במאי דיווחנו על הקמת מפעלי כטב"מ איראנים בעולם; הוושינגטון פוסט דיווח אתמול על מפעל איראני שיוקם ברוסיה. חדשות יום ראשון
מחאת החיג'אב באיראן מתפשטת לפרובינציות. חדשות יום ראשון
האינטרס החיצוני של אבו מאזן לפתוח כעת במשא ומתן עם חמאס, הוא הצגתה של ישראל כסרבנית שלום, והצגתה של הקואליציה הצפויה של נתניהו ודרעי עם בן גביר וסמוטריץ', ככזאת שמאיימת לא רק על הפלסטינים בהנצחת הכיבוש, אלא היא מאיימת אפילו על הדמוקרטיה הישראלית, כלומר על הרוח המערבית שארה"ב נושאת את דגלה. הנשיא הפלסטיני מבין את האיום הזה של בן גביר וסמוטריץ' על הדמוקרטיה הישראלית טוב יותר מכלי תקשורת ישראלים, ומפובליציסטים ישראלים. גם אמריקה מבינה זאת טוב מהם, ומביעה את תבונתה בגלוי וגם מאחורי הקלעים. אבו מאזן השתכנע כנראה כי מהלך של התקרבות בין פתח וחמאס, שעשוי להביע כלפי העולם המערבי שקט פנימי פלסטיני, בניגוד גמור כמובן לדבר האמיתי שמתרחש בציבוריות הפלסטינית, אשר הוא כאוס פוליטי מוחלט ומאבקי כוח מופרעים, עשוי להביא לו שני הישגים חשובים: האחד לקרב את אמריקה צעד קטן אך משמעותי לעבר הפלסטינים, והשני לסייע לו להשלים את מהלך קביעת פני המנהיגות הפלסטינית שתהיה אחרי פרישתו.
קביעת פני ההנהגה הפלסטינית אחריו, היא האינטרס הפנימי העמוק והאמיתי של אבו מאזן כאשר פתח בחודש האחרון במהלך הפיוס עם חמאס, והאינטרס הזה כלל אינו קשור לישראל, ואף לא לקואליציה הקיצונית הצפויה, אלא לרצונו של הנשיא הפלסטיני להשלים את המהלך של הכתרת חוסיין א-שייח אחריו או לפחות לקבוע מנהיג מוסכם עליו ועל כל השאר, מנהיג אשר יחליף אותו במוקטעה באש"פ ובפתח.
אבו מאזן רוצה את א-שייח במקומו, אבל הוא ככל הנראה הגיע למסקנה שבלי חמאס הוא לא יוכל להשליט את רצונו, לאור מלחמת הכל-בכל שהתחילה בתנועת פתח מאז הבהיר את כוונתו זו. מצד שני, אבו מאזן הבין שבמציאות החדשה שנוצרה עם כניסת איראן וחיזבאללה באמצעות הג'יהאד לגדה המערבית, ארגון חמאס יהיה מוכן כעת למשוא ומתן, והוא צדק. תנועת חמאס זקוקה כעת לאבו מאזן, לגבות אותה מול המנסים להקטינה, לא פחות מכפי שאבו מאזן זקוק כעת לחמאס לגבות אותו, מול המנסים להקטין אותו ואת בחירתו. חמאס, אינה קיצונית מספיק בעיני איראן, חיזבאללה וג'יהאד, והשלוש מערערות על מקומה בציבוריות הפלסטינית, ובעיקר הן חותרות תחת מעמדה הצבאי של חמאס, בניסיונן הבלתי מוצלח לפי שעה לכונן כוח חדש אסלאמי קיצוני בגדה המערבית, ובניסיונן לדחוק את חמאס ממעמדה כמובילת הצד הצבאי במאבק נגד ישראל. אבו מאזן היכה בברזל כשהוא חם, ושתי התנועות המובילות בציבוריות הפלסטינית מקיימות כעת משא ומתן בעזה.
הסיכוי שיצליחו להגיע להסכמה מכוננת קלוש. אבו מאזן רוצה שחמאס תכנס לאש"פ כתנועה תחת חסותה של פתח, ואילו חמאס רוצה שאבו מאזן יכיר במשמעויות מרחיקות הלכת של ניצחונה בבחירות לפרלמנט בשנת 2006 . שני הרצונות הסותרים, לא הגיעו עד כה לאיזון, וקלוש הסיכוי שיגיעו עכשיו.
אבל הסיכוי שהצדדים ישיגו הפעם הסכמה חלקית לגבי הסטטוס קוו הציבורי הפלסטיני, קרי שליטת חמאס בעזה בגיבוי של אש"פ, ושליטת אבו מאזן ברשות הפלסטינית בגיבוי של חמאס, או את אשרורה של המציאות הזאת, הסיכוי הזה בהחלט קיים. הסכמה כזאת תסלול את דרכו של א-שייח למוקטעה, ותשים קץ לחלומות של רג'וב, טיראווי וברגותי, לפחות עד מועד הכתרת א-שייח. גם הג'יהאד יספוג במקרה כזה מכה נוספת, על זאת שכבר קיבל בקיץ מישראל, אחרי שחמאס הביא בקיץ להסגרת מנהיג התנועה בגדה לידי ישראל, הסגרה אשר הובילה למבצע צה"ל נגד הג'יהאד בעזה.
הרב הראשי יצחק יוסף אמר בשיעורו השבועי במוצאי שבת כי ישראל היא מדינה יהודית אורתודוקסית, והוסיף כי על הממשלה לחוקק את חוק ההתגברות. ההתבטאות הזאת והתבטאויות נוספות עלולות לחדש את המאבקים משנות התשעים של המאה הקודמת בין חילונים לחרדים.
tipp 13.11.2022
17.11.2022 tipp
נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שלח השבוע שליח אישי לעזה לשיחות ישירות עם חמאס. ההסכמה על פתיחת השיחות בין שתי התנועות הפלסטיניות המרכזיות, פתח וחמאס, הגיעה אחרי פגישה שהייתה לאחרונה בין סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס מוסא אבו מרזוק לבין עזאם אל אחמד חבר הוועד המרכזי של פתח. מטרתו המרכזית של אבו מאזן היא להציג חזית פלסטינית של פיוס כלפי ישראל, כזאת שתעביר מסר לעולם המערבי לפיו המתנגדת לשיחות כעת היא ישראל ולא הפלסטינים.
באופן מעשי יהיה קשה מאוד להגיע להסכמה בין התנועות כיוון שחמאס מתנגדת להיכנס לאש"פ בתנאים של אבו מאזן, קרי כתנועה בתוך הגוף המייצג של הפלסטינים, שנשלט בידי תנועת פתח, ואילו אבו מאזן יתנגד לפירוש מרחיק הלכת של חמאס לזכייתו בבחירות לפרלמנט שהיו בשנת 2006. האינטרס של תנועת חמאס בשיחות הנוכחיות בעזה הוא להדגיש את מעמדו של הארגון בציבור הפלסטיני, מעמד אשר איראן חיזבאללה והג'יהאד האסלמי, מנסות בשנה האחרונה לערער באמצעות הזרמת כספים בהיקפים גדולים במטרה לכונן גוף לוחם פלסטיני חדש. מטרת איראן חיזבאללה וג'יהאד היא לשנות את תמונת השליטה בלאומיות הפלסטינית, באופן שפלסטין תהיה פלג באסלאם, וחלק מישות אסלאמית מזרח תיכונית, בניגוד לתנועות הלאומיות הפלסטיניות ובהן חמאס שפועלות לכינונה של מדינת לאום פלסטינית אזרחית.
לפני כחצי שנה התנהלו שיחות בדרג ביניים בין התנועות פתח וחמאס, ברמאללה, בין אל מדאני מקורבו של אבו מאזן וא-שעאר, ראש חמאס בגדה המערבית, אבל השיחות עליהן דיווחנו כאן בלעדית התפוצצו
13.11.2022 tipp
תמונות שמגיעות מהעיר שיראז, ומפורסמות בעמוד איראני ברשת חברתית, מבטאות מציאות חדשה שמחאת החיג'אב הביאה אליה: שכונה בעיר שהיא מובלעת אשר בה נשים מהלכות ללא חיג'אב במופגן; אל השכונה לפחות בשעת הצילומים, לא הגיעו כוחות משטרה ואו צבא. לפי הסביבה נראה שאכן מדובר בעיר איראנית מרכזית, וסביר להניח שהתמונות הן אכן מהעיר שיראז. התמונות המצורפות לכאן הן מצילומי מסך של קטע וידאו קצר שמתאר את התופעה בעמוד האמור: בשכונה בשיראז, נראות נשים הולכות ברחוב ללא חיג'אב, ממש כמו בכל רחוב מערבי חופשי, והן זוכות להתייחסות גברית אוהדת; בחלק מהצילומים, מגיש גבר איראני לנשים אשר צועדות ברחוב בלי חיג'אב ,פרח ועל פי המתואר בעמוד, הוא אומר להן שהוא מודה להן על שביופיין הן מוסיפות ליפי השכונה.
כדי לברר אם המציאות המתוארת בתמונות אכן מבטאת תופעה חדשה שמתרחשת בשיראז, ואולי אף בערים מרכזיות אחרות באיראן, יש להתייחס למספר אירועים שהיו לאחרונה. החשוב בהם הוא ישיבת הקבינט האיראני שיוחדה למהומות החיג'אב בשבוע שעבר, ישיבה עליה דיווחנו כאן בגיליון הקודם. ישיבת הקבינט מבהירה עד כמה הרחיקה מחאת החיג'אב, ועד כמה המשטר מתקשה לכבותה, לפחות עד מועד כינוס הקבינט. לפיכך מציאות חדשה כאמור בכתבה, סבירה ואפשרית. אירוע נוסף שמבהיר כי המובלעת האמורה בשיראז אכן עשויה להתקיים, והיא אינה המצאה של מארגני המחאות, היא הערתו של מפקד בכיר בצבא איראן, שצוטטה השבוע ב YNET "למתפרעים לא יהיה מקום במדינה אם חמינאי יתן את הפקודה לכך". הציטוט מבהיר כי מנהיג איראן לא הכריע לגבי תגובה צבאית מקיפה למהומות, ולכן אפשר שמציאות של מובלעות ללא חיג'אב וללא כוחות ביטחון איראניים, אפשרית. אזהרתו בשבוע שעבר של מפקד משמרות המהפכה למפגינים לא לצאת עוד לרחובות, מבהירה גם היא שהם עדין יוצאים במספרים כה גבוהים עד שהם גורמים לזעזוע במערכת השלטונית האיראנית. גם ההתבטאות הזאת מאפשרת מציאות חדשה של מובלעות ללא חיג'אב וללא אסלאם קיצוני בעריה המרכזיות של איראן, כמתואר בעמוד האמור.
חדשות יום ראשון
אריה דרעי הגיש לבנימין נתניהו חוות דעת מטעם עורך הדין שמלווה אותו ולפיו הוא יכול להיות שר על אף שנגזר עליו מאסר על תנאי, שכן החוק על פי פרשנותו מתייחס אך למאסר בפועל. על פי חדשות 12, היועצת המשפטית לממשלה אשר קיבלה את חוות הדעת מנתניהו, דחתה את הפרשנות הזאת, וקבעה כי כהונתו של דרעי כשר אינה אפשרית לפי החוק למעט במקרה בו יו"ר ועדת הבחירות יקבע כי אין קלון בהרשעתו.
היום מתחיל בקטאר המונדיאל. מאה ושבעים שנות כדורגל מודרני הביאו מאות מיליוני בני אדם להיות שוחרי המשחק, שנולד סמוך ללידתה של תרבות הריקנות של העולם המתועש באמצע המאה ה-19; העולם שהתקדם בתיעושו ובפעריו החברתיים והיה לארץ נושבת תרבותית נשען על חלופות תרבותיות כמו תוכניות טלוויזיה ריקניות, ומשחקים רדודים נגועים באלימות ביציעים, לדוגמה כדורגל. היעדרה של בירה מהמגרשים, בלחץ המארגנים מקטאר ובהסכמת FIFA, עשויה לקדם הפעם אחוות עמים.
בצלאל סמוטריץ' מתעקש לקבל את משרד הביטחון, על אף שבנימין נתניהו שב ומסרב למנותו לשר הביטחון. הערכתנו היא הכי סמוטריץ' מנסה להגדיל את התמורה שיקבל כאשר יוותר על משרד הביטחון, והוא לפיכך מותח את התנגדותו; מאחר שהתנהגותו הפוליטית יהירה מאז נצחונו, הוא עלול למתוח אותה באופן שיביא משבר על הקואליציה עוד בטרם הוקמה. סמורטריץ מעוניין ככל הנראה לצמצם את הביקורת שתהיה עליו מצד הציבור שלו על הוויתור על משרד הביטחון, בכך שרבים במפלגתו יזכו לתפקידים.
ישראל תקפה בקו החוף הסורי, כך דיווח ביום שבת המרכז הסורי לזכויות אדם. איראן חותרת להקמת נמל אסטרטגי בים התיכון. איננו יודעים אם התקיפה הישראלית קשורה לכך.
מחאת החיג'אב באיראן מתפשטת לפרובינציות: שר החוץ האיראני האשים השבוע את ישראל בניסיונות להביא למלחמת אזרחים באיראן. אחרי ישיבת הקבינט באיראן בהשתתפות הנשיא ראיסי שיוחדה לפני כשבוע וחצי למחאה המתרחבת, היו דיווחים על אש חיה שנורתה לעבר מתקהלים ברכבת התחתית בטהרן ועל מחאה שהייתה בעיר המחוז אהוואז ואשר בה שוב נפתחה אש לעבר מפגינים; באהוואז מפגינים השיבו באש (או היו הראשונים אשר פתחו בה, איננו יודעים). בתקרית באהוואז נהרגו אנשי ביטחון איראניים, וכן מספר מפגינים שנפגעו מהאש החיה של אנשי הביטחון. לאחר התקרית התקשר נשיא איראן למושל המחוז אשר אהוואז היא בירתו והורה לו לעשות כל מאמץ לאתר ולעצור את המפגינים שפתחו באש והרגו אנשי ביטחון. הנשיא האיראני לא נקב במספר ההרוגים מקרב אנשי הביטחון, אבל אישר את הידיעה כי נהרגו אנשי ביטחון בכך שביקש מהמושל להעביר תנחומיו למשפחות ההרוגים.
בחודש מאי השנה דיווחנו כאן על אסטרטגיה איראנית חדשה להקים מפעלי כטב"ם במדינות ברית. אתמול דיווח הוושינגטון פוסט כי רוסיה ואיראן סיכמו על הקמת מפעל להרכבת כטב"ם ברוסיה.
בהשראת ניצחון אוהדיו בבחירות, הימין הקיצוני הרים אתמול ראש בחברון. בעשור האחרון בשבתות פרשת חיי שרה בקריית ארבע ובחברון, עברו ההתאספויות הדתיות בשקט יחסי, על אף שגם בהן השתתפו אלפים כמו אתמול. בשבת הזאת של פרשת שרה הראשונה אחרי הבחירות, ולהבדיל מהשנים הקודמות, הייתה התפרעות של יהודים, אשר חוללו נזק לרכוש פלסטיני ופגעו בפלסטינים. במהלך ההתפרעויות נפגעה חיילת צה"ל. הרמטכ"ל אמר אחרי הפגיעה בחיילת כי ״מדובר באירוע חמור ביותר שאינו מתקבל על הדעת. לא ייתכן שאזרח ישראלי יתקוף באלימות את חיילי צה״ל הפועלים לאבטחת ולשמירה על ביטחון האזרחים. זו התנהגות עבריינית מבישה ומחפירה. נפעל למיצוי דין מהיר ומחמיר״.
עלייה חדה בשיעור תפיסות הברחות הסמים בגבול מצריים בשבוע האחרון. צה"ל הדגיש באחד מדיווחיו כי ביום אחד במהלך השבוע האחרון היו ללוחמיו שתי תפיסות של הברחת סמים בגבול עם מצריים בערך כספי של כמעט שני מיליון שקלים. לא ברור אם העלייה בפעילות המבריחים היא ריאלית או שמא היא נובעת רק מעלייה בשיעור התפיסות. במידה שאכן יש ניסיון להגדיל את כמות הסמים המוברחת לישראל, על משטרת ישראל והגורמים המדיניים יהיה לבדוק מעבר להיבט הפלילי מהו מקור הניסיון הזה.
על פי דיווח של חיזבאללה באל מנאר צה"ל פעל במהלך השבת בשכם.
13.11.2022 tipp
שלושה מנהיגים פלסטינים עומדים בדרכו של א-שייח להחליף את אבו מאזן, ואת שלושתם מנסה הנשיא הפלסטיני להזיז מהדרך כדי לסלול אותה לא-שייח. אבו מאזן לא מרפה מהמשימה שלקח על עצמו, והוא ככל הנראה נחוש למנות בעצמו את יורשו.
את ג'יבריל רג'וב מנסים מקורבי אבו מאזן להניא מהתמודדות עתידית באמצעות איומים. כאן דווחנו בלעדית כי למען רג'וב נוסח איום קצר במיוחד מטעם מקורבי הנשיא הפלסטיני: דמך בראשך אם תתמודד נגד א-שייח. רג'וב לא התרגש מהאיום, ובשבוע שעבר אף נשא דברים שבדרך כלל נושאים מנהיגים לאומיים. הוא אמר ברדיו אל עאלם (ע"פ עינב חלבי YNET) כי הפלסטינים צריכים לחשב מחדש את מסלול יחסיהם עם ישראל.
רג'וב קשה להזזה, אבל קשה להזזה שבעתיים הוא תאופיק טיראווי, שהוא ותיק יותר מרג'וב, מעמדו בכיר יותר, כוחו רב יותר בפתח, והוא אף היה מקורבו של המיתולוגי הפלסטיני יאסר ערפאת. מקורבי אבו מאזן לא יכולים לפנות לטיראווי באיומים בנוסח שתורגל על רג'וב, והדבר שהם מנסים לעשות כעת, הוא להביא לפיטוריו ממשרת היועץ על תקן שר שהוא מחזיק. תקוותם היא שהחלשתו הכלכלית תחליש את רצונו להנהיג את הפלסטינים אחרי אבו מאזן.
שלושת האישים א-שייח, רג'וב וטיראווי, חברים בוועד המרכזי של פת"ח שהתכנס השבוע. על הפרק ענייני היום, אבל מתחת ללו"ז, בסבקסט של ההתכנסות, נמצא הדבר המרכזי אשר על הפרק והוא מלחמות הפלסטינים, בדרך להעמיד יורש לאבו מאזן. הנשיא הפלסטיני סבור שבכוחו להביא את א-שייח עד המוקטעה. אבל רג'וב, טיראווי וכנראה גם האסיר ברגותי, מטילים בכך ספק. לגבי ברגותי, ישראל מושלת לכאורה בחייו כיוון שהוא אסיר בכלא ישראלי, כך שיתכן שהוא אכן נוח להגיע להסכם כפי שמנסים מקורבי אבו מאזן; על רצונם להגיע עם ברגותי להסכם דיווחנו בגיליונות קודמים; לגבי רג'וב, ישראל יכולה להסתדר עם רג'וב אם יפתיע ויתמודד על אף הקשיים, וינצח במאבק על הנהגת הפלסטינים, אבל לגבי טיראווי זוהי לחלוטין אופרה אחרת, שכן כוחו במנגנון הפוליטי הפלסטיני עולה על כל יריביו, ובעבר טיראווי שעסק בטרור נחשב למבוקש מספר 1 בישראל, ולכן סביר להניח שישראל אשר אינה שוכחת דבר, תומכת בסילוקו של טיראווי מהזירה הפוליטית הפלסטינית. צריך לומר שתמיכה כזאת מצד ישראל, לא בהכרח תגדיל את סיכוייהם של מקורבי אבו מאזן להפטר מטיראווי.
מאת
אברהם יעקב
06.11.2022 tipp
הקואליציה החדשה מבקשת לחולל במערכת המשפט, את השינויים הבאים:
להלן הסבר תמציתי לכל אחת מכוונותיה:
"פסקת ההתגברות": מטרת החקיקה לאפשר לכנסת להתגבר על פסיקת בג"צ, ולחוקק שוב חוקים שבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, יבטל בשל היותם בלתי חוקתיים.
נאמר שהכנסת רשאית לעשות זאת גם היום, אולם הקואליציה החדשה מבקשת לאפשר לכנסת לעשות זאת גם ברוב רגיל של חברי הכנסת הנוכחים באותה עת במליאה, ולא ברוב מיוחס. במקרה שחוק כזה יעבור, אפשר יהיה לבטל פסיקה של בית המשפט העליון, לגבי חוק שאינו חוקתי, גם כאשר נוכחים במליאה חברי כנסת בודדים.
"החוק הצרפתי" נקרא כך על שם חוק צרפתי אשר אותו רוצה הקואליציה להעתיק לספר החוקים הישראלי, ולפיו אסורה חקירה משטרתית והעמדה לדין פלילי של הנשיא הצרפתי במהלך תקופת כהונתו.
באופן רגיל, חקיקה פלילית פועלת מכאן ואילך ולא רטרואקטיבית, אך החשש הוא כי בכוונת הקואליציה להחיל את החוק למפרע כך שיאפשר גם את דחיית משפטו של נתניהו עד תום כהונתו.
מחיקת העבירה של מרמה והפרת אמונים מספר החוקים. מחיקת עבירה פועלת למפרע, לפיכך מיד עם המחיקה, החלק הארי של כתב האישום נגד נתניהו ימחק לאלתר.
שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים: הוועדה מונה כיום 9 חברים: שני שרים (אשר אחד מהם, שר המשפטים, מכהן כיו"ר הועדה), שני ח"כים, שני נציגים של לשכת עוה"ד ושלושה שופטים של ביהמ"ש העליון.
החלטות הועדה מתקבלות ברוב קולות רגיל, למעט מינוי של שופט לביהמ"ש העליון הטעון רוב של שבעה חברי ועדה.
בכוונת הקואליציה לשנות את הרכב הועדה כך שכל החלטה שלה תהיה כפופה למעשה לווטו של הפוליטיקאים חברי הועדה.
חקיקה כזאת תביא לפוליטיזציה של השפיטה והפיכת השופטים לעושי דברם של פוליטיקאים. הנזק להפרדת הרשויות יהיה אנוש, במקרה שהחוק יעבור. "רפורמה" כזו תביא לקיצה את חוסר התלות של השופטים בישראל, ותהפוך אותם לשופטים מטעם.
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. החשש הוא כי פיטורי היועצת דרושים לקואליציה כדי שהיועץ החדש באשר ימונה, יהיה עושה דברם של חברים בקואליציה הפוליטית, ויוכל למשל למחוק את כתב האישום נגד נתניהו.
החלטה זו של היועץ כפופה כמובן לביקורת בג"צ, אך כזכור מאחת הכוונות אשר לעיל, פסיקת בג"צ תהיה ניתנת לביטול ברוב רגיל עם חקיקת "פסקת ההתגברות".
פיצול תפקיד היועמ"ש והפיכת משרות היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון מביעים כוונה לדחוק החוצה את שומרי הסף כדי למנוע ביקורת אמיתית על פעולות הממשלה. שכן אם מדובר ב"משרות אמון" כי אז ניתן למנות "אנשי שלומנו", והמבנה הביקורתי במשרדי הממשלה ייעלם.
שינויים מפליגים בפרקליטות ייתכן והם נחוצים, אבל לא בקונטקסט הזה של קעקוע מערכת המשפט והכפפתה לרוח החדשה הנושבת בפוליטיקה הישראלית, אשר בכוונתה לגבור על החרות המשפטית. ולכן לא עכשיו שינויים, ולא ככה. בכוונת "הרפורמטורים" להפוך את הפרקליטים לפקידים כנועים, עושי דברו של השלטון? אסור שיקרה אצלנו.
לסיכום, מסקנתי היא שאם החקיקה הזאת אכן תצא לפועל, היא תסיר מעל הקואליציה מגבלות משפטיות חשובות ביותר למהלכו התקין והמתחייב של המשטר הדמוקרטי הישראלי, באופן שיאפשר לה להתעמר באזרחים, כולם או חלקם, מבלי שלאזרח תעמוד התרופה הקיימת לו היום: פנייה לבית המשפט בבקשת סעד מתאים נגד המדינה. עם החקיקה, איזוני הכוח בין הממשלה והמערכת המשפטית יופרו באופן חסר תקנה.
פסטיבל קולנוע איראני להשמדת ישראל יתקיים על אוניית קרב
06.11.2022 tipp
איראן מארגנת פסטיבל להשמדת ישראל על ספינת מלחמה איראנית. את ארגון המאורע יוציא לפועל "פסטיבל סרטי ההתנגדות", והוא יקיים במהלך השנה הקרובה את המאורע תחת השראתו של ארגון "בינלאומי" בשם מוסטדהפין; זהו ארגון שיעי איראני שיש לו שלוחה בלבנון, ומתוקף השלוחה הפסטיבל השנתי שייערך בהשראתו, מכונה פסטיבל בינלאומי. כותרת הפסטיבל השנה תהיה כאמור השמדת ישראל, והאופן שבו איראן תמחיש את המוטיב האמנותי היא קיומו של האירוע על גבי ספינת מלחמה במפרץ הפרסי. במפגש שהיה בטהרן בין יוצרי הסרטים לבין מפקד הבסיג' האיראני קבע האחרון כי השלב השני במהפכה האסלאמית, הוא השמדת ישראל, וכי המהפכה האסלאמית לא תושלם כל עוד ישראל קיימת. בתמונה אפשר לראות את ספינת המלחמה האיראנית על שם קאסם סולימאני. על הספינה הזו, הציעו הנוכחים במפגש, יתקיים פסטיבל הסרטים הצפוי, בסימן השמדתה של מדינת ישראל. קאסם סולימני, מפקד כוח אל קודס, חוסל בבגדד בחודש ינואר 2020 באמצעות טיל אמריקאי. כותרת הפסטיבל מבהירה שהצורר המת סולימני, לא לקח אתו לקבר את חזונו, וכמה משותפיו לחזון ההשמדה של ישראל עדין חיים, לרבות המנהיג האיראני העליון חמינאי ובן דמותו ראש חיזבאללה נסראללה ששבים ומתארים את חזונם על השמדת ישראל. נסראללה הגדיל לעשות לאחרונה, אפילו על פני העיתון טהרן טיימס שהביא את הידיעה על הפסטיבל הצפוי, כאשר פרט חזיונות מתוך חלומותיו ובהם ראה את עם ישראל מתכנס על מזוודותיו וילדיו בשדות תעופה ובנמלי ים בדרך למסע המוות שלו. כאן נכתב בעבר שאיום להשמיד את ישראל, כאיומו האחרון של נסראללה, כמוהו כהכרזת מלחמה, ותגובתה של ישראל חייבת להיות צבאית.
30.10.2022 tipp
כפי שכתבנו כאן ערב חתימת ההסכם הימי בין ישראל ללבנון, ההסכם אכן נכנס לתוקף באמצעות משלוח מכתבים נפרדים של שתי המדינות לאומות המאוחדות. זו הייתה דרישתו של נסראללה, וכייתר דרישותיו במו"מ בין לבנון לישראל, גם דרישה זו באה לביטוי בהסכם. בסוף המו"מ, כאשר ישראל קיבלה את הדרישות העיקריות של לבנון/נסראללה, ניסתה לבנון ככל הנראה בעידוד חיזבאללה, להשיג עוד קצת מישראל, ולבנון הגישה רשימת תיקונים לנייר הסופי ולנקודות שישראל כבר הביעה לגביהן את הסכמתה. כעבור שעות אחדות, רשימת התיקונים הזו שדרש חיזבאללה הופיעה כשקופית בעיצוב גרפי נאה ומקצועי בתחנת הטלוויזיה שלו אל מנאר, כנראה כדי להקל על הצופים בישראל לקלוט את המסר. תגובתו של ראש הממשלה יאיר לפיד לנייר הזה הייתה חד משמעית ומהירה, באופן שהיא הבהילה את חיזבאללה ואת לבנון. בתגובה לתגובה זו של לפיד, נסראללה גזר על עצמו מיד תענית דיבור, ונעלם לכמה ימים מהמסכים עם האצבע המונפת ועם האולטימטום, ובמקביל הוא שחרר את לבנון ואת הנשיא הלבנוני עאון, לסגת מהדרישות האלה האחרונות של לבנון, ולהסכים לנייר הסופי ששלח המתווך האמריקאי. גם הצעד הזה, של נסיגה, אשר נעשתה להערכתנו בעיקר מתוך הניסיון של שנת 2006 (ר' כותרת ראשית כאן גיליון 63), אשר בו חיזבאללה הגדיש את הסאה, וחצה את מגבלת כוחו בהתנהלות מול ישראל, והובס, ובכן גם הצעד הזה היה צעד מוצלח עבור חיזבאללה, ונסיגתו הייתה בדיוק ברגע הנכון, והיא חתמה את המו"מ בין ישראל ולבנון על הגבול הימי בניצחונו המוחלט של הארגון ושל איראן.
אין זה ניצחון של הישגים ללבנון, צריך לומר זאת מיד, כיוון שגם ישראל השיגה את רצונה הימי במשא ומתן עם לבנון. אבל זהו אינו הישג שמשנה את תמונת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן: מאחר שהרקע היסודי להסכם הימי, ואחת מהדרישות העיקריות של חיזבאללה, ומאחורי הקלעים גם של איראן, היה שיוותר מצב המלחמה בין לבנון לבין ישראל על אף חתימתן על ההסכם הימי, זוהי ע"כ התמונה העיקרית והחשובה, וזהו ההקשר העמוק יותר של ההסכם, וזוהי הנקודה אשר לגביה יש לבחון את ההסכם; בהקשר הזה ההסכם בין המדינות אינו צריך להיבחן על הישגיו בתחום הימי, אלא על השפעתו על זירת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן, זירה שנשארת פתוחה. לכן המו"מ וההסכם שבסופו, היו צריכים מבחינת ישראל להביא את חיזבאללה לצמצום מהותי של דרישותיו, ולהפסד דקלרטיבי, ובראש ובראשונה לקעקע את הדרישה כי מצב מלחמה ימשיך לשרור בין המדינות על אף חתימת הסכם מדיני כה חשוב (שאותו הפך כאמור חיזבאללה להסכם מסחרי/כלכלי בלתי ישיר). כל הדברים הללו לא קרו. במובן הזה לפיכך ההסכם הישראלי/לבנוני הוא ניצחון של חיזבאללה ושל איראן, שבהקשר של התמשכות המלחמה, זכו להישגים מובהקים.
ראשית ההסכם הימי שם קץ למשבר הפנימי הלבנוני שאליו נקלע חיזבאללה בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות. ההסכם הימי שנחתם השבוע ואשר בו חיזבאללה הציב לישראל אולטימטום, וזכה, שינה את יחסו של ציבור לבנוני גדול כלפי חיזבאללה, והשינוי הזה בא לביטוי בשבחים שהארגון מקבל בתוך לבנון על תפקידו בהשגת ההסכם, ובהישג הלבנוני שבא בהסכם הזה לידי ביטוי. ולכן בזירת המלחמה הלבנונית ישראל תפגוש מרגע חתימת ההסכם הימי, חיזבאללה מחוזק, שבכוחו שוב לנקוט מהלכים מלחמתיים נגד ישראל בלי שציבור גדול לבנוני יקום עליו, או לפחות עם הסתברות נמוכה יותר לכך. הניצחון הזה של חיזבאללה אף מאפשר לאיראן להמשיך לחתור אל מטרתה להציב חזיתות מול ישראל על גדרותיה, וכיוון שדעת הקהל הפנימית בלבנון השתפרה כעת כלפי חיזבאללה ואיראן, אולי אף יהיה זה צעד נוסף של איראן לממש את חלומה הרטוב, לנמל אסטרטגי בים התיכון, 5 דקות מראש הנקרה. זה כמובן עוד רחוק מאוד, אבל כל מסע (איראני במקרה הזה) כמאמר הפתגם הטאואיסטי שהיה לקלישאה, מתחיל בצעד קטן.
23.10.2022 tipp
את המציאות הפוליטית החדשה בזירה הפלסטינית, התחילו חמאס ואיראן לפני קצת יותר משנה, בהחלטה האסטרטגית של הארגון להעביר את מרכז הכובד של פעילותו לגדה המערבית. בעצת איראן ובחסותה, העביר חמאס מעזה הן את פעילות הטרור, והן את חתירתו לתפוס את השלטון בגדה המערבית; לאור העדויות הרבות על הכסף והתמיכה הרבה שמעבירה איראן לחמאס, ולאור ניסיונותיה של איראן ליצור חזית מול ישראל על גדרותיה, ובהתאם לכללי היסוד הידועים של איראן: ליצור חזית בלי נוכחות חייליה, ולאור העובדה שחמאס לא ידוע בהחלטות אסטרטגיות כה מושכלות כהחלטה הזאת, וכי החלטות כאלה לא אפיינו אותו עד כה, הערכנו כאן כבר בדיווחנו הראשון לפני כשנה, כי החלטתו של חמאס להעביר את מרכז פעילותו לגדה, נעשית בתמיכת ובחסות איראן. אבל מאז ירח הדבש ביניהן, נולדה מתיחות בין חמאס לאיראן, על רקע ניסיונותיו של הג'יהאד האסלמי, הארגון הפלסטיני המועדף על איראן, לאיים על בכירותו של חמאס; הערכתנו היא כי נסיעתה של משלחת חמאס לסוריה לפני כשבוע, נועדה לא רק להזדמנות צילום עם נשיא סוריה, אלא גם למפגש עם משלחת של בכירים איראניים, כדי לתקן את היחסים, וכדי לחדד את המשך המלחמה המשותפת בישראל. חמאס רוצה שכל כוח לוחם בגדה המערבית יפעל תחת חסותו, ולאיראן ולג'יהאד יש השפעה על כך, כיוון שהכסף אשר מועבר לכל המחבלים חסרי הארגון בגדה המערבית, הוא כסף איראני אשר מועבר אליהם מקופת הג'יהאד. באופן הזה מנסה איראן להקים בעזרת הג'יהאד ארגון דמוי חיזבאללה בגדה המערבית. חמאס מתנגד לכוח עצמאי.
המעבר של חמאס לגדה המערבית, גרם לסערת רוחות בפתח, הארגון שמושל באש"פ וברשות הפלסטינית. ראשית נעשה ניסיון מטעם פתח לדבר עם חמאס, והמו"מ הזה התקיים בדרג הביניים של שני הארגונים, בין ראש חמאס בגדה נאסר אלדין אלשער לבין מוחמד אל מדני, ראש התנזים של פתח, במשרדו של אל מדני במטה הפתח ברמאללה. הדיונים האלה התפוצצו כעבור זמן קצר, כיוון שאל מדני פעל מטעם אבו מאזן לכניסתו של חמאס לאש"פ, כעוד אחד מבני החסות של ארגון הפתח, בעוד אלשער פעל מטעם הנהגת חמאס לקיים את תוצאות הבחירות של 2006, בהן זכה חמאס ברוב. מקור פלסטיני אמר לנו מיד כשהמו"מ התפוצץ כי "חמאס לא רוצה להיות חלק מאש"פ אלא להשתלט על אש"פ כריבון".
האימה ברשות הפלסטינית ובתנועת הפתח, העמיקה כאשר חמאס השיג ניצחונות משמעותיים בשתי אוניברסיטאות מרכזיות בגדה, ביר זית וא-נג'אח. פעילי תנזים יצאו כמעט מיד אחרי התקרית בא-נג'אח נגד אבו מאזן והודיעו כי יתפטרו מתפקידם. ראש התנזים ברמאללה אף שיגר מכתב התפטרות באופן מעשי כדי להבהיר את רצינות הסוגייה; אבו מאזן השתיק את המהומה כשמינה את אל מדני כמעט מיד עם פריצתה לראש התנזים, ואל מדני הרגיע את הפעילים. באוניברסיטה בשכם, אף הייתה התנגשות אלימה בין פעילי חמאס לבין פעילי פתח, וכאשר נכנס ראש חמאס בגדה אל שעאר לעובי הקורה וניסה להשכין שלום בין הניצים, הזמינו אותו פעילי פתח לבית אחד מפעילי פתח שנפצע בקטטה עם חמאס , המתגורר בכפר קליל, כדי לעשות סולחה; כאשר אלשעאר היה בדרכו לכפר להשתתף בטקס, חיכו לו אנשי פתח במארב במבואות הכפר, והתנקשו בו. אלשעאר נפצע ברגליו. לא מן הנמנע שמראש התכוונו בפתח לפצוע את אלשעאר ולא להורגו, כדי לא לחולל מלחמה עם חמאס. מקור פלסטיני בפתח אמר לנו אחרי ההתנקשות באלשער שזו הייתה יוזמה מקומית של פעילי פתח, ולא החלטה ארגונית. ואכן לא התפתחה מהתקרית הזאת מלחמה כוללת בין חמאס לפתח, אבל לא בגלל טוב לבו של פתח, שלא הרג את אלשעאר, אלא בגלל שחמאס היה עסוק עכשיו עם הג'יהאד האסלמי.
לקראת הקיץ, הנהגת חמאס הגיעה למסקנה כי הכסף הרב שזורם לג'יהאד מאיראן מביא להתחזקותו של הארגון בעזה, וכי הג'יהאד מתכוון להדיח את חמאס מהשלטון בעזה, בעוד חמאס עסוק בניסיונותיו להתבסס בגדה המערבית. תגובת חמאס הייתה מהירה: מצד אחד הקפאת יחסיו עם איראן והחיזבאללה (לחמאס יש נציג בלבנון, אל ערורי, מספר 2 בארגון), ומצד שני הוא הביא להסגרתו של ראש הג'יהאד בגדה המערבית לישראל. ההסגרה הזאת הובילה להתנגשות צבאית של שלושה ימים בין ישראל לבין הג'יהאד האסלמי, אשר בסופה הג'יהאד ספג מכה ניצחת. חמאס הביט בהתנגשות מהצד, ולא התערב. זמן קצר אחרי שישראל נצרה את האש, הודיע ראש הג'יהאד האסלמי בנאום מוקלט לפעילי הארגון בעזה, כי העם הפלסטיני רואה באחדות עם חמאס חשיבות עליונה, והג'יהאד מקבל את ההכרעה הזאת של העם הפלסטיני. במלים אחרות, ראש הג'יהאד השפיל ראש בפני חמאס בהתאם לדרישת חמאס, והעדיף את יחסיו עם חמאס על פני יחסיו עם איראן ועם חיזבאללה. בחיזבאללה קיבלו בהבנה את ההכרזה הזאת, ולא יצאו נגדה באל מנאר למשל, מה שעשוי להבהיר שהיא תואמה מראש עם איראן ועם חיזבאללה.
בעקבות התלהטות הרוחות שהתרחשויותיה העיקריות מתוארות לעיל, ותוארו במהלך השנה בזמן אמת בעיתוננו, הגיע אבו מאזן למסקנה כי המציאות החדשה מחייבת אותו להכריז על יורשו, לקראת הרגע בו יעביר את השלטון ברשות. אבו מאזן מבין כנראה שרק כך יוכל בתנאי הסערה הנוכחית לקבוע מי יהיה יורשו, ולקבוע את המציאות הפוליטית שתשרור אחריו. מקורות פלסטיניים התחילו להדליף בסביבות חודש אוגוסט כי אבו מאזן החליט סופית כי חוסיין א-שייח, יחליף אותו כראש אש"פ ופתח. מקור פלסטיני אמר לנו כי אבו מאזן צפוי לשאת דברים במועצת הביטחון של האו"ם בסוף שנת 2022, והוא רמז כי אם הנאום הזה אכן יצא לפועל, אחריו תהיה התפתחות פוליטית מעניינת ברשות הפלסטינית; כמובן שלאור מעורבותה הגוברת של איראן בזירה הפלסטינית, עשוי אבו מאזן לחשוב שהדלפות על חיזוק השלטון של פתח, ובעיקר על הזיקה הבינלאומית שיש לרשות הפלסטינית שהיא בעצם תנועת הפתח, על פני שלטון הכנופיות הפרוע של חמאס, וזאת באמצעות אזכור נאומיו בפני מועצת הביטחון של האו"ם, יצננו את רצונן של איראן ושל חמאס לאתגר את הרשות, ולפתוח חזית נוספת נגד ארה"ב. זוהי כמובן משאלת לב שאין לה אחיזה של ממש בפוליטיקה, ובוודאי שאין לה אחיזה בפוליטיקה אלימה כמו זו הפלסטינית.
ההכרזה על יורש גרמה גם לסערת רוחות נוספת בפתח, כיוון שלג'יבריל רג'וב יש כוח רב בפתח, וכן למרואן ברגותי על אף שהוא אסיר בבית כלא ישראלי. בעקבות ההתקוממות הזאת של רג'וב (בינתיים התקוממות שקטה), הדליפו מהפתח כי אם רג'וב יתנגד להחלטתו של אבו מאזן להציב בראש פתח ואש"פ את א-שייח, דמו בראשו. ברגותי לפי שעה מחזיק את הקלפים מאחורי סורג ובריח, ואיש אינו יודע מה יהיו מהלכיו. מקורבי אבו מאזן לפיכך גם לא מאיימים עליו, אלא שותקים בעניינו. כאמור גם לרג'וב וגם לברגותי יש פעילים בפתח שסרים למרותם. בקיץ הזה אמורה הייתה להיות הוועידה השמינית של פתח, אבל היא נדחית שוב ושוב, בגלל הסיבה הזאת: כדי שלא תהיה בה הכרעה, ואם תהיה, כדי שלא תהיה מנוגדת לרצונו של אבו מאזן.
לפיכך מגיע כעת השלב הבא, שככל הנראה מתוכנן במשרדו של רג'וב, בתא הכלא של ברגותי, במוקטעה ברמאללה, במטה פתח בכניסה לרמאללה, בשכם אצל אלשער, בלבנון אצל ערורי, במפרץ אצל הנייה, בביר זית ובא-נג'אח, בשכם אצל גוב האריות, וכמובן בסוריה בין חמאס לאירן וסוריה – בעצם הימים האלה. בעיתוננו הבאים נדווח על הכיוון, כשיתבהר.
16.10.2022 tipp
לפני שלושה שבועות דיווחנו על הסכמה אליה הגיעו בכיר ישראלי ומזכ"ל הועד הפועל של אשף חוסיין א-שייח, בפגישה בה השתתף גם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', לגבי מעצר מבוקשים בערי הגדה. לא ידענו מיהו הבכיר הישראלי, ולא ידענו מהי מהות ההסכם. ידענו כי עוד באותו יום כאשר הפלסטינים נכנסו לשכם כדי לקיים את ההסכמה שהושגה, ועוד בטרם יצאו ממנה, בני גנץ הפר לדברי מקור ביטחוני פלסטיני בכיר את ההסכם, כאשר לא מנע הכנסת כוחות לערים פלסטיניות כפי שהוסכם (23.09 גיליון 61). לטענת הפלסטינים גנץ אף הפר באותה תנועה הסכם כתוב איתם משנת 2007 לגבי תשלומים לאסירים. המקור הפלסטיני אמר לנו השבוע כי להערכתו הבכיר הישראלי שהגיע להסכמה האמורה עם א-שייח ועם פראג' הוא ראש השב"כ רונן בר. מאחר שבעניינים ביטחוניים הפלסטינים דנים עם ראש השב"כ ואו עם שר הביטחון, ומאחר ששר הביטחון להערכתנו לא היה מפר הסכמה אליה הגיעה בעצמו, כעבור שעות ספורות, ומהכרותינו את הטרמינולוגיה בה מתבטא המקור, האמור לעיל לגבי זהות הבכיר הישראלי הוא בגדר ידיעה עיתונאית ולא רק הערכה עיתונאית.
מתוך כך עולה כי עמדתו של שב"כ היא שצה"ל לא צריך להיכנס לערים הפלסטיניות בצפון הגדה לשם מעצר מבוקשים ועליו להניח את המלאכה לרשות הפלסטינית. אם אכן זוהי עמדתו של השב"כ, אשר בני גנץ דחה כשהפר את ההסכמה עם הפלסטינים, נשאלת שאלה: האם הייתה זו החלטה פוליטית של גנץ ערב הבחירות, מתוך פחד שייראה רכרוכי בזירה הביטחונית הפלסטינית, ובעיקר יספוג את ביקורתו של בנימין נתניהו שמנסה להצטייר כאיש החזק של המדיניות הישראלית. ועוד שאלה עולה מהדברים: האם שתיקתו של הרמטכ"ל לגבי המתרחש בגדה המערבית במובן הערכי, נובעת מכך שהוא מסכים עם עמדת השב"כ ולא עם עמדת גנץ, אבל במעמדו כחייל, הוא אינו יכול למתוח ביקורת שמהותה כה נוקבת על הדרג המדיני ביטחוני.
נאמר כי צה"ל לא משתף פעולה עם העיתון (ר' מאמר מערכת היום), בניגוד לכלל יסוד של משטר דמוקרטי שמחייב לעניות עמדתנו, את הצבא, להשיב לשאלות של כלי תקשורת ישראלי, תשובות כראות עיניו כמובן אשר כוללות הימנעות מכל תגובה וכיו"ב. כאמור בטור מאמר המערכת, tipp שוקל לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לחייב את צה"ל להשיב לשאלות העיתון, בדרך שיימצא לנכון כאמור.
09.10.2022 tipp
על איראן להתכונן למלחמה שאוסרות עליה אויבותיה בכמה חזיתות, אמר הרמטכ"ל האיראני בכנס צבאי שהיה בטהרן ביום שבת. בכך כרך את המלחמה התרבותית, שמתקיימת כעת ברחובות הערים בהפגנות הנשים נגד המהפכה האסלאמית, עם המציאות הביטחונית הרופפת בתוך איראן, ועם המציאות הצבאית המתוחה בגבולותיה. כבר אתמול התפרסמו ברשתות החברתיות באיראן תמונות של שוטרים שפותחים באש לעבר מפגינים בטהרן. יתכן שההתנהגות האלימה הזאת, קשורה במסקנות שהשמיע הרמטכ"ל האיראני בדבריו ואשר כבר חלחלו לכל מערכות הביטחון האיראניות, כולל המשטרה הגלויה והחשאית. לגבי הפגנות הנשים אמר נשיא איראן השבוע כי האשה שנעצרה ומתה (מהסה אמיני, tipp), עברה שני ניתוחים לפני מעצרה, ויתכן שזו הייתה סיבת מותה ולא המכות שחטפה ממשטרת המוסר. הנשיא האיראני הודיע שמתנהלת על כך חקירה רפואית מקיפה. הנשים האיראניות האמיצות ברחובות, לא קונות ככל הנראה את ההסבר הזה וממשיכות במחאתן. אבל על אף התמונות שמגיעות מרחבי איראן ולפיהן הפגנות הנשים לא דועכות, לפי שעה אין סימנים לכך שההפגנות האלה סוחפות ציבורים נוספים שחיוניים למהפכה, כמו סטודנטים וכפריים. עם זאת העובדה כי בחלוף שלושה שבועות מאז התחילו, עדין לא הצליחה הממשלה האיראנית להפסיק את ההפגנות נגדה, עד כדי כך שגם הרמטכ"ל האיראני רואה בכך איום על איראן האסלאמית, עשויה להעיד כי הפעם לכוח המחאה יש משמעות חברתית תרבותית עמוקה.