גליון 172
27 באוקטובר 2024
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
בחודש ספטמבר 1997, פרסמתי בחדשות ערוץ 2, את הסיפור העיתונאי הבלעדי החשוב ביותר שהופיע בעיתונות הישראלית משחר התקומה. כשהוא מביט למצלמה בלי להסס ובלי ספק, פרט מנחם פרוש את 4 עיקריה של פרשת חטיפת הילדים מידי משפחות עולים מתימן. את התוקף לדבריו של פרוש הביע סיפור חייו: הוא היה אחד מדור מייסדי המדינה; הוא היה מעורה בכל פרט במהלך כינונה של ישראל ובעשרות שנותיה הראשונות; וגם כיוון שמטבעו פרוש היה אדם מחודד מאוד ומעורב מאוד: 1. פרוש סיפר מדוע נחטפו הילדים (מתוך פטרונות גזעית) 2. הוא סיפר מי חטף את הילדים (גורמים בארגון עליית הנוער) 3. הוא תאר איך נעשו החטיפות (באמצעות עובדות סוציאליות) 4. פרוש גם סיפר שבן גוריון ידע מהחטיפות שכן הוא עצמו סיפר לו ("בן גוריון לא האמין"). להלן כתובת הווידאו: (https://www.youtube.com/watch?v=9Xc-vtTHGmM), ואפשר לצפות בראיון הקצר והממוקד, שקיימתי עם פרוש אחרי התחקיר שעשיתי.
הפוליטיקה הבזויה במפלגות שהקימו את מדינת ישראל, הסתירה כה עמוק את מעשי הזוועה נגד עולי תימן, עד אשר אפילו ועדות החקירה שקמו במהלך השנים לא הצליחו להביא לציבור פתרון חד ברור ורשמי לחטיפות, מגובה בראיות משפטיות. עם זאת ברור, כי הפרשה הזאת תהדהד גם בעוד 100 שנים, עד שיימצא פתרונה.
על רקע הישראלים החטופים שנמקים בעצם הימים האלה במנהרות עזה, כולנו מבינים עכשיו עמוק ורגשי יותר מדוע סיפור הילדים החטופים מידי עולי תימן, הוא הסיפור החשוב ביותר במובן התרבותי ובמובן של המורשת היהודית/ישראלית, שהגיע לזירה הציבורית. אין לישראל, ולא היה לו מעולם, דבר חשוב יותר מאשר קהילותיו. ישראל היה משחר תקומתו חברה, הרבה לפני שהיה ריבונות, מדינה וישות מדינית; כך זה גם עכשיו על אף הטררם המדיני. זאת הסיבה שגם כאשר הבית הריבוני נחרב, ישראל המשיך להתקיים. זוהי תופעה ייחודית שאפילו אנחנו הישראלים משתאים כשחושבים עליה.
את ערכיה המרכזיים של המערכת הפוליטית המפלגתית הבזויה של המאה הקודמת, אשר שמה פס על המהות היהודית ישראלית הזאת, אפשר למצוא גם במערכת הפוליטית הבזויה הנוכחית, אשר שוב כמו אז מעבירה את תנועותיה, דרך שיקולים פוליטיים נקלים ואינטרסים פוליטיים ארורים; וזה במקום לראותם תחת חייהם הבלעדיים החד פעמיים של ילדיה הרכים של משפחת ביבאס, ותחת חיי משפחת ביבאס כולה, ואו תחת חייהן של נערות כנעמה, כאגם ותחת חייהם של 101 הישראלים שמייחלים שישראל יהיה ישראל, ולא חבורת פוליטיקאים עלובה וקנאית, שמרגישה שהיא מקרבת פעמי משיח באמצעות "ניצחון מוחלט".
זאת סיבה שאנחנו סבורים מאז תחילת המלחמה כי הגיע הקץ על המערכת הפוליטית המפלגתית הנוכחית, כמבנה הציבורי ההגמוני של ישראל שמתקיים מאז ראשית המדינה. לישראל שהוא חברה הרבה לפני היותו ריבונות ומדינה, מגיע מערכת פוליטית קהילתית שתבטא את מהותו. בעינינו מדובר על כינונו של בית נבחרים עליון, לצד הכנסת, אשר בו ישב הציבור כרכיב הדמוקרטי ההגמוני, והוא לא יישב בו כמפלגות אלא כיחידים, מתוך קהילות כל ישראל, ולא פעם בארבע שנים אלא יפקח על המערכות הציבוריות שלו כל ימות השנה, וידאג שבמובן הערכי כמו גם המעשי, ישראל יישאר לנצח ישראל, דבוק בערכיו, במהותו, ברגשותיו, במורשתו, בכתביו ובהיסטוריה שלו. היסטוריה שהופכת עכשיו בידי ממשלת הקנאים, לאבק.
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
ישראל איבדה הזדמנות להשמיד את איום הגרעין האיראני; ברגע האמת, "מר ביטחון" לא הצליח לקיים את גיבובי המלל שנשא בעניין הגרעין האיראני מאז 1996, ואשר דרבנו את המשטר האסלמו נאצי לפתח פצצת אטום
הלחץ האמריקאי קיפל את "מר ביטחון" נתניהו, שהביא את ישראל אל סף חורבן ב-7 באוקטובר; מאז השבת השחורה נתניהו אף האריך מסיבות פוליטיות את המלחמה בסירובו לפשרה שהציעה הרשות הפלסטינית (עליה דיווחנו כאן בלעדית) בתחילת השנה ובה לפרז את הרצועה ולפעול להשבת החטופים, ואשר הציע חמאס בחודש יולי (כפי שדיווחנו כאן בלעדית שיעשה) ב-8 בספטמבר (ר ' דיווחנו הבלעדי ב-8 בספטמבר וב-15 בספטמבר) לגבי ציר פילדלפי ומעבר רפיח; הארכת המלחמה, מגבירה את הלחץ על ישראל למתן את תגובותיה למסע המלחמה בו פתחה איראן עם שכירי החרב שלה במזה"ת, מתוך מטרה להשמיד את ישראל. במשך 28 שנים, העמיק בנימין נתניהו את מדיניות האך-מלחמה כלפי איראן, מדיניות שהתנהלה במיליוני מילים, במצגים גרפיים ובהשפלת איראן באמצעות המוסד; אמנם הסיכוי שהמשטר האסלמו נאצי האיראני היה מסכים במהלך השנים לשיח מדיני עם ישראל שואף לאפס, אבל כך גם הסיכוי שהשאיר נתניהו לשיח בין אויבים מרים. מדיניות המלל הקיצוני של נתניהו, שעזרה לו להמציא את דמותו המופרכת כמר ביטחון, עודדה ועדין מעודדת את איראן לפתח פצצת גרעינית כראש קרב בליסטי; בשבוע שעבר נכתב בעיתונות האיראנית הממשלתית כי על איראן לשקול להסב את פיתוח הגרעין "לצרכי שלום" גם לגרעין צבאי; יתכן לפיכך כי תקיפת הראווה באיראן בשבת, תאיץ את פיתוח הפצצה האיראנית, אל נקודת האל חזור. ממשלת ישראל הסתפקה להערכתנו בתקיפה ביום שבת בניסיונות לשבש את האפשרות של התעשייה האיראנית להרכיב פצצת גרעין על טיל בליסטי, אולי כי היא כבר השלימה עם פיתוח של פצצה גרעינית; אחרת קשה מאוד להבין את בהלת נתניהו, לנוכח הזדמנות הזהב שנקרתה בדרכו להשמיד את תעשיית הגרעין באיראן. מה יהיה עכשיו: ממשלתו הקנאית של נתניהו, תשתמש להערכתנו בעוצמה שהעניק לה צה"ל בפעולה הצבאית המושלמת של חיל האוויר בשבת, כדי למנוע את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית; בוועדה מטעם אשר תקים להערכתנו הממשלה היא תאשים את צה"ל ואת חיל האוויר במיוחד, בכשליה ב-7 באוקטובר אשר הביאו את ישראל אל סף חורבן.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
העיתון הלבנוני א נאהר פרסם ביום שבת כי ישראל התמקדה בהתקפתה גם במתקנים לדיוק טילים. לאור הידיעות כי איראן נמצאת במרחק של שבועות מפיתוח של פצצה גרעינית, יתכן כי ישראל מתמקדת כעת בשלילת יכולתה של איראן להרכיב פצצה גרעינית כראש קרב על טיל בליסטי, יותר מאשר בחיסול יכולתה לפתח פצצה. התנהגות ישראלית כזאת מביעה את קריסתה המוחלטת של מדיניות האך-מלחמה שקיים בנימין נתניהו במשך 28 שנים כלפי איראן.
דובר צה"ל אמר אחרי ההתקפה: "אני יכול כעת לאשר כי השלמנו את התגובה הישראלית למתקפות איראן נגד ישראל. ביצענו תקיפות ממוקדות ומדויקות לעבר מטרות צבאיות באיראן — וסיכלנו איומים מיידיים על מדינת ישראל. משימת צה"ל הושלמה. אם המשטר באיראן יעשה את הטעות ויפתח בסבב חדש של הסלמה — נהיה מחויבים להגיב".
דובר צה"ל אמר אם כן כי התקיפה בשבת סיכלה "איומים מידיים"; הוא אינו מדבר באותה נשימה על איומים עתידיים, כגרעין האיראני. יתכן כי היעדר התבטאות של דו"צ לגבי איומים עתידיים בהודעה, היעדר אשר מודגש לעומת הנוכחות של איומים בהווה, מבטאת את הצורך והנכונות המרומזים שמביע צה"ל למנוע גם איומים עתידיים, ואולי בעיקר איומים עתידיים. בכל מקרה, באיום העתידי, צה"ל בהוראת הממשלה לא טיפל בשבת.
איראן משחררת ביממה שאחרי התקיפה של צה"ל מסרים סותרים, שר החוץ והנשיא האיראניים רומזים על תגובה איראנית, העיתונות הממשלתית רומזת כי איראן תסגור את האירוע. להערכתנו איראן תנסה להשתמש באיומה המרומז בתגובה, כדי להשיג עבור שכירי החרב שלה חמאס חיזבאללה והחותים, ולמען עצמה, הפסקת אש בתנאים טובים. אם היא לא תצליח (למשל אם צה"ל ישוב ויתקוף באיראן), איראן תגיב להערכתנו על תקיפת צה"ל. יתכן שאז תיקרה בדרכו של מר ביטחון, הזדמנות שנייה.
חמאס מתכוון לפצל בין תפקיד ראש הלשכה המדינית (בחו"ל), לבין תפקיד מפקד הזרוע הצבאית (בעזה); חליל אל חיא, עשוי להיבחר לתפקיד המדיני, ומוחמד שבאנה או מוחמד סינוואר לתפקיד הצבאי. אל חיא מודע להסכמת סינוואר להתפשר, עליה דיווחנו כאן בלעדית, ולדברי מקור פלסטיני הוא יאמץ אותה
מאת מערכת הזירה העיתונאית
הרשות הפלסטינית, ותנועת חמאס, מוכות-הלם מאז חיסולו של יחיא סינוואר. שני הארגונים אומרים כלפי חוץ "החיסול לא יועיל, ולא ישנה את המציאות", אבל שניהם חוששים באופן עמוק כי החיסול ישנה, ויחליש את עמדות המיקוח הפלסטיניות במו"מ עם ישראל ועם ארה"ב.
חליל אל חיא, אשר צפוי להיבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס, וישהה לצורך מילוי התפקיד מחוץ לטריטוריה הפלסטינית, מכיר לדברי מקור פלסטיני את הסכמתו של סינוואר להתפשר, והוא יאמץ אותה כלשונה כצוואה פוליטית. כאן דיווחנו בלעדית ב-8 בספטמבר וב-15 בספטמבר, על הסכמתו של יחיא סינוואר להתפשר במו"מ עם ישראל. סינוואר הסכים לנוכחות ישראלית בכמה נקודות בציר פילדלפי, בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה ממעבר רפיח. המקור הפלסטיני אמר כי אל חיא יאמץ את ההסכמה הזאת של סינוואר כצוואה פוליטית, אך עם זאת תנועת חמאס תנסה כעת בראש ובראשונה להבין את התמונה האזורית, לנתח אותה, ולכוון את עמדתם על פי התמונה האזורית. במובן הזה, יתכן כי חמאס ימתין עד אשר תתבהר המציאות בין ישראל לבין איראן, בטרם ירצה לחזור באופן מלא לשולחן המו"מ.
במובן של המורשת הפלסטינית של חמאס, והמורל הלאומי ברצועה, בחירתו של מפקד חטיבת רפיח מוחמד שבאנה היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר, שכן ישראל רדפה אחריו, והוא ניצל כמה פעמים מהניסיונות לחסלו, וכן שלושה מבניו נהרגו בהיתקלויות עם צה"ל; מהלך החיים הזה של שבאנה, עשוי להביא את הנהגת חמאס למנותו לתפקיד כדי להדגיש את המורשת צבאית, ולעורר בזאת שוב את האהדה הציבורית כלפי הארגון.
ראש השב"כ רמז על הכשל האסטרטגי ברצועה, בהבהירו: "בגבול של שלום – הגנה (צריכה להיות) לצד הגבול; בגבול של מלחמה – הגנה (צריכה להיות) משני צידי הגבול"
ראש השב"כ אמר את הדברים אתמול לצד הרמטכ"ל, באופן שמציע כי הם נאמרים על דעת שניהם. מנגד, ממשלת ישראל ממשיכה לשקר כי השהות הארוכה ברצועה נובעת מסירוב חמאס להתפשר. ראש השב"כ אף רמז כי מסתמן פתרון הגליה של חמאס באומרו כי – ההתבססות של חמאס בלבנון תגבר "כי ייצאו מעזה"
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
התארכות האי-מלחמה ברצועה הופכת לדשדוש, להרוגים, להפקרת החטופים ולקעקוע המורשת הישראלית של פדיון שבויים, חילוץ פצועים, והחזרת כולם משדות הקרב; השהות הארוכה שהפכה לדשדוש מאפשרת לרוסיה לאיראן למצרים ולטורקיה, לגבש אסטרטגיה שמבודדת את ישראל. בשבוע שעבר תארנו כאן את התרקמות האסטרטגיה המצרית-טורקית; האסטרטגיה הזאת כבר עכשיו מרחיקה את סעודיה ומדינות המפרץ – לנקודת מבט שמאפשרת להן בחינת המציאות החדשה שנוצרת מתוך הדשדוש בעזה. אתמול הזהיר שר החוץ הרוסי את ישראל – כנראה על רקע ההסכם האסטרטגי שרוסיה ואיראן מתכוונות לחתום: "אם יבוצעו איומים כלשהם לפגוע במתקני הגרעין האזרחיים של איראן, הדבר ייראה כפרובוקציה חמורה מצד הקהילה הבינלאומית". רוסיה ואיראן, רואות בעצמן על הנייר כפרשניות מוסמכות של החלטות הקהילה הבינלאומית, מתוקף היותן בעיני עצמן קוטב נגדי ושווה כוח לקוטב המערבי. הצעד הבא עלול להיות, התקרבות טורקיה-מצרים לרוסיה-איראן באופן שיאפשר לארבע לגבש אסטרטגיה משותפת נגד ישראל. אסטרטגיה כזאת אם תקרה, תחליש עוד את סעודיה ומדינות המפרץ, ועלולה אף לצמצם את רצונה של ארה"ב להיות מעורבת כה עמוק בקלחת הרותחת של המזרח התיכון.
לגבי דברי ראש השב"כ – אשר הם להערכתנו קריאת השכמה מרומזת, בגבולות מה שבעיני מערכת הביטחון מותר להגיד בזירה האזרחית, צריך לנקוב בפרשנותם: לישראל הרי אין מלחמה בגבולות של שלום, ולכן כאשר ראש השב"כ מתאר את היערכות כוחות הביטחון בגבול של שלום ובגבול של מלחמה, הוא מתכוון בעיקר לעזה וללבנון. דבריו על חמאס, שנאמרים מיד אחרי ההתבטאות האמורה על גבולות שלום ומלחמה, מבהירים שהם נאמרים בעיקר לגבי חמאס. במילים אחרות, ראש השב"כ מחדד לצד הרמטכ"ל את המציאות ברצועת עזה, יותר מאשר את המציאות הברורה לפי שעה בלבנון. תוכן הדברים בהקשר הזה מביע לפיכך ביקורת נוקבת על מלחמה בלתי עניינית, לעומת תוואי של מלחמה עניינית שהוא והרמטכ"ל מתארים. במלחמה העניינית, אם הבנו את הרמז, כאשר מתנהלת מלחמה עם האויב – נוכחותו של צה"ל מהצד השני של הגבול מתבקשת כמו גם חופש פעולה צבאי. אבל כאשר חוזר מצב של אי מלחמה, חוזר הכוח הצבאי הישראלי אל הצד הישראלי של הגבול. ואת זה ישראל לא עושה ברצועת עזה כבר חודשים ארוכים. תוצאת ההתנהגות המדינית צבאית הזאת היא העמקת האיום האזורי על ישראל.
בהקשר הזה נחזור על הדיווחים שלנו בשבועות האחרונים ולפיהם מנהיג חמאס, מוכן להתפשר לגבי ציר פילדלפי. אבל יותר מכך צריך לחזור לחודש ינואר השנה, כאשר חמאס כארגון צבאי ושלטוני חוסל, והרשות הפלסטינית הייתה מוכנה להתחייב על פירוז הרצועה, על פירוק חמאס מנשקו (בהסכמה עם הצורר), ולפעול לשחרור החטופים. התנהגות מדינית עניינית, הייתה לפחות בוחנת את המהלך, ומתפנה באותה עת להכריע את לבנון ואת איראן. בלי להשאיר לאיראן לרוסיה לטורקיה ולמצרים זמן מספיק לרקום מהלכים מאיימים.
עם זאת, ההתבטאות של ראש השב"כ אתמול בדרום לבנון, לא רומזת שהזמן לאופן פעולה ענייני כבר חלף. מדבריו עולה, שהאפשרות לנקוט במהלכים ענייניים, עדין תקפה. אפילו מתבקשת. או יותר מכך, דחופה.
הניצחונות חסרי התקדים הצבאי של צה"ל וארגוני הביטחון, מטילים אימה על הפלסטינים, על שום העמקת תלותם ברצון הישראלי. סינוואר נסוג מהמו"מ כדי שלא יואשם בחורבן "ההתנגדות". טורקיה ומצרים רומזות על צעדים צבאיים.
ישראל המדינית צריכה ללוות את ישראל הצבאית, כדי שהניצחונות המהותיים בשדות הקרב, לא יתהפכו. דוגמה לסכנה כזאת היא ההתקרבות בין מצרים לבין טורקיה, והרמזים משתי המדינות על מהלכים צבאיים שהן עלולות לנקוט. הנשיא המצרי א-סיסי נאם השבוע במכללה הצבאית בקהיר, והזכיר את הביטוי שטבע הנשיא סאדאת "אף אינטש מאדמת מצרים". א-סיסי התכוון ככל הנראה לאפשרות שמהלכי ישראל בפילדלפי, בתנאים של היעדר התנגדות פלסטינית, יביאו אותה לפגוע בריבונות המצרית. בעבר דיווחנו כי מצרים הכניסה בהקשר הזה לסיני כוחות בניגוד להסכם השלום. אלה היו בעיקר צעדי אזהרה מתועדים בקפידה, כמו גם אזכור המונח מלחמה בהתבטאות קודמת של שר ההגנה המצרי אשר גם עליה דיווחנו כאן; כן דיווחנו והבאנו תיעוד על תמונות הטילים המשונעים לסיני לאור יום. על הפרק עכשיו עסקת מטוסי קרב מצרית עם סין, ועסקת כטב"מים עם טורקיה; טורקיה מצידה הביאה לזירת הסכסוך הישראלי פלסטיני את דוגמת לוב, כדי לרמוז על צעדים צבאיים שהיא עלולה לנקוט בזירה הישראלית פלסטינית; אישים רשמיים בטורקיה גם ממשיכים להאשים את ישראל בג'נוסייד, וסוכנות הידיעות הטורקית אנדולו דואגת להפיץ את המסר לעולם. החלום הטורקי לאחד את המזרח התיכון תחת התרבות והסדר הטורקיים, מתרחק ככל שישראל מנצחת, והשאלה היא אם ארדואן וממשלו הדתי יעמדו בכך. מצד ישראל, החלום הקנאי לסיפוח הגדה והתיישבות בעזה, מרתק את צה"ל לעזה, ומעכב את שחרור החטופים, מעלה את המתח האזורי, ומסכן את הניצחון הישראלי (עד כה). באותה מידה גם ההתנהגות של מתנחלים בגדה המערבית עלולה להקהות את ניצחונות צה"ל: השבוע מתחיל מסיק הזיתים בגדה המערבית (ר' הסיפור המרכזי) שהוא אירוע נפיץ לא פחות מעלייה להר הבית. גם ההתעקשות של מערכות העיתונות הישראלית לפמפם את העולם הישן של הציבוריות הישראלית, בלי לשים לב שהשינוי החברתי שמתקרב בישראל יהיה עמוק ומהותי (ר' היום במאמר המערכת) וישנה את המבנה הציבורי הישראלי – ההתעקשות הזאת, מעמעמת את הניצחון הצבאי החברתי של הציבוריות הישראלית וצבא העם, לעומת הכשלון העמוק של המערכת הפוליטית המפלגתית הישראלית.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
ברשות הפלסטינית, ובחמאס כמו גם בפלגים הקטנים יותר הוכו בשבועיים האחרונים באימה בעקבות הניצחונות מעוררי ההשתאות של ישראל בזירת חיזבאללה ואיראן. למרות החורבן שהביאה המלחמה על ארגון חמאס בעזה, לא החורבן – היה הגורם אשר היכה את חמאס באימה, שכן הוא היה חלק מתוכנית המלחמה של סינוואר – גם אם לא בעוצמה ששברה את גבו של חמאס; הקריסה המוחלטת והמהירה של חיזבאללה, אשר היה המשענת האזורית המרכזית של חמאס, והקריסה של הטכנולוגיה האיראנית, שנראית מיושנת ואף מגוחכת לעומת הטכנולוגיה הצבאית חסרת התקדים והעוצמה החברתית של צה"ל, הם אשר מצמיתים עכשיו באימה את הפלסטינים מכל הקשת הפוליטית הפלסטינית.
האימה הביאה את הפלסטינים לעשות שני מהלכים מרכזיים. האחד: יחיא סינוואר נסוג מכל ניסיון לקדם את המו"מ, כיוון שהוא מעריך כי מפלת איראן וחיזבאללה היא בלתי נמנעת. סינוואר מעריך, כך עולה מדבריו של מקור פלסטיני חשוב, כי אם הוא ייתפס במו"מ עם ישראל בשעה שבני בריתו קורסים ונחרבים, כי אז הוא עלול להיחשב כמשתף פעולה עם ישראל וכמי שאשם בקריסת "ציר ההתנגדות". סינוואר נסוג לפיכך מכל פשרה, גם מהפשרה עליה דיווחנו כאן לפיה הוא יהיה מוכן לנוכחות של צה"ל בכמה נקודות בפילדלפי תמורת נסיגה ישראלית מלאה ממעבר רפיח. המהלך השני: סינוואר מקדם את הדיאלוג בין חמאס לבין פת"ח שמתקיים כעת בקהיר, ואשר עליו דיווחנו כאן בשבוע שעבר. מהות הדיאלוג הזה היא התבונה כי חמאס כשלטון ברצועת עזה הגיע אל סוף דרכו, ועליו להעמיד ממשלה אחרת, ממשלת עצמאים, בהסכמה משותפת עם פת"ח. על היוזמה הזאת דיווחנו כאן בשבוע שעבר בהרחבה.
הניצחונות של צה"ל מציעים לטורקיה ולמצרים, לפחות לפי שעה, מזרח תיכון חדש. שתי המדינות עשויות להסכים לשינויים, ובלבד שהם לא ישנו באופן מהותי את מרכזיותן בזירה. העובדה שסוכנות הידיעות הטורקית אנדולו ממשיכה להפיץ את המסר של ממשל ארדואן לפיו ישראל מבצעת ג'נוסייד, היא להערכתנו אזהרה טורקית לישראל, לא לצמצם את מקומה של טורקיה במזרח התיכון החדש, לרבות את השפעתה בזירה הפלסטינית.
מה הסיכוי שטורקיה תיזום מהלך צבאי ברמת הגולן ואו בים התיכון? טורקיה מתנדנדת שנים רבות בין הציר המערבי לבין הציר המזרחי. ומאז ניסיון ההפיכה של 2016 היא מתנדנדת בין הצבא של אתא טורק לבין הצבא של ארדואן. אחרי ניסיון ההפיכה של 2016 הממשל הנוכחי בראשות ארדואן, שינה את הרכב הפיקוד של צבא טורקיה, באופן רחב ועמוק, אבל עדין הממשל של ארדואן אינו יודע בוודאות, כלומר בראיות, אם הצבא עכשיו הוא אכן בדמותו הדתית של ארדואן, או שהוא נשאר בדמותו האזרחית של אתא טורק; לכן ארדואן לא ימהר לבדוק את הסוגייה שעלולה להביא סוף על השינוי העמוק שהוא חולל בפוליטיקה הטורקית. אלא אם ההשפעה על מקומה שלטורקיה במזרח התיכון, תחרוג מאוד מהחלומות של ארדואן על סדר טורקי תרבותי ומדיני חדש/ישן במזרח התיכון.
ההתבטאות של א-סיסי השבוע באקדמיה הצבאית המצרית בקהיר לפיה "אינטש" לא ייגרע מאדמת מצריים, אינה מבטאת רק את המשנה של אנואר סאדאת לגבי שלום ומלחמה עם ישראל; היא נובעת גם מכך שהסכם השלום של מצרים עם ישראל, הוא הסכם של הממשל המצרי בלבד, והוא אינו הסכם שלום בין הציבור הישראלי לבין הציבור המצרי. המציאות הזאת מפעילה על הממשל המצרי לחץ קבוע, יהיה מי שיעמוד בראשו. בנוסף לכך, מצבו הפנימי של א-סיסי מושפע גם מהמצב הכלכלי הגרוע במצרים, וכן משמועות על שחיתות שלטונו בעולם הערבי והמצרי. בהקשר הזה פגיעה ולו קלה בריבונות של מצרים בפילדלפי, תקים על א-סיס את הצבא ואת הציבור המצרי, ותסכן את ממשלו, ולכן הרמזים הצבאיים כנגד ישראל.
נוסף על נסיגת סינוואר מהמו"מ עם ישראל כדי שלא יואשם בהחרבת הציר האסלמו נאצי, הוא מקדם כאמור את השיחות עליהן דיווחנו בשבוע שעבר בין חמאס לבין פת"ח; סינוואר כאמור מבין ששלטון חמאס ברצועה נגמר, אבל הוא מתנה את התבונה הזאת בהקמת מדינה פלסטינית, כדי שפעולתו ב-7 באוקטובר אשר הביאה לחורבן עזה, תישא הישג כלשהו אשר יעמעם את החורבן בעזה או יצדיק אותו בעיני הפלסטינים.
השבוע גם מתחיל מסיק הזיתם בגדה המערבית (ר' מאמר המערכת); משמעות המסיק במובן התרבותי דתי חברתי ביטחוני, אינה נופלת ממשמעות העלייה להר הבית. במובן הזה, הקנאים עלולים להסב נזק עמוק לניצחונות המופלאים עד כה של צה"ל במלחמת חרבות ברזל (מעבר לנזק הערכי שהם עלולים לחולל למורשת הישראלית), ועל צה"ל לתת את הדעת על כך, ולהיערך למסיק הזיתים הפלסטיני בגדה המערבית.
חדשות יום ראשון
769 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת חרבות ברזל.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il