לפני כשלושה חודשים דיווחנו כאן על הניצחון של חמאס באוניברסיטת ביר זית, ניצחון שהוא נקודת הפתיחה השנייה לקרב על ג'נין שמתקיים עכשיו בין הפלסטינים. נקודת הפתיחה הראשונה לקרב הזה היא הניצחונות של חמאס בבחירות המקומיות שהיו לפני כחצי שנה בחברון ובטול כרם. שני האירועים האלה גרמו לחשש עמוק בקרב הנהגת הפתח, שמא היא מאבדת לחמאס את תפקידה המכריע בחיים הציבוריים הפלסטיניים. בקרב המעגל השני של הנהגת הפתח, התפשטה אז ההכרה שיש לרדת לשטח כמו שחמאס עושה, ולכבוש את ג'נין כפי שהם קראו לירידה הזאת לשטח, ולזכות שוב בהכרה שהפתח הוא תנועת השחרור המובילה של הפלסטינים. המגמה הזאת בקרב הנהגת תנועת פתח, העלתה את כוחו של מרואן ברגותי, והנשיא הפלסטיני עבאס מיהר להגיב ומינה את מקורבו חוסיין א שייך למזכ"ל הועד הפועל של אש"פ. את מוחמד אל מדני, גם הוא מקורבו של הנשיא, הוא מינה כפי שדיווחנו כאן לפני כחודש לראש התנזים. מיד נגיע לתנזים.
הניצחון של חמאס באוניברסיטת ביר זית המשיך להכות גלים בפתח, ולפני כחודש דיווחנו כאן על מרי של התנזים נגד ראש התנועה שהוא גם הנשיא עבאס; ראשי התנזים איימו להתפטר, וראש התנזים ברמאללה מימש את האיום והתפטר. טענת הנהגת התנזים הייתה כי אבו מאזן לא מגיב לניצחונות של חמאס דבר שעלול להיגמר בתבוסת הפתח והתנזים ובהשתלטות של חמאס על הרשות הפלסטינית וכניסתה של התנועה האיסלמית הקיצונית לנעליו של אש"פ כנציגו הרשמי של העם הפלסטיני. בעקבות המרי הזה מינה אבו מאזן כאמור את מוחמד אל מדני לראש התנזים. ואל מדני אכן הרגיע את הרוחות.
הישורת האחרונה בקרב על ג'נין ועל צפון הגדה, התחיל לפני כשבועיים כאשר חמאס ופתח התנגשו באוניברסיטת א נג'אח בשכם. פתח ניסה אז להצר את צעדי חמאס באוניברסיטה החשובה. בהתנגשות הזאת נפצע פעיל של הפתח שמתגורר בכפר קליל ליד שכם; ראש החמאס בגדה ד"ר נאסר אלדין אלשעאר החליט לנסוע לביתו של הפעיל ולהשתתף בסולחה, ולהתפייס עם פתח כדי לא להחריף את ההתנגשות פתח-חמאס לכלל של מלחמה כוללת, כפי שקרה ברצועת עזה בשנת 2007. אבל אלשעאר לא הבין כנראה שטומנים לו מלכודת, ובדרך לקליל התנקשו בו פעילי פתח, תנזים (ר' דיווח מקיף על הפרשה בגיליונות קודמים) והוא נפצע ברגליו. מכאן נפתחה תיבת פנדורה בין שלושת הארגונים הפלסטיניים תנזים, חמאס וג'יהאד. הערכתנו היא כי הארגונים ניסו לסגור חשבונות זה עם זה והלשינו לישראל על פעיליהם. הערכתנו היא כי כך גם נלכד ראש הג'יהאד בגדה, בעקבות הלשנה. התפישה הזאת החריפה את המתח בין ישראל לג'יהאד, ולדברי צה"ל הג'יהאד התכוון לבצע פיגוע ביישובי חבל עזה, כנקמה על תפישת מנהיגו החשוב, צהל תקף את המחבלים בדרכם לבצע את הפיגוע. כך נפתח מבצע עלות השחר.
אחד הדברים המעניינים בהשתלשלות הזאת, שעל רוב פרטיה דיווחנו כאן כאמור בלעדית, הוא כי חמאס לא הגיב באש נגד הפתח כנקמה על ניסיון ההתנקשות במנהיגו אל שאער במבואות הכפר קליל, וגם שאלותינו לגבי מקומו של אלשאער אחרי ההתנקשות בחייו לא רק שלא נענו, אלא אף נתקלו בהתעלמות. איננו יודעים אם כן היכן טופל אלשאער, והיכן הוא נמצא כעת. אנו יודעים שמלחמה בין הפתח לחמאס לא פרצה אחרי ההתנקשות האמורה. מאחר שאלשאער היה בדרך לסולחה עם הפתח, ומאחר שאין עדות להיתקלויות בין פתח וחמאס, יתכן מאוד שהסולחה הזאת שאמורה הייתה להתחיל, התחדשה אחרי ההתנקשות באלשאער ואולי אף עלתה בדרג, והיא מתקיימת כעת ישירות בין מוחמד אל מדני ונאסר אלדין אלשאער. אם הסולחה הזאת אכן התחדשה, זה מסביר את ההימנעות של חמאס מהשתתפות במלחמה בעזה. ואם הסולחה התחדשה ואף יהיה הסכם בין אל מדני ואלשאער, התוכניות של איראן ושל המקל שלה בלבנון חיזבאללה, יספגו מכה קשה. איראן כפי שדיווחנו כאן נשענה בתוכניותיה האזוריות על חמאס כחלק חשוב בציר שהקימה נגד ישראל, והיא אף העבירה לו כספים רבים (ר' מסלול הכספים בדיווח קודם). ואם חמאס נסוג מהציר של איראן, לפחות קצת מהרוח במפרשי חיזבאללה יתנדף.