הסיפור המרכזי

לאור העובדה שביה"ד הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ונגד שר הבטחון, אשאל מדוע דווקא עכשיו? מה השתנה אצלנו או במעשינו שגרם לבית הדין לחרוג מהרגלו ולהוציא, לראשונה בתולדותיו, צווי מעצר נגד מנהיגי מדינה דמוקרטית?

מאז כינונו של ביה"ד, שישראל אינה חברה בו ואינה חתומה על אמנת רומא שהקימה אותו, לחמה ישראל מספר מלחמות ואף נטען בעבר נגדה שביצעה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות; אלו אינן טענות חדשות והן הועלו נגד ישראל מספר רב של פעמים.

למרות זאת, ביה"ד לא הוציא מעולם צווי מעצר נגד מנהיגי ישראל, למרות שהתבקש לא פעם לעשות כן. טענת ההגנה המסורתית של ישראל, בהתמודדות עם הניסיונות לקדם במישור הבינלאומי או במדינות אחרות, הליכים פליליים נגד ישראלים, בדרג המדיני והצבאי, היא כי לישראל מערכת משפט עצמאית, מקצועית ואפקטיבית, אשר חוקרת בעצמה חשדות להפרה של דיני הלחימה, ובמקרים המתאימים גם מעמידה לדין ושופטת את האחראים. על-כן, בהתאם לעקרון המשלימות מן המשפט הבינלאומי, אין לכאורה כל סיבה שבית-הדין הפלילי הבינלאומי יתערב.

כלומר, העובדה שלישראל מערכות חקירה ושפיטה עצמאיות ובלתי תלויות אשר עושות את מלאכתן וחוקרות, בודקות ושופטות את מי שנחשד בביצוע עבירות כאמור – היא זו שהייתה המחסום העיקרי אשר מנע את הוצאת צווי המעצר הנ"ל נגד מנהיגי ישראל בעבר. כך היה עד לעת האחרונה.

מאז ינואר 2023 אנו עדים להפיכה משטרית המתנהלת ביוזמת שר המשפטים וראש הממשלה. מטרתה האמיתית של ההפיכה המשטרית היא לצמצם עד מאוד את הדמוקרטיה עד לדיקטטורה, ולהעניק לרשות המבצעת סמכויות רחבות מאוד.

לצורך זה נעשים מאמצים כבירים להכפיף את הרשות השופטת לרשות המבצעת, להקטין מכוחה ומסמכויותיה ולאפשר לרשות המבצעת לשלוט על תהליך מינוי השופטים.

בנוסף, נראה כי משטרת ישראל נשלטת באורח כמעט מוחלט ע"י השר בן גביר, שהוא עבריין מורשע. השר מעמיד את הנאמנות האישית לו ואת אימוץ האידאולוגיה שלו, כתנאי ראשון במעלה למינוי ולקידום קצינים במשטרה.

בקרב ציבור גדול של ישראלים מקנן חשש כי משטרת ישראל נשבתה ע"י השר ופועלת למעשה כזרועו הארוכה.

מאז פרצה המלחמה, התייחס תובע בית-הדין במספר הזדמנויות למערכת המשפט הצבאית הישראלית. בתוך כך, הוא ציין כי צה"ל הוא צבא מקצועי ומיומן, שפעילותו המבצעית נתמכת בייעוץ משפטי שנועד להבטיח עמידה בדיני המלחמה, למשל בהקשר של תקיפת מטרות, וכי אין מקום לאי-הבנות ביחס לקיום חובותיו המשפטיות או ביחס ליכולתו לתת דין וחשבון על פעולותיו במלחמה. עוד ציין התובע, כי טענות מהימנות בדבר ביצוע פשעים, צריכות להיבדק ולהיחקר באופן עצמאי על ידי ישראל, וללא שיהוי.

למרות זאת, לא עשתה ישראל כמצופה ממנה; לא התבצעה כל חקירה אמיתית ובלתי תלויה, ובכך ישראל הביאה על עצמה את הצרה הזאת.

מה ניתן לעשות מכאן ואילך?

ראשית, יש לעצור מיד את ההפיכה המשטרית.

שנית, ביחס לצווים אלו, על ישראל לפעול בשיתוף עם בעלות בריתה בקהילה הבינלאומית. חשוב להמשיך בשיח עמן על-מנת שיעמדו לצד ישראל מול בית-הדין, כפי שחלקן כבר עשו בעבר. יש להדגיש: השתלחות פומבית בבית-הדין או בתובע שלו לא תסייע, ואף תקשה על מדינות אחרות החברות בבית-הדין לסייע לישראל.

בנוסף, אין זה עדיין מאוחר לחזק את טענת המשלימות של ישראל באמצעות ביצוע חקירה פנימית כנה ואפקטיבית ביחס לטענות המועלות בבקשה של התובע ובהחלטת ביה"ד. חקירה כזו אינה חייבת להיות חקירה פלילית, אלא יכולה אף להיות במסגרת של ועדת חקירה ממלכתית (עדיף), או ועדת בדיקה עצמאית שתוקם על ידי הממשלה, ואשר יינתנו לה סמכויות חקירה מתאימות, לרבות הסמכות להפנות את ממצאיה לחקירה פלילית במקרים מתאימים. דוגמה לחקירה מעין זו היא "ועדת טירקל" שהוקמה לאחר שעלו טענות ביחס לשיטות הפעולה של ישראל בהשתלטות על המרמרה.

לבסוף, יש לזכור שעל פי "חוקת רומא" למועצת הביטחון של האו"ם יש סמכות לעכב את ההליכים, וכי לתובע ולשופטי ביה"ד יש סמכות להפסיק את ההליכים אם ההעמדה לדין אינה משרתת את אינטרס הצדק.

בהקשר זה ייתכן, למשל, כי התקדמות משמעותית במהלך המדיני יכולה להביא את התובע או את בית הדין לעצור את ההליכים או לבטלם על מנת לאפשר את קידום המהלך המדיני וזאת מכח "אינטרס הצדק" שפירושו טובת האוכלוסיה המוגנת. בהקשר זה יש לזכור כי המונח "אינטרס הצדק" זכה לפרשנויות שונות לאורך השנים, וכלל לא ברור שהתובע אכן יעשה בו שימוש בהקשר של הליך מדיני.