הסיפור המרכזי

מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי

הטרגדיה של 7 באוקטובר, ממקדת את תשומת הלב הישראלית, אל אחינו החטופות והחטופים, אל משפחות השכול, ואל אלפי הנפגעים במסיבות, בדרכים, בערים, בישובים, ובמלחמה; בחסות האבל הזה, קומץ של קנאים, הופך את ישראל בהתמדה חולנית, ובעזות מצח, לדיקטטורה, בניגוד מוחלט לערכי ישראל והיהדות, ובהם מגילת העצמאות, שנחקקה בלב כולנו ביום שישי, 14 במאי 1948, ולא בידי קומץ, אלא בידי עם ישראל – לדורותיו.

בחירת נציב התלונות על השופטים

על פי ההסדר שהיה קיים במשך שנים רבות, התמנה הנציב ע"י הוועדה לבחירת שופטים כאשר מי שהציג לפניה את המועמד היו נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים  – בהסכמה.

חוק זה שונה בימים האחרונים.

לפי דברי ההסבר להצעת החוק, השינוי בא על רקע משבר בין שר המשפטים למ"מ נשיא בית המשפט העליון שלא הגיעו להסכמה על המועמד הראוי.

כלומר, אין אנו עוסקים בשינוי ענייני, כתוצאה ממחקר שהוכיח ששיטת הבחירה אינה ראויה, אלא בשינוי הנובע מחילוקי דעות פרסונליים, שכתוצאה מהם, בוחר שר המשפטים, לכופף את ידו של נשיא בית המשפט העליון.

ההסדר הישן שמר על האיזון בין הרשויות, פועל יוצא מכך שהוועדה לבחירת שופטים מורכבת מנציגי 3 הרשויות בתוספת שני נציגי לשכת עורכי הדין.

על פי החוק החדש, נשיא בית המשפט העליון והוועדה למינוי שופטים אינם עוד חלק מהליך המינוי.

על פי ההסדר החדש, הליך הבחירה הופך לפוליטי לגמרי, מה שהופך את השופטים למבוקרים על ידי נציב מזוהה פוליטית,  ובכך עלול להיפגע חוסר התלות של השופטים. זוהי פוליטיזציה לשם פוליטיזציה ללא כל נימוק ענייני אמיתי.

יש לזכור שבסמכות הנציב להמליץ לוועדה לבחירת שופטים על הדחת שופט אם נמצא פגם המצדיק זאת.

לכן, ייתכן ששופט שיפסוק בניגוד לדעתם הפוליטית של חברי הקואליציה, יהיה חשוף להליך הדחה מנימוקים פוליטיים שביניהם לבין נימוקים מקצועיים או נימוקים הנוגעים לאישיות השופט ומזגו השיפוטי – אין ולא כלום!

מטרת השינוי אינה כמוצהר בדברי ההסבר. המטרה האמיתית היא פגיעה ברשות השופטת, בעצמאותה ובחוסר התלות שלה.

על פי ההצעה, יבוטל סעיף 3(ג) לחוק הקיים הקובע כי: "מעמדו הציבורי של אדם והיכרותו את מערכת המשפט יובאו בחשבון לענין הצעת מועמד לנציב ולענין מינויו."

כלומר מוותרים מראש על מומחיות ומקצועיות בתחום!

היעלה על הדעת שמי שבודק ומכריע בתלונות על שופטים לא יהיו לו כל מומחיות, ניסיון וידע במלאכת השפיטה? 

התנאי היחיד למינוי לפי הצעת החוק, הוא כשירות להתמנות כשופט בית המשפט העליון.

כל עו"ד בעל ותק מקצועי מינימלי של 10 שנים כשיר להתמנות כשופט בית המשפט העליון. זה החוק.

מכאן, שהכנסת יכולה למנות עו"ד בעל הוותק הדרוש, שעד יום קודם לכן שימש כיועץ המשפטי של מפלגת השלטון. כך גם ניתן למנות את אחד מחברי הכנסת, לרבות חה"כ רוטמן, או אף את שר המשפטים בכבודו ובעצמו – שניהם עורכי-דין בעלי ותק של יותר מעשר שנים.

עצמאות הרשות השופטת ואופיה של הדמוקרטיה הישראלית הן אינטרס מובהק של אזרחי המדינה ואין הם באים להיטיב עם השופטים דווקא.

לצד זאת, חובה שיהיה גוף שיפקח על התנהלות השופטים. גם הם כשאר בני האנוש, בשר ודם. גם הם שוגים בהתנהגותם, גם הם מתנהלים לעיתים בצורה לא תקינה. אך מכאן, ועד החוק שהתקבל – המרחק הוא רב.

כל אזרח בר דעת במדינה בוש ונכלם. חקיקת חוק פוליטי בזמן שמשפחות טומנות את יקיריהן, אחרות מחכות לדפיקה בדלת, 59 חטופים שבויים בעזה, והלב שבור; ובחסות הכאב העמוק, כאשר תשומת הלב אינה ממוקדת במבנה הציבורי הישראלי, אשר חורץ את גורל החרויות, אלא בגורל היקרים אשר נתונים בסכנת מוות, קומץ של קנאים מפיל את ישראל לתהומות.

הרכב הועדה לבחירת שופטים

המחשבה הראשונה שעלתה בי למקרא הצעת החוק, היתה שהקיץ הקץ על העדפת המקצוענות בבחירת השופטים, וכי מתחיל עידן של מינויים פוליטיים ציניים שכל מהותם היא העדפת אנ"ש, אנשי שלומנו.

ההצעה הוצגה כהצעת פשרה אך היא אינה כזו. ההצעה נוסחה ע"י שר המשפטים לוין ושר החוץ גדעון סער שבעבר כיהן אף הוא בתפקיד זה.

מדובר בשני פוליטיקאים, הבאים מאותו בית גידול: שניהם ימניים קיצונים.

ההצעה נתמכה ע"י שני אבות שכולים: תא"ל במילואים דדי שמחי והשר לשעבר יזהר שי; אבל השר לשעבר יזהר שי התפכח והסיר את תמיכתו בהצעה.

על-פי ההצעה, בוועדה יהיו 9 חברים, כמו היום. בראשה יעמוד שר המשפטים ויצטרף אליו שר נוסף וח"כ אחד מהקואליציה. בנוסף, יבחר ח"כ נוסף מן האופוזיציה. עוד יהיו חברים בה נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים מבית המשפט העליון. עד כאן, המצב זהה למצב כפי שהוא היום. אליהם יצטרפו שני משפטנים: האחד יבחר ע"י הקואליציה והאחר – ע"י האופוזיציה. זהו יצור חדש! שני המשפטנים הנ"ל באים במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין המכהנים בוועדה כיום.

לכאורה, השינוי הוא מינורי, אבל שני המשפטנים שיבחרו ע"י הפוליטיקאים, הם עצמם קודם כל פוליטיקאים הממונים ע"י פוליטיקאים!

בנוסף, מוצע כי הרוב הדרוש לבחירת שופט לכל הערכאות יהיה רוב רגיל של חמישה חברים או של רוב החברים הנוכחים בישיבה. כיום, יש צורך ברוב של שבעה כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון.

היה והצעת החוק תעבור בשלוש קריאות, יהפכו השיקולים הזרים לדומיננטיים.

כתוצאה מכך, המוטיבציה של המועמדים לשפיטה ושל השופטים המבקשים להתקדם לערכאה גבוהה יותר תהיה מכוונת לא להצטיינות מקצועית, אלא ליצירת קשרים פוליטיים ולריצוי הקואליציה השולטת בכל רגע נתון.

שופטים לא יתגאו עוד בהלכות חדשות פרי עטם או בניתוחים משפטיים מבריקים, אלא בפסקי דין שיעדיפו תמיד את חברי הקואליציה השלטת ואת מי שאלה חפצים ביקרם.

החשש הוא ממעורבות פוליטית גוברת והולכת בהליכי השפיטה.

שיחות טלפון ומפגשים בין פוליטיקאים לשופטים יהפכו לחיזיון נפרץ. הפוליטיקאים יבקשו להשפיע על תוכן ההחלטות והשופטים יבקשו תמיכה במועמדותם לקידום או במינוי שופט כזה או אחר או בהימנעות ממינויו של מועמד מסוים.

אלה יהיו פני הדברים מכיוון שרוב חברי הועדה שבכוחם לגבש החלטה, אינם משפטנים בהכרח, ואלה שהם משפטנים, הם קודם כל פוליטיקאים או מונו בידי פוליטיקאים.

לא מדובר ברוע לב אלא בטבע האדם.

נטיית הלב של אותם חברי ועדה תהיה לדון במה שהם מכירים ויודעים: השתייכותו או אי-השתייכותו של מועמד מסוים למחנה פוליטי כזה או אחר.

מכיוון שהם אינם אנשי מקצוע או ששיקולי המקצועיות אינם בראש מעייניהם – יחליטו חברי הועדה בהתאם לנטייה הפוליטית של כל מועמד ולא בהתאם למקצועיותו והתאמתו האישית לתפקיד המורכב הזה.

פיטורי היועצת המשפטית לממשלה

המהלך לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא מדרגה נוספת ברפורמה המשפטית. מבחינת הסנטימנט הציבורי, מדובר באירוע חמור הרבה יותר משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מבחינה משפטית, מדובר במהלך דרמטי הרבה יותר מביטול עילת הסבירות.

ההחלטה של שר המשפטים יריב לוין להניע את ההליך, היא חסרת תקדים. פעם אחת בהיסטוריה יועץ משפטי לממשלה פוטר מתפקידו. זה לקח 10 דקות, על רקע פרשת קו 300. מאז מונתה ועדת שמגר והיא קבעה כללים בנוגע לדרכי מינוי ופיטורי יועץ משפטי לממשלה. היום ההליך מורכב יותר, אבל ההחלטה הסופית עדיין בידי הממשלה.

הסיכוי שהמהלך הדרמטי הזה אכן יסתיים בפיטורי היועמ"שית – קלוש. גם אם הממשלה תעבור את כל המשוכות בדרך לפיטוריה, הסיכוי שבג"ץ יאשר את הליך הפיטורין, קלוש עד לא קיים. לעמדתי, יש לבחון את עבודת היועמ"שית ביחס לכלל עבודת הממשלה – ולא רק ביחס למקרים בהם היא התנגדה למהלכים שהממשלה קידמה. השאלה שתעמוד בפני בית המשפט תהיה האם במכלול עבודתה, הדין ופרשנותו הם אשר הוליכו ומוליכים את גלי בהרב מיארה אל הכרעותיה המשפטיות.

 בדומה לכך, לא ניתן לבחון רק את הפעמים בהם היועמ"שית לא ייצגה את הממשלה, מבלי לבחון זאת בראי הפעמים בהן עמדת הממשלה כן יוצגה.

דו"ח ועדת שמגר שקבע גם את הדרך לפטר את היועץ המשפטי לממשלה, קבע אמנם כי, הממשלה צריכה לקבל את עמדת הוועדה המקצועית שבחרה את היועמ"שית בטרם ההחלטה על פיטוריה, אבל אין משמעות אמיתית להחלטת הוועדה. גם אם הוועדה תחליט פה אחד שאין לפטר את היועמ"שית, הממשלה עדיין תוכל לפטר אותה.

הדבר המעניין הוא הנימוק בדו"ח ועדת החקירה, בו נכתב כך: "משקלם המצטבר של הבעת הדעה של הוועדה, השימוע ותגובת דעת הקהל, יהוו גורמים משפיעים מספיקים לשם מניעת שימוש בסמכות הפסקת הכהונה בנסיבות בלתי ראויות".

אם להודעתו של שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023 על הרפורמה המשפטית הייתה תגובה מוחצת ברחובות, הרי שלהודעתו מן הימים האחרונים, קצת יותר משנתיים לאחר מכן, יש פוטנציאל להבערת המדינה פי כמה. האם התכונה הציבורית הזאת אכן תמנע את פיטורי היועמ"שית כפי שצפה דו"ח ועדת שמגר? ימים יגידו.