היום לפנות בוקר (ראשון, 14 באוגוסט), גבה הטרור הפלסטיני איראני, מנה נוספת של דם ישראלי. הפיגוע הזה, שגם אם יתברר שהמפגע שייך לארגון פלסטיני זה הוא אחר, או שהוא "מפגע בודד", הוא בהשראת האסטרטגיה הטרוריסטית החדשה אשר מאחוריה המאמץ האיראני לבנוני פלסטיני ליצור ציר מדמם חדש נגד ישראל, ציר שמתחיל בטהרן, עובר לביירות, ומשלים את המעגל בגדה המערבית ובירושלים. את עזה מייעדת האסטרטגיה של חמאס ואיראן עליה דיווחנו כאן בעבר, להשאיר לפי שעה מחוץ לתמונה, כדי שתתחזק תשתכלל ותתעצם, ותהיה מדינת עימות של ממש ובסיס מדיני צבאי. מעשה הטרור הזה בעיר העתיקה של ירושלים, אשר בו נפגעו 8 בני אדם, הוא המשך ישיר להתפתחויות האחרונות בין התנזים-פתח, חמאס, והג'יהאד האסלמי:
ממידע נסיבתי שהגיע לידינו עולה כי בתנועת פתח ידעו כשבוע לפני ההתנגשות בין צה"ל לג'יהאד (במבצע עלות השחר) כי דבר בעל משמעות עומד לקרות. מעבר לשאלה מהיכן פתח ידע, עליה ננסה להשיב בהמשך, נאמר כי השאלה האם פתח פועל עם ישראל או נגדה, יכולה להתברר לפי התשובה האם פתח העביר לישראל מידע על הצפוי לקרות, או שמר את המידע מפני ישראל. איננו יודעים את התשובה לכך. אנחנו יודעים שישראל חרגה הפעם ממנהגה ותקפה את ג'יהאד בהתקפת מנע. האם ישראל ידעה מראש שחמאס לא יצטרף ללחימה, כיוון שפתח עדכן אותה? האם פתח משחק בזירת הטרור החדשה משחק כפול?
פתח לא יכול היה לדעת שדבר בעל משמעות עלול להתרחש בזירה המקומית, ואשר בו יהיה מעורב האסלאם הקיצוני, בלי שיהיה לו קשר חדש ומשמעותי לחמאס ולאסלאם הקיצוני. לפני שלושה שבועות דיווחנו על ההתנקשות של פתח בראש החמאס בגדה המערבית נאסר אלדין אלשעאר (ר' תמונת מכוניתו אחרי ההתנקשות). זה היה דיווח בלעדי, וככל שידוע לנו אף כלי תקשורת לא ציטט את הדיווח שלנו או חזר עליו. הפלסטינים השתיקו את סיפור ההתנקשות אבל גם ישראל לא פרסמה על כך דבר. השתקה פלסטינית יכולה להיעשות רק על ידי הרשות הפלסטינית או תנועת פתח בתרבות הממשל הפלסטינית הריכוזית. עד כה איננו יודעים מה קרה אחרי ההתנקשות באלשעאר, אבל אנחנו יודעים שלא נפתחה מלחמה בין חמאס ופתח, וכמו שחמאס לא הצטרף למלחמת הג'יאהד עם ישראל, הוא גם לא פתח במלחמה עם פתח. ההתנהגות הזאת מצביעה שוב על אסטרטגיה נוקשה, ברורה וממוקדת, שעד כה לא אפיינה את חמאס. מקור האסטרטגיה החדשה הזאת היא איראן, והקשר ההדוק של חמאס עם איראן, אשר על שניהם דיווחנו כאן בהרחבה לרבות הדרכים המתוחכמות בהן מועבר כסף איראני לחמאס; האסטרטגיה הזאת כוללת את העברת מרכז הכובד של האסלאם הקיצוני הטרוריסטי מהרצועה לגדה, גם כדי להניח כאמור לעזה להתעצם ולהפוך למדינת עימות של ממש.
מכל אלה עולה האפשרות שחמאס ופתח מצאו אחרי ההתנקשות באלשעאר דרך לחזור למשא ומתן ביניהם ולשתף פעולה. כך פתח ידע על העומד להתרחש. הוא הבין שהאסטרטגיה של חמאס מוציאה את ג'יהאד מהתמונה. ושוב, לא ברור אם ישראל עודכנה על המהלכים, שכן אם עודכנה, היא ידעה מראש שחמאס לא יצטרף ללחימה אם תהיה, מה שמסביר את הטקטיקה הכה בוטחת שלה לפתוח בעזה בהתקפת מנע.
בשבוע שעבר כתבנו כי להערכתנו תפיסת ראש הג'יהאד בגדה הייתה בעקבות הלשנה של ארגון פלסטיני, ולא ציינו מי להערכתנו הלשין. יתכן שההלשנה באה על דעת פתח וחמאס ביחד. כדי שהג'יהאד לא יוכל לטרפד ההתקרבות ביניהם, ואת שידוד המערכות שהם ככלל הנראה מדברים עליו. משא ומתן בין פתח לחמאס כבר התקיים לפני כחודשיים ודווחנו עליו. אלשעאר דיבר במו"מ הזה בשם חמאס. המו"מ הופסק אחרי שהפתח הגיע למסקנה שחמאס מדבר אתו כשליט ולא כשותף. כמי שבכוונתנו להשתלט על ייצוג הפלסטינים במקום אש"פ ולא כמי שרוצה לקחת חלק. לפיכך לא מן הנמנע שהמו"מ התחדש, על אף ההתנקשות באלשעאר, ואולי ההתנקשות אף תרמה לכך.
חמאס בקשר אסטרטגי עם איראן. כחלק מהציר שאיראן הקימה כנגד ישראל, מהלכי חיזבאללה שנוגעים לחמאס גלויים בפניו. מקור פלסטיני סיפר לנו על מעבר קבוע של פעילים מהאסלאם הקיצוני משטחי הרשות לירדן ומשם דרך סוריה ללבנון. הקשר הפיזי הזה מחדד את קשרי האסלאם הקיצוני הפלסטיני עם חיזבאללה ואיראן, ומעיד עליהם. חיזוק עזה כישות מדינית, ואולי אף כמדינת עימות בעתיד, הוא חלק מהאסטרטגיה הזאת של העברת מרכז הטרור לגדה המערבית.
השוטר הרע נסראללה נקב בחודש ספטמבר כמועד אפשרי לעימות עם ישראל. סמוך מאוד לדבריו, הפלסטינים, כולל הפתח, סגרו כל קשר עם עיתונאים, עד כדי עוצר מוחלט של שיח עם ישראלים. מה הם יודעים הפעם, והאם ישראל עודכנה? אנחנו יודעים שחיזבאללה, אשר נושא בתפקיד השוטר הרע במשחק האזורי האיראני, מניף אצבע לעבר ישראל בעדכונים שהוא מעביר לתושבי ישראל באל מנאר. אפשר לראות את הנפנוף המאיים בתמונת המסך המצורפת. לנפנופי האצבע מוסיף נסראללה לפי שעה איומים על הנושאים והנותנים עם ישראל לבל יסגרו עסקה שאין בה ניצחון ברור ללבנון, אף כי ישראל העבירה כנראה הצעה מרחיקת לכת שאמנם משאירה את שדה הגז כריש בידה, אך מעבירה מרחב ימי אחר לידי לבנון. חיזבאללה מחכה לשוטר הטוב, איראן, ולהחלטה האם לכבות את הבערה שהוא הצית בהשראתה או ללבות אותה; איראן לעומת זאת, בתפקידה כשוטר הטוב, אמרה השבוע כי הלוויין ששוגר בשמה מרוסיה הוא אך למטרות אזרחיות למשל חקלאות: השוטר הטוב איראן מחכה להחלטת המערב בווינה, והאם המערב יעניק לה ניצחון בשיחות הגרעין. אם המערב יעניק לאיראן ניצחון, קרוב לוודאי שלבנון תקבל את הצעת ישראל.
ביום שישי (12 באוגוסט) התפרסם בעיתונות האיראנית כי לטענת איראן המערב הציב לה אולטימטום לסגור עסקה מיד. כותרת הידיעה קבעה באיום כי ההימור האירופי עלול לסכן את השיחות. איראן רוצה להשיג תנאים טובים יותר לכן היא רוצה להשאיר את חרב החיזבאללה מונפת לעבר ישראל לפחות עד חודש ספטמבר. ישראל לעומת זאת רוצה להפריד בין חיזבאללה לבין איראן והשיחות בווינה כדי לשלוט באיום עליה. זהו כנראה מקור האולטימטום של המערב כלפי איראן: לחצה של ישראל בתגובה לאיומי חיזבאללה. האיום של חיזבאללה תלוי בהתקדמות בווינה. חמאס מעודכן על כך, וכנראה גם פתח. אם ישראל מעודכנת, כי אז נפתח עידן חדש בינה לבין חמאס, או שמא הפלסטינים מכינים לה מלכודת? מספקים לה באמצעות פתח מידע חלקי כדי לרכוש את אמונה, ולהסתיר את המידע המשמעותי יותר לגבי תוכניות ספטמבר של איראן וחיזבאללה. בכל מקרה, אם ישראל אינה יודעת, צפויה לה הפתעה גם מחמאס, וגם מחיזבאללה ואולי גם מהפתח. אלא אם ישראל תנהג עם חיזבאללה ועם חמאס כפי שנהגה לפני כשבוע עם הג'יהאד ותכה גם בהם מכת מנע מיד עם כשלון השיחות בווינה. וצריך לומר שלפני האולטימטום של המערב לאיראן, איראן דווקא מצאה בהצעות המערב, איכות מדינית חיובית שמאפשרת לה לבחון את ההצעות ברצינות.