוותו, ניסה צה"ל להוציא לפועל באמצעות טנק, אבל הפעולה הזאת נכשלה במובן שהיא לא הפסיקה את חייו של המחבל. בעקבות הכשלון הועבר הטיפול במבצע חיסולו של מחבל הג'יאהד לצוות החיילות שמתפעל כאמור מערכת שלמה של אמצעים טכנולוגיים של איתור ויירוט; מנסור אותר, והחיילת שיגרה לעברו טיל שהרג אותו ואת צוות המחבלים שהיה אתו. החיסול המוצלח של הרוצח מנסור, מביא לביטוי את מקומן של נשים בחזית מאמץ המלחמה הישראלי של שנת 2022. את המקום הזה הן לא רכשו במבצע האחרון, אלא בהתמדה במהלך העשור האחרון, אשר בו אף הייתה התפתחות טכנולוגית מהותית.

בטהרן מרגישים שהביקוש לאי-גרעין עולה, ומעלים מחיר

ראש החמאס בגדה המערבית הוא ד"ר נאסר אלאדין אלשאער
The head of Hamas in the West Bank is Dr. Nasser Aladdin Alshaar

איראן מחלצת את רוסיה מהסנקציות וחוששת מנאט"ו אזורי   

האצבע והאולטימטום עבדו (צילום מסך אל-מנאר)

30.10.2022 tipp

 

כפי שכתבנו כאן ערב חתימת ההסכם הימי בין ישראל ללבנון, ההסכם אכן נכנס לתוקף באמצעות משלוח מכתבים נפרדים של שתי המדינות לאומות המאוחדות. זו הייתה דרישתו של נסראללה, וכייתר דרישותיו במו"מ בין לבנון לישראל, גם דרישה זו באה לביטוי בהסכם. בסוף המו"מ, כאשר ישראל קיבלה את הדרישות העיקריות של  לבנון/נסראללה, ניסתה לבנון ככל הנראה בעידוד חיזבאללה, להשיג עוד קצת מישראל, ולבנון הגישה רשימת תיקונים לנייר הסופי ולנקודות שישראל כבר הביעה לגביהן את הסכמתה. כעבור שעות אחדות, רשימת התיקונים הזו שדרש חיזבאללה הופיעה כשקופית בעיצוב גרפי נאה ומקצועי בתחנת הטלוויזיה שלו אל מנאר, כנראה כדי להקל על הצופים בישראל לקלוט את המסר. תגובתו של ראש הממשלה יאיר לפיד לנייר הזה הייתה חד משמעית ומהירה, באופן שהיא הבהילה את חיזבאללה ואת לבנון. בתגובה לתגובה זו של לפיד, נסראללה גזר על עצמו מיד תענית דיבור, ונעלם לכמה ימים מהמסכים עם האצבע המונפת ועם האולטימטום, ובמקביל הוא שחרר את לבנון ואת הנשיא הלבנוני עאון, לסגת מהדרישות האלה האחרונות של לבנון, ולהסכים לנייר הסופי ששלח המתווך האמריקאי. גם הצעד הזה, של נסיגה, אשר נעשתה להערכתנו בעיקר מתוך הניסיון של שנת  2006 (ר' כותרת ראשית כאן גיליון 63), אשר בו חיזבאללה הגדיש את הסאה, וחצה את מגבלת כוחו בהתנהלות מול ישראל, והובס, ובכן גם הצעד הזה היה צעד מוצלח עבור חיזבאללה, ונסיגתו הייתה בדיוק ברגע הנכון, והיא חתמה את המו"מ בין ישראל ולבנון על הגבול הימי בניצחונו המוחלט של הארגון ושל איראן.

אין זה ניצחון של הישגים ללבנון, צריך לומר זאת מיד, כיוון שגם ישראל השיגה את רצונה הימי במשא ומתן עם לבנון. אבל זהו אינו הישג שמשנה את תמונת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן: מאחר שהרקע היסודי להסכם הימי, ואחת מהדרישות העיקריות של חיזבאללה, ומאחורי הקלעים גם של איראן, היה שיוותר מצב המלחמה בין לבנון לבין ישראל על אף חתימתן על ההסכם הימי, זוהי ע"כ התמונה העיקרית והחשובה, וזהו ההקשר העמוק יותר של ההסכם, וזוהי הנקודה אשר לגביה יש לבחון את ההסכם; בהקשר הזה ההסכם בין המדינות אינו  צריך להיבחן על הישגיו בתחום הימי, אלא על השפעתו על זירת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן, זירה שנשארת פתוחה. לכן המו"מ וההסכם שבסופו, היו צריכים מבחינת ישראל להביא את חיזבאללה לצמצום מהותי של דרישותיו, ולהפסד דקלרטיבי, ובראש ובראשונה לקעקע את הדרישה כי מצב מלחמה ימשיך לשרור בין המדינות על אף חתימת הסכם מדיני כה חשוב (שאותו הפך כאמור חיזבאללה להסכם מסחרי/כלכלי בלתי ישיר). כל הדברים הללו לא קרו. במובן הזה לפיכך ההסכם הישראלי/לבנוני הוא ניצחון של חיזבאללה ושל איראן, שבהקשר של התמשכות המלחמה, זכו להישגים מובהקים.

ראשית ההסכם הימי שם קץ למשבר הפנימי הלבנוני שאליו נקלע חיזבאללה בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות. ההסכם הימי שנחתם השבוע ואשר בו חיזבאללה הציב לישראל אולטימטום, וזכה, שינה את יחסו של ציבור לבנוני גדול כלפי חיזבאללה, והשינוי הזה בא לביטוי בשבחים שהארגון מקבל בתוך לבנון על תפקידו בהשגת ההסכם, ובהישג הלבנוני שבא בהסכם הזה לידי ביטוי. ולכן  בזירת המלחמה הלבנונית ישראל תפגוש מרגע חתימת ההסכם הימי, חיזבאללה מחוזק, שבכוחו שוב לנקוט מהלכים מלחמתיים נגד ישראל בלי שציבור גדול לבנוני יקום עליו, או לפחות עם הסתברות נמוכה יותר לכך. הניצחון הזה של חיזבאללה אף מאפשר לאיראן להמשיך לחתור אל מטרתה להציב חזיתות מול ישראל על גדרותיה, וכיוון שדעת הקהל הפנימית בלבנון השתפרה כעת כלפי חיזבאללה ואיראן, אולי אף יהיה זה צעד נוסף של איראן לממש את חלומה הרטוב, לנמל אסטרטגי בים התיכון, 5 דקות מראש הנקרה. זה כמובן עוד רחוק מאוד, אבל כל מסע (איראני במקרה הזה) כמאמר הפתגם הטאואיסטי שהיה לקלישאה, מתחיל בצעד קטן.

 

Sunday News

חדשות יום ראשון 

האתר הרשמי של נשיא איראן נפל בצהרי יום ראשון, למשך שעתיים

כוחות הצלה בזירת הפיגוע בקרית ארבע במוצאי שבת
כוחות הצלה בזירת הפיגוע בקרית ארבע במוצאי שבת

רונן חנניה נהרג בפיגוע שהיה במוצאי שבת בקריית ארבע, ושלושה ישראלים נוספים נפצעו. המחבל מארגון חמאס מוחמד ג'עברי, ביצע את הפיגוע, וחוסל במהלכו.

ביום ראשון דיווחה רשת חברתית בשכם על סגר בפועל שמתקיים סביב העיר, כך נכתב בדיווח: "מחסום בית פוריק סגור לשני הכיוונים. מחסום חווארה סגור לשני הכיוונים. סיבוב סולימאן אל-פרסי (יצהר) סגור לחלוטין. הרחוב הראשי של חווארה סגור ורוב החנויות סגורות. נוכחות אינטנסיבית של הצבא בכיכר ביתא. מחסום זעתרה סגור לחלוטין. מעמדם של המחסומים הללו משתנה ברגעים"

המרכז הסורי לזכויות אדם דיווח במוצאי שבת כי מתנקש חיסל מבריח סמים שעובד עם חיזבאללה בלבנון בעיר חפיר אל פקווה הסמוכה לדמשק. האתר מדווח כי המיליציות שנתמכות בידי חיזבאללה מבריחות סמים מלבנון לסוריה. ישראל הצליחה בשנים האחרונות לתפוס בגבול הצפוני כמה משלוחי סמים מלבנון.

מפזרים עשן בשכם כדי למנוע ריגול (צילום מסך מפייסבוק)
מפזרים עשן בשכם כדי למנוע ריגול (צילום מסך מפייסבוק)

בשכם החלו לפזר עשן אחרי מצעדים של אנשי גוב האריות, כדי למנוע ריגול, לגבי מקומות המסתור שלהם.

גובר הוויכוח הפנימי בתוך שכם בין תומכי ארגון גוב האריות לבין המתנגדים לו שטוענים כי הנזק רב מהתועלת. ברשתות החברתיות התפרסמה ביקורת של הארגון על מתנגדיו, ונאמר בה כי הם מעדיפים את קיומו של העוול על פני חיים עם כבוד

נסראללה: איתנות של חיזבאללה ושל צוות המשא ומתן הלבנוני הובילו להישג ההסכם הימי

כפי שדיווחנו כאן לפנים ההסכם הימי בין ישראל ללבנון יצא לפועל באמצעות שיגור מכתבים נפרדים של שתי המדינות לאומות המאוחדות

מפקד משמרות המהפכה של איראן מאיים על מפגיני החיג'אב ומציע להם לא לצאת עוד לרחובות. במקביל חיזבאללה ואיראן מאשימות את המערב ואת ישראל בליבוי המהומות. איראן מבטיחה להגיב על כך

                   אבו מאזו עם נשיא ארצות הברית ביידן, בביקרו של ביידן בבית לחם (צילום דברות הנשיאות הפלסטינית)

23.10.2022 tipp

 

את המציאות הפוליטית החדשה בזירה הפלסטינית, התחילו חמאס ואיראן לפני קצת יותר משנה, בהחלטה האסטרטגית של הארגון להעביר את מרכז הכובד של פעילותו לגדה המערבית. בעצת איראן ובחסותה, העביר חמאס מעזה הן את פעילות הטרור, והן את חתירתו לתפוס את השלטון בגדה המערבית; לאור העדויות הרבות על הכסף והתמיכה הרבה שמעבירה איראן לחמאס, ולאור ניסיונותיה של איראן ליצור חזית מול ישראל על גדרותיה, ובהתאם לכללי היסוד הידועים של איראן: ליצור חזית בלי נוכחות חייליה, ולאור העובדה שחמאס לא ידוע בהחלטות אסטרטגיות כה מושכלות כהחלטה הזאת, וכי החלטות כאלה לא אפיינו אותו עד כה, הערכנו כאן כבר בדיווחנו הראשון לפני כשנה, כי החלטתו של חמאס להעביר את מרכז פעילותו לגדה, נעשית בתמיכת ובחסות איראן. אבל מאז ירח הדבש ביניהן, נולדה מתיחות בין חמאס לאיראן, על רקע ניסיונותיו של הג'יהאד האסלמי, הארגון הפלסטיני המועדף על איראן, לאיים על בכירותו של חמאס; הערכתנו היא כי נסיעתה של משלחת חמאס לסוריה לפני כשבוע, נועדה לא רק להזדמנות צילום עם נשיא סוריה, אלא גם למפגש עם משלחת של בכירים איראניים, כדי לתקן את היחסים, וכדי לחדד את המשך המלחמה המשותפת בישראל. חמאס רוצה שכל כוח לוחם בגדה המערבית יפעל תחת חסותו, ולאיראן ולג'יהאד יש השפעה על כך, כיוון שהכסף אשר מועבר לכל המחבלים חסרי הארגון בגדה המערבית, הוא כסף איראני אשר מועבר אליהם מקופת הג'יהאד. באופן הזה מנסה איראן להקים בעזרת הג'יהאד ארגון דמוי חיזבאללה בגדה המערבית. חמאס מתנגד לכוח עצמאי.

המעבר של חמאס לגדה המערבית, גרם לסערת רוחות בפתח, הארגון שמושל באש"פ וברשות הפלסטינית. ראשית נעשה ניסיון מטעם פתח לדבר עם חמאס, והמו"מ הזה התקיים בדרג הביניים של שני הארגונים, בין ראש חמאס בגדה נאסר אלדין אלשער לבין מוחמד אל מדני, ראש התנזים של פתח, במשרדו של אל מדני במטה הפתח ברמאללה. הדיונים האלה התפוצצו כעבור זמן קצר, כיוון שאל מדני פעל מטעם אבו מאזן לכניסתו של חמאס לאש"פ, כעוד אחד מבני החסות של ארגון הפתח, בעוד אלשער פעל מטעם הנהגת חמאס לקיים את תוצאות הבחירות של 2006, בהן זכה חמאס ברוב. מקור פלסטיני אמר לנו מיד כשהמו"מ התפוצץ כי "חמאס לא רוצה להיות חלק מאש"פ אלא להשתלט על אש"פ כריבון".

האימה ברשות הפלסטינית ובתנועת הפתח, העמיקה כאשר חמאס השיג ניצחונות משמעותיים בשתי אוניברסיטאות מרכזיות בגדה, ביר זית וא-נג'אח. פעילי תנזים יצאו כמעט מיד אחרי התקרית בא-נג'אח נגד אבו מאזן והודיעו כי יתפטרו מתפקידם. ראש התנזים ברמאללה אף שיגר מכתב התפטרות באופן מעשי כדי להבהיר את רצינות הסוגייה; אבו מאזן השתיק את המהומה כשמינה את אל מדני כמעט מיד עם פריצתה לראש התנזים, ואל מדני הרגיע את הפעילים. באוניברסיטה בשכם, אף הייתה התנגשות אלימה בין פעילי חמאס לבין פעילי פתח, וכאשר נכנס ראש חמאס בגדה אל שעאר לעובי הקורה וניסה להשכין שלום בין הניצים, הזמינו אותו פעילי פתח לבית אחד מפעילי פתח שנפצע בקטטה עם חמאס , המתגורר בכפר קליל, כדי לעשות סולחה; כאשר אלשעאר היה בדרכו לכפר להשתתף בטקס, חיכו לו אנשי פתח במארב במבואות הכפר, והתנקשו בו. אלשעאר נפצע ברגליו. לא מן הנמנע שמראש התכוונו בפתח לפצוע את אלשעאר ולא להורגו, כדי לא לחולל מלחמה עם חמאס. מקור פלסטיני בפתח אמר לנו אחרי ההתנקשות באלשער שזו הייתה יוזמה מקומית של פעילי פתח, ולא החלטה ארגונית. ואכן לא התפתחה מהתקרית הזאת מלחמה כוללת בין חמאס לפתח, אבל לא בגלל טוב לבו של פתח, שלא הרג את אלשעאר, אלא בגלל שחמאס היה עסוק עכשיו עם הג'יהאד האסלמי.

לקראת הקיץ, הנהגת חמאס הגיעה למסקנה כי הכסף הרב שזורם לג'יהאד מאיראן מביא להתחזקותו של הארגון בעזה, וכי הג'יהאד מתכוון להדיח את חמאס מהשלטון בעזה, בעוד חמאס עסוק בניסיונותיו להתבסס בגדה המערבית. תגובת חמאס הייתה מהירה: מצד אחד הקפאת יחסיו עם איראן והחיזבאללה (לחמאס יש נציג בלבנון, אל ערורי, מספר 2 בארגון), ומצד שני הוא הביא להסגרתו של ראש הג'יהאד בגדה המערבית לישראל. ההסגרה הזאת הובילה להתנגשות צבאית של שלושה ימים בין ישראל לבין הג'יהאד האסלמי, אשר בסופה הג'יהאד ספג מכה ניצחת. חמאס הביט בהתנגשות מהצד, ולא התערב. זמן קצר אחרי שישראל נצרה את האש, הודיע ראש הג'יהאד האסלמי בנאום מוקלט לפעילי הארגון בעזה, כי העם הפלסטיני רואה באחדות עם חמאס חשיבות עליונה, והג'יהאד מקבל את ההכרעה הזאת של העם הפלסטיני. במלים אחרות, ראש הג'יהאד השפיל ראש בפני חמאס בהתאם לדרישת חמאס, והעדיף את יחסיו עם חמאס על פני יחסיו עם איראן ועם חיזבאללה. בחיזבאללה קיבלו בהבנה את ההכרזה הזאת, ולא יצאו נגדה באל מנאר למשל, מה שעשוי להבהיר שהיא תואמה מראש עם איראן ועם חיזבאללה.

בעקבות התלהטות הרוחות שהתרחשויותיה העיקריות מתוארות לעיל, ותוארו במהלך השנה בזמן אמת בעיתוננו, הגיע אבו מאזן למסקנה כי המציאות החדשה מחייבת אותו להכריז על יורשו, לקראת הרגע בו יעביר את השלטון ברשות. אבו מאזן מבין כנראה שרק כך יוכל בתנאי הסערה הנוכחית לקבוע מי יהיה יורשו, ולקבוע את המציאות הפוליטית שתשרור אחריו. מקורות פלסטיניים התחילו להדליף בסביבות חודש אוגוסט כי אבו מאזן החליט סופית כי חוסיין א-שייח, יחליף אותו כראש אש"פ ופתח. מקור פלסטיני אמר לנו כי אבו מאזן צפוי לשאת דברים במועצת הביטחון של האו"ם בסוף שנת 2022, והוא רמז כי אם הנאום הזה אכן יצא לפועל, אחריו  תהיה התפתחות פוליטית מעניינת ברשות הפלסטינית; כמובן שלאור מעורבותה הגוברת של איראן בזירה הפלסטינית, עשוי אבו מאזן לחשוב שהדלפות על חיזוק השלטון של פתח, ובעיקר על הזיקה הבינלאומית שיש לרשות הפלסטינית שהיא בעצם תנועת הפתח, על פני שלטון הכנופיות הפרוע של חמאס, וזאת באמצעות אזכור נאומיו בפני מועצת הביטחון של האו"ם, יצננו את רצונן של איראן ושל חמאס לאתגר את הרשות, ולפתוח חזית נוספת נגד ארה"ב. זוהי כמובן משאלת לב שאין לה אחיזה של ממש בפוליטיקה, ובוודאי שאין לה אחיזה בפוליטיקה אלימה כמו זו הפלסטינית.

ההכרזה על יורש גרמה גם לסערת רוחות נוספת בפתח, כיוון שלג'יבריל רג'וב יש כוח רב בפתח, וכן למרואן ברגותי על אף שהוא אסיר בבית כלא ישראלי. בעקבות ההתקוממות הזאת של רג'וב (בינתיים התקוממות שקטה), הדליפו מהפתח כי אם רג'וב יתנגד להחלטתו של אבו מאזן להציב בראש פתח ואש"פ את א-שייח, דמו בראשו. ברגותי לפי שעה מחזיק את הקלפים מאחורי סורג ובריח, ואיש אינו יודע מה יהיו מהלכיו. מקורבי אבו מאזן לפיכך גם לא מאיימים עליו, אלא שותקים בעניינו. כאמור גם לרג'וב וגם לברגותי יש פעילים בפתח שסרים למרותם. בקיץ הזה אמורה הייתה להיות הוועידה השמינית של פתח, אבל היא נדחית שוב ושוב, בגלל הסיבה הזאת: כדי שלא תהיה בה הכרעה, ואם תהיה, כדי שלא תהיה מנוגדת לרצונו של אבו מאזן.

לפיכך מגיע כעת השלב הבא, שככל הנראה מתוכנן במשרדו של רג'וב, בתא הכלא של ברגותי, במוקטעה ברמאללה, במטה פתח בכניסה לרמאללה, בשכם אצל אלשער, בלבנון אצל ערורי, במפרץ אצל הנייה, בביר זית ובא-נג'אח, בשכם אצל גוב האריות, וכמובן בסוריה בין חמאס לאירן וסוריה – בעצם הימים האלה. בעיתוננו הבאים נדווח על הכיוון, כשיתבהר.

 

תמונת ההנהגה הפלסטינית ברמאללה. אבו מאזן, שתייה וא-שייח (צילום דוברות הנשיאות הפלסטינית)
תמונת ההנהגה הפלסטינית ברמאללה. אבו מאזן, שתייה וא-שייח (צילום דוברות הנשיאות הפלסטינית)

16.10.2022 tipp

 

לפני שלושה שבועות דיווחנו על הסכמה אליה הגיעו בכיר ישראלי ומזכ"ל הועד הפועל של אשף חוסיין א-שייח, בפגישה בה השתתף גם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', לגבי מעצר מבוקשים בערי הגדה. לא ידענו מיהו הבכיר הישראלי, ולא ידענו מהי מהות ההסכם. ידענו כי עוד באותו יום כאשר הפלסטינים נכנסו לשכם כדי לקיים את ההסכמה שהושגה, ועוד בטרם יצאו ממנה, בני גנץ הפר לדברי מקור ביטחוני פלסטיני בכיר את ההסכם, כאשר לא מנע הכנסת כוחות לערים פלסטיניות כפי שהוסכם (23.09 גיליון 61). לטענת הפלסטינים גנץ אף הפר באותה תנועה הסכם כתוב איתם משנת 2007 לגבי תשלומים לאסירים. המקור הפלסטיני אמר לנו השבוע כי להערכתו הבכיר הישראלי שהגיע להסכמה האמורה עם א-שייח ועם פראג' הוא ראש השב"כ רונן בר. מאחר שבעניינים ביטחוניים הפלסטינים דנים עם ראש השב"כ ואו עם שר הביטחון, ומאחר ששר הביטחון להערכתנו לא היה מפר הסכמה אליה הגיעה בעצמו, כעבור שעות ספורות, ומהכרותינו את הטרמינולוגיה בה מתבטא המקור, האמור לעיל לגבי זהות הבכיר הישראלי הוא בגדר ידיעה עיתונאית ולא רק הערכה עיתונאית.

מתוך כך עולה כי עמדתו של שב"כ היא שצה"ל לא צריך להיכנס לערים הפלסטיניות בצפון הגדה לשם מעצר מבוקשים ועליו להניח את המלאכה לרשות הפלסטינית. אם אכן זוהי עמדתו של השב"כ, אשר בני גנץ דחה כשהפר את ההסכמה עם הפלסטינים, נשאלת שאלה: האם הייתה זו החלטה פוליטית של גנץ ערב הבחירות, מתוך פחד שייראה רכרוכי בזירה הביטחונית הפלסטינית, ובעיקר יספוג את ביקורתו של בנימין נתניהו שמנסה להצטייר כאיש החזק של המדיניות הישראלית. ועוד שאלה עולה מהדברים: האם שתיקתו של הרמטכ"ל לגבי המתרחש בגדה המערבית במובן הערכי, נובעת מכך שהוא מסכים עם עמדת השב"כ ולא עם עמדת גנץ, אבל במעמדו כחייל, הוא אינו יכול למתוח ביקורת שמהותה כה נוקבת על הדרג המדיני ביטחוני.

נאמר כי צה"ל לא משתף פעולה עם העיתון (ר' מאמר מערכת היום), בניגוד לכלל יסוד של משטר דמוקרטי שמחייב לעניות עמדתנו, את הצבא, להשיב לשאלות של כלי תקשורת ישראלי, תשובות כראות עיניו כמובן אשר כוללות הימנעות מכל תגובה וכיו"ב. כאמור בטור מאמר המערכת, tipp שוקל לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לחייב את צה"ל להשיב לשאלות העיתון, בדרך שיימצא לנכון כאמור.

 זה משהו קטן, למה סתם לדחות? (צילום מסך אלמנאר) (ALT)

09.10.2022 tipp

 

עד יום שבת חיזבאללה לא הגיב על המהלך של ראש הממשלה לפיד שהיה באמצע השבוע, לדחות על הסף את תביעות לבנון. בשבת הארגון העביר תגובה רפה, מובלעת בתוך כתבה ובלתי רשמית, באל מנאר, באמרו "זוהי מלחמה פסיכולוגית". במוצאי שבת הפיצה תחנת הטלוויזיה, שקופית שפרטה את השינויים שביקשה לבנון, כאומרים ראו כמה זה פשוט וקל, למה לדחות? המהלך הנחרץ של ראש הממשלה, גרם ככל הנראה לחלוקה שווה של החרדה ממלחמה, בינו לבין נסראללה, וצמצמה את ביטחונו של ראש חיזבאללה; הארגון ככל הנראה נזכר איך חרג ממגבלות כוחו בשנת 2006, וגם אז מאותה סיבה של פירוש חששה העמוק של ישראל ממלחמה כחולשה צבאית; האירוע הסתיים בשנת 2006 בחורבן ברובע הדחייה בבירות. אתמול אמר שר הביטחון בני גנץ לחדשות 12 שאם התגרות חיזבאללה תתפתח למלחמה כוללת "אנחנו נפרק את לבנון". אם זוהי מלחמה פסיכולוגית או שמא אמת או אולי שתיהן, המשפט הזה יעמיק ללא ספק את הדיון בבונקר של נסראללה, לפחות למידה שהוא מתקיים בבור בתל אביב.

בפני הארגון שעומד בראש הבלוק הפוליטי הפרלמנטרי בלבנון, עומדות כעת כמה אפשרויות. האחת, לפתוח במלחמה, למשל בתקיפה ישירה ומוצלחת של אסדת הנפט בשדה כריש, ולהסתכן בתגובה כוללת של ישראל ברוח שנת 2006, בלבנון וכנראה גם בסוריה; תגובה כוללת במובן שכל האפשרויות יהיו על השולחן, כפי שדיווחנו כאן לפני כחודש. אפשרות נוספת, לקיים פעולת ראווה בלתי מזיקה, בתקווה שתגובתה של ישראל תהיה מינורית, ואז לנסות לחזור למו"מ ולמתן את עמדת לבנון. אפשרות שלישית, לחזור באופן שקט מנייר ההערות של לבנון באמצעות הצעת עסקה חלופית למתווך האמריקני הוכשטיין. ואפשרות נוספת, להמשיך את המתיחות הנוכחית ואת ההליכה על הסף, עד הממשלה הבאה בישראל, ולהסתכן במו"מ עם נתניהו אליו התייחס אל מנאר, באמרו כי נתניהו הוא הסיבה האמיתית לכך שלפיד דחה את הערותיה של לבנון על הסף. כאן נכתב בשבוע שעבר שדברי נתניהו הוסיפו הרתעה כלפי חיזבאללה; שתיקת הארגון, עשויה להצביע שהמסר של נתניהו אכן חלחל אליו. מצד שני, כיוון שנסראללה כבל את עצמו לתקיפת ישראל, כל התנהגות שאינה תקיפה כלפי אסדת הגז בשדה כריש, תחייב אותו לספק לאוהביו ולאויביו הסבר מפותל. האם נסראללה יכול למחול על כבודו, ולהימנע בכל זאת מתגובה צבאית? התשובה היא חיובית כנראה: אף כי ראש החיזבאללה מציג לעיתים קרובות צד חמום מוח באישיותו, יש בו גם צד רציונלי חזק, וההערכה היא שהוא אינו רוצה כעת במלחמה.

09.10.2022 tipp

 

על איראן להתכונן למלחמה שאוסרות עליה אויבותיה בכמה חזיתות, אמר הרמטכ"ל האיראני בכנס צבאי שהיה בטהרן ביום שבת. בכך כרך את המלחמה התרבותית, שמתקיימת כעת ברחובות הערים בהפגנות הנשים נגד המהפכה האסלאמית, עם המציאות הביטחונית הרופפת בתוך איראן, ועם המציאות הצבאית המתוחה בגבולותיה. כבר אתמול התפרסמו ברשתות החברתיות באיראן תמונות של שוטרים שפותחים באש לעבר מפגינים בטהרן. יתכן שההתנהגות האלימה הזאת, קשורה במסקנות שהשמיע הרמטכ"ל האיראני בדבריו ואשר כבר חלחלו לכל מערכות הביטחון האיראניות, כולל המשטרה הגלויה והחשאית. לגבי הפגנות הנשים אמר נשיא איראן השבוע כי האשה שנעצרה ומתה (מהסה אמיני, tipp), עברה שני ניתוחים לפני מעצרה, ויתכן שזו הייתה סיבת מותה ולא המכות שחטפה ממשטרת המוסר. הנשיא האיראני הודיע שמתנהלת על כך חקירה רפואית מקיפה. הנשים האיראניות האמיצות ברחובות, לא קונות ככל הנראה את ההסבר הזה וממשיכות במחאתן. אבל על אף התמונות שמגיעות מרחבי איראן ולפיהן הפגנות הנשים לא דועכות, לפי שעה אין סימנים לכך שההפגנות האלה סוחפות ציבורים נוספים שחיוניים למהפכה, כמו סטודנטים וכפריים. עם זאת העובדה כי בחלוף שלושה שבועות מאז התחילו, עדין לא הצליחה הממשלה האיראנית להפסיק את ההפגנות נגדה, עד כדי כך שגם הרמטכ"ל האיראני רואה בכך איום על איראן האסלאמית, עשויה להעיד כי הפעם לכוח המחאה יש משמעות חברתית תרבותית עמוקה.

חוסיין א-שייח עם ביידן. מעמדו בהנהגה נפגע. צילום דוברות הנשיאות הפלסטינית (ALT)

02.10.2022 tipp

 

איננו יודעים מיהו הבכיר הישראלי שישב עם א-שייח ועם ראש המודיעין הפלסטיני וסיכם איתם על מעצר מבוקשים שתקיים הרשות הפלסטינית; הידיעה שפרסמנו כאן בשבוע שעבר, הגיעה אלינו ממקור פלסטיני, וצה"ל לא הגיב עליה למרות שביקשנו את תגובתו. אנחנו יודעים שמדובר בבכיר במערכת הביטחונית; הפלסטינים מסרו שישראל הפרה את ההסכם אליו הגיעו אתו, לגבי מעצר מבוקשים, עוד בטרם כוחותיהם יצאו משכם אליה הם נכנסו כדי לקיים ההסכם. את זעמו של א-שייח, אפשר היה לשמוע השבוע כשהתבטא כלפי ישראל בחריפות רבה; האירוע הציג אותו כחסר כשרון מדיני ופגע במעמדו כמחליפו הצפוי של אבו מאזן. לטענת הפלסטינים את ההסכם הפר הלכה למעשה בני גנץ (ר' גיליון קודם); איננו יודעים אם גנץ הוא גם האדם שישב וסיכם את הדברים עם א-שייח ופרג' (ראש המודיעין הפלסטיני). הפרה של הסכמה מדינית והסכם מדיני היא מהלך מדיני שאינו נמצא בסמכותו של צה"ל, ואף אינו בסמכותו של שר הביטחון, אלא אם קיבל את אישור הממשלה לכך. במקרים מסוימים שר הביטחון יכול לקבל רק את אישור ראש הממשלה. הבעיה המרכזית הנוכחית של ישראל היא שממשלותיה נכות, ובלתי יציבות, למשל ממשלת לפיד בנט.
הכנסת כוחות לערי הפלסטינים בניגוד להסכם מדיני, אינו אירוע בעל משמעות צבאית בלבד, אלא גם מדינית ואפילו בעיקר מדינית. הכשל של השיטה הפוליטית הנוכחיות, שתוצאותיו העגומות הן כאמור ממשלות נכות, משאיר חלל. למערכת הביטחון אסור מצד החוק ומצד כללי היסוד הדמוקרטיים למלא את החלל הזה, גם לא בשטחים שנראים אפורים. בכוחו של צה"ל במובנים הצבאיים טכנולוגיים, לכתר את שטחי הרשות, ולסגור את המעברים לישראל. זוהי אינה הערכה אלא ידיעה. הגנה נוספת כפי שהוחלט לאחרונה על היישובים מעבר לקו הירוק, עשויה למנוע פעולות טרור גם בצד המזרחי של הקו הירוק. היום היה פיגוע נוסף סמוך לאלון מורה בשומרון. נהג מונית שהיה בדרכו לאסוף תלמידים בתפוח, נורה מהמארב ונפצע קל.
צריך לומר, הממשל הפלסטיני זכה בבוז הישראלי שבא לביטוי באירוע הזה, מסיבות בעלות משקל (אשר השפעתן על המצב הביטחוני בישראל מכרעת), למשל השחיתות השלטונית הדיקטטורית של אבו מאזן ואנשיו, אשר העמידה ארבעה עמים פלסטיניים, והיא ביסוד הכאוס החברתי שלטוני בגדה המערבית; העם הראשון הוא עם תנועת הפתח ברמאללה אשר יושב על הר של מזומנים ותפקידים ציבוריים, ואשר הפער בינו לבין העמים הפלסטיניים האחרים הוא כמעט בלתי נתפש. העמים האחרים שהעמיד השלטון הפלסטיני המושחת של אבו מאזן והפתח, הוא עם עניי שכם וג'נין, שמפמפם את כוחם של חמאס שמנסה להפיל את רמאללה ולהשתלט על שלטונה, ושל הג'יהאד האסלמי ואיראן שרוצות חזית עם ישראל; תזכורת על הדיקטטורה של הפתח וחבורת אבו מאזן קיבלנו לאחרונה באיום שהועבר לג'יבריל רג'וב (ר' ידיעה על כך כאן גם בגיליון קודם), לפיו דמו בראשו אם יתמודד נגד חוסיין א-שייח (על האיום הזה, והרחבה על המלחמה הפנימית הפלסטינית ר' בטור הצד מימין)

חסן נסראללה , המודל הרגוע

האם ישראל ולבנון באמת
מתקרבות להסכם ימי?
  

חסן נסראללה צילום מסך מנאומו באל מנאר

02.10.2022 tipp

 

אתמול (1 באוקטובר), נאום מפויס של חסן נסראללה, בהקשר הישראלי. לפני שנאם, ראש חיזבאללה כבר היה מעודכן בפרטי הנייר שהעביר בבוקר המתווך האמריקני לנשיא לבנון, שכן פירוט העסקה המוצעת הופיע באל מנאר כמה שעות לפני נאומו. זה היה כנראה מקור השקט, היעדר נפנוף האצבע והמבטים הדו משמעיים. נסראללה הרים קול בנאמו רק כאשר דיבר על דאעש כתנועה שקמה בגלל ארה"ב, שכן היא הייתה "מלאה בסוכני CIA" וכאשר זעק היכן היה העולם הערבי לולא איראן הייתה מצליחה לעצור את דאעש, וזעק כי ארה"ב מעוניינת להילחם בפוטין אבל באמצעות חיילים אוקראינים, שכן אחרת היא הייתה מקבלת את אוקראינה לנאטו.
לעומת זאת כאשר דיבר על ההסכם עם ישראל, היה הפעם רגוע ונינוח, וקולו נמוך במיוחד, ואמר כי אין בסמכותו להחליט, ואת זה יכולה לעשות רק ממשלת לבנון. את איומיו הקודמים כלפי ממשלת לבנון, שלא תחרוג מדרישותיו, הוא לא הזכיר בנאום. את אנחת הרווחה הישראלית, בתום הנאום אתמול, אפשר היה לשמוע בוודאי עד ראש הנקרה.
אל מנאר ציין כי לפי מקור מעודכן בפרטי הנייר שהוגש ללבנון, ישראל נתנה את הסכמתה לפרטי הנייר, כלומר המתווך האמריקני העביר לנשיא לבנון הצעה שישראל כבר הסכימה לה. בישראל אומרים כי על הנייר לעבור דיון ואישור. כן ציין אל מנאר כי ההסכם לא ייחתם בין המדינות, אלא יבוא לביטוי במכתב לבנוני וישראלי לאומות המאוחדות. שדה קאנה על פי ההסכם, יישאר בידי לבנון, ואף כי לא נאמר כך בכתבה באל מנאר, אפשר להסיק כי שדה כריש יישאר בידי ישראל. ישראל לעומת זאת אומרת כי תקבל פיצוי על חלקה בשדה קאנה. על פי אל מנאר, הקו החדש אינו קו ישר, אשר נמתח מהחוף בתשעים מעלות (על פי תפישת לבנון) או נמתח מהחוף בזווית חדה (על פי ישראל), אלא הוא קו שמבטא את הפשרה שמכלילה את כל אחד מהשדות לשטח המים הכלכליים של המדינה השכנה. לגבי אזור הביטחון שביקשה ישראל, בלבנון אומרים שהדבר לא סוכם, בישראל לעומת זאת אומרים שכל דרישות הביטחון של ישראל מולאו. בנימין נתניהו התייחס ביום ראשון (2 באוקטובר) להסכם המתגבש ואמר כי הוא אינו מחייב את ממשלתו אם תקום. גם אם הדברים האלה מופרכים במובן המדיני, הם מוסיפים כנראה על ההרתעה הישראלית כלפי חיזבאללה.

מצעד הדגלים 2021 צילום: tipp  (ALT)

23.09.2022 tipp

ישראל והפלסטינים הגיעו להסכמה חדשה לגבי מעצר מבוקשים על ידי הרשות, אבל לדברי מקור פלסטיני ברשות, ישראל הפרה את ההסכמה החדשה, ועל הדרך גם הפרה הסכם חתום עם הפלסטינים משנת 2007.
לפני פעולת הרשות שהייתה בשכם השבוע, ואשר בה נעצר מחבל החמאס שתייה, נפגשו מחליפו הצפוי של אבו מאזן חוסיין א-שייח וראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פארג', עם בכיר ישראל, ובפגישה הזו סוכם בין הצדדים כי הפלסטינים ייכנסו לערי הגדה למעצר מבוקשים במקום צה"ל. דרישת הפלסטינים בשיחה הייתה כי צה"ל יפסיק את כניסותיו לערי הפלסטינים למעצר של מבוקשים, וישאיר את הדבר בידי הרשות הפלסטינית. לדברי המקור, ישראל הסכימה לכך.
נאמר כי איננו יודעים מיהו הבכיר הישראלי אשר אתו נפגשו א-שייח ופארג', אבל כיוון שמדובר במשלחת מפסגת ההנהגה הפלסטינית, או אפילו מקצה פסגת ההנהגה הפלסטינית, וכיוון שמהידיעות שבידינו בני גנץ היה מעודכן לגבי הפגישה ותוצאותיה, הערכתינו היא כי הפגישה הייתה עם בני גנץ, או עם בכיר מאוד במערכת הביטחון ובצה"ל, על דעת בני גנץ.
בעקבות ההסכמה הזאת, נכנס כוח של הרשות הפלסטינית ביום שלישי השבוע לשכם, כדי לעצור את המחבל שתייה מחמאס, ותוך כדי המעצר התעמת עם חמושים, שירו על הכוח. לדברי המקור, הפלסטינים התכוונו להמשיך במעצר המבוקשים, כפי שהוסכם, אלא שכבר באותו בוקר, עוד בטרם יצאו הכוחות הפלסטיניים משכם, הודיע שר הביטחון גנץ על קיזוז של 10 מיליון שקלים מהכסף שהרשות מעבירה לאסירים פלסטיניים. הפלסטינים ראו בהצהרת גנץ, הפרת ההסכם הטרי איתם למעצר מבוקשים, שכן העברת הכסף שקוזז, מעוגנת בהסכם שחתמה ישראל עם הפלסטינים בשנת 2007. על ההסכם מהצד הפלסטיני חתם לדברי המקור שר האסירים דאז אשראף עג'רמי, שאף הסכים לתנאי שישראל הציבה במועד החתימה. התנאי הישראלי היה כי הרשות תעביר תשלום גם לאסירים פלסטיניים פליליים, כך שלא יעלה מההסכם כי ישראל תומכת בהעברת כספים למחבלים. עג'רמי כאמור הסכים לסעיף הזה, וההסכם נחתם.
אחרי קיזוז עשרת המיליונים, בעודם מתעמתים כאמור בשכם, שקלו הפלסטינים לסגת מההסכם החדש למעצר מבוקשים, אבל מה שגרם להם לעשות את זה בפועל, היה שכבר באותו לילה, 20 בספטמבר, צה"ל הכניס כוחות לכפרים פלסטיניים למעצר מבוקשים. בעקבות הפעולה הזאת שלדברי המקור הפלסטיני מנוגדת להסכמה שהשיגו א-שייח ופאג'ר עם הבכיר הישראלי, החליטה הרשות לסגת מההסכמה החדשה. מבדיקת tipp עולה כי באותו לילה, 20 בספטמבר, צה"ל פעל במרכז הגדה המערבית, ובכפרים באזור ירושלים, ולא בצפון הגדה. יתכן כי זהו מקור של אי הבנה בין הבכיר הישראלי לבין א-שייח ופרג'. יתכן כי צד אחד התכוון שישראל תפסיק לחלוטין כניסה לכפרי הפלסטינים ומעצר המבוקשים יהיה באופן מלא בידי הפלסטינים, ואילו בצד הישראלי התכוונו רק לצפון הגדה המערבית, באזורי ג'נין ושכם.
כן מתברר שהחמושים אשר ירו על הכוח הפלסטיני שנכנס לעצור את שתייה, לא היו מהחמאס, אלא מפתח, והיורים הם מקבוצת אנשי הפתח שפתחה לאחרונה בניצנים של מרי נגד אבו מאזן (ר' גיליונות קודמים). העובדה שמדובר באנשי פתח ולא באנשי חמאס, הקלה על הרשות להגיע לסולחה עם החמושים האלה לגבי איש החמאס שנעצר שתייה. הרשות סירבה להיכנס למו"מ עם חמאס, כיוון שראתה בכך הכרה בכוחו של חמאס בצפון הגדה, והיא אינה רוצה להעניק לחמאס את הקידום הזה; הרשות הגיעה למסקנה כי חמאס רוצה להשתלט על הרשות הפלסטינית, ולהיכנס לנעליה ולנעלי אשף כמייצג החוקי של העם הפלסטיני. שתייה נחשב אמנם אחד מאנשי חמאס, אבל בשכם הוא התרועע בעיקר עם אנשי פתח שראו בו אחד משלהם, ולכן הם פתחו באש על הכוח הפלסטיני שעצר אותו. תמונת השליטה בצפון הגדה אפילו מסובכת יותר, שכן בעקבות החלטתו של אבו מאזן להכריז על חוסיין א-שייח כיורשו הפוליטי, בכירים פלסטינים שמתנגדים לאבו מאזן ולהחלטתו יכולים להפעיל כוחות של פתח שסרים למרותם בצפון הגדה.

מעצר מבוקשים ביהודה ושומרון צילום: דו"צ

18.09.2022 tipp

 

ג'נין צריך לומר, היא שם קוד לכאוס הביטחוני שמתפשט ברחבי הגדה המערבית, ולא רק העיר אשר בה חיים זה לצד זה כל הפלגים הפלסטיניים, ומציגים את הכאוס הזה. הכאוס השלטוני בג'נין הגיע אפילו עד רמאללה, אחרי שבשבועות האחרונים דיווחנו כאן בלעדית על כסף איראני שנתפס בה, ועל התארגנות של 19 אנשי חמאס, שנחשפה בנגרייה, מרחק קצר מלב השלטון הפלסטיני של אבו מאזן והפתח. ג'נין היא גם הסיבה שישראל מותחת ביקורת על הרשות הפלסטינית על שאינה מצליחה למשול בשטחיה, וג'נין היא גם הסיבה לתשובה לביקורת הישראלית שמוסר לנו השבוע גורם פלסטיני באומרו: "מערכת הביטחון הישראלית נהייתה מערכת מטופשת, ראש הצבא מתנהג בטיפשות וראש השב"כ מתנהג בטיפשות, כי כאשר הם מכניסים כל יום צבא לג'נין ולשכם ולכפרים מסביב, זה מראה שעברו 70 שנה אבל הם עדין לא למדו את המנטליות שלנו, כי כאשר הם נכנסים עם חיילים וכלי רכב ונשקים, ובזים לפלסטינים, הם רק גורמים לכך שעוד ועוד פלסטינים יצטרפו למעגל הלחימה. בגלל שאיראן והנציגים שלה מהג'יהאד האסלאמי רק מחכים לדברים כאלה כדי שיוכלו להתפתח, הם מיד קופצים על הפלסטינים החדשים האלה שמצטרפים ללחימה, ומממנים אותם בכל דבר, העיקר רק שיילחמו. וככה יוצא שישראל רוצה לנצח את הפלסטינים שנלחמים נגדה, ובמקום זה היא מגדילה את המספר שלהם, והם מתעשרים ומתחזקים וככה איראן הולכת ומתחזקת בגדה המערבית"

גורם נוסף לכאוס השלטוני הוא כוונתו של אבו מאזן למנות את חוסיין א-שייך ליורשו. אבו מאזן מתכוון לפעול לשם כך אחרי נאומו במועצת הביטחון שצפוי להיות בסביבות חודש נובמבר, כפי שדיווחנו כאן בלעדית; גם אם אבו מאזן לא יאמר את הדברים בציבור, באמצעות ראיון או נאום, הוא מתכוון לפעול בתוך מערכות השלטון הפלסטיני, ולהבהיר כי א-שייך הוא יורשו הפוליטי. מקורבי או מאזן כבר נערכים לחיסולו הפוליטי של ג'יבריל רג'וב שבעיניהם מאיים על כניסתו החלקה של א-שייך לתפקיד, וכן בכוונתם להגיע להסכמה עם מרואן ברגותי שיושב בכלא בישראל.

הערכתנו היא כי רג'וב וברגותי, לא יקבלו בהכנעה את הכוונה לחסלם פוליטית, ומאחר שלשניהם יש כוח רב ברחוב הפלסטיני, כוח זה עלול לחבור לכוחות נגד אבו מאזן, ולהוסיף על הכאוס השלטוני. הכוח הזה כולל גם פעילי פתח ותנזים, שעלולים להפנות את נשקם נגד רמאללה; לפני כחודש דיווחנו כאן על מרי של פעילי תנזים נגד אבו מאזן. בהקשר הזה, ישראל צריכה כנראה להיערך לאפשרות כי מציאות חדשה תקנה אחיזה בגדה המערבית, ולדבר גם עם רג'וב וברגותי ועם אחרים.

הכוחות שאינם נאמנים לגמרי לאבו מאזן, עלולים לכרות ברית גם עם חמאס, ולאיים ביחד על רמאללה. מקור ברשות סיפר לנו לפני כחודשיים על מו"מ שהתנהל בין אשף ופתח לבין חמאס. מצד החמאס נשא ונתן ראש חמאס בגדה המערבית דר. נאסר אלדין אלשעאר. המקור אמר כי פתח הפסיק את המו"מ הזה אחרי שהתברר לו כי חמאס כלל אינו מבקש להצטרף לאשף, אלא בכוונתו להחליף את אשף כנציגו של העם הפלסטיני. כשבועיים אחרי שהופסק המשא ומתן עם חמאס, התנקשו פעילי תנזים בשכם באל שעאר והוא נפצע ברגליו. לפיכך כוונתו של חמאס להפוך את רמאללה, בעיני המנהיגות במוקטעה, אינה משתמעת לשתי פנים. ההתרחשות הזאת אגב אינה סותרת את האפשרות כי פעילי תנזים ופתח נאמנים לרג'וב ולברגותי, יכרתו ברית עם חמאס.

עם זאת, אין כנראה סיכוי שחמאס יחבור לאיראן אפילו לא רק כדי להפיל את אבו מאזן, כיוון שחמאס הגיע למסקנה שהג'יהאד האסלמי, כלומר איראן, שואף להיכנס לנעליו, ולהדיח אותו מהשלטון ברצועת עזה, ומכוחו בגדה המערבית. חמאס רואה בעצמו נציגו של העם הפלסטיני, מאז ניצח בבחירות לפרלמנט בשנת 2006. בעקבות ההחלטה הזאת של חמאס, הארגון לקח חלק בהסגרתו של ראש הג'יהאד האסלאמי לישראל, דבר שהוביל להתנגשות צבאית בין ישראל לבין הג'יהאד.

להנהגת רמאללה חלק גדול בכאוס הזה, שעלול להוביל לנפילתה, לא רק על אזלת ידה למשול בשטחי הרשות, אלא גם על כך שהקימה במובן החברתי-כלכלי ארבעה עמים פלסטיניים בגדה המערבית. האחד הוא עם האנשים שפרנסתם ורווחתם מגיעות ונובעות מהשלטון הפלסטיני. העם השני הוא בעלי הקרקעות. השלישי הוא ציבור העובדים הפלסטיניים בישראל, והרביעי הוא חסרי כל, שרבים מהם מצטרפים כעת למעגל הלחימה נגד ישראל, ועלולים כאמור להוסיף איום על השלטון המרכזי ברמאללה. הפערים בין 4 הפלגים האלה, גדולים מאוד.

פרסום שני

פרסום שלישי: 30.10.2022 tipp

השבוע הודיעה איראן כי תקים מפעל כטב"מ בטג'יקיסטן (כלי טיס בלתי מאוישים). אירן וטג'יקיסטן נמצאות משני צדדיה של אפגניסטן, אשר בה מנסה כעת דאעש לחולל אי סדר, באמצעות פעולות טרור. איראן חוששת כי הטרור של דאעש יזלוג לשטחה ויערער את השקט הפנימי באיראן, וכבר הזהירה את אפגניסטן; לפני כשבועיים אף עמדו שני הצבאות על סף של תקרית אש.

באמצעות ההודעה על הקמת מפעל כטב"מ בטג'יקיסטן, עשויה איראן להשיג שני דברים: לחץ על אפגניסטן משני כיוונים, וכן לרכוש ניסיון בהקמה של מפעל כטב"מ מחוץ לאיראן בטכנולוגיה איראנית, ולזכות בשת"פ בהפעלתם עם הישות המדינית אשר בה מוקם המפעל.

טכנולוגיית כלי הטיס הבלתי מאוישים האיראנית מפותחת, והפתיעה את העולם בחודש ספטמבר 2019, בתקיפה המדויקת על מתקני הנפט הסעודיים, שהשביתה שיעור גדול מתפוקת הנפט הסעודית. מקורות מודיעין מערביים ציינו אחרי התקיפה, כי כלי הטיס הבלתי מאוישים נשאו פצצות במשקל של 30 ק"ג כל אחד; זהו כנראה משקל נמוך לנשיאה של פצצה גרעינית, ובנוסף לכך, הטכנולוגיה של נשיאה וטעינה של מתקן נשק בלתי קונבנציונלי, אינה פשוטה. אבל יתכן שעל ישראל, להאיר את השאלה הזאת לגבי נשיאה של מתקן לא קונבנציונלי, שמא איראן זונחת את מה שנחשב כמאמץ העיקרי שלה, קרי פיתוח אפשרות נשיאה של נשק לא קונבנציונלי על גבי טיל בליסטי, אשר לה נדרשת טכנולוגיה שככל הנראה אין עדין לאיראן, והיא תמקד מאמציה בתחום אשר בו כבר הצליחה לפתח טכנולוגיה מתקדמת, כטב"מ. בהקשר הזה, מעניינת השאלה אילו עוד ישויות מדיניות עלולות לזכות במפעל כטב"מ איראני, וכמה מהן נמצאות בטווח שמסכן את ישראל.

רמטכ"ל צבא איראן השתתף בטקס חניכת המפעל בטג'יקיסטן ואמר כי איראן הגיעה ליכולת רבה בתעשייה הצבאית שלה, ובעיקר בטכנולוגיית כטב"מ, ויכולת זאת מאפשרת לה לייצא את הטכנולוגיה המפותחת למדינות ברית. הרמטכ"ל האיראני קבע כי השרות החדש שארצו מעניקה יביא לשמירה על השלום.

 זה משהו קטן, למה סתם לדחות? (צילום מסך אלמנאר) (ALT)

הספינה האירנית על שם קאסם סולימאני צילום: משרד החוץ האיראני 

11.09.2022 tipp

 

בלחצה של איחוד האמירויות, העלתה הליגה הערבית לדיון בשבוע שעבר את דרישתה של אבו דאבי מאיראן לשאת ולתת איתה על החזרת 3 האיים שאיראן כבשה במפרץ הפרסי. שר המדינה של איחוד האמירויות אמר כי הוא "קורא שוב לאיראן להגיב בצורה קונסטרוקטיבית ליוזמות חוזרות ונשנות לפתרון של שלום בסוגיית שלושת האיים האמירתיים הכבושים, טונב הגדול והקטן ואבו מוסא, באמצעות משא ומתן ישיר או באמצעות פנייה לבית הדין הבינלאומי "

איראן הגיבה בזעם על עצם הדיון על סוגיית האיים בליגה הערבית ואמרה כי שלושת האיים הם שלה. דובר משרד החוץ האיראני אמר "ההאשמות בהצהרה זו, חסרות בסיס ושלושת האיים הם חלק בלתי נפרד מאיראן. שלושת האיים אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן הם חלק בלתי נפרד מהשטח האיראני"

כדי להוריד לחץ מעל איראן, ניסה הדובר להפנות את תשומת הלב כלפי ישראל וארה"ב באומרו: "המדיניות ההרסנית של ארצות הברית והישות הציונית, והחשבונות  המוטעים של מדינות באזור, הביאו להתערבות של מדינות זרות (בפרשת האיים, tipp). במקום לקחת אחריות ולתקן את המדיניות הכושלת שלהן, (מדינות באזור, tipp) ממשיכות להעלות האשמות ריקות "

פרטיות ונגישות 

The first Israeli-Palestinian economic conference sponsored by will be in the summer of 2022 at the Israel-Palestine Seam Line