קעקוע יסודות קיומה של מדינת ישראל, הוא כפי שאפשר לראות בכותרת הראשית שלנו היום, מטבע עובר לסוחר בממשלת הקנאים של בנימין נתניהו. ההתחפרות בעזה למשל, כדי להתיישב בה, מבהירה היטב את ההתנהגות המדינית הישראלית הנוכחית: ממשלה אשר מעדיפה לבצע מהלך שנוי במחלוקת בלשון המעטה, על פני הערך העליון של פדיון שבויים; ממשלת ישראל נשארת גם עכשיו בעזה, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון הישראלית, ובניגוד לעמדתו של שר הביטחון גלנט אשר אימץ את הגישה המערכתית מלוא הכרתו הציבורית, ואף הוביל אותה; העובדה כי ההתנגדות לסיפוח והתיישבות אינה רק עמדת מערכת הביטחון, אלא גם עמדה משפטית ישראלית ובינלאומית, שהרי ישראל חתומה על הסכמים מדיניים עם הפלסטיניים, הסכמים אשר הוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית, אינה מחלישה את עמדת הקנאים; הקנאות יכולה להתעקש, כיוון שהאלקטורט הישראלי המזרחי אשר עוות בעקבות התקיפה הגזעית האשכנזית משחר התקומה, מאפשר לה בשנתיים האחרונות מרחב ציבורי תומך לקיים את מהלכיה החברתיים פוליטיים כנגד הדמוקרטיה הישראלית (ר' היום כנס חרום של העיתונות החופשית בישראל). ב-8 בספטמבר דיווחנו כאן כי יחיא סינוואר מוכן לפשרה עם ישראל, אחר כך דיווחנו כי סגנו יאמץ את הפשרה, עכשיו גם דוברים רשמיים בחמאס מאשרים כי חמאס רוצה פשרה; דיווחנו מתבררים שוב כמדויקים; אבל על ממשלת ישראל הדבר לא עושה רושם, והיא מנסה בכל דרך, להלבין את השקר שלה (אשר גם עליו אנחנו מדווחים מזה שבועות ארוכים) לפיו נוכחות צה"ל בעזה היא תוצאה של סרבנות חמאס. ארגון הצוררים האסלמו נאצי, הוכה ונכתש, ובצדק רב, אבל המשך שהותנו בעזה לא נובע מסירוב חמאס, אלא מהרצון של ממשלת הקנאים להתיישב ברצועה, על אדמת התושבים הפלסטיניים. זה לא המחיר היחיד שהציבור הישראלי משלם על ההתנהגות הקנאית. בגלל הסירוב הקנאי לסגור את חזית הדרום, התעכב מסע המלחמה נגד חיזבאללה ונגד איראן, כדי כך שישראל לא השמידה את חיזבאללה כפי שהייתה חייבת לעשות, ולא תקפה את הגרעין האיראני, על אף שאיראן העניקה הזדמנות מצוינת לעשות זאת. עכשיו להערכתנו ישראל צריכה להיערך למלחמת חרבות ברזל 2, אשר ניצניה כבר נראים בסוריה; אך הדשדוש ברצועה, צורך משאבים יקרים, ועלול לעכב שוב את תגובות ישראל בצפון. מלוא התמונה הסורית כפי שאנחנו מעריכים אותה, מובאת היום במאמר המערכת. (מאיר ג'ורנו)
גליון 177
01 בדצמבר 2024
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
ב-6 באוקטובר התרענו בכותרתנו הראשית: "מצרים וטורקיה רומזות על צעדים צבאיים". כעת החלום הטורקי-מצרי המתעתע עלול להתפתח, להיערכות טורקית-מצרית בגולן ובסיני
הכותרת הראשית של מאמר זה מרחיקת לכת; אבל הבעיה אינה בכותרת, אלא במציאות הצבאית מדינית ביטחונית שמעולם לא הייתה כה מורכבת ומתעתעת. במלחמת חרבות ברזל הראשונה, אשר הסתיימה לכאורה, השחקנים היו ברורים, המשחק היה דומה למשחקי המלחמה בשמונים השנים האחרונות. פחות או יותר. הכותרת מציעה כי אנחנו בפתחה של מציאות חדשה, לא מוכרת, מורכבת בהרבה.
אמנם גם בחרבות ברזל הראשונה, היה תחכום, כאשר איראן לא קירבה את צבאה לזירת הקרב, אלא הניחה לשכירי החרב בעזה ובלבנון למות במקומה. זו הסיבה שכותרתנו הראשית ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל, קבעה כי איראן פתחה במלחמה נגד ישראל, ובתוכנה הנוקב, היא הייתה כותרת בלעדית. היום כבר ברור כי איראן אכן פתחה ב-7 באוקטובר, במלחמה נגד ישראל, ולא רק חמאס, בוודאי לא רק חיזבאללה.
אבל עכשיו הולכת ומתרקמת למיטב הערכתנו, מלחמת חרבות ברזל השנייה, והיא מאיימת על ישראל מסוריה, באיום מרובד שרק קצהו מבצבץ מעל פני המים; רובו המוחלט במחשכים; על פניו, הניתוח האיראני למאורעות, לפיו טורקיה והמערב, מנסים כעת (אחרי הפסקת האש בלבנון) לכונן סדר חדש בסוריה, נשמע הגיוני; הבעיה בהיגיון הזה היא שהוא לא מתיישב עם כוונותיה של טורקיה וגם לא עם כוונותיה של מצרים, כלפי הזירה הפלסטינית ישראלית, כפי שהכוונות הללו באו לביטוי מאז 7 באוקטובר.
על הכוונות הטורקיות-מצריות, שבנו ודיווחנו כאן, ובחלק מהמקרים בדיווחים בלעדיים. למשל על הכנסת טילים מצריים לסיני בניגוד להסכם השלום (כולל צילום הטילים ושינועם). למשל הכותרת הראשית שלנו שהופיעה בגיליון ב-6 באוקטובר, ואשר מצוטטת בראש המאמר הזה כאמור; כותרתנו זו נשענה על פליטת הפה של ארדואן כי טורקיה עלולה לפלוש לישראל, ועל פגישת א-סיס ארדואן, על עיסקת הכטב"ם הטורקי לצבא מצרים, על התבטאות שר ההגנה המצרי כלפי ישראל שכללה את המילה מלחמה, על האיום המצרי כי כניסה ישראלית לרפיח תגרור תגובה מצרית, על ההתעצמות המשוגעת של צבא מצרים, לרבות עסקות ענק עם סין, על ההתעצמות של התעשיות הביטחוניות הטורקיות, בהן ייצור של מטוס טורקי חדש (כרגע אימונים), ועסקת יורו פייטר אפשרית עם אירופה, ועל חלומה של טורקיה לחדש ימיה כקדם כשליטה תרבותית צבאית במזרח התיכון, חלום אשר מביא את ארדואן לתגובות קיצוניות כלפי ישראל.
במובן העיתונאי של תחקיר עצמאי, איננו יודעים אם טורקיה מעורבת בהתרחשות בסוריה; אנחנו נשענים כמו רוב כלי התקשורת בעולם על ידיעות חוץ. אם אכן טורקיה קיבלה אור ירוק מהמערב, ואולי אף מטראמפ להתערב בסוריה, ההסכמה הזאת עלולה להיות אחת מהשתיים: עוד עיוורן אמריקאי כלפי המזה"ת. או סטירת לחי ראשונה לישראל, מטעם הנשיא האמריקאי הנבחר: טורקיה היא לא מדינת לווין של ארה"ב. היא הוכיחה זאת כאשר רכשה את מערכת ההגנה האווירית הרוסית, על אפו וחמתו של הממשל האמריקאי. אם טורקיה יצאה למסע בסוריה בהסכמת ארה"ב, כפי שמתואר בעיתונות האיראנית, קשה יהיה להניח שגם סופו של המהלך, יהיה תואם לאינטרס האמריקאי: האינטרס הטורקי איננו בהכרח האינטרס האמריקאי. סביר יותר, שהקרבה בין האינטרס הטורקי לבין האינטרס המצרי, למשול בהתרחשויות במרחב אשר בין רצועת עזה לבין לבנון בואכה ירדן וערב הסעודית, ועל המרחב אשר בין סוריה לבין רצועת עזה, תבוא בהמשך המהלך הסורי – לביטוי.
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
כנס חרום של העיתונות החופשית בישראל, 22 בדצמבר, ירושלים: חופש הביטוי, החרויות והפרדת הרשויות, אינם עמדה פוליטית, אלא ציפור הנפש הישראלית, והתשתית הערכית הישראלית. עובדי הזירה העיתונאית בקריאה לעמיתיהם – להתכנס
באוקטובר 1973, העיתונות ידעה על החורבן המתקרב, ושתקה. היא שתקה כי הממסד הפוליטי רצה שתשתוק. ב-1982, מנחם בגין איבד שליטה על צה"ל, אבל העיתונות החופשית שתקה, כי הממסד הפוליטי תעתע בה, בזמן שקיים סוג של הפיכה צבאית, שלא ידוע עד הסוף גם היום. מאז חודש ינואר 2023 העיתונות לא שותקת, אבל היא מדברת בשני קולות; קולה של העיתונות החופשית, וקולה של העיתונות מטעם. משמעות הדבר היא שתיקה שלישית, וקולות בסכום אפס. הממסד הפוליטי הנוכחי ניצח את העיתונות, באמצעות הקמת עיתונות משלו; האמת העיתונאית הוכפלה, וכך אין לעיתונות החופשית דרך להבהיר, את מה שחובתה להבהיר: הממשלה הקנאית בראשות בנימין נתניהו, ובתמיכת ציבור מזרחי זועם ונוקם על התקיפה הגזעית האשכנזית כנגדו משחר התקומה, הופכת את ישראל לדיקטטורה בנוסח הונגריה וטורקיה. מחוכם ככל שזה נשמע, הקנאות הציבה מציאות תקשורתית לפיה הדמוקרטיה וערכיה המרכזיים של ישראל כהפרדת הרשויות, חופש הביטוי, החרויות, הן בגדר של עמדה פוליטית, ולא אמת ישראלית אשר חקוקה בכל כתביה של היהדות מאז החורבן, ובכל כתביה של מדינת ישראל ושל היישוב משחר התקומה ועד מגילת העצמאות. הקנאות קובעת כי עמוד השדרה הערכי הישראלי, מבטא פלג בציבור פוליטי, אשר ניצב במתרס מנגד לציבור הימין הפוליטי. זהו שקר גס. בלי השקר הזה אין לקנאות ולדיקטטורה קיום. אמר הרמב"ם, האבחנה בין אמת לבין שקר ניטלה מהאדם, מאז החטא הקדמון. ממשלת ישראל סומכת על הקביעה הזאת שתביא אותה אל מחוז חפצה. איש מאיתנו לא יודע את האמת, זה נכון, אבל כולנו יודעים את השקר. (מתי כהן, עורך הזירה העיתונאית)
אברהם יעקב, פרשננו המשפטי וסגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, מנסח את מסלול החוקים של הקואליציה אשר מוביל את ישראל אל פי התהום. נקום ב-22 בדצמבר, ונאמר זאת בקול צלול.
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
בשבועות האחרונים התעוררה מתרדמתה ההפיכה המשטרית והקואליציה פצחה בשטף הצעות חוק והצעות ממשלתיות לפעולה, שכל מטרתן היא לקעקע את הדמוקרטיה במדינת ישראל ולהפוך אותה לדיקטטורה בנוסח הונגריה וטורקיה.
להלן פירוט הצעות החוק וההצעות לפעולה של שרי הממשלה וחברי הקואליציה:
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה.
פיטורי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה המכהנים למעלה משבע שנים בתפקיד.
פיטורי ראש השב"כ.
הקלה בפסילת מועמדים ערבים לכנסת ולרשויות המקומיות.
פתיחת חקירה בעבירת הסתה ללא אישור הפרקליטות.
גירוש משפחות מחבלים.
שליטה בשיעור דמי החבר שמשלמים עורכי הדין ללשכת עורכי הדין.
שלילת תקציב או פיטורים למוסד חינוכי או לעובד הוראה שהביע תמיכה בטרור.
הרחבת תקנים במועצות הדתיות על חשבון הרשויות המקומיות.
סבסוד מעונות יום לילדי אברכים אשר מסרבים להתגייס לצה"ל.
פטור מגיוס לחרדים.
הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.
הכשרת שימוש ברוגלות במשטרה אך לא בחקירות הנוגעות לשחיתות.
הקמת ועדת חקירה פוליטית ואיסור הקמת ועדת חקירה ממלכתית ככל שהדברים אמורים במלחמת חרבות ברזל.
פטור מהפללת מי שמסר מידע בטחוני לראש הממשלה.
הרחבת חסינות חברי הכנסת.
הקמת מחלקת מודיעין במשרד ראש הממשלה, מעין אמ"ן חלופי.
הרחבת סמכויות השר לביטחון לאומי בקביעת שכר השוטרים.
סגירת תאגיד השידור הציבורי.
סגירת גל"צ.
פגיעה בעיתון הארץ.
שליטה ממשלתית בשיטת מדידת הרייטינג.
הרחבת חוק אל ג'זירה.
שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים.
שינוי אופן בחירת נציב התלונות על שופטים לאופן פוליטי.
שינוי אופן בחירת נציב שירות המדינה כך שלמעשה יבחר ע"י ראש הממשלה.
הימנעות מבחירת נשיא לבית המשפט העליון.
איום בהחייאת תכנית סיפוח יו"ש.
איום בהתנחלות בעזה.
כל היוזמות הנ"ל מכרסמות בעקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי כמו: חופש הביטוי, חופש העיסוק, החופש להתאגד, הפרדת הרשויות, עצמאות מערכת השפיטה, החופש מדת, ועוד.
אם תוכניותיה של הקואליציה יתממשו במלואן, נחיה במדינה שעד היום לא הכרנו: מדינת אפרטהייד, דתית, שמרנית וחשוכה שאין בה מגן לזכויות האזרח ונשלטת ע"י שליט יחיד שהכול נושק על פיו.
וזאת יש להדגיש: להתנגדות ליוזמות אלה של הממשלה אין כל קונטקסט פוליטי של מחנה ימין או מחנה שמאל.
המתנגדים ליוזמות הנ"ל באים משני המחנות הפוליטיים כאחד. אלה האזרחים השואפים להמשיך לחיות במדינת ישראל יהודית, דמוקרטית ושוויונית.
מדובר ביהודים ובמי שאינם יהודים, בחילונים, בשומרי מסורת, בדתיים ואף בחרדים, במזרחים ובאשכנזים.
כאן צריך לבוא לידי ביטוי כוחה של העיתונות החופשית בישראל.
על העיתונאים לנסח בכנס החרום את ההתנגדות להפיכה המשטרית וזאת בשל רגישותה של העיתונות לחופש הביטוי, לחופש המחשבה והיצירה, לפתיחות ולרב גוניות של החברה, ולהתנגדות נחרצת לפוליטיזציה של העבודה העיתונאית.
באמצעות יחידת צילום מקצועית, בהיתקלויות עם צה"ל, חמאס בונה את תמונות עזה-גראד כמיתוס של גבורה, ומפנה אותו בעיקר להתעצמות במרכזי השלטון התרבות והחברה של רמאללה
מקור פלסטיני: "ככל שחמאס גורם ליותר זעם בעזה, כך הוא מתחזק בגדה; יש אפילו סחף מהפת"ח לחמאס בגדה". את מחיר התפנית הטקטית של חמאס, משלם המו"מ עם ישראל, ודרישה חדשה של חמאס שמטרתה לקדם את המיתוס: שחרור כל האסירים הפלסטיניים בבתי הכלא בישראל תמורת כל החטופים: או בפראזה המוכרת כולם תמורת כולם. חמאס מנסה להפוך את תבוסתו המוחצת בשדה הקרב, לניצחון בדעת הקהל הפלסטינית ברמאללה. הוא נעזר בממשלת ישראל שלא אספה את התמורה המדינית, לניצחונות המופלאים של צה"ל. בתחילה חמאס ניסה להגיע להישגים במו"מ, אבל ממשלת ישראל התנגדה לסיום המלחמה, וחבריה רמזו כי המגמה היא התיישבות ברצועה. כנראה בעזרת איראן (ר' היום בסיפור המרכזי), חמאס שינה כעת טקטיקה, והוא מפתח את דמות שמשון הגיבור אשר נלחם בפלישתים בידיים חשופות מוכן למות ואו לנצח. את תמונת ההיתקלויות שהוא יוזם עם צה"ל בג'באליה בבית חאנון בבית לאהיה ובמקומות אחרים, , ואשר אותן מצלם עבורו צוות צילום מקצועי, מעביר חמאס בעיקר לגדה המערבית; את ציטוט סיפור שמשון הגיבור לא אנחנו המצאנו: זהו ציטוט של המקור הפלסטיני. איננו מוציאים כמובן מכלל אפשרות שמדובר בספין שהמקור עוזר לכינונו. השאלה אינה אם מדובר בספין, אלא אם הסיפור על המפנה הטקטי נכון. שאלונים טלוויזיוניים שנפוצים בגדה המערבית, מציגים תמיכה של הציבור הפלסטיני בהתנגדות לישראל. הגודש של הסרטונים האלה, תומך בכך. כמו גם הצורך הנואש של חמאס להישאר בחיים, אחרי שצה"ל דרס אותו, והצורך הנואש של הפלסטינים בגדה המערבית בסיפורי גבורה נגד ישראל.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
ייתכן לגמרי שהדבר המתואר בכותרת הוא חלק מהמאמץ של חמאס לא ליפול לתהום שכרה לו צה"ל בעזה. ייתכן לפיכך שהמקור הפלסטיני לכתבה הזאת, עושה מניפולציה תקשורתית, מה שנקרא במקומותינו ספין, ומאדיר את כוחו של חמאס, רגע לפני שהארגון מרים ידיים, בהתאם לחלום הקנאי הישראלי. בזירה התקשורתית של מלחמת חרבות ברזל, התכונה החיונית ביותר לעיתונאים כעת היא צניעות: האם ישראל, איראן, הפלסטינים, לבנון, חיזבאללה או אחת או יותר משלל מדינות המערב, מנסים לשתול בעמודיהם דבר שאין לו בסיס במציאות? עניין השתילה של חומר במערכות עיתונים נפוץ מאוד בעיתונות החופשית, ואין עיתונאי אשר לא מתייחס אל החומרים האלה בכבוד, ובלבד שיהיו נכונים. זוהי הדרישה היחידה בעיתונות חופשית. כך גם לגבי הדברים המתוארים כאן: מקור פלסטיני חשוב מנסה לשתול אותם בעמודינו, אבל אנחנו שואלים האם הם נכונים?
האמיתות
הסרטון המתועד כאן בתמונותיו, הוא סרטון אותנטי, ראשית משיפוטינו כמקצועיים בתחום הטלוויזיה; ובעיקר צריך לומר שיש ממנו רבים מאוד – וכי זוהי שיטת עבודה כנראה איראנית; כיוון שהפורמט של הסרטון הזה זהה בין כל קבוצות שכירי החרב של של איראן, צריך לברר האם זהו חלק מתוכנית הלימוד שאיראן מעבירה לגופים אשר נלחמים עבורה. התפאורה בסרטון שתמונותיו מצורפות לכאן נראית אותנטית (המקור אמר כי ההיתקלות המדוברת הייתה לאחרונה בג'באלייה) ורבים מהסרטונים מקבילים לאירועים בשטח.
התמיכה
כולנו רואים ביו טיוב כי גם במשאלים נקודתיים ובלתי מדעיים של פלסטינים בגדה המערבית התמיכה בחמאס רחבה. נכון יותר לומר שהתמיכה אשר עולה מהמשאלים האלה, נובעת מהתנגדות פוליטית לישראל, והיא רחבה. זאת אינה תמיכה בג'נוסייד של חמאס ב-7 באוקטובר, אם כי גם תמיכה כזאת מופיעה שם. נשאלים רבים בגדה מביעים את פחדם העמוק ואת הסלידה כלפי מה שהם רואים בו "כיבוש" באמצעות תמיכה בחמאס. במובן הזה חמאס הוא הכוח הפלסטיני היחיד אשר נלחם בישראל, ובהקשר הזה גם העובדה שביצע ג'נוסייד, לא מקטינה את התמיכה בו. מבחינת פלסטינים רבים, התמונה שמאפילה על כל תמונה פוליטית אחרת היא תמונת הכובש הישראלי במחסומים, והצורך להיאבק בו, לפחות למען הכבוד הלאומי. לצורך הזה, מקדם כעת חמאס את טקטיקת המאבק של האנדרדוג בצבא האדיר, ומשגר את התוצאה ישר אל הלבבות המוכנים בגדה המערבית.
הטקטיקה
הטקטיקה היא איראנית; אפשר להקיש על כך מתוך כנס שהיה השבוע במשמרות המהפכה בטהרן, ושם נאמר באופן ברור כי איראן מגרה את שכירי החרב שלה, לרבות את חמאס, לתקוף את ישראל (ר' היום בסיפור המרכזי). השיעור האיראני נופל על אוזניים פלסטיניות כרויות של תלמידי הג'נוסייד בעזה; חאמס יודע על פי המקור הפלסטיני כי בלי מיתוס של גבורה, הוא ייצא מהמערכה הזאת כארגון מוכה מובס ומושפל. לכן לפי המקור נבחרה הסיסמה: תמות נפשי עם פלישתים, כלומר למות ובלבד לא להיכנע. בדברי הפתיחה לסרטון אשר תמונותיו מצורפות לכאן אף נאמר: הישראליים מתבצרים בטנקים, אנחנו מתבצרים בקוראן. הפאנצ' ליין הוא אנחנו גיבורים, ונלחמים עד המוות. חמאס צריך את המיתוס הזה כאמור כדי להישאר בחיים כארגון, ולשגשג במונחים פוליטיים ציבוריים בגדה המערבית. להערכתנו תמיכה גורפת של פלסטינים בגדה המערבית בחמאס, תחלחל גם לעזה, ובתום הקרבות, תצית שוב ברצועה תמיכה רחבה בחמאס, אם אכן הטקטיקה החדשה שאימץ בתמיכה איראנית, תצליח.
ההשפעה על המו"מ
בניית המיתוס מחייבת לדברי המקור את חמאס לעמוד על שני עיקרים במו"מ עם ישראל. האחד, סוף המלחמה. השני: שחרור כל האסירים הפלסטיניים הכלואים בישראל תמורת כל החטופים.
כל שאר הדברים אמר המקור נתונים לפשרה: חמאס מוכן להסכם בכמה פעימות. הוא מוכן לנוכחות של צה"ל בפילדלפי עד השלמת כל סעיפי ההסכם וכל הפעימות; כך גם לגבי ציר נצרים.
נאמר כי מה שהיה בשלהי חייו של יחיא סינוואר, כשהסכים לפשרה, כולל לנוכחות של ישראל בכמה נקודות לאורך פילדלפי, כבר אינו רלבנטי, למיטב הבנתנו.
מתקיים מהלך מקיף לפתרון משבר הגיוס, בין החרדים האשכנזים והספרדים המתואמים, לבין צה"ל, ולבין היועמ"ש. בלב הדיון: מהלך הדרגתי החל מגיוס ממוקד ועד גיוס אקראי כעבור שנים
מדבריו של מקור חרדי בכיר מאוד, עולה כי יש ניסיון מקיף כל-ישראלי, לפתור את משבר הגיוס. הניסיון הזה מתאפשר, אחרי שבקרב הנהגת הציבור החרדי הולכת ומחלחלת התבונה כי אם לא ישתתפו בפתרון המשבר, הם יצטרכו לקבל הכתבה חד צדדית של מציאות גיוס חדשה לחרדים. השיח החרדי לגיבוש עמדתם מתנהל בין שני פלגי הציבור החרדי האשכנזי, קרי ההנהגה החסידית של גור וויז'ניץ, עם ההנהגה החרדית הליטאית, מול ההנהגה הספרדית של מועצת חכמי התורה של ש"ס. את התיאום בין שלושת הפלגים החרדיים מקיים הרב הספרדי, אברהם סלים. מאחורי הקלעים עומד ככל הנראה אריה דרעי, שמצד אחד יודע כי כדי לא למנוע סכנה המרחפת על עתידו הפוליטי, עליו להביא הישגים לציבור החרדי ובפרט לציבור החרדי והמסורתי של ש"ס, ומצד שני הוא מבין שהנהגה של אדם אחד במועצת חכמי התורה של ש"ס, למשל הראשון לציון הרב יצחק יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף, תסכן את מעמדו, והוא העדיף כפי שדיווחנו כאן בלעדית ב-22 בספטמבר הנהגה משולשת למועצת החכמים. עדין אין הודעה רשמית על כינונה של הנהגה משולשת כזו, אבל בשטח היא כבר עובדת והאישים בה הם הרב משה מאיה, הרב אברהם סלים, הרב יצחק יוסף.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
המהלך החדש לפתרון משבר הגיוס התחיל ככל הנראה בש"ס. אריה דרעי הבין להערכתנו כי בחירתו להתחיל את כהונת הממשלה הנוכחית בחוק שנוגע לו אישית, במקום בחוק ציבורי כחוק הגיוס, עלול כעת בלב המשבר שהתחיל בחודש ינואר 2023, עבור דרך המלחמה באוקטובר, להביא לסופו הפוליטי. כאן דיווחנו בלעדית ב-22 בספטמבר השנה, במאמר המערכת שלנו כי בש"ס מדברים על הנהגה משולשת במועצת החכמים.
כעת מתברר לעומק מהו המהלך הפוליטי אשר עומד מאחורי הכוונה של אריה דרעי עליה דיווחנו כאמור, לכונן במועצת חכמי התורה של ש"ס הנהגה משולשת. דרעי הבין שחוק הגיוס עלול להפיל את הממשלה, ובלא הישגים לש"ס בממשלה אשר הביאה את חורבן 7 באוקטובר, עתידו הפוליטי נתון בסכנה מוחשית. מצד שני דרעי אינו סמכות תורנית, והוא אינו יכול לתאם מהלכים לקראת הסכמה חרדית כוללת לגיוס חרדים. את זה יכולה לתאם סמכות דתית מוערכת, כראש מועצת חכמי התורה של ש"ס, עם ראשי החסידים, האדמו"רים מגור ומויז'ניץ, ועם ראשי הליטאים, הרבנים הירש ולנדאו.
אדם מתאים לתיאום כזה הוא הרב אברהם סלים המקובל בקרב ספרדים ואשכנזים, אבל הוא אינו מקובל על כל חלקיה של ש"ס; אדם נוסף שבכוחו לתאם, הוא הרב יצחק יוסף, אבל מינויו יעניק לבית הרב עובדיה יוסף כוח שישפיע על מעמדו של אריה דרעי כראש התנועה; הרב משה מאיה, יתקשה לבדו לתאם בין כל קהילות החרדים, האשכנזים והספרדים; הפתרון לכל השיקולים האמורים, היה לדברי מקור חרדי בכיר מאוד, כינונה של הנהגה תורנית משולשת לש"ס אשר בה יהיו, הרב אברהם סלים, הרב משה מאיה, הרב יצחק יוסף. את התיאום בין מנהיגי החרדים האשכנזים לבין מועצת חכמי התורה של ש"ס, מקיים כעת הרב אברהם סלים. אריה דרעי עומד מאחורי הקלעים ומאשר ומנווט את הסכמת ש"ס. והרבנים מאיה ויוסף מאזנים את כוחו של הרב סלים.
בקרב החרדים האשכנזים ובעיקר בקרב מנהיגיהם חלחלה התבונה כי גיוס חרדים במובן הציבורי הוא עובדה מוגמרת, וכי עליהם להשיג את ההסכמה הטובה ביותר האפשרית בתנאים הנוכחיים. לשם כך הביעה המנהיגות החרדית החסידית והליטאית, הסכמה להיכנס לדיון חשאי כל ישראלי אשר יביא פתרון למשבר הגיוס.
הדרישה החרדית היא שמערכת המשפט תאמץ את ההסכמה שתושג, אבל אין דרך להידבר עם בית המשפט העליון כיוון שהדבר מנוגד לעיקרון היסוד של הפרדת הרשויות. לעומת זאת לצה"ל יש דרך ואפשרות להידבר עם היועמ"ש בהיותם חלק מהרשות המבצעת. צה"ל מקיים מלחמה. היועמ"ש מפרשת את החוקים שהתקבלו בכנסת. אם שניהם יגיעו להסכמה, אשר הציבור החרדי יסכים לה למפרע, הסיכוי שהיועמ"ש תגן על החוק גדול. זהו לדברי המקור המבנה של הניסיון הכול-ישראלי הנוכחי למצוא פתרון למשבר הגיוס. וזה המהלך אשר מתרחש כעת.
העמדה היסודית של החרדים האשכנזים ושל חלק מהחרדים הספרדים – להתנגד לכל גיוס, כבר השתנתה בחודשים האחרונים להסכמה כי יגויסו חרדים אשר אינם לומדים. אבל ההסכמה הזאת רחוקה מעמדת היועמ"ש ומעמדת בית המשפט העליון – לפיהן הגיוס צריך להיות עיוור ושווה לכולם. מדברי המקור עולה כי כעת יש התקדמות גם בסוגיה המרכזית הזאת, לפיה יוסכם על מתווה אשר יתחיל בגיוס ממוקד של חרדים אשר אינם לומדים, ואחרי שתושג הצלחה וגם צרכיו של צה"ל יסופקו, יתחיל השלב השני של גיוס אקראי הדרגתי. איננו יודעים מהי נקודת הסיום של המתווה, והאם היא כוללת מכסה סופית מקרב החרדים בישיבות, או שהיא עיוורת ושווה לכל המתגייסים לצה"ל. נזכיר כי עמדת דוד בן גוריון הייתה לאפשר ל-400 עילויים ללמוד כל חייהם על חשבון הציבור בישראל, ללא חובת גיוס לצבא הגנה לישראל. בהתאמה לאוכלוסיית ישראל הנוכחית, מדובר בהסכמה כל-ישראלית מעודכנת לכ- 6000 בני ישיבות בכל הגילים. קרי מגיל גיוס ועד שיבה טובה.
אבו מאזן הזהיר את ישראל פעמיים כי חמאס מתכוון לתקוף אותה. הפעם השנייה הייתה ב-5 באוקטובר, יומיים לפני הג'נוסייד של חמאס ביישובי הדרום
את האזהרה הראשונה העביר אבו מאזן לבנימין נתניהו בשנת 2018, אחרי שהשיחות בין פת"ח לבין חמאס קרסו כמה חודשים לפני כן. אבו מאזן העביר לנתניהו את המסר כי "תנועת חמאס תבגוד בכם אם תכרתו איתה הסכמים ותעבירו לה כסף באמצעות קטאר, עזרו לנו לצמצם את כוחו של חמאס". את האזהרה השנייה הורה אבו מאזן להעביר לישראל ב-5 באוקטובר, אחרי שאנשיו ברצועת עזה הודיעו למנהליהם ברמאללה כי חמאס מתכונן לתקוף את ישראל. איננו יודעים בוודאות כי האזהרה הועברה לשב"כ, ולא לגורם ישראלי אחר. מקור פלסטיני אמר לנו כי "הגוף היחיד שהרשות עובדת אתו באופן רשמי בתיאום עם ישראל הוא שב"כ, ולכן אני משוכנע כי האזהרה הועברה לשב"כ ולא לגוף ישראלי אחר"
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור פלסטיני בכיר בארגון פת"ח, מסר לנו בסוף השבוע כי אבו מאזן הזהיר את בנימין נתניהו מפני התקפת חמאס, פעמיים במהלך שבע השנים האחרונות. בפעם הראשונה הזהיר אבו מאזן את בנימין נתניהו, בשנת 2018, אחרי שמו"מ בין הפת"ח לבין חמאס, לשת"פ בפוליטיקה הפלסטינית, קרס. בעקבות דרישתו של חמאס במהלך המו"מ עם פת"ח, להכיר בניצחונו בבחירות בשנת 2007, כבחירתו למנהיגו החוקי היחיד של העם הפלסטיני, באופן שמכפיף את פת"ח ואת שאר הארגונים הפלסטיניים להנהגת חמאס באש"ף.
בעקבות קריסת המו"מ, החליט אבו מאזן בשנת 2017 לצמצם את כוחו של חמאס. הוא הורה לעצור את המשכורות המשולמות לאנשי חמאס ברצועת עזה, וכן הורה לרשות הפלסטינית, להפסיק לשלם לחברת החשמל הישראלית עבור החשמל אשר אותו היא מספקת לרצועת עזה. כמה חודשים לאחר מכן, החליט בנימין נתניהו להתיר העברת כסף קטארי, ישירות לחמאס. הכסף הועבר במזוודות מספר פעמים בשנה, כאשר בכל מזוודה כ-15 מיליון דולר במזומן.
"הכסף הזה חילץ את חמאס מהמצוקה אשר אליה הכניס אותו אבו מאזן" אמר המקור
בעקבות כך, אמר המקור, פנה אבו מאזן לבנימין נתניהו (לא ישירות) והזהיר אותו כי הסכם עם חמאס לא יחזיק מעמד, וכי הארגון מתכוון לתקוף את ישראל.
על אף האזהרה הזאת, אמר לנו המקור, המדיניות הישראלית שחיזקה את חמאס המשיכה, באמצעות המזוודות מקטאר.
הפעם השנייה אשר בה הורה אבו מאזן להזהיר את ישראל מהתקפת חמאס הייתה ב-5 באוקטובר 2023, יומיים לפני ההתקפה על יישובי הדרום. את האזהרה העבירו לרמאללה אנשי הרשות הפלסטינית שנמצאים ברצועת עזה. עובדי הרשות דיווחו למנהליהם כי "חמאס מתכוון לתקוף את ישראל". בתחילת המלחמה, דיווחנו כאן, כי עובדים של הרשות אשר מוצבים ברצועת עזה דיווחו כי הנהגת חמאס הורתה לאסוף את הטלפונים מכל אנשי הארגון, וגם אזהרה על כך הועברה לשב"כ בערב ההתקפה.
בעקבות אזהרת עובדי הרשות בעזה, הורה אבו מאזן להעביר לישראל אזהרה על ההתקפה הצפויה. להערכתנו האזהרה הועברה בצינורות הרשמיים, קרי באמצעות השב"כ. אך איננו יודעים זאת בוודאות. הערכת המקור זהה להערכתנו, אם כי גם הוא כאמור אינו יודע זאת בוודאות.
חדשות יום ראשון
807 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת חרבות ברזל.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il