הסיפור המרכזי

שאלנו את עצמנו איך יתכן שהרמטכ"ל האיראני, איים על ישראל ביום שישי (28 במארס) כאשר שתי נושאות מטוסים אמריקאיות כבר משייטות לעבר איראן. אין לנו תשובה חד משמעית לכך גם עכשיו; אפשר כמובן שארה"ב ואיראן, שכבר מנהלות מגעים להסכם גרעין חדש, יוצרות את המתח הזה בכוונה כדי לשכנע את ישראל בצורך הדחוף ששתיהן יחתמו על הסכם גרעין ללא שהיות אבל יתכן גם כי איומו של נשיא טורקיה ארדואן כלפי הכורדים בסוריה היום (ראשון 30 במארס) כאשר בנשימה אחת הוא הוסיף כי "אנחנו רואים ויודעים מה קורה בפלסטין" באיום מרומז לעבר ישראל, מספק הסבר חלקי במובן האזורי לדברי הרמטכ"ל האיראני. הרמטכ"ל האיראני (רמטכ"ל צבא איראן, ולא מפקד משמרות המהפכה) נשבע ביום שישי לפי האמור בעיתונות האיראנית כי: "המשטר הציוני חסר השורשים עומד בפני קריסה קרובה". כמובן שבמבט חד ערכי על שתי ההכרזות, הטורקית והאיראנית, קשה לאתר ביניהן קשר של תכנון מוקדם. שתי ההכרזות אינן מבטאות מזרח תיכון נוכחי, אלא אפשרות עתידית אשר למענה כבר מתקיים מכשול והוא ישראל, שהיא המעצמה האזורית אשר מונעת בעד שתי המדינות לקיים שליטה אזורית במזרח התיכון. את תוכניותיה לגבי המזרח התיכון איראן חשפה כבר לפני שנים רבות, וטורקיה חושפת אותן בעצם הימים האלה. לשתי התוכניות הגדולות, ישראל תקועה כעצם בגרון. איראן ניסתה להסיר את העצם הזאת, ונכשלה. טורקיה מנסה לעשות את זה בעצם הימים האלה. שתיהן לא יוכלו לעשות את זה בכוחות עצמן בלבד. לשם כך טורקיה מנסה להקיף את ישראל בבני ברית (ר' דיווחנו בשבוע שעבר), ואיראן חולמת להביא נדוניה לציר הטורקי, שתכשיר אותה כבעלת ברית, להערכתנו – טכנולוגיה גרעינית. הרמטכ"ל האיראני עלול אולי להבהיר באיומיו על ישראל, כי יש לו שתי אפשרויות ולא רק אחת כפי שחושבות ישראל וארה"ב: הראשונה, לקבל מאמריקה הסכם גרעיני טוב לאיראן, השנייה, הפצת הבשורה הגרעינית הלאה – לציר הטורקי מצרי המתהווה; ודברי ארדואן מציעים כי יש למהלך כזה היתכנות.

גליון 194

30 במרץ 2025

רואה אור פעם בשבוע בימי א'

publisher@tipp.co.il

מאמר המערכת

עימות על בחירת דיינים בין הרב הראשי לישראל, בנו של הרב עובדיה, לבין אריה דרעי

הבן מקדם את מורשת אביו. צילום בית הרבנים יוסף
הבן מקדם את מורשת אביו. צילום בית הרבנים יוסף

אחרי ההשתלטות על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וקעקוע הפרדת הרשויות (בתוקף מהכנסת הבאה), מנסה כעת ממשלת הקנאים להשתלט גם על הוועדה לבחירת דיינים, ובכך להשלים שליטתה על עמודי התווך של הרשות השופטת.

את ההשתלטות על הוועדה לבחירת שופטים, עשתה הממשלה ללא התנגדות פוליטית משמעותית. ניסיונה להשתלט על הוועדה לבחירת דיינים, לעומת זאת, כבר נתקל בהתנגדות של הרב הראשי לישראל, ראש אבות בתי הדין הרבניים, בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב דוד יוסף. כבר עכשיו עולה ראשית עימות בין הרב דוד יוסף לבין בן בריתו בעבר יו"ר ש"ס אריה דרעי, על זהות הדיינים שייבחרו.

לדברי מקור בכיר בש"ס, דרעי פועל כעת בשני מישורים, האחד, הוא לא יניח לכנס את הועדה לבחירת דיינים, לדיון משמעותי, עד שיהיה בטוח כי תבחר את הדיינים שהוא והממשלה רוצים בהם; במישור השני דרעי וממשלת נתניהו ינסו במקביל להעביר חוק לשינוי הרכב הועדה לבחירת דיינים, שהיא ועדה מקבילה לועדה לבחירת שופטים, וגם ההרכב שלה, אינו מאפשר כעת לממשלת ישראל למשול בה.

המקור הבהיר כי העימות בין דרעי לבין הרב יוסף, יישא גם את סימני המחלוקות העמוקות בין השניים לגבי צביונה של ש"ס, ובכך שדרעי סרב להעמיד לרשות בן בריתו בעבר, חבר מועצת חכמי התורה, הרב דוד יוסף, את תמיכת ש"ס במרוץ לתפקיד הרב הראשי לישראל.

דרעי לדברי המקור, הפך את ש"ס כשליטה היחיד, למפלגה קיצונית, אשר פעלה נגד הרשות השופטת בניגוד לגישה הממלכתית שאפיינה אותה בימיו של הרב עובדיה יוסף. המקור אף הבהיר כי לשר ארבל, אשר התבטא לאחרונה בניגוד לעמדתו של אריה דרעי, כבר הובהר כי ימיו בתפקיד יסתיימו בהקדם. אם כי אנחנו לא משוכנעים לגמרי גם עכשיו כי ההתבטאות של השר ארבל, לא תואמה מראש עם אריה דרעי, בבחינת השוטר הטוב והשוטר הרע. המקור הוסיף כי הביקורת על דרעי כשליט בלעדי במפלגה, הגיעה גם למועצת חכמי התורה, אשר בה לפחות שני רבנים מרכזיים מביעים לאחרונה בחדרי חדרים את מורת רוחם על שליטתו המוחלטת של דרעי במפלגה, ועל כך שאין בכוחם להשפיע על דרכה.

הרב דוד יוסף, היה שנים רבות ועד בחירתו כרב הראשי הספרדי, חבר במועצת חכמי התורה של ש"ס, ופעל בה כדי לחדד את מורשתו המתונה של אביו; לפי המקור, כך הוא יפעל גם בבחירת הדיינים, על פי ההלכות המתונות של אביו. צריך לומר שאופן הפעולה הזה, עלול להיות בעתיד סותר לאינטרסים של ש"ס, אם וכאשר הרב דוד יוסף אכן יתפוס את מקום אביו כראש מועצת החכמים של ש"ס; הרב עובדיה יוסף הילך בין הטיפות במשך כל ימי כהונתו בתפקיד, בין היותו פוסק הלכה ומלומד, לבין היותו מנהיגה של מפלגה פוליטית מורכבת אשר מורכבותה עוד מחדדת את המתח בין הלכות מתונות כל ישראליות לבין הנהגה פוליטית סקטוריאלית.

מתי כהן

30 במרץ 2025
רואה אור בימי א' | בהרצה

חשיפת ההצעה המצרית כאן, אילצה את ממשלת ישראל להפסיק הסתרתה

מלחמה בהמתנה לאביב. צילום דובר צה"ל
מלחמה בהמתנה לאביב. צילום דובר צה"ל

מדוע ממשלת ישראל ניסתה להסתיר מהציבור את ההצעה המצרית לשחרר 10 חטופים, חלקם בחיים, ורק אחרי שחשפנו אותה כאן בשבוע שעבר, הממשלה התייחסה אליה? התשובה לכך להערכתנו, היא אותה התשובה מחודש ינואר 2023, עת הולידה הממשלה את ההפיכה המשטרית כדי להחליש את הרשות השופטת, וכדי לספח את הגדה המערבית. סיפוח הגדה המערבית לישראל עומד גם הפעם כמניע המרכזי לפעולות הממשלה, ובהן להסתרת ההצעה המצרית מהציבור הישראלי. ההבדל כעת הוא שהממשלה רוצה מאז 7 באוקטובר גם את רצועת עזה, ולשם כך היא הקימה לפני שבועיים מנהלת טרנספר; את כתם הטרנספר יישאו מעכשיו כל הישראלים, ולא רק שרי ממשלת הקנאים. להלן חידוד פרטי ההצעה המצרית שהוגשה לישראל בהסכמת חמאס כפי שחשפנו כאן בלעדית בשבוע שעבר (ר' יומן היום):

שחרור של 10 חטופים, חלקם בחיים

הפסקת אש עד אחרי חג הפסח

שחרור של 50 אסירי עולם פלסטינים

שחרור של 1100 עצירים תושבי עזה שנעצרו מאז 7 באוקטובר

התחייבות ישראלית לעבור לשלב ב' במו"מ להפסקת המלחמה שעיקריו:

הפסקת המלחמה

נסיגה ישראלית מלאה מעזה

שחרור כל החטופים (המפתח אינו ידוע בשלב הזה, ולכן גם לא כתבנו על כך דבר)

30.03.2025

מאת מערכת הזירה העיתונאית

הסכמת חמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון, מיד בסיום המלחמה, לא השתנה מאז חודש ינואר 2024, כאשר צהל הביס את הארגון; באותה עת פרסמנו כאן לראשונה, בלעדית, כי חמאס יהיה מוכן להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון ולהעבירו לרשות הפלסטינית. הרשות התחייבה אז לפרוק את חמאס מנשקו, ולפעול לשחרור כל החטופים.

ממשלת ישראל לא הסכימה להכנסת הרשות הפלסטינית לעזה, כיוון שזו עלולה הייתה להיות לגיטימציה של הרשות, וממנה עלולה הייתה לנבוע מבחינת הממשלה, לגיטימציה לטריטוריה של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ובעזה; ממשלת ישראל לעומת זאת התכוונה למפרע (ר' דיווחנו הקודמים) כבר בחודש ינואר 2023, להביא לסיפוח של הגדה המערבית לישראל. אחרי המלחמה, הוסיפה הממשלה לכוונותיה גם התיישבות יהודית בעזה, וכעת היא מוסיפה גם מנהלת טרנספר לתושבים בעזה, אשר אותה היא מכנה מנהלת להגירה מרצון; ובכך מתכוונת הממשלה בעצם לבטל הסכמים מדיניים עליהם ישראל חתומה בערבות אמריקאית, ובהסכמה עולמית גורפת.

איננו יודעים מה מתרחש כעת בעזה, והאם ואיך מקדם צה"ל את הטרנספר שכפתה עליו הממשלה, בהוראה אשר בעינינו היא מנוגדת לחוק הבינלאומי, ובראשו היא חופפת להגדרה המקובלת לפשע נגד האנושות. דיווחים ברשתות החברתיות, ובסוכנות הידיעות הפלסטינית, מחזקים את החשש הזה.

גם ההפגנות של הציבור הפלסטיני כנגד חמאס, אינן מתקיימות בסביבה ערכית ציבורית רגילה, ואינן מנותקות מהמלחמה; ההפגנות החלו אחרי שישראל פרסמה את דבר הקמת מנהלת הטרנספר, ולכן הערכתנו היא כי הן מביעות את החשש העמוק והטבעי של אוכלוסייה לאבד את ביתה ואת מולדתה.

ממשלת ישראל מסתירה מהציבור הצעה שקיבלה לעסקת חטופים

סיכוי לשחרור חטופים נוספים. צילום נריה כהן. ארכיון
סיכוי לשחרור חטופים נוספים. צילום נריה כהן. ארכיון

הוגשה לישראל הצעה ערבית על דעת חמאס ובידיעת ארה"ב: 10 חטופים, חלקם בחיים, תמורת שחרור של 50 אסירי עולם, ו- 1100 עצירים מעזה, בתמורה להתחייבות ישראלית לעבור לשלב ב' במו"מ להפסקת המלחמה. הפסקת האש החדשה תימשך עד אחרי חג הפסח. לציבור אומרת הממשלה כי חמאס מתבצר בסרבנותו במו"מ

ממשלת ישראל מעבירה לעיתונות הישראלית מידע, לפיו אין כל התקדמות במו"מ לשחרור חטופים בשלב א', וכי חמאס מסרב לכל דרישה. המידע הזה סותר את המידע שבידינו. מקור פלסטיני שהוכיח פעמים רבות את אמינותו, מסר כי מצרים הגישה בימים האחרונים לישראל הצעה לעסקת חטופים; המדינות הערביות, ארה"ב וארגון חמאס עומדים מאחורי ההצעה וממתינים כעת לתגובת ישראל. אם ישראל תיתן הסכמתה להצעה, הפסקת האש החדשה, תימשך עד אחרי חג הפסח. בשלב ב' ידרוש חמאס נסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה, והפסקת המלחמה. כפי שדיווחנו בשבוע שעבר, ובחודש פברואר השנה וגם לפנים, בדיווחים בלעדיים, בתמורה לנסיגה והפסקת המלחמה חמאס יסכים לוותר על השלטון בעזה, ויניח לוועדה לניהול עזה אשר הוקמה בהסכמה בינו לבין הרשות הפלסטינית, ובהסכמת המדינות הערביות ובידיעת ארה"ב, לפרוק אותו מנשקו. אחת מדרישותיה היסודיות של ישראל היא חיסול כוחו הצבאי של חמאס; התפרקותו מנשקו לפיכך עשויה למלא דרישה זו. אם חמאס ייסוג בשלב ב' מהסכמתו להתפרק מנשקו, תהיה לישראל עילה לחזור למלחמה בייתר שאת.

23.03.2025

מאת מערכת הזירה העיתונאית

מצרים העבירה לישראל הצעה לשחרור חטופים, בהתאם לדרישת ישראל להאריך את שלב א'. על פי ההצעה, חמאס ישחרר 10 חטופים, חלקם בחיים, בתמורה לשחרור 50 אסירי עולם פלסטיניים והתחייבות ישראלית לעבור לשלב ב' במו"מ להפסקת המלחמה. בנוסף לאסירי העולם, ישראל תשחרר גם כ- 1100 עצירים פלסטיניים שנעצרו מאז 7 באוקטובר בעזה. אם ישראל תסכים להצעה, הפסקת האש החדשה תימשך עד סוף חג הפסח.

כפי שדיווחנו בלעדית בפעם הראשונה בחודש ינואר 2024, ובפעם השנייה בחודש פברואר השנה וכן בשבוע שעבר, חמאס יסכים תמורת נסיגה ישראלית מעזה והפסקת המלחמה, להתפרק מנשקו, ולוותר על השלטון ברצועת עזה, ולהעבירו לוועדה לניהול עזה שהוקמה לפני כשבועיים בהסכמה בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית. את הוועדה הקימה הממשלה הפלסטינית ברמאללה.

ממשלת ישראל באמצעות דיווחים והדלפות, מבהירה כי חמאס עומד בסרבנותו, ובכך מצדיקה את המשך המלחמה ואף הסלמתה.

חמאס עושה צעד נוסף בוויתור על שלטונו, ועל נשקו

תמונת ההנהגה הפלסטינית ברמאללה. אבו מאזן, שתייה וא-שייח (צילום דוברות הנשיאות הפלסטינית)

ממשלת הרשות הפלסטינית, הקימה, בהסכמת חמאס, את הועדה הביצועית לניהול רצועת עזה. הועדה תתפוס את מקומו של חמאס בשלטון ברצועה, ותפרק בהסכמה את חמאס מנשקו. במקביל לכך: בהסכמת חמאס והרשות הפלסטינית, מצרים מבקשת מישראל להתיר כניסה של משטרת הרשות לעזה. ארה"ב מעודכנת במהלך ומודעת לפרטיו. ועידת החרום בקהיר, אישרה את המהלך, ובעקבותיה פנתה מצרים לישראל בבקשה להסכים לכניסת המשטרה הפלסטינית לרצועה. מקור פלסטיני חשוב: "ארה"ב אינה מודיעה על המהלך, כיוון שהיא תתיישר עם החלטת ממשלת נתניהו; אם ממשלת נתניהו תדחה את התוכנית לרבות את התחייבויות חמאס להתפרק מנשקו, ארה"ב תשאיר לעצמה אופציה להתכחש לתוכנית, ובמקביל גם חמאס יתכחש לה".

אלה שמות חברי הוועדה לניהול עזה, אשר הוקמה על ידי ממשלת הרשות הפלסטינית בהסכמת חמאס:

ד"ר מאג'ד אבו רמדן, ראש הועדה, שר הבריאות הנוכחי בממשלת הרשות הפלסטינית, תושב עזה בעבר, וראש עיריית עזה בשנים 2005-2008, נולד בעזה בשנת 1955. מונדר שבלק, חבר הועדה, בעבר מנהל כללי של משק המים בעיירות ברצועת עזה. חוסאם אבו דקה, חבר הועדה, בכיר בבנק העולמי. אמג'ד א שאווה, חבר הועדה, בעבר יו"ר הארגונים האזרחיים בעזה. הנא טרזי, חברת הועדה, בעבר סגנית מנהל מרכז אל מיזאן לזכויות האדם ברצועה. אייטם אבו שעבן, חבר הועדה, מנכ"ל חברת התקשורת הסלולרית אורידו. המאם יזג'י, חבר הועדה, איש עסקים, ממשפחה מוכרת מאוד ברצועת עזה. איאד נאסר, חבר הועדה, בעבר ראש לשכת התיאום האזרחי עם ישראל. ד"ר עלי  ברהום, חבר הועדה, בעבר מנכ"ל המועצה לשירותים המשותפים (ניהול הפסולת) ברצועת עזה. ראאד ג'בר פאתוח, חבר הועדה, בעבר יו"ר הועדה הנשיאותית לתיאום הכנסת הסחורות ומנכ"ל המעברים בעזה. האני נאג'ם, חבר הועדה, חבר בדירקטוריון של מוסד עבד אל מוחסן קטאן, מוסד שמקביל לקרן פילנתרופית גדולה בישראל, עבד אל מוחסן קטאן – מיליונר פלסטיני… ופילנתרופ. ד"ר עבד אל חאלק פארה, חבר הועדה, בעבר יו"ר אוניברסיטת אל אזהר (שנהרסה על ידי צה"ל במלחמת חרבות ברזל). אחמד אבו אל עידה, חבר הועדה, בעבר יו"ר ארגון העצמאים בעזה. ד"ר מוחמד אבו שאלה, חבר הועדה, פסיכיאטר, בעבר יו"ר שירותי בריאות הנפש ברצועת עזה. מעמון בסיסו, חבר הועדה, יועץ בארגונים בינלאומיים.

16.03.2025

מאת מערכת הזירה העיתונאית

ממשלת הרשות הפלסטינית, בהסכמת חמאס, הקימה את הועדה לניהול עזה. הועדה אשר מורכבת מאנשי ציבור, עסקים, רפואה ואקדמיה, תנהל את רצועת עזה, ותפרק בהסכמה את ארגון חמאס מנשקו. מאחר שמדובר במהלך רחב, אשר משתתפים בו מדינות ערב ובראשן מצרים, העבירה מצרים לישראל בקשה להתיר למשטרת הרשות הפלסטינית להיכנס לרצועת עזה. המשטרה הפלסטינית תהיה הכוח היחיד החמוש בעזה. חמאס ככל הנראה יסרב לכניסת כוח בינלאומי לרצועה. ועידת החרום שהתקיימה בקהיר לפני כשבועיים, אף אישרה את תמיכתה בתוכנית. ארה"ב לוקחת בחשאי חלק בתוכנית, אבל לדברי מקור פלסטיני היא עדין ממתינה להחלטת ממשלת ישראל, ואם הממשלה הישראלית תדחה את התוכנית, ארה"ב  תיסוג ממנה ואף תתכחש לה.

אם התוכנית תצא לפועל, חמאס יהפוך לתנועה פוליטית בלתי חמושה, וייתכן שהוא ובכירים בארגון פת"ח יובילו את השתלבותו של חמאס באש"פ. איננו יודעים מה יהיו ההשפעות של התוכנית, לגבי ארגון חמאס בגדה המערבית; להערכתנו הארגון האסלמו נאצי, ינסה להשאיר את השאלה הזאת פתוחה, כקלף מיקוח במו"מ הפלסטיני עם ישראל ועם ארה"ב.

בחסות הטרגדיה של אלפי הנופלים, החטופים והפצועים, ישראל מופלת לעריצות

ההדרדרות לעריצות נמשכת. צילום: tipp
ההדרדרות לעריצות נמשכת. צילום: tipp

סכנת פיטורי שומרת הסף היועמ"ש, ופיטורי ראש השב"כ, שומר הדמוקרטיה בחוק; קעקוע הוועדה לבחירת שופטים, קעקוע מוסד הביקורת על השופטים, החרמת בית המשפט העליון; עיתוננו קורא לכנס חרום של העיתונות החופשית, בירושלים, 26 במארס 2025. פרשננו המשפטי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, ממשיך לעקוב אחרי האירועים

לפני מספר ימים אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק של חה"כ רוטמן לשנות את אופן בחירת נציב התלונות על שופטים. כעת, אנו שומעים כי שר המשפטים, יריב לוין, החל בהליכים לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. במקביל, קיימת הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט, כך שישונה הרכב ועדת הבחירה לשופטים וישונו סדרי עבודתה. הצעה זו נמצאת בהכנה לקריאה שניה ושלישית בוועדת החוקה חוק ומשפט שיושב הראש שלה הוא חה"כ שמחה רוטמן; ועדת שמגר צפתה את הדחת היועמ"ש, והכינה חומה גבוהה שעשויה למנוע בעד פיטורי גלי בהרב מיארה, אשר בזכותה ישראל עדין נלחמת על  החופש, החרויות, והמשטר הדמוקרטי. נמשכת שרשרת האירועים החל מינואר 2023 ועד עכשיו, להחלשת מערכת המשפט, למען סיפוח הגדה המערבית, ובעקבות המלחמה למען התיישבות מחודשת בעזה. 

09.03.2025

מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי

הטרגדיה של 7 באוקטובר, ממקדת את תשומת הלב הישראלית, אל אחינו החטופות והחטופים, אל משפחות השכול, ואל אלפי הנפגעים במסיבות, בדרכים, בערים, בישובים, ובמלחמה; בחסות האבל הזה, קומץ של קנאים, הופך את ישראל בהתמדה חולנית, ובעזות מצח, לדיקטטורה, בניגוד מוחלט לערכי ישראל והיהדות, ובהם מגילת העצמאות, שנחקקה בלב כולנו ביום שישי, 14 במאי 1948, ולא בידי קומץ, אלא בידי עם ישראל – לדורותיו.

בחירת נציב התלונות על השופטים

על פי ההסדר שהיה קיים במשך שנים רבות, התמנה הנציב ע"י הוועדה לבחירת שופטים כאשר מי שהציג לפניה את המועמד היו נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים  – בהסכמה.

חוק זה שונה בימים האחרונים.

לפי דברי ההסבר להצעת החוק, השינוי בא על רקע משבר בין שר המשפטים למ"מ נשיא בית המשפט העליון שלא הגיעו להסכמה על המועמד הראוי.

כלומר, אין אנו עוסקים בשינוי ענייני, כתוצאה ממחקר שהוכיח ששיטת הבחירה אינה ראויה, אלא בשינוי הנובע מחילוקי דעות פרסונליים, שכתוצאה מהם, בוחר שר המשפטים, לכופף את ידו של נשיא בית המשפט העליון.

ההסדר הישן שמר על האיזון בין הרשויות, פועל יוצא מכך שהוועדה לבחירת שופטים מורכבת מנציגי 3 הרשויות בתוספת שני נציגי לשכת עורכי הדין.

על פי החוק החדש, נשיא בית המשפט העליון והוועדה למינוי שופטים אינם עוד חלק מהליך המינוי.

על פי ההסדר החדש, הליך הבחירה הופך לפוליטי לגמרי, מה שהופך את השופטים למבוקרים על ידי נציב מזוהה פוליטית,  ובכך עלול להיפגע חוסר התלות של השופטים. זוהי פוליטיזציה לשם פוליטיזציה ללא כל נימוק ענייני אמיתי.

יש לזכור שבסמכות הנציב להמליץ לוועדה לבחירת שופטים על הדחת שופט אם נמצא פגם המצדיק זאת.

לכן, ייתכן ששופט שיפסוק בניגוד לדעתם הפוליטית של חברי הקואליציה, יהיה חשוף להליך הדחה מנימוקים פוליטיים שביניהם לבין נימוקים מקצועיים או נימוקים הנוגעים לאישיות השופט ומזגו השיפוטי – אין ולא כלום!

מטרת השינוי אינה כמוצהר בדברי ההסבר. המטרה האמיתית היא פגיעה ברשות השופטת, בעצמאותה ובחוסר התלות שלה.

על פי ההצעה, יבוטל סעיף 3(ג) לחוק הקיים הקובע כי: "מעמדו הציבורי של אדם והיכרותו את מערכת המשפט יובאו בחשבון לענין הצעת מועמד לנציב ולענין מינויו."

כלומר מוותרים מראש על מומחיות ומקצועיות בתחום!

היעלה על הדעת שמי שבודק ומכריע בתלונות על שופטים לא יהיו לו כל מומחיות, ניסיון וידע במלאכת השפיטה? 

התנאי היחיד למינוי לפי הצעת החוק, הוא כשירות להתמנות כשופט בית המשפט העליון.

כל עו"ד בעל ותק מקצועי מינימלי של 10 שנים כשיר להתמנות כשופט בית המשפט העליון. זה החוק.

מכאן, שהכנסת יכולה למנות עו"ד בעל הוותק הדרוש, שעד יום קודם לכן שימש כיועץ המשפטי של מפלגת השלטון. כך גם ניתן למנות את אחד מחברי הכנסת, לרבות חה"כ רוטמן, או אף את שר המשפטים בכבודו ובעצמו – שניהם עורכי-דין בעלי ותק של יותר מעשר שנים.

עצמאות הרשות השופטת ואופיה של הדמוקרטיה הישראלית הן אינטרס מובהק של אזרחי המדינה ואין הם באים להיטיב עם השופטים דווקא.

לצד זאת, חובה שיהיה גוף שיפקח על התנהלות השופטים. גם הם כשאר בני האנוש, בשר ודם. גם הם שוגים בהתנהגותם, גם הם מתנהלים לעיתים בצורה לא תקינה. אך מכאן, ועד החוק שהתקבל – המרחק הוא רב.

כל אזרח בר דעת במדינה בוש ונכלם. חקיקת חוק פוליטי בזמן שמשפחות טומנות את יקיריהן, אחרות מחכות לדפיקה בדלת, 59 חטופים שבויים בעזה, והלב שבור; ובחסות הכאב העמוק, כאשר תשומת הלב אינה ממוקדת במבנה הציבורי הישראלי, אשר חורץ את גורל החרויות, אלא בגורל היקרים אשר נתונים בסכנת מוות, קומץ של קנאים מפיל את ישראל לתהומות.

הרכב הועדה לבחירת שופטים

המחשבה הראשונה שעלתה בי למקרא הצעת החוק, היתה שהקיץ הקץ על העדפת המקצוענות בבחירת השופטים, וכי מתחיל עידן של מינויים פוליטיים ציניים שכל מהותם היא העדפת אנ"ש, אנשי שלומנו.

ההצעה הוצגה כהצעת פשרה אך היא אינה כזו. ההצעה נוסחה ע"י שר המשפטים לוין ושר החוץ גדעון סער שבעבר כיהן אף הוא בתפקיד זה.

מדובר בשני פוליטיקאים, הבאים מאותו בית גידול: שניהם ימניים קיצונים.

ההצעה נתמכה ע"י שני אבות שכולים: תא"ל במילואים דדי שמחי והשר לשעבר יזהר שי; אבל השר לשעבר יזהר שי התפכח והסיר את תמיכתו בהצעה.

על-פי ההצעה, בוועדה יהיו 9 חברים, כמו היום. בראשה יעמוד שר המשפטים ויצטרף אליו שר נוסף וח"כ אחד מהקואליציה. בנוסף, יבחר ח"כ נוסף מן האופוזיציה. עוד יהיו חברים בה נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים מבית המשפט העליון. עד כאן, המצב זהה למצב כפי שהוא היום. אליהם יצטרפו שני משפטנים: האחד יבחר ע"י הקואליציה והאחר – ע"י האופוזיציה. זהו יצור חדש! שני המשפטנים הנ"ל באים במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין המכהנים בוועדה כיום.

לכאורה, השינוי הוא מינורי, אבל שני המשפטנים שיבחרו ע"י הפוליטיקאים, הם עצמם קודם כל פוליטיקאים הממונים ע"י פוליטיקאים!

בנוסף, מוצע כי הרוב הדרוש לבחירת שופט לכל הערכאות יהיה רוב רגיל של חמישה חברים או של רוב החברים הנוכחים בישיבה. כיום, יש צורך ברוב של שבעה כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון.

היה והצעת החוק תעבור בשלוש קריאות, יהפכו השיקולים הזרים לדומיננטיים.

כתוצאה מכך, המוטיבציה של המועמדים לשפיטה ושל השופטים המבקשים להתקדם לערכאה גבוהה יותר תהיה מכוונת לא להצטיינות מקצועית, אלא ליצירת קשרים פוליטיים ולריצוי הקואליציה השולטת בכל רגע נתון.

שופטים לא יתגאו עוד בהלכות חדשות פרי עטם או בניתוחים משפטיים מבריקים, אלא בפסקי דין שיעדיפו תמיד את חברי הקואליציה השלטת ואת מי שאלה חפצים ביקרם.

החשש הוא ממעורבות פוליטית גוברת והולכת בהליכי השפיטה.

שיחות טלפון ומפגשים בין פוליטיקאים לשופטים יהפכו לחיזיון נפרץ. הפוליטיקאים יבקשו להשפיע על תוכן ההחלטות והשופטים יבקשו תמיכה במועמדותם לקידום או במינוי שופט כזה או אחר או בהימנעות ממינויו של מועמד מסוים.

אלה יהיו פני הדברים מכיוון שרוב חברי הועדה שבכוחם לגבש החלטה, אינם משפטנים בהכרח, ואלה שהם משפטנים, הם קודם כל פוליטיקאים או מונו בידי פוליטיקאים.

לא מדובר ברוע לב אלא בטבע האדם.

נטיית הלב של אותם חברי ועדה תהיה לדון במה שהם מכירים ויודעים: השתייכותו או אי-השתייכותו של מועמד מסוים למחנה פוליטי כזה או אחר.

מכיוון שהם אינם אנשי מקצוע או ששיקולי המקצועיות אינם בראש מעייניהם – יחליטו חברי הועדה בהתאם לנטייה הפוליטית של כל מועמד ולא בהתאם למקצועיותו והתאמתו האישית לתפקיד המורכב הזה.

פיטורי היועצת המשפטית לממשלה

המהלך לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא מדרגה נוספת ברפורמה המשפטית. מבחינת הסנטימנט הציבורי, מדובר באירוע חמור הרבה יותר משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מבחינה משפטית, מדובר במהלך דרמטי הרבה יותר מביטול עילת הסבירות.

ההחלטה של שר המשפטים יריב לוין להניע את ההליך, היא חסרת תקדים. פעם אחת בהיסטוריה יועץ משפטי לממשלה פוטר מתפקידו. זה לקח 10 דקות, על רקע פרשת קו 300. מאז מונתה ועדת שמגר והיא קבעה כללים בנוגע לדרכי מינוי ופיטורי יועץ משפטי לממשלה. היום ההליך מורכב יותר, אבל ההחלטה הסופית עדיין בידי הממשלה.

הסיכוי שהמהלך הדרמטי הזה אכן יסתיים בפיטורי היועמ"שית – קלוש. גם אם הממשלה תעבור את כל המשוכות בדרך לפיטוריה, הסיכוי שבג"ץ יאשר את הליך הפיטורין, קלוש עד לא קיים. לעמדתי, יש לבחון את עבודת היועמ"שית ביחס לכלל עבודת הממשלה – ולא רק ביחס למקרים בהם היא התנגדה למהלכים שהממשלה קידמה. השאלה שתעמוד בפני בית המשפט תהיה האם במכלול עבודתה, הדין ופרשנותו הם אשר הוליכו ומוליכים את גלי בהרב מיארה אל הכרעותיה המשפטיות.

 בדומה לכך, לא ניתן לבחון רק את הפעמים בהם היועמ"שית לא ייצגה את הממשלה, מבלי לבחון זאת בראי הפעמים בהן עמדת הממשלה כן יוצגה.

דו"ח ועדת שמגר שקבע גם את הדרך לפטר את היועץ המשפטי לממשלה, קבע אמנם כי, הממשלה צריכה לקבל את עמדת הוועדה המקצועית שבחרה את היועמ"שית בטרם ההחלטה על פיטוריה, אבל אין משמעות אמיתית להחלטת הוועדה. גם אם הוועדה תחליט פה אחד שאין לפטר את היועמ"שית, הממשלה עדיין תוכל לפטר אותה.

הדבר המעניין הוא הנימוק בדו"ח ועדת החקירה, בו נכתב כך: "משקלם המצטבר של הבעת הדעה של הוועדה, השימוע ותגובת דעת הקהל, יהוו גורמים משפיעים מספיקים לשם מניעת שימוש בסמכות הפסקת הכהונה בנסיבות בלתי ראויות".

אם להודעתו של שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023 על הרפורמה המשפטית הייתה תגובה מוחצת ברחובות, הרי שלהודעתו מן הימים האחרונים, קצת יותר משנתיים לאחר מכן, יש פוטנציאל להבערת המדינה פי כמה. האם התכונה הציבורית הזאת אכן תמנע את פיטורי היועמ"שית כפי שצפה דו"ח ועדת שמגר? ימים יגידו.

בוועדת החוקה נוסדת מדינת העריצות הישראלית

מחאת ציבור שוחר דמוקרטיה צילום: דנה לוין
בוועדת החוקה דורסים את הדמוקרטיה. צילום: דנה לוין

בוועדת החוקה של הכנסת מכינים לדור הבא של הישראלים את מדינת העריצות, שמנוגדת לכל ערכיהן של ישראל ושל היהדות, חופש הביטוי, חרויות הפרט. פרשננו המשפטי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, עוקב אחרי הפלתה של מדינת ישראל הדמוקרטית לתהום, בידי חבורת קנאים שהתגבשה בחודש ינואר 2023, והספיקה כבר להביא על ישראל מלחמה

בתשעה בינואר 2025, הוצג על ידי השרים לוין וסער מתווה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים,  המכונה 'מתווה לוין-סער'. מתווה זה משנה את הרכב הועדה לבחירת שופטים ואת נהלי עבודתה. שינוי ההרכב הוא ביטול חברות שני נציגי לשכת עוה"ד בוועדה ותחתם, ימנו הקואליציה והאופוזיציה, כל אחת מהן, משפטן מטעמן. חברי הוועדה יהיו שלושה שופטים מביהמ"ש העליון (כשאחד מהם יהיה הנשיא), שני שרים (כשאחד מהם יהיה שר המשפטים, יו"ר הוועדה), שני ח"כים (האחד מהקואליציה והשני מהאופוזיציה) ושני משפטנים, האחד מינוי של הקואליציה והשני מינוי של האופוזיציה. עוד נקבע קוורום של חמישה חברים לצורך כינוס הוועדה וכן בוטל "תיקון סער" משנת 2008 לפיו מינוי של שופט לבית המשפט העליון מצריך רוב מיוחס של שבעה חברי ועדה. במתווה נקבע כי כל מינויי הוועדה, גם לבית המשפט העליון, יהיו ברוב רגיל של חמישה חברים. הדברים האמורים להלן מתייחסים למתווה זה:

02.03.2025

מאת אברהם יעקב, פרשננו המשפטי

בארבעה בינואר 2023,  שרטט השר לוין את משנתו המהפכנית; לפי משנתו, יש לבצע מתווה בן ארבעה מסלולים להחרבת הדמוקרטיה:

  1. השתלטות על הוועדה למינוי שופטים;
  2. הגבלת הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד וחקיקה ראשית;
  3. לדבריו באותה תקופה "אין דבר כזה עילת הסבירות";
  4. סילוק היועצים המשפטיים לממשלה מתפקידם.

מאז, מקדמת הקואליציה במהלך חפוז ודורסני חקיקה בתחומים שונים. המשותף לכולם הוא שהם נועדו לכרסם בעקרון הפרדת הרשויות ובהעברת סמכויות לקואליציה השולטת.

מבחינת שר המשפטים, אין התעסקות אחרת, לא יעול הליכי השפיטה, לא שיפור הגישה לערכאות, לא חיזוק מערכת המשפט ולא שמירה על שלטון החוק.

מטרה אחת לו והיא מוצהרת: ריכוז סמכויות בלתי מוגבלות בידי הממשלה, שתשלוט בפעילות הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת ללא כפיפות לביקורת שיפוטית. כלומר, דיקטטורה!

 כשזה גלוי על השולחן, כל הצעה של שר המשפטים מוחזקת כנגועה בחוסר תום לב ובניגוד אינטרסים. כל נגיעה שלו בגוף החקיקה נועדה כדי להחריב את הדמוקרטיה. ולכן כל צעד כזה צריך להיבחן גם בהקשרו הכללי.

המתווה המתקרא "מתווה לוין-סער" הינו אך צעד נוסף בניסיון להכפיף את הרשות השופטת לרשות המבצעת ולפרק את אושיות הדמוקרטיה הישראלית, שהרי (לשיטת הממשלה הנוכחית), לשם מה נחוץ גוף שאינו נשלט ואיננו כלי בידי הממשלה?

אחיזת עיניים של פשרה

גם הניסיון להשתמש במילים "הסכמה" או "פשרה" הוא אחיזת עיניים. לא מדובר בהסכמה ולא בפשרה.

מדובר בהצעה עליה הסכימו שני שרים שבית גידולם הוא אחד ושניהם בעלי השקפה ימנית, שמרנית קיצונית. מדובר בהצעה של הקואליציה שאיננה משקפת את ההסתייגויות של שאר הציבור ואיננה מבוססת על הסכמות רחבות יותר מלבד הסכמות פנים קואליציוניות.

השינויים בהצעה לעומת זו שהועלתה לפני שנתיים על ידי יו"ר הוועדה, חה"כ רוטמן, הם מינוריים ואינם משקפים פשרה. ההצעה עדיין הופכת את הוועדה לוועדה פוליטית, עם זכות וטו לנציגים הפוליטיים, עם כוח יתר לשר המשפטים, צמצום הקוורום להסכמה על מינוי, הוצאת הגוף המקצועי העצמאי מחברות בוועדה, וצמצום הדרישות המקצועיות מנציגי הציבור כביכול.

בדומה, גם "מנגנון ההגנה" שהוצע להחלפת נציג האופוזיציה בוועדה במקרה שחבר לקואליציה, איננו פותר את הבעיה. ראשית, כשהרוב הנדרש למינוי הוא רוב של פוליטיקאים, בין מהקואליציה ובין מהאופוזיציה, רוב זה יושג בהליך של מקח וממכר פוליטי ולא רוב השוקל שיקולים מקצועיים וענייניים.

שנית, המציאות מלמדת שהקואליציה אינה מתקשה לגייס אצבעות של חברי כנסת שיחליפו צד תמורת אתנן פוליטי כלשהו.

ולבסוף, המנגנון המוצע הוא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, שכן, חבר כנסת של האופוזיציה יכול "לשנות את דעתו" גם מבלי להצטרף באופן פורמלי לקואליציה (ולכן לא ניתן יהיה להחליפו), ו"השינוי בעמדתו" יתגלה רק לאחר הצבעתו כ"שהסוסים כבר ברחו מן האורווה."

המתווה שהוצג הוא בעל השפעה גורפת במיוחד.

מתווה זה הוא אגרוף לדמוקרטיה מימין ואגרוף לדמוקרטיה משמאל. מכיוון אחד, השתלטות פוליטית על הוועדה למינוי שופטים, ומכיוון שני, הגבלת סמכותו של בית המשפט להגן על זכויות יסוד.

פוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים

בהתאם לעקרון הפרדת הרשויות, נקודת המוצא צריכה להיות שהוועדה לבחירת שופטים תהיה בעיקרה, ועדה מקצועית, שביכולתה להעריך את התאמתו של כל מועמד למשרה שיפוטית על בסיס טעמים מקצועיים.

ככל שהשיקולים הנשקלים בוועדה יהיו פחות מקצועיים, כך יהיו המינויים פחות ופחות ראויים.

 על פי ההצעה, במקום נציגי לשכת עורכי הדין, שהם נציגים מקצועיים, עצמאיים וללא הטיה פוליטית מובנית, מוצע למנות שני משפטנים: האחד ע"י הקואליציה והשני ע"י האופוזיציה. כלומר, במקום שני נציגים בלתי תלויים השוקלים שיקולים מקצועיים בלבד, ימונו שני נציגים פוליטיים. כל הנדרש מהם לשם גיבוש כשירותם, הוא ניסיון בייצוג בבתי המשפט, ואף אינם חייבים להיות בעלי רישיון עריכת דין בתוקף.

כך תהפוך הוועדה לפוליטית לחלוטין, ועם הורדת הקוורום והרוב הנדרש לבחירת שופטים –מאבדת הוועדה את עצמאותה ומקצועיותה.

השר סער הסביר בעצמו בדברי ההסבר להצעת חוק אחרת שהגיש עוד בשנת 2008 ואשר אושרה אז,  מדוע ראוי רוב מיוחד, ולא רוב רגיל, בבחירת שופטים לבית המשפט העליון.

 ואלה דברי השר:

"בית המשפט העליון הוא בעל מעמד בכיר במערכת השפיטה. לבית המשפט העליון סמכויות נרחבות, והלכה שהוא פוסק מחייבת כל בית משפט זולתו. מטעם זה, מינויו של שופט לבית המשפט העליון הוא בעל חשיבות מיוחדת לעומת מינוי של שופט לערכאות נמוכות יותר. הצעת החוק המתפרסמת בזה באה להבטיח כי הצעת הוועדה בדבר מינויו של שופט בית המשפט העליון, ובמובחן ממינויו של שופט בערכאות אחרות, תיעשה על יסוד הסכמה רחבה בין חברי הוועדה. מוצע כי הרוב הדרוש להחלטה כאמור יהיה רוב של שבעה מבין תשעת חבריה. ההנחה שביסוד ההצעה היא שכדי להשיג תמיכה רחבה כזאת יידרשו דיון ושכנוע הדדי בין חברי הוועדה במידה רבה מהדרוש להכרעה על יסוד רוב רגיל."

כעת "מתפשר" אותו שר, גדעון סער, לא רק על רוב רגיל, אלא מוסיף מנגנוני וטו שיהפכו את ההסכמה לבלתי ישימה כמעט בוודאות.

בנוסף, מוצע מנגנון חלופי להשלמת חוסרים של שופטי בית המשפט העליון: כל צד יבחר אחד מתוך שלושה מועמדי הצד השני, שוודאי יתאמץ לבחור את נציגיו הנאמנים ביותר. אין כאן דיון על התאמה, על מקצועיות, על נסיון או על מזג שיפוטי. אין טעם בתהליך של שכנוע הדדי, אין צורך בתמיכה רחבה. כל צד יאלץ לבחור מבין שלושה מועמדים שאינו מסכים להתאמתם באופן מהותי, ומנגד יציע מועמדים באותה רמה.

תוצאה נוספת תהיה בהכרח מינוי של שופטים צעירים מאוד וחסרי נסיון (ועקב כך, פחות מקצועיים), מכיוון שכל צד ירצה למלא את בתי המשפט בשופטים "מטעמו" וזאת לשנים רבות קדימה. על-פי הדין שופט יכול לכהן עד גיל 70 וקשה, עד כמעט בלתי אפשרי, להעביר שופט מכהונתו.

הצעה שחותרת לביטול עקרון הפרדת הרשויות

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לכאורה במתווה פשרה, הוא למעשה צעד ראשון בהפיכת מערכת המשפט לכלי פוליטי מובהק. ההצעה כמכלול תביא לפוליטיזציה של השפיטה על חשבון המקצועיות והעצמאות השיפוטית. שופטים יהיו "קואליציוניים" או "אופוזיציוניים" בהכרח.

אם זהותו הפוליטית של כל שופט ידועה מראש והיא הבסיס לבחירתו, היכן עצמאותו השיפוטית? היכן נאמנותו – לחוק, או למפלגה שמינתה אותו? היכן עצמאות המערכת? השיח השיפוטי יהפוך לשיח פוליטי במקום שיח ענייני, והפסיקה תהפוך לתלויה באוריינטציה הפוליטית של השופטים שישובצו לכל תיק. הכרה בחולשות אלה תפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט.

זה נכון במיוחד כאשר יהיה מדובר בהליכים של עתירות מנהליות, ביקורת על חקיקה, ביקורת על פעולות הממשלה, והליכים נגד פוליטיקאים ומקורביהם.

עם גוף שפיטה קואליציוני ברובו, הופכת הרשות המבצעת לסמכות עליונה ובלתי מוגבלת, שאינה כפופה לביקורת שיפוטית ואינה כפופה לדין.

במשטר דמוקרטי, הפרדת הרשויות נועדה לאפשר מערכת משפט אפקטיבית שיכולה להגן על זכויות הפרט, גם מול הרשות המבצעת; הרשות המבצעת, קרי, הממשלה, חייבת להיות כפופה לחוקים שחוקקה הרשות המחוקקת, הכנסת. הרשות השופטת אמונה על פרשנות אותה חקיקה והבטחת שלטון החוק והתקינות המנהלית.

 על חשיבותה של הפרדת הרשויות והביקורת השיפוטית על השלטון כגרעין המשטר הדמוקרטי, עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש-הממשלה, מר אריאל שרון, בו קבע כבוד השופט א. ריבלין:

"עקרונות אלה כולם – שלטון החוק, הפרדת הרשויות תוך איזונים ובלמים ביניהן, סמכות הביקורת השיפוטית וכן מנגנוני הביקורת הדמוקרטיים הנוספים – ניצבים כעמודי תווך במשטר הדמוקרטי. הם תנאי – בלעדיו אין – לשמירת זכויות האדם, ואלה הן גרעין המשטר הדמוקרטי, החותר לקידום טובת האדם. בשל כל אלה נאמר, ולא פעם, כי בית-משפט זה מופקד על חוקיותה וסבירותה של פעולתן של הרשויות."

 ללא הפרדת רשויות, שלטון עם סמכות בלתי מוגבלת, מהווה סכנה ממשית לזכויות האדם, זכויות האזרח ושלטון החוק. זוהי דרכה של אוטוקרטיה.

מתגבשת הסכמה לאומית פלסטינית: חמאס ידון במו"מ עם ישראל על התפרקות מנשקו

אבו מאזו עם נשיא ארצות הברית ביידן, בביקרו של ביידן בבית לחם
יוזמה במעורבות של ארה"ב. ארכיון

שוב כפי שדיווחנו בלעדית בינואר 2024: חמאס יסכים להתפרק מנשקו, ולהפוך לתנועה פוליטית בלתי חמושה באש"פ. דרישותיו יבטאו הסכמה לאומית פלסטינית חשאית ואלה הם עיקריה: השלטון בעזה ימונה בצו נשיאותי פלסטיני. סיום המלחמה. הבטחת שלומם של אנשי חמאס. שחרור של "כולם תמורת כולם". להערכתנו: ארה"ב מעורבת (גם הפעם) במהלך, והצלחתו תאפשר את החלתו גם על הגדה המערבית. (ר' היום ביומן דיווחנו מינואר 2024)

ב-21 בינואר 2024 (גיליון 130), דיווחנו בלעדית לראשונה כי אבו מאזן התחייב לארה"ב כי "חמאס יצטרף לאש"פ כתנועה פוליטית מפורקת מנשקה". בשבועות לאחר מכן דיווחנו כי הרשות הפלסטינית הסכימה להתחייב כלפי ישראל, כי חמאס לא ישלוט בעזה (אבל יהיה חלק מאש"ף), והוא יפורק מנשקו, אם ישראל תסכים לשלטון של הרשות הפלסטינית בעזה. ישראל לא ניצלה את ההזדמנות הזאת לסיים את המלחמה בניצחונה המוחלט והחד משמעי (במונחים מדיניים מקובלים ובלתי משיחיים), וסירובה הביא אחר כך לכינונו של ציר חדש במזרח התיכון מצרים-טורקיה ויתכן גם איראן, אשר יפעל להערכתנו נגד ישראל ויחייב אותה להיערכות מדינית כלכלית ביטחונית חדשה, כנגד איום רב משאבים וטכנולוגיות (ר' הסיפור המרכזי בגיליון 188). ההסכמה הלאומית הפלסטינית, תאפשר לישראל לסיים את המלחמה, ואולי אף להוביל לכינונו של ציר אזורי חדש שיאזן את טורקיה מצרים ואיראן: יוון, קפריסין, ישראל, פלסטין, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות.

23.02.2025

מאת מערכת הזירה העיתונאית

חמאס ינהל מו"מ כפול עם הרשות הפלסטינית, ועם ישראל, על התפרקות הארגון מנשקו, ועל ויתור על השלטון ברצועת עזה. כבר עכשיו ברור כי המו"מ עם הרשות הפלסטינית, הוא המשכה של ההסכמה הפנים-פלסטינית שהייתה בין הפלגים הפלסטיניים בחודש ינואר 2024, לפיה חמאס יסכים תמורת סיום המלחמה, להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון בעזה. איננו יודעים אם הארגון האסלמו נאצי, כבר העלה על שולחן הדיונים במו"מ על שלב ב' עם ישראל, את הסכמתו הנוכחית להתפרק מנשקו, תמורת דרישותיו המצוינות לעיל, או שמא הוא מתכוון להציג את הסכמתו האמורה בימים הקרובים.

בחודש ינואר 2024, העלה אבו מאזן את ההסכמה שהייתה לו עם חמאס, בפגישתו עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן. להערכתנו גם בהסכמה הפנים פלסטינית הנוכחית, מעורבת ארה"ב, הפעם בראשה הנשיא טראמפ. יתכן אפילו שהעלאת רעיון הטרנספר האמריקאי, נועד להביא להסכמה פנים פלסטינית, לפרק את כל הארגונים הפלסטינים החמושים מנשקם, ובראשם חמאס, ולהרחיק אותם מהשלטון ברצועת עזה. אם אכן ארה"ב מעורבת במהלך הפנים פלסטיני, הדבר יכביד על ממשלת נתניהו, לחדש את המלחמה בעזה, ולהעמיקה בגדה המערבית, למען הסיכוי להביא לסיומה.

יומן

בשבוע שעבר דיווחנו בלעדית על ההצעה המצרית

לשחרור חטופים שממשלת נתניהו הסתירה מהציבור

23.03.25

הוגשה לישראל הצעה ערבית על דעת חמאס ובידיעת ארה"ב: 10 חטופים, חלקם בחיים, תמורת שחרור של 50 אסירי עולם, ו- 1100 עצירים מעזה, בתמורה להתחייבות ישראלית לעבור לשלב ב' במו"מ להפסקת המלחמה. הפסקת האש החדשה תימשך עד אחרי חג הפסח. לציבור אומרת הממשלה כי חמאס מתבצר בסרבנותו במו"מ

סיכוי לשחרור חטופים נוספים. צילום נריה כהן. ארכיון
סיכוי לשחרור חטופים נוספים. צילום נריה כהן. ארכיון

ממשלת ישראל מעבירה לעיתונות הישראלית מידע, לפיו אין כל התקדמות במו"מ לשחרור חטופים בשלב א', וכי חמאס מסרב לכל דרישה. המידע הזה סותר את המידע שבידינו. מקור פלסטיני שהוכיח פעמים רבות את אמינותו, מסר כי מצרים הגישה בימים האחרונים לישראל הצעה לעסקת חטופים; המדינות הערביות, ארה"ב וארגון חמאס עומדים מאחורי ההצעה וממתינים כעת לתגובת ישראל. אם ישראל תיתן הסכמתה להצעה, הפסקת האש החדשה, תימשך עד אחרי חג הפסח. בשלב ב' ידרוש חמאס נסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה, והפסקת המלחמה. כפי שדיווחנו בשבוע שעבר, ובחודש פברואר השנה וגם לפנים, בדיווחים בלעדיים, בתמורה לנסיגה והפסקת המלחמה חמאס יסכים לוותר על השלטון בעזה, ויניח לוועדה לניהול עזה אשר הוקמה בהסכמה בינו לבין הרשות הפלסטינית, ובהסכמת המדינות הערביות ובידיעת ארה"ב, לפרוק אותו מנשקו. אחת מדרישותיה היסודיות של ישראל היא חיסול כוחו הצבאי של חמאס; התפרקותו מנשקו לפיכך עשויה למלא דרישה זו. אם חמאס ייסוג בשלב ב' מהסכמתו להתפרק מנשקו, תהיה לישראל עילה לחזור למלחמה בייתר שאת.

מאת מערכת הזירה העיתונאית

מצרים העבירה לישראל הצעה לשחרור חטופים, בהתאם לדרישת ישראל להאריך את שלב א'. על פי ההצעה, חמאס ישחרר 10 חטופים, חלקם בחיים, בתמורה לשחרור 50 אסירי עולם פלסטיניים והתחייבות ישראלית לעבור לשלב ב' במו"מ להפסקת המלחמה. בנוסף לאסירי העולם, ישראל תשחרר גם כ- 1100 עצירים פלסטיניים שנעצרו מאז 7 באוקטובר בעזה. אם ישראל תסכים להצעה, הפסקת האש החדשה תימשך עד סוף חג הפסח.

כפי שדיווחנו בלעדית בפעם הראשונה בחודש ינואר 2024, ובפעם השנייה בחודש פברואר השנה וכן בשבוע שעבר, חמאס יסכים תמורת נסיגה ישראלית מעזה והפסקת המלחמה, להתפרק מנשקו, ולוותר על השלטון ברצועת עזה, ולהעבירו לוועדה לניהול עזה שהוקמה לפני כשבועיים בהסכמה בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית. את הוועדה הקימה הממשלה הפלסטינית ברמאללה.

ממשלת ישראל באמצעות דיווחים והדלפות, מבהירה כי חמאס עומד בסרבנותו, ובכך מצדיקה את המשך המלחמה ואף הסלמתה.

פרטיות ונגישות 

The first Israeli-Palestinian economic conference sponsored by will be in the summer of 2022 at the Israel-Palestine Seam Line

מכתבים למערכת   letter to th e editor    readers@tipp.co.il