גליון 173
03 בנובמבר 2024
רואה אור פעם בשבוע בימי א'
publisher@tipp.co.il
מאמר המערכת
רד אלינו אווירון, קח אותנו בתוך ארון
מניסיוננו לבדוק האווירה בקרב חיילי מילואים, עולה למיטב הבנתנו כי אכן יש תחושה מסוימת של שחיקה, אבל היא עדין לא הופכת למחאה. במלחמת לבנון הראשונה, אחד הסימנים הראשונים לשחיקה משמעותית של הכוחות היה השיר רד אלינו אווירון…ונחזור בתוך ארון, אשר הביע זעם על מלחמת הברירה של ממשלת הליכוד השנייה. זו הייתה אז מרירות, שלא היה לה ביטוי פוליטי משמעותי אלא זעם תלוש, והיא אכן לא הובילה לשינוי פוליטי. מה שהיה הוא מה שנשאר במהלך המלחמה, ואחריה. תשע שנים לפני מלחמת לבנון הראשונה, הייתה מחאה של אדם אחד, מוטי אשכנזי, אבל לה היה אפקט של פינוי בינוי. המחאה הזאת זרקה את הממסד הפוליטי של מייסדי המדינה, והמליכה את הממסד שמתקיים עד עצם היום הזה. במובן הזה, מחאה מכוננת הייתה עד כה רק פעם אחת, בשנת 1973. המחאה של 1982 הייתה כאמור פולקלור יותר מאשר תרבות, בעיקר כיוון שהממסד הפוליטי המקולקל שעלה במקום הסוציאליסטים שנזרקו, הצליח להסתיר היטב את מה שנראה כעת כסוג של הפיכה צבאית שחוללו רפאל איתן ואריאל שרון בשמו. עדין זכורים דבריו הנוקבים הנוגעים ללב של מנחם בגין כי תיפסק כל לחימה כאשר צה"ל יגיע לקילומטר ה-40, בעוד צה"ל של שרון ואיתן דוהר לעבר ביירות. אפילו אלוף משנה אלי גבע, שביקש להשתחרר מהפיקוד על חטיבתו, לא סחף אליו תומכים רבים.
האווירה הנוכחית בקרב חיילי צה"ל, דומה יותר לדעתנו למחאת אשכנזי מאשר למחאת 1982. היא דומה למחאת 1973 במובן שאם היא תתפתח, הרקע להתרחשותה יהיה משבר חברתי עמוק. בשנת 1973 הייתה זו מחאת המזרח אשר קץ בתקיפה הגזעית האשכנזית נגדו – אותה ייצגה הממשלה הסוציאליסטית; וגם ב-7 באוקטובר, המלחמה נכפתה על ישראל כאשר היא נתונה בתוך משבר חברתי עדתי עמוק, אשר ממשלת בנימין נתניהו חידדה אותו מאז 1996 כדי לקיים את שלטונה ארוך הימים.
אלא שכאן מסתיים הדמיון בין מחאת 1973, לבין אווירת ניצני המחאה של 2023. ההבדל הוא שכעת החברה הישראלית מודעת מאוד למתח העדתי, והיא אינה מסתירה אותו כבעבר, בעיקר היא אינה מסתירה ארותו מפני עצמה. כיוון שכך גם החיילים בחזית מודעים מאוד למטען הנפץ החברתי הישראלי, והם מודעים לכך שאם תפרוץ מחאה נגד המלחמה, היא עלולה באותה נשימה לפרום את הקשרים המודעים, הטובים ואת האנרגיה החיובית אשר יצרו מזרח ומערב ביחידות הצבאיות ובשדות הקרב מאז 7 באוקטובר. כן, המלחמה איחדה בין מזרח לבין מערב, בניגוד גמור לניסיונותיהם של ממשלות הליכוד מאז 1996, לחדד את הקרע.
כדי לא לפרום את ההבנה החדשה הזאת, אנחנו מעריכים כי מאות אלפי חיילי וחיילות המילואים יימנעו מהכעס שלהם על מהלך המלחמה להפוך למחאה עמוקה. וכדי שלא תפרוץ מחאה חדשה שתחדש את הקרע בין מזרח לבין מערב, החיילים בחזית להערכתנו ימתינו עד סוף המלחמה ואז ייצאו בנחרצות לשנות את המבנה הציבורי של ישראל הם להערכתנו יקטינו את הפוליטיקה המפלגתית ויגדילו את נוכחות הציבור בפוליטיקה הישראלית. לא עוד הממסד הפוליטי המפלגתי של 1973, ולא זה של 2023.
מאיר ג'ורנו ומתי כהן
03 בנובמבר 2024
רואה אור בימי א' | בהרצה
מודעה
בית הספר לכתבי שטח נמצא בהקמה, אבל החנות הדיגיטלית לעיתונאים כבר נפתחה
The journalist school for field correspondents is under construction, but the store for journalistic work aids opens today
המוצר הראשון בחנות לעיתונאים שכפ"צ תוצרת ישראל.
מודעה
בית הנבחרים העליון של ישראל, הרשות הערכית, זרוע הציבור לנסח את ערכי ישראל
בחסות העיתון, אנחנו מקימים את המועצה הציבורית שתביא לכינון בית הנבחרים העליון, לצד הכנסת
הצטרפו למועצה הציבורית שתוביל לכינונו של הבית, בואו לעשות היסטוריה
הוצאת כתיב חסר, מו"ל הזירה העיתונאית
The Israeli Palestinian Post
לסגת מעזה, לסלול דרך בט"ש סמוך לליטני, להשמיד המשטר האיראני
איראן מנסה להכריע את ישראל במלחמת התשה מרחוק, ובו בזמן היא חותרת לכונן מאזן אימה גרעיני; פרשנות: יש לתקוף באיראן ברציפות את תשתיות המשטר – כלכלה, שלטון, גרעין. לסגת מעזה; לפתוח ציר בט"ש בלבנון; לשחרר מילואים; לקיים כלכלה-במלחמה; כולל החייאת הדרום והצפון
שתי כותרות מרכזיות, ציין השבוע המשטר האיראני, בכתבה אחת בעיתון האסלמו נאצי טהרן טיימס. הכותרת המרכזית האחת רמזה לקוראים על גיבוש כוונתה של איראן להשלים בניית פצצה גרעינית. הכותרת השנייה תעתעה בקוראים, בעיקר לגבי השאלה אם איראן תתקוף את ישראל. פרשנותנו לגבי הכותרות האלה היא כי איראן מנסה לאסור על ישראל מלחמת התשה ארוכה, באמצעות שכירי החרב אשר מקיפים את ישראל, בזמן שהיא עצמה מצמצמת ככל האפשר את הפגיעה ביבשת האיראנית, ודוהרת לפצצה גרעינית ובעיקר לטיל שיישא אותה. לשם כך איראן מפזרת ערפל, אבל עלולה להכריז בהפתעה על התחמשותה בפצצה גרעינית ועל כינון של מאזן אימה גרעיני בינה לבין ישראל (ע"פ פרסומים זרים).
זו הייתה הכותרת המדויקת בטהרן טיימס לגבי האפשרות שאיראן תבנה פצצה גרעינית: "מקור רשמי: לאיראן יכולת מלאה לבנות פצצת גרעין" (“Iran Fully Capable of Building Nuclear Weapons: Official”)
וזו הייתה כותרת התעתוע לגבי השאלה אם איראן תתקוף: "אם (הציונים) יבחרו להמשיך בפעולות העוינות שלהם, איראן תגיב בהתאם". (if they choose to continue their hostile actions, Iran will respond.” “accordingly). כלומר בטקסט הזה איראן אומרת כי היא תתקוף "אם יבחרו להמשיך בפעולות עוינות". במקומות אחרים איראן אינה מתנה את ההתקפה בפעולה עתידית של ישראל, אלא בפעולת העבר שישראל כבר עשתה נגדה.
הכותרות הללו משקפות טקסטים איראניים רבים, שנראים דומים לטקסט הזה: ערפול כוונותיה לצד חתירה רציפה להכרעת ישראל. לפיכך ישראל צריכה להיערך אסטרטגית, לאסטרטגיה האיראנית הפשוטה: להתיש את ישראל, עד הופעת הגרעין האיראני והופעת מאזן אימה. בנימין נתניהו הביא את ישראל לרגע האמת הנוכחי מול איראן, אחרי שקיים במשך 28 שנים אסטרטגיית אך-מלחמה כלפי איראן. עכשיו עליו לטפל בתוצאות מדיניותו, בלי רגליים קרות, או לזוז הצידה ולהניח למוכשרים ממנו להכריע את איראן. ונאמר, קרוב לוודאי שאיראן הייתה מנסה להשמיד את ישראל גם בלי מדיניותו המטופשת של בנימין נתניהו, מתוך אמונתו הדתית המשיחית של המשטר האסלמו נאצי.
03.11.2024
פרשנות. מאת מערכת הזירה העיתונאית
הכותרת הראשית שלנו ב-8 באוקטובר 2023 הייתה: "איראן פתחה במלחמה נגד ישראל באמצעות הזרוע שלה בעזה, דרומה של ישראל שותת דם". היינו היחידים בעולם, שניסחו את הכותרת הפשוטה אבל הנוקבת הזו, אשר עכשיו כבר ברורה כמעט לכל.
טענתנו לא השתנתה גם עכשיו: מלחמת הג'נוסייד של 7 באוקטובר הייתה מהרגע הראשון מלחמתה של איראן נגד ישראל. זוהי מלחמה דתית גזעית, שאין לישראל כעת כל תכלית בקיומה באמצעות "מלחמת ניצחון מוחלט" כנגד שכירי החרב של איראן; ובמקום להתיש את אזרחיה ואת כוחותיה, בעזה ובלבנון, על ממשלת ישראל לתכנן ולהוציא לפועל את הכרעת איראן; בניין הקלפים שאיראן הקימה סביב ישראל, יקרוס מיד אחרי שאיראן תוכרע. אבל לשם כך על ממשלת ישראל הקנאית, לנתח את הזירה באופן ענייני, ולא באמצעות סייגים פוליטיים והזיות דתיות.
ישראל התישה את עצמה במלחמה של שנה בעזה, כאשר צה"ל הכריע את חמאס השלטוני וחמאס הצבאי כבר בחודש ינואר 2024. איך בכל זאת ציבור גדול תומך עכשיו בהמשך התשתו של צה"ל ברצועה? יש לכך לפחות שתי סיבות; האחת, ציבור התומכים המזרחי של נתניהו והליכוד עושה זאת להערכתנו בעיקר בגלל הזדהות חברתית, ולא בעקבות ניתוח ענייני של המלחמה. השנייה, המלחמה של הקנאים לקעקוע של התקשורת החופשית בישראל (בהסבר המופרך שמדובר בהשקפה פוליטית אחת מול השקפה פוליטית אחרת), הולידה הסברים פוליטיים קנאיים בכסות עיתונאית, והציבור אשר תומך בממשלה מסיבות חברתיות, שמח לאמץ את התעמולה הקנאית. האם הציבור הזה גם מסכים למטרתה הסופית של התעמולה הקנאית, קרי לסיפוח שטחי הפלסטינים ברצועה ובגדה המערבית, סיפוח אשר ייחשב בעולם ובארץ לפשע מלחמה? איננו יודעים את התשובה לכך. היא תלויה בשאלה עד כמה הכאב החברתי המזרחי המוצדק הוא עמוק ורעיל. והאם המזרח הכואב יקריב את מדינת ישראל על מזבח נקמתו בעקבות התקיפה הגזעית האשכנזית משחר התקומה. במאמר המערכת שלנו היום, אנחנו מנסים למצוא לכך תשובה.
אנחנו מעריכים כעת שאיראן נכנסת לשלב השני במלחמתה בישראל, והוא נובע מתבוסת שכירי החרב שלה שמקיפים את ישראל. היא עדין לא מוכנה להילחם ישירות, אלא לחתור למאזן אימה גרעיני נגד ישראל בזמן ששכירי החרב שלה מקיזים את דמם במלחמה עם ישראל.
אבל את הניתוח עד כאן משבש הדשדוש בעזה. הוא לא מאפשר להקדיש לאיראן את תשומת הלב אשר לה היא ראויה. כבר בחודש בינואר ישראל הייתה יכולה לצאת מהרצועה, בעיקר אחרי שהרשות הפלסטינית התחייבה כפי שדיווחנו כאן בלעדית, לפרז את הרצועה, ולפעול להחזרת החטופים.
את הניתוח הזה משבשת גם המלחמה בלבנון אחרי שחיזבאללה כבר הוכה שוק על ירך. יש להמשיך לדרוס את חיזבאללה, מאחורי קו בט"ש אותו ישראל צריכה לסלול מדרום לליטני מגבול סוריה ואף לפניו ועד הים התיכון.
את הניתוח הזה משבשת גם הפגיעה העמוקה בכלכלה הישראלית החזקה. לפיכך נסיגה מעזה, וסלילת קו בט"ש בלבנון תאפשרנה לישראל לשחרר את כוחות המילואים, להחיות שוב את הצפון ואת הדרום כולל החזרת תושבים; לרכוש 5000 טנקים חדשים, לבנות את צה"ל באמצעות שתי אוגדות של חרדים ושתי אוגדות של נשים, ובאמצעות חידוש שירותם של אנשי ונשות מילואים שכבר פרשו מכוח גילם; והדובדבן במלחמה הזו, הכנסה מהירה ואפילו ניסיונית לזירה, של המערך החדש ליירוט בלייזר, שיהיה להערכת רבים שובר שוויון בתחום ההגנה האווירית.
גבורת חיל האוויר תשמש את ממשלת הקנאים - נגדו
ישראל איבדה הזדמנות להשמיד את איום הגרעין האיראני; ברגע האמת, "מר ביטחון" לא הצליח לקיים את גיבובי המלל שנשא בעניין הגרעין האיראני מאז 1996, ואשר דרבנו את המשטר האסלמו נאצי לפתח פצצת אטום
הלחץ האמריקאי קיפל את "מר ביטחון" נתניהו, שהביא את ישראל אל סף חורבן ב-7 באוקטובר; מאז השבת השחורה נתניהו אף האריך מסיבות פוליטיות את המלחמה בסירובו לפשרה שהציעה הרשות הפלסטינית (עליה דיווחנו כאן בלעדית) בתחילת השנה ובה לפרז את הרצועה ולפעול להשבת החטופים, ואשר הציע חמאס בחודש יולי (כפי שדיווחנו כאן בלעדית שיעשה) ב-8 בספטמבר (ר ' דיווחנו הבלעדי ב-8 בספטמבר וב-15 בספטמבר) לגבי ציר פילדלפי ומעבר רפיח; הארכת המלחמה, מגבירה את הלחץ על ישראל למתן את תגובותיה למסע המלחמה בו פתחה איראן עם שכירי החרב שלה במזה"ת, מתוך מטרה להשמיד את ישראל. במשך 28 שנים, העמיק בנימין נתניהו את מדיניות האך-מלחמה כלפי איראן, מדיניות שהתנהלה במיליוני מילים, במצגים גרפיים ובהשפלת איראן באמצעות המוסד; אמנם הסיכוי שהמשטר האסלמו נאצי האיראני היה מסכים במהלך השנים לשיח מדיני עם ישראל שואף לאפס, אבל כך גם הסיכוי שהשאיר נתניהו לשיח בין אויבים מרים. מדיניות המלל הקיצוני של נתניהו, שעזרה לו להמציא את דמותו המופרכת כמר ביטחון, עודדה ועדין מעודדת את איראן לפתח פצצת גרעינית כראש קרב בליסטי; בשבוע שעבר נכתב בעיתונות האיראנית הממשלתית כי על איראן לשקול להסב את פיתוח הגרעין "לצרכי שלום" גם לגרעין צבאי; יתכן לפיכך כי תקיפת הראווה באיראן בשבת, תאיץ את פיתוח הפצצה האיראנית, אל נקודת האל חזור. ממשלת ישראל הסתפקה להערכתנו בתקיפה ביום שבת בניסיונות לשבש את האפשרות של התעשייה האיראנית להרכיב פצצת גרעין על טיל בליסטי, אולי כי היא כבר השלימה עם פיתוח של פצצה גרעינית; אחרת קשה מאוד להבין את בהלת נתניהו, לנוכח הזדמנות הזהב שנקרתה בדרכו להשמיד את תעשיית הגרעין באיראן. מה יהיה עכשיו: ממשלתו הקנאית של נתניהו, תשתמש להערכתנו בעוצמה שהעניק לה צה"ל בפעולה הצבאית המושלמת של חיל האוויר בשבת, כדי למנוע את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית; בוועדה מטעם אשר תקים להערכתנו הממשלה היא תאשים את צה"ל ואת חיל האוויר במיוחד, בכשליה ב-7 באוקטובר אשר הביאו את ישראל אל סף חורבן.
27.10.2024
מאת מערכת הזירה העיתונאית
העיתון הלבנוני א נאהר פרסם ביום שבת כי ישראל התמקדה בהתקפתה גם במתקנים לדיוק טילים. לאור הידיעות כי איראן נמצאת במרחק של שבועות מפיתוח של פצצה גרעינית, יתכן כי ישראל מתמקדת כעת בשלילת יכולתה של איראן להרכיב פצצה גרעינית כראש קרב על טיל בליסטי, יותר מאשר בחיסול יכולתה לפתח פצצה. התנהגות ישראלית כזאת מביעה את קריסתה המוחלטת של מדיניות האך-מלחמה שקיים בנימין נתניהו במשך 28 שנים כלפי איראן.
דובר צה"ל אמר אחרי ההתקפה: "אני יכול כעת לאשר כי השלמנו את התגובה הישראלית למתקפות איראן נגד ישראל. ביצענו תקיפות ממוקדות ומדויקות לעבר מטרות צבאיות באיראן — וסיכלנו איומים מיידיים על מדינת ישראל. משימת צה"ל הושלמה. אם המשטר באיראן יעשה את הטעות ויפתח בסבב חדש של הסלמה — נהיה מחויבים להגיב".
דובר צה"ל אמר אם כן כי התקיפה בשבת סיכלה "איומים מידיים"; הוא אינו מדבר באותה נשימה על איומים עתידיים, כגרעין האיראני. יתכן כי היעדר התבטאות של דו"צ לגבי איומים עתידיים בהודעה, היעדר אשר מודגש לעומת הנוכחות של איומים בהווה, מבטאת את הצורך והנכונות המרומזים שמביע צה"ל למנוע גם איומים עתידיים, ואולי בעיקר איומים עתידיים. בכל מקרה, באיום העתידי, צה"ל בהוראת הממשלה לא טיפל בשבת.
איראן משחררת ביממה שאחרי התקיפה של צה"ל מסרים סותרים, שר החוץ והנשיא האיראניים רומזים על תגובה איראנית, העיתונות הממשלתית רומזת כי איראן תסגור את האירוע. להערכתנו איראן תנסה להשתמש באיומה המרומז בתגובה, כדי להשיג עבור שכירי החרב שלה חמאס חיזבאללה והחותים, ולמען עצמה, הפסקת אש בתנאים טובים. אם היא לא תצליח (למשל אם צה"ל ישוב ויתקוף באיראן), איראן תגיב להערכתנו על תקיפת צה"ל. יתכן שאז תיקרה בדרכו של מר ביטחון, הזדמנות שנייה.
חליל אל חיא יאמץ את פשרת סינוואר עליה דיווחנו כאן בלעדית
חמאס מתכוון לפצל בין תפקיד ראש הלשכה המדינית (בחו"ל), לבין תפקיד מפקד הזרוע הצבאית (בעזה); חליל אל חיא, עשוי להיבחר לתפקיד המדיני, ומוחמד שבאנה או מוחמד סינוואר לתפקיד הצבאי. אל חיא מודע להסכמת סינוואר להתפשר, עליה דיווחנו כאן בלעדית, ולדברי מקור פלסטיני הוא יאמץ אותה
20.10.2024
מאת מערכת הזירה העיתונאית
הרשות הפלסטינית, ותנועת חמאס, מוכות-הלם מאז חיסולו של יחיא סינוואר. שני הארגונים אומרים כלפי חוץ "החיסול לא יועיל, ולא ישנה את המציאות", אבל שניהם חוששים באופן עמוק כי החיסול ישנה, ויחליש את עמדות המיקוח הפלסטיניות במו"מ עם ישראל ועם ארה"ב.
חליל אל חיא, אשר צפוי להיבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס, וישהה לצורך מילוי התפקיד מחוץ לטריטוריה הפלסטינית, מכיר לדברי מקור פלסטיני את הסכמתו של סינוואר להתפשר, והוא יאמץ אותה כלשונה כצוואה פוליטית. כאן דיווחנו בלעדית ב-8 בספטמבר וב-15 בספטמבר, על הסכמתו של יחיא סינוואר להתפשר במו"מ עם ישראל. סינוואר הסכים לנוכחות ישראלית בכמה נקודות בציר פילדלפי, בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה ממעבר רפיח. המקור הפלסטיני אמר כי אל חיא יאמץ את ההסכמה הזאת של סינוואר כצוואה פוליטית, אך עם זאת תנועת חמאס תנסה כעת בראש ובראשונה להבין את התמונה האזורית, לנתח אותה, ולכוון את עמדתם על פי התמונה האזורית. במובן הזה, יתכן כי חמאס ימתין עד אשר תתבהר המציאות בין ישראל לבין איראן, בטרם ירצה לחזור באופן מלא לשולחן המו"מ.
במובן של המורשת הפלסטינית של חמאס, והמורל הלאומי ברצועה, בחירתו של מפקד חטיבת רפיח מוחמד שבאנה היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר, שכן ישראל רדפה אחריו, והוא ניצל כמה פעמים מהניסיונות לחסלו, וכן שלושה מבניו נהרגו בהיתקלויות עם צה"ל; מהלך החיים הזה של שבאנה, עשוי להביא את הנהגת חמאס למנותו לתפקיד כדי להדגיש את המורשת צבאית, ולעורר בזאת שוב את האהדה הציבורית כלפי הארגון.
הזירה הפתוחה בעזה מעמיקה את האיום האזורי על ישראל
ראש השב"כ רמז על הכשל האסטרטגי ברצועה, בהבהירו: "בגבול של שלום – הגנה (צריכה להיות) לצד הגבול; בגבול של מלחמה – הגנה (צריכה להיות) משני צידי הגבול"
ראש השב"כ אמר את הדברים אתמול לצד הרמטכ"ל, באופן שמציע כי הם נאמרים על דעת שניהם. מנגד, ממשלת ישראל ממשיכה לשקר כי השהות הארוכה ברצועה נובעת מסירוב חמאס להתפשר. ראש השב"כ אף רמז כי מסתמן פתרון הגליה של חמאס באומרו כי – ההתבססות של חמאס בלבנון תגבר "כי ייצאו מעזה"
כתף אל כתף בדרום לבנון. צילום דובר צה"ל
13.10.2024
מאת מתי כהן עורך הזירה העיתונאית
התארכות האי-מלחמה ברצועה הופכת לדשדוש, להרוגים, להפקרת החטופים ולקעקוע המורשת הישראלית של פדיון שבויים, חילוץ פצועים, והחזרת כולם משדות הקרב; השהות הארוכה שהפכה לדשדוש מאפשרת לרוסיה לאיראן למצרים ולטורקיה, לגבש אסטרטגיה שמבודדת את ישראל. בשבוע שעבר תארנו כאן את התרקמות האסטרטגיה המצרית-טורקית; האסטרטגיה הזאת כבר עכשיו מרחיקה את סעודיה ומדינות המפרץ – לנקודת מבט שמאפשרת להן בחינת המציאות החדשה שנוצרת מתוך הדשדוש בעזה. אתמול הזהיר שר החוץ הרוסי את ישראל – כנראה על רקע ההסכם האסטרטגי שרוסיה ואיראן מתכוונות לחתום: "אם יבוצעו איומים כלשהם לפגוע במתקני הגרעין האזרחיים של איראן, הדבר ייראה כפרובוקציה חמורה מצד הקהילה הבינלאומית". רוסיה ואיראן, רואות בעצמן על הנייר כפרשניות מוסמכות של החלטות הקהילה הבינלאומית, מתוקף היותן בעיני עצמן קוטב נגדי ושווה כוח לקוטב המערבי. הצעד הבא עלול להיות, התקרבות טורקיה-מצרים לרוסיה-איראן באופן שיאפשר לארבע לגבש אסטרטגיה משותפת נגד ישראל. אסטרטגיה כזאת אם תקרה, תחליש עוד את סעודיה ומדינות המפרץ, ועלולה אף לצמצם את רצונה של ארה"ב להיות מעורבת כה עמוק בקלחת הרותחת של המזרח התיכון.
לגבי דברי ראש השב"כ – אשר הם להערכתנו קריאת השכמה מרומזת, בגבולות מה שבעיני מערכת הביטחון מותר להגיד בזירה האזרחית, צריך לנקוב בפרשנותם: לישראל הרי אין מלחמה בגבולות של שלום, ולכן כאשר ראש השב"כ מתאר את היערכות כוחות הביטחון בגבול של שלום ובגבול של מלחמה, הוא מתכוון בעיקר לעזה וללבנון. דבריו על חמאס, שנאמרים מיד אחרי ההתבטאות האמורה על גבולות שלום ומלחמה, מבהירים שהם נאמרים בעיקר לגבי חמאס. במילים אחרות, ראש השב"כ מחדד לצד הרמטכ"ל את המציאות ברצועת עזה, יותר מאשר את המציאות הברורה לפי שעה בלבנון. תוכן הדברים בהקשר הזה מביע לפיכך ביקורת נוקבת על מלחמה בלתי עניינית, לעומת תוואי של מלחמה עניינית שהוא והרמטכ"ל מתארים. במלחמה העניינית, אם הבנו את הרמז, כאשר מתנהלת מלחמה עם האויב – נוכחותו של צה"ל מהצד השני של הגבול מתבקשת כמו גם חופש פעולה צבאי. אבל כאשר חוזר מצב של אי מלחמה, חוזר הכוח הצבאי הישראלי אל הצד הישראלי של הגבול. ואת זה ישראל לא עושה ברצועת עזה כבר חודשים ארוכים. תוצאת ההתנהגות המדינית צבאית הזאת היא העמקת האיום האזורי על ישראל.
בהקשר הזה נחזור על הדיווחים שלנו בשבועות האחרונים ולפיהם מנהיג חמאס, מוכן להתפשר לגבי ציר פילדלפי. אבל יותר מכך צריך לחזור לחודש ינואר השנה, כאשר חמאס כארגון צבאי ושלטוני חוסל, והרשות הפלסטינית הייתה מוכנה להתחייב על פירוז הרצועה, על פירוק חמאס מנשקו (בהסכמה עם הצורר), ולפעול לשחרור החטופים. התנהגות מדינית עניינית, הייתה לפחות בוחנת את המהלך, ומתפנה באותה עת להכריע את לבנון ואת איראן. בלי להשאיר לאיראן לרוסיה לטורקיה ולמצרים זמן מספיק לרקום מהלכים מאיימים.
עם זאת, ההתבטאות של ראש השב"כ אתמול בדרום לבנון, לא רומזת שהזמן לאופן פעולה ענייני כבר חלף. מדבריו עולה, שהאפשרות לנקוט במהלכים ענייניים, עדין תקפה. אפילו מתבקשת. או יותר מכך, דחופה.
Sunday News
03.11.2024
חדשות יום ראשון
חוק ההשתמטות וחוק המעונות: המצב המשפטי היום הוא שקיים חוק שירות בטחון ופסיקת בג"צ לגביו. על פי שני אלה, עקרון השוויון גובר וכולם חייבים בגיוס. "חוק הגיוס" או "חוק ההשתמטות", עלול היה לנגוס בעקרון השוויון. חוק זה עורר התנגדות רבה גם בקואליציה והוא הוקפא. "חוק המעונות" נדרש לממשלה מכיוון שלפי פסיקת בג"צ לא ניתן לסבסד מעונות למי שאינו מתגייס. חוק זה נמצא כעת בהליכי חקיקה מזורזים. הוא צריך לעבור בימים הקרובים קריאה טרומית ואז להגיע לוועדה המתאימה בכנסת, להכינו לקריאה ראשונה. אברהם יעקב
נחקרת במשרד ראש הממשלה פרשה של הדלפת מסמכים מסווגים, לתקשורת הזרה; מניעי ההדלפה ככל הנראה פוליטיים, ונועדו להצדיק את מהלכי המלחמה שקבעה הממשלה ברצועת עזה.
התקפות אוויריות כבדות על ישראל מלבנון, עשרות כטב"מים משוגרים מלבנון לישראל הורגים ופוצעים ישראלים, ומחוללים נזק מהותי. ישראל עדין מגיבה רק נגד חיזבאללה.
איראן מאיימת באומרה כי יש בידה היכולת לבנות פצצת גרעין, וממשיכה לתעתע בשאלה אם תתקוף את ישראל.
780 חיילי צה"ל נהרגו במלחמת חרבות ברזל.
will be in the summer of 2022 at the Israel-Palestine Seam Lineמכתבים למערכת letter to th e editor readers@tipp.co.il