ברגע הזה המזרח התיכון מוכה הלם. מצד אחד המהלך האיראני להשמדת ישראל, ולהשתלטות המהפכה האסלאמית באזור,  נחל תבוסה בקרב הפתיחה; מצד שני המשטר אשר מוביל את התהליך לא הובס, והוא יאסוף כוחות וישוב לגרור את האזור למלחמה אזורית. כדי להסיר כל ספק לגבי כוונתו, המנהיג האיראני קבע ביום חמישי בטהרן כי המלחמה נגד ישראל היא מלחמה דתית. מצווה דתית כידוע אינה נתונה למשא ומתן.

המזרח התיכון מחכה ליוזמה מנהיגותית שתעצור את ההידרדרות אל מרחץ דמים שישנה את העולם. זה קרה פעמיים באירופה, ועכשיו איראן בשותפות עם רוסיה מרגישה שזה יכול לקרות גם במזרח התיכון, למען המטרה הדתית מדינית של איראן, ולמען מטרתה המדינית של רוסיה להסיט את תשומת הלב מאוקראינה. במובן הזה ישראל ומדינות ערב המתונות הן אשר עומדות כסכר בין איראן לבין מזרח תיכון חדש אשר יציב את לגיונותיו מול אירופה גם ממזרח. בפעם הראשונה מאז הוקמה ישראל, ואולי אף מאז שנהגתה בהצהרת בלפור כבית היהודי הלאומי בארץ ישראל, ואושררה בהסכם סן רמו, הייאוש פוקד כעת באופן שווה את רוב הישויות המדיניות במזרח התיכון; מדינות וארגונים אשר ראו בישראל ישות תרבותית זרה, רואות עכשיו בחמת הרצח הדתית, ישות זרה. נקודת המוצא של רוב מדינות המזרח התיכון התחדדה והיא אינה דתית אלא פוליטית ותרבותית. העמדה הזאת מתקרבת מחדש לעמדתו של הסבא רבא של מלך ירדן הנוכחי, השריף חוסיין מלך חיג'אז, באומרו בעיתונו הרשמי בראשית המאה העשרים "נקבל בזרועות פתוחות את היהודים השבים אל ארץ ישראל". הצורר האיראני סבור שהעמדה שמתפשטת עכשיו במזרח התיכון תמנע מדינת חליפה שמתנהלת על פי חוקי השריעה והוא צודק. היהודים לא הסכימו לחיות כבני חסות בחי בר במאה השביעית לספירה, ולעולם לא יסכימו; כך גם מדינות ערביות רבות שאינן מסכימות לחיות כבנות חסותה של איראן. ההתנהגות המדינית החדשה הזאת, שמאופיינת כאמור בייאוש עמוק מן המתקיים ומן הצפוי, היא סכר לפי שעה בפני התגשמות הנבואה הדתית של מלחמת גוג ומגוג שמציעה איראן.

אדוני הנשיא, הסכר הזה זקוק למהלך שייקבע אותו כאבן יסוד בהיסטוריה של המזרח התיכון והעולם. על הכף, מזרח תיכון שמתקיים בהסכמה של מדינות ותרבויות בעלות זיקה זו לזו אבל גם שונות, או מזרח תיכון שמתקיים באמצעות דיכוי הזולת. התעלמות משעת החסד תשטוף את הסכר בלחץ האיראני רוסי ותגרור את האזור ואולי אף את העולם לאיום על יסודות החופש והכבוד ההדדי.

סין הבינה בוועידת סן פרנסיסקו (וכנראה גם לפניה) כי המגמה האיראנית תסיט אותה מדרכה המדינית שנשענת על השקפה מדינית כלכלית ולא על מצוות דת. גם רוסיה מבינה זאת והייתה נוהגת כמו סין כנראה אלמלא הצורך המיידי שלה להסיט את תשומת הלב מאוקראינה למזרח התיכון. גם הפלסטינים מוכנים עכשיו להשיל את המרכיב הדתי מהסכסוך. חמאס כך דיווחנו ב-4 בינואר מתרחק מאיראן וחוזר למניעיו הראשוניים כתנועה פוליטית לאומית. זה לא פוטר אותו מפשעיו.

זה הזמן אדוני הנשיא לקרוא למזרח התיכון לקמפ דויד. ישראל והפלסטינים במו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים, ומדינות ערב כמשקיפות, אשר יאשררו בחתימתן את הסכם השלום שיושג, ויכלול גם את הפיוס ההיסטורי בין כל מדינות המזרח התיכון. אנו אומרים "כל המדינות", כיוון שגם העם האיראני המפואר אינו אויב אלא ידיד יקר. זה רק המשטר האסלמי הרצחני אשר השתלט על משאביו ומאיים בעזרתם על המזרח התיכון והעולם.