פסטיבל איראני להשמדת ישראל
פרסום רביעי: אסטרטגיה איראנית להקמת מפעלי כטב"מ
על אף המלחמה האינסופית, ונהרות הדם, ישראל וצורותיה המודרניות ניסו ב- 170 שנותיהן, ובהן שבעים
וחמש שנות עצמאותה של מדינת ישראל, לשמור על דמותו של הציבור שחלם אלפיים שנים על מדינה
חופשית מעמיקה, פלורליסטית, שוחרת שלום, שוויונית. מה שמדהים, ולאור המציאות הרצחנית, הוא שישראל
ברוב הזמן ובחלק מהמרחב הערכי, גם הצליחה בכך.
במובן הערכי, השפעת החלום העתיק על שיבת ציון, הצליחה פחות; על אף שהחלום רווח בכל קהילות
ישראל, אלפי שנים, ועיקר משענתו האינטלקטואלית הייתה במזרח היהודי, עדין התרחשה החל מאמצע
המאה התשע עשרה, במהלך ההתעוררות לשיבת ציון, התקיפה הגזעית האשכנזית כנגד המזרח ביהדות.
התקיפה הזאת השפיעה על הדמוקרטיה הישראלית שנולדה מתוך ההתעוררות, בעיקר החל משנת 1977,
כאשר ההכרה על העוול חלחלה בדור השני של קהילות המזרח, והביאה אותן להגיב; תגובה אחת הייתה
הפשע המזרחי המאורגן שצץ בתחילת שנות השבעים. תגובה נוספת היא ההצבעה המוטה לימין הפוליטי,
בעיקר מתוך הצורך להתכנס תחת הגדרה פוליטית או הכרה פוליטית. אבל למרות כל זאת, הדמוקרטיה
הישראלית עדין לא נשברה. היא החלה בתהליך של תיקון העוול החברתי תרבותי, והיא החזיקה מעמד.
השפעת החלום העתיק על המלחמה, הייתה ונשארה עמוקה מאוד, ועל אף מוראות המלחמה, וכל
התלבטויותיה ותוצאותיה הטרגיות, עדין, גם במישור הזה, ישראל נשארה מדינה דמוקרטית, שנלחמת כמו
שמדינה דמוקרטית נלחמת, ע"פ אמנות בינלאומיות, ולפי ערכים והלכות מלחמה ישראליים מקוריים עם ותק
של אלפי שנים, מהם נגזרו ערכי המלחמה המודרנית למשל טוהר הנשק והוראות פתיחה באש.
אבל גם אם הדמוקרטיה הישראלית החזיקה מעמד יפה עדין ההתרחשויות הפנימיות והחיצוניות, הכבידו
עליה. למשל צורת המלחמה הפלסטינית, אשר בחלקה הגדול מתנקשים אורבים לאזרחים בלתי חמושים
ובהם ילדים חסרי ישע, שוחטים ויורים בהם מהמארב; צורת מלחמה שאין כנראה מדינה דמוקרטית בעולם,
שלא הייתה נכשלת בתגובתה כלפיה. ישראל ברוב הזמן לא נפלה לשפל הזה. אבל המציאות השפיעה עליה,
והולידה בני אדם כמו בן גביר עם השקפות פוליטיות קיצוניות.
לאחרונה הכשל האלקטורלי התגבר: מוראות המלחמה, לצד ההטיה האלקטורלית המזרחית, איחדו את שני
הליקויים, מצד אחד הכעס המזרחי ומצד שני התוצאה החברתית פוליטית של המלחמה שהביאה את
הקיצוניות ללב הקונצנזוס, לכלל מעשה אלקטורלי. האלקטורט המזרחי השבוי, הקצין את עמדותיו, בעוד
התיקו הרביעי בין הגושים הפוליטיים, העלה ממשלה חוקית, לפיד בנט, אבל כזאת אשר פעלה בניגוד
לאמונותיה הפוליטיות המוצהרות, כאשר הוקמה, ובראשה ראש ממשלה חסר ניסיון, שאין לו בסיס פוליטי חזק
ומשפיע, והוא מנהל במופע יחיד מפלגת אווירה שעלולה בכל רגע להכפיל את כוחה או להתפורר.
על שני המניעים הפוליטיים הללו, על התחזקות בן גביר שהביעה בעיננו את החורבן הערכי של המזרח, ומצד
שני על ההסכם שחתם לפיד חסר הניסיון עם לבנון, אשר העניק לחיזבאללה ולאיראן ניצחון, כתבנו כאן
בשבועיים האחרונים לקראת בחירות 5. אבל למרות שכתבנו, אפילו השורות שלנו אשר המסקנה מהן הייתה
בבחינת כתובת על הקיר, עדין הכתובת הזאת לא חלחלה עד הסוף להכרתנו, וגם אנחנו הערכנו כי גם
בבחירות חמש התיקו יישמר. הוא לא נשמר. החורבן הערכי המזרחי טרף את הקלפים, ואליו התוסף הכשלון
של ממשלת לפיד במו"מ הימי עם לבנון. חיזבאללה ואיראן דיברו עם ישראל במישור המלחמה, ואילו ממשלת
לפיד דיברה עם לבנון/חיזבאללה במישור המדיני מסחרי. דו שיח מובהק של חרשים. הציבור רוצה בצדק
שישראל תדבר עם מחרחרי מלחמה, בלשונם, ולא תיכנע לאולטימטום ולהנפות אצבע.
כעת השאלה היא האם הקואליציה הצפויה תעשה את מה שלא עשו המלחמות, ולא עשתה התקיפה הגזעית
האשכנזית כנגד המזרח? האם הקואליציה של דרעי ונתניהו תפיל את הדמוקרטיה הישראלית לתהום? האם
היא תקעקע את הפרדת הרשויות שעומדת ביסודותיו של המשטר הדמוקרטי? האם היא תחולל את השינויים
עליהם מזהיר בכתבה הפותחת השבוע פרשננו הפוליטי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, אברהם
יעקב?
איננו יודעים. אבל אם יהיה צורך, אנחנו נפנה בשיתוף עם רבים אחרים לבית המשפט העליון. ואם יהיה צורך,
אנחנו נקרא לצאת לרחובות.
השבוע הודיעה איראן כי תקים מפעל כטב"מ בטג'יקיסטן (כלי טיס בלתי מאוישים). אירן וטג'יקיסטן נמצאות משני צדדיה של אפגניסטן, אשר בה מנסה כעת דאעש לחולל אי סדר, באמצעות פעולות טרור. איראן חוששת כי הטרור של דאעש יזלוג לשטחה ויערער את השקט הפנימי באיראן, וכבר הזהירה את אפגניסטן; לפני כשבועיים אף עמדו שני הצבאות על סף של תקרית אש.
באמצעות ההודעה על הקמת מפעל כטב"מ בטג'יקיסטן, עשויה איראן להשיג שני דברים: לחץ על אפגניסטן משני כיוונים, וכן לרכוש ניסיון בהקמה של מפעל כטב"מ מחוץ לאיראן בטכנולוגיה איראנית, ולזכות בשת"פ בהפעלתם עם הישות המדינית אשר בה מוקם המפעל.
טכנולוגיית כלי הטיס הבלתי מאוישים האיראנית מפותחת, והפתיעה את העולם בחודש ספטמבר 2019, בתקיפה המדויקת על מתקני הנפט הסעודיים, שהשביתה שיעור גדול מתפוקת הנפט הסעודית. מקורות מודיעין מערביים ציינו אחרי התקיפה, כי כלי הטיס הבלתי מאוישים נשאו פצצות במשקל של 30 ק"ג כל אחד; זהו כנראה משקל נמוך לנשיאה של פצצה גרעינית, ובנוסף לכך, הטכנולוגיה של נשיאה וטעינה של מתקן נשק בלתי קונבנציונלי, אינה פשוטה. אבל יתכן שעל ישראל, להאיר את השאלה הזאת לגבי נשיאה של מתקן לא קונבנציונלי, שמא איראן זונחת את מה שנחשב כמאמץ העיקרי שלה, קרי פיתוח אפשרות נשיאה של נשק לא קונבנציונלי על גבי טיל בליסטי, אשר לה נדרשת טכנולוגיה שככל הנראה אין עדין לאיראן, והיא תמקד מאמציה בתחום אשר בו כבר הצליחה לפתח טכנולוגיה מתקדמת, כטב"מ. בהקשר הזה, מעניינת השאלה אילו עוד ישויות מדיניות עלולות לזכות במפעל כטב"מ איראני, וכמה מהן נמצאות בטווח שמסכן את ישראל.
רמטכ"ל צבא איראן השתתף בטקס חניכת המפעל בטג'יקיסטן ואמר כי איראן הגיעה ליכולת רבה בתעשייה הצבאית שלה, ובעיקר בטכנולוגיית כטב"מ, ויכולת זאת מאפשרת לה לייצא את הטכנולוגיה המפותחת למדינות ברית. הרמטכ"ל האיראני קבע כי השרות החדש שארצו מעניקה יביא לשמירה על השלום.
פרסום ראשון : tipp 22.05.2022
פרסום רביעי: tipp 06.11.2022
מאת
אברהם יעקב
06.11.2022 tipp
הקואליציה החדשה מבקשת לחולל במערכת המשפט, את השינויים הבאים:
להלן הסבר תמציתי לכל אחת מכוונותיה:
"פסקת ההתגברות": מטרת החקיקה לאפשר לכנסת להתגבר על פסיקת בג"צ, ולחוקק שוב חוקים שבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, יבטל בשל היותם בלתי חוקתיים.
נאמר שהכנסת רשאית לעשות זאת גם היום, אולם הקואליציה החדשה מבקשת לאפשר לכנסת לעשות זאת גם ברוב רגיל של חברי הכנסת הנוכחים באותה עת במליאה, ולא ברוב מיוחס. במקרה שחוק כזה יעבור, אפשר יהיה לבטל פסיקה של בית המשפט העליון, לגבי חוק שאינו חוקתי, גם כאשר נוכחים במליאה חברי כנסת בודדים.
"החוק הצרפתי" נקרא כך על שם חוק צרפתי אשר אותו רוצה הקואליציה להעתיק לספר החוקים הישראלי, ולפיו אסורה חקירה משטרתית והעמדה לדין פלילי של הנשיא הצרפתי במהלך תקופת כהונתו.
באופן רגיל, חקיקה פלילית פועלת מכאן ואילך ולא רטרואקטיבית, אך החשש הוא כי בכוונת הקואליציה להחיל את החוק למפרע כך שיאפשר גם את דחיית משפטו של נתניהו עד תום כהונתו.
מחיקת העבירה של מרמה והפרת אמונים מספר החוקים. מחיקת עבירה פועלת למפרע, לפיכך מיד עם המחיקה, החלק הארי של כתב האישום נגד נתניהו ימחק לאלתר.
שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים: הוועדה מונה כיום 9 חברים: שני שרים (אשר אחד מהם, שר המשפטים, מכהן כיו"ר הועדה), שני ח"כים, שני נציגים של לשכת עוה"ד ושלושה שופטים של ביהמ"ש העליון.
החלטות הועדה מתקבלות ברוב קולות רגיל, למעט מינוי של שופט לביהמ"ש העליון הטעון רוב של שבעה חברי ועדה.
בכוונת הקואליציה לשנות את הרכב הועדה כך שכל החלטה שלה תהיה כפופה למעשה לווטו של הפוליטיקאים חברי הועדה.
חקיקה כזאת תביא לפוליטיזציה של השפיטה והפיכת השופטים לעושי דברם של פוליטיקאים. הנזק להפרדת הרשויות יהיה אנוש, במקרה שהחוק יעבור. "רפורמה" כזו תביא לקיצה את חוסר התלות של השופטים בישראל, ותהפוך אותם לשופטים מטעם.
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. החשש הוא כי פיטורי היועצת דרושים לקואליציה כדי שהיועץ החדש באשר ימונה, יהיה עושה דברם של חברים בקואליציה הפוליטית, ויוכל למשל למחוק את כתב האישום נגד נתניהו.
החלטה זו של היועץ כפופה כמובן לביקורת בג"צ, אך כזכור מאחת הכוונות אשר לעיל, פסיקת בג"צ תהיה ניתנת לביטול ברוב רגיל עם חקיקת "פסקת ההתגברות".
פיצול תפקיד היועמ"ש והפיכת משרות היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון מביעים כוונה לדחוק החוצה את שומרי הסף כדי למנוע ביקורת אמיתית על פעולות הממשלה. שכן אם מדובר ב"משרות אמון" כי אז ניתן למנות "אנשי שלומנו", והמבנה הביקורתי במשרדי הממשלה ייעלם.
שינויים מפליגים בפרקליטות ייתכן והם נחוצים, אבל לא בקונטקסט הזה של קעקוע מערכת המשפט והכפפתה לרוח החדשה הנושבת בפוליטיקה הישראלית, אשר בכוונתה לגבור על החרות המשפטית. ולכן לא עכשיו שינויים, ולא ככה. בכוונת "הרפורמטורים" להפוך את הפרקליטים לפקידים כנועים, עושי דברו של השלטון? אסור שיקרה אצלנו.
לסיכום, מסקנתי היא שאם החקיקה הזאת אכן תצא לפועל, היא תסיר מעל הקואליציה מגבלות משפטיות חשובות ביותר למהלכו התקין והמתחייב של המשטר הדמוקרטי הישראלי, באופן שיאפשר לה להתעמר באזרחים, כולם או חלקם, מבלי שלאזרח תעמוד התרופה הקיימת לו היום: פנייה לבית המשפט בבקשת סעד מתאים נגד המדינה. עם החקיקה, איזוני הכוח בין הממשלה והמערכת המשפטית יופרו באופן חסר תקנה.
פסטיבל קולנוע איראני להשמדת ישראל יתקיים על אוניית קרב
06.11.2022 tipp
איראן מארגנת פסטיבל להשמדת ישראל על ספינת מלחמה איראנית. את ארגון המאורע יוציא לפועל "פסטיבל סרטי ההתנגדות", והוא יקיים במהלך השנה הקרובה את המאורע תחת השראתו של ארגון "בינלאומי" בשם מוסטדהפין; זהו ארגון שיעי איראני שיש לו שלוחה בלבנון, ומתוקף השלוחה הפסטיבל השנתי שייערך בהשראתו, מכונה פסטיבל בינלאומי. כותרת הפסטיבל השנה תהיה כאמור השמדת ישראל, והאופן שבו איראן תמחיש את המוטיב האמנותי היא קיומו של האירוע על גבי ספינת מלחמה במפרץ הפרסי. במפגש שהיה בטהרן בין יוצרי הסרטים לבין מפקד הבסיג' האיראני קבע האחרון כי השלב השני במהפכה האסלאמית, הוא השמדת ישראל, וכי המהפכה האסלאמית לא תושלם כל עוד ישראל קיימת. בתמונה אפשר לראות את ספינת המלחמה האיראנית על שם קאסם סולימאני. על הספינה הזו, הציעו הנוכחים במפגש, יתקיים פסטיבל הסרטים הצפוי, בסימן השמדתה של מדינת ישראל. קאסם סולימני, מפקד כוח אל קודס, חוסל בבגדד בחודש ינואר 2020 באמצעות טיל אמריקאי. כותרת הפסטיבל מבהירה שהצורר המת סולימני, לא לקח אתו לקבר את חזונו, וכמה משותפיו לחזון ההשמדה של ישראל עדין חיים, לרבות המנהיג האיראני העליון חמינאי ובן דמותו ראש חיזבאללה נסראללה ששבים ומתארים את חזונם על השמדת ישראל. נסראללה הגדיל לעשות לאחרונה, אפילו על פני העיתון טהרן טיימס שהביא את הידיעה על הפסטיבל הצפוי, כאשר פרט חזיונות מתוך חלומותיו ובהם ראה את עם ישראל מתכנס על מזוודותיו וילדיו בשדות תעופה ובנמלי ים בדרך למסע המוות שלו. כאן נכתב בעבר שאיום להשמיד את ישראל, כאיומו האחרון של נסראללה, כמוהו כהכרזת מלחמה, ותגובתה של ישראל חייבת להיות צבאית.
חדשות יום ראשון
חיזבאללה "מצטט" עיתונות בישראל אותה הוא מכנה "מעגלים ציוניים", ולפיה ישראל לא יכולה לבטל את ההסכם הימי עם לבנון, כיוון שהיא חוששת מעימות עם חיזבאללה. חיזבאללה לא אומר את הדברים בשם הארגון.
שר החוץ האיראני אמר כי ארצו העבירה לרוסיה כטב"ם, לפני פרוץ מלחמת רוסיה באוקראינה. כאן דיווחנו, כי איראן הקימה בטג'יקיסטן מפעל כטב"ם. השבוע אנחנו מביאים את הכתבה המקורית על כך, בפרסום רביעי.
אירן שיגרה טיל ניסוי שבכוחו לשאת לוויין לחלל. לאיראן אין עד כה טכנולוגיה לנשיאת ראשי קרב גרעיניים, ולא ברור עד כמה הטיל הנוכחי מקרב אותה ליכולת הזאת.
סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא דיווחה על שיחת טלפון בין הנשיא הפלסטיני עבאס לבין מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, שהבטיח שארה"ב עושה אמצים להרגיע את הזירה הפלסטינית ישראלית. הנשיא עבאס תבע מארה"ב לעצור את מה שהוא כינה התוקפנות הישראלית
עמוד ברשת שמקורב לארגון גוב האריות בשכם, הזהיר אתמול מפני כוחות ישראליים מיוחדים שנמצאים בעיר העתיקה של שכם
משרד החוץ האיראני חזר על העמדה כי איראן ניטרלית במלחמה בין רוסיה ואוקראינה, והודיע כי איראן אינה שולחת נשק וציוד לשימוש במלחמה ביניהן.
שרי החוץ של סוריה ואיראן נפגשו בטהרן. שר החוץ הסורי אמר כי הוא שמח שמבצעי פעולות נגד איראן ותומכיהם בפיננסים ובתקשורת נכשלו. משרד החוץ האיראני שדיווח על הפגישה, לא הבהיר למה התכוון השר הסורי בדבריו. הניסוח הסורי מעלה תהיות שמא מדובר בציטוט מתוך הפרוטוקולים של זקני ציון, שעושים קאמבק בזירה האיראנית בעידודו של מנהיג איראן חמינאי.
סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא דיווחה כי מתנחלים נכנסו לכפר בורין אשר סמוך ליצהר והר ברכה, וחוללו נזק לרכוש.
ישיבת קבינט בממשלו של ראיסי ובהשתתפותו, יוחדה השבוע למחאות החיג'אב בערי אירן. הישיבה המיוחדת שעוצמת ההפגנות לא פחתה ואולי להפך, שהיא כה גבוהה עד שראיסי ייחד לכך ישיבת קבינט. איראן שבה ומאשימה את "אויביה" בארגון ההפגנות, וכוונתה לארה"ב ולישראל.
06.11.2022 tipp
לפני כחודש דיווחנו כאן בלעדית על האיום של מקורבי מאזן כלפי ג'יבריל רג'וב; מקורבי נשיא הרשות איימו על רג'וב שדמו בראשו אם לא יקבל את הכרעתו של אבו מאזן להציב את חוסיין א-שייח כיורשו. ג'יבריל רג'וב שתק וחיכה להזדמנות הנאותה להגיב על האיום. השבוע ציטטה העיתונאית עינב חלבי (ynet) את דברי רג'וב לרדיו הפלסטיני אל עאלם, כאומר "זה הזמן לחשבון נפש בכל הפלגים הפלסטיניים, כולל בפת"ח, בנוגע ליחסים שאנחנו רוצים עם ישראל". בדבריו אלה מתח בעצם רג'וב ביקורת על ממשל אבו מאזן, שכן התיאום הביטחוני עם ישראל מיוחס בציבור הפלסטיני לאבו מאזן ולממשלו, ולמקורביו בפת"ח. זוהי בבחינת התרסה כלפי המוקטעה, שאין בדעתו של רג'וב לפנות את המקום למען א-שייח בהתאם לאיומים כלפיו, אלא להפך בכוונתו לבנות לעצמו משבצת בהנהגה הכלל פלסטינית, זו אשר ממעמדה אפשר למתוח ביקורת על כל השחקנים, כולל על פת"ח, על אבו מאזן ועל א-שייח. רג'וב מיצב את עצמו בהתבטאות הזאת כמי שטוען להנהגה אחרי אבו מאזן, בניגוד גמור להוראת מקורבי אבו מאזן להרפות.
30.10.2022 tipp
כפי שכתבנו כאן ערב חתימת ההסכם הימי בין ישראל ללבנון, ההסכם אכן נכנס לתוקף באמצעות משלוח מכתבים נפרדים של שתי המדינות לאומות המאוחדות. זו הייתה דרישתו של נסראללה, וכייתר דרישותיו במו"מ בין לבנון לישראל, גם דרישה זו באה לביטוי בהסכם. בסוף המו"מ, כאשר ישראל קיבלה את הדרישות העיקריות של לבנון/נסראללה, ניסתה לבנון ככל הנראה בעידוד חיזבאללה, להשיג עוד קצת מישראל, ולבנון הגישה רשימת תיקונים לנייר הסופי ולנקודות שישראל כבר הביעה לגביהן את הסכמתה. כעבור שעות אחדות, רשימת התיקונים הזו שדרש חיזבאללה הופיעה כשקופית בעיצוב גרפי נאה ומקצועי בתחנת הטלוויזיה שלו אל מנאר, כנראה כדי להקל על הצופים בישראל לקלוט את המסר. תגובתו של ראש הממשלה יאיר לפיד לנייר הזה הייתה חד משמעית ומהירה, באופן שהיא הבהילה את חיזבאללה ואת לבנון. בתגובה לתגובה זו של לפיד, נסראללה גזר על עצמו מיד תענית דיבור, ונעלם לכמה ימים מהמסכים עם האצבע המונפת ועם האולטימטום, ובמקביל הוא שחרר את לבנון ואת הנשיא הלבנוני עאון, לסגת מהדרישות האלה האחרונות של לבנון, ולהסכים לנייר הסופי ששלח המתווך האמריקאי. גם הצעד הזה, של נסיגה, אשר נעשתה להערכתנו בעיקר מתוך הניסיון של שנת 2006 (ר' כותרת ראשית כאן גיליון 63), אשר בו חיזבאללה הגדיש את הסאה, וחצה את מגבלת כוחו בהתנהלות מול ישראל, והובס, ובכן גם הצעד הזה היה צעד מוצלח עבור חיזבאללה, ונסיגתו הייתה בדיוק ברגע הנכון, והיא חתמה את המו"מ בין ישראל ולבנון על הגבול הימי בניצחונו המוחלט של הארגון ושל איראן.
אין זה ניצחון של הישגים ללבנון, צריך לומר זאת מיד, כיוון שגם ישראל השיגה את רצונה הימי במשא ומתן עם לבנון. אבל זהו אינו הישג שמשנה את תמונת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן: מאחר שהרקע היסודי להסכם הימי, ואחת מהדרישות העיקריות של חיזבאללה, ומאחורי הקלעים גם של איראן, היה שיוותר מצב המלחמה בין לבנון לבין ישראל על אף חתימתן על ההסכם הימי, זוהי ע"כ התמונה העיקרית והחשובה, וזהו ההקשר העמוק יותר של ההסכם, וזוהי הנקודה אשר לגביה יש לבחון את ההסכם; בהקשר הזה ההסכם בין המדינות אינו צריך להיבחן על הישגיו בתחום הימי, אלא על השפעתו על זירת המלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן, זירה שנשארת פתוחה. לכן המו"מ וההסכם שבסופו, היו צריכים מבחינת ישראל להביא את חיזבאללה לצמצום מהותי של דרישותיו, ולהפסד דקלרטיבי, ובראש ובראשונה לקעקע את הדרישה כי מצב מלחמה ימשיך לשרור בין המדינות על אף חתימת הסכם מדיני כה חשוב (שאותו הפך כאמור חיזבאללה להסכם מסחרי/כלכלי בלתי ישיר). כל הדברים הללו לא קרו. במובן הזה לפיכך ההסכם הישראלי/לבנוני הוא ניצחון של חיזבאללה ושל איראן, שבהקשר של התמשכות המלחמה, זכו להישגים מובהקים.
ראשית ההסכם הימי שם קץ למשבר הפנימי הלבנוני שאליו נקלע חיזבאללה בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות. ההסכם הימי שנחתם השבוע ואשר בו חיזבאללה הציב לישראל אולטימטום, וזכה, שינה את יחסו של ציבור לבנוני גדול כלפי חיזבאללה, והשינוי הזה בא לביטוי בשבחים שהארגון מקבל בתוך לבנון על תפקידו בהשגת ההסכם, ובהישג הלבנוני שבא בהסכם הזה לידי ביטוי. ולכן בזירת המלחמה הלבנונית ישראל תפגוש מרגע חתימת ההסכם הימי, חיזבאללה מחוזק, שבכוחו שוב לנקוט מהלכים מלחמתיים נגד ישראל בלי שציבור גדול לבנוני יקום עליו, או לפחות עם הסתברות נמוכה יותר לכך. הניצחון הזה של חיזבאללה אף מאפשר לאיראן להמשיך לחתור אל מטרתה להציב חזיתות מול ישראל על גדרותיה, וכיוון שדעת הקהל הפנימית בלבנון השתפרה כעת כלפי חיזבאללה ואיראן, אולי אף יהיה זה צעד נוסף של איראן לממש את חלומה הרטוב, לנמל אסטרטגי בים התיכון, 5 דקות מראש הנקרה. זה כמובן עוד רחוק מאוד, אבל כל מסע (איראני במקרה הזה) כמאמר הפתגם הטאואיסטי שהיה לקלישאה, מתחיל בצעד קטן.
23.10.2022 tipp
את המציאות הפוליטית החדשה בזירה הפלסטינית, התחילו חמאס ואיראן לפני קצת יותר משנה, בהחלטה האסטרטגית של הארגון להעביר את מרכז הכובד של פעילותו לגדה המערבית. בעצת איראן ובחסותה, העביר חמאס מעזה הן את פעילות הטרור, והן את חתירתו לתפוס את השלטון בגדה המערבית; לאור העדויות הרבות על הכסף והתמיכה הרבה שמעבירה איראן לחמאס, ולאור ניסיונותיה של איראן ליצור חזית מול ישראל על גדרותיה, ובהתאם לכללי היסוד הידועים של איראן: ליצור חזית בלי נוכחות חייליה, ולאור העובדה שחמאס לא ידוע בהחלטות אסטרטגיות כה מושכלות כהחלטה הזאת, וכי החלטות כאלה לא אפיינו אותו עד כה, הערכנו כאן כבר בדיווחנו הראשון לפני כשנה, כי החלטתו של חמאס להעביר את מרכז פעילותו לגדה, נעשית בתמיכת ובחסות איראן. אבל מאז ירח הדבש ביניהן, נולדה מתיחות בין חמאס לאיראן, על רקע ניסיונותיו של הג'יהאד האסלמי, הארגון הפלסטיני המועדף על איראן, לאיים על בכירותו של חמאס; הערכתנו היא כי נסיעתה של משלחת חמאס לסוריה לפני כשבוע, נועדה לא רק להזדמנות צילום עם נשיא סוריה, אלא גם למפגש עם משלחת של בכירים איראניים, כדי לתקן את היחסים, וכדי לחדד את המשך המלחמה המשותפת בישראל. חמאס רוצה שכל כוח לוחם בגדה המערבית יפעל תחת חסותו, ולאיראן ולג'יהאד יש השפעה על כך, כיוון שהכסף אשר מועבר לכל המחבלים חסרי הארגון בגדה המערבית, הוא כסף איראני אשר מועבר אליהם מקופת הג'יהאד. באופן הזה מנסה איראן להקים בעזרת הג'יהאד ארגון דמוי חיזבאללה בגדה המערבית. חמאס מתנגד לכוח עצמאי.
המעבר של חמאס לגדה המערבית, גרם לסערת רוחות בפתח, הארגון שמושל באש"פ וברשות הפלסטינית. ראשית נעשה ניסיון מטעם פתח לדבר עם חמאס, והמו"מ הזה התקיים בדרג הביניים של שני הארגונים, בין ראש חמאס בגדה נאסר אלדין אלשער לבין מוחמד אל מדני, ראש התנזים של פתח, במשרדו של אל מדני במטה הפתח ברמאללה. הדיונים האלה התפוצצו כעבור זמן קצר, כיוון שאל מדני פעל מטעם אבו מאזן לכניסתו של חמאס לאש"פ, כעוד אחד מבני החסות של ארגון הפתח, בעוד אלשער פעל מטעם הנהגת חמאס לקיים את תוצאות הבחירות של 2006, בהן זכה חמאס ברוב. מקור פלסטיני אמר לנו מיד כשהמו"מ התפוצץ כי "חמאס לא רוצה להיות חלק מאש"פ אלא להשתלט על אש"פ כריבון".
האימה ברשות הפלסטינית ובתנועת הפתח, העמיקה כאשר חמאס השיג ניצחונות משמעותיים בשתי אוניברסיטאות מרכזיות בגדה, ביר זית וא-נג'אח. פעילי תנזים יצאו כמעט מיד אחרי התקרית בא-נג'אח נגד אבו מאזן והודיעו כי יתפטרו מתפקידם. ראש התנזים ברמאללה אף שיגר מכתב התפטרות באופן מעשי כדי להבהיר את רצינות הסוגייה; אבו מאזן השתיק את המהומה כשמינה את אל מדני כמעט מיד עם פריצתה לראש התנזים, ואל מדני הרגיע את הפעילים. באוניברסיטה בשכם, אף הייתה התנגשות אלימה בין פעילי חמאס לבין פעילי פתח, וכאשר נכנס ראש חמאס בגדה אל שעאר לעובי הקורה וניסה להשכין שלום בין הניצים, הזמינו אותו פעילי פתח לבית אחד מפעילי פתח שנפצע בקטטה עם חמאס , המתגורר בכפר קליל, כדי לעשות סולחה; כאשר אלשעאר היה בדרכו לכפר להשתתף בטקס, חיכו לו אנשי פתח במארב במבואות הכפר, והתנקשו בו. אלשעאר נפצע ברגליו. לא מן הנמנע שמראש התכוונו בפתח לפצוע את אלשעאר ולא להורגו, כדי לא לחולל מלחמה עם חמאס. מקור פלסטיני בפתח אמר לנו אחרי ההתנקשות באלשער שזו הייתה יוזמה מקומית של פעילי פתח, ולא החלטה ארגונית. ואכן לא התפתחה מהתקרית הזאת מלחמה כוללת בין חמאס לפתח, אבל לא בגלל טוב לבו של פתח, שלא הרג את אלשעאר, אלא בגלל שחמאס היה עסוק עכשיו עם הג'יהאד האסלמי.
לקראת הקיץ, הנהגת חמאס הגיעה למסקנה כי הכסף הרב שזורם לג'יהאד מאיראן מביא להתחזקותו של הארגון בעזה, וכי הג'יהאד מתכוון להדיח את חמאס מהשלטון בעזה, בעוד חמאס עסוק בניסיונותיו להתבסס בגדה המערבית. תגובת חמאס הייתה מהירה: מצד אחד הקפאת יחסיו עם איראן והחיזבאללה (לחמאס יש נציג בלבנון, אל ערורי, מספר 2 בארגון), ומצד שני הוא הביא להסגרתו של ראש הג'יהאד בגדה המערבית לישראל. ההסגרה הזאת הובילה להתנגשות צבאית של שלושה ימים בין ישראל לבין הג'יהאד האסלמי, אשר בסופה הג'יהאד ספג מכה ניצחת. חמאס הביט בהתנגשות מהצד, ולא התערב. זמן קצר אחרי שישראל נצרה את האש, הודיע ראש הג'יהאד האסלמי בנאום מוקלט לפעילי הארגון בעזה, כי העם הפלסטיני רואה באחדות עם חמאס חשיבות עליונה, והג'יהאד מקבל את ההכרעה הזאת של העם הפלסטיני. במלים אחרות, ראש הג'יהאד השפיל ראש בפני חמאס בהתאם לדרישת חמאס, והעדיף את יחסיו עם חמאס על פני יחסיו עם איראן ועם חיזבאללה. בחיזבאללה קיבלו בהבנה את ההכרזה הזאת, ולא יצאו נגדה באל מנאר למשל, מה שעשוי להבהיר שהיא תואמה מראש עם איראן ועם חיזבאללה.
בעקבות התלהטות הרוחות שהתרחשויותיה העיקריות מתוארות לעיל, ותוארו במהלך השנה בזמן אמת בעיתוננו, הגיע אבו מאזן למסקנה כי המציאות החדשה מחייבת אותו להכריז על יורשו, לקראת הרגע בו יעביר את השלטון ברשות. אבו מאזן מבין כנראה שרק כך יוכל בתנאי הסערה הנוכחית לקבוע מי יהיה יורשו, ולקבוע את המציאות הפוליטית שתשרור אחריו. מקורות פלסטיניים התחילו להדליף בסביבות חודש אוגוסט כי אבו מאזן החליט סופית כי חוסיין א-שייח, יחליף אותו כראש אש"פ ופתח. מקור פלסטיני אמר לנו כי אבו מאזן צפוי לשאת דברים במועצת הביטחון של האו"ם בסוף שנת 2022, והוא רמז כי אם הנאום הזה אכן יצא לפועל, אחריו תהיה התפתחות פוליטית מעניינת ברשות הפלסטינית; כמובן שלאור מעורבותה הגוברת של איראן בזירה הפלסטינית, עשוי אבו מאזן לחשוב שהדלפות על חיזוק השלטון של פתח, ובעיקר על הזיקה הבינלאומית שיש לרשות הפלסטינית שהיא בעצם תנועת הפתח, על פני שלטון הכנופיות הפרוע של חמאס, וזאת באמצעות אזכור נאומיו בפני מועצת הביטחון של האו"ם, יצננו את רצונן של איראן ושל חמאס לאתגר את הרשות, ולפתוח חזית נוספת נגד ארה"ב. זוהי כמובן משאלת לב שאין לה אחיזה של ממש בפוליטיקה, ובוודאי שאין לה אחיזה בפוליטיקה אלימה כמו זו הפלסטינית.
ההכרזה על יורש גרמה גם לסערת רוחות נוספת בפתח, כיוון שלג'יבריל רג'וב יש כוח רב בפתח, וכן למרואן ברגותי על אף שהוא אסיר בבית כלא ישראלי. בעקבות ההתקוממות הזאת של רג'וב (בינתיים התקוממות שקטה), הדליפו מהפתח כי אם רג'וב יתנגד להחלטתו של אבו מאזן להציב בראש פתח ואש"פ את א-שייח, דמו בראשו. ברגותי לפי שעה מחזיק את הקלפים מאחורי סורג ובריח, ואיש אינו יודע מה יהיו מהלכיו. מקורבי אבו מאזן לפיכך גם לא מאיימים עליו, אלא שותקים בעניינו. כאמור גם לרג'וב וגם לברגותי יש פעילים בפתח שסרים למרותם. בקיץ הזה אמורה הייתה להיות הוועידה השמינית של פתח, אבל היא נדחית שוב ושוב, בגלל הסיבה הזאת: כדי שלא תהיה בה הכרעה, ואם תהיה, כדי שלא תהיה מנוגדת לרצונו של אבו מאזן.
לפיכך מגיע כעת השלב הבא, שככל הנראה מתוכנן במשרדו של רג'וב, בתא הכלא של ברגותי, במוקטעה ברמאללה, במטה פתח בכניסה לרמאללה, בשכם אצל אלשער, בלבנון אצל ערורי, במפרץ אצל הנייה, בביר זית ובא-נג'אח, בשכם אצל גוב האריות, וכמובן בסוריה בין חמאס לאירן וסוריה – בעצם הימים האלה. בעיתוננו הבאים נדווח על הכיוון, כשיתבהר.
16.10.2022 tipp
לפני שלושה שבועות דיווחנו על הסכמה אליה הגיעו בכיר ישראלי ומזכ"ל הועד הפועל של אשף חוסיין א-שייח, בפגישה בה השתתף גם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', לגבי מעצר מבוקשים בערי הגדה. לא ידענו מיהו הבכיר הישראלי, ולא ידענו מהי מהות ההסכם. ידענו כי עוד באותו יום כאשר הפלסטינים נכנסו לשכם כדי לקיים את ההסכמה שהושגה, ועוד בטרם יצאו ממנה, בני גנץ הפר לדברי מקור ביטחוני פלסטיני בכיר את ההסכם, כאשר לא מנע הכנסת כוחות לערים פלסטיניות כפי שהוסכם (23.09 גיליון 61). לטענת הפלסטינים גנץ אף הפר באותה תנועה הסכם כתוב איתם משנת 2007 לגבי תשלומים לאסירים. המקור הפלסטיני אמר לנו השבוע כי להערכתו הבכיר הישראלי שהגיע להסכמה האמורה עם א-שייח ועם פראג' הוא ראש השב"כ רונן בר. מאחר שבעניינים ביטחוניים הפלסטינים דנים עם ראש השב"כ ואו עם שר הביטחון, ומאחר ששר הביטחון להערכתנו לא היה מפר הסכמה אליה הגיעה בעצמו, כעבור שעות ספורות, ומהכרותינו את הטרמינולוגיה בה מתבטא המקור, האמור לעיל לגבי זהות הבכיר הישראלי הוא בגדר ידיעה עיתונאית ולא רק הערכה עיתונאית.
מתוך כך עולה כי עמדתו של שב"כ היא שצה"ל לא צריך להיכנס לערים הפלסטיניות בצפון הגדה לשם מעצר מבוקשים ועליו להניח את המלאכה לרשות הפלסטינית. אם אכן זוהי עמדתו של השב"כ, אשר בני גנץ דחה כשהפר את ההסכמה עם הפלסטינים, נשאלת שאלה: האם הייתה זו החלטה פוליטית של גנץ ערב הבחירות, מתוך פחד שייראה רכרוכי בזירה הביטחונית הפלסטינית, ובעיקר יספוג את ביקורתו של בנימין נתניהו שמנסה להצטייר כאיש החזק של המדיניות הישראלית. ועוד שאלה עולה מהדברים: האם שתיקתו של הרמטכ"ל לגבי המתרחש בגדה המערבית במובן הערכי, נובעת מכך שהוא מסכים עם עמדת השב"כ ולא עם עמדת גנץ, אבל במעמדו כחייל, הוא אינו יכול למתוח ביקורת שמהותה כה נוקבת על הדרג המדיני ביטחוני.
נאמר כי צה"ל לא משתף פעולה עם העיתון (ר' מאמר מערכת היום), בניגוד לכלל יסוד של משטר דמוקרטי שמחייב לעניות עמדתנו, את הצבא, להשיב לשאלות של כלי תקשורת ישראלי, תשובות כראות עיניו כמובן אשר כוללות הימנעות מכל תגובה וכיו"ב. כאמור בטור מאמר המערכת, tipp שוקל לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לחייב את צה"ל להשיב לשאלות העיתון, בדרך שיימצא לנכון כאמור.
09.10.2022 tipp
על איראן להתכונן למלחמה שאוסרות עליה אויבותיה בכמה חזיתות, אמר הרמטכ"ל האיראני בכנס צבאי שהיה בטהרן ביום שבת. בכך כרך את המלחמה התרבותית, שמתקיימת כעת ברחובות הערים בהפגנות הנשים נגד המהפכה האסלאמית, עם המציאות הביטחונית הרופפת בתוך איראן, ועם המציאות הצבאית המתוחה בגבולותיה. כבר אתמול התפרסמו ברשתות החברתיות באיראן תמונות של שוטרים שפותחים באש לעבר מפגינים בטהרן. יתכן שההתנהגות האלימה הזאת, קשורה במסקנות שהשמיע הרמטכ"ל האיראני בדבריו ואשר כבר חלחלו לכל מערכות הביטחון האיראניות, כולל המשטרה הגלויה והחשאית. לגבי הפגנות הנשים אמר נשיא איראן השבוע כי האשה שנעצרה ומתה (מהסה אמיני, tipp), עברה שני ניתוחים לפני מעצרה, ויתכן שזו הייתה סיבת מותה ולא המכות שחטפה ממשטרת המוסר. הנשיא האיראני הודיע שמתנהלת על כך חקירה רפואית מקיפה. הנשים האיראניות האמיצות ברחובות, לא קונות ככל הנראה את ההסבר הזה וממשיכות במחאתן. אבל על אף התמונות שמגיעות מרחבי איראן ולפיהן הפגנות הנשים לא דועכות, לפי שעה אין סימנים לכך שההפגנות האלה סוחפות ציבורים נוספים שחיוניים למהפכה, כמו סטודנטים וכפריים. עם זאת העובדה כי בחלוף שלושה שבועות מאז התחילו, עדין לא הצליחה הממשלה האיראנית להפסיק את ההפגנות נגדה, עד כדי כך שגם הרמטכ"ל האיראני רואה בכך איום על איראן האסלאמית, עשויה להעיד כי הפעם לכוח המחאה יש משמעות חברתית תרבותית עמוקה.
02.10.2022 tipp
איננו יודעים מיהו הבכיר הישראלי שישב עם א-שייח ועם ראש המודיעין הפלסטיני וסיכם איתם על מעצר מבוקשים שתקיים הרשות הפלסטינית; הידיעה שפרסמנו כאן בשבוע שעבר, הגיעה אלינו ממקור פלסטיני, וצה"ל לא הגיב עליה למרות שביקשנו את תגובתו. אנחנו יודעים שמדובר בבכיר במערכת הביטחונית; הפלסטינים מסרו שישראל הפרה את ההסכם אליו הגיעו אתו, לגבי מעצר מבוקשים, עוד בטרם כוחותיהם יצאו משכם אליה הם נכנסו כדי לקיים ההסכם. את זעמו של א-שייח, אפשר היה לשמוע השבוע כשהתבטא כלפי ישראל בחריפות רבה; האירוע הציג אותו כחסר כשרון מדיני ופגע במעמדו כמחליפו הצפוי של אבו מאזן. לטענת הפלסטינים את ההסכם הפר הלכה למעשה בני גנץ (ר' גיליון קודם); איננו יודעים אם גנץ הוא גם האדם שישב וסיכם את הדברים עם א-שייח ופרג' (ראש המודיעין הפלסטיני). הפרה של הסכמה מדינית והסכם מדיני היא מהלך מדיני שאינו נמצא בסמכותו של צה"ל, ואף אינו בסמכותו של שר הביטחון, אלא אם קיבל את אישור הממשלה לכך. במקרים מסוימים שר הביטחון יכול לקבל רק את אישור ראש הממשלה. הבעיה המרכזית הנוכחית של ישראל היא שממשלותיה נכות, ובלתי יציבות, למשל ממשלת לפיד בנט.
הכנסת כוחות לערי הפלסטינים בניגוד להסכם מדיני, אינו אירוע בעל משמעות צבאית בלבד, אלא גם מדינית ואפילו בעיקר מדינית. הכשל של השיטה הפוליטית הנוכחיות, שתוצאותיו העגומות הן כאמור ממשלות נכות, משאיר חלל. למערכת הביטחון אסור מצד החוק ומצד כללי היסוד הדמוקרטיים למלא את החלל הזה, גם לא בשטחים שנראים אפורים. בכוחו של צה"ל במובנים הצבאיים טכנולוגיים, לכתר את שטחי הרשות, ולסגור את המעברים לישראל. זוהי אינה הערכה אלא ידיעה. הגנה נוספת כפי שהוחלט לאחרונה על היישובים מעבר לקו הירוק, עשויה למנוע פעולות טרור גם בצד המזרחי של הקו הירוק. היום היה פיגוע נוסף סמוך לאלון מורה בשומרון. נהג מונית שהיה בדרכו לאסוף תלמידים בתפוח, נורה מהמארב ונפצע קל.
צריך לומר, הממשל הפלסטיני זכה בבוז הישראלי שבא לביטוי באירוע הזה, מסיבות בעלות משקל (אשר השפעתן על המצב הביטחוני בישראל מכרעת), למשל השחיתות השלטונית הדיקטטורית של אבו מאזן ואנשיו, אשר העמידה ארבעה עמים פלסטיניים, והיא ביסוד הכאוס החברתי שלטוני בגדה המערבית; העם הראשון הוא עם תנועת הפתח ברמאללה אשר יושב על הר של מזומנים ותפקידים ציבוריים, ואשר הפער בינו לבין העמים הפלסטיניים האחרים הוא כמעט בלתי נתפש. העמים האחרים שהעמיד השלטון הפלסטיני המושחת של אבו מאזן והפתח, הוא עם עניי שכם וג'נין, שמפמפם את כוחם של חמאס שמנסה להפיל את רמאללה ולהשתלט על שלטונה, ושל הג'יהאד האסלמי ואיראן שרוצות חזית עם ישראל; תזכורת על הדיקטטורה של הפתח וחבורת אבו מאזן קיבלנו לאחרונה באיום שהועבר לג'יבריל רג'וב (ר' ידיעה על כך כאן גם בגיליון קודם), לפיו דמו בראשו אם יתמודד נגד חוסיין א-שייח (על האיום הזה, והרחבה על המלחמה הפנימית הפלסטינית ר' בטור הצד מימין)
23.09.2022 tipp
ישראל והפלסטינים הגיעו להסכמה חדשה לגבי מעצר מבוקשים על ידי הרשות, אבל לדברי מקור פלסטיני ברשות, ישראל הפרה את ההסכמה החדשה, ועל הדרך גם הפרה הסכם חתום עם הפלסטינים משנת 2007.
לפני פעולת הרשות שהייתה בשכם השבוע, ואשר בה נעצר מחבל החמאס שתייה, נפגשו מחליפו הצפוי של אבו מאזן חוסיין א-שייח וראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פארג', עם בכיר ישראל, ובפגישה הזו סוכם בין הצדדים כי הפלסטינים ייכנסו לערי הגדה למעצר מבוקשים במקום צה"ל. דרישת הפלסטינים בשיחה הייתה כי צה"ל יפסיק את כניסותיו לערי הפלסטינים למעצר של מבוקשים, וישאיר את הדבר בידי הרשות הפלסטינית. לדברי המקור, ישראל הסכימה לכך.
נאמר כי איננו יודעים מיהו הבכיר הישראלי אשר אתו נפגשו א-שייח ופארג', אבל כיוון שמדובר במשלחת מפסגת ההנהגה הפלסטינית, או אפילו מקצה פסגת ההנהגה הפלסטינית, וכיוון שמהידיעות שבידינו בני גנץ היה מעודכן לגבי הפגישה ותוצאותיה, הערכתינו היא כי הפגישה הייתה עם בני גנץ, או עם בכיר מאוד במערכת הביטחון ובצה"ל, על דעת בני גנץ.
בעקבות ההסכמה הזאת, נכנס כוח של הרשות הפלסטינית ביום שלישי השבוע לשכם, כדי לעצור את המחבל שתייה מחמאס, ותוך כדי המעצר התעמת עם חמושים, שירו על הכוח. לדברי המקור, הפלסטינים התכוונו להמשיך במעצר המבוקשים, כפי שהוסכם, אלא שכבר באותו בוקר, עוד בטרם יצאו הכוחות הפלסטיניים משכם, הודיע שר הביטחון גנץ על קיזוז של 10 מיליון שקלים מהכסף שהרשות מעבירה לאסירים פלסטיניים. הפלסטינים ראו בהצהרת גנץ, הפרת ההסכם הטרי איתם למעצר מבוקשים, שכן העברת הכסף שקוזז, מעוגנת בהסכם שחתמה ישראל עם הפלסטינים בשנת 2007. על ההסכם מהצד הפלסטיני חתם לדברי המקור שר האסירים דאז אשראף עג'רמי, שאף הסכים לתנאי שישראל הציבה במועד החתימה. התנאי הישראלי היה כי הרשות תעביר תשלום גם לאסירים פלסטיניים פליליים, כך שלא יעלה מההסכם כי ישראל תומכת בהעברת כספים למחבלים. עג'רמי כאמור הסכים לסעיף הזה, וההסכם נחתם.
אחרי קיזוז עשרת המיליונים, בעודם מתעמתים כאמור בשכם, שקלו הפלסטינים לסגת מההסכם החדש למעצר מבוקשים, אבל מה שגרם להם לעשות את זה בפועל, היה שכבר באותו לילה, 20 בספטמבר, צה"ל הכניס כוחות לכפרים פלסטיניים למעצר מבוקשים. בעקבות הפעולה הזאת שלדברי המקור הפלסטיני מנוגדת להסכמה שהשיגו א-שייח ופאג'ר עם הבכיר הישראלי, החליטה הרשות לסגת מההסכמה החדשה. מבדיקת tipp עולה כי באותו לילה, 20 בספטמבר, צה"ל פעל במרכז הגדה המערבית, ובכפרים באזור ירושלים, ולא בצפון הגדה. יתכן כי זהו מקור של אי הבנה בין הבכיר הישראלי לבין א-שייח ופרג'. יתכן כי צד אחד התכוון שישראל תפסיק לחלוטין כניסה לכפרי הפלסטינים ומעצר המבוקשים יהיה באופן מלא בידי הפלסטינים, ואילו בצד הישראלי התכוונו רק לצפון הגדה המערבית, באזורי ג'נין ושכם.
כן מתברר שהחמושים אשר ירו על הכוח הפלסטיני שנכנס לעצור את שתייה, לא היו מהחמאס, אלא מפתח, והיורים הם מקבוצת אנשי הפתח שפתחה לאחרונה בניצנים של מרי נגד אבו מאזן (ר' גיליונות קודמים). העובדה שמדובר באנשי פתח ולא באנשי חמאס, הקלה על הרשות להגיע לסולחה עם החמושים האלה לגבי איש החמאס שנעצר שתייה. הרשות סירבה להיכנס למו"מ עם חמאס, כיוון שראתה בכך הכרה בכוחו של חמאס בצפון הגדה, והיא אינה רוצה להעניק לחמאס את הקידום הזה; הרשות הגיעה למסקנה כי חמאס רוצה להשתלט על הרשות הפלסטינית, ולהיכנס לנעליה ולנעלי אשף כמייצג החוקי של העם הפלסטיני. שתייה נחשב אמנם אחד מאנשי חמאס, אבל בשכם הוא התרועע בעיקר עם אנשי פתח שראו בו אחד משלהם, ולכן הם פתחו באש על הכוח הפלסטיני שעצר אותו. תמונת השליטה בצפון הגדה אפילו מסובכת יותר, שכן בעקבות החלטתו של אבו מאזן להכריז על חוסיין א-שייח כיורשו הפוליטי, בכירים פלסטינים שמתנגדים לאבו מאזן ולהחלטתו יכולים להפעיל כוחות של פתח שסרים למרותם בצפון הגדה.
18.09.2022 tipp
ג'נין צריך לומר, היא שם קוד לכאוס הביטחוני שמתפשט ברחבי הגדה המערבית, ולא רק העיר אשר בה חיים זה לצד זה כל הפלגים הפלסטיניים, ומציגים את הכאוס הזה. הכאוס השלטוני בג'נין הגיע אפילו עד רמאללה, אחרי שבשבועות האחרונים דיווחנו כאן בלעדית על כסף איראני שנתפס בה, ועל התארגנות של 19 אנשי חמאס, שנחשפה בנגרייה, מרחק קצר מלב השלטון הפלסטיני של אבו מאזן והפתח. ג'נין היא גם הסיבה שישראל מותחת ביקורת על הרשות הפלסטינית על שאינה מצליחה למשול בשטחיה, וג'נין היא גם הסיבה לתשובה לביקורת הישראלית שמוסר לנו השבוע גורם פלסטיני באומרו: "מערכת הביטחון הישראלית נהייתה מערכת מטופשת, ראש הצבא מתנהג בטיפשות וראש השב"כ מתנהג בטיפשות, כי כאשר הם מכניסים כל יום צבא לג'נין ולשכם ולכפרים מסביב, זה מראה שעברו 70 שנה אבל הם עדין לא למדו את המנטליות שלנו, כי כאשר הם נכנסים עם חיילים וכלי רכב ונשקים, ובזים לפלסטינים, הם רק גורמים לכך שעוד ועוד פלסטינים יצטרפו למעגל הלחימה. בגלל שאיראן והנציגים שלה מהג'יהאד האסלאמי רק מחכים לדברים כאלה כדי שיוכלו להתפתח, הם מיד קופצים על הפלסטינים החדשים האלה שמצטרפים ללחימה, ומממנים אותם בכל דבר, העיקר רק שיילחמו. וככה יוצא שישראל רוצה לנצח את הפלסטינים שנלחמים נגדה, ובמקום זה היא מגדילה את המספר שלהם, והם מתעשרים ומתחזקים וככה איראן הולכת ומתחזקת בגדה המערבית"
גורם נוסף לכאוס השלטוני הוא כוונתו של אבו מאזן למנות את חוסיין א-שייך ליורשו. אבו מאזן מתכוון לפעול לשם כך אחרי נאומו במועצת הביטחון שצפוי להיות בסביבות חודש נובמבר, כפי שדיווחנו כאן בלעדית; גם אם אבו מאזן לא יאמר את הדברים בציבור, באמצעות ראיון או נאום, הוא מתכוון לפעול בתוך מערכות השלטון הפלסטיני, ולהבהיר כי א-שייך הוא יורשו הפוליטי. מקורבי או מאזן כבר נערכים לחיסולו הפוליטי של ג'יבריל רג'וב שבעיניהם מאיים על כניסתו החלקה של א-שייך לתפקיד, וכן בכוונתם להגיע להסכמה עם מרואן ברגותי שיושב בכלא בישראל.
הערכתנו היא כי רג'וב וברגותי, לא יקבלו בהכנעה את הכוונה לחסלם פוליטית, ומאחר שלשניהם יש כוח רב ברחוב הפלסטיני, כוח זה עלול לחבור לכוחות נגד אבו מאזן, ולהוסיף על הכאוס השלטוני. הכוח הזה כולל גם פעילי פתח ותנזים, שעלולים להפנות את נשקם נגד רמאללה; לפני כחודש דיווחנו כאן על מרי של פעילי תנזים נגד אבו מאזן. בהקשר הזה, ישראל צריכה כנראה להיערך לאפשרות כי מציאות חדשה תקנה אחיזה בגדה המערבית, ולדבר גם עם רג'וב וברגותי ועם אחרים.
הכוחות שאינם נאמנים לגמרי לאבו מאזן, עלולים לכרות ברית גם עם חמאס, ולאיים ביחד על רמאללה. מקור ברשות סיפר לנו לפני כחודשיים על מו"מ שהתנהל בין אשף ופתח לבין חמאס. מצד החמאס נשא ונתן ראש חמאס בגדה המערבית דר. נאסר אלדין אלשעאר. המקור אמר כי פתח הפסיק את המו"מ הזה אחרי שהתברר לו כי חמאס כלל אינו מבקש להצטרף לאשף, אלא בכוונתו להחליף את אשף כנציגו של העם הפלסטיני. כשבועיים אחרי שהופסק המשא ומתן עם חמאס, התנקשו פעילי תנזים בשכם באל שעאר והוא נפצע ברגליו. לפיכך כוונתו של חמאס להפוך את רמאללה, בעיני המנהיגות במוקטעה, אינה משתמעת לשתי פנים. ההתרחשות הזאת אגב אינה סותרת את האפשרות כי פעילי תנזים ופתח נאמנים לרג'וב ולברגותי, יכרתו ברית עם חמאס.
עם זאת, אין כנראה סיכוי שחמאס יחבור לאיראן אפילו לא רק כדי להפיל את אבו מאזן, כיוון שחמאס הגיע למסקנה שהג'יהאד האסלמי, כלומר איראן, שואף להיכנס לנעליו, ולהדיח אותו מהשלטון ברצועת עזה, ומכוחו בגדה המערבית. חמאס רואה בעצמו נציגו של העם הפלסטיני, מאז ניצח בבחירות לפרלמנט בשנת 2006. בעקבות ההחלטה הזאת של חמאס, הארגון לקח חלק בהסגרתו של ראש הג'יהאד האסלאמי לישראל, דבר שהוביל להתנגשות צבאית בין ישראל לבין הג'יהאד.
להנהגת רמאללה חלק גדול בכאוס הזה, שעלול להוביל לנפילתה, לא רק על אזלת ידה למשול בשטחי הרשות, אלא גם על כך שהקימה במובן החברתי-כלכלי ארבעה עמים פלסטיניים בגדה המערבית. האחד הוא עם האנשים שפרנסתם ורווחתם מגיעות ונובעות מהשלטון הפלסטיני. העם השני הוא בעלי הקרקעות. השלישי הוא ציבור העובדים הפלסטיניים בישראל, והרביעי הוא חסרי כל, שרבים מהם מצטרפים כעת למעגל הלחימה נגד ישראל, ועלולים כאמור להוסיף איום על השלטון המרכזי ברמאללה. הפערים בין 4 הפלגים האלה, גדולים מאוד.
11.09.2022 tipp
בלחצה של איחוד האמירויות, העלתה הליגה הערבית לדיון בשבוע שעבר את דרישתה של אבו דאבי מאיראן לשאת ולתת איתה על החזרת 3 האיים שאיראן כבשה במפרץ הפרסי. שר המדינה של איחוד האמירויות אמר כי הוא "קורא שוב לאיראן להגיב בצורה קונסטרוקטיבית ליוזמות חוזרות ונשנות לפתרון של שלום בסוגיית שלושת האיים האמירתיים הכבושים, טונב הגדול והקטן ואבו מוסא, באמצעות משא ומתן ישיר או באמצעות פנייה לבית הדין הבינלאומי "
איראן הגיבה בזעם על עצם הדיון על סוגיית האיים בליגה הערבית ואמרה כי שלושת האיים הם שלה. דובר משרד החוץ האיראני אמר "ההאשמות בהצהרה זו, חסרות בסיס ושלושת האיים הם חלק בלתי נפרד מאיראן. שלושת האיים אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן הם חלק בלתי נפרד מהשטח האיראני"
כדי להוריד לחץ מעל איראן, ניסה הדובר להפנות את תשומת הלב כלפי ישראל וארה"ב באומרו: "המדיניות ההרסנית של ארצות הברית והישות הציונית, והחשבונות המוטעים של מדינות באזור, הביאו להתערבות של מדינות זרות (בפרשת האיים, tipp). במקום לקחת אחריות ולתקן את המדיניות הכושלת שלהן, (מדינות באזור, tipp) ממשיכות להעלות האשמות ריקות "