גליון 214
10 באוגוסט 2025
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
איראן משנמכת את משמרות המהפכה, בהפקת לקחים מחודדת, בעוד ישראל הקנאית נמנעת מהפקת לקחים, ומחלישה את צה"ל
שני אירועים מעניינים מאוד קרו בשבוע האחרון באיראן. האחד הוא המינוי שחולל מנהיג איראן חמינאי במועצה האיראנית העליונה לביטחון לאומי; חמינאי מינה את עלי לריזאני לנציגו הרשמי במועצה; בכך גם נחשף תיאום מלא בין חמינאי לבין נשיא איראן פזשקיאן אשר מינה עוד קודם את לריזאני כמזכיר של המועצה העליונה לביטחון לאומי. מזכיר המועצה העליונה הוא לפיכך נציגו הישיר של המנהיג האבסולוטי של איראן חמינאי. הדבר השני שהתרחש, הוא הודעה של מפקד משמרות המהפכה, כי הוא וארגונו יצייתו ויתייעצו באופן מלא עם נציגו של חמינאי במועצה העליונה לביטחון לאומי, לריזאני; בהודעתו זו של מפקד משמרות המהפכה גלומה הכרה כי המזכיר לריזאני מונה כאמור ישירות על ידי המנהיג חמינאי כנציגו הרשמי במועצה, והמפקד מכיר בחובתו לציות מוחלט לחמינאי. החובה הדקלרטיבית והמעשית הזאת של משמרות המהפכה נובעת גם מהתיאום המלא שנחשף בין הנשיא הרפורמיסטי לכאורה פזשקיאן לבין המנהיג חמינאי.
האירועים האלה מביעים לערכתנו, את השלמתה של הפקת לקחים איראנית לגבי משמרות המהפכה. הפקת הלקחים הזו באה לביטוי בצמצום כוחו של משמרות המהפכה ובהידוק הפיקוח עליו; וחמינאי מדגיש בזאת את הפיקוח הישיר שלו על משמרות המהפכה.
להערכתנו, מפקד משמרות המהפכה לא התנדב לאשרר את כפיפותו לחמינאי, אלא חויב לעשות זאת. מדוע? כנראה בעקבות האופן אשר בו הסתיימה לפי שעה המלחמה עם איראן, בכך שאיראן איבדה את נכסיה האסטרטגיים בלבנון ובסוריה.
הפקת הלקחים האיראנית הזאת, מחדדת עוד את המציאות הישראלית העגומה, אשר בה ישראל, אשר הייתה ידועה עד כה בהפקת לקחים מהירה חדה אמיתית נוקבת וכואבת, נלחמת כבר שנתיים, אחרי כשלון מחפיר שהביא אותה אל סף חורבן, אבל ממשלת הקנאים מסרבת לעשות את הדבר אשר חקוק בלב התרבות הישראלית: החקירה והפקת הלקחים. לא כתרבות וכפולקלור, אלא ככלי ראשון במעלה בהכנת צה"ל והציבור הישראלי למלחמה הבאה.
לממשלת ישראל יש נימוקים נקלים ומתועבים, בהם היא מציינת את עמדותיה המופקרות כלפי המערכת המשפטית, ובד בבד עם הניסיון להחריב את מערכת המשפט הממשלה מתעלמת מהחוק: כינונה של ועדת חקירה בדרך החרותה בחוקי מדינת ישראל הדמוקרטית, כמינוי של נשיא בית המשפט העליון. בעיניי ברור לגמרי שבעניין הזה לא יחול כל שינוי, גם לא שינוי קל ערך לכאורה כמינוי משותף של הנשיא ושל סגנו, אשר הוא קעקוע של הסמכות המשפטית החוקית.
מקום זה יכול להיות שלכם למתחם פרסומי, במחיר הרצה מצחיק.
שאלו אותנו במייל:
publisher@tipp.co.il
האם ישראל עוד יכולה להיחלץ מהחורבן שהביאו עליה הכהניסטים, בעיכוב פתולוגי של סיום המלחמה מינואר 2024, ועד עכשיו? מהו תפקידה של טורקיה במשחק התיאטרלי המזרח תיכוני שהתחיל ב-22 ביוני? (ר' היום בסיפור המרכזי). סיכום הפרקים הקודמים: ב-22 ביוני דיווחנו בלעדית על החלטתו של בנימין נתניהו להסכים לסיום המלחמה. ב-27 ביולי דיווחנו בלעדית כי נתניהו והרמטכ"ל מתואמים לסיום המלחמה. בשבוע שעבר ציינו בלעדית את התיאום בין טורקיה לבין חמאס, שהביא להקשחת עמדת חמאס. אתמול צוטט באנדולו רמז של הנשיא ארדואן לפיו הוא יהיה מוכן לוועידה בינלאומית/אזורית שתפתור את המשבר במזה"ת (ר' היו בסיפור המרכזי). איננו יודעים אם גם הקשחת עמדות חמאס, תואמה למפרע בין נתניהו לבין ארדואן (באמצעות גופי הביון של שתי המדינות), כדי להזרים את מהלך פתרון המשבר, בלי שתהיה הדרדרות אסונית לעבר שבר בלתי הפיך, אשר עלול להוביל למלחמה אזורית. (המטרה: שכולם ייצאו מרוצים: רוה"מ נתניהו, הנגבי, רא"ל זמיר, הכהניסטים, חמאס, טורקיה, מצרים ועוד). כאמור השר סמוטריץ' (לרבות כהניסטים נוספים בפוליטיקה ובעיתונות הישראליות) קלט אתמול שעובדים עליו, והתרתח. כעת לא ברור מה יבוא קודם: הפלישה לעזה שתצא מכלל שליטה? פירוק ממשלתו של נתניהו? ועידה אזורית שתפתור את המשבר במזרח התיכון ובה יוסכם על חלוקת אזורי ההשפעה במזרח התיכון בין המעצמות מצרים, ישראל, טורקיה (ואיראן), סעודיה? נתניהו, הנגבי וזמיר מנסים להוביל את ישראל אל מחוץ למלחמה, תחת 3 העיקרים: פירוק חמאס מנשקו ושלטונו, והחזרת החטופים; השר סמוטריץ מנסה להוביל את ישראל לעיקר אשר עליו דיווחנו כבר בתחילת המלחמה: סיפוח הגדה המערבית, ממשל צבאי בעזה והתיישבות ברצועה. טורקיה וחמאס רוצים שתצא מהמשבר מדינה פלסטינית (וברור להם שישראל לא תסכים לעולם לכל ויתור בבירתה, כפי שטורקיה לא תסכים לכל ויתור באיסטנבול / קוסנטינופול), וטורקיה להערכתנו תסכים לחלוקת אזורי השפעה במזה"ת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
יתכן שאקדמיה בהוליווד צריכה לשקול להעביר השנה את הפרס השנתי למזרח התיכון: ב- 22 ביוני השנה, כפי שדיווחנו כאן בלעדית, בנימין נתניהו הרחיב עוד את כישוריו המדיניים והפך לסוג של במאי הוליוודי, אחרי שקלט כי ממשלתו הביאה על ישראל אסון נוסף, על אסון 7 באוקטובר, כאשר עיכבה לשווא את סיום המלחמה מאז חודש ינואר 2024 (על תוצאות השבר החברתי והצבאי ר' היום במאמר המערכת). נתניהו הסכים מצד אחד לסיים את המלחמה, ולא הסכים מצד שני לפרסם את החלטתו לממשלתו ולציבור, כדי להשאיר בידיו את כושר התמרון (גם התיאטרלי). השאלה כעת היא האם לא מאוחר מידי? האם גאון התיאטרון נתניהו שמתמרן את כל הצדדים (ולא בפעם הראשונה) ואתו גם מדינת ישראל, לא איחרו את הרכבת, ומלחמת הגוג ומגוג אליה הובילו הכהניסטים בפוליטיקה ובתקשורת (חלקם בחוסר מודעות כנראה), כבר יצאה לדרך, ואין עוד אפשרות למנוע אותה.
המלחמה האיומה הצפויה בעקבות הקשחת העמדות של חמאס בתמיכת טורקיה (ר' דיווחנו הבלעדי בשבוע שעבר) , באה לביטוי בהחלטת הקבינט ביום חמישי להיכנס לעזה. אבל התקווה כעת היא כי הנאום הפייסני של הנשיא ארדואן, אשר דיבר על טורקיה כמשכינת שלום מסורתית, ולצידה התבונה המחלחלת בחמאס ובמדינות הערביות כי ישראל לא תסכים לסיים המלחמה בלי פירוק חמאס מנשקו ומשלטונו, עליהם חמאס כבר הסכים בחודש ינואר 2024, יביאו בכל זאת לעצירת הדרדרות המזה"ת לאסון נוסף.
התסכול של השר סמוטריץ מהתמונה אשר התחילה להתבהר לו במהלך הישיבה של הקבינט הביטחוני בסוף השבוע, ולפיה נתניהו והנגבי מוליכים אותו שולל, וכי סיום המלחמה אכן מתואם עם רא"ל זמיר, בא לביטוי בכעס שסמוטריץ' הפנה כלפי זמיר באומרו: "אנחנו מתכוונים לכבוש את עזה, להטיל עליה ממשל צבאי ולהתיישב ברצועה, ואם זה לא מתאים לך תתפטר"
אלא שסמוטריץ לא ידע כנראה כי בפגישה ביחידות שהייתה בין ראש הממשלה לבין רא"ל זמיר ב-27 ביולי, ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית, הרמטכ"ל שאל את נתניהו אם הוא רוצה בהתפטרותו, ונתניהו השיב בשלילה, ואמר כי להפך, הוא מתכוון לתאם עם זמיר את סיום המלחמה, וביקש מהרמטכ"ל לא לחשוף את התיאום החדש ביניהם.
צריך לומר לסיכום: המשחק של בנימין נתניהו מורכב מאוד, ומאוחר מאוד; יתכן לפיכך שהמשבר אשר לו שותפים רבים מידי, יחליק מידיו (על אף כשרון המשחק המעולה שלו), ויביא לידי כך שהנבואה אשר גלומה בהחלטת הקבינט הביטחוני להיכנס לעזה, ופירושה להערכתנו היא סיכון למלחמת מנהרות שתביא למלחמה אזורית, אינה ניתנת עוד לעצירה.
בסוף השבוע נפגש שר החוץ הטורקי עם משלחת מועצת השורא של חמאס. למחרת הפגישה יצאה הודעה מטעם הנשיא ארדואן, שמציעה להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. בטורקיה יודעים שהסיכוי שעם ישראל יוותר על אריח בירושלים, שווה לסיכוי שהעם הטורקי יוותר על איסטנבול/קונסטנטינופול; טורקיה בכל זאת מוותרת על ירושלים בשם ישראל בעיקר כדי לחדד את נוכחותה החדשה כמנהיגת ציר אסלאמי במזה"ת. באותו יום בו התפרסמה הודעת ארדואן, אמר חמאס בהודעה לא רשמית שני דברים 1. שהוא לא יניח נשקו כתוצאה מהמו"מ עם ישראל (כפי שהתחייב בעבר לארה"ב וכפי שהציע לישראל, ר' דיווחנו הבלעדי מחודש ינואר 2024 במדור יומן היום) 2. שיניח את נשקו רק אחרי שתוקם מדינה פלסטינית אשר בירתה ירושלים. הסעיף השני בדברי חמאס זהה לדברי ארדואן, והערכתנו היא כי הדברים תואמו בפגישת פידאן-חמאס שהייתה ביום הקודם. מעורבות של טורקיה בסוריה, ושליטתה בא-שארע אשר שולט במידה רבה על הכנופיות הרצחניות שמאיימות בשבועות האחרונים על ישראל, וכן מעורבותה עם חמאס, אשר נראה כי לפי שעה, מביאה בשרשור לחיזוק מעמדו של חמאס ברצועה ובגדה המערבית, מסבכת מאוד את מציאות המלחמה, מחריגה אותה מהסכסוך הישראלי פלסטיני, ומציבה אותה בזירה האזורית. ממשלת ישראל יכולה לבחור בין מהלך נגד חמאס בעזה, שעלול להתפתח למלחמה אזורית, או בחתירה לוועידה בינלאומית שתמנף את מוראות המלחמה, לכלל פתרון כולל של חלוקת ההשפעה במזה"ת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
התחפרותו של חמאס בעקבות התמיכה שהוא מקבל מטורקיה, עלולה להביא את ישראל להרחיב את המלחמה בעזה. זו אמנם תהיה שוב מלחמת אין ברירה, בעיקר כיוון שעשרות החטופים הישראליים, עדין מוחזקים בעזה, אבל עדין היא תהיה מלחמת גרילה שאינה מתאימה לצבא מאורגן, גם אם צה"ל לחם ולוחם בזירות גרילה, עוד מאז ימי הפידאיון.
מאז 7 באוקטובר, ישראל התייחסה למחוללי המלחמה: איראן, חיזבאללה, חותים, חמאס; אבל ישראל לא התייחסה לנוכחות החדשה שיצרה המלחמה: נוכחותה החדשה של טורקיה כמעורבת עד צוואר בתהליכים המדיניים צבאיים במזרח התיכון. הפגישה של שר החוץ הטורקי פידאן עם חמאס ביום שישי, ותוצאותיה, שמצביעות על תיאום בין טורקיה לבין חמאס, מחייבות את ישראל להתייחס לראשונה למציאות החדשה ולטורקיה כגורם מדיני צבאי מהותי, ולהתאים את השיח בין המדינות להקשרו החדש. אם ממשלת הקנאים הישראלית תימנע מכך, ותלך למלחמה בעזה, טורקיה עלולה לדחוף את א שארע ואת כנופיותיו לקלחת, ואת חמאס בעזה ובגדה; יתכן שגם חיזבאללה ירגיש את הרוח הגבית הטורקית, ויתעורר. התרחשות כזאת עלולה להגיע למלחמה אזורית. לעומת זאת שיח מדיני צבאי מודיעיני בהקשר האמור בין טורקיה לבין ישראל, עשוי לסלול דרך לוועידה בינלאומית שתכיר במציאות החדשה שיצרה מלחמת ישראל עם איראן וגרורותיה.
התייחסות ישראלית חדשה לנוכחות הטורקית בזירת המזרח התיכון, ולהשפעותיה, עשויה לגרום לישראל לפעול בשתי זירות 1. בזירת נאט"ו אשר בה פעילותה של טורקיה נראית כהפרה מהותית של אמנת הארגון לא להסלים סכסוכים 2. חתירה לכינוסה של ועידה בינלאומית, שתניף את המלחמה הקשה והבלתי נגמרת, ותוביל למזרח תיכון חדש נשלט ומנוהל בידי מעצמותיו. ישראל תצטרך במקרה הזה להסכים לכינונה של מדינה פלסטינית, ותמורת זאת תקבל הכרה חדשה כמעצמה אזורית שזכאית לביטחון ולשגשוג בתוך משחק הדומינו האלים של המזה"ת.
ב-22 ביוני דיווחנו בלעדית על הסכמתו של נתניהו לסיים את המלחמה. ההסכמה לסיום המלחמה, לא הביאה את המו"מ לידי הסכם, כיוון שעל הפרק היו מחלוקות שרובן נפתרו מאז. ובכל זאת, המו"מ התפוצץ בסוף השבוע, ומשלחת ישראל הוחזרה מדוחא. כעת מתברר כי הסיבה לפיצוץ היא העלאת שמות האסירים הכבדים שחמאס דורש מישראל לשחרר, כולם רוצחי המונים: מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, עבאס אל סייד, עבדאללה ברגותי, איבראהם חאמד, חסן סלאמה, מחמד ערמאן. איננו יודעים אם נתניהו מתכוון לתת את הסכמתו לשחרורם של רוצחי ההמונים; אבל בשיחתם, התחייב הרמטכ"ל לראש הממשלה: אני מבטיח לך שאם תחליט לשחררם, לא נניח להם לחולל שוב טרור. הערכתנו היא שלישראל לא תהיה ברירה, למען היערכותה, ולמען חזון בניית צה"ל לקראת המזה"ת האלים החדש שהולידה המלחמה.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
התפתחות חדשה ומהותית במלחמה הייתה השבוע, כאשר ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר נפגשו ביחידות. לשני האישים היה ברור להערכתנו, ששיתוף פעולה ביניהם נדרש כעת יותר מתמיד: כדי לחלץ את ישראל, מהדשדוש בעזה, ולחלץ אותה מההתקפות בזירה הבינלאומית, וכדי להחזיר את החטופים ולסלול את הדרך לשיקום ערי ישראל, ובעיקר לשיקומו של צה"ל, לבנייתו, ולהכנתו למזרח התיכון החדש שחוללה המלחמה: הציר הטורקי אליו עלולות להצטרף סוריה איראן מצרים, ואם מאמצי טורקיה יצליחו, גם ירדן וסעודיה.
הערכתו המוקדמת של הרמטכ"ל שהייתה ידועה לנתניהו, ולפיה המלחמה בעזה תמה, ויש לסיים אותה בתנאים שיאפשרו את צמיחת צה"ל, את החזרת החטופים, ואת ההתנתקות של הצבא ממגע עם הזירה האזרחית בעזה, והתרחקות מממשל צבאי, התקבלה לראשונה באופן מלא מצד נתניהו. כפי שציינו בעבר, איננו יודעים אם נתניהו לא יתכופף שוב בלחץ הקנאים, ולפיכך השאלה אם הסיכום השבוע עם הרמטכ"ל יחזיק מעמד, היא שאלה פתוחה.
לפני חודש היה בין השניים עימות כאשר נתניהו, כנראה בהשפעת הקנאים בממשלתו, אמר לרמטכ"ל "אתה כפוף לי ותעשה כל מה שאומר לך לעשות". רא"ל זמיר השיב: "אני כפוף לחוק ולמדינת ישראל". על העימות הזה דיווחנו כאן.
אחרי פרישת החרדים מממשלתו, בנימין נתניהו מבין להערכתנו שהבחירות קרבות, וכי הוא לא יוכל ללכת אליהן, כאשר המלחמה נמשכת, חטופים נמצאים בידי חמאס, וחיילים נופלים, באופן שהתפתח אחרי התמרונים הגדולים של מלחמת לבנון הראשונה. להערכתנו, בשל ההתפתחות הפוליטית, ובשל הזעם המופנה לישראל כעת מארצות המערב, נתניהו נאלץ לבחור בין הקנאים בממשלתו לבין השקפתו של רא"ל זמיר שיש לסיים את המלחמה, ולהחזיר את החטופים, לבנות את הישובים שנחרבו, ובעיקר לבנות את צה"ל לקראת האתגרים העצומים שמעמיד המזרח התיכון החדש.
אם נתניהו לא ישנה שוב את דעתו בהתאם לדרישת הקיצונים בממשלתו, ישראל עשויה לזנוח את פשע המלחמה אשר כונה "הגירה מרצון". המהלך העיקרי אשר טרפד (לפי שעה) את ה"הגירה מרצון", הוא ההתנגדות המצרית לאחיזה ישראלית בציר מורג, והתנגדותה להקמת עיר האוהלים שתאפשר בעיני המצרים לנייד את מאות אלפי הפלסטינים, לכיוון סיני. ככל שידוע לנו, אבן הנגף לחתימה על הסכם היא כעת דרישת חמאס מצד אחד להתחייבות ישראלית לסיום המלחמה, ודרישת ישראל מצד שני שערבות להסכמת המלחמה תהיה כרוכה בהתפרקות חמאס מנשקו וויתור על שלטונו ברצועת עזה; לכן ערבות לסיום המלחמה לא תינתן עכשיו, אלא רק אחרי שחמאס יחתום על התפרקות מנשקו וויתור על שלטונו. על ריבוע המעגל ר' בכתבה.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
במו"מ הנוכחי, מנסים כעת ישראל חמאס והמתווכות לרבע מעגל: חמאס דורש כבר עכשיו ערבות ישראלית, לסיום המלחמה, אבל ישראל אינה מסכימה לתת ערבות כזאת, כיוון שסיום המלחמה כרוך בהתפרקות חמאס מנשקו וויתור על שלטונו. חמאס מצדו שומר את הקלף של ויתור על שלטונו ועל נשקו, כדי להבטיח את סיום המלחמה. מאחר שכל אחד מהצדדים מסכים באופן יסודי לתנאי היסוד של הצד שמנגד, ההסכם עומד כעת על ניסוח, ולא על עניינים מהותיים שרובם נפתר, בשני סייגים: האחד הוא שנתניהו לא ישנה שוב את דעתו לגבי סיום המלחמה, הסכמה אשר עליה דיווחנו כאן בלעדית ב-22 ביוני, והשני הוא שחמאס לא יחשוב שאבו מאזן סגר לו את כל הדרכים לשיקום פוליטי של הארגון, ובעקבות כך יחזור בו חמאס מההסכמה להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון. לגבי פעולות אבו מאזן ר' היום במאמר המערכת.
גם שאלת שחרורו של מרואן ברגותי עדין לא נסגרה, מתוך הסירוב למפרע של ישראל לשחרר אותו, ומתוך רצונו של חמאס להיעזר בברגותי לשיקום מעמדו בגדה המערבית ובעזה. ככל שאבו מאזן יפעל בנחרצות ובנוקשות למנות את חוסיין א שייח לראש הממשלה הפלסטינית לגדה המערבית ולעזה, ולמנוע כל שותפות פוליטית עם חמאס, כך הארגון ידרוש בייתר תוקף את שחרורו של ברגותי.
הערבות עשויה למנוע ממשל צבאי, ואת תוכנית "הגירה מרצון" (ר' היום בסיפור המרכזי מאת מתי כהן, הרחבה על פשע המלחמה אשר מכונה "הגירה מרצון"). בכך ארה"ב מסנדלת את בנימין נתניהו בשלושה היבטים 1. הערבות שהיא תעניק לחמאס לפיה ישראל תחזיק בציר מורג רק למשך 60 הימים של הפסקת האש הזמנית, עשויה לחלץ את המו"מ מהמשבר הנוכחי (אלא אם נתניהו יטרפד את מתן הערבות על ציר מורג) 2. נסיגה מציר מורג בתום 60 ימים, במידה שהמו"מ לסיום המלחמה לא יתפוצץ, עשוי לסתום את הגולל על תוכנית "הגירה מרצון" 3. נסיגה מעזה מקעקעת כוונה לכונן ברצועה ממשל צבאי.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מאחר שציר מורג, הפך לאבן נגף עיקרית בדרך להפסקת אש ושחרור 50 החטופים (הדר גולדין ו-49 החטופים מאז 7 באוקטובר), ארה"ב בימים האחרונים הציעה פתרון שעשוי להציל את המו"מ להפסקת האש: מתן של ערבות אמריקאית ממוקדת לחמאס לגבי ציר מורג, ולנסיגת ישראל מהציר כעבור 60 ימים. איננו יודעים אם הערבות תהיה תקפה, גם אם המו"מ לא יסתיים כעבור 60 ימים; לפיכך נשארת תלויה השאלה אם הערבות תחייב את ישראל לסגת מציר מורג (על פי הערבות האמורה) ועדין לא לחדש את המלחמה (על פי הערבות האמריקאית לסיום המלחמה). על פי מקור אשר ציטטנו בשבוע שעבר, בנימין נתניהו לא יסכים לסגת מרצועת הביטחון (הפרימטר) בסיום המלחמה, בהתאם לדרישת חמאס לחזור לקווי 6 באוקטובר, וישראל עלולה לפיכך לחזור למלחמה בתום הפסקת האש הזמנית ומו"מ מסוים אשר יבוא אחריה; איננו יודעים כאמור אם במקרה כזה ישראל תיסוג מציר מורג, ואחר כך, עם חידוש המלחמה, תחזור אליו.
הפרטים אשר ידועים לנו עכשיו הם כי בנימין נתניהו אכן מתכוון לחתור להפסקת אש זמנית ל-60 יום, ואכן מתכוון להביא לקיומה; יתכן שנתניהו אף יסכים לערבות האמריקאית לגבי ציר מורג, ואולי אף היה לו חלק בהגייתה; כן ידוע לנו כי נתניהו אינו מתכוון לסגת בשום מקרה מרצועת הביטחון (הפרימטר), ויתכן שעל הרקע הזה אף יחדש את המלחמה בתום 60 ימים בתוספת פרק זמן נוסף של מו"מ שיבוא אחריהם; במקרה כזה ממשלת הקנאים תדרוש כינון של ממשל צבאי, והגברת המאמצים ל"הגירה מרצון". (ר' היום בסיפור המרכזי הרחבה על פשע המלחמה המכונה "הגירה מרצון").
לגבי שחרור אסירים, חמאס מתעקש על שחרורו של מרואן ברגותי. בישראל מבינים כי משמעות שחרור ברגותי היא חילוצו של חמאס מהמצוקה אליה נפל בעקבות המלחמה שאותה יזם, וכינון היסטורי של אש"פ אשר בו יהיו נוכחים פת"ח וחמאס, ובו ההנהגה תהיה משותפת לשני הצדדים, ותהיה כנראה ניצית כלפי ישראל.
ישראל דורשת שבמהלך הפסקת האש בת 60 הימים, ציר מורג והפרימטר יישארו בידיה. חמאס הסכים לקבל ערבויות מקטאר וממצרים לסיום המלחמה, והבטחה לא מחודדת מנשיא ארה"ב (איננו יודעים את נוסחה). עם זאת, בעקבות דרישתה הנחרצת של ישראל להישאר בציר מורג, ובעקבות הרמז שהיה טמון במהלך לגבי כוונת ישראל להישאר בפרימטר גם בהסכם קבע, חמאס דורש כעת נסיגה ממורג וחידוד של הערבויות, כולל הערבות האמריקאית. דרישת חמאס היא שצה"ל יחזור בסיום המלחמה לקווי 6 באוקטובר. מקור פלסטיני: אבו מאזן יכונן ממשלה חדשה בראשות חוסיין א שייך, מתוך כוונה שהיא תמשול בגדה המערבית וברצועת עזה, צרפת עשויה להכיר במהלך, יתכן כי ארה"ב כבר הסכימה להקמת הממשלה הזאת שנתונה בקשר מדיני עמוק עם איחוד האמירויות ותהיה בפיקוחה.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
המוטיב אשר מוביל כעת בישראל את הדיונים על המו"מ להפסקת אש הוא כוונתו המסתמנת של ראש הממשלה נתניהו, לחזור בו מהסכמתו לסיים את המלחמה, באמצעות הצגת חמאס כצד אשר מסרב להתגמש (עם זאת צריך לשים לב שהמציאות כעת היא של מו"מ מכריע, וכל מהלך לפיכך עשוי להיות קלף מיקוח ותמרון במו"מ ולא עמדה חד משמעית).
נתניהו על פי מקור, מתכוון להשתמש בפרימטר, כדי לחזור למלחמה בתום 60 הימים, לכבוש את רצועת עזה, ולכונן בה ממשל צבאי. זאת הסיבה לדברי המקור שנתניהו דורש לכנס את תושבי עזה מדרום לציר מורג, באופן שיוכל להורות לצה"ל לפעול בחופשיות בצפון הרצועה, ולהכריע שם את חמאס בהתחדש הלחימה, ואת המפקד הנוכחי של כוחות חמאס ברצועה אל חדאד. הכוונה המסתמנת הזאת לכופף שוב את המלחמה לאינטרסים הפוליטיים של הליכוד ושל מפלגות הקנאים, מנוגדת לתפישות של מערכת הביטחון לפיהן, בראש ובראשונה על ישראל להחזיר כעת את כל החטופים, גם במחיר של סיום המלחמה.
מקור מסר כי על הרקע הזה של תמרונים בעלי אופי פוליטי במו"מ, התקיימה השבוע שיחה קשה בין הרמטכ"ל לבין ראש הממשלה; בנימין נתניהו אמר לרמטכ"ל: "אתה כפוף לי, ותבצע כל מה שאני אומר לך" הרמטכ"ל השיב "אני כפוף לחוק ולמדינה ולא לך, הממשלה מתווה מדיניות. אבצע כל דבר שהממשלה תחליט במסגרת החוק, ואני אומר שוב, אני כפוף לחוק ולמדינה ולא לך". ר' היום הרחבה במאמר המערכת.
מקור ערבי מסר כי בתיאום עם מדינות במערב ובהם ארה"ב וצרפת, אבו מאזן מתכוון לפטר את ממשלתו הנוכחית, ולהקים ממשלה חדשה בראשות חוסיין א שייך. הממשלה החדשה תמשול בעזה ובגדה המערבית, והיא תהיה נתונה לחניכה מדינית ולפיקוח של איחוד האמירויות. יתכן שבכנס שיהיה בקרוב, צרפת תכיר במהלך. יתכן כי גם הנשיא טראמפ תומך במהלך.
הפרשנות המשפטית של היועמ"ש אינה רק בגדר עמדתה של הנושאת בתפקיד המשפטי הבכיר בממשלת ישראל, אלא היא הופכת, מרגע ניסוחה, לעמדתה של המדינה במובן המשפטי. ולכן העמדה הזאת גוברת על עמדת הממשלה, מכוח עליונותה של המדינה על הממשלה. עם זאת, גם פרשנותה של היועמ"ש נתונה לביקורת של בית המשפט, על פי עתירות שמוגשות, כמו העתירה הנוכחית נגד היועמ"ש בעניין התנגדותה להליך מינוי זיני לראש שירות הביטחון הכללי.
מאת אברהם יעקב פרשננו המשפטי
אם בג"ץ יקבל את העתירה נגד החלטת היועצת המשפטית לממשלה בעניין מינוי ראש השב"כ ויקבע שניתן לעקוף את חוות דעתה או לקבוע שהיא אינה מחייבת, הרי שמדובר ברעידת אדמה חוקתית-משפטית, לא פחות מזה!
משמעותו של פסק דין כזה תחרוג בהרבה מהמינוי הספציפי: המשמעות המיידית תהיה שינוי יסודי במעמדה של מערכת הבלמים והאיזונים בישראל, ופגיעה עמוקה בשלטון החוק ובאופי הדמוקרטי של המדינה.
עד כה, חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה נחשבת מחייבת את הרשות המבצעת. כך עולה מפסיקה רבת שנים וחד משמעית של בית המשפט העליון.
חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה אינה פרשנות פרטית, אלא עמדת המדינה מבחינה משפטית. בית המשפט העליון פסק כבר עשרות פעמים, אם לא מעבר לכך, שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הרשות המבצעת והיא הפרשנות הנכונה של הדין. כלומר, חוות הדעת הזו מחייבת את הממשלה ואת כל שלוחותיה ומשרדיה ואין לערער עליה, עד אשר בית המשפט יפסוק אחרת ויקבע שהדין הוא אחר.
בית המשפט פסק כך פחות מחמש פעמים בחמישים השנים האחרונות.
לפיכך, שרים, מנכ"לים ומוסדות מדינה כפופים לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה.
אם בג״ץ יקבע בעתירה הנדונה, שהממשלה היתה רשאית לסטות מחוות דעתה של היועמ"שית, בלי שקדמה לכך החלטה של בית המשפט שקבעה שהיועמ"שית טעתה בפרשנות הדין, הוא למעשה, יפתח בכך את הדלת לאפשרות הסבירה מאוד שפוליטיקאים יבחרו מתי לקבל את עמדתה של היועמ"שית ומתי להתעלם ממנה.
פסק דין כזה יוביל לכרסום מעשי במערכת האיזונים והבלמים, שגם כך היא רופפת מאוד: כל שיקול משפטי יהפוך ל"עצה" בלבד. שר יוכל לומר "אני לא מסכים", ופשוט לפעול אחרת, גם אם ההחלטה עומדת בסתירה לחוק או מנוגדת לעקרונות המנהל התקין.
קבלת העתירה תחליש את מעמד היועץ המשפטי מהמעמד של "שומר סף" עצמאי לתפקיד טכני או פוליטי, כפוף לשר. במצב כזה, היועץ יפסיק להיות המגן על האינטרס הציבורי, ויהפוך לסוג של מזכיר משפטי שמוציא לפועל את רצון הדרג הנבחר.
ההשלכות יהיו דרמטיות: כל מינוי, כל תקצוב, כל החלטה שלטונית, יוכלו לעבור בקלות גם אם הם בלתי חוקיים או נגועים בשיקולים זרים, כל עוד אין פסק דין של בג"ץ שעוצר זאת בזמן. והרי לא כל אזרח מסוגל לעתור לבג"ץ בכל רגע.
בישראל אין חוקה פורמלית, ואין הפרדה ברורה בין הכנסת לממשלה. הממשלה שולטת בכנסת מכח המשמעת הקואליציונית ולמעשה, לא קיים פיקוח פרלמנטרי משמעותי על עבודת הממשלה.
הייעוץ המשפטי, ובראשו היועמ"ש, הוא אחד הכלים הבודדים שמונעים שלטון בלתי מרוסן. אם תוסר מן היועץ המשפטי לממשלה יכולתו וסמכותו לחייב את הרשות המבצעת בפרשנותו לדין, נקבל מערכת שלטון ריכוזית וחסרת פיקוח אפקטיבי.
מצב כזה ישליך גם על מערכת הביטחון: מינוי ראש שב"כ, גוף רגיש ובעל סמכויות מרחיקות לכת, תוך עקיפת חוות דעת משפטית, יצור תקדים מסוכן של מינויים נגועים באינטרסים פוליטיים, ולא על בסיס טוהר מידות ושיקול מקצועי.
כך גם בעניין מינויים בכירים אחרים, כמו מינוי רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב שב"ס וראש המוסד.
אם בג״ץ יקבל את העתירה נגד היועצת המשפטית לממשלה, הוא לא יפסול רק עמדה אחת, אלא יערער עיקרון יסוד של המערכת הדמוקרטית הישראלית: עקרון שלטון החוק שמשמעותו בהיבט זה היא, שהחוק גובר על גחמות השלטון.
במקום בלם אפקטיבי, נקבל מערכת ייעוץ מוחלשת וכפופה לרצון השלטון, בדיוק בנקודות הרגישות ביותר הדורשות את ההגנה החזקה ביותר.
לא מדובר כאן בוויכוח משפטי גרידא, אלא במאבק על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית.
המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים כולל עכשיו משתנים שמכבידים עליו, מעבר להיותו מורכב מאוד במובן המדיני הפשוט: 1. האופן שבו קושר ראש ממשלה מאז 7 באוקטובר, בין צרכיו הפוליטיים והאישיים, לבין ניהול המלחמה לרבות הפסקתה. 2. הרצון המסווה של הקנאים לנצל את המלחמה, למען סיפוח הגדה המערבית, וחידוש של ההתיישבות בעזה. 3. רצונו של דונלד טראמפ ליצור מזרח תיכון חדש, אשר בנקודות מסוימות, האינטרס האמריקאי שנובע מרצונו זה, עלול להתנגש עם האינטרס הישראלי (אף כי בעניין הגרעין האיראני יש לפי שעה תמימות דעים); מציאות כזאת עלולה להוביל לעימות מדיני, למשל אם נתניהו יתנה באופן חשאי את ההתקדמות במו"מ בעסקת טיעון (בלי קלון ובלי כלא), ולא יסתפק בהבטחת טראמפ לפעול לשם כך. מיד אחרי שהידיעה על הסכמת ישראל לסיום המלחמה הודלפה לעיתוננו, הודיע הנשיא טראמפ כי יפעל לחילוץ נתניהו ממשפטו.
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
השבוע עלול להתפתח עימות בין הנשיא טראמפ לבין ראש הממשלה נתניהו, על רקע הערכת טראמפ שאותה השמיע בסוף השבוע כי הפסקת האש קרובה מאוד. הרושם שעולה מתגובת טראמפ לגבי הפסקת אש, הוא כי הנשיא האמריקאי לא ייחס חשיבות מספיקה לשאר המחלוקות במשא ומתן ובראשם אי ההסכמה על עומק הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. עם זאת, יתכן כי נתניהו וטראמפ הסכימו מראש על עסקה בשני שלבים, אשר בה בשלב ב' יידונו הנסיגה ומפתח שחרור החטופים, ובשלב א' תינתן ערבות אמריקאית להפסקת המלחמה, אשר לגביה ישראל, כפי שדיווחנו, כבר הסכימה. אם אכן כך, הנוסח הזה של שני שלבים ושל ערבות אמריקאית מסביר את האופטימיות של טראמפ להפסקת אש קרובה.
לגבי האפשרות שנתניהו יתנה את הפסקת האש בעסקת טיעון, קשה להניח שהנשיאים ברק והרצוג היו נרתמים לכך, ללא עדכון אמריקאי כי המהלך מוסכם בהיותו כרוך במהלך מדיני בעל השפעה מכרעת על מעמדה של ישראל. ולכן אם אכן המהלך הזה מתקיים, עומדת מאחוריו הסכמה מדינית פוליטית רחבה. עמדת העיתון היא כי למהלך כזה יש התנגדות ציבורית רחבה מאוד ועמוקה מאוד בשל ההשחתה הציבורית העמוקה אשר גלומה בו. ההערכה שעומדת בבסיס עמדת העיתון היא שגם תמורה מדינית משמעותית, אינה שווה לנזק הערכי העצום, הגדול לאין שיעור, שיתחולל למרקם הפנימי החברתי ציבורי פוליטי של ישראל.
נקודות המחלוקת עכשיו במו"מ עם הפלסטינים: 1. פרטי נסיגת צה"ל מרצועת עזה 2. מפתח שחרור חטופים/אסירים פלסטיניים 3. זהות ועדת הניהול לעזה; הפלסטינים יידרשו שתהיה זאת ועדת הניהול שבחרה הרשות הפלסטינית ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית. הועדה כוללת אישים מהרשות ומהציבוריות הפלסטינית, ואשר מונו בהסכמה בין חמאס מצד אחד, לבין הפת"ח והרשות הפלסטינית מהצד השני.
מאירועי החודש האחרון, מתברר כי הנשיא טראמפ הוא חסיד של מהלכים סיבוביים שפותרים מחלוקות בין כמה נקודות (ר' דיווחנו ב-15 ביוני גיליון 206 על כוונתו של טראמפ לחולל עסקה סיבובית שתקשור את זירת איראן עם הזירה הפלסטינית, להסכם כולל עם ישראל). ר' היום במדור יומן את הכתבה המקורית לגבי העסקה הסיבובית שתכננה ארה"ב.
בסוף השבוע נפגש שר החוץ הטורקי עם משלחת מועצת השורא של חמאס. למחרת הפגישה יצאה הודעה מטעם הנשיא ארדואן, שמציעה להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. בטורקיה יודעים שהסיכוי שעם ישראל יוותר על אריח בירושלים, שווה לסיכוי שהעם הטורקי יוותר על איסטנבול/קונסטנטינופול; טורקיה בכל זאת מוותרת על ירושלים בשם ישראל בעיקר כדי לחדד את נוכחותה החדשה כמנהיגת ציר אסלאמי במזה"ת. באותו יום בו התפרסמה הודעת ארדואן, אמר חמאס בהודעה לא רשמית שני דברים 1. שהוא לא יניח נשקו כתוצאה מהמו"מ עם ישראל (כפי שהתחייב בעבר לארה"ב וכפי שהציע לישראל, ר' דיווחנו הבלעדי מחודש ינואר 2024 במדור יומן היום) 2. שיניח את נשקו רק אחרי שתוקם מדינה פלסטינית אשר בירתה ירושלים. הסעיף השני בדברי חמאס זהה לדברי ארדואן, והערכתנו היא כי הדברים תואמו בפגישת פידאן-חמאס שהייתה ביום הקודם. מעורבות של טורקיה בסוריה, ושליטתה בא-שארע אשר שולט במידה רבה על הכנופיות הרצחניות שמאיימות בשבועות האחרונים על ישראל, וכן מעורבותה עם חמאס, אשר נראה כי לפי שעה, מביאה בשרשור לחיזוק מעמדו של חמאס ברצועה ובגדה המערבית, מסבכת מאוד את מציאות המלחמה, מחריגה אותה מהסכסוך הישראלי פלסטיני, ומציבה אותה בזירה האזורית. ממשלת ישראל יכולה לבחור בין מהלך נגד חמאס בעזה, שעלול להתפתח למלחמה אזורית, או בחתירה לוועידה בינלאומית שתמנף את מוראות המלחמה, לכלל פתרון כולל של חלוקת ההשפעה במזה"ת.
מאת מערכת הזירה העיתונאית
התחפרותו של חמאס בעקבות התמיכה שהוא מקבל מטורקיה, עלולה להביא את ישראל להרחיב את המלחמה בעזה. זו אמנם תהיה שוב מלחמת אין ברירה, בעיקר כיוון שעשרות החטופים הישראליים, עדין מוחזקים בעזה, אבל עדין היא תהיה מלחמת גרילה שאינה מתאימה לצבא מאורגן, גם אם צה"ל לחם ולוחם בזירות גרילה, עוד מאז ימי הפידאיון.
מאז 7 באוקטובר, ישראל התייחסה למחוללי המלחמה: איראן, חיזבאללה, חותים, חמאס; אבל ישראל לא התייחסה לנוכחות החדשה שיצרה המלחמה: נוכחותה החדשה של טורקיה כמעורבת עד צוואר בתהליכים המדיניים צבאיים במזרח התיכון. הפגישה של שר החוץ הטורקי פידאן עם חמאס ביום שישי, ותוצאותיה, שמצביעות על תיאום בין טורקיה לבין חמאס, מחייבות את ישראל להתייחס לראשונה למציאות החדשה ולטורקיה כגורם מדיני צבאי מהותי, ולהתאים את השיח בין המדינות להקשרו החדש. אם ממשלת הקנאים הישראלית תימנע מכך, ותלך למלחמה בעזה, טורקיה עלולה לדחוף את א שארע ואת כנופיותיו לקלחת, ואת חמאס בעזה ובגדה; יתכן שגם חיזבאללה ירגיש את הרוח הגבית הטורקית, ויתעורר. התרחשות כזאת עלולה להגיע למלחמה אזורית. לעומת זאת שיח מדיני צבאי מודיעיני בהקשר האמור בין טורקיה לבין ישראל, עשוי לסלול דרך לוועידה בינלאומית שתכיר במציאות החדשה שיצרה מלחמת ישראל עם איראן וגרורותיה.
התייחסות ישראלית חדשה לנוכחות הטורקית בזירת המזרח התיכון, ולהשפעותיה, עשויה לגרום לישראל לפעול בשתי זירות 1. בזירת נאט"ו אשר בה פעילותה של טורקיה נראית כהפרה מהותית של אמנת הארגון לא להסלים סכסוכים 2. חתירה לכינוסה של ועידה בינלאומית, שתניף את המלחמה הקשה והבלתי נגמרת, ותוביל למזרח תיכון חדש נשלט ומנוהל בידי מעצמותיו. ישראל תצטרך במקרה הזה להסכים לכינונה של מדינה פלסטינית, ותמורת זאת תקבל הכרה חדשה כמעצמה אזורית שזכאית לביטחון ולשגשוג בתוך משחק הדומינו האלים של המזה"ת.
מכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il