ממלחמת החפירות לבליצקריג ועד מלחמת המנהרות – האיום החדש על המערב. בחודש אפריל 2023 פרסמנו כאן את תוכנית המלחמה של חיזבאללה ושל איראן. התוכנית כללה הקמה של חפ"ק בין כל הארגונים והמדינות שנכללו בגוף המלחמה שמאיים על ישראל בהשמדה: איראן, חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד, גדודי חללי אל אקצה והחותים בתימן. אל התוכנית הזאת נלוותה לפני פרסומה ואחריה הבטחה של נסראללה לפלוש לגליל, ולתקוף ישובים יהודים. ההתקפה של חמאס על יישובי הדרום, אשר אמורה הייתה להיות סימולטנית להתקפה של חיזבאללה בצפון, לא רק על פי התוכנית שפרסמנו באפריל, אלא גם ע"פ דבריו של אריה דרעי לאחרונה, הבהירה באיזו דרך תתקיים פלישה כזאת של הכוח הדו ראשי של חמאס וחיזבאללה מצפון ומדרום: באמצעות מנהרות בתת הקרקע ובאמצעות פשיטה על פני הקרקע. תוכנית המלחמה הזאת היא הוכחה נסיבתית ולא ישירה כי לחיזבאללה יש יכולות שעדין לא נחשפו. כדי להבהיר עד כמה התוכנית הזאת מתבררת כבעלת ערך ראייתי נסיבתי נזכיר כי חיזבאללה הודיע בעת פרסום תוכנית המלחמה באפריל כי החותים יהיו שותפים לה, דבר שנראה אז כה מופרך עד שאנחנו היינו העיתון היחיד במערב שפרסם את הדבר (עשינו זאת כי נחישות החותים התבהרה לנו במלחמתם נגד סעודיה, לכן האמנו לדבריו של נסראללה שהם יילחמו נגד ישראל). עם פרסום התוכנית הערכנו גם כי החותים יירו טילים בליסטיים לעבר ישראל; הערכותינו התבררו כמדויקות. נובעים מכל האמור לעיל שני עיקרים: האחד – לקראת כל עימות בצפון, על ישראל לקחת בחשבון כי כוח פולש מגבול לבנון עלול להשתמש ביכולות שעד כה לא נחשפו (ואולי גם ברמת הגולן). השני הוא לתשומת לבו של המערב: ישראל חייבת להכריע את המאבק הצבאי במנהרות לא רק למען קיומה אלא גם לשימור עוצמת הציר המערבי: אם ישראל לא תכריע את המנהרות, המערב יצטרך להתמודד איתן בעתיד ולפתח בעצמו תורת לחימה. אם ישראל תכריע את המנהרות, לקחי המלחמה יגיעו אליו, וייחסך דם וחורבן שספג המערב בשיטות המלחמה הקודמות: מלחמת החפירות 1914-1918 הבליצקריג הנאצי 1939-1945.
יתכן כי מתוך סדר הכוחות הפוליטי הנוכחי בקרב הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, שאינו מאפשר הכרעה, יצוץ כוח פוליטי חדש. הסיכוי לכך קטן באותה מידה שהסיכוי קטן לכך שמתוך הסדר הנוכחי יקום כוח שיוביל להסכם עם ישראל לגבי היום שאחרי המלחמה. חוסר הסיכוי הכללי מוליד להערכתנו סיכוי למהלך חדש.
כעת הוויכוח בתוך החברה הפלסטינית מתנהל בין פתח לחמאס. מצד חמאס יש סוג של הסכמה בין מרואן ברגותי לבין סינוואר; פנייתו של ברגותי לחמאס עליה דיווחנו כאן לפני המלחמה, לכלול אותו בעסקת אסירים, נענתה. ההסכמה הזאת אינה מבטאת ברית אחים בין ברגותי לבין חמאס, אלא מפגש של אינטרסים. מקור ברשות הפלסטינית אמר לנו בשבוע שעבר כי ברגע הראשון שלחמאס לא יהיה אינטרס בקשר עם ברגותי הוא ייטוש אותו. להערכתנו היחס מצד ברגותי דומה. גם הוא זקוק לחמאס בעיקר כדי לחדש את חייו.
בצד של פתח הדברים מורכבים יותר; בתנועה מתנהל קרב של כולם נגד כולם. חוסיין א-שייח, מנסה למצב עצמו כיורש של אבו מאזן. ג'יבריל רג'וב מנסה לעצור את א-שייך ורומז כי הוא עשוי ללכת עם חמאס ועם ברגותי אם תהיה הכרעה לגבי כל אדם אחר חוץ ממנו כיורשו של אבו מאזן. השלישי במאבק הוא ראש המודיעין פרג'. מקור פלסטיני העריך כי אחד מהם הדליף לפני כשבועיים כי ברגותי קורא למאבק אלים נגד ישראל; הדבר נעשה להערכת המקור כדי למנוע את שחרורו של ברגותי מהכלא הישראלי בעסקת אסירים. אשתו של ברגותי הכחישה את הפרסומים, ואמרה כי בעלה לא יכול היה לפרסם קריאה כזאת כיוון שהוא נמצא בבידוד.
הדרך ללא מוצא בפוליטיקה הפלסטינית מצד אחד, והצורך בהכרעה קיומית ומכוננת מצד שני, עשויים להצביע על בשלות לצמיחתו של כוח שלישי אשר יהיה מקובל על כולם כצד שאפשר יהיה לדון אתו על היום שאחרי. כוח כזה צריך להיות מקובל על פתח, על חמאס, על המערב, על ישראל ועל המדינות הערביות המתונות. בעיתונות הישראלית והזרה מדברים על כוח טכנוקרטים שייקח את השלטון בעזה, אבל עוד לא נולד פוליטיקאי אשר יניח לאנשי מקצוע חפים מאינטרסים לעשות את מה שהוא יכול לקלקל בחצי הזמן. ולכן הסיכוי להערכתנו שכוח של טכנוקרטים ייקח את ההובלה של היום שאחרי מצד הפלסטינים, הוא קלוש.
בסדר הכוחות הפוליטי הנוכחי האדם שנראה לנו כמי שנמצא בדיוק במקום הנכון, בשורה האחרונה הפלסטינית, מוכן לעבור לשורה הראשונה, הוא סאלם פיאד, אשר בעבר התמודד עם חנן עשראווי ברשימה שנקראה הדרך השלישית. כלומר פיאד כבר ממוצב בזיכרון הפלסטיני ככוח שיבוא במקום כוחות שאינם מסוגלים להגיע להכרעה. פיאד עשוי להיות מקובל בקרב כל הצדדים, ישראל, המערב, המדינות הערביות המתונות והציבור הפלסטיני והישראלי.
הבעיה היחידה היא שפיאד או כל אדם אחר שייבחר למשימה של היום שאחרי, יצטרך להביא משהו מהותי לעם הפלסטיני, כנדוניה שתשכנע את הציבור הפלסטיני למחול על כל מה שהאמין בו עד אותו הרגע. תומכי החמאס על הבחירות של 2007 שמיצבו אותם בראש הפוליטיקה הפלסטינית, ותומכי הפתח על הדרך הארוכה שעשו עד שהביאו את ההתמודדות עם ישראל להכרה הדדית בין אשף לבין ישראל.
בלי נדוניה כזאת, הסיכוי של פיאד להיכנס לנעליים הפלסטיניות הכי גדולות, שאיש עדין לא נכנס אליהן: כמושיע פוליטי חברתי תרבותי כלכלי של העם הפלסטיני, זה אשר מקבל את תמיכת ישראל, העולם, מדינות ערב, ותמיכה מקיר לקיר בזירה הפנים פלסטינית.
הנדוניה הזאת צריכה להיות הסכמה מדינית, שתאפשר לו לאחד בין עזה לבין רמאללה, ולא לקיים את שיקום השלטון והערים ברצועה כמהלך טכנוקרטי נפרד מישות הפלסטינית הפוליטית; נדוניה כזאת תצטרך להערכתנו לכלול הסכם ביניים להקמת מדינה פלסטינית, על כל האדמות שאינן בסכסוך, כאשר ברור שכל השאר צריך להיפתר תחת החלטות האו"ם 224 ו-338. בערבות של המערב, המדינות הערביות המתונות וישראל.
זה יהיה בבחינת הכרה של שני העמים הישראלי והפלסטיני כי הסכמי אוסלו נכשלו, בעיקר כי שני הציבורים הישראלי והפלסטיני לא היו בשלים למהלך כה מרחיק לכת. יתכן כי הבשלות למהלך מהותי הגיעה עכשיו, בליבה של מלחמה נוראה והרסנית במובנים הצבאי, הכלכלי, הפוליטי, החברתי והתרבותי, והבשלות הזאת תוכל להכיל לאמץ ולהחיל מסכת חדשה של הסכמים, אשר תירש מאוסלו בעיקר את ההכרה ההדדית של שני העמים. כל השאר יצטרך להיות חדש.
כך, במעמד של ראש מדינה, יוכל פיאד לפעול לכינון של קשר גיאוגרפי בין עזה לבין הגדה המערבית, יוכל לגייס את העולם לשיקומה של עזה, יוכל להתחייב לפירוזה המוחלט של כל פלסטין, ויוכל להקים את צוות המשא ומתן הפלסטיני, שיישא וייתן עם ישראל בחסות המערב והמדינות הערביות המתונות, בשיחות ישירות, על ההסכם הסופי כולל על ההסכם לגבי ירושלים ואל קודס, וכן לגבי ההתנחלויות והערבויות.
מאחר שהסדר חדש כזה עשוי להיות מבוסס על תחושת הצדק של שני העמים, להבדיל מהסכם שאינו נובע מהשקפה תרבותית אלא נובע מהשקפה צבאית, ומאחר שלהערכתנו רק השקפה תרבותית ובה תחושת הצדק יכולה להביא לפיוס מדיני צבאי טריטוריאלי, תרבותי פוליטי, יצטרך גם פיאד להיות כפוף לתבנית הצדק. הסכם כזה לא יוכל לפיכך להיכרת בלי הכרה פלסטינית וערבית בכך שהתרבות היהודית ישראלית וכור מחצבתה ארץ ישראל והר המוריה, התקיימו בריבונות מדינית פוליטית, אלפיים שנה לפני שנולד האסלאם, וישראל אינה "ישות ציונית" שנולדה קצת לפני 1948 תחת כידוני המערב. לא עוד כינויים כישות ציונית שמצביעים על ארעיות של ישראל ושל הישראליות, ואשר עוקפים בשפה מכובסת את ההכרה בתרבותנו, את שיבת ציון, ואת ההכרה שמתוך תרבותנו העתיקה והמכוננת בסיפור של האנושות, וכור מחצבתה של התרבות הזאת בארץ ישראל, צמחו הדתות המונותאיסטיות במערב, לרבות דתם של רוב הפלסטינים ומדינות ערב; דתות שהן סממן מדיני תרבותי, ובמזרח התיכון גם סממן פוליטי מובהק.
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מקור מודיעיני אמר השבוע לזירה העיתונאית כי כעת מתגבשת בשב"כ הערכה לפיה ההתקפות של חמאס בחווארה ובשומרון באופן כללי, לפני המלחמה, היו חלק מטקטיקה של הארגון, שנועדה להביא את צה"ל לתגבר כוחותיו בשומרון על חשבון כוחותיו בעוטף עזה. הערכת החסר של חמאס על ידי צה"ל, הייתה ככל הנראה מוכרת לארגון, והוא השתמש בה כדי להעמיק את אפשרויותיו לתקוף בדרום בלי שלישראל יהיה מענה. ב-7 באוקטובר פלשו לישראל אלפי מחבלי חמאס למסע הרצח, האונס והג'נוסייד, כפעולת קצה לכל פעולות ההטעיה שעשה הארגון כלפי צה"ל עד אז; אחת מהפעולות האלה, כך ההערכה אשר מתגבשת כעת בשב"כ, היא הגברת ההתקפות בשומרון ובהן באזור שכם, כדי שצה"ל יחיש לשם כוחות מהעוטף. חמאס אסף מודיעין רב על צה"ל בשנים אשר לפני 7 באוקטובר, והיה מודע לשינויי התפישה בצה"ל והעדפת טכנולוגיה על כוחות שטח וציוד לחימה, באופן שהעברת כוחות מזירה לזירה אשר מחויבת המציאות בשל השמיכה הקצרה, תביא לצמצום הגנה עמוק אשר הנעת כוחות גורמת לצד ממנו נגרע הכוח, במקרה הזה לעוטף.
על פי תוכנית המלחמה להשמדת ישראל, אשר נהגתה באיראן, ואשר אותה הבאנו כאן בחודש אפריל (ר' גיליון 106) חיזבאללה אמור היה לתקוף בצפון במקביל לתקיפה של חמאס בדרום, ולאור ההתבטאויות התוקפניות של נסראללה בשנה אשר לפני המלחמה, הסיכוי שישראל תעביר כוחות מגבול לבנון לשומרון, היה קטן; ואכן ערב המלחמה העביר צה"ל כוחות מהעוטף לשומרון, ולא העביר כוחות מגבול לבנון (ככל שידוע לנו). איננו יודעים מדוע נסראללה החליט ברגע האחרון לא לתקוף בצפון במקביל להתקפת חמאס בדרום. תזכורת: במקביל לתוכנית המלחמה של הציר האסלמו נאצי אשר התפרסמה בכלי התקשורת של חיזבאללה, שב נסראללה ואמר כי כוחותיו יפלשו לגליל. מאחר שסיכויי פלישה לגליל קטנים, בהתנגשות ישירה עם צה"ל, הערכתנו היא כי בידי חיזבאללה יש יכולות תקיפה בגבול לבנון, שמאפשרות לנסראללה לשגר איומים כה מרחיקי לכת כמו כיבוש הגליל. ר' היום הסיפור המרכזי
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
צוות לוחמות מיחידת קרקל הוסב לצוות טנקים בתוך שבועיים. לוחמות קרקל אשר הוכשרו בהסבה לשריון בתוך שבועיים ימים בלבד, התעלו על הכשל הצבאי, ונלחמו כצוות טנק באזור קיבוץ בארי ואף הצליחו להאט את פשיטת חמאס ב-7 באוקטובר, ואת מסע הרצח האונס והג'נוסייד שחולל ביישובי הדרום.
הצוות של ארבע לוחמות קרקל שהוסב לצוות של טנק מרכבה, ירד באחת ההזדמנויות מהטנק שלו לפני המלחמה, והנוכחים ראו שהלוחמות נועלות נעליים אדומות. לשאלה, איך הגיעו נעליים אדומות לצוות של שריון, ניתנה התשובה כי מדובר בארבע לוחמות חי"ר מקרקל, אשר התנדבו בעקבות פניית הצבא, לעבור קורס הסבה מהיר לשריון. ככל הנראה הצוות המוסב מקרקל, החליף צוות אחר שיצא מהקו. העובדה שצה"ל הצליח בתוך כמה ימים, לכבוש בחזרה את כל יישובי הדרום מידי חמאס, והכריע את כל המחבלים שפלשו לישראל, נזקפת גם ללחימתן של לוחמות קרקל בטנק באזור בארי, לחימה אשר האטה כאמור את מסע הרצח האונס והג'נוסייד, וסללה את הדרך לצה"ל לשוב ולכבוש את היישובים כעבור כמה ימים.
בתחקירנו הבלעדי לגבי צמצום חיל השריון והכשרת הצוותים, שנמשך בין חודש יוני 2023 לבין אוגוסט 2023, פרסמנו 8 כתבות תחקיר ומאמרים על הקטנת החיל, על צמצום מספר הטנקים, ועל צמצום מספר ההכשרות של צוותי טנקים. הסיפור הנוכחי מבהיר את הניסיון של צה"ל לתקן את הכשל; במהלך התחקיר, התגלה לנו גם כי צמצום חיל השריון נעשה בניגוד לחוק אחרי שבנימין נתניהו אישר לצה"ל את הקטנת החיל בלי להביא את ההחלטה לאישור הקבינט הבטחוני כפי שמחייב החוק. במהלך המלחמה המשיך צה"ל בפעולות לתיקון הכשל של צמצום מספר הטנקים וצוותי השריון, כאשר החזיר לשרות ולסד"כ מאות טנקי מרכבה סימן 2 ו 3, אחרי שכבר הוצאו מהשרות וכמעט נמכרו למדינה זרה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
נשיאי איראן ומצרים שוחחו בטלפון אחרי בחירתו של א-סיסי לכהונה נוספת במצרים. דיווח על השיחה ביניהם התפרסם השבוע בעיתונות האיראנית, במקביל לידיעות שחידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים בין המדינות "יקרה בעתיד הקרוב". הדיווח על היחסים המתחממים, נשען לדברי העיתונות האיראנית, גם על דבריו של דיפלומט מצרי בכיר, כי חימום היחסים מתקרב.
נשיא איראן חזר בשיחה על עמדתו כי יש להשמיד את ישראל. העמדה הזאת עולה מתוך ציטוט הדברים אשר אמר לא-סיסי בשיחתם בטלפון: "כיום ניתן לראות היטב כי התיאוריה של הרפובליקה האסלאמית של איראן לפיה המשטר הציוני הוא גידול סרטני ואיום חמור על הביטחון והשלום באזור, הוכחה לכולם"
ראיסי המשיך והבהיר את ההיבט האופרטיבי של השקפת הג'נוסייד כלפי ישראל: "איראן מוכנה להשתמש בכל יכולותיה על מנת לעצור את רצח העם שמבצע המשטר הציוני ולספק סיוע לפלסטינים המדוכאים אך החזקים של עזה"
נשיא מצרים לפי הדיווח לא הגיב ישירות לדברי ראיסי, אבל חיזק את הדיווח שפורסם כאמור באיראן ולפיו יש התקרבות דיפלומטית בין מצרים לאיראן, בכך שהביע באוזני ראיסי תקווה כי ייפתרו הבעיות אשר ניצבות בין מצרים ואיראן, בדרך לחיזוק היחסים ביניהן. א סיסי הוסיף ואמר לראיסי, כי עמדתו היא שאיראן היא גורם מייצב באזור.
חדשות יום ראשון
בשל מצוקת צוותי שריון, צה"ל הכשיר לוחמות מקרקל ללוחמת שריון וטנקים – בתוך שבועיים במקום במשך כארבעה חודשים בהכשרה הרגילה. ר' למעלה פרק נוסף בתחקיר שלנו על צמצום חיל השריון, מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון.
תשובתה של חמאס ליוזמה המצרית קטארית להפסקת אש תמורת חטופים, עשויה להינתן בימים הקרובים. העובדה שחמאס לא מיהר לחזור על עמדתו כי יסכים למשא ומתן רק אחרי הפסקת המלחמה, פותחת תקווה בציבור הישראלי לשובם של חטופים.
האם סאלם פיאד יהיה הכוח השלישי לביצוע היום שאחרי בעזה ובגדה המערבית?
506 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת חרבות ברזל.
ההתנגשויות בין צה"ל לבין חיזבאללה באזור הגבול עם לבנון נמשכות. לפי שעה מצליחים שני הצדדים למנוע התפתחות של מלחמה כוללת ביניהם. דרישתה של ישראל שיחידות חיזבאללה יתרחקו מהגבול בעינה עומדת. ראש הממשלה נתניהו אמר במוצאי שבת, בפנייתו לציבור, כי ישראל תנסה לדחוק את כוח חיזבאללה מגדר הגבול באמצעים מדיניים, ואם זה לא יקרה, באמצעים צבאיים
נמשכת חסימת מצרי באב אל מנדאב לאוניות ישראליות על ידי החותים. עד כה ישראל לא מצאה פתרון לחסימת המצרים. על חסימת הנתיב הימי לאילת על ידי מצרים, במצרי טיראן, בשנת 1967, יצאה ישראל למלחמה נגד מצרים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
האם שב"כ קיבל בערב שבת 6 באוקטובר ידיעת זהב מהמודיעין הפלסטיני על כך שההתקפה תהיה באותו בוקר?
ידיעה ראשונה:
כעת מתברר כי יומיים לפני ההתקפה, ביום חמישי 5 באוקטובר, פנו אנשי מודיעין של הרשות הפלסטינית אשר פועלים מטעמה בעזה, אל מטה המודיעין של הרשות ברמאללה, ואמרו למפקדיהם כי חמאס מתכונן לפעולה גדולה. במודיעין הפלסטיני היו משוכנעים כי הידיעה אינה נכונה, והשיבו לאנשיהם בעזה כי מדובר בתמרונים ואימונים. האם את התשובה הזאת הם קיבלו מהמודיעין הישראלי, או שמא רק הקונספציה שפשתה במודיעין הישראלי לגבי חמאס חלחלה גם למודיעין הפלסטיני? איננו יודעים.
ידיעה שנייה:
בערב לפני הפעולה, ב-6 באוקטובר קצת לפני חצות הלילה, התקשרו שוב אנשי המוחבראת של הרשות למפקדיהם ברמאללה, וחזרו על הדיווח כי חמאס יוצא לפעולה גדולה, והדגישו כי אין שום טעות, וכי הדבר קרוב מאוד להתרחש. הם הסתמכו גם על כך שכל מחבלי הנוחבה נדרשו למסור באותו לילה את הטלפונים שלהם למפקדיהם. הפעם אנשי המודיעין ברמאללה השתכנעו כי הידיעה נכונה. מקור פלסטיני בכיר מסר כי בגלל השבת והחג בישראל, הקשר עם שב"כ לא היה פשוט ושגרתי באותו ערב, ולכן בצינורות המקובלים הידיעה הזאת לא הועברה לשב"כ. עם זאת לשאלתנו האם מקור במודיעין הפלסטיני העביר בכל זאת את הדיווח בצינורות אחרים לשב"כ, השיב המקור הפלסטיני כי הסיכוי לכך גבוה אבל הוא אינו יודע. אנחנו יודעים, אמר המקור, שמכל הגופים שהיו בדיון הטלפוני כמה שעות לפני ההתקפה, רק ראש השב"כ לא חזר לישון, והוא נסע למטה הארגון ומשם שיגר לדרום את כוח טקילה. כמו כן אנחנו יודעים, הוסיף המקור, שהידיעה שהטלפונים נלקחו מאנשי חמאס על ידי מפקדיהם, הייתה בידי שב"כ, וייתכן שמקורה הוא במודיעין הפלסטיני.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
בשבוע שעבר הערכנו כי מדברים שאמר לנו מקור ביטחוני שמכיר את זירת עזה נובע כי ברצועה הוקמה מערכת מנהרות מתוחכמת ובה שתי מערכות, מערכת מנהרות עילית, ומערכת מנהרות תחתית, והבאנו את הדברים במאמר המערכת. כעת בעקבות דברים שאמר לנו גורם ביטחוני נוסף, אנחנו מעבירים את הדיווח לעמוד החדשות: מערכת מנהרות אחת מגיעה לעומק של עד כ-35 מטרים ומתחתיה, נבנתה מערכת מנהרות נפרדת עד כ-70 מטרים שמתקרבת אל סף מי התהום, אבל היא אינה מגיעה אל מי התהום. בין שתי המערכות יש נקודות השקה סודיות, שככל הנראה רק מעטים בחמאס מכירים אותן.
צה"ל מעמיק את פיתוח תורת הלחימה במנהרות תוך כדי לחימה, ולהערכתנו הוא זוכה כעת להצלחה בהחדרה של מערכות מתקדמות לאיתור וסיכול לתוך המנהרות. צה"ל יצטרך להחדיר את המערכות הללו לשתי מערכות המנהרות, העילית והתחתית.
לא ידוע לנו אם הצבא הצליח לאתר בתת הקרקע חוות של גנרטורים ומכלי דלק, שנועדים להזרמת חמצן במנהרות, ואשר שליטה עליהן עשויה להביא להכרעת המנהרות. בשבוע שעבר הערכנו שחוות כאלה אכן קיימות. מקור ביטחוני אישר השבוע כי גנרטורים רבים הוטמנו בתת הקרקע, לחולל חמצן, אבל לא ברור אם הגנרטורים מאוגדים בחוות או שהם פזורים כיחידים או מעטים לאורך ולרוחב מערכות המנהרות.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
יומיים לפני הטבח של חמאס ביישובי הדרום, עזב את הגזרה גדוד הסיור המדברי ויצא לנופש גדודי מרוכז. הגדוד המדברי נמצא דרך קבע בגזרת עזה, והוא מוצב בכרם שלום, ומכיר את הגזרה היטב. את הגדוד המדברי אמור היה להחליף גדוד נח"ל, אלא שאת מרבית הכוח המחליף העביר צה"ל ליהודה ושומרון, וכך נותר בגזרה כוח קטן יותר מהכוח אשר אותו הוא החליף, ומידת ההיכרות שלו עם הגזרה פחותה בהרבה.
מקור ביטחוני אמר לנו בסוף השבוע כי חמאס אסף מודיעין באופן קבוע מהצד הפלסטיני של הגדר, והוא ללא ספק הבחין בכוח הגדול שעוזב את הגזרה, ובכוח הקטן שמחליף אותו. חמאס גם יכול היה להעריך את ההבדל האיכותי בין הכוח המחליף הקטן, לבין הכוח הגדול שעזב את הגזרה, שכן ארגון הטרור הנאצי פיתח יכולות מודיעין מתקדמות לגבי ישראל ולגבי הכוחות המוצבים בגזרה, עד רמת שמות של מפקדים.
המקור הביטחוני הוסיף כי המהלך הזה של הוצאת הגדס"ר המדברי לנופש בהתאם לתוכניות ובלי לשנותן, מבהיר עד כמה המודיעין הצבאי היה שאנן, ולגמרי לא מחובר, למהלך אירועי החורבן שיתחילו יומיים לאחר מכן. במובן הזה הוצאת הגדוד המהותי לביטחון הגזרה לנופש, יומיים לפני הטבח, תבהיר כנראה לכל ועדת חקירה שתקום אחרי המלחמה את עומק המחדל המודיעיני, ועד כמה המודיעין לא היה מחובר למידע שהיה בידו או עד כמה הפרשנות על מידע שהיה בידו, הייתה מופרכת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
העיתונות הישראלית הפופולרית הנפוצה והמשפיעה בישראל, היא ברובה לא ממש עיתונות. היא קרובה יותר במהותה לעיתון בית ספר, או לפמפלט של מפעל גדול, יותר מאשר לעיתון בעל אמת עיתונאית נוקבת.
בכל מערכת עיתונאית נפוצה כמעט, מתקיים בעיתונות הישראלית משחק סכום אפס; עיתונאי מס' 1, נוקב באמצעות ערכים עיתונאיים בידיעה בעלת משמעות; אחריו נכנס לזירת הידיעה העיתונאי הפוליטי, ומעביר אותה דרך המנסרה הפוליטית שהוא מייצג; הוא מציג את התוצאה לציבור כידיעה עיתונאית: היא הפוכה בתוכנה לידיעה המקורית, היא סותרת את מהותה. ומה שנשאר לציבור הוא אפס. באופן רעיוני אפשר לנטר את התהליך הזה. באופן מעשי זה כמעט חסר סיכוי. לך תוכיח מי פוליטי ומי לא פוליטי, כאשר כל הברה בישראל נגועה בפוליטיקה.
העיתונות הזאת היא כמובן לא חדשה. זוהי העיתונות אשר לא הצילה מחורבן בשנת 1973, כאשר לא שידרה לבקשת הממסד הפוליטי והצבאי את הידיעות שהיו בידה על המלחמה הקרובה. זוהי גם העיתונות אשר במהלך של סכום אפס לא הציגה בחודשים ינואר- אוקטובר 2023 עמדה חד משמעית לפיה הניסיונות של הקואליציה הפשיסטית להחליש את בית המשפט ולשנות את המשטר בישראל, מחלישים את צה"ל, באופן שמאיים על קיומה של ישראל. מיד צצו עיתונאים פוליטיים, אשר ראו את התמונה ההפוכה, איך העם המתנגד ברחובות במאות אלפיו לקעקוע החרויות, הוא אשר מאיים על הסדר הצבאי, והוא אשר מחליש את צה"ל. הכוחות האלה הפכו את האמת העיתונאית לאמת פוליטית, ומאחר שמדובר בזירה עיתונאית אשר נגועה בזירה פוליטית, אין כל דרך להוכיח את הדבר, לבד מאשר באמצעות האסון שבא. אבל גם באמצעותו מצאו העיתונאים הפוליטיים את הדרך למשחק סכום אפס.
גם חקירת האסון של 7 באוקטובר 2023, לפי המבנה העיתונאי הפוליטי הנוכחי, תיפול להערכתנו לכוחות פוליטיים שעלולים להביא את החקירה לסכום אפס. סימן לכך יהיה כמובן הלחץ של העיתונאים הפוליטיים להשאיר את ראש הממשלה נתניהו בתפקידו, על אף שהמחדל שהוא אחראי לו כראש הממשלה, הביא את ישראל אל סף חורבן. אין כל דרך עיתונאית אחרת לראות את זה. דרך פוליטית אחרת יש.
התוצאה של העיתונות הזאת היא שלא ניתן להוכיח את האמור לעיל באופן עיתונאי: הערכים העיתונאיים אינם ולא היו מעולם מטבע בר ערך בזירה העיתונאית הישראלית, אלא רק הערבוב בינם לבין הערכים הפוליטיים ממסדיים. לכן גם הזירה העיתונאית בשלה כעת, או תהיה בשלה – בסחף הציבורי שיקום בתום המלחמה לשנות את ישראל, לשינויים ציבוריים מרחיקי לכת בדרך לקעקע את המשחק סכום אפס: ראשית ריענון של כל המוסדות העיתונאיים אשר לא מצאו את העוצמה הערכית לתקן את העיתונות הישראלית בזירה כה מורכבת כמו הזירה הישראלית. החל ממועצת העיתונות, דרך לשכת העיתונות הממשלתית וגופי הפיקוח על חדשות הטלוויזיה, ועד אגודות העיתונאים. אחר כך הציבור צריך להביא לריענון עמוק בקרב העיתונאים הישראליים, באופן שהבאים אחריהם יחזיקו בעמדה אחת – עיתונאית. ואת כל אמונותיהם הפוליטיות יטמנו עמוק מתחת לשכבה אטומה של המקצוע העיתונאי. זה קשה. בישראל זה קשה שבעתיים. אבל קריטי.
מאת מתי כהן ומאיר ג'ורנו
ב-11 ביוני, בעקבות התרגיל השנתי של צה"ל, הבנו בזירה העיתונאית, כי כלי המערכה המרכזי של צה"ל, הטנק, נעדר מרבות מתמונות התרגיל. כך פתחנו את תחקיר הטנק, וככל שהעמקנו בו בשבועות שלאחר מכן, נחשפנו למציאות לא הגיונית: הצבא הקטין את היקף חיל השריון, צמצם את מספר הכשרות צוותי השריון החדשים, צמצם את מספר הטנקים, ואת כל זה, כך גילינו בסוף התחקיר בביקורת המדינה, אישר לצה"ל לעשות, בניגוד לחוק, בנימין נתניהו. הכותרת שלנו שהופיעה ב-20 באוגוסט: נתניהו אישר לצה"ל להקטין את חיל השריון, בלי אישור הקבינט, בניגוד לחוק.
במהלך התחקיר ביקשנו מדו"צ אישור לבקר בימ"ח צה"ל כדי לעמוד מקרוב על הפגיעה בחיל השריון, לבחון
את מצב הטנקים בימ"ח, וכן לבחון ציוד הלחימה בימ"ח ומצבו. דו"צ אף לא השיב לפנייתנו. מדוע? תשאלו את משרד ראש הממשלה אשר מושל בדובר צה"ל, באמצעות תעודת עיתונאי. כי אם שלוחת לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) של משרד ראש הממשלה, מעניקה לעיתונאי תעודת עיתונאי, כי אז דו"צ ישתף איתו/איתה פעולה באופן מלא, ואם משרד ראש הממשלה לא מעניק לעיתונאי תעודת עיתונאי – אתם כבר מבינים את התשובה.
ובכן אנחנו מסרבים לקבל מלע"מ תעודות עיתונאי פרילנס, כיוון שכולנו עובדים בעיתון ישראלי רב הישגים שנקרא הזירה העיתונאית tipp, ואילו תעודת פרילנס מגלמת התכחשות לקיומו של העיתון. להלן חלק קטן מהישגינו העיתונאיים: התרעת התצפיתניות שהמודיעין דחה שנחשפה כאן ב-15 באוקטובר (כלי תקשורת שדיווחו על כך בעקבותינו, לא ציינו שאנחנו מקור התחקיר). תוכנית המלחמה של איראן, חיזבאללה, החותים, חמאס וג'יהאד שנחשפה כאן בחודש אפריל השנה, תחקיר הטנקים כמובן, ועוד הישגים עיתונאיים רבים.
מקור ביטחוני סיפר לנו השבוע על מוראות הימ"חים ב-7 וב-8 באוקטובר, כאשר המסה הגדולה של חיילי
מילואים הגיעה לקבל ציוד ולצאת למלחמה. התברר שלמרות ועדת אגרנט, ולמרות "הפקת הלקחים" ממחדל 1973, הימ"ח הנוכחי דומה לימ"ח הכושל של 1973. לוחמים קיבלו בשמונה באוקטובר ציוד בלוי ומאובק, עם וסטים ישנים (השם החדש לחגור קרב), עם שלוקרים (המימיות המודרניות) מפונצ'רים, ורוב מוחלט של החיילים לא קיבל אפודי מגן קרמיים. לגבי נשק שימו לב לזה: הנשק הגיע מימ"ח אחר, והוא הגיע רק אחרי 12 שעות. כלומר לאף אחד מהחיילים לא היה נשק במשך 12 שעות.
כאשר הנשק הגיע, התברר שאין כמעט כלים מקוצרים ללוחמים אשר נשלחים להילחם בשטח בנוי, אשר בו חיוני מאוד להשתמש בנשק מקוצר.
כן התברר שאין די כוונות לרובים, ועל הלוחמים להשתמש בכוונות הברזל של הרובה.
פסגת מחדל הימ"ח של 2023, הוא כנראה המחסור התמוה בכדור הנפוץ ביותר בצה"ל, 5.56. המחסור הזה אמר לנו המקור הביטחוני נמשך ממש עד עכשיו, ויחידות אשר מבקשות להתאמן, דוחות את האימון החיוני כיוון שאין מספיק כדורי 5.56
לגבי טנקים, בעקבות המחסור בטנקים, אשר עליו דיווחנו כאן בתחקיר הבלעדי, במשך 10 כתבות (קרוב לשלושה חודשים), צה"ל החזיר במהלך המלחמה לסד"כ, מאות טנקי מרכבה סימן 2 וסימן 3, שיצאו מהשירות, ואשר משרד הביטחון התכוון למכור אותם למדינה זרה. על הרקע הזה, להתעלמות של דו"צ מאיתנו כארבעה חודשים לפני המלחמה, כאשר התרענו על המחסור בטנקים, יש משמעות עמוקה כיוון שאם לא היה מתעלם, אפשר שצה"ל היה מתקן את הליקוי לפני פרוץ המלחמה, קל וחומר אם היה נעתר לבקשתנו לבקר בימ"ח.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור ביטחוני בקיא במתרחש בזירת עזה, אמר לנו אתמול, כי הוא יודע שעד ההתנתקות, המודיעין הצבאי הישראלי עקב אחרי כמויות הברזל והבטון שנכנסות לעזה, ופעל להתאימן לכמויות הדרושות לבנייה ברצועה; לפיכך סביר להניח, אמר המקור, כי המודיעין גם גילה שאחרי ההתנתקות בשנת 2005 כמויות הברזל והבטון שסופקו לרצועה היו גבוהות פי שלושה מהכמויות אשר היו דרושות לבנייה בעזה. מדוע המודיעין לא מנע את הדבר? כלומר מדוע לא התריע כי הכמויות הנוספות מוקדשות לבניית מנהרות? לדברי המקור, מדובר ככל הנראה בדרג הפוליטי אשר אישר את הכנסת חומרי הבניה העודפים כדי לשמור על השקט ברצועת עזה, אחרי ההתנתקות, כאשר ישראל לא נוכחת עוד בעצמה ברצועה, ואין עוד ביכולתה לפעול באופן שוטף נגד הארגונים האסלמו-נאצים.
לגבי הכמויות אשר הגיעו אחרי ההתנתקות כדי פי שלושה מהדרוש לבנייה אמר המקור שהוא יודע זאת מתוך המידע שהגיע לידיו גם מהמערכת אשר סיפקה את הבטון והברזל לעזה (אנחנו איננו נוקבים אם מדובר בספק מקומי או יבוא מתוך כוונה לשמור על מקורותינו).
הסיפור הזה מבהיר כעת כי חמאס ראה במועד ההתנתקות, כמועד להתחיל את עבודות כריית המנהרות בעזה, אשר מגיעות כעת להערכת המקור למאות קילומטרים. יתכן לפיכך שכבר אז, שנתיים לפני שחמאס זכה בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, וגירש את פתח מהשלטון ברצועה, הארגון האסלמו נאצי התחיל לנהל מו"מ עם ישראל על שקט ברצועה, כאשר ישראל אינה נוכחת בתוך הרצועה ואינה יכולה לחסל בעצמה את הארגונים הפועלים נגדה. ככל הנראה ישראל נעתרה למו"מ הזה אשר הביא לכניסה מוגדלת של מלט וברזל לרצועה, תמורת שקט צבאי. מדוע ישראל לא הפסיקה את הסידור הזה כאשר הגבול התחמם במהלך השנים האלה? או האם ישראל הפסיקה את הסידור לסירוגין וחזרה אליו אחרי מתיחויות? איננו יודעים את התשובות לכך.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
השוואה בין פרסומי סוכנות הידיעות הסינית לבין פרסומי הבית הלבן, בתום פגישת ביידן-שי שהייתה בשבוע שעבר, מעלה כי שתי המעצמות ניסחו את האינטרס הנוכחי העליון שלהן בתחום הטריטוריאלי: סין ציינה את טאיוואן, וארה"ב ציינה את אוקראינה במלחמת רוסיה אוקראינה, ואת ישראל במלחמת ישראל חמאס כאינטרס לאומי שלה. לגבי האינטרס האמריקאי שהוצג, הסינים לא הגיבו בדיווח שלהם אחרי הפסגה, וכנראה גם לא במהלכה; הם לא שללו את העמדה האמריקאית, ולא הסכימו לה. תחת זאת, הסינים הזכירו את האינטרס העליון שלהם – טאיוואן.
התגובה האמריקאית להזכרת טאיוואן דמתה לתגובה הסינית להזכרת ישראל ואוקראינה: הנשיא ביידן הבהיר כי עמדתה של ארה"ב לפיה טאיוואן וסין הן יבשת אחת, לא השתנתה כמו גם העמדה שעל שני הצדדים לפתור את המשבר בשיח ובדרכי שלום. כנגד האזכור האמריקאי של ישראל ואוקראינה, סין לא הזכירה את אירן ואת רוסיה בנות בריתה, וממילא לא העניקה להן בפסגה עם ביידן כל גיבוי מדיני לגבי המלחמות בהן הן פתחו ואשר מתנהלות בעצם הימים האלה. בהקשר הזה, אפשר לומר כי סין כבר מנהלת מו"מ עם ארה"ב על מעמדה כקוטב שווה ערך לארה"ב, על כל משמעויותיו של המהלך לגבי טכנולוגיה, סחר, חלוקת השפעה, וטריטוריה, ומשלמת על שדרוגה במטבעות של אירן ורוסיה. קרי במטבעות שהן חיוניות מאין כמותן כעת למדיניות של ארה"ב.
את השאיפות של הנשיא הסיני להציב את סין כמעצמה שוות ערך לארה"ב, וכקוטב שני בעולם דו קוטבי עם אמריקה, הוא ביטא בפסגה כך (מקור: שינחואה): "יש שתי אפשרויות לסין ולארה"ב – האחת היא להגביר את הסולידריות ואת שיתוף הפעולה, לשלב ידיים כדי להתמודד עם אתגרים גלובליים ולקדם ביטחון ושגשוג גלובליים; והשנייה היא להיאחז בתוצאה של סכום אפס, לעורר יריבות ועימותים, ולהניע את העולם לקראת חוסר סדר ופילוג. שתי הבחירות מצביעות על שני כיוונים שונים שיכריעו את עתיד האנושות וכוכב הלכת; יחסי סין-ארה"ב שהם מערכת היחסים הדו-צדדית החשובה ביותר בעולם, צריכה להיתפש ולהיחזות בהקשר הרחב הזה".
ביידן שיגר עקיצה לשאיפה הסינית להשוות לארה"ב, כאשר תיאר את סין כמדינה מתפתחת באומרו כי ההתקדמות וההתפתחות של סין הן באינטרס האמריקני. באותה נשימה הזכיר ביידן את הפרות זכויות האדם להן אחראית סין ואשר מתרחשות בסין בהונג קונג ובטיבט, וגם את השימוש בטכנולוגיה אמריקאית באומרו כי: "ארה"ב תמשיך לנקוט בפעולות הנדרשות כדי למנוע שימוש בטכנולוגיות מתקדמות של ארה"ב כדי לערער את הביטחון הלאומי שלנו, מבלי להגביל את הסחר וההשקעות יתר על המידה". בכך הבהיר ביידן ברמז כי יש הבדל בין ארה"ב המפותחת לבין סין המתפתחת.
זוהי הפעם השנייה מאז 7 באוקטובר, אשר בה סין מרחיקה את עצמה מהציר שהיא לכאורה מנהיגה, ציר איראן ורוסיה; הפעם הקודמת הייתה בשיחה של מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, עם מקבילו הסיני יאי, שיחה אשר עליה דיווחנו כאן ב-15 באוקטובר, ובה אמר שר החוץ הסיני לבלינקן כי סין "מגנה כל פגיעה באזרחים". באותה נשימה הדגיש השר הסיני בשיחה כי על ארה"ב לקחת ברצינות את האינטרסים של סין.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
הכוח הצבאי האסלמו-נאצי באיראן, משמרות המהפכה, שב ומאיים על ישראל. מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה גנרל איסמאעיל קאאני, כתב למוחמד דף, כי כוחותיו לא יניחו לישראל לצאת מנצחת מהמלחמה בעזה. קאאני שיבח את הטבח שחוללו כוחותיו של דף ביישובי דרום ישראל ב-7 באוקטובר והוסיף כי הפעולה הוכיחה את "שבריריותה של הישות הציונית והוכיחה כי ישראל חלשה מקורי עכביש"
הצורר האיראני חתם את מכתבו לדף בהבטחה כי משמרות המהפכה ייקחו חלק "במערכה הזאת"
מאת מערכת הזירה העיתונאית
בשבוע שעבר דיווחנו על כוונת חמאס להניע כוחות במנהרות ולתקוף את צה"ל בעורפו. מקור ביטחוני בעל ידע רב בזירת עזה, אמר לנו אתמול כי באזור זיקים קיימת ככל הנראה מנהרה שהיא עדין פעילה, ויתכן כי מטרת חמאס תהיה להגיע לבסיס הטירונים הקרוב ולהכות בו. על צה"ל לחזק מאוד את השמירה על בסיס הטירונים, אמר המקור.
צה"ל משתמש באמצעים רבים לחשיפת המנהרות, והוא ממפה אותן באופן זהיר ואיטי כדי לפגוע בחמאס אבל להימנע ככל האפשר מנפגעים בקרב חיילי צה"ל. על אף הזהירות, והטיפול האיטי והמדוד, נהרגו בסוף השבוע ארבעה לוחמי צה"ל מפיר מנהרה ממולכד בצפון עזה. עד כה נפלו במלחמת סוכות שהחלה בשבעה באוקטובר יום שמחת תורה, 361 חיילי צה"ל. צה"ל מייצב את עמדות כיתור הרצועה, והוא מתכונן כעת לצאת לפעולה העיקרית והממושכת: חיסול כוחו הצבאי של חמאס, וחיסול מערכות השלטון שלו.
רשת מנהרות חמאס שבמקומות מסוימים ברצועה, למשל מתחת לבית החולים אל שיפא, עומקן מגיע כדי 70 מטר, מתחברות במקור לדרום הרצועה, ומדרום הרצועה הן עוברות מתחת לציר פילדלפי למצרים. ר' היום כתבה על החשש להברחת חטופים מהרצועה למצרים בסיוע של דעאש בסיני.
מאת הזירה העיתונאית
מקור ביטחוני בעל ידע רב בזירת עזה, אמר לנו ביום שישי כי המנהרות אשר מובילות מדרום רצועת עזה באזור רפיח, מתחת לציר פילדלפי, אל מדבר סיני עדין פעילות. המקור אמר כי חלק מהמנהרות האלה, יכולות להכיל אפילו משאיות, וכמו שהן כשירות להעברת אמצעי לחימה לרצועה, כך אפשר להעביר דרכן חטופים רבים, ומחבלים מהנהגת חמאס אשר בכוונתם לברוח משדה הקרב. המקור אמר כי להערכתו חלק מהנהגת חמאס כבר נמלט דרך המנהרות למצרים, ובמקרה הטוב הם הצליחו לעבור לדרום הרצועה, לאזור חאן יונס ורפיח, ומתכוננים ממש עכשיו למעבר דרך מנהרות פילדלפי למצרים. המקור ציין כי לחמאס קשרים עם דעאש בסיני, והוא יכול לחבור לארגון האסלמו נאצי התאום, ובאמצעותו אף להעביר חטופים לסיני, ומשם יוכל חמאס להבריחם לאיראן. ברור כי אם חטופים יועברו לאיראן, הסיכוי להביא לשחרורם יקטן מאוד.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
עומק המנהרות מתחת לבית החולים אל שיפא, מגיע כדי 70 מטר, ואין כל דרך לשהות בהן בלי מחוללי חמצן. הערכת גורם ביטחוני היא כי קבוצה גדולה של מחבלי חמאס, ממתינה כבר עכשיו במסדרונות העליונים של בית החולים, ולא במנהרות אשר מתחת, כשהיא מחופשת לחולים ולצוות רפואי. פרקטיקת ההתחפשות של חמאס אינה זרה לצה"ל, והיא מוכרת כאחד הדרכים של הארגון להילחם. בתדריכי צה"ל הפרקטיקה הזאת עדין מוזכרת. חמאס מצלם למשל "נפגעים" מחופשים וצבועים ברסק עגבניות, והוא אימץ החל מהעבר הרחוק, את התעתוע ככלי נשק, הסברתי, אבל גם טקטי. בהקשר של נוכחות אפשרית של מחבלי חמאס בבית החולים העליון אל שיפא כבר עכשיו, מדובר בצעד טקטי, שכוונתו לפי המקור להביא לנפגעים רבים בצה"ל בתוך זמן קצר, ולגרום לדמורליזציה.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
מקור בחמאס מסר לחיזבאללה ב-10 באוקטובר, כי עם התפתחות המערכה נגד ישראל, מתכוון הארגון להעביר כוחות "לאזור" כדי לתקוף את צה"ל. להערכתנו הנעת הכוחות של הארגון עלולה להיות באמצעות רשת המנהרות. לגבי הביטוי "באזור", הוא עלול לכלול שתי אפשרויות מרכזיות. האחת היא הנעת כוחות לדרום הרצועה ואז לתקוף את צה"ל מהעורף. האפשרות השנייה היא כנראה פחות מעשית, והיא להניע כוחות של חמאס אל תוך ישראל, באמצעות מנהרות, ומשם לצאת להתקפה דו ראשית נגד צה"ל ברצועה ונגד אזרחים ישראלים וכוחות צבא ומשטרה בדרום הארץ. המשפט המקורי עליו נשענת הידיעה הנוכחית הוא זה: "ישנן תוכניות להמשיך ולמקם את כוחות חמאס באזור ולהתרחב לאזורים חדשים עם התפתחות הסכסוך".
מקור בדרום הרצועה, סרב אתמול להשיב לשאלתנו לגבי נוכחותו של חמאס בדרום, אבל אמר כי חמאס אינו גוזל מזון שמחולק לפלסטינים שמתרכזים בדרום הרצועה, וכן אמר כי לפי שעה הוא לא שמע על הצלחות של מנהיגי חמאס לברוח מהרצועה "היציאה למצרים מאוד איטית, ואני לא מאמין שחמאס שונה מאחרים ומצליח לצאת". מאידך המקור לא שלל האפשרות שאנשי חמאס ינסו להימלט למצרים. בין השורות עולה מדבריו כי חמאס נוכח בדרום, וכי נוכחותו משמעותית ועדין מטילה אימה על הפלסטינים, יתכן אף יותר מכפי שהייתה לפני השבת השחורה
מקור ביטחוני פלסטיני בכיר אומר כי בירדן מתרחשת כעת תסיסה גדולה, שעדין אינה נראית ברחובות. לא ברור עד כמה איראן מעורבת בתסיסה הזאת, אך ברור כי היא אינה מנצלת את השפעתה על הפלסטינים להרגיע אותה. שיעור הפלסטינים בציבור הירדני: כשבעים אחוז. ריכוז הכוחות האיראניים (שכירי חרב) על גבול עיראק ירדן, עליו דיווחנו לפני שבועיים, מאיים על ישראל אמנם, אבל ראשית על ירדן. והוא מהווה גם איום איראני טקטי מהעורף על סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי, אף כי היקפו של הכוח לפי שעה אינו גדול. הפלסטינים מביטים ומנתחים את המתרחש ואת המהלך האיראני, ואת ההשפעה שעלולה להיות לכך עליהם, ומקדמים בברכה שיחה של בני גנץ עם אבו מאזן (ר' היום בסיפור המרכזי).
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא ויטחון
מקור ביטחוני פלסטיני בכיר, אמר אתמול כי גם ברשות הפלסטינית מכירים בכך כי איראן היא אשר עומדת מאחורי המלחמה נגד ישראל במובן האסטרטגי אבל גם במובן הטקטי. המהלך הבא של איראן יהיה כנראה כלפי ירדן, אשר איראן מאיימת עליה כעת בשני מובנים. האחד הוא, כפי שדיווחנו כאן בעבר, ריכוז של יחידות שכירי חרב איראנים בגבול ירדן עיראק. הכוח הזה מאיים על ישראל, אבל בראש ובראשונה הוא מאיים על ירדן ומעסיק את צבא ירדן. בדיווח שלנו בגיליון 116 הערכנו כי בכוונת יחידות אלה להיכנס לירדן לחבור אל שכירי חרב איראניים בפיקוד של משמרות המהפכה אשר מתרכזים כעת באזור קונטרה, בתנועת מלקחיים בגבול ירדן ישראל, ולנסות לחבור לחמאס ולג'יהאד בגדה המערבית. איראן מושלת כעת בכל מערכות השלטון בסוריה, והיא מתכוונת ככל הנראה לפעול באופן הזה גם בירדן. כאמור האיום על גבולות ירדן עם סוריה ועם עיראק מעסיק כעת מאוד את הצבא הירדני. האיום הזה מעסיק גם את הפלסטינים. השבוע שוחחו אבו מאזן ובני גנץ בטלפון (ר' הסיפור המרכזי היום), ויתכן כי האיום האיראני על ירדן, שכנע את אבו מאזן לקבל את השיחה, ולהביע באמצעות מקור פלסטיני ברשות סיפוק על שהתקיימה.
על הפיכתו של אסאד למעשה לבובה איראנית, דיווחנו כאן כבר בחודש מאי השנה בראשית התהליך הזה אשר הושלם כעת, כשחשפנו בלעדית כי הנשיא האיראני ראיסי אמר לאסאד בפגישתם בדמשק, בחודש מאי, כי אסאד אינו יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהחלטה חד צדדית. כאן דיווחנו בלעדית על שלבי ההשתלטות, לרבות ההשתלטות האיראנית על צבא סוריה. גם רוסיה מעורבת ככל הנראה במהלך, והיא מעמיקה את מעורבותה בסוריה; בעבר היא רצתה להוציא את איראן מסוריה, כעת נוכחותה בסוריה נתמכת בידי איראן
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
במהלך התחקיר הבלעדי שנמשך בעיתוננו עשרה שבועות, ביקשנו מדובר צה"ל אישור לבקר בימ"חים, כדי לבדוק את כמויות הטנקים ואת תקינותם. דובר צה"ל אפילו לא השיב לפנייתנו. הטיעון היסודי של הצבא היה כי איננו מציגים לו תעודת עיתונאי. לע"מ, מטעמים בלתי ברורים בעיננו, לא הנפיקה לנו תעודות עיתונאי כעיתונאי הזירה העיתונאית tipp (הם הציעו להנפיק לנו תעודות כפרילנסרים וכמובן שלא הסכמנו), ודו"צ למרבה תדהמתנו ציית ומציית באופן תמוה לתנאי הממשלתי הישראלי – לשתף פעולה רק עם עיתונאים שלע"מ מנפיקה להם תעודה. אחרי המלחמה העיתון ישקול לתבוע את שני הגופים, לע"מ ודו"צ בבית המשפט; תביעה אשר המסד שלה יהיה ההשפעה של שני הגופים החזקים על המוכנות של צה"ל למלחמה, בהקשר של החלשת חיל השריון, צמצום מספר הטנקים בצה"ל, וצמצום ההכשרות, עליהם הצבענו ואותם חשפנו במשך עשרה שבועות, אבל התרעתנו לא חלחלה כי בלי תעודת עיתונאי, צה"ל לא משתף פעולה; תביעתנו תהיה על כך שדובר צה"ל לא התייחס לתחקיר המהותי והחשוב, ועל כך שלע"מ מנעה למפרע את האפשרות שדובר צה"ל ישיב לפניותינו. את לע"מ יתכן שנתבע עוד במהלך המלחמה ולא נמתין לסופה. מתוך כתבה שהופיעה לפני כשבוע בוואלה עולה כי אנשי מילואים רבים אשר קיבלו טנקים מהימ"חים מצאו כי הטנקים שקיבלו אינם תקינים. כותרת הכתבה בוואלה הייתה: "ביקורת קשה של קציני מילואים: '"קיבלנו טנקים שהם סכנת נפשות'". ובכן אם היו מניחים לנו לבקר בימ"חים כפי שביקשנו במהלך התחקיר שלנו, יתכן שהיינו עולים על הליקויים; הרי לשם כך ביקשנו לבקר בימ"חים
מאת מערכת הזירה העיתונאית
צה"ל פועל החל מערב שבת, באמצעות ציוד הנדסי כבד, לחשיפת פתחי מנהרות, בחוף הים של עזה. ככל שידוע לנו, אחד המקומות שבהם מתקיימות עבודות החשיפה, הוא בחוף הים של הישוב היהודי נצרים, שישראל פינתה בהתנתקות. מטרת פעולות הצבא לסגור את יכולת המילוט בדרך הים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
במאמר מערכת מהפכני בעיתון הלבנוני א נאהר, מותחת המנהיגות הנוצרית והחילונית הבכירה במדינה, ביקורת חסרת תקדים על חיזבאללה (אם כי בלשון מוסווית), אשר שותפה לחמאס ומגבה אותו, במסע הרצח שחולל בדרומה של ישראל; מהדברים עולה כי התמיכה הזאת אף מסכנת את לבנון: "חלק מהפעולות שבוצעו סותרות את התרבות הערבית שלנו, כמו גם את האמונות והערכים האסלאמיים, ומובילות להסלמה של אלימות ואומללות שאינה מביאה רווח לאיש, מלבד הפסדים". על המאמר חתומים: אמין ג'ומייל, נשיא לבנון בעבר, אחיו של בשיר ג'ומייל, הנשיא שנרצח בשנת 1982, בנים לאחת המשפחות הנוצריות מארוניות החזקות בלבנון. אביהם פייר ג'ומייל הקים את הפלנגות הנוצריות, אשר לקחו חלק במלחמת האזרחים בלבנון שהסתיימה בשנת 1990, והפכו אחרי המלחמה באופן מעשי למפלגה פוליטית. מישל סלימאן, נוצרי מארוני, רמטכ"ל צבא לבנון בעבר, ונשיא לבנון בעבר. איאד עלאווי, ראש הממשלה הזמנית הראשונה של עיראק, מוסלמי שיעי. טאהר אל-מסרי ראש ממשלת ירדן בעבר, פלסטיני שנולד בשכם. פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון בעבר, מוסלמי סוני. וואליד ג'ונבלט, ראש המפלגה הסוציאליסטית פרוגרסיבית בלבנון, והמנהיג הדרוזי הבולט במדינה. במהלך מלחמת האזרחים נלחם ג'ונבלט בנוצרים, אחריה זיגזג בין תמיכה בסורים לבין התנגדות להם. מוחמד ג'אסים אל סאגר. עמר מוסא, שר החוץ המצרי בעבר, מזכ"ל הליגה הערבית בעבר. הכותבים רומזים במאמר על כך שלישראל יש מקום תרבותי במזרח התיכון, בניגוד למציאות הנוכחית בה הציר האיראני לבנוני מבקש להשמידה: "האזור שלנו ראוי לשלום, ואנשיו יכולים, כאשר הם מקבלים את הכלים המתאימים, ליצור יחד סביבה המכבדת את מורשתה, ואת התרבויות העתיקות שלה, כמו גם להשיג שגשוג".
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
כאן דיווחנו בלעדית בחודשים האחרונים על השתלטות איראן על צבא סוריה; דיווחנו זה נשען על שתי ידיעות. האחת היא ניתוח של הדלפה מהפמליה של נשיא איראן ראיסי אחרי פגישתו עם נשיא סוריה אסאד בדמשק בראשית חודש מאי השנה. ההדלפה הופיעה בעיתונות של חיזבאללה. ניתוח נוסח ההדלפה הוביל אותנו למסקנה כי הנשיא האיראני אמר לאסאד כי הנשיא הסורי לא יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה חד צדדית. הידיעה השנייה עליה נשענו היא ביקורו של רמטכ"ל צבא סוריה במטה משמרות המהפכה בטהרן, זמן קצר אחרי פגישת ראיסי עם אסאד; בפגישה זו אמר הקצין האיראני הגבוה ביותר בהיררכיה הצבאית האיראנית לרמטכ"ל הסורי כי איראן תצייד ותאמן את צבא סוריה (הקצין האיראני אינו מהצבא האיראני אלא ממשמרות המהפכה, והוא אינו מפקד משמרות המהפכה, אלא ראש חבר המפקדים של משמרות המהפכה).
כעת נוספות שתי ידיעות, והערכתנו אשר נובעת מהן היא כי השתלטות איראן על צבא סוריה מעמיקה עוד, ועכשיו היא אפילו בגדר של הפיכה שקטה נגד אסאד. הידיעה הראשונה אשר עליה אנחנו נשענים הופיעה במרכז הסורי לזכויות אדם, וצוטטה בישראל ב-YNET, ובה נאמר כי אסאד הורה לצבאו לא לירות על ישראל מהגולן; ידיעה שניה שמקורה במכון וושינגטון מדווחת כי כוח של מיליציות איראניות בפיקוד של משמרות המהפכה – וצבא סוריה, נערך ביחד מול ישראל ברמת הגולן. ב-10 באוקטובר אף נפתחה אש מרמת הגולן לעבר ישראל, וצה"ל הגיב בירי ארטילרי. שתי הידיעות האלה מצביעות על כך שצבא סוריה מציית למשמרות המהפכה ואינו מציית במקרה הזה לאסאד, שכן כאשר הוא מציב את כוחותיו בשת"פ עם משמרות המהפכה, רוב הסיכויים שהוא ימרה את פיו של הנשיא אסאד – או כבר המרה – ויהיה מעורב בחילופי אש עם צה"ל, או שכבר היה מעורב, למשל בירי אשר היה ב-10 באוקטובר. נדגיש: כאשר צבא סוריה מציב עצמו במבנה משותף לכוחות איראניים, הוא בוודאי לוקח בחשבון כי הוא עלול להסתבך באש נגד ישראל, אפילו אם לא יוביל לכך. מציאות זאת מנוגדת להוראת הנשיא אסאד.
כעת המעשה האיראני לובש צורה של חזית סורית איראנית לבנונית בגולן. האם השת"פ מתכוון לשחזר את פריצת צבא סוריה לגשר בנות יעקב באוקטובר 1973? צריך לשים לב כי כוח נוסף איראני מתרכז כעת באזור הגבול של ירדן עם עיראק (ר' הסיפור המרכזי היום) (איננו יודעים את המיקום המדויק), באופן ששני הכוחות עלולים ליצור תנועת מלקחיים צבאית, ולאיים על צפון ישראל, או שמא מטרתם היא חבירה עם חמאס בגדה המערבית, ואז יאיימו על מרכז בארץ. לפני כארבעה חודשים דיווחנו כאן בלעדית במערב על הקמת חפ"ק לכל הכוחות האיראניים: חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה, החותים בתימן ומשמרות המהפכה; החפ"ק הזה כולל כנראה גם את הכוחות החדשים ברמת הגולן ובגבול ירדן עיראק.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
כאן דיווחנו בלעדית בחודשים האחרונים על השתלטות איראן על צבא סוריה; דיווחנו זה נשען על שתי ידיעות. האחת היא ניתוח של הדלפה מהפמליה של נשיא איראן ראיסי אחרי פגישתו עם נשיא סוריה אסאד בדמשק בראשית חודש מאי השנה. ההדלפה הופיעה בעיתונות של חיזבאללה. ניתוח נוסח ההדלפה הוביל אותנו למסקנה כי הנשיא האיראני אמר לאסאד כי הנשיא הסורי לא יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה חד צדדית. הידיעה השנייה עליה נשענו היא ביקורו של רמטכ"ל צבא סוריה במטה משמרות המהפכה בטהרן, זמן קצר אחרי פגישת ראיסי עם אסאד; בפגישה זו אמר הקצין האיראני הגבוה ביותר בהיררכיה הצבאית האיראנית לרמטכ"ל הסורי כי איראן תצייד ותאמן את צבא סוריה (הקצין האיראני אינו מהצבא האיראני אלא ממשמרות המהפכה, והוא אינו מפקד משמרות המהפכה, אלא ראש חבר המפקדים של משמרות המהפכה).
כעת נוספות שתי ידיעות, והערכתנו אשר נובעת מהן היא כי השתלטות איראן על צבא סוריה מעמיקה עוד, ועכשיו היא אפילו בגדר של הפיכה שקטה נגד אסאד. הידיעה הראשונה אשר עליה אנחנו נשענים הופיעה במרכז הסורי לזכויות אדם, וצוטטה בישראל ב-YNET, ובה נאמר כי אסאד הורה לצבאו לא לירות על ישראל מהגולן; ידיעה שניה שמקורה במכון וושינגטון מדווחת כי כוח של מיליציות איראניות בפיקוד של משמרות המהפכה – וצבא סוריה, נערך ביחד מול ישראל ברמת הגולן. ב-10 באוקטובר אף נפתחה אש מרמת הגולן לעבר ישראל, וצה"ל הגיב בירי ארטילרי. שתי הידיעות האלה מצביעות על כך שצבא סוריה מציית למשמרות המהפכה ואינו מציית במקרה הזה לאסאד, שכן כאשר הוא מציב את כוחותיו בשת"פ עם משמרות המהפכה, רוב הסיכויים שהוא ימרה את פיו של הנשיא אסאד – או כבר המרה – ויהיה מעורב בחילופי אש עם צה"ל, או שכבר היה מעורב, למשל בירי אשר היה ב-10 באוקטובר. נדגיש: כאשר צבא סוריה מציב עצמו במבנה משותף לכוחות איראניים, הוא בוודאי לוקח בחשבון כי הוא עלול להסתבך באש נגד ישראל, אפילו אם לא יוביל לכך. מציאות זאת מנוגדת להוראת הנשיא אסאד.
כעת המעשה האיראני לובש צורה של חזית סורית איראנית לבנונית בגולן. האם השת"פ מתכוון לשחזר את פריצת צבא סוריה לגשר בנות יעקב באוקטובר 1973? צריך לשים לב כי כוח נוסף איראני מתרכז כעת באזור הגבול של ירדן עם עיראק (ר' הסיפור המרכזי היום) (איננו יודעים את המיקום המדויק), באופן ששני הכוחות עלולים ליצור תנועת מלקחיים צבאית, ולאיים על צפון ישראל, או שמא מטרתם היא חבירה עם חמאס בגדה המערבית, ואז יאיימו על מרכז בארץ. לפני כארבעה חודשים דיווחנו כאן בלעדית במערב על הקמת חפ"ק לכל הכוחות האיראניים: חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה, החותים בתימן ומשמרות המהפכה; החפ"ק הזה כולל כנראה גם את הכוחות החדשים ברמת הגולן ובגבול ירדן עיראק.
מאחר שדובר צה"ל אינו משתף איתנו פעולה באופן שוטף, אחרי שלשכת העיתונות הממשלתית לע"מ מתעלמת מאיתנו מטעמים שלגביהם ננסח את עמדתנו בקרוב, לא יכולנו לבקש ב-3 בספטמבר את תגובת צה"ל לידיעה שבישרה כנראה את מרחץ הדמים בעזה. האם המודיעין הישראלי ידע כי שר החוץ האיראני שוחח עם ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה על "התפתחויות אזוריות"? הידיעה הופיעה במערב רק בעיתוננו, אבל איננו יודעים את התשובה לכך. באותה פגישה נשבעו (vow) ראשי חמאס וג'יהאד לשר החוץ האיראני כי יחוללו מרחץ דמים בישראל. בידיעה ננקבה זירת מרחץ הדמים – הגדה המערבית, כנראה כדי לטשטש את כוונת איראן והארגונים הפלסטינים לחולל אותה בעזה.
מערכת הזירה העיתונאית
בפגישה שהייתה לשר החוץ האיראני ב-3 בספטמבר בביירות, ואשר עליה דיווחנו כאן בגיליון 110 (בשני מדורים: הסיפור המרכזי, וחדשות יום ראשון, ר' ארכיון) ואף הרחבנו בגיליונות הבאים, אמר השר האיראני לחסן נסראללה ולמנהיג חמאס בביירות סלאח אל עארורי ולמנהיג ג'יהאד בביירות שנכח אף הוא בפגישה, וכן לנביה ברי, כי ההתקרבות בין סעודיה לאיראן "תשפיע לטובה על ההתפתחויות האזוריות"
מאחר שקשריה של סעודיה עם מצרים מפותחים מאוד, ומאחר שסעודיה לא יכולה להעביר ידיעה על "התפתחויות אזוריות" צפויות, לישראל, בעצמה, להערכתנו היא העבירה את הידיעה למצרים. האם מצרים העבירה את הידיעה לישראל כפי שהתפרסם בסוכנות AP? והאם הייתה זו ידיעה שכוללת את ההתקפה על דרום ישראל? אתמול אמר ראש המל"ל צחי הנגבי כי מצרים לא העבירה לישראל את הידיעה על ההתקפה הצפויה של חמאס, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. מתוך ניתוח הידיעה שלנו ב-3 בספטמבר עולה כי סעודיה הייתה מודעת לתוכנית האיראנית, לפחות כך עולה מעדותו של שר החוץ האיראני בפגישה עם גרורותיה של איראן בביירות ובעזה. השר האיראני סיכם את פגישותיו עם עמיתיו הטרוריסטים באמרו "איראן תמשיך לתמוך בציר ההתנגדות: הפלגים הפלסטיניים מוכנים להתמודד עם כל תוקפנות ציונית".
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מערך התצפית של צה"ל בגבול עזה, דיווח במשך כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, כי חמאס הגביר מאוד את תנועת כלי הרכב שלו באזור הגדר. הידיעות הועברו למודיעין האוגדה, ומערך התצפית ביקש לקבל תגובתו לכך. כעת מתברר כי המודיעין חזר למערך התצפית עם התשובה הזאת: זה בסדר. ההתנהגות המודיעינית הזאת מבהירה לעומק, את התפשטותה של קונספציה לגבי פעילותו של חמאס, ובאופן מעורר פלצות, זוהי אחותה התאומה של הקונספציה, שאחזה באמ"ן בחודשים אשר לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 (50 שנים ויום אחד).
כעת ברור כי שניים מהלקחים של מלחמת יום הכיפורים, לא יושמו ערב הטבח שנעשה בתושבי דרום ישראל: האחד הוא ההמלצה להעביר למנהיג המדיני חומרי גלם מודיעיניים, ולא רק את המסקנה המודיעינית (את הלקח הזה יישם היטב יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה). לא ברור אם חומרי הגלם ממערך התצפית כלל לא הועברו להנהגה המדינית, או שמא איש בהנהגה המדינית לא עיין בחומר שנמסר לו. הלקח השני שהופר ב-7 באוקטובר, הוא ניסוח ההאיפכא מסתברא המודיעיני לגבי אירוע מסוים או שרשרת אירועים, ולבדוק את היפוך המסקנה העיקרית. הדבר הזה שוב, לא נעשה, או לא הוקדש לו תשומת לב ראויה.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
איראן יודעת כי מלחמתה בישראל בלי תמיכת הציר המזרחי בראשות סין, תסלול את תבוסתה, בעיקר כאשר שתי נושאות מטוסים אמריקאיות כבר משייטות לחופי לבנון וסוריה; זאת הסיבה להערכתנו שהיא מאטה את העימות בין חיזבאללה לישראל: איראן צריכה שישראל תתקוף ראשונה בלבנון, כדי שסין תוכל לאסוף קלפי מיקוח עם ארה"ב לגבי טאיוואן למשל. ארה"ב יודעת שהצלחה של איראן לגייס את סין לצדה, תשנה את המזרח התיכון, ותשפיע גם על מלחמת רוסיה אוקראינה, זאת הסיבה שהיא מנסה להכניס את המלחמה של ישראל בפראי האדם צמאי הדם בעזה, למסגרת של כללים, שלא יאפשרו לסין לאמץ עמדה עצמאית במלחמת ישראל איראן, בה פתחה איראן ב-7 באוקטובר.
מזכיר המדינה בלינקן דיבר ביום שבת בטלפון עם שר החוץ הסיני וואן יאי, והשניים ניסו לנסח את נקודות ההסכמה ביניהם. הסיני לא אימץ עמדה לגמרי חד צדדית כמו שעשתה ארה"ב, אלא אמר שהסכסוך הישראלי פלסטיני מסלים באופן עקבי, וכי סין מגנה כל פגיעה באזרחים, ופגיעה בחוק הבינלאומי. באותה נשימה של מתינות, הזכיר השר הסיני שעל אמריקה לקחת ברצינות את האינטרסים הסיניים, וככל הנראה כיוון לעמדותיה של ארה"ב לגבי טאיוואן; בתגובה בלינקן הבטיח לחזק את התיאום בין שתי המדינות. במובן הזה סין רמזה שהיא מוכנה להפקיר את איראן, תמורת האינטרסים שלה בטאיוואן.
בשטח, חיזבאללה אכן מציית להנחיית איראן, לפעול לכך שסין תוכל לתמוך בציר האיראני במזה"ת, והוא תוקף את צה"ל בזהירות, ומתמקד בקו יישובי הגבול הישראליים; כן הוא סופג בשקט יחסי את תגובות צה"ל שמוגבלות גם הן לאזור הגבול עם לבנון. שר החוץ האיראני ממשיך לתאם את המלחמה עם הארגונים הרצחניים שסרים למרותה של איראן, והוא נפגש בימים האחרונים עם חסן נסראללה בלבנון, ועם איסמעיל הנייה בקטאר. שר החוץ האיראני, מפעיל את המלחמה נגד ישראל בשם ראיסי וחמניאי, והוא סיכם את פרטיה ב-1 בספטמבר בביירות, בפגישותיו עם נסראללה ועם ראש חמאס בלבנון אל עארורי, כפי שדיווחנו כאן, ר' ארכיון.
בצפון ירה הבוקר חיזבאללה רקטות לעבר ישראל. בדרום, ישראל תשלים היום את שחרורם של 22 הישובים שכבשו חמאס וג'יהאד. קרבות לשחרור בני ערובה נמשכים עד לרגע זה לפחות בשני ישובים. מעל 600 ישראלים נרצחו על ידי האסלאם הקיצוני, כ 2000 נפצעו; חמאס העביר לעזה עשרות חטופים ובהם ילדים, הוריהם, סבים וסבתות וחיילות וחיילי צה"ל. צה"ל שחרר את אוגדת עזה שנכבשה, והוא בודק אם מערך התצפיות בגבול עזה כשל ומדוע. בעת ההתקפה על האוגדה, התצפיתניות השיבו אש ונלחמו במחבלים. במהלך השבוע ישראל תגבש את יעדי המלחמה, ותניע מאות אלפי אנשי מילואים לצפון ישראל, לגדה המערבית, לגבול עזה, אבל גם לגבולות האחרים. לפני שבועיים דיווחנו כאן על פגישת שר החוץ האיראני עם נסראללה ועם ראשי חמאס וג'יהאד בביירות, ובה סוכמו פרטיה של המלחמה. כתבנו כי הפלסטינים נשבעו בפגישה (vow) לבצע בישראל מרחץ דמים; אתמול הם עמדו בהבטחתם (מהידיעה עלה שהביצוע יהיה בגדה המערבית, אבל הם עשו זאת מעזה). עיני צה"ל כעת גם לצפון: צבא סוריה נשלט בידי משמרות המהפכה כפי שדיווחנו בעבר, האם ייעשה בו שימוש נגד ישראל או שמא הוא עדין לא מוכן וציודו מחדש לא הושלם? איראן רוצה גם את ירדן ומצרים בחזית נגד ישראל. חמינאי ביום שישי בטהרן: "לפני כחודשיים קיבלנו מסר פיוס ממצריים באמצעות סולטן עומאן". היום שוטר מצרי פתח באש על קבוצת ישראלים באלכסנדריה, ופגע לפחות בשלושה מהם.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו הצבאי
אתמול נשמעו דבריה קורעי הלב של אם אשר שהתה בישוב אחד בעוטף עזה, בעוד ילדיה שוהים בבית המשפחה ביישוב אחר. בעוד האם משוחחת עם ילדיה בטלפון, חדרו לתוך הבית מרצחי האסלאם הקיצוני של חמאס והג'יהאד, והאם נאלצה לשמוע את בנה הקטן מתמודד עם הפולשים; מיד אחר כך השיחה נותקה. עד אתמול בערב, לא ידעה האם מה עלה בגורל ילדיה.
את צימאון הדם הפלסטיני, תיארו היטב התמונות של מרצחי האסלאם הקיצוני כאשר הם רודפים ויורים ללא אבחנה במאות משתתפי מסיבת טבע באזור רעים, ותמונות נוספות שהגיעו מעזה ובהן מתעללים אנשי חמאס וג'יהאד בגופות ובשבויים ישראלים ובהם קשישים וילדים. תיאור מרצחי האסלאם הקיצוני משוטטים בתוך ישובים ישראלים ויורים ללא אבחנה בילדים חסרי ישע, בקשישים ובמבוגרים בלתי חמושים, שודרו בכלי תקשורת פלסטיניים. ראש הממשלה נתניהו, נסער מצימאון הדם הפלסטיני, ציטט אתמול את שירו של ביאליק על השחיטה "נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן, עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן".
צה"ל התחיל אתמול מיד עם פלישת האסלאם הקיצוני לישראל, וכיבוש של 22 ישובים ישראליים, בגיוס של עד מאות אלפי אנשי מילואים, חלקם יאיישו את המערכה בגזרת עזה, חלקם בגדה המערבית, וחלקם בגבול הצפון מול איראן וחיזבאללה. סביר להניח שצה"ל יהיה ערוך גם בגבולות האחרים, בעקבות ניסיונות איראן לגייס למלחמה גם את ירדן ומצרים, אבל אין לנו על כך ידיעה. ביום שישי בהופעתו של מנהיג איראן חמינאי בפני פקידים איראניים בטהרן, גילה כי כאשר ביקר באיראן סולטן עומאן לפני כחודשיים, הוא העביר ממצרים לאיראן מסר של רצון להתפייס. הצורר האיראני אמר לפקידים האיראניים כי המסר המצרי מתאים מאוד לאסטרטגיה האיראנית לצרף לחזית נגד ישראל וארה"ב את ירדן מצרים וערב הסעודית. לפני מספר חודשים דיווחנו כאן על שיח שנפתח גם בין ירדן לבין איראן.
רמז על המלחמה המתקרבת, הופיע בדיווחנו כאן לפני שבועיים (ר' ארכיון) על פגישת שר החוץ האיראני, עם חסן נסראללה ועם ראשי חמאס וג'יהאד בביירות. הפלסטינים נשבעו בפגישה לחולל בישראל מרחץ דמים. בשבת בבוקר הם קיימו את הבטחתם לאיראן במלואה. מהידיעה עלה כי מרחץ הדמים יתבצע בגדה המערבית, אבל מסע הרצח התקיים בסופו של דבר ביישובי הגבול עם עזה.
איראן תרצה כנראה להרחיב את המלחמה גם לגבולות הצפון עם לבנון וסוריה, והבוקר ירה חיזבאללה רקטות לעבר ישראל, ישראל הגיבה בירי לעבר האוהל שהקים חיזבאללה בצד הישראלי. יתכן שתגובות ישראל יהיו אלימות יותר כאשר היא תשלים את היערכותה בגבולות הצפון, לבנון וסוריה. בעבר דיווחנו כאן על השתלטות איראן על צבא סוריה, ועל כוונתה לחמשו ולציידו. את ההבטחה לעשות זאת מסר הקצין האיראני הבכיר ביותר, איש משמרות המהפכה, לרמטכ"ל הסורי בביקורו בטהרן לפני כשלושה חודשים. אות להשתלטותה של איראן על סוריה ועל הצבא הסורי, היה בפגישתו של נשיא אירן עם נשיא סוריה בדמשק לפני כשלושה חודשים, ובו אמר הנשיא האיראני לבשאר אל אסאד, כי הוא אינו יכול עוד להוציא את איראן מסוריה בהודעה סורית חד צדדית.
כשלי צה"ל בפתיחת המלחמה, נראים חמורים ועמוקים, והם ללא ספק ייחקרו אחרי המלחמה. לפי שעה יש כנראה תמימות דעים בישראל לא לעסוק בכשלים האלה לפחות בימיה הראשונים של המלחמה, ועד אשר צה"ל יפרוש את כוחותיו בכל החזיתות. בעקבות ההצלחה המפתיעה של האסלאם הרצחני בפלישה לישראל וכיבוש יישובים ומוצבים צבאיים, צה"ל בודק האם מערך התצפית באוגדת עזה כשל, ואם כן מדוע.
צה"ל מסר הבוקר הודעות למשפחות 44 חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות, ואחר כך פרסם את שמותיהם בציבור: אל״ם יהונתן שטיינברג, בן 42, משמריה, סרן אדיר עבודי, בן 23, ממודיעין, סרן יותם בן בסט, בן 24, מבת חפר, סמ"ר אופיר ציוני, בן 21, מיקנעם עילית, סג"ם אדר בן סימון, בת 20, מנווה זיו, סמל אור אסתו, בן 21, מבאר שבע, סא״ל סהר מחלוף, בן 36, ממודיעין, סמל אפיק רוזנטל, בן 20, מכפר מנחם, סג״ם ינאי קמינקא, בן 20, מצור הדסה, סגן אור מוזס, בת 22, מאשדוד, סמ״ר עומרי ניב פיירשטיין, בן 20, מגבעתיים, רב״ט דביר לישה, בן 21, מניצן, סמל עדן אלון לוי, בת 19, גרה בנירית, סמ"ר יובל בן יעקב, בן 21, גר בכפר מנחם, רב"ט גיא בזק, בן 19, גר בכוכב יאיר, טוראי נריה אהרון נגרי, בן 18, גר בטלמון, טוראי נעמה בוני, בת 19, גרה בעפולה, סגן יפתח יעבץ, בן 23, גר ברמת השרון, סמ״ר עידו הרוש, גר במצפה רמון, סגן משנה יואב מלייב, בן 19, גר בקרית אונו, רב״ט נתנאל יאנג, בן 20, גר בתל-אביב, רס״ן חן בוכריס, בן 26, גר באשדוד, סרן אור יוסף רן, בן 29, גר באיתמר, רב״ט עדי גרומן, בת 19, גרה בחוגלה, רס״ל אמיר פישר, בן 22, גר בתל אביב, לוחם בדובדבן, סגן (מיל׳) עידו אדרי, בן 24 , גר בגיבתון, אל״ם רועי יוסף לוי, בן 44, משבי ציון, סא״ל יהונתן צור, בן 33, מקדומים, רס״ן אברהם חובלאשוילי, בן 26, מאשדוד, סמל איתי-אל מרציאנו, בן 20, משוהם, טור׳ אופיר דוידיאן, בת 18, מפטיש, סרן טל גרושקה, בן 25, מכפר סבא, סרן אריה שלמה צירינג, בן 27, מרעננה, סמ״ר אילי גמזו, בן 20, מאשדוד, סמ״ר אוהד כהן, בן 20, מעידן, רב״ט איתמר עיש, בן 19, מקריית גת, רס״ן עידו יהושע, בן 27, מיבנה, רב״ט אורי לוקר, בן 19, מפרדס חנה כרכור, רס״ן (מיל׳) עמרי מיכאלי, בן 35, מנס ציונה, רס״ל ויטלי סקיפקביץ׳, בן 21, מאריאל, סגן שוהם תומר, בן 23, משריגים, סגן איתי מאור, בן 23, מראש העין, סגן רום שלומי, בן 23, ממושב גנות, רב״ט ירון זהר, בן 19, מקרית אתא.
צה"ל והציבור בישראל מחכים לפרסום יעדי המלחמה על ידי ממשלת ישראל. לפי שעה יעדי המלחמה אינם ברורים באופן נוקב, למעט הכוונה שתיאר ראש הממשלה, לפגוע במובן השלטוני בחמאס. צה"ל לא יוכל להשלים את תוכניות המלחמה, בלי שממשלת ישראל תקבע באופן ברור את יעדי המלחמה. לגבי ההיסוס של ממשלת ישראל שעלול להפוך להססנות ולשיתוק, ר' היום בסיפור המרכזי.
אתמול נורו מטחים כבדים של טילים לעבר ישראל, ככל הנראה כשלושת אלפים טילים, בהם גם אל עבר תל אביב וירושלים, אבל רובם יורטו על ידי כיפת ברזל. מספר קטן יותר של טילים נורה גם היום, בעיקר לעבר דרום הארץ.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
אריה דרעי מנסה למתן את דמותה של ש"ס לאור המאבק שיש לו עם בית הרב עובדיה יוסף; אבל דרעי לא ממתן את שליטתו המוחלטת במפלגה, כדרישת יריביו, אלא רק את דמותה בעיני הציבור. במובן של שליטתו במפלגה, דרעי פועל הפוך מהדרישה ממנו, ומעמיק את שליטתו; בעיקר עכשיו כאשר בית הרב עובדיה יוסף חזר לזירה הפוליטית וקורא תיגר על אחיזת הברזל של דרעי במפלגה אותה הקים הרב עובדיה יוסף. טענתו הערכית של בית הרב עובדיה יוסף היא כי ש"ס אינה דומה עוד למפלגתו המתונה של מנהיגה המיתולוגי הרב עובדיה יוסף. כמובן שבית הרב אינו טוען אך טענות ערכיות, אלא בכוונתו של הרב דוד יוסף שמנהיג כעת את הבית, לתפוס עמדות כוח במפלגה ומחוץ לה, כלפי הציבור החרדי המזרחי. מטרתו הראשונה של הרב דוד יוסף היא להיבחר למשרת הרב הראשי לישראל, שהשפעתו על הציבור של ש"ס עצומה. בהקשר הזה בית הרב עובדיה יוסף מוביל עכשיו מהלך כפול, האחד הוא כאמור הניסיון להביא למינויו של הרב דוד יוסף לרב הראשי לישראל, והמהלך השני הוא הניסיון להביא למינויו של הרב הראשי לישראל, בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, לראש מועצת החכמים של ש"ס לכשיפרוש ממשרת הרב הראשי. אריה דרעי לדברי גורם בכיר בש"ס ובני בריתו של מנהיג הבית, מונע את שני המהלכים.
הקרב בין הצדדים התחיל כאשר אריה דרעי החליט כפי שדיווחנו כאן בלעדית למנות את אחיו למועמד המפלגה לרב הראשי לישראל, וזאת מעל ראשו של בן בריתו בעבר הרב דוד יוסף אשר התכוון לרוץ בעצמו כמועמד ש"ס לתפקיד. כדי להעמיק את שליטתו במפלגה דרעי אף מינה כפי שדיווחנו בלעדית שיעשה חברים חדשים למועצת חכמי התורה, וזאת בניסיון למנוע גם בעד הרב הראשי לישראל יצחק יוסף להתמנות לראש מועצת חכמי התורה, תפקיד בו כיהן אביו עד יום פטירתו. בנוסף נפגש דרעי לפני כחודשיים עם הרב דוד יוסף והציע לו להתמנות לרב הראשי לירושלים. הרב יוסף דחה את ההצעה הזאת על הסף, ומקורביו אומרים גם עכשיו כי הרב ירוץ רק לרב הראשי לישראל. ההצעה הזאת, וכן מינויו של הרב יצחק יוסף לרב הראשי לישראל בשנת 2013 כאשר אריה דרעי כבר חזר להיות יו"ר המפלגה, מבהירים את כוחו של דרעי וכוחה של ש"ס בגופים הבוחרים את הרבנים הבכירים (האספה הבוחרת)
כעת המאבק בין בית הרב עובדיה יוסף לבין אריה דרעי מתמקד בניסיון להשפיע על הגוף הבוחר את הרב הראשי לישראל. הגוף הזה עדין לא הוקם, אבל הרב דוד יוסף כבר מכתת רגליו בין האנשים אשר עשויים להיות בגוף הבוחר אשר יימנה 150 חברים. בני בריתו של הרב יוסף אומרים "אריה דרעי מנסה למנוע ממנו את התפקיד".
במרוץ הזה להשפיע על חברים בגוף הבוחר את הרב הראשי לישראל, יהיה לכל אחד מהצדדים, אריה דרעי והרב דוד יוסף, יתרונות ייחודיים. לאריה דרעי ולש"ס יש מעמד מיוחד שמתפרש על פני עשרות שנים בקרב הרשויות המקומיות אשר השפעתן על אנשים אשר עשויים יהיו להתמנות לגוף הבוחר את הרב הראשי, היא בעלת סיכוי להיות משמעותית ורבה. כעת מעמדו של דרעי אף התחזק מתוך כך שמשרד הפנים נמצא בממשלה הנוכחית בידי ש"ס (כאשר מונה הרב יצחק יוסף לרב הראשי כמועמד ש"ס בשנת 2013, המפלגה כלל לא הייתה בממשלה, ועדין כוחה היה מכריע, קל וחומר עכשיו). על השפעתם ארוכת השנים והמבוססת של דרעי ושל ש"ס על הגופים הבוחרים את הרבנים החשובים בישראל, אפשר כאמור ללמוד מתוך הצעתו לרב דוד יוסף להתמנות לרב הראשי לירושלים, וכן מתוך מינויו של הרב יצחק יוסף לרב הראשי לישראל, כמה חודשים אחרי שהרב עובדיה יוסף החזיר את דרעי לתפקיד יו"ר ש"ס.
יתרונו של דוד יוסף הוא בהיותו בנו של המנהיג ההלכתי ומנהיג הציבור הנערץ הרב עובדיה יוסף, שהשפעתו על מנהיגים יהודים הלכתיים ובהם כאלה שיהיו בגוף הבוחר, היא השפעה עצומה. הרב עובדיה יוסף השפיע בחייו ועדין משפיע, לא רק על המזרח ביהדות, אלא גם על המערב.
הרב דוד יוסף והרב יצחק יוסף מעוניינים לתפוס את עמדות הכוח האמורות בש"ס וכלפי ש"ס, ואילו אריה דרעי פועל לשמור את עמדות הכוח האלה למקורביו ולחזק את שליטתו במפלגה. בהקשר הזה הערכתנו היא כי דרעי מריץ את אחיו הרב יהודה דרעי לרב הראשי לישראל כדי שבבוא היום, בתום כהונתו, הוא ימונה, כבעל גלימת הרב הראשי לישראל הראשון לציון, לראש מועצת החכמים של ש"ס. אם דרעי יצליח בכך, יקשה מאוד ליריביו לאיים על מעמדו כשליטה הבלעדי של ש"ס.
למרבה חרפתה, העיתונות הישראלית, לא ציטטה את התחקיר שלנו על הקטנת כוח השריון של צה"ל, על אף חשיבותו העיתונאית המכרעת; מוסדות העיתונות, למשל לע"מ, מתנכרים לעיתוננו מטעמים שאנחנו נביע לגביהם את עמדתנו כבר בעתיד הקרוב; דובר צה"ל סרב להיפגש איתנו ולהשיב לשאלותינו לגבי התחקיר, ובחר לעמוד מאחורי הדרישה למה שבעיננו הוא "רישיון העבודה" (תעודת עיתונאי) שמעניקה ממשלת ישראל לעיתונאים ישראלים באמצעות לע"מ, כאילו צה"ל הוא גוף ממשלתי אשר כפוף לממשלה בנהליו הציבוריים, ולא צבאה העצמאי של מדינת ישראל; למרות המכשולים האלה, הבאנו את המידע במשך עשרה גיליונות של העיתון ולפיו: צה"ל הקטין את חיל השריון, צמצם את הכשרות צוותי השריון, ופיזר חלקים רחבים מאגרוף הברזל המתמרן והמגן, ביחידות קטנות כחיל מסופח. כן התברר לנו מדו"ח מבקר המדינה כי את השינוי הזה עשה צה"ל באופן בלתי חוקי, בגלל התנהגותו הציבורית המופקרת של בנימין נתניהו. מהודעת צה"ל שפורסמה השבוע מתברר שצה"ל מתקן את 3 הליקויים שנחשפו בתחקיר שלנו.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
כפי שכתבנו בתחקירנו שיעשה, הרמטכ"ל אכן הורה להקדים את שילוב מרכבה 5 בסד"כ צה"ל; מהודעת דובר צה"ל השבוע עולה שהטנק מרכבה 5, מהטנקים המתקדמים בעולם, הוכנס לשירות כבר בימים אלה, וזאת כשנה מוקדם יותר מהמועד אשר תוכנן, בשנת 2024.
הכנסתו של הטנק עשויה להגדיל את היקף כוח השריון של צה"ל (בקצב הייצור שייקבע), ולהעמיק את איכותו. על פי התחקיר שלנו, צה"ל הקטין בשנים האחרונות באופן נומינלי את סד"כ השריון, כחלק מתורת מלחמה חדשה. הערכתנו הייתה כי תורת המלחמה הזאת מושפעת מאוד מהסכמי השלום, ממצבו של הצבא הסורי, ומאופי הצבאות במפרץ הפרסי שלא נשען על כוחות שריון, וכן מהמלחמה הזעירה איתה מתמודד צה"ל בעשורים האחרונים. להערכתנו תורת המלחמה הזאת אשר הביאה לצמצום כוחות השריון של צה"ל, לא לקחה בחשבון במידה ראויה את ההפכפכות וחוסר היציבות של המשטרים שמקיפים את ישראל, ובתוך כך מתעלמת למשל מההנחה שמצרים, אשר לה כוחות שריון גדולים ומתקדמים (רבע מהם טנקי אברהאמס אמריקאים), יכולה להחליף את משטרה בזמן קצר, ר' השתלטות האחים המוסלמים על המדינה באביב הערבי; תהליכים דומים עלולים להתרחש גם בירדן. כן סברנו שהתוכנית של צה"ל לא לוקחת בחשבון במידה ראויה את ההשתלטות של איראן על צבא סוריה, השתלטות אשר עלולה להעמיד מול צה"ל בתוך שנים ספורות צבא מתחדש מודרני ומשוריין, וכן את ניסיונותיו של צבא חיזבאללה בסוריה להתמכן.
התחלה של פיילוט בנות לפיקוד והפעלה של שריון מתמרן, עשויה לתקן גם את שני הליקויים הנוספים שהתגלו בעקבות התחקיר שלנו. הליקוי האחד, צמצום של הכשרות צוותי שריון מתמרנים, והפעלת כוח מתמרן תוקף ומגן; חיילות צה"ל כבר הוכיחו את עוצמתן ביחידות אליהן הצטרפו לרבות חיל האוויר וחיל השריון, ולהערכתנו בכוחן יהיה לחדש את כוח התמרון של צה"ל להרחיבו להעמיקו, ולהביאו להישגים חדשים בביטחון ישראל.
סין מעמיקה את נוכחותה הכלכלית מדינית בסוריה באמצעות יוזמת התשתיות שלה משנת 2013, ולפיה היא מעניקה לעשרות מדינות בעולם, תמיכה למען תמורה כלכלית שנשענת בעיקר על שיפור התשתיות במדינה. במסגרת התוכנית מעניקה סין הלוואות למדינות היעד, ויתכן שבאמצעות ההלוואות האלה שמדינות מתקשות להחזיר, סין מעמיקה את אחיזתה במדינות היעד. מלבד ההסכם האסטרטגי על יוזמת התשתיות, חתם הנשיא אסאד עם הנשיא הסיני שי ג'ינפינג, על שני הסכמים כלכליים נוספים. המסע של אסאד לסין, הוא חלק מניסיונות של הציר המזרחי סין-רוסיה-איראן להעמיק את אחיזתו במזרח התיכון. לפני כשלושה חודשים, דיווחנו כאן כי בפגישה שהייתה בין נשיא איראן לנשיא סוריה בדמשק, אמר הנשיא האיראני לנשיא הסורי כי סוריה אינה יכולה עוד להוציא את איראן מסוריה בהחלטה חד צדדית. כן דיווחנו על ניסיונותיה של איראן להשתלט על צבא סוריה.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
תהיית השופט
ברגע אחד תהה השופט יחיאל כשר, בדיון בבית המשפט העליון על ביטול עילת הסבירות, אם יש מקור סמכות, כלומר מגילת העצמאות שמכריזה על המבנה הציבורי של ישראל, אשר ממנו נבעה הממשלה (מנהלת העם) והכנסת (מועצת מדינה זמנית), איך יתכן שאין סמכות.
תגובת הקואליציה לעומק המשפט המרהיב, התמצתה במשפט החלול, שפוגע בעומק רגשותיו והכרתו הציבורית של כל ישראלי כמעט, לפיו המגילה נכתבה בחופזה והיא לא מחייבת. ובכן אם המגילה אינה מחייבת, אין ישראל, אין עצמאות, אין ריבונות, אין צה"ל, אין ממשלה, לא כנסת ולא בתי משפט. שהרי המגילה היא בראש ובראשונה, ראשית מעשה ערכי וחוקתי לכל אלה.
מופע ההעלבות של רוטמן
ולפתע הגיח לזירה ח"כ רוטמן, הפעם בלי הגנת הפטיש, והסילוק, והסדרנים, והתברר שמדובר באדם בעל טיעונים בלתי אפויים בלשון המעטה. הוא נשאל אם תתכן מציאות בה יש דין אבל אין דיין. הוא אמר שבהחלט יתכן, כלומר יתכן שיש דין אבל אין דיין, במובן הפשוט שהחלטת הממשלה היא המקום אשר בו הדיון נעצר. או במילים אחרות, במובן המעשי הדיין הוא ממשלת ישראל עצמה אשר ראשית מקבלת את ההחלטה, וכמעשה מוטמע בתוך ההחלטה, היא אף מאשרת אותה במובן של הדין; כמיטב הפרשנות הפוליטית פרי הגותה. זהו כמובן איחוד של הרשויות, באופן שהרשות המבצעת היא גם הדיין, קרי היא גם הרשות השופטת.
רמת הטיעון הזאת של רוטמן, הבהירה שהרבה לא יהיה לו מה להגיד, והוא אכן עבר כעבור כמה דקות להעלבות כלפי השופטים, בלי כל טיעון משפטי. התדהמה נראתה היטב על פניהם של שופטי העליון על שאינם שומעים טיעונים משפטיים אשר לשמם התכנסו כולם באולם בית המשפט, ובמקום זאת האשמות בלתי משפטיות בעליל, שאין בהן שיח משפטי של, ציטוט, ראיה, פרשנות החוק. כלום.
בכירי הליכוד על הגדר
עדין לא נרגעה הסערה על הדיון בבית המשפט, ובג"ץ הוציא כעבור כמה ימים צו על תנאי שמחייב את שר המשפטים לוין לנמק מדוע לא יכנס את הוועדה למינוי שופטים. לוין הגיב מיד ואמר כי ההחלטה היא בניגוד לדין, והוא ביקש לבטלה. אבל מה שמעניין הוא תגובתם של בכירי הליכוד. לא נשמעו שוב זעקות השבר נגד בית המשפט העליון, וההחלטה עברה הפעם בשקט יחסי. הדבר מבהיר אולי כי הפעם בכירי הליכוד יושבים על הגדר, ומבקשים לדעת להיכן בדיוק נושבת הרוח. האם אכן המרד נגד בית המשפט העליון מתפוגג, ומלוא מערומי טיעוניו הנחותים נחשפים, או שמא הכעס המזרחי שקנאי הימין הצליחו לגייס לניסיונותיהם לשנות את המשטר בישראל, ולהביא לסיפוח הגדה המערבית ללא תושביה הפלסטינים, עוד יחזור.
ש"ס כמוטציה
אין כמו ש"ס בהנהגת אריה דרעי, כמפלגה שמשנה את מהלכיה בצמוד לאירועים בזירה הפוליטית. בקשב רב דרעי מקשיב לכל תנועה נגדו ונגד ש"ס בזירה הפוליטית. התכונה הזאת החזיקה את דרעי בראש התנועה מאז 1984, ואף החזירה אותו לראש המפלגה מהתהום אליה נפל: אוזנה של ש"ס כרויה לכל התרחשות פוליטית, והמפלגה מתאימה מיד את מהלכיה לשינוי, הרבה לפני שאחרים מבינים מה קרה.
לפני שבועיים דיווחנו כאן על חידושו של מוסד בית הרב עובדיה יוסף, אשר הביע זעם על השינוי המהותי של דרכה של ש"ס, ממפלגתו המתונה של הרב עובדיה יוסף, שחקקה את דרכה לאור משנתו ותלמודו. המפלגה הזאת כבר איננה אמר לנו בבכי אחד מילדי הרב, ועכשיו ש"ס היא לב הקיצוניות בחקיקה המשפטית נגד בתי המשפט. דרעי לא מתרגש מבכי, אבל הוא מתרגש מהאפשרות שמישהו יחדור בעד החומות הגבוהות שהוא בנה סביב מוסדות המפלגה, ויצליח להשפיע עליהם בכוחו. את זה דרעי לא ירשה. ולכן כבר לפני חמישה חודשים, דרעי ניתק עצמו הן מהקנאים והן מנתניהו, ובעצם נסוג מתמיכתו בקנאים בלי להגיד זאת במפורש. השבוע הוא עשה צעד נוסף בכיוון כאשר התראיין לכיכר השבת, ואמר כי "ברור שהמחאה עצרה את הקצב של החקיקה שהיה אמור להיות, וברור שהמחאה נתנה לנו תמונת מבט אחרת"
תמונת המבט האחרת היא פרי אוזנו הכרויה של דרעי מאז 1984. זוהי ללא ספק התכונה הפוליטית הבולטת ביותר שלו.
צה"ל ביקש מממשלת ישראל לסגור את הגבול הפרוץ בערבה, אבל ממשלות ישראל בשלוש השנים האחרונות היו עסוקות בעצמן, חתרו לכוח, שררה, כבוד, שליטה, עד כדי כך שהממשלה הנוכחית אף ביקשה להפוך את המשטר בישראל לדיקטטורה. לגבול הערבה לא היה לממשלות ישראל זמן. אבל באמצעות הגבול הפרוץ, זורמים לישראל מסוריה דרך ירדן נשק וסמים, הם נמסרים לידי ארגוני פשע ישראלים, ומשם מועברים לג'יהאד ולחמאס בגדה המערבית. בכך מצליחה איראן לעשות שתי פעולות באמצעות תנועה אחת: לחולל משבר חברתי עמוק בישראל, כיוון שמשטר דמוקרטי אינו יכול להפעיל צבא נגד ארגוני פשע ישראליים שמאיימים על המדינה בהפצת נשק לאויביה; הפעולה השנייה שעושה איראן היא לחמש את ארגוני הטרור הצבאיים הפלסטיניים בגדה המערבית בלי לערב את רצועת עזה, אשר אותה איראן רוצה להשאיר מחוץ לקרבות. בשבוע שעבר דיווחנו על הרמז ששיגר שר החוץ האיראני בביירות על אודות התוכנית המקיפה האיראנית להכרעת ישראל פנימית וחיצונית. פגישתו של השר האיראני עם ראשי הג'יהאד והחמאס בביירות, יכולה לפיכך להיחשב כהכרזת מלחמה; עוד הכרזת מלחמה בלי תגובה ישראלית מקיפה ונחרצת.
מאת מאיר ג'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
באיחור של כמה שנים, ישראל מתחילה לסלול מכשול קרקעי בגבול הערבה הפרוץ. צריך לומר כי בעקבות הסכמי השלום עם ירדן, הגבול הנוכחי מתקרב במקומות מסוימים אף לכביש הערבה. יתכן לפיכך שגודש הברחות הנשק והסמים בערבה, אפילו גדול יותר מכפי שחושבים בישראל, שכן יתכנו הברחות שמתחברות לרכב שחונה לרגע בכביש הערבה, אליו עוברים הסמים והנשק במהירות, והוא מסתובב וחוזר לצפון למחסני הפשע המאורגן הישראלי.
צה"ל מבין היטב את המגמה של ניצול גבול הערבה למלחמה הפנימית והחיצונית נגד ישראל, והוא מגביר ומעבה את כוחותיו בגבול הערבה ומוסיף באזור אמצעים שכבר נמצאים בגבולות אחרים, שנחשבים חמים יותר.
על הקשר אשר בין הפשע המאורגן הישראלי לבין הטרור הפלסטיני, כתבנו כאן מספר פעמים בשנתיים האחרונות, ובדיווחנו לפני כשלושה שבועות תיארנו אף את אספקת האמצעים לייצור רקטות, שמעבירים ארגוני פשע ישראליים לחמאס ולג'יהאד בגדה המערבית. את הדיווח על כך העביר לנו מקור ביטחוני בכיר ברשות הפלסטינית.
צבא ירדן מנסה להתמודד עם ההברחות מסוריה, ולאחרונה אף תקף באופן חסר תקדים בשטח הסורי מבריחים. תקיפה כזאת מעידה על החשיבות העליונה שרואה ירדן בעצירת ההברחות מסוריה, פעולה אשר ירדן לא הייתה עושה כנראה רק כדי לעצור אספקת סמים. הערכתנו לפיכך היא שצבא ירדן מודע לכך שההברחות לתחום המדינה מסוריה כוללות נשק שמיועד למלחמה בישראל, והדבר עלול להשפיע על הסכמי השלום. ערעור הסכמי השלום והיציבות המדינית כלפי ירדן, הם סיבה בעלת משקל לתקיפה ירדנית חסרת תקדים בסוריה. עם זאת, צבא ירדן לא מצליח לעצור את ההברחות באזור הערבה, על אף האופי האסטרטגי שההברחות הללו מתחילות ללבוש במובן הישראלי.
בשבוע שעבר ערך שר החוץ האיראני ביקור כפול בסוריה ובלבנון, ודן בהרחבה על המלחמה נגד ישראל (ר' דיווחנו בגיליון 110). בלבנון השר האיראני נפגש עם ראשי הג'יהאד והחמאס במדינה, וקיבל מהם הבטחה להעצים את המלחמה נגד ישראל בגדה המערבית. המפגש הזה הבהיר את תוכניתה של איראן למלחמה כוללת ומקיפה נגד ישראל באמצעות ארגונים, ללא נוכחותה הפיזית בשדה המערכה, ובלי לערב את עזה במלחמה. בהקשר הזה אספקת משאבים ונשק לארגוני הג'יהאד וחמאס ברורה, וכן אספקת סמים להעצמת משבר חברתי פנימי בישראל, לצד ערבובם של ארגוני פשע ישראליים במשימה האיראנית, קרי קליטת המשלוחים והעברתם לגדה המערבית כמו גם לזירה הישראלית. קריאה מוקפדת בדיווחים על הפגישה האמורה, עשויה לגרום לרבים להקיש כי מדובר בהכרזת מלחמה איראנית (נוספת) כנגד ישראל הפעם באמצעות משרד החוץ האיראני. שר החוץ האיראני אמר למנהיגי חמאס וג'יהאד בפגישה בביירות כי איראן מחויבת לאסטרטגיה שלה להעביר תמיכה להתנגדות הפלסטינית. בתגובה ראשי ג'יהאד וחמאס "נשבעו" לשר האירני להתמיד במרחץ הדמים, וכן "אישרו" כי פעולות הטרור בגדה המערבית הם בעדיפות עליונה.
אופי הדיון וההכרעה בבית המשפט העליון בעילת הסבירות ובכלל, הוא אופי תלמודי: לומדים את הסוגייה, מקיימים דיון ראשוני פנימי, מביאים עדים ועדויות בדיון פתוח, זורקים את הרעיונות כלפי העדויות לזירת הדיון הפנימי השני, נפרדים ומכריעים באופן אישי, מתכנסים שוב לעניין ההכרעה וכתיבת פסק הדין. בתלמוד אפשר שלא תהיה הכרעה, ורק הדיון והעמדות יופיעו בלי שתינתן שורה תחתונה. בבית המשפט זה לא אפשרי, והוא חייב לקבל הכרעה. אלה תחנות הדיון שהיו ויהיו השבוע על ביטול עילת הסבירות, כפי שמתאר סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר ופרשננו המשפטי בהווה אברהם יעקב
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
ההכרעות בשלל העתירות שהוגשו נגד חקיקת ההפיכה המשטרית, ובהן ביטול עילת הסבירות שתידון השבוע, יש בהן פוטנציאל נפיץ שבכוחו לשנות את פני המדינה מקצה לקצה ולהסיטה מן הדרך בה הלכה עד היום, לדרך אחרת שתוצאות ההליכה בה, עלולות להביאה לכיליון.
כדאי להכיר את סדרי העבודה בבג"צ ולהבין כיצד מתקבלות בו ההחלטות בסדר הדין, באופן ענייני, מקצועי שיפוטי, שאין לו קשר עם הדרך הקונספירטיבית בה הוא מתואר על ידי גורמים פוליטיים.
העתירה:
ראשית, מוגשת עתירה. בד"כ מוגשת יחד איתה בקשה למתן צו על תנאי.
הבקשה לצו על תנאי מובאת להכרעתו של השופט התורן.
אם הבקשה מתקבלת, מתהפכת חובת ההוכחה: כלומר, המשיב לעתירה (בד"כ הממשלה או שר משריה) צריך לשכנע מדוע יש לדחות את העתירה.
לגבי העתירה בעילת הסבירות, אכן הבקשה התקבלה, על ידי השופט התורן, ולכן חובת ההוכחה לגבי התיקון לחוק יסוד היא כעת על הממשלה, והממשלה נקראת בדיון לפיכך "המשיבה"
אם הבקשה הייתה נדחית, הייתה נותרת חובת ההוכחה אצל העותר והוא היה צריך לשכנע בדיון הצפוי מדוע יש לקבל את העתירה.
לעניין חובת ההוכחה חשיבות מכרעת: מי שמוטלת עליו חובה זו, צריך להרים נטל כבד שאם לא יצליח להרימו – תידחה עמדתו אפילו ללא צורך בשמיעת הצד שכנגד.
ההרכב:
לאחר השלב הראשון, נקבע ההרכב אשר ידון בעתירה. בהרכב יכהן תמיד מספר אי-זוגי של שופטים.
בעבר, מי שקבע את ההרכבים היה נשיא בית המשפט העליון; בעקבות רינונים וטרוניות שטענו כי יש בקביעת ההרכב כדי להכריע בעתירה, הוכנסה לשימוש, לפני כעשרים שנה, תוכנת מחשב הקובעת את ההרכבים ללא התערבות יד אדם.
במאמר מוסגר אציין, כי מוזר מאוד שגורמים פוליטיים בקואליציה, אשר מחוללים את ההפיכה המשטרית, לא ידעו עובדה זו וטענו לאחרונה שקביעת ההרכבים נעשית על-ידי כבוד הנשיאה חיות, ואף מצאו בכך טעם לפגם….רצוי שהגורמים ובהם בכירים מאוד יכירו את המערכת אותה הם רוצים "לתקן".
דיון פנימי ראשון:
לאחר שנקבע ההרכב מועבר החומר כולו לעיונו של כל אחד משופטי ההרכב.
לקראת הדיון, לאחר שהשופטים קראו ולמדו את העתירה ואת התגובות לה, נפגשים חברי ההרכב ודנים בינם לבין עצמם על דרך ההכרעה. כל אחד מהם מציג את עמדתו וביחד הם מנסים לקבוע מה הן הנקודות הדורשות הדגשה בדיון שיתקיים בנוכחות בעלי הדין.
הדיון באולם המשפט:
לאחר מכן, מתקיים הדיון באולם בית המשפט. בדיון, יושבים השופטים כך שאב בית הדין (בד"כ השופט הוותיק מבין חברי ההרכב) יושב במרכז ושאר השופטים יושבים משני צדדיו בסדר שנקבע על-פי הותק שלהם בבית המשפט העליון.
כל אחד מן השופטים רשאי להעיר ולשאול את בעלי הדין שאלות הבהרה.
לאחר שכל בעלי הדין, למשל העותרים והמשיבים, הרצו את טענותיהם, נקבעים המועדים להגשת סיכומים. בחלק מן המקרים בעלי הדין מוותרים על סיכומיהם בשל העובדה שכל טענותיהם כבר נכתבו והוגשו.
הדיון הפנימי השני:
לאחר קבלת הסיכומים, מתכנסים השופטים ודנים שוב, בינם לבין עצמם, ומגבשים עמדה.
בשלב זה, קורה אחד מהשניים: אם כולם באותה דעה, קובעים השופטים מי יכתוב את פסק הדין. לאחר שזה נכתב, הוא מועבר לעיונם ולהערותיהם של כל השופטים בהרכב. ייתכן בהחלט שאחד השופטים ירצה להוסיף משהו משל עצמו ואזי, לצד הסכמתו לתוצאת פסה"ד, יוסיף דברים קצרים משל עצמו.
ההכרעה:
אם קיימת מחלוקת, וההרכב נחלק בין רוב למיעוט, נקבע מי יכתוב את פסק דין הרוב ומי את דעת המיעוט, ושאר ההתנהלות דומה למה שתואר לעיל.
מובן, שבכל מקרה, רשאי כל שופט לכתוב את דעתו בפסק דין נפרד.
בסוף פסק הדין תבוא שורה מסכמת שתקבע שתוצאת פסק הדין היא כפי שפסק שופט מסוים. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת מהי תוצאת פסק הדין במקרה שכל שופט כותב את דעתו בנפרד.
תנועת ש"ס הקצינה מאוד בשנים האחרונות, בניגוד גמור לתורתו המתונה של הרב עובדיה יוסף; חבירתה אל קנאי הימין הקיצוני, חוללה את ניסיון ההפיכה המשטרית, אשר הוביל את ישראל אל סף חורבן. ילדיו של הרב עובדיה יוסף נחושים לשים קץ להתדרדרות התנועה לעבר הפשיזם של בן גביר וסמוטריץ'; ראשית הם ינסו להצליח את מינויו של אחיהם הרב דוד יוסף, לרב הראשי לישראל. אחר כך ינסו להביא למינויו, לכשיפרוש, של הרב הראשי לישראל, אחיהם, הרב יצחק יוסף, לראש מועצת חכמי התורה של ש"ס, תפקיד בו נשא אביהם עד מועד פטירתו. יתכן שהאחים והאחיות לבית יוסף אף ינסו למנות מנהיג פוליטי, למוסד בית הרב, מנהיג אשר יעמוד במובן הפוליטי מול אריה דרעי.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
במוצאי שבת התברר כי ההתקוממות נגד אריה דרעי בתוך ש"ס, הופכת כעת לגלויה, ובנוסף: ילדיו של הרב עובדיה יוסף ובראשם חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס הרב דוד יוסף, הקימו מחדש את מוסד בית הרב עובדיה יוסף, אשר כוחו כלפי תנועת ש"ס היה בימי חייו של הרב עובדיה יוסף, כמעט מוחלט . המשימה הראשונה שבית הרב ינסה להוציא לפועל כבר בחודשים הקרובים היא מינויו של אחיהם הרב דוד יוסף לרב הראשי לישראל. גורם מרכזי בתנועה אמר לזירה העיתונאית כי יש תיאום בין כל ילדי הרב עובדיה יוסף.
לפני כחמישה חודשים דיווחנו כאן בלעדית על כוונתו של אריה דרעי להעמיד את אחיו הרב יהודה דרעי כמועמד ש"ס לרב הראשי לישראל, ולא את בן בריתו בעבר, חבר מועצת חכמי התורה של המפלגה ובנו של הרב עובדיה יוסף, הרב דוד יוסף. אחרי הידיעה הזאת התרחשו שני דברים. האחד הוא החלטתו הסופית של הרב דוד יוסף, לרוץ עצמאית לרב הראשי לישראל, והשנייה היא הביקורת הנוקבת שמתח הרב הראשי לישראל, בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, על רבני הימין הקיצוני; בהקשר של המציאות הפוליטית חברתית הנוכחית, הייתה זו להערכתנו בבחינת ביקורת נוקבת כלפי אריה דרעי אשר חבר לימין הקיצוני, בקואליציה הנוכחית, והביא את תנועתו המתונה של הרב עובדיה יוסף לקיצוניות הפוליטית שמאפיינת את הרבנים אשר עליהם מתח הרב יוסף ביקורת.
הרב יצחק יוסף מעוניין לקבל, לכשיפרוש, את המשרה שאביו החזיק עד מועד פטירתו: ראש מועצת החכמים של ש"ס. כפי דיווחנו בעבר בלעדית, אריה דרעי אכן מינה חברים חדשים למועצת חכמי התורה של ש"ס, והוא מתכוון בעתיד למנות לתפקיד ראש מועצת החכמים את ראש ישיבת פורת יוסף, הרב שמואל בצלאל, ולא את הרב יצחק יוסף. דרעי להערכתנו לא רוצה שבית הרב עובדיה יוסף יחזיק בעמדות כוח בתנועה, בוודאי לא במועצת חכמי התורה, אשר בכוחה להפסיק את כהונתו כראש התנועה. בהתייחס לכל ההתפתחויות האמורות, להערכתנו ההתארגנות מחדש של בית הרב עובדיה יוסף, תנסה להוציא לפועל גם את המשימה השנייה, והיא מינוי של הרב יצחק יוסף למשרת ראש מועצת חכמי התורה של ש"ס. משימה שלישית שעשויים ילדי הרב להוציא לפועל בדרכם למסד את מוקד הכוח החדש ישן בתנועה, הוא מינוי של מנהיג פוליטי לבית הרב. אם אכן יעשו כך, יהפוך מאבקם הגלוי של ילדי הרב עובדיה יוסף באריה דרעי, למאבק פוליטי בעל יעדים פוליטיים, אשר עשוי להסתיים בהוצאתו של אריה דרעי מראשות התנועה, או בפיצולה של ש"ס.
לפני כשלושה חודשים אמר לנו אחד מילדיו של הרב, בבכי, כי אריה דרעי שינה לחלוטין את התנועה, ביחס למשנתו ולתורתו של אביהם הרב עובדיה יוסף, וכי התנהגותה הפוליטית הנוכחית של ש"ס סותרת בעליל את הווייתו וערכיו המתונים של הרב עובדיה יוסף.
ילדי הרב לא מצאו בעבר את הדרך להתאחד, אבל כעת כוונתו של דרעי לדלג מעל בן בריתו בעבר הרב דוד יוסף, ולמנות למועמד המפלגה לרב הראשי לישראל, את אחיו, טרפה את הקלפים. הכוונה הזאת הביאה לכך שהרב דוד יוסף החליט לרוץ באופן עצמאי לרב הראשי לישראל; במהלך ריצתו למשרה, הוא איחד מחדש את בית הרב עובדיה יוסף, כולל את אחיו הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, לכלל מוסד בעל משמעות ערכית עמוקה ובעל מורשת בש"ס. הגורם העיקרי להצלחה לפי שעה של האיחוד, הוא ההקצנה שחלה בתנועה והחבירה לקנאי הימין הקיצוני, שמעמיקות את בידולה של תנועת הרב עובדיה יוסף בציבור הישראלי.
"כל הפעולות שנעשו בעניין, נעשו ללא סמכות ועל ראשי המטה הכללי לדורותיהם היה לדרוש משר הבטחון להביא לפניהם החלטת ממשלה בעניין. בהעדר החלטה כזו, היה עליהם לסרב להוראת שר הבטחון לבצע את השינויים האמורים." פרשנות משפטית, מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי, סגן נשיא המחוזי מרכז בעבר; תחקיר הטנק שבוע 9, בלעדי.
מאת אברהם יעקב פרשננו לענייני משפט
עיתוננו חושף בתחקיר מקיף ומעמיק, זה השבוע התשיעי, את השינוי בסד"כ השריון בצה"ל, הקטנתו, הקטנת היקף הכשרת הצוותים, הקטנת תפקיד הטנק בשדה המערכה הנוכחי, ואת פיזור חלק מהחיל ביחידות מעורבות כיחידות מסופחות. התחקיר התחיל בתרגיל צה"ל השנתי, אשר בו למרבה הפתעת המערכת, לא נראו טנקים בהיקף שמלמד על מרכזיותם בתורת המלחמה הישראלית המפורסמת. את התמיהה הזאת הבענו כאן בכתבת שער בולטת, הראשונה בסדרה שנמשכת כאמור גם השבוע, זה השבוע התשיעי; התמיהה לא הייתה רק על היעדר הטנקים מהתרגיל השנתי, או לפחות חוסר הבולטות שלהם, אלא גם על כך שמדובר בתרגיל שכל ארגון ביון בעולם מנתח את תמונותיו לרוחב לאורך ולעומק, והדבר שנחשף לעיננו, ללא ספק נחשף לעיני מחלקות מחקר רבות; הצד החיובי בכך, הוא שמרגע שזורחת השמש על תופעה, המציאות החדשה מאפשרת לבחון שוב את הנתונים, ולתקן את הדרוש תיקון. נדמה לנו, כי צה"ל שב כעת ובוחן את סד"כ השריון. איננו יודעים זאת בוודאות, ולכן נחתור לדעת.
אחרי הכתבה הראשונה, העמיק פרשננו הצבאי את התחקיר, באופן שהוא נשען כעת על שלושה מקורות ביטחוניים צולבים, והתמונה שהתגלתה ומתגלית תואמת לתמונות החזותיות שפרסם דובר צה"ל אחרי התרגיל השנתי.
מסקנתו של פרשננו הצבאי היא שאכן חל שינוי רציני ועמוק בחיל השריון.
מאיר ג'ורנו הציף עניין חשוב זה לעיני הציבור בישראל.
בכתבה בשבוע שעבר, סקרנו את דו"ח הביקורת, שפרסם מבקר המדינה בחודש פברואר 2023 לגבי בניין הכוח בחיל השריון, וממנו עלתה מציאות בלתי נתפשת: השינוי בבניין הכוח בחיל, כלל איננו חוקי. הוא לא חוקי מהטעם הפשוט, שהוא מעולם לא קיבל את אישור הקבינט, בהתאם להוראת החוק.
מאיר ג'ורנו, מדגיש, כי עצם השינוי שגילינו בחיל השריון, הוא עניין חשוב ביותר שדורש דיון מעמיק הן בצבא והן בגוף אשר מפקד על הצבא: ממשלת ישראל; ובהקשר הזה חשוב להדגיש שוב כי הנושא כלל לא נדון ולא אושר במוסדותיה המוסמכים של הממשלה, קרי בקבינט הביטחוני, וזאת בניגוד מפורש להוראות החוק.
א.
בחוק יסוד: הצבא נקבע מפורשות כדלקמן:
(ב) השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון.
(ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון.
(ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון.
מנוסח חוק היסוד עולה מפורשות כי הממשלה היא המפקד העליון של הצבא, לא שר הבטחון ובוודאי שלא ראש הממשלה. (בחודש אפריל 2020, שר הביטחון היה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא אישר לצה"ל לבצע את השינוי בסד"כ, בניגוד לחוק, קרי בלי להביא ראשית את התוכנית לאישור הקבינט הביטחוני)
בחוק שירות מילואים, תשס"ח – 2008 נקבע כי:
(ב) הממשלה תבחן, לפחות אחת לשנה, לפי הצעת השר, את הצורך בשינוי היקף מערך המילואים הנדרש שנקבע לפי הוראות סעיף קטן (א). (ההדגשות שלי)
בחוק זה נקבע כי היקף מערך המילואים ייקבע בידי הממשלה וכי הממשלה תבחן לפחות אחת לשנה את הצורך בשינוי מערך המילואים.
על פי ממצאיו של פרשננו הצבאי, מאיר ג'ורנו, הוחלט ע"י הרמטכ"ל ושר הבטחון לשנות באופן קיצוני את מערך השריון בצבא, גודלו ודרך הפעלתו וכי כתוצאה מכך נסגרו יחידות סדיר ומילואים רבות.
כל זה נעשה ללא ידיעת הממשלה בזמן אמת וללא אישורה, אף לא בדיעבד.
מבקר המדינה בדק עניין זה ופרסם דו"ח מיוחד בפברואר 2023.
בדו"ח קבע המבקר כדלקמן:
במהלך שנת 2020 החלה לצאת לפועל התוכנית לקביעת היקף סד"כ הטנקים, בלא ששר הביטחון הציג זאת מראש לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי כדי שתבחן את הצורך בכך, ושלא בהתאם לנקבע בחוק שירות המילואים ולסיכום הדיון של ראש הממשלה מינואר 2020. בישיבת ועדת השרים בנובמבר 2020, שבה הוצג היקף הסד"כ לאחר שהשינוי בוצע, לא נתבקשו השרים לאשר זאת.
הגם שחוק שירות המילואים מחייב את שר הביטחון להציג את רמת הכשירות של מערך המילואים לממשלה אחת לשנה, משנת 2016 עד שנת 2022 לא הוצגה לממשלה רמת הכשירות של מערך השריון במילואים.
המסקנה היא שמאז שנת 2016, לפני 7 שנים, ועד היום הפרו שרי הבטחון לדורותיהם את חובתם הברורה על פי החוק ולא הביאו לאישור הממשלה את השינוי המהותי שנעשה בבניין הכוח של חיל השריון, בכשירותו ובדרך הפעלתו.
ומתוך מסכת הליקויים הזאת, יש להדגיש את הליקוי העמוק שהתרחש בשנת 2020, ליקוי אשר בו שר הביטחון וראש הממשלה בנימין נתניהו, אישר לצה"ל על דעת עצמו לשנות את סד"כ השריון, בלי שהביא את התוכנית ראשית לאישורו של הקבינט.
נשאלת השאלה, האם רשאים היו הרמטכ"לים, אייזנקוט, כוכבי והלוי, לבצע את השינויים האמורים ללא אישור הממשלה? ובעיקר האם היה הרמטכ"ל כוכבי רשאי בשנת 2020, לבצע את השינוי בסד"כ השריון של צה"ל רק על פי אישור שר הביטחון וראש הממשלה נתניהו?
לטעמי, התשובה לשתי השאלות היא שלילית!
החוק ברור מאוד בעניין זה ואינו ניתן לפרשנות אחרת.
לכל היותר, יכולה היתה הממשלה, והיא יכולה גם היום, לאשר פעולות אלה בדיעבד, אך הדבר לא נעשה.
המשמעות היא, שכל הפעולות שנעשו בעניין, נעשו ללא סמכות ועל ראשי המטה הכללי לדורותיהם היה לדרוש משר הבטחון להביא לפניהם החלטת ממשלה בעניין. בהעדר החלטה כזו, היה עליהם לסרב להוראת שר הבטחון לבצע את השינויים האמורים.
ב.מה ניתן לעשות היום מבחינה משפטית?
ראשית, לא מדובר בעבירה פלילית של שרי הבטחון. החוק אינו קובע שאי-עמידה בתנאיו היא ברת-עונשין. לפיכך, מדובר בהפרת חוק שצריכה להידון במישור המשפט המנהלי.
ניתן לפנות לבית המשפט המוסמך בעתירה למתן צו לשר הבטחון להביא את העניין להכרעת הממשלה. ניתן לבקש מהיועמ"ש לחייב את הממשלה לדון בדיעבד בסד"כ שלא אושר כדין בשנת 2020 (החלטת העיתון היא לפנות ליועמ"ש בעניין זה, וכך יעשה העורך כבר בימים הקרובים)
ומה יקרה אם הממשלה תחליט שלא לאשר את התכנית?
במקרה כזה יהיה על קברניטי הצבא לגלגל את כל העניין לאחור ולהשיב את המצב לקדמותו – דבר אשר ללא ספק יעלה ממון רב ויפגע בכשירות הצבא לפחות בתקופת ההערכות מחדש.
איראן קיימה תרגיל רחב היקף, ללוחמה אלקטרונית. התרגיל יועד למניעת תקיפה של מטוסים, ותקיפה של כלי טיס קטנים בלתי מאוישים. גורם צבאי איראני אמר כי איראן אינה מתכוונת לתקוף, אלא לפתח מיומנויות הגנה. בהקשר הזה צריך לומר כי אסטרטגיית התקיפה של איראן שונה מהמוכר בעולם, והיא נשענת על כוחות של צדדים שלישיים למשל חיזבאללה, החותים, הג'יהאד האסלאמי ומליציות חמושות, ואלה תוקפים במקומה וסרים למרותה, כצבאות שכירים. לפיכך ההצהרה שאיראן אינה נערכת לתקיפה היא הצהרת כזב מתעתעת. בתרגיל האיראני נבדק הקשר האלקטרוני בין מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים באוויר, לבין מוקד אלקטרוני על הקרקע, וכן תורגלו מערכות אלקטרוניות להגנה מכטב"ם.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il