טורקיה מספקת נשק למשטר הסורי החדש, לרבות מערכות מכ"מ נגד מטוסים, כך מסר מקור ביטחוני לפרשננו לענייני צבא וביטחון, מאיר ג'ורנו. המכ"מ הטורקי עלול לסכן את חופש פעולות המנע של חיל האוויר הישראלי בסוריה. הערכת גורמים בצה"ל לגבי סוריה, היא כי הממשלה הסורית החדשה, בשת"פ עם טורקיה, פועלת כעת בשני רבדים; ברובד הראשון טורקיה וממשלת המורדים, מנסות לייצב את שלטונם במדינה, באמצעות הכפפת כל המיעוטים לממשלת סוריה, ופריקתם מנשקם. שר החוץ הטורקי אף צוטט בסוף השבוע בסוכנות הידיעות אנדולו, באיום מרומז כנגד הכורדים, אם הארגונים הצבאיים הכורדים לא יתפרקו מנשקם. השר הטורקי אף מתח ביקורת על תמיכת ארה"ב בכורדים בסוריה, ודרש כי ארה"ב תיסוג מתמיכתה בהם. סוכנות הידיעות ציטטה מדברי פידאן כי "לטורקיה יש אינטרסים חיוניים (בסוריה), בעיקר בנושאי ביטחון". ברובד השני, מניחים במערכת הביטחון בישראל כי סוריה החדשה בעידודה של טורקיה ובסיועה, עלולה בעתיד לנסות לכבוש את רמת הגולן, ובכך לפתוח לטורקיה גישה לגבולות ישראל. בהקשר הזה, ישראל מנסה למנוע את החלשת הדרוזים ברמת הגולן, ומחזקת את הקשר עימם. איננו יודעים אם ישראל מקיימת פעולות מנע דומות גם לגבי הכורדים. כעת מתברר כי התוכנית הטורקית, רחבת היקף אפילו יותר מכפי שהערכנו, כאשר כתבנו על כך כאן לראשונה: שר החוץ הטורקי, ביקר לאחרונה בירדן, בניסיון לרקום שת"פ צבאי עם ירדן במלחמה בדאעש. בכך מנסה טורקיה להשלים את כיתור ישראל בבעלי בריתה, במזרח ירדן, באמצעות ברית צבאית ראשונה שטורקיה תנסה להערכתנו להעמיקה, בדרום באמצעות מצרים, אשר חתמה במהלך המלחמה על הסכם לרכישת כטב"מים טורקיים, ושתי המדינות מהדקות קשרים, אחרי יריבות שנמשכה שנים; טורקיה אף מרחיבה את הסדק שיצר הנשיא טראמפ עם אירופה, והשר הטורקי אמר בצמוד לביקורת שהטיח בארה"ב, כי טורקיה ראויה לכונן ציר מדיני חדש עם אנגליה "ומדינות נוספות באירופה".
גליון 192
16 במרץ 2025
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
פריסת צה"ל החדשה בדרום, כמו נגד הפתח-לנד בשנות ה-70
במלחמה היומית במחבלי ארגון פת"ח, בגבול הלבנון, בשנות השבעים של המאה הקודמת, צה"ל התמודד מידי יום כמעט עם ניסיונות פלישה. אלה היו חוליות של 3 עד 12 פולשים, אשרו חתכו את הגדר, או קפצו מעליה בדרך כלל בין חצות לבין 4 לפנות בוקר. תגובת צה"ל, הייתה בימים ההם בתוך דקות ספורות, וברוב המקרים הפולשים נהרגו עוד לפני שעברו קילומטר בתוך שטח ישראל. הכוחות היו מיומנים, ותוכניות הפעולה היו פשוטות וברורות, ובעיקר עבדו כמו שעון. כל הכוחות היו של גדודים הומוגניים של לוחמים מחיל רגלים ושריון בסדיר ובמילואים, בגיבוי של ארטילריה. צה"ל המשיך את המלחמה הזאת בפתח-לנד בנחישות ובלי רבע עייפות, מתוך מערך צבאי מחודד ובהיר, אשר עבר עם הזמן והניסיון תיקונים ושיפורים, עד שפרצה מלחמת לבנון הראשונה; כשצה"ל פלש ללבנון בחודש יוני 1982, הבט"ש על קו הגבול התייתר, ואתו התייתר המערך המושכל שהקים הצבא ממטולה ועד הים, ואשר סיכל את רוב ניסיונות הפלישה. ייתכן שבמידה מסוימת הבט"ש הזה, על אופן פעולתו המיוחד והמוצלח – התנוון, בעיקר כיוון שהוחלף בהזיות, בהן טכנולוגיה מחליפה טנקים ולוחמים.
כעת אלוף פיקוד הדרום החדש, אלוף יניב עשור, והרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, החליטו כי המערך המנצח של שנות השבעים, יחזור לגבול הדרום, כמעט אחד לאחד.
כמו מול הפתח לנד בשנות השבעים, המערך החדש בדרום יכלול מוצבים לאורך הגבול, אשר יגבו את הכוחות ברצועת הביטחון , בתוך שטח הרצועה. המוצבים יהיו תחת פיקודן של שתי חטיבות נפרדות, אשר המטה של כל אחת מהן יהיה בנקודת ציון שונה. בין המוצבים, על ציר הגבול והטשטוש, ינועו הסיורים, והם יעבדו באופן רציף ומהודק עם תצפיתנים מאחור, ועם תצפיתנים על קו הטשטוש ובתוך רצועת הביטחון. את המוצבים והסיורים יאיישו גדודים הומוגניים של לוחמים רגליים, למשל צנחנים, גולני, גבעתי, כפיר, ופלוגות של יוצאי היחידות הרגליות במילואים. המערך יכלול טנקים וארטילריה. הטכנולוגיה תהיה ערך מוסף במערך החדש, ולא כפי שהייתה ב-7 באוקטובר – המשענת הראשית.
המערך הזה מבהיר ומדגיש שוב עד כמה רזה ולא רלוונטי היה המערך שהביא את ישראל לתבוסה, לכיבוש של יישובי הדרום, ולטבח 7 באוקטובר.
ממשלת הרשות הפלסטינית, הקימה, בהסכמת חמאס, את הועדה הביצועית לניהול רצועת עזה. הועדה תתפוס את מקומו של חמאס בשלטון ברצועה, ותפרק בהסכמה את חמאס מנשקו. במקביל לכך: בהסכמת חמאס והרשות הפלסטינית, מצרים מבקשת מישראל להתיר כניסה של משטרת הרשות לעזה. ארה"ב מעודכנת במהלך ומודעת לפרטיו. ועידת החרום בקהיר, אישרה את המהלך, ובעקבותיה פנתה מצרים לישראל בבקשה להסכים לכניסת המשטרה הפלסטינית לרצועה. מקור פלסטיני חשוב: "ארה"ב אינה מודיעה על המהלך, כיוון שהיא תתיישר עם החלטת ממשלת נתניהו; אם ממשלת נתניהו תדחה את התוכנית לרבות את התחייבויות חמאס להתפרק מנשקו, ארה"ב תשאיר לעצמה אופציה להתכחש לתוכנית, ובמקביל גם חמאס יתכחש לה".
אלה שמות חברי הוועדה לניהול עזה, אשר הוקמה על ידי ממשלת הרשות הפלסטינית בהסכמת חמאס:
ד"ר מאג'ד אבו רמדן, ראש הועדה, שר הבריאות הנוכחי בממשלת הרשות הפלסטינית, תושב עזה בעבר, וראש עיריית עזה בשנים 2005-2008, נולד בעזה בשנת 1955. מונדר שבלק, חבר הועדה, בעבר מנהל כללי של משק המים בעיירות ברצועת עזה. חוסאם אבו דקה, חבר הועדה, בכיר בבנק העולמי. אמג'ד א שאווה, חבר הועדה, בעבר יו"ר הארגונים האזרחיים בעזה. הנא טרזי, חברת הועדה, בעבר סגנית מנהל מרכז אל מיזאן לזכויות האדם ברצועה. אייטם אבו שעבן, חבר הועדה, מנכ"ל חברת התקשורת הסלולרית אורידו. המאם יזג'י, חבר הועדה, איש עסקים, ממשפחה מוכרת מאוד ברצועת עזה. איאד נאסר, חבר הועדה, בעבר ראש לשכת התיאום האזרחי עם ישראל. ד"ר עלי ברהום, חבר הועדה, בעבר מנכ"ל המועצה לשירותים המשותפים (ניהול הפסולת) ברצועת עזה. ראאד ג'בר פאתוח, חבר הועדה, בעבר יו"ר הועדה הנשיאותית לתיאום הכנסת הסחורות ומנכ"ל המעברים בעזה. האני נאג'ם, חבר הועדה, חבר בדירקטוריון של מוסד עבד אל מוחסן קטאן, מוסד שמקביל לקרן פילנתרופית גדולה בישראל, עבד אל מוחסן קטאן – מיליונר פלסטיני… ופילנתרופ. ד"ר עבד אל חאלק פארה, חבר הועדה, בעבר יו"ר אוניברסיטת אל אזהר (שנהרסה על ידי צה"ל במלחמת חרבות ברזל). אחמד אבו אל עידה, חבר הועדה, בעבר יו"ר ארגון העצמאים בעזה. ד"ר מוחמד אבו שאלה, חבר הועדה, פסיכיאטר, בעבר יו"ר שירותי בריאות הנפש ברצועת עזה. מעמון בסיסו, חבר הועדה, יועץ בארגונים בינלאומיים.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
ממשלת הרשות הפלסטינית, בהסכמת חמאס, הקימה את הועדה לניהול עזה. הועדה אשר מורכבת מאנשי ציבור, עסקים, רפואה ואקדמיה, תנהל את רצועת עזה, ותפרק בהסכמה את ארגון חמאס מנשקו. מאחר שמדובר במהלך רחב, אשר משתתפים בו מדינות ערב ובראשן מצרים, העבירה מצרים לישראל בקשה להתיר למשטרת הרשות הפלסטינית להיכנס לרצועת עזה. המשטרה הפלסטינית תהיה הכוח היחיד החמוש בעזה. חמאס ככל הנראה יסרב לכניסת כוח בינלאומי לרצועה. ועידת החרום שהתקיימה בקהיר לפני כשבועיים, אף אישרה את תמיכתה בתוכנית. ארה"ב לוקחת בחשאי חלק בתוכנית, אבל לדברי מקור פלסטיני היא עדין ממתינה להחלטת ממשלת ישראל, ואם הממשלה הישראלית תדחה את התוכנית, ארה"ב תיסוג ממנה ואף תתכחש לה.
אם התוכנית תצא לפועל, חמאס יהפוך לתנועה פוליטית בלתי חמושה, וייתכן שהוא ובכירים בארגון פת"ח יובילו את השתלבותו של חמאס באש"פ. איננו יודעים מה יהיו ההשפעות של התוכנית, לגבי ארגון חמאס בגדה המערבית; להערכתנו הארגון האסלמו נאצי, ינסה להשאיר את השאלה הזאת פתוחה, כקלף מיקוח במו"מ הפלסטיני עם ישראל ועם ארה"ב.
סכנת פיטורי שומרת הסף היועמ"ש, ופיטורי ראש השב"כ, שומר הדמוקרטיה בחוק; קעקוע הוועדה לבחירת שופטים, קעקוע מוסד הביקורת על השופטים, החרמת בית המשפט העליון; עיתוננו קורא לכנס חרום של העיתונות החופשית, בירושלים, 26 במארס 2025. פרשננו המשפטי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, ממשיך לעקוב אחרי האירועים
לפני מספר ימים אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק של חה"כ רוטמן לשנות את אופן בחירת נציב התלונות על שופטים. כעת, אנו שומעים כי שר המשפטים, יריב לוין, החל בהליכים לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. במקביל, קיימת הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט, כך שישונה הרכב ועדת הבחירה לשופטים וישונו סדרי עבודתה. הצעה זו נמצאת בהכנה לקריאה שניה ושלישית בוועדת החוקה חוק ומשפט שיושב הראש שלה הוא חה"כ שמחה רוטמן; ועדת שמגר צפתה את הדחת היועמ"ש, והכינה חומה גבוהה שעשויה למנוע בעד פיטורי גלי בהרב מיארה, אשר בזכותה ישראל עדין נלחמת על החופש, החרויות, והמשטר הדמוקרטי. נמשכת שרשרת האירועים החל מינואר 2023 ועד עכשיו, להחלשת מערכת המשפט, למען סיפוח הגדה המערבית, ובעקבות המלחמה למען התיישבות מחודשת בעזה.
מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי
הטרגדיה של 7 באוקטובר, ממקדת את תשומת הלב הישראלית, אל אחינו החטופות והחטופים, אל משפחות השכול, ואל אלפי הנפגעים במסיבות, בדרכים, בערים, בישובים, ובמלחמה; בחסות האבל הזה, קומץ של קנאים, הופך את ישראל בהתמדה חולנית, ובעזות מצח, לדיקטטורה, בניגוד מוחלט לערכי ישראל והיהדות, ובהם מגילת העצמאות, שנחקקה בלב כולנו ביום שישי, 14 במאי 1948, ולא בידי קומץ, אלא בידי עם ישראל – לדורותיו.
בחירת נציב התלונות על השופטים
על פי ההסדר שהיה קיים במשך שנים רבות, התמנה הנציב ע"י הוועדה לבחירת שופטים כאשר מי שהציג לפניה את המועמד היו נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים – בהסכמה.
חוק זה שונה בימים האחרונים.
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, השינוי בא על רקע משבר בין שר המשפטים למ"מ נשיא בית המשפט העליון שלא הגיעו להסכמה על המועמד הראוי.
כלומר, אין אנו עוסקים בשינוי ענייני, כתוצאה ממחקר שהוכיח ששיטת הבחירה אינה ראויה, אלא בשינוי הנובע מחילוקי דעות פרסונליים, שכתוצאה מהם, בוחר שר המשפטים, לכופף את ידו של נשיא בית המשפט העליון.
ההסדר הישן שמר על האיזון בין הרשויות, פועל יוצא מכך שהוועדה לבחירת שופטים מורכבת מנציגי 3 הרשויות בתוספת שני נציגי לשכת עורכי הדין.
על פי החוק החדש, נשיא בית המשפט העליון והוועדה למינוי שופטים אינם עוד חלק מהליך המינוי.
על פי ההסדר החדש, הליך הבחירה הופך לפוליטי לגמרי, מה שהופך את השופטים למבוקרים על ידי נציב מזוהה פוליטית, ובכך עלול להיפגע חוסר התלות של השופטים. זוהי פוליטיזציה לשם פוליטיזציה ללא כל נימוק ענייני אמיתי.
יש לזכור שבסמכות הנציב להמליץ לוועדה לבחירת שופטים על הדחת שופט אם נמצא פגם המצדיק זאת.
לכן, ייתכן ששופט שיפסוק בניגוד לדעתם הפוליטית של חברי הקואליציה, יהיה חשוף להליך הדחה מנימוקים פוליטיים שביניהם לבין נימוקים מקצועיים או נימוקים הנוגעים לאישיות השופט ומזגו השיפוטי – אין ולא כלום!
מטרת השינוי אינה כמוצהר בדברי ההסבר. המטרה האמיתית היא פגיעה ברשות השופטת, בעצמאותה ובחוסר התלות שלה.
על פי ההצעה, יבוטל סעיף 3(ג) לחוק הקיים הקובע כי: "מעמדו הציבורי של אדם והיכרותו את מערכת המשפט יובאו בחשבון לענין הצעת מועמד לנציב ולענין מינויו."
כלומר מוותרים מראש על מומחיות ומקצועיות בתחום!
היעלה על הדעת שמי שבודק ומכריע בתלונות על שופטים לא יהיו לו כל מומחיות, ניסיון וידע במלאכת השפיטה?
התנאי היחיד למינוי לפי הצעת החוק, הוא כשירות להתמנות כשופט בית המשפט העליון.
כל עו"ד בעל ותק מקצועי מינימלי של 10 שנים כשיר להתמנות כשופט בית המשפט העליון. זה החוק.
מכאן, שהכנסת יכולה למנות עו"ד בעל הוותק הדרוש, שעד יום קודם לכן שימש כיועץ המשפטי של מפלגת השלטון. כך גם ניתן למנות את אחד מחברי הכנסת, לרבות חה"כ רוטמן, או אף את שר המשפטים בכבודו ובעצמו – שניהם עורכי-דין בעלי ותק של יותר מעשר שנים.
עצמאות הרשות השופטת ואופיה של הדמוקרטיה הישראלית הן אינטרס מובהק של אזרחי המדינה ואין הם באים להיטיב עם השופטים דווקא.
לצד זאת, חובה שיהיה גוף שיפקח על התנהלות השופטים. גם הם כשאר בני האנוש, בשר ודם. גם הם שוגים בהתנהגותם, גם הם מתנהלים לעיתים בצורה לא תקינה. אך מכאן, ועד החוק שהתקבל – המרחק הוא רב.
כל אזרח בר דעת במדינה בוש ונכלם. חקיקת חוק פוליטי בזמן שמשפחות טומנות את יקיריהן, אחרות מחכות לדפיקה בדלת, 59 חטופים שבויים בעזה, והלב שבור; ובחסות הכאב העמוק, כאשר תשומת הלב אינה ממוקדת במבנה הציבורי הישראלי, אשר חורץ את גורל החרויות, אלא בגורל היקרים אשר נתונים בסכנת מוות, קומץ של קנאים מפיל את ישראל לתהומות.
הרכב הועדה לבחירת שופטים
המחשבה הראשונה שעלתה בי למקרא הצעת החוק, היתה שהקיץ הקץ על העדפת המקצוענות בבחירת השופטים, וכי מתחיל עידן של מינויים פוליטיים ציניים שכל מהותם היא העדפת אנ"ש, אנשי שלומנו.
ההצעה הוצגה כהצעת פשרה אך היא אינה כזו. ההצעה נוסחה ע"י שר המשפטים לוין ושר החוץ גדעון סער שבעבר כיהן אף הוא בתפקיד זה.
מדובר בשני פוליטיקאים, הבאים מאותו בית גידול: שניהם ימניים קיצונים.
ההצעה נתמכה ע"י שני אבות שכולים: תא"ל במילואים דדי שמחי והשר לשעבר יזהר שי; אבל השר לשעבר יזהר שי התפכח והסיר את תמיכתו בהצעה.
על-פי ההצעה, בוועדה יהיו 9 חברים, כמו היום. בראשה יעמוד שר המשפטים ויצטרף אליו שר נוסף וח"כ אחד מהקואליציה. בנוסף, יבחר ח"כ נוסף מן האופוזיציה. עוד יהיו חברים בה נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים מבית המשפט העליון. עד כאן, המצב זהה למצב כפי שהוא היום. אליהם יצטרפו שני משפטנים: האחד יבחר ע"י הקואליציה והאחר – ע"י האופוזיציה. זהו יצור חדש! שני המשפטנים הנ"ל באים במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין המכהנים בוועדה כיום.
לכאורה, השינוי הוא מינורי, אבל שני המשפטנים שיבחרו ע"י הפוליטיקאים, הם עצמם קודם כל פוליטיקאים הממונים ע"י פוליטיקאים!
בנוסף, מוצע כי הרוב הדרוש לבחירת שופט לכל הערכאות יהיה רוב רגיל של חמישה חברים או של רוב החברים הנוכחים בישיבה. כיום, יש צורך ברוב של שבעה כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון.
היה והצעת החוק תעבור בשלוש קריאות, יהפכו השיקולים הזרים לדומיננטיים.
כתוצאה מכך, המוטיבציה של המועמדים לשפיטה ושל השופטים המבקשים להתקדם לערכאה גבוהה יותר תהיה מכוונת לא להצטיינות מקצועית, אלא ליצירת קשרים פוליטיים ולריצוי הקואליציה השולטת בכל רגע נתון.
שופטים לא יתגאו עוד בהלכות חדשות פרי עטם או בניתוחים משפטיים מבריקים, אלא בפסקי דין שיעדיפו תמיד את חברי הקואליציה השלטת ואת מי שאלה חפצים ביקרם.
החשש הוא ממעורבות פוליטית גוברת והולכת בהליכי השפיטה.
שיחות טלפון ומפגשים בין פוליטיקאים לשופטים יהפכו לחיזיון נפרץ. הפוליטיקאים יבקשו להשפיע על תוכן ההחלטות והשופטים יבקשו תמיכה במועמדותם לקידום או במינוי שופט כזה או אחר או בהימנעות ממינויו של מועמד מסוים.
אלה יהיו פני הדברים מכיוון שרוב חברי הועדה שבכוחם לגבש החלטה, אינם משפטנים בהכרח, ואלה שהם משפטנים, הם קודם כל פוליטיקאים או מונו בידי פוליטיקאים.
לא מדובר ברוע לב אלא בטבע האדם.
נטיית הלב של אותם חברי ועדה תהיה לדון במה שהם מכירים ויודעים: השתייכותו או אי-השתייכותו של מועמד מסוים למחנה פוליטי כזה או אחר.
מכיוון שהם אינם אנשי מקצוע או ששיקולי המקצועיות אינם בראש מעייניהם – יחליטו חברי הועדה בהתאם לנטייה הפוליטית של כל מועמד ולא בהתאם למקצועיותו והתאמתו האישית לתפקיד המורכב הזה.
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה
המהלך לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא מדרגה נוספת ברפורמה המשפטית. מבחינת הסנטימנט הציבורי, מדובר באירוע חמור הרבה יותר משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מבחינה משפטית, מדובר במהלך דרמטי הרבה יותר מביטול עילת הסבירות.
ההחלטה של שר המשפטים יריב לוין להניע את ההליך, היא חסרת תקדים. פעם אחת בהיסטוריה יועץ משפטי לממשלה פוטר מתפקידו. זה לקח 10 דקות, על רקע פרשת קו 300. מאז מונתה ועדת שמגר והיא קבעה כללים בנוגע לדרכי מינוי ופיטורי יועץ משפטי לממשלה. היום ההליך מורכב יותר, אבל ההחלטה הסופית עדיין בידי הממשלה.
הסיכוי שהמהלך הדרמטי הזה אכן יסתיים בפיטורי היועמ"שית – קלוש. גם אם הממשלה תעבור את כל המשוכות בדרך לפיטוריה, הסיכוי שבג"ץ יאשר את הליך הפיטורין, קלוש עד לא קיים. לעמדתי, יש לבחון את עבודת היועמ"שית ביחס לכלל עבודת הממשלה – ולא רק ביחס למקרים בהם היא התנגדה למהלכים שהממשלה קידמה. השאלה שתעמוד בפני בית המשפט תהיה האם במכלול עבודתה, הדין ופרשנותו הם אשר הוליכו ומוליכים את גלי בהרב מיארה אל הכרעותיה המשפטיות.
בדומה לכך, לא ניתן לבחון רק את הפעמים בהם היועמ"שית לא ייצגה את הממשלה, מבלי לבחון זאת בראי הפעמים בהן עמדת הממשלה כן יוצגה.
דו"ח ועדת שמגר שקבע גם את הדרך לפטר את היועץ המשפטי לממשלה, קבע אמנם כי, הממשלה צריכה לקבל את עמדת הוועדה המקצועית שבחרה את היועמ"שית בטרם ההחלטה על פיטוריה, אבל אין משמעות אמיתית להחלטת הוועדה. גם אם הוועדה תחליט פה אחד שאין לפטר את היועמ"שית, הממשלה עדיין תוכל לפטר אותה.
הדבר המעניין הוא הנימוק בדו"ח ועדת החקירה, בו נכתב כך: "משקלם המצטבר של הבעת הדעה של הוועדה, השימוע ותגובת דעת הקהל, יהוו גורמים משפיעים מספיקים לשם מניעת שימוש בסמכות הפסקת הכהונה בנסיבות בלתי ראויות".
אם להודעתו של שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023 על הרפורמה המשפטית הייתה תגובה מוחצת ברחובות, הרי שלהודעתו מן הימים האחרונים, קצת יותר משנתיים לאחר מכן, יש פוטנציאל להבערת המדינה פי כמה. האם התכונה הציבורית הזאת אכן תמנע את פיטורי היועמ"שית כפי שצפה דו"ח ועדת שמגר? ימים יגידו.
בוועדת החוקה של הכנסת מכינים לדור הבא של הישראלים את מדינת העריצות, שמנוגדת לכל ערכיהן של ישראל ושל היהדות, חופש הביטוי, חרויות הפרט. פרשננו המשפטי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, עוקב אחרי הפלתה של מדינת ישראל הדמוקרטית לתהום, בידי חבורת קנאים שהתגבשה בחודש ינואר 2023, והספיקה כבר להביא על ישראל מלחמה
בתשעה בינואר 2025, הוצג על ידי השרים לוין וסער מתווה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, המכונה 'מתווה לוין-סער'. מתווה זה משנה את הרכב הועדה לבחירת שופטים ואת נהלי עבודתה. שינוי ההרכב הוא ביטול חברות שני נציגי לשכת עוה"ד בוועדה ותחתם, ימנו הקואליציה והאופוזיציה, כל אחת מהן, משפטן מטעמן. חברי הוועדה יהיו שלושה שופטים מביהמ"ש העליון (כשאחד מהם יהיה הנשיא), שני שרים (כשאחד מהם יהיה שר המשפטים, יו"ר הוועדה), שני ח"כים (האחד מהקואליציה והשני מהאופוזיציה) ושני משפטנים, האחד מינוי של הקואליציה והשני מינוי של האופוזיציה. עוד נקבע קוורום של חמישה חברים לצורך כינוס הוועדה וכן בוטל "תיקון סער" משנת 2008 לפיו מינוי של שופט לבית המשפט העליון מצריך רוב מיוחס של שבעה חברי ועדה. במתווה נקבע כי כל מינויי הוועדה, גם לבית המשפט העליון, יהיו ברוב רגיל של חמישה חברים. הדברים האמורים להלן מתייחסים למתווה זה:
מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי
בארבעה בינואר 2023, שרטט השר לוין את משנתו המהפכנית; לפי משנתו, יש לבצע מתווה בן ארבעה מסלולים להחרבת הדמוקרטיה:
מאז, מקדמת הקואליציה במהלך חפוז ודורסני חקיקה בתחומים שונים. המשותף לכולם הוא שהם נועדו לכרסם בעקרון הפרדת הרשויות ובהעברת סמכויות לקואליציה השולטת.
מבחינת שר המשפטים, אין התעסקות אחרת, לא יעול הליכי השפיטה, לא שיפור הגישה לערכאות, לא חיזוק מערכת המשפט ולא שמירה על שלטון החוק.
מטרה אחת לו והיא מוצהרת: ריכוז סמכויות בלתי מוגבלות בידי הממשלה, שתשלוט בפעילות הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת ללא כפיפות לביקורת שיפוטית. כלומר, דיקטטורה!
כשזה גלוי על השולחן, כל הצעה של שר המשפטים מוחזקת כנגועה בחוסר תום לב ובניגוד אינטרסים. כל נגיעה שלו בגוף החקיקה נועדה כדי להחריב את הדמוקרטיה. ולכן כל צעד כזה צריך להיבחן גם בהקשרו הכללי.
המתווה המתקרא "מתווה לוין-סער" הינו אך צעד נוסף בניסיון להכפיף את הרשות השופטת לרשות המבצעת ולפרק את אושיות הדמוקרטיה הישראלית, שהרי (לשיטת הממשלה הנוכחית), לשם מה נחוץ גוף שאינו נשלט ואיננו כלי בידי הממשלה?
אחיזת עיניים של פשרה
גם הניסיון להשתמש במילים "הסכמה" או "פשרה" הוא אחיזת עיניים. לא מדובר בהסכמה ולא בפשרה.
מדובר בהצעה עליה הסכימו שני שרים שבית גידולם הוא אחד ושניהם בעלי השקפה ימנית, שמרנית קיצונית. מדובר בהצעה של הקואליציה שאיננה משקפת את ההסתייגויות של שאר הציבור ואיננה מבוססת על הסכמות רחבות יותר מלבד הסכמות פנים קואליציוניות.
השינויים בהצעה לעומת זו שהועלתה לפני שנתיים על ידי יו"ר הוועדה, חה"כ רוטמן, הם מינוריים ואינם משקפים פשרה. ההצעה עדיין הופכת את הוועדה לוועדה פוליטית, עם זכות וטו לנציגים הפוליטיים, עם כוח יתר לשר המשפטים, צמצום הקוורום להסכמה על מינוי, הוצאת הגוף המקצועי העצמאי מחברות בוועדה, וצמצום הדרישות המקצועיות מנציגי הציבור כביכול.
בדומה, גם "מנגנון ההגנה" שהוצע להחלפת נציג האופוזיציה בוועדה במקרה שחבר לקואליציה, איננו פותר את הבעיה. ראשית, כשהרוב הנדרש למינוי הוא רוב של פוליטיקאים, בין מהקואליציה ובין מהאופוזיציה, רוב זה יושג בהליך של מקח וממכר פוליטי ולא רוב השוקל שיקולים מקצועיים וענייניים.
שנית, המציאות מלמדת שהקואליציה אינה מתקשה לגייס אצבעות של חברי כנסת שיחליפו צד תמורת אתנן פוליטי כלשהו.
ולבסוף, המנגנון המוצע הוא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, שכן, חבר כנסת של האופוזיציה יכול "לשנות את דעתו" גם מבלי להצטרף באופן פורמלי לקואליציה (ולכן לא ניתן יהיה להחליפו), ו"השינוי בעמדתו" יתגלה רק לאחר הצבעתו כ"שהסוסים כבר ברחו מן האורווה."
המתווה שהוצג הוא בעל השפעה גורפת במיוחד.
מתווה זה הוא אגרוף לדמוקרטיה מימין ואגרוף לדמוקרטיה משמאל. מכיוון אחד, השתלטות פוליטית על הוועדה למינוי שופטים, ומכיוון שני, הגבלת סמכותו של בית המשפט להגן על זכויות יסוד.
פוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים
בהתאם לעקרון הפרדת הרשויות, נקודת המוצא צריכה להיות שהוועדה לבחירת שופטים תהיה בעיקרה, ועדה מקצועית, שביכולתה להעריך את התאמתו של כל מועמד למשרה שיפוטית על בסיס טעמים מקצועיים.
ככל שהשיקולים הנשקלים בוועדה יהיו פחות מקצועיים, כך יהיו המינויים פחות ופחות ראויים.
על פי ההצעה, במקום נציגי לשכת עורכי הדין, שהם נציגים מקצועיים, עצמאיים וללא הטיה פוליטית מובנית, מוצע למנות שני משפטנים: האחד ע"י הקואליציה והשני ע"י האופוזיציה. כלומר, במקום שני נציגים בלתי תלויים השוקלים שיקולים מקצועיים בלבד, ימונו שני נציגים פוליטיים. כל הנדרש מהם לשם גיבוש כשירותם, הוא ניסיון בייצוג בבתי המשפט, ואף אינם חייבים להיות בעלי רישיון עריכת דין בתוקף.
כך תהפוך הוועדה לפוליטית לחלוטין, ועם הורדת הקוורום והרוב הנדרש לבחירת שופטים –מאבדת הוועדה את עצמאותה ומקצועיותה.
השר סער הסביר בעצמו בדברי ההסבר להצעת חוק אחרת שהגיש עוד בשנת 2008 ואשר אושרה אז, מדוע ראוי רוב מיוחד, ולא רוב רגיל, בבחירת שופטים לבית המשפט העליון.
ואלה דברי השר:
"בית המשפט העליון הוא בעל מעמד בכיר במערכת השפיטה. לבית המשפט העליון סמכויות נרחבות, והלכה שהוא פוסק מחייבת כל בית משפט זולתו. מטעם זה, מינויו של שופט לבית המשפט העליון הוא בעל חשיבות מיוחדת לעומת מינוי של שופט לערכאות נמוכות יותר. הצעת החוק המתפרסמת בזה באה להבטיח כי הצעת הוועדה בדבר מינויו של שופט בית המשפט העליון, ובמובחן ממינויו של שופט בערכאות אחרות, תיעשה על יסוד הסכמה רחבה בין חברי הוועדה. מוצע כי הרוב הדרוש להחלטה כאמור יהיה רוב של שבעה מבין תשעת חבריה. ההנחה שביסוד ההצעה היא שכדי להשיג תמיכה רחבה כזאת יידרשו דיון ושכנוע הדדי בין חברי הוועדה במידה רבה מהדרוש להכרעה על יסוד רוב רגיל."
כעת "מתפשר" אותו שר, גדעון סער, לא רק על רוב רגיל, אלא מוסיף מנגנוני וטו שיהפכו את ההסכמה לבלתי ישימה כמעט בוודאות.
בנוסף, מוצע מנגנון חלופי להשלמת חוסרים של שופטי בית המשפט העליון: כל צד יבחר אחד מתוך שלושה מועמדי הצד השני, שוודאי יתאמץ לבחור את נציגיו הנאמנים ביותר. אין כאן דיון על התאמה, על מקצועיות, על נסיון או על מזג שיפוטי. אין טעם בתהליך של שכנוע הדדי, אין צורך בתמיכה רחבה. כל צד יאלץ לבחור מבין שלושה מועמדים שאינו מסכים להתאמתם באופן מהותי, ומנגד יציע מועמדים באותה רמה.
תוצאה נוספת תהיה בהכרח מינוי של שופטים צעירים מאוד וחסרי נסיון (ועקב כך, פחות מקצועיים), מכיוון שכל צד ירצה למלא את בתי המשפט בשופטים "מטעמו" וזאת לשנים רבות קדימה. על-פי הדין שופט יכול לכהן עד גיל 70 וקשה, עד כמעט בלתי אפשרי, להעביר שופט מכהונתו.
הצעה שחותרת לביטול עקרון הפרדת הרשויות
שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לכאורה במתווה פשרה, הוא למעשה צעד ראשון בהפיכת מערכת המשפט לכלי פוליטי מובהק. ההצעה כמכלול תביא לפוליטיזציה של השפיטה על חשבון המקצועיות והעצמאות השיפוטית. שופטים יהיו "קואליציוניים" או "אופוזיציוניים" בהכרח.
אם זהותו הפוליטית של כל שופט ידועה מראש והיא הבסיס לבחירתו, היכן עצמאותו השיפוטית? היכן נאמנותו – לחוק, או למפלגה שמינתה אותו? היכן עצמאות המערכת? השיח השיפוטי יהפוך לשיח פוליטי במקום שיח ענייני, והפסיקה תהפוך לתלויה באוריינטציה הפוליטית של השופטים שישובצו לכל תיק. הכרה בחולשות אלה תפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט.
זה נכון במיוחד כאשר יהיה מדובר בהליכים של עתירות מנהליות, ביקורת על חקיקה, ביקורת על פעולות הממשלה, והליכים נגד פוליטיקאים ומקורביהם.
עם גוף שפיטה קואליציוני ברובו, הופכת הרשות המבצעת לסמכות עליונה ובלתי מוגבלת, שאינה כפופה לביקורת שיפוטית ואינה כפופה לדין.
במשטר דמוקרטי, הפרדת הרשויות נועדה לאפשר מערכת משפט אפקטיבית שיכולה להגן על זכויות הפרט, גם מול הרשות המבצעת; הרשות המבצעת, קרי, הממשלה, חייבת להיות כפופה לחוקים שחוקקה הרשות המחוקקת, הכנסת. הרשות השופטת אמונה על פרשנות אותה חקיקה והבטחת שלטון החוק והתקינות המנהלית.
על חשיבותה של הפרדת הרשויות והביקורת השיפוטית על השלטון כגרעין המשטר הדמוקרטי, עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש-הממשלה, מר אריאל שרון, בו קבע כבוד השופט א. ריבלין:
"עקרונות אלה כולם – שלטון החוק, הפרדת הרשויות תוך איזונים ובלמים ביניהן, סמכות הביקורת השיפוטית וכן מנגנוני הביקורת הדמוקרטיים הנוספים – ניצבים כעמודי תווך במשטר הדמוקרטי. הם תנאי – בלעדיו אין – לשמירת זכויות האדם, ואלה הן גרעין המשטר הדמוקרטי, החותר לקידום טובת האדם. בשל כל אלה נאמר, ולא פעם, כי בית-משפט זה מופקד על חוקיותה וסבירותה של פעולתן של הרשויות."
ללא הפרדת רשויות, שלטון עם סמכות בלתי מוגבלת, מהווה סכנה ממשית לזכויות האדם, זכויות האזרח ושלטון החוק. זוהי דרכה של אוטוקרטיה.
שוב כפי שדיווחנו בלעדית בינואר 2024: חמאס יסכים להתפרק מנשקו, ולהפוך לתנועה פוליטית בלתי חמושה באש"פ. דרישותיו יבטאו הסכמה לאומית פלסטינית חשאית ואלה הם עיקריה: השלטון בעזה ימונה בצו נשיאותי פלסטיני. סיום המלחמה. הבטחת שלומם של אנשי חמאס. שחרור של "כולם תמורת כולם". להערכתנו: ארה"ב מעורבת (גם הפעם) במהלך, והצלחתו תאפשר את החלתו גם על הגדה המערבית. (ר' היום ביומן דיווחנו מינואר 2024)
ב-21 בינואר 2024 (גיליון 130), דיווחנו בלעדית לראשונה כי אבו מאזן התחייב לארה"ב כי "חמאס יצטרף לאש"פ כתנועה פוליטית מפורקת מנשקה". בשבועות לאחר מכן דיווחנו כי הרשות הפלסטינית הסכימה להתחייב כלפי ישראל, כי חמאס לא ישלוט בעזה (אבל יהיה חלק מאש"ף), והוא יפורק מנשקו, אם ישראל תסכים לשלטון של הרשות הפלסטינית בעזה. ישראל לא ניצלה את ההזדמנות הזאת לסיים את המלחמה בניצחונה המוחלט והחד משמעי (במונחים מדיניים מקובלים ובלתי משיחיים), וסירובה הביא אחר כך לכינונו של ציר חדש במזרח התיכון מצרים-טורקיה ויתכן גם איראן, אשר יפעל להערכתנו נגד ישראל ויחייב אותה להיערכות מדינית כלכלית ביטחונית חדשה, כנגד איום רב משאבים וטכנולוגיות (ר' הסיפור המרכזי בגיליון 188). ההסכמה הלאומית הפלסטינית, תאפשר לישראל לסיים את המלחמה, ואולי אף להוביל לכינונו של ציר אזורי חדש שיאזן את טורקיה מצרים ואיראן: יוון, קפריסין, ישראל, פלסטין, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
חמאס ינהל מו"מ כפול עם הרשות הפלסטינית, ועם ישראל, על התפרקות הארגון מנשקו, ועל ויתור על השלטון ברצועת עזה. כבר עכשיו ברור כי המו"מ עם הרשות הפלסטינית, הוא המשכה של ההסכמה הפנים-פלסטינית שהייתה בין הפלגים הפלסטיניים בחודש ינואר 2024, לפיה חמאס יסכים תמורת סיום המלחמה, להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון בעזה. איננו יודעים אם הארגון האסלמו נאצי, כבר העלה על שולחן הדיונים במו"מ על שלב ב' עם ישראל, את הסכמתו הנוכחית להתפרק מנשקו, תמורת דרישותיו המצוינות לעיל, או שמא הוא מתכוון להציג את הסכמתו האמורה בימים הקרובים.
בחודש ינואר 2024, העלה אבו מאזן את ההסכמה שהייתה לו עם חמאס, בפגישתו עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן. להערכתנו גם בהסכמה הפנים פלסטינית הנוכחית, מעורבת ארה"ב, הפעם בראשה הנשיא טראמפ. יתכן אפילו שהעלאת רעיון הטרנספר האמריקאי, נועד להביא להסכמה פנים פלסטינית, לפרק את כל הארגונים הפלסטינים החמושים מנשקם, ובראשם חמאס, ולהרחיק אותם מהשלטון ברצועת עזה. אם אכן ארה"ב מעורבת במהלך הפנים פלסטיני, הדבר יכביד על ממשלת נתניהו, לחדש את המלחמה בעזה, ולהעמיקה בגדה המערבית, למען הסיכוי להביא לסיומה.
הרמטכ"ל הציג למשפחות התצפיתניות, ולתצפיתניות שנותרו בחיים, את תחקיר הצבא על נפילת נחל עוז (עיקרי התחקיר: צה"ל התעלם מהתרעות, צה"ל לא הציב כוחות בקו, אין בתחקיר מסקנות אישיות, אלא רק כלליות). משפחות התצפיתניות דחו את התחקיר בזעם, דרשו לגנוז אותו, ודרשו ועדת חקירה ממלכתית עם מסקנות אישיות כלפי הדרג המדיני והצבאי. איננו יודעים אם התחקיר ייגנז, או רק יידחה כדי להכליל את עדויות התצפיתניות שחזרו מהשבי, ואיננו יודעים אם הרמטכ"ל צפה את ההתנגדות שתחולל הצגת התחקיר, ובכך הביע את עמדתו לגבי החובה הדחופה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית
ביום ראשון 15 באוקטובר 2023, שבוע ויום אחרי נפילת נחל עוז, פרסמנו כאן בלעדית את סיפור ההתרעות הרבות אשר העבירו התצפיתניות לצה"ל, ואת התשובה ששבו וקיבלו: זה בסדר. הכתבה חוללה זעזוע בציבוריות הישראלית ובעולם, בעיקר כי הציגה את הדמיון מעורר החלחלה בין חורבן אוקטובר 1973, והקונספציה שחוללה אותו, לבין חורבן 7 באוקטובר 2023, אשר גם אותו חוללה קונספציה זהה: האויב לא יתקוף, וכל מה שרואים החיילים בחזית, אינו מבטא את המציאות "האמיתית". השבוע השלים צה"ל את תחקיר הכשל הצבאי שהוביל לנפילת נחל עוז, ולנפילת 54 חיילות וחיילי צה"ל במוצב, ולחטיפת 10 חיילות וחיילי צה"ל, בהם 7 תצפיתניות ו-3 לוחמי שריון. הורי התצפיתניות התנגדו בזעם לפרסום התחקיר, ודרשו הקמה מיידית של ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור הן את הדרג המדיני והן את הדרג הצבאי, ותסיק מסקנות אישיות.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
איננו יודעים אם הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, אשר עוצמתו, ערכיו וכישרונותיו הצבאיים, הובילו את צה"ל לאחד מניצחונותיו הגדולים משחר התקומה, ידע מראש מה תהיה תגובת התצפיתניות ומשפחותיהן כאשר יציג להן את תחקיר נפילת נחל עוז. איננו יודעים (גם) האם הרמטכ"ל אכן הביע בעצם הצגת התחקיר עמדה מחייבת להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הערכתנו היא שרב אלוף הלוי, אשר יפרוש מצה"ל בעוד כשלושה שבועות, מחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אשר תפרק את תמונת המציאות כולה, ותביא לציבור את פרטי הכשל המדיני צבאי של ממשלת נתניהו, לרבות האנשים האחראים לכשל, ואת פרטי הכשל הצבאי ביטחוני וההתעלמות מהתרעות התצפיתניות, לרבות חיילי צה"ל האחראים לכשל. פרסום של תחקיר נפילת נחל עוז, אם היה מתקיים בהליך רגיל של פרסום במדיה, עלול היה להערכתנו לשמש את הדרג המדיני, להצביע על אחריותו הבלעדית של צה"ל לנפילת נחל עוז, ואחריותו הבלעדית לחורבן 7 באוקטובר. להערכתנו גם הרמטכ"ל הלוי העריך כך, ופעל לפיכך להציב את תחקיר נפילת נחל עוז, בזירה הלאומית – שהיא הזירה בה הוצבו אירועי חורבן אוקטובר 1973, ובה ראוי שיוצבו גם אירועי חורבן אוקטובר 2023.
תחקיר צה"ל מצביע על שלושה עיקרים: האחד, לא היו מספיק כוחות הגנה בקו הראשון. השני, צה"ל התעלם מההתרעות הרבות שהעבירו התצפיתניות למודיעין פיקוד דרום. השלישי, תמונת התחקיר היא כללית, ואינה יורדת לידי מסקנות אישיות נגד מפקדי וחיילי צה"ל ופיקוד דרום. מאחר שמראש התחקיר נועד להפקת לקחים צבאית, ולא לזירת הצרכים הציבוריים והלאומיים, שפתו היא צבאית, והוא ממוקד במקצוע הצבאי, ובכשל המערכתי הצבאי. משפחות התצפיתניות, דורשות הפקת לקחים ומסקנות אישיות לאומית ציבורית, אשר תעמיד את אובדן החיים של 54 חיילי וחיילות צה"ל במוצב נחל עוז, ואת סיכון קיומה של מדינת ישראל, במשמעותם הלאומית, ולא רק במשמעותם הצבאית הצרה.
היבריס: לא ליום שאחרי, לא לוועדת חקירה, לא לסיום המלחמה, עם מפלגות קנאיות וראש ממשלה שמדביק אחריותו לצה"ל, עם אלקטורט מזרחי זועם ונקמן על התקיפה הגזעית האשכנזית נגדו, עם "עיתונאים" מטעם, עם כלי תקשורת פוליטיים, יחצנים ולוביסטים באולפני טלוויזיה, עם תוכנית טרנספר שהיא פשע נגד האנושות, מנוגדת לאמנת ג'נבה ולהסכמי אוסלו, ממשלת ישראל הביאה שוב להתחזקות חמאס והאסלמו נאציזם
המלחמה שהתחילה בהיבריס היסודי של הניסיון לספח את הגדה המערבית, ולקעקע את הרשות השופטת כדי לסלול דרך לסיפוח, מצאה את צה"ל מוכן עם תוכניות מלחמה, ואת הציבור הישראלי מוכן עם כוח פנימי אינסופי. ישראל יכולה הייתה לצאת לפיכך מהמלחמה, כבר בחודש ינואר 2024, שלושה חודשים בלבד מחורבן אוקטובר, כאשר כל אויביה שדודים, לרבות הארגון האסלמו נאצי בן המוות אשר פשט בג'נוסייד על יישובי דרום ישראל. אבל אז התברר, שהממשלה, על אף שהביאה את ישראל אל סף חורבן ב-7 באוקטובר, עדין לא מרפה מניסיונה להפוך גם את המלחמה למהלך של סיפוח של שטחי הגדה המערבית, והפעם גם של עזה. כשהיא מגובה בעיתונאים מטעם, וכלי תקשורת שהם ראשי גשר מפלגתיים פוליטיים, הממשלה המשיכה לחתור למטרתה; הפעם אפילו באמצעות פשע נגד האנושות, טרנספר שמנוגד לאמנת ג'נבה, ולהסכמי אוסלו, ולערכיו של העם היהודי, כאשר את הפאה שיש להשאיר לאויב כדי לסגת, בהלכות מלחמה, מפרשים עכשיו כדי להראות לאוכלוסייה מוכה את הדרך הפתוחה לאוניות.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
באתר חדשות חרדי, התפרסמה כבר אתמול, תמונת שר הביטחון כ"ץ "יושב" עם המטכ"ל. על פי הפרסום, נושא הישיבה הוא דרישת השר כ"ץ מצה"ל להכין תוכנית לפינוי "מרצון", של תושבי עזה. התמונה הזאת עלולה להיות בעתיד ראיה במשפט בינלאומי, במסלול להרשעת צה"ל בפשע נגד האנושות. הוראת כ"ץ, אם אכן ניתנה, היא הוראה שדגל שחור מתנוסס מעליה; על המערכת המשפטית של צה"ל, להעביר על כך מיד חוות דעת לראש המטה הכללי, כדי שאם אכן יתברר כי מדובר בהוראה לא חוקית, יוכל הרמטכ"ל להתריע על כך בפומבי (ר' היום במאמר המערכת).
המהלך של הטרנספר, כבר הביא את שרי החוץ של טורקיה ומצרים להיפגש השבוע שוב ולטכס עצה. הרעיון נותן בידי שתי המעצמות האזוריות, את העילה להמשיך ולתכנן בפחות חשאיות את המערכה העתידית נגד ישראל (ר' היום ביומן דיווחנו הבלעדי ב-10 במארס 2024, על הכנסת טילים לסיני בניגוד להסכם השלום עם ישראל), על הברית בין טורקיה לבין מצרים אשר נולדה במלחמה, דיווחנו כאן בהרחבה. מאחר שהנשיא האמריקאי טראמפ יוצר כעת סדק מסוים ביחסי ארה"ב עם אירופה, אירופה מקדמת את יחסיה עם טורקיה ועם המזרח התיכון החדש שטורקיה הוגה עם מצרים. עדות לכך היא נכונות אירופית גוברת לספק לטורקיה את היורופייטר, מטוס קרב מדור 4.5.
מפעלי כטב"ם טורקיים ומכוני פיתוח, כבר יוצרים שת"פ עם מכונים דומים באיטליה. ברור שאם אירופה תסלול את הדרך לטורקיה, למרכז התרבות האירופי, כוחה של טורקיה לחולל שינוי במזרח התיכון, על חשבונה של מדינת ישראל יגדל פלאים. מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, אירופה שבה ודוחה את ניסיונותיה של טורקיה להיות חלק מאירופה. יתכן שמהלך אחד, חסר תבונה מדינית של נשיא אמריקאי, ושל ממשלה ישראלית קנאית, יפתחו לטורקיה את הדרך להיות מעצמה מזרח תיכונית אירופית בלתי מעורערת. גם את ההתקדמות האיראנית בהרכבה של פצצה גרעינית על טיל בליסטי, לא מבינים להערכתנו מספיק טוב בבית הלבן. איראן מגבירה את הפיתוח כעת, כדי להביא לטורקיה ומצרים הסוניות, נדוניה, שתביא לשילובה ולשילוב השיעה בחליפה הטורקית במזרח התיכון.
השבוע התפרסמו ברשתות החברתיות תמונות של אנשי חמאס מחלקים כסף לתושבי עזה. חמאס מקפיד לצלם את כוחותיו, מצוחצחים במדים, ואת כלי רכב הלבנים שלו, מסודרים בשורות, ומזכירים לציבור הישראלי את הפלישה ביום החורבן 7 באוקטובר לג'נוסייד בתושבי הדרום. את הכסף הזה, או לפחות חלקו הגדול, הרוויח חמאס בהשקעות שורט על הכלכלה הישראלית, ערב התקפתו על יישובי הדרום. כאן דיווחנו על כך בהרחבה בשתי כתבות בלעדיות בחודש האחרון. את הרווחים קיבל חמאס בביטקוין, באמצעות חברות קש שפועלות בישראל, והכסף משמש אותו, לנצל את שגיאותיה של ישראל, ולהתחזק על אף המפלה שספג מצה"ל. כעת כאמור חמאס גם מחזק בעזרת הכסף הזה את תדמיתו ואחיזתו בקרב הציבור הפלסטיני הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית.
הלקחים ממלחמת אוקטובר השנייה, עשויים לחייב להערכתנו הקמתם של מאגר לאומי לחומרי גלם, ושל תוכנית לאומית לייצור של שבבים מתקדמים, לרבות שבבים בתחום הבינה המלאכותית, על פי המודל המוצלח של התעשייה האווירית. ההתנהגות המדינית הכושלת של ממשלת הקנאים, הביאה להופעתו של מזרח תיכון חדש, בהובלת טורקיה, מצרים, וכנראה גם איראן – שאם יעלו יפה תחינותיה לטורקיה שתחזיר אותה לחיים אחרי התבוסה שנחלה מישראל, היא עלולה להביא כנדוניה לציר המצרי-טורקי ראש קרב גרעיני על טיל בליסטי; ההנחה שהנשיא טראמפ יזדקק לאיראן כדי להשיג הפסקת אש בין רוסיה לאוקראינה, עלולה לאפשר למשטר האסלמו נאצי להשלים את תוכניותיו הגרעיניות תחת שתיקה אמריקאית. כמובן שאם הנשיא טראמפ יודח במהלך כהונתו בעבור מדיניותו שנראית כעת משוגעת, תחזור ארה"ב החשדנית כלפי ישראל בייתר שאת. הציר החדש הטורקי-מצרי, גובל בישראל בצפון ובדרום, ובו שטחים נרחבים לתמרוני שריון גדולים וארמיות ממוכנות (זאת הסיבה שישראל לא תוכל לסגת מסוריה כל עוד טורקיה נשארת במדינה, ואולי אף לא תוכל לסגת מלבנון). הציר הטורקי יוכל לפתוח ציר יבשתי לצירוף פיזי של כוחות איראניים למערכה נגד ישראל. הערכת המציאות החדשה מחייבת את ישראל, להיערך לאירוע צבאי ביטחוני רב משאבים וטכנולוגיות אשר בפניו לא עמדה מעולם. ישראל תהיה להערכתנו חייבת להתנתק מתלותה בארה"ב, ראשית כדי שתוכל לפתח תרבות של אספקה עצמאית שוטפת, של כל אמצעי הלחימה הדרושים לה ואחזקתם, ובראשם טילים להגנה ולהתקפה, מטוס קרב מדור 6.5, ו-7500-9000 טנקי מרכבה 6 ואפילו 7. על אף המחשבה הראשונה כי לישראל אין משאבים לייצר זירת תעשייה צבאית כה רחבה ועמוקה, צריך לומר שפיתוח של טכנולוגיות צבאיות ותעשיית שבבים מובילה, מגובות במאגר לאומי של חומרי גלם, עשויים לקדם את הכלכלה הישראלית באופן שתוכל לשאת את היוזמות החדשות, ואף להשתמש בהן כדי להאיץ עוד את הפיתוח של המשק הישראלי. ישראל תצטרך כנראה גם לפתח מודל כלכלי חדש, למשל מאגר לאומי של חומרי גלם ומתכות נדירות, אשר מתועד בכלכלה הישראלית כחלק מהמרכיב הפיננסי שבידי בנק ישראל. למשל זהב, פלטינה, טיטניום וכסף, במקום חלק מיתרות המטבע הזר.
חדשות יום ראשון
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il