גליון 179
15 בדצמבר 2024
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
ארגוני פשע מזרחי וערבי, ותנועות קנאיות פשיסטיות – פשטו על ישראל
לפני שבועיים קראנו לכנס חרום של כלי התקשורת החופשיים, כדי לחדד את כללי היסוד המשותפים הבלתי פוליטיים של כל הישראלים: דמוקרטיה, חרויות, חופש הביטוי, הפרדת רשויות; אין אדם אחד בישראל, שירצה בעומק לבו לקעקע את חרויותיו, את חופש הביטוי שלו ושל זולתו, ואת זכויותיו כפרט. ההתייצבות בעניין זה משני עברי מתרס, אינה נוגעת להשקפה, היא נובעת משקרים של קומץ קנאים – שמסתירים את כוונתם האמיתית בקעקוע בית המשפט, ומפרשה היסטורית שהתחילה משחר התקומה באמצע המאה ה-19.
ההתייצבות משני עברי המתרס, נובעת גם ממעט בלבול בסדר הדברים. האם יש בני אדם שרק רוצים לשנות את בית המשפט כי הם סבורים שיש לתקנו? בוודאי שיש. האם הם צודקים? יש ללא ספק צדק בדרישה כזאת. האם הטיעון שלהם נמצא על אותו מישור בו נמצא הטיעון הקנאי? לגמרי לא. כאן טמונה הבעיה שגורמת לרבים להאמין לקנאים כי בזירה הציבורית יש כעת כוונה אחת, והיא שינוי של בית המשפט. התשובה היא לא. מצד אחד יש כוונה תמימה לגיטימית לתיקונים בבית המשפט, ומצד שני יש כוונה קנאית לקעקע את הרשות השופטת כדי להחליק את הדרך לסיפוח והתיישבות.
הפרשה האמורה מהמאה ה-19 היא כמובן התקיפה הגזעית האשכנזית כנגד המזרח; שורשי התקיפה נעוצים בקנאת סופרים פשוטה: המזרח כתב את כל היהדות, ושימר באמצעות הגותו ומפעל השו"ת את הלאום והדת היהודים אחרי החורבן הקנאי של בר כוכבא ור' עקיבא; המערב רצה להשאיר גם הוא את חותמו על המהלך היהודי, וכשהזדמנה לו התקומה בין 1897-1948, הוא השאיר גם השאיר חותם מלא ויפה מאוד שיזרח לנצח בסיפור היהודי; אבל בדרך המערב הוציא להורג את התרבות המזרחית שהאפילה עליו שנות דור (ואף הפקיע את ספר חזון הקמת המדינה של יהודה אלקלעי ויהודה ביבאס, והעתיקו לספרו הרדוד של הרצל מדינת היהודים). בדרך המערב גם העניק לעצמו הכרה פוליטית, ונישל את המזרח מהכרה פוליטית.
יש להבדיל בין ארגוני הפשע המזרחי (והערבי) אשר צמחו, מהסבל המזרחי, מהייאוש, והזעם, לבין התנועות הקנאיות. הראשונים הם תפנית תרבותית מתרבות הוריהם, ואילו הקנאים הם המשכה של תרבות הסיקריים של בית שני. אלה אותם האנשים מבית שני, אשר הביאו על ירושלים חורבן בזמן שהרומאים ישבו על הטריבונות בהר הצופים וחזו בתופעה. יש הבדל אחד: הסיקריים של בית שני התחילו כארגוני פשע ושוד בדרכים, והפכו לתנועות פוליטיות, ואילו ארגוני הפשע המזרחי בעת החדשה, התחילו כיהודים אשר השאירו את כולנו בחיים בעקבות הגותם המופלאה, והפכו לפושעים בשל עוול חברתי מזעזע. וצריך לומר מיד: אין שום כוונה כאן להלבין את פשעיהם של ארגוני הפשע המזרחיים של 2024, להפך, על ישראל לרסק את הארגונים האלה בלי רבע רחמים. הזעם אינו הצדקה לרצח, לפרוטקשן, לסחר בנשים, להלוואות פושעות, ולניסיון לקנות פוליטיקאים שופטים סוהרים, וכל אדם אשר יזהם את הציבוריות הישראלית.
השבר החברתי הזה, העניק לקנאים של היום כוח פוליטי אלקטורלי מזרחי שלא חלמו לקבלו. רבים עדין זוכרים את דבריו של בן גוריון בלי חרות ובלי מקי, כאשר חזה את שיבת הקנאות עם שיבת ציון, ואת הניסיון של מנחם בגין להתרחק מכל מה שהוא קיצוני וקנאי.
וכך מתערבבים אנשים שכאבם עמוק ומר, עם אנשים שסבורים כי יש להכניס שינויים בבתי המשפט, עם הקנאים, ועם הפשע המזרחי המאורגן; הדבר הזה יוצר תסיסה עצומה בציבוריות הישראלית, והוביל בשנת 2023 כדי מלחמת אזרחים. אבל אם מוציאים את הקנאות ואת הפשע המאורגן המזרחי הטפלים מהמשוואה, נשארים בה רק שני הציבורים הגדולים של מדינת ישראל, המזרח והמערב, שניהם בעלי עומק ותרבות מפוארים, ובעלי הישגים מופלאים, אשר ביניהם רובצת שגיאה אחת אשכנזית, שהתחילה בשנת 1897 והגיעה לפרקה בשנת 1948. בשנת 1959, כבר יצאו ראשוני הזועמים לרחובות, ואם ממשלת ישראל האשכנזית לא הייתה מתעלמת מהם והייתה מכה על חטא בוועדת החקירה הממלכתית שקמה, לא היה כל צורך כעת בכינוס חרום של עיתונאי ישראל.
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
הצהרה בו זמנית בעלת תוכן זהה של הציר האסלמו סוני כלפי ישראל: שר ההגנה הטורקי: ישראל כובשת בסוריה, על הקהילה הבינלאומית לעצור אותה. שר החוץ המצרי: כיבושים לא יוסיפו ביטחון לישראל. אל ג'ולאני מטעם האחים המוסלמים: לישראל אין תירוץ להישאר בסוריה
פגישת א-סיסי ארדואן לפני כחודשיים, התקיימה ערב כיבושה של סוריה על ידי האחים המוסלמים. העיתונות האיראנית, האשימה את טורקיה כזו אשר עומדת מאחורי המהלך; כל הסימנים מצביעים על כך שהדיווח האיראני האמור – מדויק. קשה להניח כי טורקיה הייתה פותחת במהלך בלי הסכמה שקטה של דונלד טראמפ. להערכתנו השגיאה הזאת של טראמפ, תשפיע על כל תקופת כהונתו השנייה, בבחינת אבן שזרק טיפש אחד לבאר, לא יוציאו אלף חכמים. דיווחים על קשר ממושך של אל ג'ולאני עם הביון הטורקי; פחות משבועיים אחרי כיבוש סוריה, טורקיה שלחה אתמול שגריר לסוריה, 12 שנים אחרי שהחזירה אותו לאנקרה. להערכתנו טורקיה עומדת גם מאחורי הסכמת המורדים (שעוד עשויה להשתנות) שרוסיה תחזיק בסיס בטראטוס. סוכנות הידיעות הטורקית אנדולו דיווחה אתמול על דרישת אבו מאזן לחזור לעזה (ר' היום בסיפור המרכזי). טורקיה ומצרים מסמנות בכך את גזרת הפעולה שלהם כלפי ישראל. מצרים הכניסה לסיני טילים בניגוד להסכם השלום, כפי שדיווחנו כאן בלעדית, ברצף דיווחים על ההתחמשות המשוגעת של מצרים שפרסמנו כאן בעיקר בשנתיים האחרונות. השבוע חגגו מצרים וסין במשרד החוץ בבייג'ינג את ההסכם האסטרטגי ביניהן, שמלאו לו כעת 10 שנים. סין הודיעה שתחזק את התמיכה במצרים בתחומים רבים ובהם "אוויוניקה וחלל" שהם שמות מכובסים למטוסי קרב וטילים. בתמורה מצרים הכריזה באותו מעמד כי יש רק סין אחת, והיא סין העממית. סין אשר נמנעה מהנהגת הציר שקרוי על שמה, במהלך מלחמת חרבות ברזל הראשונה, עושה כעת צעד קדימה לעבר הציר טורקיה-מצרים-רוסיה. סין נמנעה מתמיכה באיראן, אחרי ועידת סאן פרנסיסקו ופגישת הנשיאים ביידן ושי בראשית מלחמת חרבות ברזל; ארה"ב חזרה בוועידה על עמדתה כי טאיוואן וסין הן אותה היבשת, והסכסוך ביניהן צריך להיפתר באמצעיים פוליטיים. סין בתמורה לקחה צעד אחורה ממלחמת ישראל-איראן. כעת גברה המתיחות בים סין הדרומי בין הפיליפינים לבין הצי הסיני, והתגובה הסינית נגד ארה"ב היא מהירה וחדה. בשבוע שעבר כתבנו כאן כי צה"ל משגיח על מפגש הגבולות מדרום מזרח לרמת הגולן, כדי למנוע זליגה אפשרית של המהפכה הסונית בסוריה, וחלחולה לירדן, כדי לקעקע את הממלכה, ולאחד זירות בגדה המערבית. כן דיווחנו על דרישת חמאס, לשחרר את מרואן ברגותי בעסקת החטופים, כדי לממש את הברית של חמאס עם ברגותי, ולהשתלט על אש"פ ועל רמאללה. להערכתנו, כבר התחיל תאום בין חמאס לבין האחים המוסלמים בהנהגת אל ג'ולאני בסוריה, שהוא כפי שעולה מדיווחים בובה של טורקיה, ולפיכך פעולותיו עם חמאס, הן בעצם פעולות טורקיה עם חמאס.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
בשעה אשר בה טורקיה קוראת לקהילה הבינלאומית, לסלק את "הצבא הכובש" של ישראל בסוריה, שר ההגנה הטורקי מתאר לפי סוכנות הידיעות הטורקית אנדולו, את כיבוש הצבא הטורקי בסוריה במילים ברורות: "גולר אמר כי האמצעים הדרושים ננקטים על ידי היחידות באזורים המבצעיים כדי לשמור על הביטחון והיציבות, ושיתוף הפעולה והתיאום ההדוקים נמשכים".
השר גולר נמנע מלנקוב בשם הפרטנר הסורי אתו הצבא הטורקי משתף פעולה בסוריה, אבל ברור מהדיווח שמדובר בכוחות האחים המוסלמים של ג'ולאני, ומטרת שיתוף הפעולה מתבררת בשורות הבאות המצוטטות מפי השר הטורקי: "אני רוצה להדגיש פעם נוספת שלעולם לא נאפשר לארגון הטרור PKK/YPG לנצל חוסר יציבות בשטח".
כך אמר שר ההגנה הטורקי כלפי ישראל כאשר הוא נמנע להזכיר את ירושלים, באמצעות הדגשת השם תל אביב: "גולר אמר שאסור לעולם לשתוק על מעשיה של תל אביב, ותיאר אותם כ'השתקפות הברורה ביותר של הלך רוח כובש'".
בכך שר ההגנה הטורקי מזכיר לישראל את הכוונה הטורקית לשלול מישראל את זכותה הטבעית ההיסטורית הבלעדית על ירושלים, אשר מצוינת גם בכתבי הקודש של הציר האסלמו סוני בהנהגתה ובהנהגת מצרים.
פרשנות:
איך מרשים לעצמם מצרים, טורקיה והאחים המוסלמים לדרוש את נסיגת ישראל, כאשר הכיבוש הטורקי, מאיים על ישראל – גם אם זהו איום רחוק כעת? וזאת כאשר כוח האחים המוסלמים, מחזיק בעמדה יסודית נגד ישראל וכבש את סוריה באמצעות טורקיה, שהשמיעה לא מזמן רמז לגבי פלישה אפשרית לישראל? לשם תזכורת נאמר: בטקטיקה המוסלמית שמוכרת כחייבר –רצוי לשטות ביהודים, כדי להתחזק ואז לתקוף; ואיך הם מרשים לעצמם כאשר מצרים מדברת כלפי ישראל במושגים של מלחמה, כפי שדיווחנו כאן בעבר, ומתחמשת באופן שאינו יכול להתפרש אלא כנגד ישראל, כאשר היא אף מכניסה לסיני כוחות צבא בניגוד גמור להסכם השלום?
על ישראל לפיכך להישאר בסוריה, ואף להעמיק את נוכחותה במדינה, בעיקר כדי לסגור אפשרות פלישה של טורקיה, מצרים והאחים במוסלמים לירדן, ואיחוד זירות עם חמאס בגדה המערבית. כבר לפני יותר משנתיים דיווחנו על הברית שכרת חמאס עם מרואן ברגותי מהפתח, להשתלטות משותפת על אש"פ ועל הרשות הפלסטינית (אחרי דיווחנו כאן בשבוע שעבר כי חמאס דורש את שחרור ברגותי בעסקת החטופים, פשטו כוחות הרשות על מרכזי חמאס וג'יהאד בג'נין).
ישראל תוכל לסגת מסוריה רק בהסכם בינלאומי, אשר בעקבותיו טורקיה תיסוג באופן מלא ומוחלט מסוריה, סוריה תישאר מפורזת בידי האחים המוסלמים, ומצרים תסיג את כל כוחותיה אשר הכניסה לסיני בניגוד גמור להסכם השלום עם ישראל. כאן דיווחנו פעמים רבות על התנהגותה המדינית האלימה של מצרים כלפי ישראל, לרבות הכנסת טילים לסיני (דיווח אשר לווה בצילום שמופיע כאן שוב, והופיע כאן מאז פעמים רבות, בדיווחים רבים, ובהם דיווחים בלעדיים, על כוונות מצרים).
חמאס דורש את שחרור מרואן ברגותי, כדי לתפוש אתו את השלטון ברמאללה ובאש"פ. כאן דיווחנו על כך בלעדית פעמים רבות מאז דצמבר 2022. כן דורש הארגון את שחרור ראשי חמאס – חסן סלאמה, עבאס א סייד (מלון פארק), איבראהים חאמד (חמאס בשומרון) – ואת סאדעת אחמד (רוצח השר רחבעם זאבי) ; עוד דורש הארגון האסלמו נאצי מפתח של מאות אסירי חמאס תמורת חטוף/נעדר לרבות אורון שאול והדר גולדין. על פי מקור פלסטיני, מצרים תעניק ערבות חשאית לחמאס להפסקת המלחמה (כדי לקרוץ לאחים המוסלמים בקהיר). טורקיה האסלאמית מתבררת כשחקן משמעותי חדש בזירה. (ר' מאמר המערכת בשבוע שעבר, גיליון 177)
יחיא סינוואר הסכים בחודש ספטמבר לפשרה, אבל ממשלת ישראל דחתה (ושיקרה שהיא רוצה הסכם); גם חליל אל חיא הסכים לפשרת סינוואר, אבל ממשלת ישראל דחתה (ושוב שיקרה); כעת נתניהו וקנאיו התקפלו – והממשלה מסכימה להסכם, אלא שעכשיו בני הברית של חמאס, כנראה בעידוד טורקיה וטראמפ, כבשו את סוריה, ולא ברור איך ואם הדבר ישפיע על המו"מ. עד אתמול, אלה היו פרטי ההסכם: שחרור חטופים ישראלים תמורת 60 יום הפסקת אש ונסיגה הדרגתית ממרכזי הערים. הרשות הפלסטינית כפי שדיווחנו, תהיה חלק מההסכם (לפי שעה בשוליו). מצרים ע"פ המקור ערבה לפלסטינים שבשלב השני ישראל תיסוג מעזה (כנראה בהסכמה חשאית של טראמפ). סעיף הפסקת המלחמה אינו מופיע בהסכם. מקור פלסטיני: כ-70 חטופים ישראלים עדין חיים. בשבוע שעבר כתבנו על הסכנה שטורקיה בת ברית של חמאס תעמוד מול ישראל ברמת הגולן. השבוע האפשרות הזאת מתחדדת, ועלולה לעודד את הארגון האסלמו-נאצי (ר' מאמר המערבת גיליון 177). איננו יודעים אם דונלד טראמפ נתן לטורקיה אור ירוק לחולל את המהלך בסוריה, כדי לסלק משם את רוסיה. בשבוע שעבר דיווחנו כי בעיתונות האיראנית, הופיעה הידיעה כי המהלך בסוריה נעשה ביוזמת ארה"ב וטורקיה. אם אכן כך, מהלכו של טראמפ מפקיר את ישראל מול תקוות ארדואן לתעל את הסכסוך הישראלי פלסטיני, בהתאם לחלומו הישן לחדש את האימפריה-חליפה המוסלמית טורקית במזה"ת. ר' מאמר המערכת היום.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
בשעה הזאת, המכשול להסכם בין ישראל לבין הפלסטינים הוא מפתח שחרור האסירים הפלסטינים. לחמאס 2 דרישות עיקריות בקשר למפתח השחרור: 1. שחרור של מרואן ברגותי מהפתח ועוד 3 אסירי חמאס בכירים:, חסן סלאמה, סייד עבאס, איבראהים חאמד וכן את מתכנן הטבח במלון פארק סעדאת אחמד 2. שחרור של מאות אסירים פלסטינים תמורת כל חטוף. ישראל לא מסכימה, ככל הנראה לשתי הדרישות. עם זאת, איש בישראל אינו יודע כעת בוודאות איך ואם ישפיע כיבושה של סוריה על עמדת חמאס במו"מ עם ישראל. על מקומם של טורקיה ושל דונלד טראמפ בהתפרצות של האסלאם הסוני לדמשק, ר' במאמרי המערכת היום ובשבוע שעבר בגיליון 177. מקור פלסטיני חשוב אמר לנו לפני שעה קלה: "חמאס לא ייסוג מההסכמות הנוכחיות במו"מ עם ישראל, ולכן גורל המו"מ נמצא כעת בידי ישראל".
ההסכם בין ישראל לבין הפלסטינים כולל 2 שלבים. בשלב הראשון אשר יימשך 60 ימים, תוכרז הפסקת אש. מיד עם הכרזת הפסקת האש, ישחרר חמאס חטופים. ישראל תשחרר אסירים פלסטיניים על פי מפתח שעליו דנים עכשיו בקהיר. קצב שחרור האסירים, יהיה תואם משני הצדדים. איננו יודעים אם מדובר בפעימה אחת, או בשחרור הדרגתי במשך ימי הפסקת האש. בהקשר של האסירים הפלסטינים, לחמאס יש כעת שתי דרישות עיקריות, אשר ישראל מתנגדת להן לפי שעה: 1. שחרור של מרואן ברגותי מהפתח, ואיתו עוד 3 אסירי חמאס כבדים וכן מתכנן הטבח במלון פארק בנתניה. 2. מפתח של שחרור מאות אסירים על כל חטוף שיוחזר בחיים. ישאל כאמור מתנגדת ככל הנראה לשתי הדרישות האלה של חמאס.
בעבר דיווחנו כאן בלעדית כי נתניהו הסכים לתרגולים של הרשות הפלסטינית לקראת כניסה לרצועת עזה; כעת מתברר שהרשות אכן תהיה באופן מעשי חלק מההסכם, והיא תקבל לשלטונה את מעבר רפיח. חמאס נתן את הסכמתו לכך. הארגון האסלמו נאצי ויתר על השלטון בעזה, אבל הוא עדין רואה בעצמו נציגו החוקי של העם הפלסטיני, ולשם מכך הוא דורש את שחרור מרואן ברגותי, אשר אתו כרת הארגון ברית לשלטון משותף באש"פ וברמאללה. אש"פ על פי הסכמי אוסלו, ובהכרה גורפת בעולם, הוא נציגו החוקי של העם הפלסטיני.
הוסכם על סיוע הומניטרי נרחב, וכניסתן של 350 משאיות בכל יום לרצועת עזה. חמאס ופתח הסכימו כי ועדה ציבורית פלסטינית תמשול ותנהל את הרצועה, כפי שדיווחנו כאן בלעדית כאן ב-29 בספטמבר. שמות משתתפי הוועדה וראשה, עדין לא ידועים, אבל הם ייבחרו מהאקדמיה הפלסטינית, ומחמולות מרכזיות ברצועת עזה ובגדה המערבית.
מקור פלסטיני אמר כי מצרים תהיה ערבה לפלסטינים, שבשלב השני ישראל תסכים להפסקת המלחמה. ארה"ב של טראמפ לא חוזרת על השגיאה שעשה הנשיא ביידן כאשר העניק לפלסטינים ערבות כזאת, אשר הגיעה לידיעת נתניהו ביום פרסומה בסעודיה, והביאה לפיצוץ המו"מ. להערכתנו מאחורי הערבות שתעניק מצרים לפלסטינים להפסקת המלחמה, או כפי שהיא מוגדרת על ידי המקור הפלסטיני "ההבטחה", עומדת הסכמה חשאית של ממשל טראמפ.
כנס חרום של העיתונות החופשית בישראל, 22 בדצמבר, ירושלים: חופש הביטוי, החרויות והפרדת הרשויות, אינם עמדה פוליטית, אלא ציפור הנפש הישראלית, והתשתית הערכית הישראלית. עובדי הזירה העיתונאית בקריאה לעמיתיהם – להתכנס
באוקטובר 1973, העיתונות ידעה על החורבן המתקרב, ושתקה. היא שתקה כי הממסד הפוליטי רצה שתשתוק. ב-1982, מנחם בגין איבד שליטה על צה"ל, אבל העיתונות החופשית שתקה, כי הממסד הפוליטי תעתע בה, בזמן שקיים סוג של הפיכה צבאית, שלא ידוע עד הסוף גם היום. מאז חודש ינואר 2023 העיתונות לא שותקת, אבל היא מדברת בשני קולות; קולה של העיתונות החופשית, וקולה של העיתונות מטעם. משמעות הדבר היא שתיקה שלישית, וקולות בסכום אפס. הממסד הפוליטי הנוכחי ניצח את העיתונות, באמצעות הקמת עיתונות משלו; האמת העיתונאית הוכפלה, וכך אין לעיתונות החופשית דרך להבהיר, את מה שחובתה להבהיר: הממשלה הקנאית בראשות בנימין נתניהו, ובתמיכת ציבור מזרחי זועם ונוקם על התקיפה הגזעית האשכנזית כנגדו משחר התקומה, הופכת את ישראל לדיקטטורה בנוסח הונגריה וטורקיה. מחוכם ככל שזה נשמע, הקנאות הציבה מציאות תקשורתית לפיה הדמוקרטיה וערכיה המרכזיים של ישראל כהפרדת הרשויות, חופש הביטוי, החרויות, הן בגדר של עמדה פוליטית, ולא אמת ישראלית אשר חקוקה בכל כתביה של היהדות מאז החורבן, ובכל כתביה של מדינת ישראל ושל היישוב משחר התקומה ועד מגילת העצמאות. הקנאות קובעת כי עמוד השדרה הערכי הישראלי, מבטא פלג בציבור פוליטי, אשר ניצב במתרס מנגד לציבור הימין הפוליטי. זהו שקר גס. בלי השקר הזה אין לקנאות ולדיקטטורה קיום. אמר הרמב"ם, האבחנה בין אמת לבין שקר ניטלה מהאדם, מאז החטא הקדמון. ממשלת ישראל סומכת על הקביעה הזאת שתביא אותה אל מחוז חפצה. איש מאיתנו לא יודע את האמת, זה נכון, אבל כולנו יודעים את השקר. (מתי כהן, עורך הזירה העיתונאית)
אברהם יעקב, פרשננו המשפטי וסגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז בעבר, מנסח את מסלול החוקים של הקואליציה אשר מוביל את ישראל אל פי התהום. נקום ב-22 בדצמבר, ונאמר זאת בקול צלול.
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
בשבועות האחרונים התעוררה מתרדמתה ההפיכה המשטרית והקואליציה פצחה בשטף הצעות חוק והצעות ממשלתיות לפעולה, שכל מטרתן היא לקעקע את הדמוקרטיה במדינת ישראל ולהפוך אותה לדיקטטורה בנוסח הונגריה וטורקיה.
להלן פירוט הצעות החוק וההצעות לפעולה של שרי הממשלה וחברי הקואליציה:
פיטורי היועצת המשפטית לממשלה.
פיטורי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה המכהנים למעלה משבע שנים בתפקיד.
פיטורי ראש השב"כ.
הקלה בפסילת מועמדים ערבים לכנסת ולרשויות המקומיות.
פתיחת חקירה בעבירת הסתה ללא אישור הפרקליטות.
גירוש משפחות מחבלים.
שליטה בשיעור דמי החבר שמשלמים עורכי הדין ללשכת עורכי הדין.
שלילת תקציב או פיטורים למוסד חינוכי או לעובד הוראה שהביע תמיכה בטרור.
הרחבת תקנים במועצות הדתיות על חשבון הרשויות המקומיות.
סבסוד מעונות יום לילדי אברכים אשר מסרבים להתגייס לצה"ל.
פטור מגיוס לחרדים.
הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.
הכשרת שימוש ברוגלות במשטרה אך לא בחקירות הנוגעות לשחיתות.
הקמת ועדת חקירה פוליטית ואיסור הקמת ועדת חקירה ממלכתית ככל שהדברים אמורים במלחמת חרבות ברזל.
פטור מהפללת מי שמסר מידע בטחוני לראש הממשלה.
הרחבת חסינות חברי הכנסת.
הקמת מחלקת מודיעין במשרד ראש הממשלה, מעין אמ"ן חלופי.
הרחבת סמכויות השר לביטחון לאומי בקביעת שכר השוטרים.
סגירת תאגיד השידור הציבורי.
סגירת גל"צ.
פגיעה בעיתון הארץ.
שליטה ממשלתית בשיטת מדידת הרייטינג.
הרחבת חוק אל ג'זירה.
שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים.
שינוי אופן בחירת נציב התלונות על שופטים לאופן פוליטי.
שינוי אופן בחירת נציב שירות המדינה כך שלמעשה יבחר ע"י ראש הממשלה.
הימנעות מבחירת נשיא לבית המשפט העליון.
איום בהחייאת תכנית סיפוח יו"ש.
איום בהתנחלות בעזה.
כל היוזמות הנ"ל מכרסמות בעקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי כמו: חופש הביטוי, חופש העיסוק, החופש להתאגד, הפרדת הרשויות, עצמאות מערכת השפיטה, החופש מדת, ועוד.
אם תוכניותיה של הקואליציה יתממשו במלואן, נחיה במדינה שעד היום לא הכרנו: מדינת אפרטהייד, דתית, שמרנית וחשוכה שאין בה מגן לזכויות האזרח ונשלטת ע"י שליט יחיד שהכול נושק על פיו.
וזאת יש להדגיש: להתנגדות ליוזמות אלה של הממשלה אין כל קונטקסט פוליטי של מחנה ימין או מחנה שמאל.
המתנגדים ליוזמות הנ"ל באים משני המחנות הפוליטיים כאחד. אלה האזרחים השואפים להמשיך לחיות במדינת ישראל יהודית, דמוקרטית ושוויונית.
מדובר ביהודים ובמי שאינם יהודים, בחילונים, בשומרי מסורת, בדתיים ואף בחרדים, במזרחים ובאשכנזים.
כאן צריך לבוא לידי ביטוי כוחה של העיתונות החופשית בישראל.
על העיתונאים לנסח בכנס החרום את ההתנגדות להפיכה המשטרית וזאת בשל רגישותה של העיתונות לחופש הביטוי, לחופש המחשבה והיצירה, לפתיחות ולרב גוניות של החברה, ולהתנגדות נחרצת לפוליטיזציה של העבודה העיתונאית.
באמצעות יחידת צילום מקצועית, בהיתקלויות עם צה"ל, חמאס בונה את תמונות עזה-גראד כמיתוס של גבורה, ומפנה אותו בעיקר להתעצמות במרכזי השלטון התרבות והחברה של רמאללה
מקור פלסטיני: "ככל שחמאס גורם ליותר זעם בעזה, כך הוא מתחזק בגדה; יש אפילו סחף מהפת"ח לחמאס בגדה". את מחיר התפנית הטקטית של חמאס, משלם המו"מ עם ישראל, ודרישה חדשה של חמאס שמטרתה לקדם את המיתוס: שחרור כל האסירים הפלסטיניים בבתי הכלא בישראל תמורת כל החטופים: או בפראזה המוכרת כולם תמורת כולם. חמאס מנסה להפוך את תבוסתו המוחצת בשדה הקרב, לניצחון בדעת הקהל הפלסטינית ברמאללה. הוא נעזר בממשלת ישראל שלא אספה את התמורה המדינית, לניצחונות המופלאים של צה"ל. בתחילה חמאס ניסה להגיע להישגים במו"מ, אבל ממשלת ישראל התנגדה לסיום המלחמה, וחבריה רמזו כי המגמה היא התיישבות ברצועה. כנראה בעזרת איראן (ר' היום בסיפור המרכזי), חמאס שינה כעת טקטיקה, והוא מפתח את דמות שמשון הגיבור אשר נלחם בפלישתים בידיים חשופות מוכן למות ואו לנצח. את תמונת ההיתקלויות שהוא יוזם עם צה"ל בג'באליה בבית חאנון בבית לאהיה ובמקומות אחרים, , ואשר אותן מצלם עבורו צוות צילום מקצועי, מעביר חמאס בעיקר לגדה המערבית; את ציטוט סיפור שמשון הגיבור לא אנחנו המצאנו: זהו ציטוט של המקור הפלסטיני. איננו מוציאים כמובן מכלל אפשרות שמדובר בספין שהמקור עוזר לכינונו. השאלה אינה אם מדובר בספין, אלא אם הסיפור על המפנה הטקטי נכון. שאלונים טלוויזיוניים שנפוצים בגדה המערבית, מציגים תמיכה של הציבור הפלסטיני בהתנגדות לישראל. הגודש של הסרטונים האלה, תומך בכך. כמו גם הצורך הנואש של חמאס להישאר בחיים, אחרי שצה"ל דרס אותו, והצורך הנואש של הפלסטינים בגדה המערבית בסיפורי גבורה נגד ישראל.
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
ייתכן לגמרי שהדבר המתואר בכותרת הוא חלק מהמאמץ של חמאס לא ליפול לתהום שכרה לו צה"ל בעזה. ייתכן לפיכך שהמקור הפלסטיני לכתבה הזאת, עושה מניפולציה תקשורתית, מה שנקרא במקומותינו ספין, ומאדיר את כוחו של חמאס, רגע לפני שהארגון מרים ידיים, בהתאם לחלום הקנאי הישראלי. בזירה התקשורתית של מלחמת חרבות ברזל, התכונה החיונית ביותר לעיתונאים כעת היא צניעות: האם ישראל, איראן, הפלסטינים, לבנון, חיזבאללה או אחת או יותר משלל מדינות המערב, מנסים לשתול בעמודיהם דבר שאין לו בסיס במציאות? עניין השתילה של חומר במערכות עיתונים נפוץ מאוד בעיתונות החופשית, ואין עיתונאי אשר לא מתייחס אל החומרים האלה בכבוד, ובלבד שיהיו נכונים. זוהי הדרישה היחידה בעיתונות חופשית. כך גם לגבי הדברים המתוארים כאן: מקור פלסטיני חשוב מנסה לשתול אותם בעמודינו, אבל אנחנו שואלים האם הם נכונים?
האמיתות
הסרטון המתועד כאן בתמונותיו, הוא סרטון אותנטי, ראשית משיפוטינו כמקצועיים בתחום הטלוויזיה; ובעיקר צריך לומר שיש ממנו רבים מאוד – וכי זוהי שיטת עבודה כנראה איראנית; כיוון שהפורמט של הסרטון הזה זהה בין כל קבוצות שכירי החרב של של איראן, צריך לברר האם זהו חלק מתוכנית הלימוד שאיראן מעבירה לגופים אשר נלחמים עבורה. התפאורה בסרטון שתמונותיו מצורפות לכאן נראית אותנטית (המקור אמר כי ההיתקלות המדוברת הייתה לאחרונה בג'באלייה) ורבים מהסרטונים מקבילים לאירועים בשטח.
התמיכה
כולנו רואים ביו טיוב כי גם במשאלים נקודתיים ובלתי מדעיים של פלסטינים בגדה המערבית התמיכה בחמאס רחבה. נכון יותר לומר שהתמיכה אשר עולה מהמשאלים האלה, נובעת מהתנגדות פוליטית לישראל, והיא רחבה. זאת אינה תמיכה בג'נוסייד של חמאס ב-7 באוקטובר, אם כי גם תמיכה כזאת מופיעה שם. נשאלים רבים בגדה מביעים את פחדם העמוק ואת הסלידה כלפי מה שהם רואים בו "כיבוש" באמצעות תמיכה בחמאס. במובן הזה חמאס הוא הכוח הפלסטיני היחיד אשר נלחם בישראל, ובהקשר הזה גם העובדה שביצע ג'נוסייד, לא מקטינה את התמיכה בו. מבחינת פלסטינים רבים, התמונה שמאפילה על כל תמונה פוליטית אחרת היא תמונת הכובש הישראלי במחסומים, והצורך להיאבק בו, לפחות למען הכבוד הלאומי. לצורך הזה, מקדם כעת חמאס את טקטיקת המאבק של האנדרדוג בצבא האדיר, ומשגר את התוצאה ישר אל הלבבות המוכנים בגדה המערבית.
הטקטיקה
הטקטיקה היא איראנית; אפשר להקיש על כך מתוך כנס שהיה השבוע במשמרות המהפכה בטהרן, ושם נאמר באופן ברור כי איראן מגרה את שכירי החרב שלה, לרבות את חמאס, לתקוף את ישראל (ר' היום בסיפור המרכזי). השיעור האיראני נופל על אוזניים פלסטיניות כרויות של תלמידי הג'נוסייד בעזה; חאמס יודע על פי המקור הפלסטיני כי בלי מיתוס של גבורה, הוא ייצא מהמערכה הזאת כארגון מוכה מובס ומושפל. לכן לפי המקור נבחרה הסיסמה: תמות נפשי עם פלישתים, כלומר למות ובלבד לא להיכנע. בדברי הפתיחה לסרטון אשר תמונותיו מצורפות לכאן אף נאמר: הישראליים מתבצרים בטנקים, אנחנו מתבצרים בקוראן. הפאנצ' ליין הוא אנחנו גיבורים, ונלחמים עד המוות. חמאס צריך את המיתוס הזה כאמור כדי להישאר בחיים כארגון, ולשגשג במונחים פוליטיים ציבוריים בגדה המערבית. להערכתנו תמיכה גורפת של פלסטינים בגדה המערבית בחמאס, תחלחל גם לעזה, ובתום הקרבות, תצית שוב ברצועה תמיכה רחבה בחמאס, אם אכן הטקטיקה החדשה שאימץ בתמיכה איראנית, תצליח.
ההשפעה על המו"מ
בניית המיתוס מחייבת לדברי המקור את חמאס לעמוד על שני עיקרים במו"מ עם ישראל. האחד, סוף המלחמה. השני: שחרור כל האסירים הפלסטיניים הכלואים בישראל תמורת כל החטופים.
כל שאר הדברים אמר המקור נתונים לפשרה: חמאס מוכן להסכם בכמה פעימות. הוא מוכן לנוכחות של צה"ל בפילדלפי עד השלמת כל סעיפי ההסכם וכל הפעימות; כך גם לגבי ציר נצרים.
נאמר כי מה שהיה בשלהי חייו של יחיא סינוואר, כשהסכים לפשרה, כולל לנוכחות של ישראל בכמה נקודות לאורך פילדלפי, כבר אינו רלבנטי, למיטב הבנתנו.
חדשות יום ראשון
816 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת חרבות ברזל.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il