גליון 219
14 בספטמבר 2025
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
מאמר המערכת
המלחמה כמשל לדריסת ערכיה של ישראל
לא עניין לאדם אחד הוא לתאר את דריסת ערכי ישראל. הגדרת ערכי ישראל וחריגה מהם, היא עבודה תלמודית שמיועדת לרבבות ישראלים, באינטראקציה הדוקה ולאורך זמן. זו אגב הסיבה להצעת העיתון לשנות את המבנה הציבורי בישראל, להנמיך את חשיבותה וכוחה של המערכת הפוליטית המפלגתית שהרבתה בישראל פילוג, ולהגדיל מעמד לבית נבחרים עליון, בית עצרת עם, רשות ערכית (וזרוע הציבור למשול ערכית); כעת הצורך הזה בולט מתמיד. גם הטענה בטקסט הנוכחי צריכה לפיכך, להיות חלק משיח, ולא אמת אוניברסלית; יתכן כי צניעות מובנית בדיונים על ערכים ישראלים, עשויה להביא אנשים לידי רצון לבחון את הנאמר, ולא לכעוס. עם זאת צריך לומר כי יש מחזות שכל אדם רואה (בסייג שכבר נאמר) והם ברורים כזריחת השמש: למשל הפקרת החטופים במלחמה, וקעקוע יסודות ערכיה של ישראל המודרנית "מחזירים את כולם ויהיה מה", ר' מבצע אנטבה, שהבהיר עד כמה הערך הזה הוא עמוק, ר' במקרא בו פדיון שבויים הוא בגדר של עילה למלחמה. ר' הניסיון לשחרר את נחשון וקסמן בו נהרגו וקסמן ומשחררו סרן ניר פורז. גם הארכת המלחמה מעבר לנדרש, לרבות החובה להרתיע את האויב, נראית עכשיו אמיתית. ברור כי המלחמה הוארכה גם ממניעים פוליטיים.
אין קוד ממלכתי כתוב של משך מלחמה ישראלית, אבל מכל מלחמות ישראל למעט שתיים, הנוכחית ולבנון הראשונה, התברר כי ערך ישראלי הוא להחזיר את אנשי הצבא לבתיהם מיד כאשר הדבר מתאפשר, ואת ישראל לחיים נורמליים; ברור שהשאלה תהיה מה מביע המונח "מתאפשר"; להערכתי רק בגלל שהמושג והשתקפותו במציאות מעורפלים וקשה לאחוז בהם, אין בישראל כעת התקוממות אזרחית. אבל התחושה היא שהזמן לסיום המלחמה עבר; שהמלחמה הוארכה לא רק משיקולים ענייניים צבאיים מדיניים. כאן דיווחנו בלעדית כבר בחודש ינואר 2024, ומאז פעמים רבות, כי חמאס מוכן להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון תמורת סיום המלחמה, וקיומו כתנועה פוליטית. ואין כאן כל הבעת צער על מות הנוחבות ועוזריהם, אלא מחשבה על חיילי צה"ל, ועל עוצמתה הערכית והצבאית של ישראל
כמאה שנים נמשכה הריבונות הישראלית שהתחילה מעליית החשמונאים, ועד אלכסנדר ינאי שלומציון אשתו הורקנוס ואריסטובולס בניו שהמאבק ביניהם הביא את הרומאים לתפוש את השלטון ולקפד למעשה את הריבונות, שלא התחדשה עוד באמת עד החורבן בשנת 70. אבל ערכי ישראל לא נוסחו אחרי אלכסנדר ינאי, אולי כי ינאי, פחות התאים להיות מודל ערכי (בסוף חייו הדבר נודע גם לו והוא שכנע את שלומציון לנהוג הפוך מהתנהגותו בשנות מלכותו הארוכות). אבל המסקנה צריכה להיות כנראה הפוכה: אם הקיסר האחרון אינו מודל מושלם לערכים לאומיים, אולי זה בדיוק הזמן לנסח אותם, כדי להנציחם, מעבר לכל אדם, גדול ככל שיהיה. אלכסנדר ינאי או בנימין נתניהו. בית עצרת עם.
מתי כהן
14 בספטמבר 2025
רואה אור בימי א' | בהרצה
מקום זה יכול להיות שלכם למתחם פרסומי, במחיר הרצה מצחיק.
שאלו אותנו במייל:
publisher@tipp.co.il
טורקיה החלה במהלך חידוש מסילת הרכבת החיג'אזית שקשרה לוגיסטית וכלכלית את המזה"ת לאיסטנבול;
באמצעות המסילה, ניידה טורקיה צבא ואמצעי לחימה מדמשק לירדן ולמדינה בסעודיה, וכעת תבודד ישראל?
את המהלך הגלוי של חידוש המסילה החיג'אזית התחילה טורקיה ביום שישי בפגישה בין בכירים טורקיים, סוריים וירדנים, בעמאן, בירדן. כמעט באותו זמן, חצו שני כלי רכב צבאיים ירדניים את הגבול לישראל באזור כיכר סדום בערבה. איננו יודעים אם שני האירועים קשורים למסר שמתכוונת ירדן להעביר לישראל; יתכן שאם הדיון על הרכבת החיג'אזית לא היה מתקיים באותם רגעים בירדן, לא היינו מדווחים על חציית כלי הרכב הצבאיים הירדניים בערבה; את הרכבת החיז'אזית ניסו פעמים רבות לחדש מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד ראשית שנות האלפיים; כחלק מתהליך השלום, ובעיקר מהניסיון להביא להסכם בין ישראל לבין הפלסטינים, ובין ישראל לבין סעודיה, דובר רבות אף על חיבורה של ישראל למסילת הרכבת החיגא'זית, וחיבורן בכיוון הנגדי של סעודיה ושל מדינות המפרץ וירדן אל נמלי הים התיכון בחיפה ובאשדוד. כעת הכוונה הטורקית היא ככל הנראה, לבודד באמצעות המסילה האסטרטגית את ישראל. תחילת המהלך הגלוי של טורקיה לחידוש המסילה החיג'אזית, היה כאמור ביום שישי בפגישה בעמאן, בין בכירי תחבורה מטורקיה, ירדן וסוריה, והיא לוותה בדיווח של סוכנות הידיעות הטורקית אנדולו, אשר הביאה את הקריאה של סגן שר התחבורה הסורי במהלך הכנס בעמאן לעמיתיו מטורקיה ומירדן: "(יש) לחדש פרויקטים ביבשה ובמסילה, ובראשם את המסילה החיג'אזית". כדי לבאר את קריאתו זו של סגן השר הסורי, שהוזמנה להערכתנו על ידי הטורקים, הבהירה סוכנות הידיעות הטורקית את משמעותה המלאה של המסילה החיג'אזית בעבר, עם רמז עבה לעתיד: "מסילת הרכבת החיג'אזית, שאורכה כ-1,750 קילומטרים, נבנתה על ידי הסולטן העות'מאני עבד אל-חמיד השני כדי לחבר בין איסטנבול, מכה, מדינה, תימן ודמשק, המסילה החיג'אזית החלה לפעול בשנת 1908. מסילת הרכבת, שתרמה לפיתוח האזור, נבנתה למטרות דתיות, צבאיות ופוליטיות". פרשנות: בשיחות שמתקיימות כעת בין סוריה לבין ישראל (ר' דיווחנו היום בסיפור המרכזי), ישראל עשויה להערכתנו לדרוש מסוריה, לא לקיים כל מהלך נוסף בעניין חידוש המסילה החיג'אזית בלי הסכמתה של ישראל ובלי תיאום איתה, למשל באמצעות ועידה לחלוקה חוזרת של ההשפעה במזרח התיכון (בהתייחסות לוועידת סייקס פיקו 1916).
14.09.2025
מאת מערכת הזירה העיתונאית
המשימה החשובה ביותר שמילאה המסילה החיג'אזית עבור טורקיה העותומנית, הייתה העברה של כוחות צבא גדולים ואמצעי לחימה למדינה שבסעודיה, בתחילת מלחמת העולם הראשונה. המסילה החיג'אזית הוכיחה בכך את חשיבותה האסטרטגית צבאית, והיא מעידה על חשיבותה האסטרטגית גם היום.
ניסיונה של טורקיה לחדש את המסילה החיג'אזית עכשיו, בשיא המתח המדיני בין טורקיה לבין ישראל, ובין ישראל לבין מדינות המזה"ת, מבטיחה שישראל לא תהיה חלק מהמהלך, ואולי יותר מכך: שפיתוח המסילה מחדש יהיה פעולה אסטרטגית בעלת אופי צבאי וכלכלי חשוב, נגד ישראל; פיתוח המסילה בלי ישראל, עלול להפריד ולבודד את ישראל משכנותיה, כמו גם מאירופה. מאחר שטורקיה היא חברה חשובה בנאט"ו (ר' התבטאות מזכיר הארגון לאחרונה), חידוש המסילה החיג'אזית בתוספת ניסיונותיה של טורקיה לחדד את יחסי ישראל עם אירופה, ואת יחסי ישראל עם הארגון הצבאי המערבי, עלול להיות כלי אסטרטגי בידי טורקיה, לסבך את ישראל עם נאט"ו.
ישראל וסוריה מנהלות כעת שיחות, להשבת המציאות ביניהן לפסים רגועים יותר (ר' היום בסיפור המרכזי). להערכתנו, ישראל תדרוש מסוריה בשיחות לא להמשיך במהלך של חידוש המסילה החיג'אזית מדמשק, בלי הסכמתה של ישראל.
ביום שישי חצו שני כלי רכב צבאיים של ירדן, את הגבול לישראל בכיכר סדום, בצפון הערבה. מהמידע שיש בידינו עולה כי בניגוד לפעמים קודמות בהן צבא ירדן חצה את הגבול, אבל תיאם את חצייתו בעוד מועד עם צה"ל, הפעם תיאום כזה לא נעשה. הערכתנו זאת נובעת מהידיעה כי המעבר התקבל בהפתעה. נציין כי חציית הכוח הירדני הייתה בדיוק ברגע אשר בו התקיים בעמאן הדיון על חידוש המסילה החיג'אזית; יתכן מאוד שאם שני האירועים לא היו כרוכים בעיתוי אחד משותף, לא היינו מדווחים על חציית כלי הרכב של הצבא הירדני את הגבול לישראל.
מקור: הודעת פיטורין לרמטכ"ל "יושבת לנתניהו על קצה הלשון"
המקור: נתניהו חותר לכיבוש מהיר ולממשל צבאי, זמיר מתנגד ומעכב
נתניהו כבר החליט על כיבוש מהיר של הרצועה, על כינון ממשל צבאי בסוף המהלך, ועל קידום הטרנספר/ פשע נגד האנושות, אשר מכונה בממשלתו "הגירה מרצון". העובדות הן שצה"ל פועל בזהירות רבה, וכפועל יוצא, באיטיות יחסית, הן כדי לשמור על חיי החטופים, והן לשמור ככל האפשר על חיי חיילי צה"ל, בזירת קרבות שאופייה הוא למפרע מלחמת מנהרות מארבים וגרילה. מדברי המקור עולה כי נתניהו בודק אפשרות שהרמטכ"ל מתעתע בו, ומשתמש באיטיות ובעיכוב כדי להימנע מממשל צבאי וכדי להרחיק את צה"ל מהאשמה של השתתפות בפשעים נגד האנושות. אם נתניהו אכן יפטר את הרמטכ"ל במהלך המלחמה ב', המשבר החוקתי אשר אליו הכניסו הכהניסטים את ישראל כבר בינואר 2023 עם ההפיכה המשטרית, משבר אשר הביא למלחמה באוקטובר 2023, יעמיק מאוד כדי סיכון חברתי פנימי עמוק אפילו יותר מהמשבר עד כה. בפעם הקודמת אשר בה ישראל התקרבה להדחת מפקד צבאי משמעותי במהלך מלחמה, הייתה הצנחת רב אלוף חיים בר לב, מעל ראשו של אלוף פיקוד הדרום גורודיש במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. ממשלת גולדה מאיר נקטה במהלך הזה, כדי לא להתקרב למשבר חוקתי/צבאי/חברתי, בעצם הדחתו של מפקד צה"ל בחזית הדרומית.
07.09.2025
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
בנימין נתניהו עוקב בקפידה אחרי ביצועי צה"ל בעזה, ובעיקר בהשוואה לצו של ממשלת ישראל כלפי צבא ההגנה לישראל. איננו יודעים מהו הנוסח המדויק של הוראת/צו/פקודת ממשלת ישראל לצה"ל כיוון שלמרבה התדהמה, לא חלה על ממשלת ישראל חובה לפרסם את הצו בכתב (ר' היום במאמר המערכת). להערכתנו הוראה לכונן ממשל צבאי ברצועה, אינה מופיעה בפקודה הזאת, ואילו המקור אמר לנו השבוע כי נתניהו וממשלתו כבר חרצו לכונן ממשל צבאי ברצועת עזה אחרי כיבוש העיר. יתכן כי הפער הזה בין כוונת הממשלה לבין ההוראה שנתנה לצה"ל, שאינה כוללת כינון של ממשל צבאי, מאפשרת לצה"ל לשקול ולמתן את המהלך, אף כי הדבר מנוגד לכוונתה של ממשלת ישראל, ולכוונתו של ראש הממשלה. הרמטכ"ל זמיר מתנגד להערכתנו לממשל צבאי.
בנוסף על ממשל צבאי, כוונתה של ממשלת ישראל לקדם את מהלך הטרנספר ("הגירה מרצון"), מטילה על צה"ל משימה אזרחית נוספת, אשר להערכתנו היא בגדר של פשע כנגד האנושות, ולא רק בגדר של ליקוי של שימוש בגוף צבאי למשימה אזרחית. להערכתנו הרמטכ"ל אף מתנגד שצהל ישתתף ב"הגירה מרצון".
ויכוח סוער בפגישה שהייתה בין הרמטכ"ל לבין ראש הממשלה, ביום רביעי, כנראה בקריה בתל אביב:
נתניהו: "אתה לא מבצע החלטות הקבינט, ופועל נגדו". זמיר: "חובתי לומר, אין לנו מה לחפש בעזה, חמאס הובס"
פעם נוספת, הייתה ביום רביעי האחרון, התנגשות חזיתית בין הרמטכ"ל רב אלוף זמיר לבין ראש הממשלה נתניהו, הפעם בקריה בתל אביב. ראש הממשלה מבין להערכתנו כי בתנאים הנוכחיים שהולידה המלחמה שמטרותיה למיגור חמאס כבר הושלמו לפני כשנתיים, יש לו אמנם את צה"ל לתמרון נוסף, אבל רק מתוקף החוק; ואין הסכמה של מערכת הביטחון ובראשה צה"ל, להיכנס למלחמה נוספת ברצועת עזה, 22 חודשים אחרי שהתחילה הראשונה; לסכן את החטופים, להסתכן במלחמה אזורית, וזאת מבלי שיש סיכוי של ממש להביא ל"ניצחון מוחלט". נאמר כי אין לנו ידיעה לפיה מערכת הביטחון סבורה כי בעקבות המהלך הצבאי החדש עלולה לפרוץ מלחמה אזורית; ההערכה הזאת היא שלנו והיא נובעת מהדיווח הנוכחי שלנו (ר' היום במאמר המערכת) ולפיו חמאס חותר למלחמה אזורית בה יתמרן את טורקיה ומצרים נגד ישראל; הערכה זו נשענת על ניתוח של מספר ידיעות אשר את חלקן הבאנו כאן בחודש האחרון, ואת האחרונה שבהן אנחנו מביאים כאמור היום במאמר המערכת: חמאס הודיע לטורקיה וכנראה גם למצרים, כי הוא יהיה מוכן לשנות את האמנה שלו אשר קוראת להשמדת ישראל. להערכתנו חמאס ממתן את דרכו באמצעות אמנתו, כדי לגרור את טורקיה ואת מצרים למלחמה אזורית "מוצדקת" נגד ישראל. ברוח הזאת, אמר נשיא טורקיה ארדואן בסוף השבוע כי "הפלסטינים יזכו לראות את הצדק מתקיים" ועוד הוא הוסיף "אלה ששפכו את דמם של חפים מפשע יטבעו בו". אחרי פגישת פידאן-חמאס לפני כחודש בטורקיה, אמר ארדואן כי חמאס יהיה מוכן להתפרק מנשקו אחרי שתוקם מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. אמנת חמאס שוללת מכל וכל את קיומה של מדינת ישראל, והיא קובעת כי יש להשמיד את ישראל. המצרים מצידם עיבו את כוחותיהם בסיני, בעקבות הערכתם אשר אותה מקדם חמאס כי ישראל מתכוונת להעביר את תושבי עזה אשר ירוכזו בגבול עם מצרים, למדבר סיני. ר' היום במאמר המערכת הרחבה על המזימה של חמאס, אשר נובעת גם מהתחזקותו המשמעותית בגדה המערבית. נאמר כי איננו יודעים אם ההיערכות המצרית היא רק בקו הגבול עם רצועת עזה, או שהיא היערכות בקווים שניים ושלישיים, מאחורי קו הגבול ומקבילים אליו, מבנה אשר עלול להצביע על היערכות התקפית. כן איננו יודעים אם היערכות מצרים היא גם בקו הגבול אשר מעבר לתחומי רצועת עזה.
31.08.2025
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
ערב הכניסה לעזה, הייתה ביום רביעי בקריה בתל אביב התנגשות חזיתית נוספת בין ראש הממשלה נתניהו לבין הרמטכ"ל זמיר. השניים נפגשו ביחידות. נתניהו תקף את זמיר ואמר: "אתה נותן רוח גבית לחמאס". את המשפט על חמאס אשר עלול להצביע כי נתניהו מאבד את האיזון, הוא אמר כחלק מהתקפה רחבה יותר: "אתה לא מבצע את הוראות הקבינט לכבוש את עזה, אתה מפרסם בתקשורת שאתה בעד עסקה חלקית, אתה מחליש את הקבינט, ונותן רוח גבית לחמאס; אתה בתור רמטכ"ל לא יכול לצאת לתקשורת, אתה יכול להעלות את זה בקבינט ולא החוצה. מהיום אני לא רוצה לשמוע אותך בתקשורת"
הרמטכ"ל זמיר השיב: "זאת דעתי. סיכון החטופים. כמו כן אין לנו מה לחפש בעזה, החמאס הובס, וכעת צריך לדאוג לחטופים. זוהי עמדתי ואעמוד עליה. אינני מתכוון להתפטר. יש לך אפשרות לפטר אותי"
מהדברים עולה כי נתניהו כבר החליט והורה על כניסה מלאה לעזה, ודבריו בהוראתו זו לצה"ל היו חדים וברורים, יציאה מלאה למלחמה, וכי העיכוב בכניסה, המתינות בכניסה, הזהירות, ולוח הזמנים שנמתח, הם בגדר של החלטת הרמטכ"ל, ופקודותיו. אופן הכניסה הזה אם כן אינו טקטיקה של נתניהו, אלא טקטיקה של הרמטכ"ל זמיר. לפיכך, אם הוראתו של נתניהו הייתה מתקיימת באופן אשר אליו התכוון, צה"ל כבר היה נלחם בכל רחבי העיר עזה, מלחמה מלאה, מהאוויר, מהים ומהיבשה, מתחת לקרקע ומעליה. המלחמה הנוכחית המתונה, והתמרון המתון הנוכחי נובעים להערכתנו מעמדתו של הרמטכ"ל שהוזכרה בשיחת ההתנגשות המצוטטת לעיל.
מטרות המלחמה הושגו בהסכם שעל השולחן; אין לפיכך סיבה עניינית למלחמה ב' בעזה; חמאס הסכים:
להתפרק מנשקו ומשלטונו, לגודל הפרימטר שישראל דרשה, וכן שישראל תקבע זהות האסירים שתשחרר
חמאס הסכים לכל תנאיה של ישראל, ויותר מכך, הארגון האסלמו נאצי הסכים להתפרק מנשקו ומשלטונו תמורת סיום המלחמה, בלי שישראל תתחייב לסיום המלחמה במעמד חתימת ההסכם החלקי, והוא הסתפק בערבויות אמריקאיות וערביות לסיום המלחמה. עוד לפני שהתחילה המלחמה, דיווחנו כאן שהמזימה הקנאית, בניסיון לקעקע את מערכת המשפט, היא סיפוח של הגדה המערבית; את הדברים הבאנו מפיו של מקור בכיר ואמין בימין הקיצוני. כשהתחילה המלחמה נוספה למזימה הקנאית התיישבות בעזה. כעת ישראל ברגע האמת, כאשר חמאס קיבל בהסכם המוצע את כל תנאיה של ישראל: האם ישראל תעדיף התיישבות בעזה וממשל צבאי ברצועה על פני קיום של ערכיה היסודיים של פדיון שבויים, של ניצחון צבאי בזמן קצר, של התפייסות מדינית עם שכניה וכיבוד הסכמים, של מספר נפגעים קטן יחסית במערכותיה, וכן במניעת נזקים מדיניים כלכליים כמו גם במוכנות הצבא למערכה הבאה; עיכוב סיום המלחמה, מאז דיווחנו כאן (בלעדית) לראשונה על הסכמת חמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון, בחודש ינואר 2024, הביא להתרקמותה של זירה חדשה במזרח התיכון, אשר בה המעצמה האזורית, והאימפריה אשר שלטה במזרח במשך 500 שנים, טורקיה, חזרה ללב הזירה עם שאיפות מדיניות צבאיות גואות, אשר עלולות לאיים על ריבונותה של מדינת ישראל. בעניין זה זכורה תפילתו של הנשיא הטורקי ארדואן, שאלוהים ישמיד את מדינת ישראל. את זה גרם העיכוב בסיום המלחמה, ואת זה תעמיק התקפה נוספת על עזה.
24.08.2025
מאת מאיר ז'ורנו ומתי כהן
מה יעשה בנימין נתניהו, זוהי השאלה היחידה כעת, והיא בעלת המרכיב האנושי המובהק, המורכבת ביותר שישראל נתקלה בה משחר תקומתה. מעולם לפני המקרה של בנימין נתניהו, הציבור הישראלי לא עמד מול מנהיג שאין כל דרך לצפות את התנהגותו בפריזמה של שיקולים צבאיים מדיניים ענייניים.
ב-22 ביוני דיווחנו כאן כי נתניהו הסכים לראשונה לסיום המלחמה. כעת ברור שהדיווח הבלעדי הזה היה פורץ דרך; עכשיו נתניהו כבר מדבר בחופשיות על סיום המלחמה, כאשר עד דיווחנו הוא שלל זאת מכל וכל; עם זאת, בהקשר הזה מופיע כעת רכיב מהותי נוסף בהתנהגותו, והוא חששו העמוק מתשלום פוליטי מהותי על החלטותיו, למשל נפילה של ממשלתו; ברכיב הפחד נתקלת כעת החלטתו היסודית מ-22 ביוני לסיים את המלחמה, ומושכת אותו לתוך רצועת עזה למסע חסר שחר של מלחמה, שמנוגד לכל ערכיה ושאיפותיה של ישראל משחר התקומה.
הדילוג בין שתי זירות השיקולים, האחת העניינית והשנייה הפוליטית, השאיר את חותמו גם על יחסי נתניהו עם הרמטכ"ל זמיר. בנוכחות ממשלתו, נתניהו סינן לעבר הרמטכ"ל "אתה כפוף לי ואתה תעשה מה שאומר לך לעשות", אבל בפגישתם ביחידות עליה דיווחנו כאן בלעדית, אמר נתניהו לזמיר כי הוא החליט לסיים את המלחמה, ובכך השניים היו מתואמים. להערכתנו התיאום הזה מקרין כעת גם על תגובתו המתונה של הרמטכ"ל למהלכי הממשלה, למשל החלטתה להיכנס לעזה; לרמטכל למרבה התדהמה, אין כמעט תלונות על כך, אף כי זהו מהלך חסר שחר ומסוכן מאין כמותו.
ברגעים האלה אם כן, לא ניתן עוד לדעת בוודאות, האם נתניהו יסכים לקבל את כניעת חמאס, וההסכם הנוכחי הוא לגמרי כניעת הארגון (גם אם, אחרי המלחמה הארגון האסלמו נאצי יטען ללא ספק כי ניצח את ישראל), או שמא נתניהו יתעלם ממנה למען שרידות ממשלתו, למען האלקטורט שלו, ולמען מזימת הקנאים עליה דיווחנו כאמור עוד לפני המלחמה, סיפוח והתיישבות.
ההסכמות של חמאס בהסכם המוצע הן אלה: 1. להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון בעזה (אם כי הארגון דורש כי השלטון אשר יחליף אותו יהיה פלסטיני). 2. להסתפק בערבויות אמריקאיות וערביות לסיום המלחמה 3. חמאס מסכים למפרע לגודל הפרימטר שדרשה ישראל 4. חמאס מוותר בשלב הנוכחי על האסירים אשר אותם ביקש בעבר לשחרר, למשל מרואן ברגותי, והסכים כי ישראל תחליט על זהות אסירי העולם שישוחררו בשלב הנוכחי (לגבי ברגותי והאחרים, אותם יעלה חמאס שוב בדיונים על הסיום המלחמה). 5. חמאס ישחרר 10 חטופים חיים, ו-18 חללים.
איש/אשת השנה שלנו לשנת 2025 היא עינב צנגאוקר
את בחירתנו מנמקים אברהם יעקב, מאיר ז'ורנו ומתי כהן:
השנה, בחרנו בעינב צנגאוקר כאשת/איש השנה של עיתוננו.
עינב נלחמת כאם, וכאדם בעל כישורים ציבוריים בולטים, ומובילה אחריה תנועה שלמה של ישראלים, במלחמתה להשבת החטופים, המתים והחיים.
עינב הוכיחה יכולות מדהימות, התמדה, נחישות ואומץ לב אזרחי, אל מול הממשלה הכושלת של 7 באוקטובר 2023, והעומד בראשה.
היא לא בחלה בכל פעולה, בחום ובקור, בארץ ובחו"ל ובלבד שיהיה בה כדי להביא למטרה המיוחלת.
עינב לא נרתעה מביקורת חריפה ואף סבלה מהתנכלויות מילוליות ופיזיות. למרות זאת, לא היססה, והיא ממשיכה עד היום במאבקה שאין בעיננו צודק וערכי ממנו.
עינב הצליחה לאחד סביבה תנועות מחאה שונות, גורמים מובילים במשק ובאקדמיה ואת רוב הציבור הישראלי, על דתותיו ועדותיו השונות, הכול במטרה להשיב את החטופים ארצה בעסקה כוללת אחת. החיבור בין עוצמתה הציבורית שהתגלתה במהלך המאבק, לבין חתירתה הנחושה להציל את בנה ואת אחיו, החטופות והחטופים, הביא את דמותה הייחודית לביטוי; החיבור הזה קרה בנסיבות המלחמה הכבדה; יתכן שבנסיבות חיים רגילות, הוא לא היה מתגלה באופן כה ברור. עינב הצליחה לאחד סביבה, את רוב הציבור הישראלי, ללא קשר להשקפה הפוליטית, ובכך תרמה ותורמת לאיחוי השבר החברתי העמוק בישראל.
על כן, בחרנו בה השנה כאיש/אשת השנה של עיתוננו. ר' היבט ערכי נוסף של החתירה לשחרור החטופים, ולפדיון שבויים, היום במאמר המערכת.
מאז 22 ביוני, נתניהו, הרמטכ"ל והנגבי מתואמים לסיום המלחמה והחזרת החטופים, בסוף השבוע השר סמוטריץ' קלט שהם משחקים אתו, השוטר הרע והשוטר הטוב, והתפרץ:
תיאטרון המזה"ת מציג כעת במערכה שתבהיר את הכול: הקבינט הביטחוני של ממשלת הקנאים כאקדמיה למשחק של עזהווד (להערכתנו בהשתתפות טורקיה כשחקן אזורי):
האם ישראל עוד יכולה להיחלץ מהחורבן שהביאו עליה הכהניסטים, בעיכוב פתולוגי של סיום המלחמה מינואר 2024, ועד עכשיו? מהו תפקידה של טורקיה במשחק התיאטרלי המזרח תיכוני שהתחיל ב-22 ביוני? (ר' היום בסיפור המרכזי). סיכום הפרקים הקודמים: ב-22 ביוני דיווחנו בלעדית על החלטתו של בנימין נתניהו להסכים לסיום המלחמה. ב-27 ביולי דיווחנו בלעדית כי נתניהו והרמטכ"ל מתואמים לסיום המלחמה. בשבוע שעבר ציינו בלעדית את התיאום בין טורקיה לבין חמאס, שהביא להקשחת עמדת חמאס. אתמול צוטט באנדולו רמז של הנשיא ארדואן לפיו הוא יהיה מוכן לוועידה בינלאומית/אזורית שתפתור את המשבר במזה"ת (ר' היו בסיפור המרכזי). איננו יודעים אם גם הקשחת עמדות חמאס, תואמה למפרע בין נתניהו לבין ארדואן (באמצעות גופי הביון של שתי המדינות), כדי להזרים את מהלך פתרון המשבר, בלי שתהיה הדרדרות אסונית לעבר שבר בלתי הפיך, אשר עלול להוביל למלחמה אזורית. (המטרה: שכולם ייצאו מרוצים: רוה"מ נתניהו, הנגבי, רא"ל זמיר, הכהניסטים, חמאס, טורקיה, מצרים ועוד). כאמור השר סמוטריץ' (לרבות כהניסטים נוספים בפוליטיקה ובעיתונות הישראליות) קלט אתמול שעובדים עליו, והתרתח. כעת לא ברור מה יבוא קודם: הפלישה לעזה שתצא מכלל שליטה? פירוק ממשלתו של נתניהו? ועידה אזורית שתפתור את המשבר במזרח התיכון ובה יוסכם על חלוקת אזורי ההשפעה במזרח התיכון בין המעצמות מצרים, ישראל, טורקיה (ואיראן), סעודיה? נתניהו, הנגבי וזמיר מנסים להוביל את ישראל אל מחוץ למלחמה, תחת 3 העיקרים: פירוק חמאס מנשקו ושלטונו, והחזרת החטופים; השר סמוטריץ מנסה להוביל את ישראל לעיקר אשר עליו דיווחנו כבר בתחילת המלחמה: סיפוח הגדה המערבית, ממשל צבאי בעזה והתיישבות ברצועה. טורקיה וחמאס רוצים שתצא מהמשבר מדינה פלסטינית (וברור להם שישראל לא תסכים לעולם לכל ויתור בבירתה, כפי שטורקיה לא תסכים לכל ויתור באיסטנבול / קוסנטינופול), וטורקיה להערכתנו תסכים לחלוקת אזורי השפעה במזה"ת.
10.08.2025
מאת מערכת הזירה העיתונאית
יתכן שאקדמיה בהוליווד צריכה לשקול להעביר השנה את הפרס השנתי למזרח התיכון: ב- 22 ביוני השנה, כפי שדיווחנו כאן בלעדית, בנימין נתניהו הרחיב עוד את כישוריו המדיניים והפך לסוג של במאי הוליוודי, אחרי שקלט כי ממשלתו הביאה על ישראל אסון נוסף, על אסון 7 באוקטובר, כאשר עיכבה לשווא את סיום המלחמה מאז חודש ינואר 2024 (על תוצאות השבר החברתי והצבאי ר' היום במאמר המערכת). נתניהו הסכים מצד אחד לסיים את המלחמה, ולא הסכים מצד שני לפרסם את החלטתו לממשלתו ולציבור, כדי להשאיר בידיו את כושר התמרון (גם התיאטרלי). השאלה כעת היא האם לא מאוחר מידי? האם גאון התיאטרון נתניהו שמתמרן את כל הצדדים (ולא בפעם הראשונה) ואתו גם מדינת ישראל, לא איחרו את הרכבת, ומלחמת הגוג ומגוג אליה הובילו הכהניסטים בפוליטיקה ובתקשורת (חלקם בחוסר מודעות כנראה), כבר יצאה לדרך, ואין עוד אפשרות למנוע אותה.
המלחמה האיומה הצפויה בעקבות הקשחת העמדות של חמאס בתמיכת טורקיה (ר' דיווחנו הבלעדי בשבוע שעבר) , באה לביטוי בהחלטת הקבינט ביום חמישי להיכנס לעזה. אבל התקווה כעת היא כי הנאום הפייסני של הנשיא ארדואן, אשר דיבר על טורקיה כמשכינת שלום מסורתית, ולצידה התבונה המחלחלת בחמאס ובמדינות הערביות כי ישראל לא תסכים לסיים המלחמה בלי פירוק חמאס מנשקו ומשלטונו, עליהם חמאס כבר הסכים בחודש ינואר 2024, יביאו בכל זאת לעצירת הדרדרות המזה"ת לאסון נוסף.
התסכול של השר סמוטריץ מהתמונה אשר התחילה להתבהר לו במהלך הישיבה של הקבינט הביטחוני בסוף השבוע, ולפיה נתניהו והנגבי מוליכים אותו שולל, וכי סיום המלחמה אכן מתואם עם רא"ל זמיר, בא לביטוי בכעס שסמוטריץ' הפנה כלפי זמיר באומרו: "אנחנו מתכוונים לכבוש את עזה, להטיל עליה ממשל צבאי ולהתיישב ברצועה, ואם זה לא מתאים לך תתפטר"
אלא שסמוטריץ לא ידע כנראה כי בפגישה ביחידות שהייתה בין ראש הממשלה לבין רא"ל זמיר ב-27 ביולי, ואשר עליה דיווחנו כאן בלעדית, הרמטכ"ל שאל את נתניהו אם הוא רוצה בהתפטרותו, ונתניהו השיב בשלילה, ואמר כי להפך, הוא מתכוון לתאם עם זמיר את סיום המלחמה, וביקש מהרמטכ"ל לא לחשוף את התיאום החדש ביניהם.
צריך לומר לסיכום: המשחק של בנימין נתניהו מורכב מאוד, ומאוחר מאוד; יתכן לפיכך שהמשבר אשר לו שותפים רבים מידי, יחליק מידיו (על אף כשרון המשחק המעולה שלו), ויביא לידי כך שהנבואה אשר גלומה בהחלטת הקבינט הביטחוני להיכנס לעזה, ופירושה להערכתנו היא סיכון למלחמת מנהרות שתביא למלחמה אזורית, אינה ניתנת עוד לעצירה.
פרשנות: בעקבות פגישת שר החוץ הטורקי עם חמאס בסוף השבוע, והקשחת עמדות הארגון
הברירות כעת: מלחמת גרילה ברצועת עזה, או ועידה בינלאומית לחלוקת ההשפעה במזה"ת
בסוף השבוע נפגש שר החוץ הטורקי עם משלחת מועצת השורא של חמאס. למחרת הפגישה יצאה הודעה מטעם הנשיא ארדואן, שמציעה להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. בטורקיה יודעים שהסיכוי שעם ישראל יוותר על אריח בירושלים, שווה לסיכוי שהעם הטורקי יוותר על איסטנבול/קונסטנטינופול; טורקיה בכל זאת מוותרת על ירושלים בשם ישראל בעיקר כדי לחדד את נוכחותה החדשה כמנהיגת ציר אסלאמי במזה"ת. באותו יום בו התפרסמה הודעת ארדואן, אמר חמאס בהודעה לא רשמית שני דברים 1. שהוא לא יניח נשקו כתוצאה מהמו"מ עם ישראל (כפי שהתחייב בעבר לארה"ב וכפי שהציע לישראל, ר' דיווחנו הבלעדי מחודש ינואר 2024 במדור יומן היום) 2. שיניח את נשקו רק אחרי שתוקם מדינה פלסטינית אשר בירתה ירושלים. הסעיף השני בדברי חמאס זהה לדברי ארדואן, והערכתנו היא כי הדברים תואמו בפגישת פידאן-חמאס שהייתה ביום הקודם. מעורבות של טורקיה בסוריה, ושליטתה בא-שארע אשר שולט במידה רבה על הכנופיות הרצחניות שמאיימות בשבועות האחרונים על ישראל, וכן מעורבותה עם חמאס, אשר נראה כי לפי שעה, מביאה בשרשור לחיזוק מעמדו של חמאס ברצועה ובגדה המערבית, מסבכת מאוד את מציאות המלחמה, מחריגה אותה מהסכסוך הישראלי פלסטיני, ומציבה אותה בזירה האזורית. ממשלת ישראל יכולה לבחור בין מהלך נגד חמאס בעזה, שעלול להתפתח למלחמה אזורית, או בחתירה לוועידה בינלאומית שתמנף את מוראות המלחמה, לכלל פתרון כולל של חלוקת ההשפעה במזה"ת.
03.08.2025
מאת מערכת הזירה העיתונאית
התחפרותו של חמאס בעקבות התמיכה שהוא מקבל מטורקיה, עלולה להביא את ישראל להרחיב את המלחמה בעזה. זו אמנם תהיה שוב מלחמת אין ברירה, בעיקר כיוון שעשרות החטופים הישראליים, עדין מוחזקים בעזה, אבל עדין היא תהיה מלחמת גרילה שאינה מתאימה לצבא מאורגן, גם אם צה"ל לחם ולוחם בזירות גרילה, עוד מאז ימי הפידאיון.
מאז 7 באוקטובר, ישראל התייחסה למחוללי המלחמה: איראן, חיזבאללה, חותים, חמאס; אבל ישראל לא התייחסה לנוכחות החדשה שיצרה המלחמה: נוכחותה החדשה של טורקיה כמעורבת עד צוואר בתהליכים המדיניים צבאיים במזרח התיכון. הפגישה של שר החוץ הטורקי פידאן עם חמאס ביום שישי, ותוצאותיה, שמצביעות על תיאום בין טורקיה לבין חמאס, מחייבות את ישראל להתייחס לראשונה למציאות החדשה ולטורקיה כגורם מדיני צבאי מהותי, ולהתאים את השיח בין המדינות להקשרו החדש. אם ממשלת הקנאים הישראלית תימנע מכך, ותלך למלחמה בעזה, טורקיה עלולה לדחוף את א שארע ואת כנופיותיו לקלחת, ואת חמאס בעזה ובגדה; יתכן שגם חיזבאללה ירגיש את הרוח הגבית הטורקית, ויתעורר. התרחשות כזאת עלולה להגיע למלחמה אזורית. לעומת זאת שיח מדיני צבאי מודיעיני בהקשר האמור בין טורקיה לבין ישראל, עשוי לסלול דרך לוועידה בינלאומית שתכיר במציאות החדשה שיצרה מלחמת ישראל עם איראן וגרורותיה.
התייחסות ישראלית חדשה לנוכחות הטורקית בזירת המזרח התיכון, ולהשפעותיה, עשויה לגרום לישראל לפעול בשתי זירות 1. בזירת נאט"ו אשר בה פעילותה של טורקיה נראית כהפרה מהותית של אמנת הארגון לא להסלים סכסוכים 2. חתירה לכינוסה של ועידה בינלאומית, שתניף את המלחמה הקשה והבלתי נגמרת, ותוביל למזרח תיכון חדש נשלט ומנוהל בידי מעצמותיו. ישראל תצטרך במקרה הזה להסכים לכינונה של מדינה פלסטינית, ותמורת זאת תקבל הכרה חדשה כמעצמה אזורית שזכאית לביטחון ולשגשוג בתוך משחק הדומינו האלים של המזה"ת.
נתניהו והרמטכ"ל מתואמים לסיום המלחמה, ולשיקום צה"ל לקראת המזה"ת החדש החזק והאלים שהולידה התארכותה. השבוע נפגשו השניים ביחידות, וסיכמו המהלכים; קנאי הממשלה מודרו מהסיכומים
7 סיבות להתפוצצות המו"מ עם חמאס: מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, עבאס אל סייד, עבדאללה ברגותי, איבראהם חאמד, חסן סלאמה, מחמד ערמאן.
ב-22 ביוני דיווחנו בלעדית על הסכמתו של נתניהו לסיים את המלחמה. ההסכמה לסיום המלחמה, לא הביאה את המו"מ לידי הסכם, כיוון שעל הפרק היו מחלוקות שרובן נפתרו מאז. ובכל זאת, המו"מ התפוצץ בסוף השבוע, ומשלחת ישראל הוחזרה מדוחא. כעת מתברר כי הסיבה לפיצוץ היא העלאת שמות האסירים הכבדים שחמאס דורש מישראל לשחרר, כולם רוצחי המונים: מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, עבאס אל סייד, עבדאללה ברגותי, איבראהם חאמד, חסן סלאמה, מחמד ערמאן. איננו יודעים אם נתניהו מתכוון לתת את הסכמתו לשחרורם של רוצחי ההמונים; אבל בשיחתם, התחייב הרמטכ"ל לראש הממשלה: אני מבטיח לך שאם תחליט לשחררם, לא נניח להם לחולל שוב טרור. הערכתנו היא שלישראל לא תהיה ברירה, למען היערכותה, ולמען חזון בניית צה"ל לקראת המזה"ת האלים החדש שהולידה המלחמה.
27.07.2025
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
התפתחות חדשה ומהותית במלחמה הייתה השבוע, כאשר ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר נפגשו ביחידות. לשני האישים היה ברור להערכתנו, ששיתוף פעולה ביניהם נדרש כעת יותר מתמיד: כדי לחלץ את ישראל, מהדשדוש בעזה, ולחלץ אותה מההתקפות בזירה הבינלאומית, וכדי להחזיר את החטופים ולסלול את הדרך לשיקום ערי ישראל, ובעיקר לשיקומו של צה"ל, לבנייתו, ולהכנתו למזרח התיכון החדש שחוללה המלחמה: הציר הטורקי אליו עלולות להצטרף סוריה איראן מצרים, ואם מאמצי טורקיה יצליחו, גם ירדן וסעודיה.
הערכתו המוקדמת של הרמטכ"ל שהייתה ידועה לנתניהו, ולפיה המלחמה בעזה תמה, ויש לסיים אותה בתנאים שיאפשרו את צמיחת צה"ל, את החזרת החטופים, ואת ההתנתקות של הצבא ממגע עם הזירה האזרחית בעזה, והתרחקות מממשל צבאי, התקבלה לראשונה באופן מלא מצד נתניהו. כפי שציינו בעבר, איננו יודעים אם נתניהו לא יתכופף שוב בלחץ הקנאים, ולפיכך השאלה אם הסיכום השבוע עם הרמטכ"ל יחזיק מעמד, היא שאלה פתוחה.
לפני חודש היה בין השניים עימות כאשר נתניהו, כנראה בהשפעת הקנאים בממשלתו, אמר לרמטכ"ל "אתה כפוף לי ותעשה כל מה שאומר לך לעשות". רא"ל זמיר השיב: "אני כפוף לחוק ולמדינת ישראל". על העימות הזה דיווחנו כאן.
אחרי פרישת החרדים מממשלתו, בנימין נתניהו מבין להערכתנו שהבחירות קרבות, וכי הוא לא יוכל ללכת אליהן, כאשר המלחמה נמשכת, חטופים נמצאים בידי חמאס, וחיילים נופלים, באופן שהתפתח אחרי התמרונים הגדולים של מלחמת לבנון הראשונה. להערכתנו, בשל ההתפתחות הפוליטית, ובשל הזעם המופנה לישראל כעת מארצות המערב, נתניהו נאלץ לבחור בין הקנאים בממשלתו לבין השקפתו של רא"ל זמיר שיש לסיים את המלחמה, ולהחזיר את החטופים, לבנות את הישובים שנחרבו, ובעיקר לבנות את צה"ל לקראת האתגרים העצומים שמעמיד המזרח התיכון החדש.
יומן
פרסמנו את הסיפור הגדול של המלחמה, אשר הביע את הכשל המערכתי המוחלט לקדם מוראות המלחמה
כתבנו שבוע אחרי שפרצה כי התצפיתניות שבו והתריעו אבל המודיעין לא שעה; ר' שוב תחקיר התצפיתניות
15.10.23
לא איפכא מסתברא, לא חומרי גלם מודיעיניים
מערך התצפית בגבול עזה דיווח במשך חודשים על תנועת רכבי חמאס ערה באזור הגדר. תגובת המודיעין: זה בסדר
מאת מאיר ז'ורנו פרשננו לענייני צבא וביטחון
מערך התצפית של צה"ל בגבול עזה, דיווח במשך כמה חודשים לפני 7 באוקטובר, כי חמאס הגביר מאוד את תנועת כלי הרכב שלו באזור הגדר. הידיעות הועברו למודיעין האוגדה, ומערך התצפית ביקש לקבל תגובתו לכך. כעת מתברר כי המודיעין חזר למערך התצפית עם התשובה הזאת: זה בסדר. ההתנהגות המודיעינית הזאת מבהירה לעומק, את התפשטותה של קונספציה לגבי פעילותו של חמאס, ובאופן מעורר פלצות, זוהי אחותה התאומה של הקונספציה, שאחזה באמ"ן בחודשים אשר לפני מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 (50 שנים ויום אחד).
כעת ברור כי שניים מהלקחים של מלחמת יום הכיפורים, לא יושמו ערב הטבח שנעשה בתושבי דרום ישראל: האחד הוא ההמלצה להעביר למנהיג המדיני חומרי גלם מודיעיניים, ולא רק את המסקנה המודיעינית (את הלקח הזה יישם היטב יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה). לא ברור אם חומרי הגלם ממערך התצפית כלל לא הועברו להנהגה המדינית, או שמא איש בהנהגה המדינית לא עיין בחומר שנמסר לו. הלקח השני שהופר ב-7 באוקטובר, הוא ניסוח ההאיפכא מסתברא המודיעיני לגבי אירוע מסוים או שרשרת אירועים, ולבדוק את היפוך המסקנה העיקרית. הדבר הזה שוב, לא נעשה, או לא הוקדש לו תשומת לב ראויה.
will be in the summer of 2022 at the Israel-Palestine Seam Lineמכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il