המסחרה של הפנסיות בצה"ל בדרך לחקיקה, קטן הסיכוי לנפילת הממשלה

The chaos of the IDF pensions on the way to legislation, the chances of the government falling are small

עיתון בין אויבים

A newspaper among enemies

יש שני מרכיבים בפנסיה הצהלית, המרכיב האחד הוא שיעור הפנסיה הידוע, כ- 2 אחוז לכל שנת שירות, וסה"כ כ-40% פנסיה אחרי 20 שנות שירות (ובתוספת של 3 שנות סדיר 46%). אבל בפנסיה של צה"ל יש מרכיב נוסף: תוספת של בין 6 ל 14 אחוז על הפנסיה המקורית, ואשר עליה מחליט הרמטכ"ל: התוספת הזאת למסגרת הפנסיה ניתנת לחייל במעמד סיכום השחרור, ושמה בתלוש הוא "הפנסיה המדווחת" (ר' תמונה). מדוע היא נקראת כך? כי אין לה מסגרת רעיונית כלכלית קבועה, והיא יכולה להשתנות: לחייל אחד התוספת יכולה להיות 10% ולחברו שנכנס לוועדה מיד אחריו היא יכולה הייתה להיות רק 6% תלוי איך השניים באים לוועדה בעין. להלן כמה מילים על תולדות החאפ לאפ

הדרישה לבטל את התוספת לפנסיה התקציבית בצה"ל, לחיילים שהשתחררו עד שנת 2003, מופרכת והיא מועלית ככל הנראה ככלי למו"מ על חקיקת המבנה החדש של הפנסיות הצהליות. צפויה לפיכך פשרה קואליציונית בעניין הפנסיות הצבאיות, ולחקיקה קרובה שלהן עוד לפני פגרת הכנסת ב-13 במארס; עם זאת הסיכוי שהמו"מ ייכשל והממשלה תיפול, גם אם הוא קטן, הוא עדין קיים. יש רק מעט ישראלים שיחשבו כי על בעלי הפנסיה המורכבת משנת 2003 להחזיר כחמישית מכספי הפנסיה שקיבלו במשך עשרות השנים מאז, ולהביא בכך לקריסתן הוודאית של משפחות רבות. המטרה האמיתית של המתנגדים ליוזמת החקיקה של גנץ, אינה לטפל בבעלי הפנסיה התקציבית, אלא לטפל בפנסיות הצבורות, שראשוני הזכאים להן ישתחררו מצה"ל החל משנת 2023: מאחר שהתוספת הנהוגה של בין 6 ל 14 אחוז, ניתנה כחלק מהישגי העבודה למשרתי הקבע, שהשתחררו עד שנת 2003, גנץ ומערכת הביטחון רוצים לשמר את ההישג הזה, ולהעניק את התוספת הזאת גם לבעלי הפנסיה הצוברת. אבל מאחר ששיעור התוספת האמור אינו חלק מהצבירה של החיילים בעלי פנסיה צוברת, דרושה תוספת תקציבית, או מדויק יותר, דרושה חקיקת התוספת שממילא ניתנה עד כה בפנסיה התקציבית.

השאלה היא כמובן האם "הפנסיה המדווחת" היא בבחינת הישגי עבודה מאורגנת, ואז מדובר בתוספת שכר שכבכר הוסכמה וקשה מאוד לקחתה, או שמדובר במחטף שנעשה בתוך הצבא בלי שיש לו גיבוי ציבורי. התשובה לכך היא שאת המציאות הזאת הגה והכשיר דוד בן גוריון, והיא לפיכך חייבת להיחשב כמהלך בעל הסכמה ציבורית, ולא יוזמה פנימית של צה"ל. הדברים של בן גוריון היו במשך השנים תחליף לחקיקה, וככה עבד החאפ לאפ הפנסיוני, אבל הוא אינו בגדר של מחטף.

במציאות התעסוקתית הזאת יכולים היו להגיע לוועדת השחרור שני חיילים, שניהם באותה יחידה, ובאותו עיסוק, ושניהם שירתו בקבע במשך מספר שנים זהה, אבל אחד מהם יכול היה לזכות ב"פנסיה מדווחת" של 56 אחוזים, והשני שנכנס אחריו לוועדה בשלושה אחוזים פחות.

האבסורד הזה עלול היה להיות חריף יותר אם לא הייתה מתחייבת חקיקה בעקבות הדיון הציבורי והמשפטי. למשל אם היה מגיע חייל עם פנסיה צבורה של מיליון שקלים לוועדת השחרור בשנת 2023 והיה יוצא ממנה עם פנסיה מדווחת של מיליון ומאה אלף שקלים, כאשר התוספת בסך 100 אלף שקלים, אמורה הייתה לבוא מתקציב משרד הביטחון. זוהי כמובן התרחשות שמתאימה למדינה בהקמה, ולא למדינה בשלה. ולכן חקיקה שתעגן את התוספות הפנסיוניות בחוק, ובתקציב, חיונית ביותר כדי לסגור את סיפור המסחרה של הקמת המדינה בהיבט של משרתי הקבע בצה"ל. עמדת tipp היא ששיעור תוספת של בין 5 אחוז לעשרה אחוז לבעלי הפנסיה הצבורה, וכן חקיקת הפנסיה התקציבית המדווחת כפנסיה קבועה, וכן שיעור זהה של תוספת לכל החיילים בעלי מאפייני תעסוקה זהים, היא מציאות תעסוקתית שהיה לה גיבוי ציבורי מלא, אשר מעוגן בדברי ראש הממשלה בן גוריון, ולפיכך היא צריכה לבוא לביטוי בחקיקה. התעקשותו של שר הביטחון אינה מופרכת.

There are two components in the IDF pension, one component is the known pension rate, about 2 percent for each year of service, and a total of about 40% pension after 20 years of service (plus the 3 years of regular service, 46%). But the IDF's pension has another component: an addition of between 6 and 14 percent to the original pension, which the Chief of Staff decides on: This addition to the pension framework is given to the soldier at the time of the summary of the release, and its name on the income slip is "the reported pension" (see photo). Why is it called that way? Because it has no fixed conceptual economic framework, and it can change for one soldier the supplement to the original pension could be 10% and for his friend who entered the committee immediately after he left it could only be 6% depending on how each service was perceived by the committee

The demand to cancel the supplement to the IDF's budgetary pension for soldiers who were released by 2003 is unfounded and is apparently being raised as a tool for negotiations on the enactment of the new structure of IDF pensions. A coalition compromise is therefore expected regarding military pensions, and their imminent legislation even before the Knesset recess on March 13; Yet the chance that negotiations will fail and the government will fall, even if it is small, still exists. Few Israelis would think that the complex pension holders from 2003 should return about one-fifth of the pension money they have received over the decades since, thereby bringing about the certain collapse of many families. The real goal of those who oppose Ganz's legislative initiative, does not deal with the holders of the budgetary pension, but with the accumulated pensions, to which the first beneficiaries will be released from the IDF starting in 2023: Since the customary addition of between 6 and 14 percent was given as part of the labor achievements to the permanent servants, who were released by 2003, Ganz and the defense establishment want to preserve this achievement, and grant this addition to the accumulating pension holders as well. But since the said rate of increase is not part of the accrual of the soldiers with an accruing pension, a budget increase is required, or more precisely, the legislation of the supplement that has already been provided for in the budgetary pension is required.

The question is of course whether the "reported pension" is an organized labor achievement, and then it is a salary increase that has already been agreed and is very difficult to take or is it a kidnapping done within the military without having public backing. The answer to this is that this reality was conceived and trained by the first prime minister, David Ben-Gurion, and it must therefore be considered a move with public consent, and not an internal initiative of the IDF. Ben-Gurion's remarks have over the years been a substitute for legislation, and that's how the pension arrangement worked, but this is not a snatch.

In this occupational reality two soldiers could have come to the liberation committee, both in the same unit, and in the same occupation, and both served permanently for the same number of years, but one could have earned a 56 percent "reported pension," and the other entered the committee after his friend left, three Percent less.
This absurdity might have been more acute if legislation had not been committed following the public and legal debate. For example, if a soldier with an accumulated pension of NIS 1 million came to the committee for his release from service in 2023 and left it with a reported pension of NIS 1 million and another hundred thousand, when the increase of NIS 100,000 was supposed to come from the Ministry of Defense budget.

This is of course an occurrence that is appropriate for a state under construction, and not for a mature state. Therefore, legislation that anchors the pension additions in the law, and in the budget, is extremely essential to close the story of the establishment of the state in the aspect of permanent IDF servicemen. The tipp position is that an increase rate of between 5 percent and ten percent for accrued pension holders, as well as the budgetary pension legislation reported as a fixed pension, and the same rate of increase for all soldiers with identical employment characteristics, is an employment reality that had full public backing, which is anchored in what Prime Minister Ben-Gurion said, and therefore it should be reflected in legislation.The defense minister's insistence is not unfounded.