גליון 223
12 באוקטובר 2025
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
פרשנות: קריאות הבוז בכיכר כוונו לקנאות שהביאה על ישראל מלחמה, ואז האריכה אותה, על גב אלקטורט מזרחי זועם, למען סיפוח, פשע המלחמה טרנספר, והתיישבות בעזה
הקנאים האריכו את המלחמה, כדי לקיים את מטרותיהם (סיפוח), וניצלו לשם כך את הזעם המזרחי, ברכבם לעבר יעדם על כוחו הפוליטי העצום; הזעם המזרחי נובע מההתקפה הגזעית האשכנזית האלימה (תרבותית) כנגד המזרח משחר התקומה, ששברה את ישראל, ושזרעה בה חורבן שהקנאות והמלחמה הן פירות הבאושים שלה; להלן תמצית של תזכיר עיתונאי דמיוני למען וועדת החקירה הממלכתית שתקום, ולראשונה, תצלול גם לנבכי השבר החברתי הישראלי שמניע את הנסיבות בישראל:
השליח האמריקאי סטיבן וויטקוף, לא הבין אתמול את קריאות הבוז כנגד בנימין נתניהו, כששיבח את ראש הממשלה בנאומו. למען האמת, יתכן כי גם חלק גדול מהציבור הישראלי ומהעיתונות הישראלית, לא מבין את הקריאות. וויטקוף אמר לבזים, כי נתניהו הוא בעל הישגים במלחמה, כי סבר שהבוז בא ביסודו לערער על הישגי נתניהו במלחמה. אבל קריאות הבוז היו כנראה עמוקות יותר, והן קשורות לתהליך אשר המלחמה היא פרי הבאושים שלו: מאחר שבנימין נתניהו נכנע לדרישות הקנאים בממשלתו במשך שנתיים, ולא סיים את המלחמה לפי המודל הישראלי המקובל שנקבע במלחמות ישראל, ולפיו המלחמה תמה עם תבוסת האויב (הגדרה שמאפשרת כמובן לשקר ולמתוח אותה), הציבור הודה אתמול בכיכר לדונלד טראמפ ולשליחיו על שהביאו את המלחמה לסופה, ובזו לבנימין נתניהו על שלא נהג כקודמיו, ועל שלא הביא את המלחמה לסיומה מיד אחרי שצה"ל הכריע את האויב האסלמו נאצי בעזה, בחודש ינואר 2024. כאן דיווחנו, בלעדיים בעולם, בינואר 2024, כי חמאס מוכן להתפרק מנשקו ומשלטונו.
סטיבן וויטקוף חייך במבוכה, כי לא הבין כנראה איך יתכן שישראל הרתיעה את אויביה, ובכל זאת האדם שעומד בראשה זוכה לקיתונות של בוז. וויטקוף הוא ידיד ישראל והלב נכמר לראותו מובך כך, ועוד כאשר הציבור מחבק אותו בחום. אמריקה מנסה להבין את מדינות המזרח התיכון, וכדי להבין את ישראל, צריך לנסח את המניע החברתי של ישראל: הזעם העמוק של האלקטורט המזרחי, על התקיפה הגזעית הממושכת והאלימה, שספג הציבור המזרחי מציבור אשכנזי אווילי החל מאמצע המאה ה-19 ועד שנת 1977. זהו המנוע הישראלי. והוא ביסוד של כל התנהגות ציבורית ישראלית. הוא ביסודה של ההפיכה המשטרית. ושל הארכת המלחמה. ועוד. פרופ' יהודה שנהב, הסביר למיטב הבנתי, כי סיבת הזעם המזרחי הייתה על כי נמנעה ממנו הכרה פוליטית; ההוויה הציבורית שנשלטה בידי הציבור האשכנזי שייסד את התרבות הישראלית המודרנית, העניקה מכוח הגמוניה תרבותית, הכרה פוליטית רק לקהילת אנ"ש. בחודש נובמבר 2022, דרך חודש ינואר 2023, ודרך 7 באוקטובר 2023, ניצלו קנאי נתניהו את הזעם המזרחי, כדי להמשיל על ישראל את ההוויה הקנאית של סיפוח יהודה ושומרון ללא דיון וללא הסכמה רחבה מספיק, באמצעות קעקוע של המשטר הדמוקרטי הישראלי, ושל הפרדת הרשויות, באירועים שקרעו את הציבור הישראלי, והביאו על ישראל מלחמה, אשר אותה הקנאים סרבו לסיים, כדי לספח בכל זאת את יהודה ושומרון, כדי להתיישב בעזה, וכדי להוציא בה לפועל את פשע המלחמה טרנספר.
הקנאים סרבו לסיים את המלחמה אף כי חמאס הובס כבר בחודש ינואר 2024.
זהו להערכתי מקור קריאות הבוז אתמול בכיכר.
מקום זה יכול להיות שלכם למתחם פרסומי, במחיר הרצה מצחיק.
שאלו אותנו במייל:
publisher@tipp.co.il
טורקיה כבר מבשלת את חזרתו לשלטון של חמאס, באמצעות הכללתו באש"ף. רעיון הכללת חמאס באש"ף, סוכם בין סינוואר לבין גורמים בפת"ח, כבר בתחילת תבוסת חמאס במלחמה; כאן דיווחנו על כך בהרחבה; כעת טורקיה מנצלת את הסביבה הפלסטינית הנוחה לה, כדי להשלים את המהלך, ולזכות בדריסת רגל במדיניות הפלסטינית כמשכינת שלום בציבור הפלסטיני. באופן הזה טורקיה מנסה להביא לכך, כי חמאס יהיה בעתיד חלק גם מהשלטון בעזה; הפעם הארגון האסלמו נאצי יעמוד לפיכך מול ישראל כאשר טורקיה בגבו. הקירבה התרבותית בין טורקיה לבין חמאס כערוצים של תנועת האחים המוסלמיים, עומדת ביסוד רצונה של טורקיה למגע מדיני עם בני דמותה מחמאס ברשות ובהנהגה הפלסטינית. בעבר דיווחנו פעמים רבות כי חמאס, כמהלך אסטרטגי, מתכוון להשתלט על אש"ף באמצעות הברית שנכרתה בינו לבין מרואן ברגותי, וכך להשתלט על ההנהגה הפלסטינית. מקור פלסטיני מסר אתמול כי ישראל לא תשחרר איש מתוך 7 האסירים הכבדים שחמאס דורש, ובהם מרואן ברגותי. ישראל מבינה כנראה את המהלך הטורקי (אם כי היא אינה מגיבה לו, ר' היום בסיפור המרכזי הרחבה על הנוכחות הטורקית בעזה, שעלולה לסלול את הדרך למלחמה אזורית). מקור פלסטיני מסר כי בכל הקשור למו"מ להפסקת האש, טורקיה היא כעת "ראש החץ" של העמדה הפלסטינית והערבית. טורקיה להערכתנו תעשה מאמץ לקעקע גם את סעיפי ההסכם שאינם מונעים מישראל נוכחות בפרימטר, בפילדלפי, ובים מול עזה. להערכתנו טורקיה תחתור ראשית להתיר לדייגי עזה, לחזור לעבודתם ולדחוק את ספינות חיל הים מערבה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
מקור ערבי מסר כי חמאס הודיע לישראל כי אינו מוצא לפי שעה 9 גופות של ישראלים. איננו יודעים אם גופתו של הדר גולדין כלולה בדיווח הזה. בחלק החסוי של ההסכם, הוקמה ועדה משותפת לישראל, מצרים קטאר וחמאס (ולהערכתנו גם לרשות הפלסטינית), לחיפוש אחרי גופות של חללים ישראלים ברצועת עזה.
במהלך השבוע הקרוב, צפויים אל חייא ואבו מאזן לשוחח בטלפון, ולסכם את הדברים עליהם נציגי שני הצדדים כבר משוחחים, פירוק הנשק, הצטרפות של חמאס לאש"ף, וכן לגבי עמדה מתואמת כל פלסטינית לכניסה של הרשות לעזה. טורקיה לוחצת שהרעיון של הכללת חמאס באש"ף ימומש, כיוון שמימושו יעניק למעמדה כנוכחת בגבול עם ישראל רוח גבית, ומכך למעמדה במזה"ת, בדרכה לשוב לימי האימפריה שמשלה באזור כ-500 שנים. הרעיון הטורקי מכניס בדלת האחורית את חמאס להנהגה גם ברצועת עזה, והרעיון נשען גם על הברית בין ברגותי לבין חמאס, ועל האפשרות כי ברגותי יוכל לממש את הברית אם ישראל תשחרר אותו. המקור הערבי מסר כי ישראל הודיעה כבר לחמאס כי היא לא תשחרר איש מבין 7 הרוצחים הכבדים שהארגון האסלמו נאצי דרש לשחרר, ובהם מרואן ברגותי.
טורקיה מושלת כעת במהלך הפנימי הפלסטיני, באמצעות מנהיג חמאס אל חייא שעבר להתגורר בטורקיה אחרי הניסיון להתנקש בחייו בחודש שעבר בקטאר. להערכתנו טורקיה תנסה להפיץ בעולם ידיעה כי בצד הפלסטיני יש 10000 נעדרים, ולהעמיד באור הזה את דרישתה של ישראל לאתר את כל חלליה ברצועת עזה, ובהם הדר גולדין.
מי שחשב שספינות איטליה וספרד הופיעו השבוע בזירת המשט בים התיכון, ונגד חיל הים, מתוך הערכים כלפי הפלסטינים מצד שתי המדינות, אשר האחת מהן קברה את ישראל ואת ירושלים בירת ישראל בקלגסיה ובנהרות דם, מסוף שושלת החשמונאים באלכסנדר ינאי ושלומציון, ועד החורבן הסופי וסילוק היהודים מירושלים במרד הקטן, והשנייה עינתה יהודים במרתפי האינקוויזיציה בנהרות של דם, ואח"כ גרשה אותם לנדודים ולמוות חסרי כל בעולם בתקופה היהודית הטובה והמשגשגת ביותר, צריך לשקול שוב את העובדות: ב-9 בספטמבר, בלי שישראל שמה לב לכך, נפגשו ראשי המודיעין של טורקיה ושל מצרים בקהיר. אחרי הפגישה, יצא לפועל תרגיל ימי משותף טורקי-מצרי. התרגיל נועד מלכתחילה לשבש את היערכות צה"ל לקראת השתלטות על המשט, ולמניעת הפגיעה בריבונות ישראל. בעקבות האוניות הטורקיות הופיעו לפתע בזירה גם אוניות מלחמה איטלקיות ואוניית מלחמה ספרדית. בין טורקיה לבין איטליה מתהווה בשנים האחרונות ברית צבאית שנשענת בעיקר על פיתוח משותף של תעשייה ביטחונית ענפה. אנחנו מעריכים כי האוניות האיטלקיות הופיעו כחלק מהידוק הקשרים הביטחוניים והמדיניים בין טורקיה לבין איטליה. יש לשים לב כי המסרים של ראש ממשלת איטליה, דומים מאוד למסרים של הנשיא הטורקי ארדואן. ארדואן אמר אתמול על ראש ממשלת ישראל כי "לשקריו ולאיומיו של ראש 'רשת רצח העם' לא היה קהל (באו"ם), והוא דיבר במקום זאת אל מול כיסאות ריקים". ראש ממשלת איטליה האשימה באו"ם את ישראל בגרימת טבח, ומיד שלחה אוניות לים התיכון להתחכך עם צה"ל. כאן צריך להבהיר כי ממשלת ישראל כוננה את ההפיכה המשטרית ואחר כך האריכה את המלחמה כדי לספח את יהודה ושומרון, כפי שכתבנו כאן בלעדית לפני יותר משנתיים. הארכת המלחמה עודכנה בהמשך גם לטרנספר של תושבי עזה (בניגוד גמור להשקפות הרוב המוחלט של הציבור הישראלי). אבל ישראל לא ביצעה במכוון טבח בעזה. מותם של עשרות אלפי תושבי עזה נגרם מכך שחמאס בנה את ממלכת הטרור והרצח שלו, בתוך בתיהם של תושבי עזה, ובמבני הציבור שלהם; והמלחמה שממשלת ישראל אסרה על האסלמו נאציזם, אשר קם להשמידה, היא המלחמה הצודקת ביותר מכל מלחמות ישראל. אם לממשלת ישראל לא הייתה אג'נדה פוליטית בזויה, של דיקטטורה וסיפוח, שהאריכה את המלחמה בעזה לשווא עד לרגע הזה, היא הייתה זוכה לתמיכה של 90 אחוז מהציבור הישראלי; על הברית המצרית טורקית כתבנו כאן בהרחבה ובבלעדיות; על איטליה נאמר כי היא צריכה, כבעבר, נתיב מילוט מאירופה הליברלית, למקרה שההערכה החדשה במערב ולפיה מלחמת עולם שלישית עלולה לפרוץ בשנים הקרובות, היא הערכה נכונה ומסוכנת לאיטליה תרבותית ומדינית; כך איטליה נהגה בעבר, וכך היא נוהגת היום; לגבי טורקיה: זריחתה הנוכחית באה בעקבות הארכת המלחמה בעזה, והביאה אותה להשתלט על סוריה, ולהיכנס לחלל שהשאירה איראן כמנהיגת האסלאם (טורקיה תחדד להערכתנו עוד את ההבדל בין הסונה שכבר שלטה במזה"ת לבין השיעה שאין בכוחה לעשות זאת). הנשיא טראמפ ער לאימת אירופה ולהישגים הטורקיים, והוא מכנה כעת את ארדואן חבר שלי; הנשיא האמריקאי הציב את הנשיא ארדואן השבוע בראש השולחן בפגישתו עם המוסלמים באו"ם, כיוון שהוא קורא את התמונה המתוארת כאן ומבין שאם יפנה (במהות, ולא רק בדיבורים) נגד טורקיה ונגד המערב הוא יסכן את MAGA. לפני שבועיים דיווחנו כי טורקיה מכינה לישראל הפתעה באו"ם. להערכתנו שטף ההכרות במדינה פלסטינית, הוא ההפתעה עליה לא ידענו פרטים נוספים, והוא פרי של היוזמה הטורקית; ההכרות בפלסטין, הן תוצאה של עבודה דיפלומטית טורקית מעולה, שנעשתה בזירה מערבית מוכת אימה מהסיכוי הגובר שתפרוץ מלחמת עולם. דווקא הימנעותה של גרמניה מהכרה במדינה פלסטינית הבהירה את ההכרה הגרמנית העמוקה כי היא כבר השיתה על עם ישראל שואת דמים, ושילמה עליה מחיר כבד. גרמניה זוכרת היטב את המחיר, אשר שילמה בין 1942 ועד 1990 כשהפכה לעיי חורבות אורבני ותרבותי אחרי שהפכה את רצח היהודים לטקס ציבורי גרמנו-נאצי מאורגן. במובן הזה גרמניה מאשרת בהימנעותה מהכרה במדינה פלסטינית שהמהלכים האירופים הנוכחיים, חורגים מהכרה מדינית, ונגועים במעמקיהם בשנאת ישראל ובהשקפה כי ישראל מסכנת עכשיו את אירופה כפי שסיכנה בעבר. לגרמניה ברור להערכתנו, כי מדינה פלסטינית לא תקום לעולם מעל ראשה של ישראל, וכי כל הסכם לכינון מדינה פלסטינית חייב להיות בהסכמה גורפת של הציבור הישראלי; מה המערב יודע שאנחנו לא יודעים כיוון שאנחנו עסוקים כעת במלחמה מטורפת חסרת השחר בעזה שמזעזעת את ערכיה של ישראל? הם יודעים שרוסיה ומאחוריה המעצמה האדירה סין, עלולות להגיע למסקנה שהן תוכלנה להפוך את תמונת השליטה בעולם באמצעות מלחמה, ואם לא יעשו זאת, כי אז המערב עלול להכניע אותן; רוסיה כבר עושה מהלכים בכיוון מזה ארבע שנים באוקראינה, ועכשיו היא עברה למערכה השנייה במלחמה ובה היא מפרה את המרחב האווירי של חברות בנאט"ו ומתגרה במדינות אירופה. מדוע הנשיא טראמפ שינה את עמדתו כלפי המלחמה באוקראינה אחרי פגישותיו עם הנשיא פוטין והוא עכשיו מתיר לאוקראינה להשתמש בנשק התקפי אמריקאי ואף קורא למערב להפיל מטוסים רוסיים? כיוון שהבין שפוטין לא ישתכנע בליקוקים, וכי מדובר בהתמודדות בינגושית, ולא בפרלמנט חברים שיושב על בירה בשכונה. להערכתנו הנשיא טראמפ הבין שאירופה תבחר בכל דרך, כולל בהפניית גב לאמריקה, כדי לשרוד במאבק הצפוי עם רוסיה. והוא יודע שאם טריז כזה יקום בין אירופה לבין ארה"ב בעידודה של טורקיה, זה יהיה סופו של חלום MAGA.
מאת מתי כהן
ממשלת הקנאים בישראל הפקירה את הציבור הישראלי כבר בינואר 23 כאשר החליטה להפעיל את המזימה לסיפוח יהודה ושומרון באמצעות החלשת בית המשפט וכינון של דיקטטורה זוחלת. הקנאים ידעו שהעם בישראל יתנגד לכך בתוקף, אבל סמכו כי יתמוך בהם ללא סייג הציבור המזרחי הזועם אשר הותקף באכזריות אלימה בשחר התקומה בידי ציבור אשכנזי חסר דעת, ומצא בימין הקיצוני את ההכרה הפוליטית שנגזלה ממנו ואת המתרס הפוליטי כנגד הציבור שדיכא אותו מהשמאל; ואכן בגלל השבר החברתי הזה, ההתקוממות נגד הממשלה לא הייתה בעלת מסה קריטית.
למען מטרתם הפוליטית הקנאים האריכו והם עדין מאריכים את המלחמה, אם כי נראה עכשיו שהם מתחילים להבין את האסון שהמלחמה האינסופית ובעיקר חסרת השחר מביאה על ישראל. במובן הזה, נפתח כעת סיכוי חדש לסיום המלחמה (אם כי השר בן גביר כתב אתמול ב-X שלראש הממשלה אין מנדט לסיים את המלחמה בלי הכרעת חמאס).
הארכת המלחמה הולידה את זריחת טורקיה שהצליחה לשבור את משטר אסאד בסוריה, וסייעה למשטר הבובות, שכבר ניסה במצוות טורקיה לרדת לגבול רמת הגולן; צה"ל סילק את כוחות הנשיא א שארע בחזרה לצפון בהחלטה מדינית צבאית טובה; עד הארכת המלחמה ועד הופעתה של טורקיה בחלל שהשאירה איראן כמשטר האסלמו נאצי החדש, הנשיא טראמפ תמך בישראל ואף רקם איתה את מזימת הטרנספר (אם כי גם אז הוא היה ער לחשיבותה של טורקיה במזרח התיכון החדש, ולכוונותיה, ודיווחנו על כך כאן). להערכתנו את תוכנית הטרנספר טראמפ אימץ מהקנאים בממשלת ישראל (עכשיו הוא נסוג ממנה לאור התנגדות חברו הטוב הנשיא ארדואן). אחרי הפגנת הכוח של ארדואן ולחץ המערב, בעיקר צרפת, אנגליה, ספרד, ואיטליה, טראמפ כבר שם כאמור את ארדואן השבוע בראש השולחן, בשיחתו עם מדינות האסלאם באו"ם. טראמפ אף הרשה לאיטליה ולספרד לשלוח אוניות להתחכך עם צה"ל במזרח הים התיכון, והוא השפיל השבוע את נתניהו בפומבי כשהבהיר כי "לא ירשה" לישראל לספח את יהודה ושומרון, משל ישראל היא מדינת חסות. צריך לזכור שישראל עצמאית, היא כוונה אסטרטגית בחלום העתיק חוצה הדורות של שיבת ציון, מתוך ההכרה החברתית הישראלית העתיקה, חוצת הדורות, כי הציבור הישראלי ימרוד שוב ושוב בכל ניסיון לאכוף על ישראל ממשל זר, סמוי או גלוי.
חמאס מעודד את הכיוון החדש נגד ישראל, והוא מוצא עכשיו סיכוי לכך ששנאת אירופה כלפיו תצטמצם, בעקבות המלצות ארדואן, והוא יצליח להמציא את עצמו מחדש כארגון שחרור לאומי, תחת היותו ארגון מרצחים בן מוות. בשבוע שעבר כתבנו כאן בלעדית שחליל אל חיא, האסלמו נאצי, מצא מקלט בטורקיה, שמסתמנת כעת כמשטר האסלמו נאצי החדש של הסצנה האסלאמית האלימה האינסופית במזרח התיכון.
האזהרות המצריות כלפי ישראל, שלא לפגוע באנשי חמאס על אדמתה, אינן רק הכרזות מדיניות אלא הן אזהרות ממוקדות שנוגעות למשלחת חמאס שנמצאת כעת בקהיר, ודנה עם המודיעין המצרי על עסקה חדשה. זו אינה משלחת חדשה, אלא משלחת הארגון אשר נמצאת בשיח רציף עם המודיעין המצרי, וכעת, אחרי התקפת צה"ל בדוחא, היא מקבלת חשיבות ומשמעות נוספות; מהעולה מדבריו של המקור הערבי, מנהיג חמאס אל חיא, אשר נפצע קל (והשתתף בהלוויית בנו על אף הפרסומים שנעדר מההלוויה), מנחה כעת את המשלחת בקהיר, ממקום מושבו בטורקיה. לדברי המקור הארגון מוכן לכל דרישותיה של ישראל (ושל הנשיא טראמפ); במובן הצבאי הארגון נמצא בקריסה, ואינו יכול לנהל מלחמה נגד ישראל, למעט מלחמת גרילה, "שגר וברח". במובן הרעיוני, חמאס עדין חזק ואף מתחזק בעיקר בגדה המערבית, ועל אף הפרסומים, מעמדו יציב גם ברצועת עזה, וגם אם יחדל להתקיים צבאית, השגשוג הרעיוני, ימנע את השמדתו. מצרים וטורקיה יתחילו השבוע תרגיל ימי, אשר מאחוריו מרומזות שתי אזהרות משותפות כלפי ישראל: האחת לגבי דחיקת ישראל להשלים את המו"מ ולסיים את המלחמה, והשנייה לגבי המשט שנמצא בדרך לעזה, בשתי קבוצות של סירות ר' היום בסיפור המרכזי.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
להלן הסכמות חמאס, על פי המקור הערבי: חמאס מסכים לעסקה כוללת. הארגון חוזר על הדרישה שמקובלת על ישראל של נסיגת צה"ל ממרכזי הערים, ודיון על רוחב רצועת הביטחון, רוחב אשר יישאר עד השלמת המו"מ, ואשר אחריו תהיה נסיגה מלאה (גם היא נתונה כנראה למו"מ למשל נסיגה הדרגתית). הארגון מסכים שצה"ל יישאר בפילדלפי (לפחות עד השלמת המו"מ, ואיננו יודעים מהי עמדתו לגבי הציר בהסכם סופי). הארגון יתגמש לגבי זהות האסירים ומפתח שחרורם. הארגון ישחרר חטופים כבר במהלך המו"מ. ארה"ב תערוב לכך שהמלחמה לא תתחדש כל עוד המו"מ נמשך. במובן הזה חמאס ויתר על דרישתו היסודית לערבות לסיום המלחמה. חמאס יסכים למסור את נשקו לטרויקה של מדינות ערב (מצרים, קטאר, האמירויות) ויעביר לגוף החדש שתקים הטרויקה את השלטון ברצועה.
בעבר חמאס התעקש על התחייבות הישראלית להפסקת המלחמה בערבות אמריקאית. בעקבות פעולות צה"ל בעיר עזה, בעיקר בשבועיים האחרונים, הארגון ויתר כאמור גם על דרישתו זו, והוא מוכן עכשיו לערבות אמריקאית, אשר לפיה הנשיא טראמפ מתחייב כי המו"מ בין ישראל לבין חמאס יימשך עד שיושג הסכם. בזמן המו"מ מסכים חמאס על פי המקור הערבי, לשחרר חטופים. הערבות האמריקאית האמורה היא במשמעותה המעוטה ביותר מאז תחילת המלחמה, והיא הוצעה לראשונה על ידי הנשיא ביידן (להמשיך הפסקת האש כל עוד המו"מ נמשך).
כעת מתברר כי חליל אל חיא השתתף בחלק הראשון של הלוויית בנו שנהרג בתקיפת צה"ל בדוחא. אל חיא לא היה בתהלוכת האבל, אבל בתחילת הטקס, הוא נשא לפי המקור תפילה במסגד, תפילה אשר אחריה התחילה תהלוכת האבל בה הוא לא היה נוכח. איננו יודעים אם אחד המניעים לאי השתתפותו בתהלוכת האבל היה חומרת פציעתו, שהיא לדברי המקור פציעה קלה. להערכתנו יתכן אף שהפציעה בינונית, אבל היא כנראה אינה פציעה מסכנת חיים. איננו יודעים פרטים כלשהו לגבי מהות פציעתו.
בחודש ינואר 2024 דיווחנו בלעדית לראשונה כי חמאס מוכן להתפרק מנשקו, ומוכן לוותר על השלטון בעזה; ההבדלים העיקריים בזירת המלחמה מאז ועד היום הם 1. החזית הטורקית נולדה בעקבות הארכת המלחמה, ובעקבות נפילת איראן, אשר אל החלל שהשאירה נכנסה טורקיה כנראה על פי תוכנית סדורה מראש שהייתה לה 2. חטופים שנהרגו מאז ואשר נפגעו פיזית ונפשית 3. התרככות נוספת בעמדות חמאס, שעשויה להוסיף מאוד על ההרתעה הישראלית. עם זאת עמדות המפתח של חמאס: ויתור על הנשק ועל השלטון, נשארו בעינן מאז חודש ינואר 2024, אלא שכעת המו"מ להשגתן יהיה ככל הנראה קל יותר, והמחיר שיידרש מישראל לקיומן יהיה נמוך יותר.
את המהלך הגלוי של חידוש המסילה החיג'אזית התחילה טורקיה ביום שישי בפגישה בין בכירים טורקיים, סוריים וירדנים, בעמאן, בירדן. כמעט באותו זמן, חצו שני כלי רכב צבאיים ירדניים את הגבול לישראל באזור כיכר סדום בערבה. איננו יודעים אם שני האירועים קשורים למסר שמתכוונת ירדן להעביר לישראל; יתכן שאם הדיון על הרכבת החיג'אזית לא היה מתקיים באותם רגעים בירדן, לא היינו מדווחים על חציית כלי הרכב הצבאיים הירדניים בערבה; את הרכבת החיז'אזית ניסו פעמים רבות לחדש מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד ראשית שנות האלפיים; כחלק מתהליך השלום, ובעיקר מהניסיון להביא להסכם בין ישראל לבין הפלסטינים, ובין ישראל לבין סעודיה, דובר רבות אף על חיבורה של ישראל למסילת הרכבת החיגא'זית, וחיבורן בכיוון הנגדי של סעודיה ושל מדינות המפרץ וירדן אל נמלי הים התיכון בחיפה ובאשדוד. כעת הכוונה הטורקית היא ככל הנראה, לבודד באמצעות המסילה האסטרטגית את ישראל. תחילת המהלך הגלוי של טורקיה לחידוש המסילה החיג'אזית, היה כאמור ביום שישי בפגישה בעמאן, בין בכירי תחבורה מטורקיה, ירדן וסוריה, והיא לוותה בדיווח של סוכנות הידיעות הטורקית אנדולו, אשר הביאה את הקריאה של סגן שר התחבורה הסורי במהלך הכנס בעמאן לעמיתיו מטורקיה ומירדן: "(יש) לחדש פרויקטים ביבשה ובמסילה, ובראשם את המסילה החיג'אזית". כדי לבאר את קריאתו זו של סגן השר הסורי, שהוזמנה להערכתנו על ידי הטורקים, הבהירה סוכנות הידיעות הטורקית את משמעותה המלאה של המסילה החיג'אזית בעבר, עם רמז עבה לעתיד: "מסילת הרכבת החיג'אזית, שאורכה כ-1,750 קילומטרים, נבנתה על ידי הסולטן העות'מאני עבד אל-חמיד השני כדי לחבר בין איסטנבול, מכה, מדינה, תימן ודמשק, המסילה החיג'אזית החלה לפעול בשנת 1908. מסילת הרכבת, שתרמה לפיתוח האזור, נבנתה למטרות דתיות, צבאיות ופוליטיות". פרשנות: בשיחות שמתקיימות כעת בין סוריה לבין ישראל (ר' דיווחנו היום בסיפור המרכזי), ישראל עשויה להערכתנו לדרוש מסוריה, לא לקיים כל מהלך נוסף בעניין חידוש המסילה החיג'אזית בלי הסכמתה של ישראל ובלי תיאום איתה, למשל באמצעות ועידה לחלוקה חוזרת של ההשפעה במזרח התיכון (בהתייחסות לוועידת סייקס פיקו 1916).
מאת מערכת הזירה העיתונאית
המשימה החשובה ביותר שמילאה המסילה החיג'אזית עבור טורקיה העותומנית, הייתה העברה של כוחות צבא גדולים ואמצעי לחימה למדינה שבסעודיה, בתחילת מלחמת העולם הראשונה. המסילה החיג'אזית הוכיחה בכך את חשיבותה האסטרטגית צבאית, והיא מעידה על חשיבותה האסטרטגית גם היום.
ניסיונה של טורקיה לחדש את המסילה החיג'אזית עכשיו, בשיא המתח המדיני בין טורקיה לבין ישראל, ובין ישראל לבין מדינות המזה"ת, מבטיחה שישראל לא תהיה חלק מהמהלך, ואולי יותר מכך: שפיתוח המסילה מחדש יהיה פעולה אסטרטגית בעלת אופי צבאי וכלכלי חשוב, נגד ישראל; פיתוח המסילה בלי ישראל, עלול להפריד ולבודד את ישראל משכנותיה, כמו גם מאירופה. מאחר שטורקיה היא חברה חשובה בנאט"ו (ר' התבטאות מזכיר הארגון לאחרונה), חידוש המסילה החיג'אזית בתוספת ניסיונותיה של טורקיה לחדד את יחסי ישראל עם אירופה, ואת יחסי ישראל עם הארגון הצבאי המערבי, עלול להיות כלי אסטרטגי בידי טורקיה, לסבך את ישראל עם נאט"ו.
ישראל וסוריה מנהלות כעת שיחות, להשבת המציאות ביניהן לפסים רגועים יותר (ר' היום בסיפור המרכזי). להערכתנו, ישראל תדרוש מסוריה בשיחות לא להמשיך במהלך של חידוש המסילה החיג'אזית מדמשק, בלי הסכמתה של ישראל.
ביום שישי חצו שני כלי רכב צבאיים של ירדן, את הגבול לישראל בכיכר סדום, בצפון הערבה. מהמידע שיש בידינו עולה כי בניגוד לפעמים קודמות בהן צבא ירדן חצה את הגבול, אבל תיאם את חצייתו בעוד מועד עם צה"ל, הפעם תיאום כזה לא נעשה. הערכתנו זאת נובעת מהידיעה כי המעבר התקבל בהפתעה. נציין כי חציית הכוח הירדני הייתה בדיוק ברגע אשר בו התקיים בעמאן הדיון על חידוש המסילה החיג'אזית; יתכן מאוד שאם שני האירועים לא היו כרוכים בעיתוי אחד משותף, לא היינו מדווחים על חציית כלי הרכב של הצבא הירדני את הגבול לישראל.
נתניהו כבר החליט על כיבוש מהיר של הרצועה, על כינון ממשל צבאי בסוף המהלך, ועל קידום הטרנספר/ פשע נגד האנושות, אשר מכונה בממשלתו "הגירה מרצון". העובדות הן שצה"ל פועל בזהירות רבה, וכפועל יוצא, באיטיות יחסית, הן כדי לשמור על חיי החטופים, והן לשמור ככל האפשר על חיי חיילי צה"ל, בזירת קרבות שאופייה הוא למפרע מלחמת מנהרות מארבים וגרילה. מדברי המקור עולה כי נתניהו בודק אפשרות שהרמטכ"ל מתעתע בו, ומשתמש באיטיות ובעיכוב כדי להימנע מממשל צבאי וכדי להרחיק את צה"ל מהאשמה של השתתפות בפשעים נגד האנושות. אם נתניהו אכן יפטר את הרמטכ"ל במהלך המלחמה ב', המשבר החוקתי אשר אליו הכניסו הכהניסטים את ישראל כבר בינואר 2023 עם ההפיכה המשטרית, משבר אשר הביא למלחמה באוקטובר 2023, יעמיק מאוד כדי סיכון חברתי פנימי עמוק אפילו יותר מהמשבר עד כה. בפעם הקודמת אשר בה ישראל התקרבה להדחת מפקד צבאי משמעותי במהלך מלחמה, הייתה הצנחת רב אלוף חיים בר לב, מעל ראשו של אלוף פיקוד הדרום גורודיש במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. ממשלת גולדה מאיר נקטה במהלך הזה, כדי לא להתקרב למשבר חוקתי/צבאי/חברתי, בעצם הדחתו של מפקד צה"ל בחזית הדרומית.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
בנימין נתניהו עוקב בקפידה אחרי ביצועי צה"ל בעזה, ובעיקר בהשוואה לצו של ממשלת ישראל כלפי צבא ההגנה לישראל. איננו יודעים מהו הנוסח המדויק של הוראת/צו/פקודת ממשלת ישראל לצה"ל כיוון שלמרבה התדהמה, לא חלה על ממשלת ישראל חובה לפרסם את הצו בכתב (ר' היום במאמר המערכת). להערכתנו הוראה לכונן ממשל צבאי ברצועה, אינה מופיעה בפקודה הזאת, ואילו המקור אמר לנו השבוע כי נתניהו וממשלתו כבר חרצו לכונן ממשל צבאי ברצועת עזה אחרי כיבוש העיר. יתכן כי הפער הזה בין כוונת הממשלה לבין ההוראה שנתנה לצה"ל, שאינה כוללת כינון של ממשל צבאי, מאפשרת לצה"ל לשקול ולמתן את המהלך, אף כי הדבר מנוגד לכוונתה של ממשלת ישראל, ולכוונתו של ראש הממשלה. הרמטכ"ל זמיר מתנגד להערכתנו לממשל צבאי.
בנוסף על ממשל צבאי, כוונתה של ממשלת ישראל לקדם את מהלך הטרנספר ("הגירה מרצון"), מטילה על צה"ל משימה אזרחית נוספת, אשר להערכתנו היא בגדר של פשע כנגד האנושות, ולא רק בגדר של ליקוי של שימוש בגוף צבאי למשימה אזרחית. להערכתנו הרמטכ"ל אף מתנגד שצהל ישתתף ב"הגירה מרצון".
פעם נוספת, הייתה ביום רביעי האחרון, התנגשות חזיתית בין הרמטכ"ל רב אלוף זמיר לבין ראש הממשלה נתניהו, הפעם בקריה בתל אביב. ראש הממשלה מבין להערכתנו כי בתנאים הנוכחיים שהולידה המלחמה שמטרותיה למיגור חמאס כבר הושלמו לפני כשנתיים, יש לו אמנם את צה"ל לתמרון נוסף, אבל רק מתוקף החוק; ואין הסכמה של מערכת הביטחון ובראשה צה"ל, להיכנס למלחמה נוספת ברצועת עזה, 22 חודשים אחרי שהתחילה הראשונה; לסכן את החטופים, להסתכן במלחמה אזורית, וזאת מבלי שיש סיכוי של ממש להביא ל"ניצחון מוחלט". נאמר כי אין לנו ידיעה לפיה מערכת הביטחון סבורה כי בעקבות המהלך הצבאי החדש עלולה לפרוץ מלחמה אזורית; ההערכה הזאת היא שלנו והיא נובעת מהדיווח הנוכחי שלנו (ר' היום במאמר המערכת) ולפיו חמאס חותר למלחמה אזורית בה יתמרן את טורקיה ומצרים נגד ישראל; הערכה זו נשענת על ניתוח של מספר ידיעות אשר את חלקן הבאנו כאן בחודש האחרון, ואת האחרונה שבהן אנחנו מביאים כאמור היום במאמר המערכת: חמאס הודיע לטורקיה וכנראה גם למצרים, כי הוא יהיה מוכן לשנות את האמנה שלו אשר קוראת להשמדת ישראל. להערכתנו חמאס ממתן את דרכו באמצעות אמנתו, כדי לגרור את טורקיה ואת מצרים למלחמה אזורית "מוצדקת" נגד ישראל. ברוח הזאת, אמר נשיא טורקיה ארדואן בסוף השבוע כי "הפלסטינים יזכו לראות את הצדק מתקיים" ועוד הוא הוסיף "אלה ששפכו את דמם של חפים מפשע יטבעו בו". אחרי פגישת פידאן-חמאס לפני כחודש בטורקיה, אמר ארדואן כי חמאס יהיה מוכן להתפרק מנשקו אחרי שתוקם מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. אמנת חמאס שוללת מכל וכל את קיומה של מדינת ישראל, והיא קובעת כי יש להשמיד את ישראל. המצרים מצידם עיבו את כוחותיהם בסיני, בעקבות הערכתם אשר אותה מקדם חמאס כי ישראל מתכוונת להעביר את תושבי עזה אשר ירוכזו בגבול עם מצרים, למדבר סיני. ר' היום במאמר המערכת הרחבה על המזימה של חמאס, אשר נובעת גם מהתחזקותו המשמעותית בגדה המערבית. נאמר כי איננו יודעים אם ההיערכות המצרית היא רק בקו הגבול עם רצועת עזה, או שהיא היערכות בקווים שניים ושלישיים, מאחורי קו הגבול ומקבילים אליו, מבנה אשר עלול להצביע על היערכות התקפית. כן איננו יודעים אם היערכות מצרים היא גם בקו הגבול אשר מעבר לתחומי רצועת עזה.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
ערב הכניסה לעזה, הייתה ביום רביעי בקריה בתל אביב התנגשות חזיתית נוספת בין ראש הממשלה נתניהו לבין הרמטכ"ל זמיר. השניים נפגשו ביחידות. נתניהו תקף את זמיר ואמר: "אתה נותן רוח גבית לחמאס". את המשפט על חמאס אשר עלול להצביע כי נתניהו מאבד את האיזון, הוא אמר כחלק מהתקפה רחבה יותר: "אתה לא מבצע את הוראות הקבינט לכבוש את עזה, אתה מפרסם בתקשורת שאתה בעד עסקה חלקית, אתה מחליש את הקבינט, ונותן רוח גבית לחמאס; אתה בתור רמטכ"ל לא יכול לצאת לתקשורת, אתה יכול להעלות את זה בקבינט ולא החוצה. מהיום אני לא רוצה לשמוע אותך בתקשורת"
הרמטכ"ל זמיר השיב: "זאת דעתי. סיכון החטופים. כמו כן אין לנו מה לחפש בעזה, החמאס הובס, וכעת צריך לדאוג לחטופים. זוהי עמדתי ואעמוד עליה. אינני מתכוון להתפטר. יש לך אפשרות לפטר אותי"
מהדברים עולה כי נתניהו כבר החליט והורה על כניסה מלאה לעזה, ודבריו בהוראתו זו לצה"ל היו חדים וברורים, יציאה מלאה למלחמה, וכי העיכוב בכניסה, המתינות בכניסה, הזהירות, ולוח הזמנים שנמתח, הם בגדר של החלטת הרמטכ"ל, ופקודותיו. אופן הכניסה הזה אם כן אינו טקטיקה של נתניהו, אלא טקטיקה של הרמטכ"ל זמיר. לפיכך, אם הוראתו של נתניהו הייתה מתקיימת באופן אשר אליו התכוון, צה"ל כבר היה נלחם בכל רחבי העיר עזה, מלחמה מלאה, מהאוויר, מהים ומהיבשה, מתחת לקרקע ומעליה. המלחמה הנוכחית המתונה, והתמרון המתון הנוכחי נובעים להערכתנו מעמדתו של הרמטכ"ל שהוזכרה בשיחת ההתנגשות המצוטטת לעיל.
חמאס הסכים לכל תנאיה של ישראל, ויותר מכך, הארגון האסלמו נאצי הסכים להתפרק מנשקו ומשלטונו תמורת סיום המלחמה, בלי שישראל תתחייב לסיום המלחמה במעמד חתימת ההסכם החלקי, והוא הסתפק בערבויות אמריקאיות וערביות לסיום המלחמה. עוד לפני שהתחילה המלחמה, דיווחנו כאן שהמזימה הקנאית, בניסיון לקעקע את מערכת המשפט, היא סיפוח של הגדה המערבית; את הדברים הבאנו מפיו של מקור בכיר ואמין בימין הקיצוני. כשהתחילה המלחמה נוספה למזימה הקנאית התיישבות בעזה. כעת ישראל ברגע האמת, כאשר חמאס קיבל בהסכם המוצע את כל תנאיה של ישראל: האם ישראל תעדיף התיישבות בעזה וממשל צבאי ברצועה על פני קיום של ערכיה היסודיים של פדיון שבויים, של ניצחון צבאי בזמן קצר, של התפייסות מדינית עם שכניה וכיבוד הסכמים, של מספר נפגעים קטן יחסית במערכותיה, וכן במניעת נזקים מדיניים כלכליים כמו גם במוכנות הצבא למערכה הבאה; עיכוב סיום המלחמה, מאז דיווחנו כאן (בלעדית) לראשונה על הסכמת חמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון, בחודש ינואר 2024, הביא להתרקמותה של זירה חדשה במזרח התיכון, אשר בה המעצמה האזורית, והאימפריה אשר שלטה במזרח במשך 500 שנים, טורקיה, חזרה ללב הזירה עם שאיפות מדיניות צבאיות גואות, אשר עלולות לאיים על ריבונותה של מדינת ישראל. בעניין זה זכורה תפילתו של הנשיא הטורקי ארדואן, שאלוהים ישמיד את מדינת ישראל. את זה גרם העיכוב בסיום המלחמה, ואת זה תעמיק התקפה נוספת על עזה.
מאת מאיר ז'ורנו ומתי כהן
מה יעשה בנימין נתניהו, זוהי השאלה היחידה כעת, והיא בעלת המרכיב האנושי המובהק, המורכבת ביותר שישראל נתקלה בה משחר תקומתה. מעולם לפני המקרה של בנימין נתניהו, הציבור הישראלי לא עמד מול מנהיג שאין כל דרך לצפות את התנהגותו בפריזמה של שיקולים צבאיים מדיניים ענייניים.
ב-22 ביוני דיווחנו כאן כי נתניהו הסכים לראשונה לסיום המלחמה. כעת ברור שהדיווח הבלעדי הזה היה פורץ דרך; עכשיו נתניהו כבר מדבר בחופשיות על סיום המלחמה, כאשר עד דיווחנו הוא שלל זאת מכל וכל; עם זאת, בהקשר הזה מופיע כעת רכיב מהותי נוסף בהתנהגותו, והוא חששו העמוק מתשלום פוליטי מהותי על החלטותיו, למשל נפילה של ממשלתו; ברכיב הפחד נתקלת כעת החלטתו היסודית מ-22 ביוני לסיים את המלחמה, ומושכת אותו לתוך רצועת עזה למסע חסר שחר של מלחמה, שמנוגד לכל ערכיה ושאיפותיה של ישראל משחר התקומה.
הדילוג בין שתי זירות השיקולים, האחת העניינית והשנייה הפוליטית, השאיר את חותמו גם על יחסי נתניהו עם הרמטכ"ל זמיר. בנוכחות ממשלתו, נתניהו סינן לעבר הרמטכ"ל "אתה כפוף לי ואתה תעשה מה שאומר לך לעשות", אבל בפגישתם ביחידות עליה דיווחנו כאן בלעדית, אמר נתניהו לזמיר כי הוא החליט לסיים את המלחמה, ובכך השניים היו מתואמים. להערכתנו התיאום הזה מקרין כעת גם על תגובתו המתונה של הרמטכ"ל למהלכי הממשלה, למשל החלטתה להיכנס לעזה; לרמטכל למרבה התדהמה, אין כמעט תלונות על כך, אף כי זהו מהלך חסר שחר ומסוכן מאין כמותו.
ברגעים האלה אם כן, לא ניתן עוד לדעת בוודאות, האם נתניהו יסכים לקבל את כניעת חמאס, וההסכם הנוכחי הוא לגמרי כניעת הארגון (גם אם, אחרי המלחמה הארגון האסלמו נאצי יטען ללא ספק כי ניצח את ישראל), או שמא נתניהו יתעלם ממנה למען שרידות ממשלתו, למען האלקטורט שלו, ולמען מזימת הקנאים עליה דיווחנו כאמור עוד לפני המלחמה, סיפוח והתיישבות.
ההסכמות של חמאס בהסכם המוצע הן אלה: 1. להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון בעזה (אם כי הארגון דורש כי השלטון אשר יחליף אותו יהיה פלסטיני). 2. להסתפק בערבויות אמריקאיות וערביות לסיום המלחמה 3. חמאס מסכים למפרע לגודל הפרימטר שדרשה ישראל 4. חמאס מוותר בשלב הנוכחי על האסירים אשר אותם ביקש בעבר לשחרר, למשל מרואן ברגותי, והסכים כי ישראל תחליט על זהות אסירי העולם שישוחררו בשלב הנוכחי (לגבי ברגותי והאחרים, אותם יעלה חמאס שוב בדיונים על הסיום המלחמה). 5. חמאס ישחרר 10 חטופים חיים, ו-18 חללים.
השנה, בחרנו בעינב צנגאוקר כאשת/איש השנה של עיתוננו.
עינב נלחמת כאם, וכאדם בעל כישורים ציבוריים בולטים, ומובילה אחריה תנועה שלמה של ישראלים, במלחמתה להשבת החטופים, המתים והחיים.
עינב הוכיחה יכולות מדהימות, התמדה, נחישות ואומץ לב אזרחי, אל מול הממשלה הכושלת של 7 באוקטובר 2023, והעומד בראשה.
היא לא בחלה בכל פעולה, בחום ובקור, בארץ ובחו"ל ובלבד שיהיה בה כדי להביא למטרה המיוחלת.
עינב לא נרתעה מביקורת חריפה ואף סבלה מהתנכלויות מילוליות ופיזיות. למרות זאת, לא היססה, והיא ממשיכה עד היום במאבקה שאין בעיננו צודק וערכי ממנו.
עינב הצליחה לאחד סביבה תנועות מחאה שונות, גורמים מובילים במשק ובאקדמיה ואת רוב הציבור הישראלי, על דתותיו ועדותיו השונות, הכול במטרה להשיב את החטופים ארצה בעסקה כוללת אחת. החיבור בין עוצמתה הציבורית שהתגלתה במהלך המאבק, לבין חתירתה הנחושה להציל את בנה ואת אחיו, החטופות והחטופים, הביא את דמותה הייחודית לביטוי; החיבור הזה קרה בנסיבות המלחמה הכבדה; יתכן שבנסיבות חיים רגילות, הוא לא היה מתגלה באופן כה ברור. עינב הצליחה לאחד סביבה, את רוב הציבור הישראלי, ללא קשר להשקפה הפוליטית, ובכך תרמה ותורמת לאיחוי השבר החברתי העמוק בישראל.
על כן, בחרנו בה השנה כאיש/אשת השנה של עיתוננו. ר' היבט ערכי נוסף של החתירה לשחרור החטופים, ולפדיון שבויים, היום במאמר המערכת.
בנוסף על הכשלים האלה אשר אותם אנחנו מביאים היום, נזכיר את התחקיר הבלעדי שפרסמנו כאן ב-15 באוקטובר 2023, הוא תחקיר התצפיתניות אשר פורסם בעקבותינו בארץ ובעולם, ולפיו התצפיתניות שבו ודיווחו למודיעין במשך חודשים ארוכים לפני מלחמת חרבות ברזל, על תנועות חמאס ליד הגדר, על התארגנויות ועל אימונים, אבל המודיעין השיב להם: זה בסדר, תירגעו. כן דיווחנו בלעדית אחרי תחקיר התצפיתניות, על כך שגדוד הסיור המדברי, שהיה עשוי לסכל את מתקפת חמאס, יצא יומיים לפני המתקפה, ביום חמישי 5 באוקטובר, לחופשת נופש מרוכזת. החופשה הזאת של גדוד הסיור המדברי, מזכירה כעת את נוהל ההדממה, אשר בו חיל האוויר כולו היה בחופשה מרוכזת ב-7 באוקטובר, נוהל שאף פורסם לציבור בידי צה"ל; המעט שנשארו בשדות התעופה, יועדו בשיחת ראש הממשלה והרמטכ"ל להתערבות בצפון למקרה שמשמרות המהפכה וחיזבאללה אכן ייכנסו למערכה.
מאת מאיר ג'ורנו ומתי כהן
במועד שאיננו ידוע לנו, פנה הרמטכ"ל לראש הממשלה (איננו יודעים אם מדובר בתקופת הרצי הלוי או בתקופת אביב כוכבי, ולפיכך איננו יודעים מי היה אז ראש הממשלה); הרמטכ"ל ציטט לראש הממשלה ניתוח צבאי של אגף המבצעים, לפיו נדרשים 18 גדודים כדי לאבטח את הגדר ואת היישובים בעוטף עזה. בהתאם לניתוח הזה של אג"מ, הרמטכ"ל דרש מראש הממשלה, שממשלת ישראל תעמיד לצה"ל תקציב מיוחד לגיוס של 18 גדודים לאבטחת העוטף והישובים. אנחנו יודעים כי ראש הממשלה נתניהו הוא אשר השיב לפנייה של הרמטכ"ל, ככל הנראה אחרי שרב אלוף הרצי הלוי כבר נכנס לתפקידו וביקש עדכון מראש הממשלה נתניהו לגבי הטיפול בדרישת צה"ל. רוה"מ נתניהו השיב לרב אלוף הרצי הלוי, כי אגף המודיעין (אמ"ן) אמר לו שלא צפויה התקפה רחבה בעוטף, ולכל היותר יהיה ניסיון של קומץ מחבלים לחדור לישראל, ולכך לא נדרש כוח גדול. בנימין נתניהו דחה את דרישת הרמטכ"ל והודיע לרב אלוף הרצי הלוי, שבעקבות דברי אמ"ן הממשלה לא תאשר תקציב ל-18 הגדודים הנדרשים על ידי צה"ל.
מדוע הסכים ראש הממשלה לפיצול של השיח עם צה"ל בין אג"מ לבין אמ"ן?
מדוע קיים אמ"ן תקשורת עצמאית עם ראש הממשלה, מעל ראשו של הרמטכ"ל הרצי הלוי?
האם ראש הממשלה נהג בצה"ל בהתאם לדפוסי ההתנהגות הפוליטיים המוכרים שלו – "הפרד ומשול" – והפריד בין אגף המבצעים לבין אגף המודיעין?
מי היה ראש הממשלה אשר קיבל מהרמטכ"ל את הדרישה המקורית של אג"מ?
על השאלות הללו ונוספות תצטרך להשיב ועדת החקירה הממלכתית, אם ממשלת ישראל לא תצליח לסכל את כינונה.
בבוקר ההתקפה, התקיימה שיחה בין הרמטכ"ל הלוי לבין ראש הממשלה נתניהו. בלב השיחה הזאת עמד החשש המשותף כי מדובר בהתקפה סימולטנית מדרום ומצפון. שני האישים החליטו כנראה בתמימות דעים כי אין לשלוח מיידית כוחות לדרום, כדי שאם חיזבאללה ומשמרות המהפכה יתקפו בצפון, יוכל צה"ל לסכל את המתקפה. זאת הסיבה כי כוחות מרוכזים של צה"ל לא נשלחו במשך שעות ארוכות לדרום, ונשארו בכוננות באזור המרכז למקרה שראש הממשלה והרמטכ"ל יורו להם לעלות צפונה. איננו יודעים אם חלק כלשהו מהכוחות הללו אף קיבל פקודה לעלות מיד אחרי השיחה האמורה לצפון, או שכל הכוח לרבות כלי טיס שלא השתתפו ב"הדממה" – המתין לפקודה שתבוא אחרי הדיונים הממושכים שהתקיימו באותו בוקר בקריה.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il