גליון 212
27 ביולי 2025
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
החורבן הערכי שהביא הכהניזם על ישראל, ונתניהו שהניח לנו ליפול לתהום
השר בצלאל סמוטריץ' לא מסתפק בחורבן שהביא על עזה בעמדותיו הבלתי מתפשרות, חורבן שמנוגד להלכה יסודית מהתורה (בשבוע הבא נכתוב בהרחבה על ההלכה האמורה). מקור פלסטיני חשוב תאר השבוע את האופן שבו פועל עכשיו השר סמוטריץ' גם נגד אזרחי הרשות הפלסטינית בשטחים הכבושים בגדה המערבית. לדברי המקור, השר סמוטריץ' עושה זאת באמצעות השקל.
"בימים האחרונים" הוא אומר "אני כבר לא יכול לקנות אוכל, אין לי משכורת, לא יכול למלא דלק באוטו כי השקל הוא המטבע שלנו, ואנחנו לא יכולים להשתמש בו"
הסיבה לדבריו למציאות הזאת היא כי השר סמוטריץ' לא מאפשר לבנקים הפלסטיניים בגדה המערבית, להפקיד את השקלים שלהם בישראל, והוא מעקר בכך את ערכם (למשל הבנקים בגדה מתקשים לנהל סחר בינלאומי אשר קשור בשקל, או המרת מטבע שוטפת). כתוצאה מכך הבנקים בגדה לא מקבלים לאחרונה הפקדות בשקלים, אומר המקור, והמחאות משכורת למשל, עוברות לפריטה במשרדי צ'יינג' שגובים עבורן עמלה מהותית; הצ'נג'יים פורטים אחר כך את השקלים בירדן, ומשלמים עמלה מהותית, אשר נלקחת בסוף הסיבוב מהאזרח הקטן. הקשיים האלה באמצעות השקל, נוספים לדברי המקור, לניסיונות השתלטות של מתנחלים פרועים על נחלות ושטחים, ולהעצמת הפחד והאימה שהם מטילים מאז תחילת המלחמה.
לגבי עזה, שם בוודאי המציאות הפלסטינית הרבה יותר גרועה. אם כי יתכן שהתיאום החדש בין הרמטכ"ל לבין ראש הממשלה (ר' היום בכותרתנו הראשית), ימנע את הפשע נגד האנושות שהגתה ממשלת ישראל בשם הפראי "הגירה מרצון". כי הרי אין איש בעולם אשר יראה בהגירת אזרחים משטח כבוש, ביטוי של רצון חופשי. השקר הנתעב הזה משרת מטרה פוליטית, ועל הדרך הוא מזהם את ערכיה הנצחיים של ישראל. לא הרבה. כאן כתבנו על פשע המלחמה של ההגירה מרצון מיד כשנודע מפיו של הנשיא האמריקאי. להערכתנו כאמור טראמפ היה רק המבשר, והרעיון נולד בממשלת הקנאים.
צריך לומר שגם מה שנראה כרעב בעזה, וגם כינונה של עיר אוהלים בשם פראי נוסף "עיר הומניטרית", אינם עומדים בפני עצמם, אלא הם נובעים מתוך פשע ההגירה מרצון. (וצריך לשאול מיליוני ישראלים האם הם היו מוצאים מחווה הומניטרית בהעברתם מביתם לאוהל, ולמלחמה על פרוסת לחם). כאשר המטרה המרכזית היא טרנספר, חלוקת המזון כפופה לצרכי ההגירה, וכך גם ריכוז מאות אלפים בשטח קטן.
אם הרמטכ"ל זמיר יצליח אכן לשכנע את ראש הממשלה לדבוק בתיאום החדש ביניהם, ישראל עשויה להינצל מפשע המלחמה בעזה שאיננו הגירה מרצון אלא טרנספר כהניסטי; אם כי עדין היא תישאר עם החורבן שהטילה על עזה, אשר מנוגד לעניות דעתנו להלכה מהתורה.
סיום המלחמה וכניסת ממשלה פלסטינית בראשות חוסיין א שייח לעזה (דבר שיכול היה לקרות כבר בחודש ינואר 2024 כפי שדיווחנו כאן בלעדית), יחייבו כללים חדשים גם בגדה המערבית: ניתוק גיאוגרפי בין ציבור המתנחלים לבין אזרחי הרשות הפלסטינית, אשר יתחילו בכינונה של מדינתם העצמאית; מהלכים כאלה, עשויים להציל את ישראל מחורבן ערכי מוחלט, מכאוס חברתי ופוליטי, ויאפשרו להיצמד לחזון הרמטכ"ל זמיר, להחזיר את החטופים ולהתחיל בתהליך בניית צה"ל לקראת אתגרי המזה"ת החדש, האלים והעוצמתי מקודמו, שהביאה על ישראל ממשלת הקנאים (לצד החורבן הערכי שהביאה); היא הביאה זאת אחרי שהביאה מלחמה על ישראל ב- 7 באוקטובר, בעקבות ניסיונה להחיל על ישראל דיקטטורה משיחית החל מחודש ינואר 2023, כדי שהיא תוכל באין מפריע לספח את הגדה המערבית לישראל (על ההיבריס הישראלי ר' היום ביומן). וצריך לומר לסיום: המכה ההרסנית שספג חמאס מעולה, ובעתיד, כדברי הרמטכ"ל, המלחמה נגדו תימשך עד שיושמד כליל, וכל ראשיו יוצאו להורג אם לא יניחו נשקם. אין על כך כל מחלוקת, אלא רק על מה שקרה בעקבות הרצון המוצדק הזה. חטא היוהרה.
ב-22 ביוני דיווחנו בלעדית על הסכמתו של נתניהו לסיים את המלחמה. ההסכמה לסיום המלחמה, לא הביאה את המו"מ לידי הסכם, כיוון שעל הפרק היו מחלוקות שרובן נפתרו מאז. ובכל זאת, המו"מ התפוצץ בסוף השבוע, ומשלחת ישראל הוחזרה מדוחא. כעת מתברר כי הסיבה לפיצוץ היא העלאת שמות האסירים הכבדים שחמאס דורש מישראל לשחרר, כולם רוצחי המונים: מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, עבאס אל סייד, עבדאללה ברגותי, איבראהם חאמד, חסן סלאמה, מחמד ערמאן. איננו יודעים אם נתניהו מתכוון לתת את הסכמתו לשחרורם של רוצחי ההמונים; אבל בשיחתם, התחייב הרמטכ"ל לראש הממשלה: אני מבטיח לך שאם תחליט לשחררם, לא נניח להם לחולל שוב טרור. הערכתנו היא שלישראל לא תהיה ברירה, למען היערכותה, ולמען חזון בניית צה"ל לקראת המזה"ת האלים החדש שהולידה המלחמה.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
התפתחות חדשה ומהותית במלחמה הייתה השבוע, כאשר ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר נפגשו ביחידות. לשני האישים היה ברור להערכתנו, ששיתוף פעולה ביניהם נדרש כעת יותר מתמיד: כדי לחלץ את ישראל, מהדשדוש בעזה, ולחלץ אותה מההתקפות בזירה הבינלאומית, וכדי להחזיר את החטופים ולסלול את הדרך לשיקום ערי ישראל, ובעיקר לשיקומו של צה"ל, לבנייתו, ולהכנתו למזרח התיכון החדש שחוללה המלחמה: הציר הטורקי אליו עלולות להצטרף סוריה איראן מצרים, ואם מאמצי טורקיה יצליחו, גם ירדן וסעודיה.
הערכתו המוקדמת של הרמטכ"ל שהייתה ידועה לנתניהו, ולפיה המלחמה בעזה תמה, ויש לסיים אותה בתנאים שיאפשרו את צמיחת צה"ל, את החזרת החטופים, ואת ההתנתקות של הצבא ממגע עם הזירה האזרחית בעזה, והתרחקות מממשל צבאי, התקבלה לראשונה באופן מלא מצד נתניהו. כפי שציינו בעבר, איננו יודעים אם נתניהו לא יתכופף שוב בלחץ הקנאים, ולפיכך השאלה אם הסיכום השבוע עם הרמטכ"ל יחזיק מעמד, היא שאלה פתוחה.
לפני חודש היה בין השניים עימות כאשר נתניהו, כנראה בהשפעת הקנאים בממשלתו, אמר לרמטכ"ל "אתה כפוף לי ותעשה כל מה שאומר לך לעשות". רא"ל זמיר השיב: "אני כפוף לחוק ולמדינת ישראל". על העימות הזה דיווחנו כאן.
אחרי פרישת החרדים מממשלתו, בנימין נתניהו מבין להערכתנו שהבחירות קרבות, וכי הוא לא יוכל ללכת אליהן, כאשר המלחמה נמשכת, חטופים נמצאים בידי חמאס, וחיילים נופלים, באופן שהתפתח אחרי התמרונים הגדולים של מלחמת לבנון הראשונה. להערכתנו, בשל ההתפתחות הפוליטית, ובשל הזעם המופנה לישראל כעת מארצות המערב, נתניהו נאלץ לבחור בין הקנאים בממשלתו לבין השקפתו של רא"ל זמיר שיש לסיים את המלחמה, ולהחזיר את החטופים, לבנות את הישובים שנחרבו, ובעיקר לבנות את צה"ל לקראת האתגרים העצומים שמעמיד המזרח התיכון החדש.
אם נתניהו לא ישנה שוב את דעתו בהתאם לדרישת הקיצונים בממשלתו, ישראל עשויה לזנוח את פשע המלחמה אשר כונה "הגירה מרצון". המהלך העיקרי אשר טרפד (לפי שעה) את ה"הגירה מרצון", הוא ההתנגדות המצרית לאחיזה ישראלית בציר מורג, והתנגדותה להקמת עיר האוהלים שתאפשר בעיני המצרים לנייד את מאות אלפי הפלסטינים, לכיוון סיני. ככל שידוע לנו, אבן הנגף לחתימה על הסכם היא כעת דרישת חמאס מצד אחד להתחייבות ישראלית לסיום המלחמה, ודרישת ישראל מצד שני שערבות להסכמת המלחמה תהיה כרוכה בהתפרקות חמאס מנשקו וויתור על שלטונו ברצועת עזה; לכן ערבות לסיום המלחמה לא תינתן עכשיו, אלא רק אחרי שחמאס יחתום על התפרקות מנשקו וויתור על שלטונו. על ריבוע המעגל ר' בכתבה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
במו"מ הנוכחי, מנסים כעת ישראל חמאס והמתווכות לרבע מעגל: חמאס דורש כבר עכשיו ערבות ישראלית, לסיום המלחמה, אבל ישראל אינה מסכימה לתת ערבות כזאת, כיוון שסיום המלחמה כרוך בהתפרקות חמאס מנשקו וויתור על שלטונו. חמאס מצדו שומר את הקלף של ויתור על שלטונו ועל נשקו, כדי להבטיח את סיום המלחמה. מאחר שכל אחד מהצדדים מסכים באופן יסודי לתנאי היסוד של הצד שמנגד, ההסכם עומד כעת על ניסוח, ולא על עניינים מהותיים שרובם נפתר, בשני סייגים: האחד הוא שנתניהו לא ישנה שוב את דעתו לגבי סיום המלחמה, הסכמה אשר עליה דיווחנו כאן בלעדית ב-22 ביוני, והשני הוא שחמאס לא יחשוב שאבו מאזן סגר לו את כל הדרכים לשיקום פוליטי של הארגון, ובעקבות כך יחזור בו חמאס מההסכמה להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון. לגבי פעולות אבו מאזן ר' היום במאמר המערכת.
גם שאלת שחרורו של מרואן ברגותי עדין לא נסגרה, מתוך הסירוב למפרע של ישראל לשחרר אותו, ומתוך רצונו של חמאס להיעזר בברגותי לשיקום מעמדו בגדה המערבית ובעזה. ככל שאבו מאזן יפעל בנחרצות ובנוקשות למנות את חוסיין א שייח לראש הממשלה הפלסטינית לגדה המערבית ולעזה, ולמנוע כל שותפות פוליטית עם חמאס, כך הארגון ידרוש בייתר תוקף את שחרורו של ברגותי.
הערבות עשויה למנוע ממשל צבאי, ואת תוכנית "הגירה מרצון" (ר' היום בסיפור המרכזי מאת מתי כהן, הרחבה על פשע המלחמה אשר מכונה "הגירה מרצון"). בכך ארה"ב מסנדלת את בנימין נתניהו בשלושה היבטים 1. הערבות שהיא תעניק לחמאס לפיה ישראל תחזיק בציר מורג רק למשך 60 הימים של הפסקת האש הזמנית, עשויה לחלץ את המו"מ מהמשבר הנוכחי (אלא אם נתניהו יטרפד את מתן הערבות על ציר מורג) 2. נסיגה מציר מורג בתום 60 ימים, במידה שהמו"מ לסיום המלחמה לא יתפוצץ, עשוי לסתום את הגולל על תוכנית "הגירה מרצון" 3. נסיגה מעזה מקעקעת כוונה לכונן ברצועה ממשל צבאי.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מאחר שציר מורג, הפך לאבן נגף עיקרית בדרך להפסקת אש ושחרור 50 החטופים (הדר גולדין ו-49 החטופים מאז 7 באוקטובר), ארה"ב בימים האחרונים הציעה פתרון שעשוי להציל את המו"מ להפסקת האש: מתן של ערבות אמריקאית ממוקדת לחמאס לגבי ציר מורג, ולנסיגת ישראל מהציר כעבור 60 ימים. איננו יודעים אם הערבות תהיה תקפה, גם אם המו"מ לא יסתיים כעבור 60 ימים; לפיכך נשארת תלויה השאלה אם הערבות תחייב את ישראל לסגת מציר מורג (על פי הערבות האמורה) ועדין לא לחדש את המלחמה (על פי הערבות האמריקאית לסיום המלחמה). על פי מקור אשר ציטטנו בשבוע שעבר, בנימין נתניהו לא יסכים לסגת מרצועת הביטחון (הפרימטר) בסיום המלחמה, בהתאם לדרישת חמאס לחזור לקווי 6 באוקטובר, וישראל עלולה לפיכך לחזור למלחמה בתום הפסקת האש הזמנית ומו"מ מסוים אשר יבוא אחריה; איננו יודעים כאמור אם במקרה כזה ישראל תיסוג מציר מורג, ואחר כך, עם חידוש המלחמה, תחזור אליו.
הפרטים אשר ידועים לנו עכשיו הם כי בנימין נתניהו אכן מתכוון לחתור להפסקת אש זמנית ל-60 יום, ואכן מתכוון להביא לקיומה; יתכן שנתניהו אף יסכים לערבות האמריקאית לגבי ציר מורג, ואולי אף היה לו חלק בהגייתה; כן ידוע לנו כי נתניהו אינו מתכוון לסגת בשום מקרה מרצועת הביטחון (הפרימטר), ויתכן שעל הרקע הזה אף יחדש את המלחמה בתום 60 ימים בתוספת פרק זמן נוסף של מו"מ שיבוא אחריהם; במקרה כזה ממשלת הקנאים תדרוש כינון של ממשל צבאי, והגברת המאמצים ל"הגירה מרצון". (ר' היום בסיפור המרכזי הרחבה על פשע המלחמה המכונה "הגירה מרצון").
לגבי שחרור אסירים, חמאס מתעקש על שחרורו של מרואן ברגותי. בישראל מבינים כי משמעות שחרור ברגותי היא חילוצו של חמאס מהמצוקה אליה נפל בעקבות המלחמה שאותה יזם, וכינון היסטורי של אש"פ אשר בו יהיו נוכחים פת"ח וחמאס, ובו ההנהגה תהיה משותפת לשני הצדדים, ותהיה כנראה ניצית כלפי ישראל.
ישראל דורשת שבמהלך הפסקת האש בת 60 הימים, ציר מורג והפרימטר יישארו בידיה. חמאס הסכים לקבל ערבויות מקטאר וממצרים לסיום המלחמה, והבטחה לא מחודדת מנשיא ארה"ב (איננו יודעים את נוסחה). עם זאת, בעקבות דרישתה הנחרצת של ישראל להישאר בציר מורג, ובעקבות הרמז שהיה טמון במהלך לגבי כוונת ישראל להישאר בפרימטר גם בהסכם קבע, חמאס דורש כעת נסיגה ממורג וחידוד של הערבויות, כולל הערבות האמריקאית. דרישת חמאס היא שצה"ל יחזור בסיום המלחמה לקווי 6 באוקטובר. מקור פלסטיני: אבו מאזן יכונן ממשלה חדשה בראשות חוסיין א שייך, מתוך כוונה שהיא תמשול בגדה המערבית וברצועת עזה, צרפת עשויה להכיר במהלך, יתכן כי ארה"ב כבר הסכימה להקמת הממשלה הזאת שנתונה בקשר מדיני עמוק עם איחוד האמירויות ותהיה בפיקוחה.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
המוטיב אשר מוביל כעת בישראל את הדיונים על המו"מ להפסקת אש הוא כוונתו המסתמנת של ראש הממשלה נתניהו, לחזור בו מהסכמתו לסיים את המלחמה, באמצעות הצגת חמאס כצד אשר מסרב להתגמש (עם זאת צריך לשים לב שהמציאות כעת היא של מו"מ מכריע, וכל מהלך לפיכך עשוי להיות קלף מיקוח ותמרון במו"מ ולא עמדה חד משמעית).
נתניהו על פי מקור, מתכוון להשתמש בפרימטר, כדי לחזור למלחמה בתום 60 הימים, לכבוש את רצועת עזה, ולכונן בה ממשל צבאי. זאת הסיבה לדברי המקור שנתניהו דורש לכנס את תושבי עזה מדרום לציר מורג, באופן שיוכל להורות לצה"ל לפעול בחופשיות בצפון הרצועה, ולהכריע שם את חמאס בהתחדש הלחימה, ואת המפקד הנוכחי של כוחות חמאס ברצועה אל חדאד. הכוונה המסתמנת הזאת לכופף שוב את המלחמה לאינטרסים הפוליטיים של הליכוד ושל מפלגות הקנאים, מנוגדת לתפישות של מערכת הביטחון לפיהן, בראש ובראשונה על ישראל להחזיר כעת את כל החטופים, גם במחיר של סיום המלחמה.
מקור מסר כי על הרקע הזה של תמרונים בעלי אופי פוליטי במו"מ, התקיימה השבוע שיחה קשה בין הרמטכ"ל לבין ראש הממשלה; בנימין נתניהו אמר לרמטכ"ל: "אתה כפוף לי, ותבצע כל מה שאני אומר לך" הרמטכ"ל השיב "אני כפוף לחוק ולמדינה ולא לך, הממשלה מתווה מדיניות. אבצע כל דבר שהממשלה תחליט במסגרת החוק, ואני אומר שוב, אני כפוף לחוק ולמדינה ולא לך". ר' היום הרחבה במאמר המערכת.
מקור ערבי מסר כי בתיאום עם מדינות במערב ובהם ארה"ב וצרפת, אבו מאזן מתכוון לפטר את ממשלתו הנוכחית, ולהקים ממשלה חדשה בראשות חוסיין א שייך. הממשלה החדשה תמשול בעזה ובגדה המערבית, והיא תהיה נתונה לחניכה מדינית ולפיקוח של איחוד האמירויות. יתכן שבכנס שיהיה בקרוב, צרפת תכיר במהלך. יתכן כי גם הנשיא טראמפ תומך במהלך.
הפרשנות המשפטית של היועמ"ש אינה רק בגדר עמדתה של הנושאת בתפקיד המשפטי הבכיר בממשלת ישראל, אלא היא הופכת, מרגע ניסוחה, לעמדתה של המדינה במובן המשפטי. ולכן העמדה הזאת גוברת על עמדת הממשלה, מכוח עליונותה של המדינה על הממשלה. עם זאת, גם פרשנותה של היועמ"ש נתונה לביקורת של בית המשפט, על פי עתירות שמוגשות, כמו העתירה הנוכחית נגד היועמ"ש בעניין התנגדותה להליך מינוי זיני לראש שירות הביטחון הכללי.
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
אם בג"ץ יקבל את העתירה נגד החלטת היועצת המשפטית לממשלה בעניין מינוי ראש השב"כ ויקבע שניתן לעקוף את חוות דעתה או לקבוע שהיא אינה מחייבת, הרי שמדובר ברעידת אדמה חוקתית-משפטית, לא פחות מזה!
משמעותו של פסק דין כזה תחרוג בהרבה מהמינוי הספציפי: המשמעות המיידית תהיה שינוי יסודי במעמדה של מערכת הבלמים והאיזונים בישראל, ופגיעה עמוקה בשלטון החוק ובאופי הדמוקרטי של המדינה.
עד כה, חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה נחשבת מחייבת את הרשות המבצעת. כך עולה מפסיקה רבת שנים וחד משמעית של בית המשפט העליון.
חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה אינה פרשנות פרטית, אלא עמדת המדינה מבחינה משפטית. בית המשפט העליון פסק כבר עשרות פעמים, אם לא מעבר לכך, שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הרשות המבצעת והיא הפרשנות הנכונה של הדין. כלומר, חוות הדעת הזו מחייבת את הממשלה ואת כל שלוחותיה ומשרדיה ואין לערער עליה, עד אשר בית המשפט יפסוק אחרת ויקבע שהדין הוא אחר.
בית המשפט פסק כך פחות מחמש פעמים בחמישים השנים האחרונות.
לפיכך, שרים, מנכ"לים ומוסדות מדינה כפופים לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה.
אם בג״ץ יקבע בעתירה הנדונה, שהממשלה היתה רשאית לסטות מחוות דעתה של היועמ"שית, בלי שקדמה לכך החלטה של בית המשפט שקבעה שהיועמ"שית טעתה בפרשנות הדין, הוא למעשה, יפתח בכך את הדלת לאפשרות הסבירה מאוד שפוליטיקאים יבחרו מתי לקבל את עמדתה של היועמ"שית ומתי להתעלם ממנה.
פסק דין כזה יוביל לכרסום מעשי במערכת האיזונים והבלמים, שגם כך היא רופפת מאוד: כל שיקול משפטי יהפוך ל"עצה" בלבד. שר יוכל לומר "אני לא מסכים", ופשוט לפעול אחרת, גם אם ההחלטה עומדת בסתירה לחוק או מנוגדת לעקרונות המנהל התקין.
קבלת העתירה תחליש את מעמד היועץ המשפטי מהמעמד של "שומר סף" עצמאי לתפקיד טכני או פוליטי, כפוף לשר. במצב כזה, היועץ יפסיק להיות המגן על האינטרס הציבורי, ויהפוך לסוג של מזכיר משפטי שמוציא לפועל את רצון הדרג הנבחר.
ההשלכות יהיו דרמטיות: כל מינוי, כל תקצוב, כל החלטה שלטונית, יוכלו לעבור בקלות גם אם הם בלתי חוקיים או נגועים בשיקולים זרים, כל עוד אין פסק דין של בג"ץ שעוצר זאת בזמן. והרי לא כל אזרח מסוגל לעתור לבג"ץ בכל רגע.
בישראל אין חוקה פורמלית, ואין הפרדה ברורה בין הכנסת לממשלה. הממשלה שולטת בכנסת מכח המשמעת הקואליציונית ולמעשה, לא קיים פיקוח פרלמנטרי משמעותי על עבודת הממשלה.
הייעוץ המשפטי, ובראשו היועמ"ש, הוא אחד הכלים הבודדים שמונעים שלטון בלתי מרוסן. אם תוסר מן היועץ המשפטי לממשלה יכולתו וסמכותו לחייב את הרשות המבצעת בפרשנותו לדין, נקבל מערכת שלטון ריכוזית וחסרת פיקוח אפקטיבי.
מצב כזה ישליך גם על מערכת הביטחון: מינוי ראש שב"כ, גוף רגיש ובעל סמכויות מרחיקות לכת, תוך עקיפת חוות דעת משפטית, יצור תקדים מסוכן של מינויים נגועים באינטרסים פוליטיים, ולא על בסיס טוהר מידות ושיקול מקצועי.
כך גם בעניין מינויים בכירים אחרים, כמו מינוי רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב שב"ס וראש המוסד.
אם בג״ץ יקבל את העתירה נגד היועצת המשפטית לממשלה, הוא לא יפסול רק עמדה אחת, אלא יערער עיקרון יסוד של המערכת הדמוקרטית הישראלית: עקרון שלטון החוק שמשמעותו בהיבט זה היא, שהחוק גובר על גחמות השלטון.
במקום בלם אפקטיבי, נקבל מערכת ייעוץ מוחלשת וכפופה לרצון השלטון, בדיוק בנקודות הרגישות ביותר הדורשות את ההגנה החזקה ביותר.
לא מדובר כאן בוויכוח משפטי גרידא, אלא במאבק על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית.
המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים כולל עכשיו משתנים שמכבידים עליו, מעבר להיותו מורכב מאוד במובן המדיני הפשוט: 1. האופן שבו קושר ראש ממשלה מאז 7 באוקטובר, בין צרכיו הפוליטיים והאישיים, לבין ניהול המלחמה לרבות הפסקתה. 2. הרצון המסווה של הקנאים לנצל את המלחמה, למען סיפוח הגדה המערבית, וחידוש של ההתיישבות בעזה. 3. רצונו של דונלד טראמפ ליצור מזרח תיכון חדש, אשר בנקודות מסוימות, האינטרס האמריקאי שנובע מרצונו זה, עלול להתנגש עם האינטרס הישראלי (אף כי בעניין הגרעין האיראני יש לפי שעה תמימות דעים); מציאות כזאת עלולה להוביל לעימות מדיני, למשל אם נתניהו יתנה באופן חשאי את ההתקדמות במו"מ בעסקת טיעון (בלי קלון ובלי כלא), ולא יסתפק בהבטחת טראמפ לפעול לשם כך. מיד אחרי שהידיעה על הסכמת ישראל לסיום המלחמה הודלפה לעיתוננו, הודיע הנשיא טראמפ כי יפעל לחילוץ נתניהו ממשפטו.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
השבוע עלול להתפתח עימות בין הנשיא טראמפ לבין ראש הממשלה נתניהו, על רקע הערכת טראמפ שאותה השמיע בסוף השבוע כי הפסקת האש קרובה מאוד. הרושם שעולה מתגובת טראמפ לגבי הפסקת אש, הוא כי הנשיא האמריקאי לא ייחס חשיבות מספיקה לשאר המחלוקות במשא ומתן ובראשם אי ההסכמה על עומק הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. עם זאת, יתכן כי נתניהו וטראמפ הסכימו מראש על עסקה בשני שלבים, אשר בה בשלב ב' יידונו הנסיגה ומפתח שחרור החטופים, ובשלב א' תינתן ערבות אמריקאית להפסקת המלחמה, אשר לגביה ישראל, כפי שדיווחנו, כבר הסכימה. אם אכן כך, הנוסח הזה של שני שלבים ושל ערבות אמריקאית מסביר את האופטימיות של טראמפ להפסקת אש קרובה.
לגבי האפשרות שנתניהו יתנה את הפסקת האש בעסקת טיעון, קשה להניח שהנשיאים ברק והרצוג היו נרתמים לכך, ללא עדכון אמריקאי כי המהלך מוסכם בהיותו כרוך במהלך מדיני בעל השפעה מכרעת על מעמדה של ישראל. ולכן אם אכן המהלך הזה מתקיים, עומדת מאחוריו הסכמה מדינית פוליטית רחבה. עמדת העיתון היא כי למהלך כזה יש התנגדות ציבורית רחבה מאוד ועמוקה מאוד בשל ההשחתה הציבורית העמוקה אשר גלומה בו. ההערכה שעומדת בבסיס עמדת העיתון היא שגם תמורה מדינית משמעותית, אינה שווה לנזק הערכי העצום, הגדול לאין שיעור, שיתחולל למרקם הפנימי החברתי ציבורי פוליטי של ישראל.
נקודות המחלוקת עכשיו במו"מ עם הפלסטינים: 1. פרטי נסיגת צה"ל מרצועת עזה 2. מפתח שחרור חטופים/אסירים פלסטיניים 3. זהות ועדת הניהול לעזה; הפלסטינים יידרשו שתהיה זאת ועדת הניהול שבחרה הרשות הפלסטינית ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית. הועדה כוללת אישים מהרשות ומהציבוריות הפלסטינית, ואשר מונו בהסכמה בין חמאס מצד אחד, לבין הפת"ח והרשות הפלסטינית מהצד השני.
מאירועי החודש האחרון, מתברר כי הנשיא טראמפ הוא חסיד של מהלכים סיבוביים שפותרים מחלוקות בין כמה נקודות (ר' דיווחנו ב-15 ביוני גיליון 206 על כוונתו של טראמפ לחולל עסקה סיבובית שתקשור את זירת איראן עם הזירה הפלסטינית, להסכם כולל עם ישראל). ר' היום במדור יומן את הכתבה המקורית לגבי העסקה הסיבובית שתכננה ארה"ב.
שני הצדדים הסכימו לנתק את ההסכם, מהזירה האיראנית. ארה"ב עדין חותרת, כפי שדיווחנו כאן בשבוע שעבר, לעסקה סיבובית, איראן-ישראל-חמאס; איננו יודעים אם טראמפ יתנגד להפרדת הזירות. להערכתנו חמאס יהיה חשוף כעת ללחץ מטורקיה לחזור בו, מהפרדת החזיתות, כדי לעצור את ההתקפה האמריקאית על איראן. ישראל וחמאס לא שלחו משלחות לקטאר, אשר בה הושגה ההסכמה על סוגיות המפתח, אלא התדיינו מרחוק. בקהיר, אליה הגיעה אתמול משלחת חמאס, יידונו כעת, סוגיות המפתח הנוספות שעדין פתוחות: 1. שחרור כל החטופים במועד(ים) מקביל(ים) לשחרור האסירים הפלסטינים 2. מפתח שחרור האסירים הפלסטינים והחטופים (חמאס ידרוש שחרור כולם תמורת כולם) 3. פרטי נסיגת צה"ל מעזה 4. זהות ועדת הניהול (חמאס והרשות הפלסטינית ידרשו כי תהיה זו הועדה אשר כבר נבחרה בהסכמת חמאס והרשות מקרב הרשות הפלסטינית, ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית) הועדה כוללת אישים אשר מקובלים הן על הרשות הפלסטינית והן על חמאס 5. הגליית ראשי חמאס.
מאת מאיר ז'ורנו ומתי כהן
כאן דיווחנו בשבוע שעבר, על הפסקת האש אשר חמאס הסכים לה, בעקבות בקשת סוהא ערפאת והנציג האמריקאי למו"מ פרופ' בשארה בחבח. ישראל התנגדה לניהול מו"מ בהפסקת אש, ודובר צה"ל הדגיש אחרי דיווחנו כי המלחמה בעזה נמשכת. עם זאת, המו"מ נמשך בקטאר בין ישראל לבין חמאס, ללא נוכחות פיזית של הצדדים. את המו"מ ריכזו ארה"ב שחתרה לעסקה סיבובית, איראן-ישראל-חמאס, וקטאר שהסכימה לאחרונה לסייע לאיראן במשבר עם ארה"ב. זמן קצר לפני ההתקפה האמריקאית אתמול על אתרי הגרעין של איראן, כנראה כיממה, הושגה הסכמה בין ישראל לבין חמאס בדיון שהיה לפי מקור ערבי על סוגיות הייסוד במו"מ. 1. ישראל הסכימה להכריז על סיום המלחמה, אם יושג הסכם 2. חמאס הסכים להתפרק מנשקו. ישראל קיבלה הדרישה שההתחייבות להפסקת המלחמה בהסכם תהיה שלה, ולא באמצעות ערבות אמריקאית ואו אחרת. הסיבה לדברי מקור ערבי חשוב: ארה"ב כבר מעורבת בצד הישראלי ולפיכך אינה עוד מתווך הוגן. יתכן כי העמדה הזאת מושפעת מלחץ טורקי; בעקבות הכינוס שיזמה טורקיה לבקשת איראן, וכלל הן את ארגון המדינות המוסלמיות, והן את הליגה הערבית, טורקיה הופכת לגורם חשוב משפיע בזירה הערבית מוסלמית (טורקיה איחדה בכך את העולם המוסלמי תחת הנהגתה, דבר אשר חשבה כי יתפרש על פני שנים, אבל המלחמה סיפקה לה הזדמנות לקצר את התהליך להקמת הציר המוסלמי בהנהגתה, ר' היום בסיפור המרכזי)
ההסכמות על נקודות המחלוקת העיקריות כבר הושגו. על פי המקור הערבי כעת על השולחן 5 סוגיות חשובות נוספות שעדין לא נפתרו, והן יעלו בדיונים בקהיר: 1. שחרור כל החטופים במועד(ים) מקביל(ים) לשחרור האסירים הפלסטינים 2. מפתח שחרור האסירים הפלסטינים והחטופים (חמאס ידרוש שחרור כולם תמורת כולם) 3. פרטי נסיגת צה"ל מעזה 4. זהות ועדת הניהול (חמאס והרשות הפלסטינית ידרשו כי תהיה זו הועדה אשר כבר נבחרה בהסכמת חמאס והרשות מקרב הרשות הפלסטינית, ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית) הועדה כוללת אישים אשר מקובלים הן על הרשות הפלסטינית והן על חמאס 5. הגליית ראשי חמאס.
עסקה סיבובית של ארה"ב חותרת להסכם עם איראן, לצד ההסכם שהשיגה עם חמאס; בתמורה להסכם הסיבובי תתחייב ישראל להסכים לסיום המלחמה גם בעזה. העסקה האמריקאית שהושגה עם חמאס, היא פרי מהלכיהם של המשכיל הפלסטיני פרופ' בשארה בחבח, שליח ארה"ב למו"מ להפסקת האש, ושל סוהא, רעיית יאסר ערפאת, שמתגוררת כעת בקפריסין. על פי הפסקת האש, היא תתקיים באופן לא רשמי עד סוף המלחמה בין ישראל לבין איראן. ישראל וחמאס מתנהגים כלפי הפסקת האש הבלתי רשמית, בהתאם לאינטרסים שלהם, ומסתירים אותה. ישראל הצבאית הבהירה באמצעות דבריו של דובר צה"ל אתמול, כי המלחמה בעזה נמשכת, וכי צה"ל ממשיך לפגוע בחמאס, ובתגובה חמאס שיגר אתמול שתי רקטות לשטחים פתוחים בעוטף עזה (אחד מהם לא חצה את הגדר). אף אחד מהצדדים אינו מודה שהסכים להפסקת האש. מקור ערבי חשוב אמר כי חמאס מעריך שהציר שהוא היה חלק ממנו, ובראשו איראן, כבר הובס, ולפיכך עליו לבחור בציר הסעודי/מצרי/ירדני/אמירויות לצד הרשות הפלסטינית; בהערכה הזאת מגולמת הערכה כי הציר הטורקי אינו בשל כעת, למלא את מקומו של הציר האיראני.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
הרגעת להבות המלחמה הפלסטינית ישראלית, מקבלת ביטוי גם בגדה המערבית, בה צה"ל הטיל סגר על 900 ישובים פלסטיניים, וסגר אותם באמצעות שערים (ר' בתמונה דוגמה לשער). המהלך נועד למנוע טרור בזמן שישראל עסוקה באיראן, אבל גם כדי למנוע מהמתנחלים להבעיר את השטח.
על אף המאמץ האמריקאי הסיבובי, להביא את איראן לשולחן המו"מ הגרעיני, יתכן שהדרדרות במלחמת ישראל איראן, תטרוף את הקלפים ותחייב את ארה"ב להתערב צבאית באיראן. להערכתנו גם במציאות כזאת, ארה"ב תחתור לסיים את המלחמה במזה"ת בהסכם, ומכאן המנוף שיהיה לה בכל מקרה על ישראל, ומכאן גם נובעת חשיבותה של ההסכמה עם חמאס. טראמפ אמר הלילה כי אם איראן תתקוף את ארה"ב, עוצמתו של הצבא האמריקאי תיפול עליה באופן חסר תקדים, אבל עם זאת הוסיף כי "נוכל בקלות להשיג הסכם בין איראן לישראל ולסיים את הסכסוך העקוב מדם הזה".
מהות המהלך האמריקאי היא להערכתנו זו: ארה"ב תתנה את חיוניותה בסיום המלחמה באיראן, אם באמצעות מו"מ או בהתערבות צבאית, בהסכמתה למפרע של ישראל לסיים את המלחמה ברצועת עזה, ובאיראן, ובכל אזור עימות אחר במזה"ת – מאז פתחה איראן במלחמת השמדה נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023 (ר' היום ביומן הכותרת הראשית שלנו ב-8 באוקטובר 2023, היחידה בעולם בניסוחה המדויק: “איראן פתחה במלחמה נגד ישראל באמצעות הזרוע שלה בעזה, דרומה של ישראל שותת דם”).
המקור הערבי סבור שבהקשר הזה, הסיכוי לכינונה של ועידה בינלאומית בראשות ארה"ב, לסיום הסכסוך במזרח התיכון, עשוי להיות דומה לסיכוי שהיה לכינונה של ועידת מדריד שקמה על אף הספקות הרבים, אחרי מלחמת המפרץ. יתכן שגם לשם המהלך הזה, ארה"ב מכינה מנופים מול ישראל. אם תקום ועידה דומה לוועידת מדריד, ביסודה עשויה להיות ההסכמה בין בידן לסעודיה אשר עליה דיווחנו כאן בלעדית, ולפיה הפלסטינים יקבלו פחות ממדינה, אבל יותר מרשות.
היבריס: לא ליום שאחרי, לא לוועדת חקירה, לא לסיום המלחמה, עם מפלגות קנאיות וראש ממשלה שמדביק אחריותו לצה"ל, עם אלקטורט מזרחי זועם ונקמן על התקיפה הגזעית האשכנזית נגדו, עם "עיתונאים" מטעם, עם כלי תקשורת פוליטיים, יחצנים ולוביסטים באולפני טלוויזיה, עם תוכנית טרנספר שהיא פשע נגד האנושות, מנוגדת לאמנת ג'נבה ולהסכמי אוסלו, ממשלת ישראל הביאה שוב להתחזקות חמאס והאסלמו נאציזם
המלחמה שהתחילה בהיבריס היסודי של הניסיון לספח את הגדה המערבית, ולקעקע את הרשות השופטת כדי לסלול דרך לסיפוח, מצאה את צה"ל מוכן עם תוכניות מלחמה, ואת הציבור הישראלי מוכן עם כוח פנימי אינסופי. ישראל יכולה הייתה לצאת לפיכך מהמלחמה, כבר בחודש ינואר 2024, שלושה חודשים בלבד מחורבן אוקטובר, כאשר כל אויביה שדודים, לרבות הארגון האסלמו נאצי בן המוות אשר פשט בג'נוסייד על יישובי דרום ישראל. אבל אז התברר, שהממשלה, על אף שהביאה את ישראל אל סף חורבן ב-7 באוקטובר, עדין לא מרפה מניסיונה להפוך גם את המלחמה למהלך של סיפוח של שטחי הגדה המערבית, והפעם גם של עזה. כשהיא מגובה בעיתונאים מטעם, וכלי תקשורת שהם ראשי גשר מפלגתיים פוליטיים, הממשלה המשיכה לחתור למטרתה; הפעם אפילו באמצעות פשע נגד האנושות, טרנספר שמנוגד לאמנת ג'נבה, ולהסכמי אוסלו, ולערכיו של העם היהודי, כאשר את הפאה שיש להשאיר לאויב כדי לסגת, בהלכות מלחמה, מפרשים עכשיו כדי להראות לאוכלוסייה מוכה את הדרך הפתוחה לאוניות.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
באתר חדשות חרדי, התפרסמה כבר אתמול, תמונת שר הביטחון כ"ץ "יושב" עם המטכ"ל. על פי הפרסום, נושא הישיבה הוא דרישת השר כ"ץ מצה"ל להכין תוכנית לפינוי "מרצון", של תושבי עזה. התמונה הזאת עלולה להיות בעתיד ראיה במשפט בינלאומי, במסלול להרשעת צה"ל בפשע נגד האנושות. הוראת כ"ץ, אם אכן ניתנה, היא הוראה שדגל שחור מתנוסס מעליה; על המערכת המשפטית של צה"ל, להעביר על כך מיד חוות דעת לראש המטה הכללי, כדי שאם אכן יתברר כי מדובר בהוראה לא חוקית, יוכל הרמטכ"ל להתריע על כך בפומבי (ר' היום במאמר המערכת).
המהלך של הטרנספר, כבר הביא את שרי החוץ של טורקיה ומצרים להיפגש השבוע שוב ולטכס עצה. הרעיון נותן בידי שתי המעצמות האזוריות, את העילה להמשיך ולתכנן בפחות חשאיות את המערכה העתידית נגד ישראל (ר' היום ביומן דיווחנו הבלעדי ב-10 במארס 2024, על הכנסת טילים לסיני בניגוד להסכם השלום עם ישראל), על הברית בין טורקיה לבין מצרים אשר נולדה במלחמה, דיווחנו כאן בהרחבה. מאחר שהנשיא האמריקאי טראמפ יוצר כעת סדק מסוים ביחסי ארה"ב עם אירופה, אירופה מקדמת את יחסיה עם טורקיה ועם המזרח התיכון החדש שטורקיה הוגה עם מצרים. עדות לכך היא נכונות אירופית גוברת לספק לטורקיה את היורופייטר, מטוס קרב מדור 4.5.
מפעלי כטב"ם טורקיים ומכוני פיתוח, כבר יוצרים שת"פ עם מכונים דומים באיטליה. ברור שאם אירופה תסלול את הדרך לטורקיה, למרכז התרבות האירופי, כוחה של טורקיה לחולל שינוי במזרח התיכון, על חשבונה של מדינת ישראל יגדל פלאים. מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, אירופה שבה ודוחה את ניסיונותיה של טורקיה להיות חלק מאירופה. יתכן שמהלך אחד, חסר תבונה מדינית של נשיא אמריקאי, ושל ממשלה ישראלית קנאית, יפתחו לטורקיה את הדרך להיות מעצמה מזרח תיכונית אירופית בלתי מעורערת. גם את ההתקדמות האיראנית בהרכבה של פצצה גרעינית על טיל בליסטי, לא מבינים להערכתנו מספיק טוב בבית הלבן. איראן מגבירה את הפיתוח כעת, כדי להביא לטורקיה ומצרים הסוניות, נדוניה, שתביא לשילובה ולשילוב השיעה בחליפה הטורקית במזרח התיכון.
השבוע התפרסמו ברשתות החברתיות תמונות של אנשי חמאס מחלקים כסף לתושבי עזה. חמאס מקפיד לצלם את כוחותיו, מצוחצחים במדים, ואת כלי רכב הלבנים שלו, מסודרים בשורות, ומזכירים לציבור הישראלי את הפלישה ביום החורבן 7 באוקטובר לג'נוסייד בתושבי הדרום. את הכסף הזה, או לפחות חלקו הגדול, הרוויח חמאס בהשקעות שורט על הכלכלה הישראלית, ערב התקפתו על יישובי הדרום. כאן דיווחנו על כך בהרחבה בשתי כתבות בלעדיות בחודש האחרון. את הרווחים קיבל חמאס בביטקוין, באמצעות חברות קש שפועלות בישראל, והכסף משמש אותו, לנצל את שגיאותיה של ישראל, ולהתחזק על אף המפלה שספג מצה"ל. כעת כאמור חמאס גם מחזק בעזרת הכסף הזה את תדמיתו ואחיזתו בקרב הציבור הפלסטיני הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית.
חדשות יום ראשון
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il